הדין האזרחי בישראל קובע שהחיוב במזונות הילדים יחול על אדם על פי הוראות הדין האיש. הדין האישי הינו הדין הדתי אשר משותף לבני הזוג, ובהעדר דין אישי יחולו מזונות הילדים על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959. על פי הדין העברי במשפחה היהודית, אך גם בנצרות ובאסלם מזונות הילדים ברובם חלים על האב ובתי המשפט פוסקים מזונות ילדים בסכום מינימום שאין לרדת ממנו גם אם ידו של האב אינה משגת לכך.
מדובר בפסיקה אשר יוצרת חוסר איזון כלכלי, ומעמדם של אבות משכבות הביניים ומטה נפגע מכך אנושות. בשטח נמצאים אבות רבים על סף ייאוש וחוסר הצדק צועק לשמיים, במיוחד כאשר האם משתכרת יותר מהאב.
משמורת ילדים היתה במשך שנים רבות טאבו לאם, אך בשנים האחרונות בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים גם משמורת משותפת וגם משמורת לאב. לעניין מזונות הילדים נפסק שבמשמורת משותפת ישלם האב עשרים וחמישה אחוז פחות מסכום המזונות שהיה נדרש לשלם אם הילדים היו נמצאים במשמורת האם.
על פניו נראה שיש כאן איזו שהיא הקלה לאב בנטל תשלום מזונות הילדים, אלא שלא כך הוא. משמורת משותפת מחייבת את האב להעמיד לרשות הילדים את אותם תנאי מחיה בביתו כפי שהאם עושה זאת אצלה, וכאן מתקבלת תוצאה לפיה במשמורת משותפת יוציא האב למזונות הילדים יותר ממה שהוא יוציא עליהם כאשר הם נמצאים במשמורת האם.
אף שדובר על כך רבות, טובת הילדים הייתה עד לשנים האחרונות אות מתה בהקשר לטובת האב וגם מנותקת ממנה. אלא שבשנים האחרונות חל שינוי של ממש בסוגיה זו ובתי המשפט נוטים לחייב את האב במזונות ילדים בצורה אשר פוגעת בו פחות, אם כי בוודאי לא מספיק.
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, פסק השופט יורם שקד שבמקרה שהובא לפניו הוא פותר את האב ממזונות הילדים לאור מאזן ההכנסה הפנויה שיש לכל אחד מההורים ולאור העובדה שהילדים נמצאים במשמורת משותפת.
מהנתונים שהובאו בפסק הדין ניתן ללמוד שמדובר בבני זוג אשר במהלך נישואיהם הביאו שלושה ילדים. האב עבד בישראל והאם היתה אמורה לטוס לחו"ל לעבודה במסגרת "פוסט דוקטורט".
בני הזוג סיכמו שבעת שהותה של האם בחו"ל הילדים יהיו במשמורת האב ובעת שהותה של האם בישראל יהיו הילדים במשמורתה. עוד סוכם שהאב לא ישלם מזונות ילדים אך בהוצאות חריגות ישאו הצדדים בחלקים שווים. יצוין שההסכם בין בני הזוג הובא לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.
בתום שלוש שנים מיום אישור ההסכם פנתה האם לבית המשפט והגישה תביעה עצמאית למזונות בשם הילדים ומהנתונים שהוכחו בפניו הוא אמד את צורכים ואת הכנסות ההורים תוך שנגלה לעיניו שהאם משתכרת כ- 25,000 נטו לחודש, לעומת האב שמשתכר רק כ- 10,000 נטו לחודש. לאור האמור, השופט שקד פסק שהאב יזון את הילדים באופן ישיר כאשר הם נמצאים אצלו, והאם תעשה זאת כאשר הם נמצאים אצלה.
פסיקתו של השופט שקד הינה בפסיקה חדשנית, אך יחד עם זאת אנו סבורים שפסיקה זו תעמוד על כנה גם במבחן ערעור למחוזי ולעליון משום שלא מדובר כאן על טעות שיפוטית, ו/או פסיקה אשר מנוגדת לחוק ו/או לפסקי דין מחייבים של בית המשפט העליון, אלא רק שימוש בטכניקה אשר מסורה לשופט בית המשפט לענייני משפחה להעריך את הכנסות ההורים, הוצאות ההכרחיות של הילדים וההוצאות אשר מגיעות להם מדין צדקה.
צמצום הערכת ההוצאות ההכרחיות אשר חלות על האב בלבד לעומת הרחבת ההוצאות מדין צדקה אשר חלות על שני ההורים, וזאת במסגרת פיזית של משמורת משותפת יכול בהחלט לתת את התוצאה אליה הגיע השופט שקד, וטוב שפסק כך.
