חיוב אב במזונות ילדיו הינו ללא ספק אחד מהחיובים הקשים ביותר עבורו. לעיתים אב מחויב בסכום מזונות שקשה לו לעמוד בהם, וכאשר פסיקת המזונות ממילא מתקיימת כפועל יוצא מהליכי הפרידה בין ההורים, נמצא שהאב גם שוהה עם הילדים פחות מאשר קודם לכן.
אפילו עצם פסיקת המזונות יש בה מעין פגיעה במסוגלות ההורית של האב מול האם שהרי מחייבים במזונות הילדים רק את האב ומדוע אין פסק דין לחייב את האם ?! האם רק האם מוחזקת כמי שתדאג לילדים ללא פסק דין ?!
זו היא רק ההקדמה שעה שבעבר נהוג היה לחייב אב במזונות ילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו ולא על פי ההכנסות שלו בפועל. כך, בית המשפט היה בוחן על פי אמות מידתו בלבד מה פוטנציאל הכנסותיו של האב על פי המקצוע שלו, התואר וההכנסות שהיו לו בעבר במנותק מהכנסותיו בהווה כפי שהוכחו בטרם ניתן פסק הדין.
חיוב אב בגובה מזונות ילדיו מושפע מארבעה גורמים. האחד הינו ההכנסות הפנויות של האב, השני הינו ההכנסות הפנויות של האם, השלישי הינו צרכי הילדים והרביעי הינו יחס זמני השהות של הילדים במחיצת כל אחד מההורים.
אמנם, לכל אחד מהנתונים יש משמעות בפני עצמו, אך לכל אחד מהנתונים יש משמעות גדולה גם כלפי שאר הנתונים. כך לדוגמא, אם אב יחויב במזונות ילדים בסכום גבוהה ממה שהוא יכול לעמוד בו, יקשה עליו לקחת את הילדים לשהות במחיצתו ומטבע הדברים טובת הילדים תפגע.
בשנתיים האחרונות, עם הרפורמה שהתקיימה בחיוב האב במזונות ילדיו, הושם דגש רב יותר על יכולת האב לשלם את המזונות תוך התייחסות גדולה יותר להכנסות האם. נפסק כי אין לראות עוד כמובן מאליו כי יש לחייב את האב במזונות הילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר אלא להתאימו גם להכנסותיו בפועל.
בית המשפט פסק כי הערכת פוטנציאל ההשתכרות והסכום העולה בהרבה על זה המתקבל בפועל תתאפשר רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי, שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר עם השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים בעת הדיון על הכרעת גובה המזונות.
עם זאת, לא כל גובה השתכרות בעבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה בהווה, וככל שמדובר בתקופות רחוקות יותר, כך יפחת משקלו בהערכת כושר ההשתכרות שבהווה.
וכן נפסק כי יש לבחון את משך התקופה בעבר בה היתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו המתקבלת בהווה, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה זמנית או קבועה וכד'.
וכמו כן, יש לבחון את השאלה כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל המתקבלות גם בהווה, שאם כך הוא כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.
אין לכחד כי לעיתים, כאשר אב התפטר מעבודה שבה השתכר הכנסה גבוהה מבלי שנתן תירוץ המניח את הדעת יש ההיגיון לחייב אותו על פי פוטנציאל השתכרותו ולא על פי הכנסותיו בפועל ואולם סמוך ובטוח שברוב המקרים כשם שאין אדם משים עצמו רשע, אין אדם עוזב מקום עבודה טוב בכדי לעבור למקום עבודה פחות טוב.
לפיכך ולאור האמור לעיל יש לברך על ההחלטות אשר נהוגות כיום בעניין האבחנה המדוקדקת יותר בין השתכרות האב בפועל בהווה לבין פוטנציאל השתכרותו כפי שנצפה לכאורה מן העבר.
