מזונות ילדים

דמי מזונות  |  מזונות ילדים |  מזונות האישה | מזונות לגבר

דמי מזונות ילדים בהגדרה

דמי מזונות ילדים בהגדרה הינם כלל הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לילדים לצורך מחייה, ומשום שכידוע ילדים אינם מסוגלים לספק לעצמם את צורכיהם, נקבעו חוקים אשר מחייבים את הגוף או האדם המתאים לספק להם את דמי המזונות.

 חובתו העקרונית של אדם בדמי מזונות ילדים

את חובתו של אדם בדמי מזונות ילדים קובע החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") כאשר בסעיף 3 לחוק נכתב:

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

פרשנות הסעיף לחוק:

הוראות הדין האישי אשר חלות על אדם הינן ההוראות אשר מחייבות אותו על פי הדין האישי או הדתי אליו הוא משתייך. במקרים בהם דתו של אדם קובעת הוראות חיוב, החיוב בדמי מזונות יקבע על פי הדין הדתי. אך במקרים בהם האדם הוא חסר דת, או בדתו של אדם אין הוראות חיוב במזונות ילדים, או שבמקרה שהוראות הדין הדתי פותרות אותו מחובת דמי המזונות, יחולו על האדם הוראות החיוב של חוק המזונות עצמו.

הוראות הדין העברי על תשלום דמי מזונות ילדים

הדין האישי אשר חל על הורים יהודים הינו הדין העברי אשר החל לומר את דברו בחיוב דמי מזונות ילדים בדור התנאים באושא (שנת 150 לספירה). בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות דף ס"ה עמוד ב' נכתב:

"דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש…".

בשנת 1180 לספירה פסק הרמב"ם בהלכות אשות, יב,יא, [יד]:

"כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים, עד שיהיו בני שש שנים.

 "מכאן ואילך, מאכילן עד שיגדילו בתקנת חכמים; ואם לא רצה, גוערין בו, ומכלימין אותו, ופוצרין בו. אם לא רצה, מכריזין עליו בציבור ואומרין, פלוני אכזרי הוא, ואינו רוצה לזון בניו; והרי הוא פחות מעוף טמא, שהוא זן את אפרוחיו. ואין כופין אותו לזונם אחר שש".

 הלכה דומה נפסקה גם בשנת 1600 לספירה בשו"ע, אבן העזר סימן ע"א, סעיף א':

"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בצבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו; ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים, בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו".

מצוות הצדקה במזונות ילדים

מצוות הצדקה הינה מצוות עשה שלא הזמן גרמא, כלומר מצווה שאינה תלויה בזמן. בתלמוד הבבלי, מסכת עירובין דף כז/א, נכתב:

"…כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות ושלא הזמן גרמא אחד נשים ואחד אנשים חייבין…"

כלומר, מצוות הצדקה בדמי מזונות ילדים חלה על האב והאם כאחד. וכן, אדם יקדים את מתן הצדקה לאביו ואמו ואחר כך לבניו ובנותיו ואחר לקרובו, אך פרנסת עצמו קודמת, כפי שנכתב במפורש בשו"ע יו"ד סימן רנא סעיף ג':

"…הגה: פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים."

תקנת הרבנות הראשית תש"ד

בשנת 1944 תוקנה תקנת הרבנות הראשית תש"ד, שם נקבע שכל אב בין אם הוא עני או אמיד יהיה חייב בתשלום הצרכים ההכרחיים של הילדים בן או בת, עד גיל – 15, ולא עד גיל 12 לבת ו- 13 לבן, כפי היה חייב קודם לכן בכפיה רק אב אמיד. הטעמים לתקנה נאמרו בה והם שהשלטון המנדטורי בישראל אינו מכיר בדרך של כפיה חברתית או בחיוב מדין צדקה. וכן, הכפייה החברתית שעבדה קודם לכן בקבוצות הסגורות איבדה את יעילותה, ונוצר מצב שבו אמהות נתקלו בסירוב מצד בתי המשפט המנדטוריים כאשר פנו לדרוש מזונות לילדים מעל גיל 6.

מזונות ילדים מגיל 15 ועד גיל 18

לפיכך מכוח התקנה האב מחויב במזונות ההכרחיים עד הגיע ילדיו לגיל 15, ומשום שהחוק מחייב במזונות ילדים עד גיל 18 של הילדים. נטל המזונות  בין גיל 15 לגיל 18 יחולו גם על האם וגם על האב מדין צדקה או כפי הקבוע בסעיף 3א. (ב) לחוק המזונות, על צרכי הילד וביחס להכנסות הפנויות שיש בין ההורים.

מזונות ילדים מעל גיל 18

בפסק דין תקדימי שנידון במוטב של חמישה שופטים וכונה לימים: "הלכת קישנר", (ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית ו-3 אח') קבע בית המשפט העליון שחובת האב במזונות הילדים תחול גם בזמן שהם משרתים בשירות החובה בצה"ל, אך התמיכה במזונות תרד לשליש מהסכום שנפסק עבורם בטרם התגייסו לצבא.

סיכום

אב במשפחה יהודית חייב מעיקר הדין בצרכים ההכרחיים של ילדיו עד גיל 6, ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד עד גיל 15. האב והאם יהיו חייבים יחד בדמי מזונות ילדים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים מדין צדקה, ויחס התרומה של כל אחד מהם יהיה בהתאם להכנסה הפנויה שיש לכל אחד מהם. על מלוא דמי מזונות ילדים בגיל 15-18, יהיו חייבים האב והאם מדין צדקה על פי מבחני הצדקה. מגיל 18 ועד תום שירות החובה בצה"ל יחויב האב בשליש מגובה דמי המזונות ששילם עד גיל 18.

לציין שסכום המזונות המינימליים אשר חלים על האב מלכתחילה גבוה מאוד, ולעיתים האב יחויב לשלם מזונות בסכום אשר מתקרב למלוא פוטנציאל ההכנסה שיש לו בפועל ואף יותר מזה. מכאן ברור שאין להתחייב בהסכם על דמי מזונות ו/או להתמודד לבד מול תביעה לדמי מזונות ילדים שהוגשה ללא יעוץ וטיפול מתאימים.

עוד חשוב לדעת שתשלומי מזונות ילדים אינם מסתיימים בסכום החודשי הקבוע, משום שבדרך כלל האב יחויב לשלם גם מחצית מהוצאות רפואיות חריגות ומחצית מהוצאות חינוך. יחד עם זאת על האב לקחת בחשבון במסגרת תשלומי מזונות הילדים גם את התשלומים שהוא מוציא עליהם כאשר הם נמצאים אצלו בהסדרי ראייה.

מזונות ילדים

סגור לתגובות.