עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

קביעתה של משמורת ילדים מוסדרת בסעיפים 24, ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לפיהם עניין משמורת הילדים יוסדר בעיקר בעת שהוריו של קטין חיים בנפרד בין אם התגרשו ובין אם לאו. הוריו של קטין רשאים להסכים בניהם מי מהם יזכה באפוטרופסות על הקטין, חלקית או מלאה, מי במשמורת הילדים ומי יקבל הסדרי ראיה. אולם במידה ובין ההורים לא תהיה הסכמה בנידון רשאי בית המשפט לקבוע עניינים אלו על פי עקרון טובת הילדים וחזקת הגיל הרך.   

על פניו נראה שהעניין ברור ופשוט, אלא שבהעדר הסכמה בין ההורים נדרש בית המשפט להכריע במשמורת ילדים והסדרי הראיה, ועוד קודם לכן רשאי כל אחד מההורים להגיד את דברו בכתב ובעל פה, דבר אשר מצריך פעילות משפטית אשר עלולה לקחת זמן ממושך.

יציבות ומרכז חיים מסודר מהווים חלק מהקריטריונים לשמירה על טובת הילדים ואף על פי כן, אם תקבל משמורת זמנית על הילדים אם תבקש זאת, אפילו אם היא עזבה את הבית המשותף ולקחה את הילדים איתה למקום מרוחק מהאב, ואין נפקא מינה אם מדובר במשמורת ילדים עד גיל 6 או מעל גיל 6.

מתן משמורת זמנית לאם אשר עוזבת את בית המגורים המשותף, רחוק מהאב ועוקרת את הילדים מהסביבה הטבעית שלהם ללא סיבה נראית לעין, יוצר מצב עובדתי בשטח לפיו ככל שעובר הזמן תהיה ידה של האם על העליונה במשמורת הילדים משום שבית המשפט אינו יכול לחייב את האם לשוב לבית המשותף ולהיות במחיצת בן הזוג, ויחד עם זאת השבת הילדים לסביבה הקודמת עלול לגרום להם נזק נוסף בעקבות המעבר החוזר.

זכות הפנייה לערכאות המשפט הינה זכות יסוד במדינת ישראל ולפיכך גם אין אפשרות למנוע מהאם להגיש תביעה למשמורת ילדים זמנית, אשר נענית כאמור ברוב המקרים בחיוב ובתוך זמן קצר מיום הבקשה. בית המשפט אמנם נותן לאב אפשרות להגיב על הבקשה למשמורת הזמנית, אך מסירת העתק מהבקשה והחלטת בית המשפט לתגובת האב לוקחים זמן יקר אשר מתבטא בריחוק של הילדים מהאב ומהסביבה הטבעית שלהם למשך זמן, ולעיתים קרובות האב אף אינו רואה את הילדים בתקופה זו.      

בכל הנוגע לענייני משפחה רבים מבין הגברים מתנהלים מול נשים בכלל ואמהות בפרט בדרך של הגנה, ללא יוזמה, והדבר נותן לאמהות יתרונות משפטיים רבים בכל תחומי המשפט במעמד האישי ולעיתים קרובות על חשבון טובת הילדים.

במקרה שהצגנו לעיל בו אם עוזבת את הבית המשותף ולוקחת איתה את הילדים ללא שום הצדקה אין לאב להמתין עד שהאם תגיש בקשה למשמורת זמנית אלא עליו ליזום בקשה להשבת הילדים למקום מגוריהם הטבעי ככל שהוא יכול לטפל בהם, או לכל הפחות להגיש בקשה דחופה למתן הסדרי ראיה זמניים. 

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאב לאחר גירושין

משמורת ילדים בהגדרה

בהגדרה, הורה אשר במחיצתו נמצאים הילדים ברוב הזמן נקרא הורה משמורן. במשמורת ילדים משותפת הילדים שוהים במחצית מהזמן הפנוי שלהם אצל האב ובמחצית השנייה אצל האם.

משמורת ילדים עיקרית

על פי מספר טעמים, רובם היסטוריים נקבע שילד צריך להיות במשמורת עיקרית של האם והאב יקבל הסדרי ראיה או הסדרי שהות. לפיכך, סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קבע את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילד להיות במשמורת העיקרית של האם עד גיל 6.

