יישוב סכסוך בין בני משפחה הינו הליך גישור וולונטארי אשר מתקיים ביחידת הסיוע של בתי המשפט לענייני משפחה או של בתי הדין הדתיים. מדובר בהליך מחייב שיש לעבור בטרם ניתן להגיש תביעות בין צדדים לסכסוך. מטרתו של ההליך הינו לאפשר לצדדים להגיע להסכמות ביניהם מבלי שיאלצו להגיש תביעות.
תוכנית הגישור ביחידת הסיוע מתוכננת לעד ארבע מפגשים עם אפשרות להארכה במידת הצורך. מפגשים אלו נקראים מפגשי מהו"ת.
החוק מחייב להגיע לפגישת הגישור הראשונה לבד, וסעיף 3 (ב) (1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה קובע כי אי התייצבות לפגישת הגישור כמוה כאי התייצבות לדיון משפטי ואולם החוק איננו מחייב להסכים לדבר. אם הצדדים מעוניינים להמשיך את הגישור אז בפגישות הבאות הם יכולים להגיע עם עורך דין.
הליך של יישוב סכסוך הינו הליך גישור אשר יכול לחסוך לצדדים לסכסוך זמן, טרחה וממון, אך גם למדינה יש אינטרס לסיים את המחלוקות בין בני הזוג מחוץ לכותלי בית המשפט בכדי לחסוך משאבים שיפוטיים יקרים. כמו כל הליך של גישור, הליך של יישוב סכסוך הינו הליך חסוי שפרטיו אינם נמסרים אפילו לבית המשפט. בית המשפט מעודכן רק כאשר הליך הגישור לא מתקדם.
הליך של יישוב סכסוך מיועד להיות הליך קצר אשר לעיתים איננו לוקח בחשבון משמעויות של נושאים אשר עלולים לצוץ בעתיד. בניגוד אולי למה שניתן לחשוב, לרוב ידן של נשים היא על העליונה מהטעם שלאישה יש זכות עודפת לקבל את משמורת הילדים ואת המזונות שלהם ובגישור הרבה יותר קל למגשרות (בעיקר נשים) להיצמד לזה.
חשוב לציין כי הליך של יישוב סכסוך מוגדר כהליך אשר מטרתו להביא את הצדדים להסכם וכל עוד אין הוא נוגד את תקנות הציבור או אין הוא פוגע בעקרון טובת הילדים הוא יכול להתקבל בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הדתי גם אם הוא מקפח בהרבה את אחד מהצדדים, ומכאן נובע חסרונו הגדול של ההליך.
כידוע, הליכי גירושין בין בני זוג הינם הליכים מורכבים ובעלי השלכות לשנים רבות קדימה, ועל כן ככל שיש משותף בין בני זוג כך נדרשת בחינה עמוקה יותר בפרטים אשר יביאו לסיום ההליכים באופן צודק, ויש גם טעם לפגם בכך שהמגשר או המגשרת אינם חייבים להבין בדבר בנושאים של דיני משפחה. למעשה, ככל שבין צדדים לסכסוך יש יותר מן המשותף והרבה נושאים שבמחלוקת כך ההליך של יישוב סכסוך איננו יכול להתאים להם.
כך למשל, גבר יכול לוותר על רכוש ומשאבים ו/או להתחייב לשלם סכום מזונות ילדים גבוה בשביל להיחלץ מהנישואין ולפתוח דף חדש בחיים, אך בדיעבד יתברר לו כי עשה טעויות קשות בכך. את הנעשה קשה להשיב לקדמותו והגבר יישאר עם התחייבויות אשר יכבידו עליו מאוד במשך שנים ארוכות.
וכן, ביישוב סכסוך אין פתרון מסודר לברר חשד או חשש לכך שאחד מבני זוג העלים כספים או חסכונות מבין הזוג השני ועוד בירור של נושאים נוספים. בעניינים אלו אין מנוס מאשר להגיש תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתה בקשה לגילויי מסמכים.
הליך של יישוב סכסוך עשוי להמריץ את כל אחד מהצדדים לפתוח בהליכים משפטיים ראשון משום שהזמן אשר עובר מיום פתיחת הבקשה ליישוב סכסוך וקל וחומר אם בן הזוג השני מגיע לפגישות המהו"ת מאפשר לצד שפתח אל ההליך לצבור מידע על הצד השני אשר יוכל לסייע לו לאחר מיכן להחליט באיזה ערכאה הוא רוצה להגיש את התביעות כך שהמרוץ להגשת הבקשה ליישוב סכסוך רק הפכה להיות מהירה יותר כטקטיקה וללא קשר לעובדה אם ברצונו של מגיש הבקשה להגיע להסכם או לא.
לבתי הדין הרבני ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון בנושאים שונים במשפחה. אמנם הם מחויבים לפסוק על פי אותו הדין, ואולם בגלל שקיימות בניהם פרשנויות שונות לדין, האפשרות שעל אותה התביעה יתקבלו תוצאות שונות קיימת ואף מתקיימת.
משום שאין אפשרות לדון באותו הנושא בשתי הערכאות נקבע שמי מבני הזוג שהקדים תביעות לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, קנה את הסמכות של אותה הערכאה לברר את התובענה ולהחליט בה, למעט ענייני נישואין וגירושין שהם בסמכות בלעדית של בית הדין הרבני. מכאן נודע המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט אשר דרבן את כל אחד מהצדדים להגיש תובענות ראשונות לערכאה אשר נראית לו טובה עבורו לדיון בסכסוך.
כאן הגיע החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והוסיף עוד שמן למדורה וספק רב אם החוק נחוץ כאשר ידוע שהחוק ממריץ צדדים להגיש את הבקשה לישוב סכסוך בהיותה בקשה פשוטה שלא עולה דבר ואין לכתוב בה דבר למעט פרטים אישיים. מנגד יש לבקשה זו כאמור משקל רב להמשך התביעות והדיונים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה.
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל הינה שחשוב לכל אחד מבני הזוג להקדים בקשה ליישוב סכסוך אשר תספק לו יתרונות משפטיים טובים בעתיד.
