הקדמה
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 קובע במפורש כי לבית הדין הרבני יש סמכות שיפוט לפסוק מזונות ילדים ואין שאלה בנוגע להסכמת אחד מהצדדים אלא רק שאחד מהצדדים הגיש את תביעת המזונות ראשון לבית הדין.
ואולם, לאחר כחמש עשרה שנים הגיע תיק לבית ומשפט העליון ובו נשים טענו כי בית הדין הרבני פוסק לזכותן מזונות ילדים נמוכים, הן נאלצות לוותר על סכומי מזונות ריאליים בתמורה לגט ובית הדין מאשר הסכמי גירושין גם כאשר מדובר בסכום מזונות נמוך אשר פוגע בזכויות הילד במשפחה ובעיקרון טובת הילד.
בית המשפט העליון קיבל את טענתן של הנשים ובשנת 1969 נולדה הלכת שרגאי שקבעה כי בית הדין הרבני מוסמך לפסוק מזונות ילדים רק בהסכמת ההורים, או במזונות מסוג השבה.
מזונות מסוג השבה
מזונות מסוג השבה הינם כספים שההורה הוציא בעבר ומה שההורה יוציא בעתיד, והתביעה היא בין ההורים ולא מצד הילד. בתי הדין לא באמת הצליחו להתמודד עם זה ועל כן נשאר שבית הדין איננו מוסמך לדון במזונות ילדים כאשר אחד מהורי הקטינים מסרב לדון בהם שם.
אם כן, על אף שאחד מההורים פתח תביעה למזונות בבית הדין הרבני, בהתנגדות של האחר תעבור התביעה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן שבית הדין איבד את סמכותו המקבילה לבית המשפט לדון במזונות הילדים.
תיקון סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953
ביום: 18.11.2025, תוקן סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), בהתשי"ג-1953 אשר קובע בדרך אשר איננה משתמעת לשני פנים כי גם בהעדר הסכמה בין ההורים רשאי בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים.
מדובר בסעיף חוק אשר מחייב את בתי המשפט האזרחיים וקרוב לוודאי שאם בית הדין יפסוק מזונות כראוי, בית המשפט העליון לא יכנס בנעליו כפי שעשה בהלכת שרגאי וכפי שעשה בבע"מ 919/15.
לסיכום
בין אם בהסכמת בני הזוג ובין אם לאו, בתי הדין כמו בתי המשפט לענייני משפחה חייבים לפסוק את גובה מזונות הילדים על פי הדין האישי החל על אדם. מאז בע"מ 919/15, ואחרים לאחר מכן, בתי המשפט לוקחים בחשבון גם את זמני השהות של הילדים אצל האב ופוסקים את גובה מזונות הילדים בהתאם לכך.
מנגד, בתי הדין עדיין מחזיקים בעמדה שהגבר או האב צריך לספק לאישה מזונות אישה ולספק מזונות גם לילדים על פי קריטריונים מהעבר שבו נשים לא יצאו מהבית לעבוד אלא רק עסקו במטלות הבית וטיפלו בילדים.
אין כל ספק כי בתי הדין צריכים להתאים את עצמם לדור הנוכחי ולא להישען על כללים מהעבר ויש להם את האפשרות לעשות זאת באמצעות תקנות.