יחד עם זאת הפסיקה בבתי המשפט נוטה לפסוק לאם משמורת ילדים גם לאחר גיל 6 על פי כלל ההמשכיות והכלל שלא מפרידים בין אחים, ומכאן מתקבלת תוצאה שהאם אשר הקדימה תביעה למשמורת ילדים ללא התנגדות האב תזכה במשמורת העיקרית של הילדים מיום שהם נולדים ועד גיל 18.

משמורת משותפת מאיזה גיל

לא ניתן להגיד שיש גיל ממנו אב יכול לזכות במשמורת משותפת ומתחתיו אין. משמורת ילדים משותפת ניתן לקבל בכל גיל וגם למספר הילדים אין השפעה על כך. מכאן שאין שאלה בדבר קבלת חזקה משותפת מאיזה גיל, שכן האב יוכל לקבל משמורת גם בגיל הרך, הוא גיל שמתחת לגיל 6.

הסכם משמורת משותפת

בית המשפט לענייני משפחה ייתן בדרך כלל תוקף של פסק דין להסכם חזקה משותפת.  אך בהעדר הסכמה וכאשר אב יגיש תביעה למשמורת משותפת יהיה על בית המשפט לבחון האם האב יכול לגור בסמיכות למקום מגורי הילדים והאם טובת הילדים תהיה לשהות במחצית מהזמן אצל האב ובמחצית השנייה אצל האם.

דמי מזונות במשמורת משותפת

דמי מזונות במשמורת משותפת נקבעו עד לאחרונה על פי פסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי לפיו האב ישלם שבעים וחמישה אחוז מגובה דמי מזונות במשמורת עיקרית של האם, וכבר נשמעו קולות רבים של נשים אשר אומרים שאבות מבקשים משמורת ילדים משותפת בכדי לשלם דמי מזונות ילדים מופחתים. לנו אין אלא להצטער על הדברים הללו וטוב היה שלא נאמרו משום שהם פוגעים בלגיטימיות ההורית של האבות אשר נתונה להם כזכות משפטית וחובה מוסרית מכוח האפוטרופסות על הילדים.

יתרה מזאת, אבות אשר חולקים עם האם משמורת משותפת מוציאים בדרך כלל על הילדים דמי מזונות גבוהים יותר מהאבות אשר לוקחים את הילדים להסדרי ראיה בלבד, וזאת גם לאחר שהופחתו מהם עשרים וחמישה אחוז מגובה המזונות אם בכלל.

משמורת משותפת ללא מזונות

לאחרונה ניתנו מספר פסק דין בבתי המשפט לענייני משפחה אשר קבעו משמורת ילדים משותפת ללא מזונות לאב ועוד פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר פסק לאב לשלם מחצית מזונות. מדובר בפסקי דין תקדימיים, קרוב לוודאי שיגיעו עוד אחרים כמותם, כמובן על פי הנסיבות של כל מקרה ומקרה.

משמורת משותפת לפי החוק והפסיקה

בתי המשפט מתקשים אך לא נמנעים מלפסוק משמורת משותפת בגלל שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת הינה שהחוק מספק לאם את חזקת הגיל הרך, והסיבה השנייה הינה שעל הילד לקיים מרכז חיים במקום מגורים אחד ולא ניתן להגביל את אחד ההורים למקום מגורים מסוים. אבל אל לנו לשכוח שטובת הילד היא מעל כל השיקולים ואבות זוכים כיום במשמורת משותפת משום שהם מעיזים לדרוש ולא מוותרים כפי שגברים נהגו בעבר.

לסיכום והפנמה

ילד נולד לשני הורים אשר ברגיל נושאים בגידול שלו בחזקה משותפת ולכן מן הראוי שחזקת הגיל הרך תבוטל או שתחולתה תצומצם על פי עקרון טובת הילד באופן שברירת המחדל תהיה משמורת משותפת באזור המגורים המשותף האחרון של שני ההורים, ומי מבין ההורים שיעזוב את אזור המגורים המשותף יאלץ להסתפק בהסדרי ראיה.

יש לציין שהמודעות ליתרונות המשמורת המשותפת מתחילה לחדור בשנים האחרונות לשיח החברתי, האקדמי והמשפטי. ולאימהות רבות יש גם נטייה לקבל הסכם משמורת ילדים משותפת. כיום הדרך לשכנע את בית המשפט לפסוק חזקה משותפת קלה יותר מבעבר על פי הנתונים של כל מקרה ומקרה. יעוץ מקדים וטיפול נכון בסוגיה יכולים בנסיבות מסוימות להועיל מאוד לאב להשיג משמורת משותפת.

שאול מני נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם