אין ספק שפסיקת בית המשפט העליון בבע"ם 919/15, יצרה שינוי מהותי והיסטורי בחיוב ההורים במזונות הילדים, ולמעשה השוותה את מעמד האב למעמד האם בנשיאת נטל המזונות בהתאם לזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים ובהתאם להכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.
האב שחויב לפני מתן פסק הדין במזונות הכרחיים גבוהים עד שהילדים מגיעים לגיל 15, יהיה חייב בהם מכוח פסק הדין עד גיל 6, וזאת על פי המלצות ועדת שיפמן בכדי לעודד משמורת משותפת אשר תאפשר לאב להעניק לילדים תנאי מגורים זהים לזה שמעניקה האם.
ועל כך בהרחבה
מזונות ילדים נפסקו עד שניתן ביום: 19.7.2017 פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"ם 919/15 באופן שרוב המזונות היו חלים על האב.
כאשר האם נקבעה כמשמורנית של הילדים האב חויב בצרכים ההכרחיים של הילדים שלא ירדו מ- 1300 ₪ לחודש לילד בתוספת מדור וזאת עד גיל 15. כמו כן, האב חויב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה של הילדים. האם יכלה להיות עשירה מופלגת והאב עני מרוד וחיוב האב במזונות הילדים כאמור לעיל לא השתנה.
במשמורת משותפת הפחיתו מהאב בין- 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות, דבר שרק הוסיף לפגוע באב ממעמד הביניים, משום שהוצאות האב על הילדים במשמורת משותפת היו גבוהות יותר מ- 30 אחוז מאשר שהיו במשמורת האם.
לבית המשפט העליון הגיע ערעור בבע"ם 919/15, שעל פי מספר ההליך ניתן להבין שהוא החל בשנת 2015. בית המשפט העליון נדרש להתייחס לאי הסימטריות ואי הצדק אשר קיים כנגד האב בחיוב המזונות, ולאור ההחלטות השונות אשר יצאו מבתי המשפט הנמוכים יותר, גם לקבוע הלכה מסודרת בנושא.
פסק הדין ניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט עוזי פוגלמן במוטב של 7 שופטים שנתנו הסכמה מלאה לפסק הדין.
פסק הדין משתרע על פניי 103 עמודים אך בשורה התחתונה בית המשפט קובע כי מגיל 6 ועד גיל 18 יחול החיוב במזונות על שני ההורים מדין צדקה על פי ההכנסות שיש לכל אחד מכל המקורות ובהתייחס לזמניי השהות של הילדים אצל האב והאם.
במקרה שבו הילדים יהיו במשמורת משותפת, ולשני ההורים תהיה משכורת או הכנסה זהה, יזון כל אחד מההורים את הילדים בביתו והאב לא יידרש לשלם לאם מזונות לילדים.
