סמכות בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות ילדים

הקדמה
ביום: 18.11.2025, נפל דבר בישראל !!! הכנסת קבעה כי לבתי הדין הרבניים תהיה הסמכות לדון ולפסוק במזונות ילדים גם ללא הסכמת שני ההורים וזאת בהוראת שעה למשך שנתיים.

החוק במקור
למעשה מדובר במתן הדגשה של סעיף חוק שכבר קיים משום שעל פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, (להלן: "חוק שיפוט"), במקורו יש לבתי הדין הרבניים סמכות מלאה לפסוק במזונות ילדים אגב הליכי גירושין כבר משנת 1953. מדובר בסעיף חוק שאין ברור ממנו.

הפסיקה
ועל אף האמור במפורש בסעיף 3 חוק השיפוט במקור, נטל בית המשפט העליון מבתי הדין הרבניים את סמכות לדון בדמי המזונות עוד בפסק דין משנת 1969, בתיק המכונה "הלכת שרגאי", ומסר אותה בלעדית לבתי המשפט לענייני משפחה, קרי לבתי המשפט האזרחיים. הטעם היה, לכאורה, בכדי לשמור על זכויות נשים אשר נחשבו החלשות והמוחלשות שבעת גירושין לא יסכימו לקבל מזונות ילדים נמוכים בתמורה לכך שהבעל יתן להם את הגט.

בית המשפט העליון קבע כי לבתי הדין הרבניים מסורה הסמכות לפסוק במזונות הילדים רק בהסכמת שני ההורים או אם מדובר במזונות מסוג השבה. מזונות מסוג השבה הינו תחום עמום אשר קשור למערכת היחסים בין בני הזוג אך לא בנוגע לתביעה עצמאית של קטין לתבוע בשם עצמו את המזונות, לכאורה, כך שבתי הדין לא ממש ידעו איך להתמודד עם סוגיה זו וכך נותר שבתי הדין לא פסקו כלל בנוגע למזונות הילדים.

בתיי הדין הרבניים לא יכלו לסבול את העובדה שבית המשפט העליון הפקיע מהם סמכויות בניגוד לחוק ומצידם גם ראוי שכל המחלוקות בין בני הזוג בענייני המשפחה צריכות להתברר בערכאה אחת משום שלבתי הדין הרבניים יש את הסמכות הייחודית לדון בענייני סידור גט, שתר הכתובה וכיו"ב.

וכן, בהלכת שרגאי יש גם משום זילות מעמדם של בתי הדין הרבניים אשר, לכאורה, עשויים לפסוק בחוסר צדק כאשר הבעל והאישה מתדיינים בפניהם, כפי שנטען כי נשים יכולות להסכים על מזונות ילדים נמוכים בתמורה לקבלת הגט.

בתיי הדין הרבנים טענו כי אין הם מחויבים להלכת שרגאי מהטעם שמדובר בערעור משפחה להבדיל מבג"ץ שאליו הם כן מחויבים. ואולם, על אף שבמשך השנים התקבלו גם בג"צים בנושא, בתי הדין המשיכו לפסוק כראות עיניהם, עד שלבסוף התיישרו עם הפסיקות של בג"צ.

סיכומו של דבר
כיום, בתי הדין הרבניים קיבלו במה והתחזק מעמדם בפסיקת מזונות ילדים ואולם על אף ששתי הערכאות חייבות לפסוק במזונות על החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אשר מפנה להוראות הדין האישי החל על אדם אין לשכוח כי לבתי המשפט האזרחיים ולבתי הדין יש גישות שונות לפירוש הדין האישי החל על כל אדם ואדם.

במבחן המציאות נותר לראות האם הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה תתגבר על תיקון החוק כמו שעשתה בהלכת שרגאי, מהטעם שבתי המשפט ידועים כמי שיודעים להמציא לנו פטנטים. כיצד יפסקו בתי הדין הרבניים ומי ירוויח מהבהרת ועיגון סעיף 3 לחוק, גברים או נשים. אין זה מובן מאליו מי ירוויח מהשינוי.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

בית הדין הרבני

הקדמה

בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוט בדיני משפחה. שתי הערכאות פועלות מכוח דינים אזרחיים אשר מחייבים כל אחד מהם לפסוק בנושא מסוים על פי הדין החל עליו. בשים לב להבחנה בין הסמכות לדון בסוגיה מסוימת והדין אשר לפיו יש לפסוק.

סמכויות שיפוט בדיני משפחה

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות שיפוט מקבילה לדון בנושא של משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה, מזונות ילדים וחלוקת רכוש בגירושין. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות טבועה לדון בנושא של מזונות ילדים כל עוד לא ניתנה הסכמה מצד שני בני הזוג לדון בכך בבית הדין וככל שבית הדין פסק דמי מזונות לאחר שבחן את הנתונים.
בית הדין הרבני אוחז בסמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין יהודים והדבר כולל גם דיון על הכתובה, מדור ספציפי וכד'.

הדין החל בדיני משפחה

הדין החל על ענייני נישואין וגירושין בין יהודים הינו הדין העברי בלבד. פסיקה בנושא דמי מזונות לרבות מזונות ילדים ומזונות אישה אף הוא יתבצע על פי הוראות הדין העברי. הדין אשר חל על משמורת ילדים, הסדרי ראיה וחלוקת רכוש הינו הדין האזרחי.

מאיין שואב בית הדין הרבני את סמכות השיפוט בדיני משפחה

בית הדין הרבני הינה ערכאת שיפוט אשר מוסמכת לדון ולפסוק בדיני משפחה מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, (להלן: "חוק השיפוט").
על פי חוק השיפוט, בית הדין הרבני מוסמך לדון ולפסוק בלעדית בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. פסיקת בית הדין הרבני בעניין זה תהיה על פי הדין העברי בלבד.

הדין העברי בדיני משפחה בכלל ובענייני גירושין בפרט הינו דין מסועף אשר מצריך דיונים ממושכים שברוב המקרים מתקשים לעמוד במבחן התקנות ולכן חלק מהאמור בדיונים של בית הדין הרבני כלל אינם עולים על הכתב בפרוטוקול. בזה יתרונו של בית הדין הרבני כלפי המתדיינים בפניו אך בזה גם חסרונו.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני נישואין וגירושין

הדין העברי, כמו בעוד כמה דינים אחרים, מקשה על בני זוג בענייני גירושין ברבנות. תפיסת הדין העברי הינה שלמען כלל המשפחה הקרובה והרחוקה, יש ככל הניתן להינשא רק פעם אחת ואם קיימת בעיה זוגית בין בני זוג יש לנסות לפתור אותה בכל דרך.

אך לדין העברי יש גם כללי יציאה מנישואין ואילו הן עילות הלכתיות מבוררות לחיוב בגט. על פניו נראה שלבעל יש עילות רבות יותר לחייב את האישה בגט, אלא שהדרך להשיג את הראיות לכך אינה קלה כלל. לציין שהגשת תביעת גירושין חפוזה מצד הגבר עלולה לגרום לכך שבית הדין הרבני יחייב אותו בכתובה.

לפיכך פתיחת תיק גירושין ברבנות חייבת להיעשות כראוי על פי מבחני כריכה כנים אשר נקבעו בבית המשפט העליון.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6 בכדי שלאחר מגיל 6 ילמד אותו תורה. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. יש הפוסקים שהאב יכול ללמד את בנו תורה כבר מגיל 3.

אלא שבתביעה למשמורת ילדים בית הדין הרבני יאלץ לפסוק על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים, בן ו/או בת עד גיל 6 תהיה לאם. ומכוח כלל ההמשכיות נשארים הילדים במשמורת האם עד גיל 18. לפיכך, במקרים רבים יקשה על בית הדין הרבני להכריע בתביעה למשמורת בנים בעיקר מעל גיל 6.

יצוין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת, כך שתביעה למשמורת משותפת תהיה זרה לבית הדין הרבני הן מכוח החוק והן מכוח הדין העברי.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסדרי ראיה

בית הדין הרבני מחזיק בסמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה לדון ולפסוק בנושא של הסדרי ראיה. בית הדין הרבני יכול להיות דיי איתי במתן החלטה על הסדרי ראיה אך הוא יכול להיות גם מהיר. יחידת הסיוע אשר הוקמה לאחרונה בבית הדין הרבני מסייעת לו במתן החלטות מהירות יותר בנושא.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בישראל על פי הוראות הדין העברי. אמנם חזקה שלאישה מגיעים מזונות בתנאים מסוימים, אך לאור התפתחות הדור והעובדה שנשים כבר לא ממש נמצאות בבית לטפל בבעל והילדים נמצא בית הדין הרבני פוסק כהלכה בנושא והוא ממעט לפסוק מזונות אישה.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים ובשנים עברו הם גם היו מצמידים את המזונות לתוספת השכר לשכירים במשק ולכן ככל הניתן רצוי שהדיון על מזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

פסיקת בית הדין הרבני בעניין של חלוקת רכוש בגירושין מתעכבת הרבה מעל המצופה מהטעם שבית הדין הרבני משהה את הפסיקה בנושא ככל שהוא מוצא איזה שביב של סיכוי שבני הזוג יחזרו לשום בית. כאן ברור שכאשר אין בית והמשאבים כבר חולקו, הקושי לחזור לשלום בית הולך ופוחת.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסכם גירושין

בעבר, בית הדין הרבני היה מנסה לשכנע בני זוג לחזור לשלום בית אפילו כאשר הם הגיעו אליו על מנת לקבל תוקף של פסק דין על הסכם גירושין. כיום בתי הדין הרבה יותר קלים בנושא ואישור הסכם גירושין הינו הליך קל ופשוט בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של ממזרים ופסולי חיתון

בית הדין הרבני מחזיק באופן בלעדי בפנקס של איסורי נישואין וכן בפנקס של ממזרים. בית הדין הרבני לא יחתן אישה שזנתה בבעלה עם המאהב שלה וכד'. וכן, לא יחתן ממזר או ממזרה עם בני זוג אסורים על פי הדין העברי.

לסיכום פסיקת בית הדין הרבני בדיני משפחה

יש אשר סוברים שניתן להקל ראש בתביעה לבית הדין הרבני או בהתדיינות בפניו לאור הפורמאליות המועטה שהוא מציג והדרך של הדיינים שלעיתים מדברים בגובה עיניים. אך אל לנו לטעות, בית הדין הרבני מחזיק בסמכויות שיפוט רחבות בדיני משפחה ופסיקת בית הדין הרבני לצורך הפעלתה בין בהוצאה לפועל ובין בדרכים אחרות זהה לזו של בית המשפט לענייני משפחה.

כך שלטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה חשוב מאוד להתייעץ ולקבל את ההדרכה הנכונה לפני שעושים כל צעד בכיוון של בית הדין הרבני.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם