הסדרי ראייה לסבא וסבתא

הסדרי ראיה | הסדרי ראייה זמניים | ניכור הורי  |  הסדרי ראייה לסבא וסבתא

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע שהורים ביולוגים הם אפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם. האפוטרופסות הטבעית של ההורים מטילה עליהם חובות ומקנה להם זכויות בקשר ההורות ובלבד שהם פועלים על פי עקרון טובת הילד.

מפגשים עם הסבא והסבתא

כאשר הורים של קטינים אינם גרים תחת קורת גג אחת ושניהם נוכחים בחיי הילדים, יקבל אחד מהם (בהסכמה או בהכרעה שיפוטית) את משמורת הילדים והשני את הסדרי הראיה. מכוח הסדר ההורות יהיה רשאי כל הורה לקחת את הילדים לכל מקום שיחפוץ, לרבות מפגשים עם הסבא והסבתא, ובלבד שהדבר אינו גורם להם נזק נפשי ו/או פיזי.

לפיכך, הסדרי ראייה לסבא וסבתא ידונו בערכאות שיפוטיות כאשר ההורה המשמורן מסרב לקיים הסדרי ראיה עם הסבים, וכאשר ההורה הלא משמורן אינו נוכח בחיי הילדים עקב פטירה לפי סעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, או כאשר ההורה הלא משמורן איבד כל קשר עם הילדים מכל סיבה אחרת, בעיקר עקב מעבר למדינה אחרת.

תביעה להסדרי ראייה של סבא וסבתא

בתביעה להסדרי ראיה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות כנגד האם המשמורנית, עתרו הסבים בבקשה לראות את הנכד באופן שוטף על אף התנגדות האם. בדיון שנערך נעתרה השופטת מרינה לוי לתביעתם, וביום: 11/7/10 פסקה הסדרי ראיה בין הקטין שהיה אז בן שנה ו-9 חודשים לבין הסבא והסבתא.

מפסק הדין עולה שהאב שהה תקופה ארוכה בחו"ל והסבים שילמו את מזונותיו לידי האם אשר מנגד סירבה לקיים מפגשים בין הסבים לבין הקטין בטענה שהם נוהגים בה באלימות מילולית. הסבים עתרו כאמור לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להסדרי ראיה, ובפסק דינה של השופטת מרינה לוי היא דחתה את טענות האם לפיהם הסבים נוהגים בה באלימות מילולית, ופסקה שעל האם לקיים בכל שבוע מפגש אחד בין הסבא והסבתא לבין הנכד. מכאן נשאלת השאלה האם בצדק פסקה השופטת מרינה לוי ?

עובדתית לסבים אין מעמד

עובדתית, האם הינה אפוטרופסית טבעית של הקטין, ובהעדר נוכחות האב, המשמורת והחזקה על הקטין נתונה לה בלעדית. במעמד זה של האם היא רשאית לאסור על כל אדם להיפגש עם הקטין אלא אם בית המשפט פסק אחרת. יחד עם זאת, לסבים אין שום מעמד בחיי הקטין אשר מבוסס על חקיקה ראשית משום שהאב עדיין בין החיים.

בית המשפט ידון על פי עקרון טובת הילד

מנגד, הסדרי ראייה מקובלים להורה שאינו משמורן עם קטין מתחת לגיל שנתיים וחצי הנם פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע למשך שלש שעות בכל מפגש. ואילו דרש האב הסדרי ראיה לתינוק, כך גם היה נפסק לו. אלא שבכך לא תם הדיון בהסדרי הראיה משום שכאשר בית המשפט נדרש לדון בעניינו של קטין, הוא לא ידון רק בזכויות ההורה המשמורן ו/או בזכויות ההורה הלא משמורן, אלא גם בזכויות הילד במשפחה על פי עקרון טובת הילד.

למעשה, אם נביט על קשרי הגומלין שיש בין הורים לילדים בחוק ובחיים עצמם נגלה שמחויבות ההורים לסיפוק צורכי הילדים הינה כמעט אבסולוטית, לעומת הילדים אשר אינם חייבים להורים דבר פרט ליראת כבוד אשר באה לידי ביטוי במתן נחת וחדווה להורה המגדל.

ניתוק גס ובלתי צודק של הילד

אין חולק שילד כאדם ויותר מאדם בוגר זקוק לסיפוק איכותי של צרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים. חשיפת הילד לקשרים חברתיים בכלל וקשרי משפחה בפרט (ככל שהם מתאימים לילד) תורמים תרומה חיונית להתפתחותו הנפשית של הילד, הגם שאלו מבין החובות אשר חלות על הורה מכוח האפוטרופסות. ברגיל, ילד נתמך בשני ענפי משפחה חשובים עבורו שהם משפחתה של האם ומשפחתו של האב. לפיכך, ניתוק גס ובלתי צודק של הילד ממשפחה תומכת אחת יכול לגרום לקטין רק נזק גדול ומיותר.

הסדרי הראיה גם יורחבו בעתיד

על כן סבורים אנו שבדין ובצדק פסקה השופטת כאשר קבעה הסדרי ראייה לסבא וסבתא עם הנכד משום שאם הסבים מבקשים לבוא בנעלי האב בכדי להיטיב עם הילד והם מוכיחים זאת בכך שהם משלמים את מזונותיו ואף טורחים להגיש תביעה להסדרי ראיה בבית המשפט, הרי שמן הראוי שבמבחן טובת הילד יש לאפשר להם לבוא עימו במגע בהסדרי ראיה, ומן ההרגל כנראה שהסדרי הראיה גם יורחבו בעתיד.

הסדרי ראיה לסבא וסבתא

סגור לתגובות.