האישה קיבלה 15 אחוזים מדירה אשר שייכת לבעל מלפני הנישואין

פתח דבר

בית המשפט המחוזי חייב בעל להעביר לאשתו 15 אחוז מהזכויות בדירה אשר רשומה על שמו ואין זה ברור מדוע קיומם של הנישואין, והגם שמדובר בנישואין מעין פתוחים כבתיק זה, מהווים עילה לפגוע בקניינו של הבעל אשר אמור להיות מוגן באמצעות מספר חוקים שנועדו לגבור על דיני הנישואין והגירושין השונים.

הקדמה

בפסק דין מיום: 23.5.2021, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ו. פלאוט במוטב של שלושה שופטים) בחלקו ערעורה של אישה על החלטת בית משפט לענייני משפחה אשר קבעה כי לאישה אין חלק בדירת הבעל אשר נרכשה על ידו טרם נישואי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי חייב את הבעל להעביר לרשות האישה 15 אחוז מערכה של דירתו לאחר שהאישה הוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף" אשר מלמד על כוונת הבעל לשיתוף ספציפי של האישה בדירה והזיקה החלקית שיש לאישה לדירה.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה, העומד לפתחו של הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, איננו מחמיר ככל שמדובר בדירת מגורים, כך וכפי שנפסק בפסקי דין של בית המשפט העליון, ו"רוח העידן" כיום הינה להכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד ולאו דווקא מחצה על מחצה.

לשמירה על קניינו, דירתו, של הבעל עומדות הגנות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת הרישום על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") וכו'.

ואף על פי כן, ידוע לנו כי קיימת פסיקה בת עשרות שנים אשר בה נפסק כי בתנאים מסוימים, בעיקר אם בני הזוג גרו בדירת בן הזוג עליו הנכס רשום במשך הרבה שנים, גידלו שם ילדים, ערכו שיפוצים נרחבים בדירה, וכד', יכול בית המשפט לקבוע כי קיים "דבר מה נוסף" ועל אף שהדירה רשומה על שם בן זוג אחד, תמורתה תתחלק בחלקים שווים או בלתי שווים בין בני הזוג.
ולעניין זה ראו: ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (הנשיא מ' שמגר, 4.8.1994), אף שבפסק דין זה מדובר על בני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון.

משמעות הפסיקה בעניין זה

משמעות הפסיקה בעניין זה הינה שבן זוג, בעל נכס מלפני הנישואין, לא ירצה לשתף את הצד השני במגורים משותפים בדירה אלא יבחר להשכיר את הדירה אשר בבעלותו לצד ג' ולשכור דירה אחרת לבני הזוג תחתיה.

לחילופין, בעל הנכס ישהה כל נישואין או מגורים משותפים בנכס השייך לו מלפני הנישואין בטרם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון.

וכן, אם בן זוג מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או רוכש דירה מכספי מתנה או ירושה, שאז יאלץ לדרוש מבן זוגו, בעיצומם של הנישואין, לערוך הסכם ממון. מהלך כזה עלול לגרום לחיכוכים מיותרים בן בני הזוג.

כידוע, ההכנסות של כל אחד בני הזוג נחשבות כהכנסות משותפות. כאשר בני זוג שוכרים דירה, או רוכשים דירה באמצעות משכנתה ישמשו הכנסות הצדדים מעבודה להוצאות המדור.

ואולם, כאשר לבן זוג יחיד דירה על שמו, בין מלפני הנישואין ובין במהלכם, קיומה תאפשר לבני הזוג ליהנות מפרותיה. בני הזוג יכולים להתגורר בדירה ולחסוך שכר דירה או ששכר הדירה שיתקבל בגינה ישמש להעלות את רמת חייהם של בני הזוג לרבות הקלה בתשלום החזר משכנתה חודשית אם ירכשו דירה על שמם.

אם כן, לקיומה של דירה אשר מביא בן זוג אחד מלפני הנישואין, או במהלכם יתרון גדול אשר משמש את שני בני הזוג ובעיקר את בן הזוג השני. האם הוגן עוד לחייב את בעל הדירה לחלוק עם בן הזוג השני בחלק מדירתו או במחציתה ?

בפסק הדין צוין כי על הדירה נלקחה הלוואת משכנתה לטובת בנו של הבעל, האישה נרשמה כערבה, אך החזרי ההלוואה שולמו מחשבונו של הבעל. בית המשפט קבע כי מדובר בתשלום אשר נגרע ממסת ההכנסות של בני הזוג ומכאן שיש לפצות את האישה בגין המעורבות שלה בלקיחת המשכנתה והתשלומים שהבעל שילם.

אמנם, בית המשפט ציין כי סך החזרי המשכנתה הגיעו לכמה עשרות אלפי שקלים בלבד ואולם גם אם הבעל איננו חייב לשתף את האישה במחצית ערכה של הדירה הרי שהוא חייב לשתף אותה בפירות שהדירה מניבה ולרבות המעורבות שלה בהליך לקיחת המשכנתה בסכומים העולים על מחצית מהחזר המשכנתה בפועל. כאמור, 15 אחוז משווי הנכס.

יבוא בעל במקרה דומה ויעביר את הדירה על שמו של אחר, בפסק דין הנדון על שמו של הבן והאישה תהיה נפסדת מכך באופן שהבן יכול להתנות בשיתוף פעולה עם האב את מגורי בני הזוג בדירה בחוזה ותשלום שכר דירה.

וכמו כן ברור שלבן תהיה אפשרות לדרוש את עזיבת בני הזוג מהדירה בכפוף לחוזה שכר הדירה.

נתון נוסף, אשר נקבע כי לא שלל את השיתוף בין בני הזוג היה העובדה שהם ניהלו מערכת יחסים מוסכמת שבה הבעל התנהג כרווק ויצא עם נשים אחרות. בית המשפט קבע כי המוסכמה הבן אישית בין בני הזוג היא הקובעת ולא המוסכמה החברתית ולכן גם אם מדובר בהעדר שיתוף רגשי אין הדבר שולל שיתוף כלכלי.

לסיכום

בהתייחס להווה יתכן שניתן למצוא צדק בפסק הדין באופן שהאישה תצא ממסגרת הנישואין עם סכום כלשהו אשר יאפשר לה להתחיל חיים חדשים, אם כי ברמה נמוכה יותר מהרמה בה הורגלה בביתו של הבעל.

ואולם, במבט לעתיד יש לקחת בחשבון שפסיקה כזאת תגרום לבעלי נכסים לנהוג באופן שהנכס בבעלותם יהיה שלהם גם לאחר פירוד או גירושין והדבר עלול להוביל לכך שבן הזוג השני לא יוכל ליהנות מקיומו של הנכס בבעלות בן זוגו.

ולפיכך, בפסיקת בית המשפט בעניינים אשר נידונו בפסק דין זה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הקלקולים אשר עלולים לבוא בין בני זוג בתחילת הקשר בניהם, בעת הנישואין ובמהלכם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם