כמה מזונות משלמים לילד מעל גיל 6 ?

פתח דבר

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב החולק עם האם במשמורת כמעט משותפת להעביר לידי האם דמי מזונות קטינה המתקרבת לגיל 6  סך של: 2600 ₪ לחודש. אלא שבערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נפסק ביום: 18.2.2021, שהאב ישלם סכום של 1500 ₪ בלבד. כיצד פסק בית המשפט המחוזי סכום נמוך באופן כה משמעותי לעומת בית המשפט לענייני משפחה ?

בע"מ 919/15

ניתן להגיד שעד בע"מ 919/15, היתה מבוכה רבה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה ומצוקה קשה בקרב אבות משלמי מזונות ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה היו מחייבים אבות במזונות גבוהים מכוח פרשנות שגויה של בית המשפט העליון לדין העברי אשר חל על בני זוג יהודים.

בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 עשה סדר בפסיקה ועל פניו אמור היה להתוות דרך פשוטה ויעילה לחיוב גובה המזונות אשר חל על הוריו של ילד ולצמצם באופן משמעותי את אי הוודאות של המתדיינים בבתי המשפט בנוגע לגובה המזונות אשר יחולו עליהם. וראו: מזונות ילדים – הדין הקודם.

בע"מ 919/15 אמנם נכתב על פני 103 עמודים, ואולם אין פשוט ממנו להבנה ויישום, ואף על פי כן יש עדיין שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אשר לא מיישמים את פסק הדין כלשונו. הפרדוקס הוא שבתי הדין הרבניים האזוריים ולרבות בית הדין הגדול, שמהם צמחה הבעיה כבר לפני למעלה מ-70 שנה הודיעו שלא יפסקו על פי בע"מ 919/15, אבל זה כבר עניין למאמר ארוך ונפרד. 

מחסומים שיפוטיים

מרבית הדיונים וההכרעות בענייני משפחה ומזונות נפסקים בערכאות הראשונות, קרי, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובתנאים מסוימים גם בבתי הדין הרבניים. כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות והפרוטוקולים חסויים כך שהביקורת עליהם בדרך כלל מועטה.

החלטה של שופט או דיין בערכאה הראשונה נותרת בדרך כלל בעינה משום שלרוב לא מערערים עליה אך גם לאחר הגשת ערעור הסיכוי להצליח איננו גבוה במיוחד. להצליח בערעור לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, או בבג"ץ על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

בתקופה האחרונה עשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים צעד חיובי קדימה והחלו לפרסם יותר ויותר פסקי דין סופיים, מבלי לציין את שמות בעלי הדין כמובן, ויש לברך על כך בעיקר משום שהדבר מעלה את רמת הוודאות שיש למתדיינים בפסיקות בתי המשפט ומעלה את רמת האימון של המתדיינים במערכת המשפט.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין של המחוזי מתחיל בתיאור עובדתי של משפחה המונה שלוש נפשות. אב, אם וילדה המתקרבת לגיל 6. האם הגישה כנגד האב תביעה למזונות הילדה בבית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב להעביר לידי האם סכום של: 2600 ₪ לחודש למזונות הקטינה.

לאב כושר השתכרות העומד על סכום של כ- 27,500 ₪ לחודש ולאם כושר השתכרות העומד על 5,500 ₪ לחודש. יחס זמני השהות של ההורים עם הקטינה הינו 42 אחוז לאב ו- 58 אחוז לאם. האם חולקת דירה שכורה בעלות כוללת של 3800 ₪ לחודש עם בן זוג ומכאן שהוצאות המדור ואחזקת המדור נמוכים בהרבה מאילו של האב אשר שוכר דירה ומשלם שכירות מלאה לבדו.

על פניו נראה שחיוב אב במזונות ילד בשיעור של 2600 ₪ מתוך השתכרות של כ- 27,000 ₪ לחודש, מול האם שמשתכרת סכום של: 5,500 ₪ נשמע סביר ואפילו דיי נמוך. זהו שלא על פי הפסיקה בבע"מ 919/15 והטעמים לכך הובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ויפורטו באופן כללי ובקצרה במאמר זה.

ההלכה מקדמא דנא קובעת שבבואו של בית המשפט לחייב במזונותיו של ילד, עליו לקבוע מה הסכום הנדרש בכדי לכסות את צרכיו של הילד. הלכה עתיקה נוספת קובעת כי אין מחייבים אדם במזונות ילדיו מעושרו, כפי שמחייבים לדוגמא במזונות אישה, אלא על פי הצרכים של הילד.

בע"מ 919/15 קבע כי חיוב במזונות לילד מעל גיל 6 יחול על פי הצרכים הדרושים לילד, על פי הפרשי השכר בין הוריו ועל פי יחס השהות של הילד במחיצתו של כל הורה. הילדה התקרבה לגיל 6 ובית המשפט המחוזי ייחס את פסיקתו לכך שהילדה כבר בת 6, שהרי מה הטעם לפסוק מזונות עבור זמן קצר לפני גיל 6, ואחר כך לשנות אותם לאחר עת שהקטינה תעבור את גיל 6.

יצוין כי בע"מ 919/15 גם קבע כי אין להעביר מזונות מהורה אחד לשני כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת או על הורות משותפת על קטינים מעל גיל 6 כאשר ההכנסות הפנויות של שני הוריו זהות.

לאחרונה נקבע כלל במספר בתי משפט לענייני משפחה, כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי השיעור צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת ככלל מסך של: 2,250  ₪ לחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי במדור, אחזקת מדור, חינוך ורפואה חריגה יחלקו הצדדים באופן שווה ולכן חייב את האב בסכום של 2,600 ₪ למזונות הקטינה. ואפילו אם אמרנו שהצרכים בגין מזון ביגוד והנעלה עומדים על הסכום הנ"ל הרי שקיבלנו תוצאה שהאם איננה משתתפת במזונות הקטינה כלל על אף שהיא חולקת עם האב במשמורת משותפת.

אם כן, הפסיקה של בית המשפט מחזירה אותנו למצב המשפטי שלפני בע"מ 919/15, ולפיו כל מזונותיו של קטין עד גיל 15 יחולו על האב, ואם בני הזוג חולקים משמורת משותפת יפחיתו לאב בין 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות. וראו לעניין זה: מזונות ילדים – הדין הקודם.

חיוב האב להעביר לאם סכום של: 1500 ₪ למזונות הקטינה מתוך, אפילו, 2600 ₪, הדרושים לה למחייה בשני הבתים, נותן תוצאה שבה האב משלם על הקטינה בביתו סך של: 1300 ₪ ועוד 1500 ₪, על פי הפסיקה, בביתה של האם, וביחד סכום של: 2800 ₪ לחודש. ועל כן, גם אם נאמר שההכנסות הפנויות של האב גבוהות באופן משמעותי מהכנסות האם הרי שגם חיוב האב להעביר לידי האם סכום של: 1500 ₪ לחודש הינו חיוב גבוה.

יש לציין כי מספר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אינם אוהבים לפסוק על פי מבחן אריתמטי גרידא, כפי שצוין לעיל, והתירוץ לכך הינו שגם במשמורת משותפת יש הורה אחד אשר מרכז את כל ההוצאות של הילד ועל כן יש לתת לו עדיפות בפסיקת המזונות. ברוב המקרים כידוע העדיפות ניתנת לאם.

אין ספק שמדובר בטענה מקורית ואולם ככל שהורים חולקים משמורת משותפת ומשלמים כל אחד בנפרד על כל הוצאות הילד בביתם ולהוצאות חינוך ורפואיות חריגות כל אחד יכול לשלם על פי דרישת המקור החיצוני, לא נראה שמדובר בתירוץ של ממש. עם זאת, גם כאשר הורה אחד, האם למשל, מקבלת מהאב מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה ומשלמת את כל התשלום מעצמה, האם יתכן שהיא תקבל שכר על כך ?

כפי שצוין לעיל, על פניו נראה פסיקת מזונות ילדים הינה עניין של מה בכך, ואולם מסתבר שעדיין לא. יש אמנם נוסחה עקרונית לפסיקת גובה המזונות ואולם לאור מספר המשתנים הרב, אשר גם משתנים בין משפחה למשפחה, משתנים במשך השנים, ומשתנים בין שופט אחד לאחר, יכול להיווצר מצב שבו מתקיים חוסר צדק וחוסר איזון בין חיוב האב והאם במזונות הילדים, והנפגע מכך בדרך כלל הינו האב אשר בדרך כלל יספוג את השינויים.

בעניינו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה, לכאורה, צדק עם האב, ומכאן החשיבות לפרסם מאמר זה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בית המשפט חייב בעל ב- 800 אלף ש"ח בגלל שהוא יותר בריא מאשתו !

פתח דבר

ביום: 19.4.2021, פסק כב' השופט עובד אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: "בית המשפט"), בתלה"מ 54982-10-18 (להלן: "פסק הדין") כי על אף שלבני הזוג הנשואים זה לזה 4 דירות בבעלות משותפת, האישה תקבל 800 אלף ₪ יותר מהבעל משום שמצב בריאותו של הבעל טוב יותר ממצב בריאותה של האישה.

השופט אליאס ציין כי מקור סמכותו לפסוק כך נמצא בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון" או "החוק") אשר מהווה חריג לכלל שמופיע בסעיף 5 לחוק הקובע בגדול כי כל אשר נצבר לזכות בני זוג במהלך הנישואין יתחלק בניהם בחלקים שווים למעט מתנות, ירושות ופיצויים מנזקי גוף.

מדובר בפסק דין אשר מעלה שאלות עקרוניות ומהותיות, משום שהאם ברגיל יש לאדם שליטה מוחלטת על מצב בריאותו שלו או מצב בריאותו של בן הזוג האחר ?! מדוע על בן זוג אחד להיענש, לכאורה בממון, בגלל מחלתו של בן הזוג האחר ?! והאם בית המשפט יחזור וידון באיזון המשאבים בין בני הזוג אם לאחר זמן מה מיום מתן פסק דין זה מצב בריאותו של הבעל ישתנה לרעה ואולי אף יהיה גרוע יותר משל האישה ?!

מאמר זה ידון בשאלות נחיצותו וטעמו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון בכלל וסעיף 8 (2) בפרט, והאם צדק בית המשפט או שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 8 (2) במקרה הנדון.

רקע עובדתי

מדובר בבני הזוג אשר נישאו בשנת 1990 ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, בגירים בזמן מתן פסק הדין. חיי הנישואין של בני הזוג נקלעו למשבר ובשנת 2016 הם החלו מנהלים הליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

לבני הזוג 4 נכסים בבעלותם והבעל הגיש תביעה לבית המשפט לפירוק השיתוף בהם, מחצה על מחצה. האישה הגישה תביעה לפירוק השיתוף על נכס, מחצה על מחצה, הרשום על שם הבעל ואשר נמסר לו בירושה על ידי הוריו על פי צוואה שקוימה, וכן בקשה לפסיקה של חלוקה בלתי שוויונית בארבעת הנכסים המשותפים באופן שהיא תקבל 75 אחוז, והבעל יקבל 25 אחוז.

הבעל הינו אדם בריא ועובד, אך אצל האישה התגלתה בשנת 2016 לערך, מעט לאחר שהבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין, מחלה קשה שבעקבותיה הוכרה בנכות של 90 אחוז על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והיא מקבלת גמלת נכות בגין מחלתה הן מהמל"ל והן מחברת ביטוח פרטית.

האישה מתניידת בכסא גלגלים, היא נעזרת במטפלים, איננה יכולה לעבוד, ובשל מחלתה אף דיבורה חלש, איטי ולא ברור.

טענות הצדדים
בכתבי הטענות טען הבעל כי אין להורות על חלוקה בלתי שוויונית משום שהתביעה לגירושין הוגשה מצידו לאחר שהאישה בגדה בו וכן, שגילוי מחלתה של האישה ארע לאחר הגשת התביעה לגירושין.

האישה טענה כי בשל נכותה, פערי השכר בין בני הזוג וכיו"ב יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית של 75 אחוז לזכותה ו- 25 אחוז לבעל ואין משמעות לכך שגילוי מחלתה היה בסמוך לאחר הגשת תביעת הגירושין מצד הבעל הואיל והמחלה קיננה בה קודם לכן, מבלי שגילתה אותה.

פסיקת בית המשפט
בית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית מזכויות הבעל בדירת המגורים שירש מהוריו משום שלא הוכח בפניו כי לאישה יש זיקה כל שהיא לנכס ובזה גם לא נעסוק במאמר זה, אך לגבי החלוקה של 4 הנכסים המשותפים קבע בית המשפט כי האישה תקבל 65 אחוז משוויים ואילו הבעל יקבל 35 אחוז משוויים.

בפסק דין זה ציין זה בית המשפט שבין בני הזוג קיים פער גדול ביכולות האישיות והכלליות, ושיכולת השיקום של האישה לאחר הפירוד נמוכה בהרבה מזו של הבעל, כמפורט בסעיף 8 (2) לחוק, והדבר מהווה את הטעם להעביר לרשותה מחלקו של הבעל 15 אחוז ממצבת הנכסים.

על פי הערכות שמאי שהובאו לפני בית המשפט נקבע כי שווי ארבעת הנכסים עומד על 5.4 מליון ₪. ועל פי פסק הדין העביר בית המשפט מחלקו של הבעל בנכסים כ- 800 אלף ₪ לחלקה של האישה.

כלומר, לעומת חלוקה שוויונית של כ- 2.7 מליון ₪ לכל בן זוג, נפסק כי האישה תקבל כ- 3.5 מליון ₪ ואילו הבעל יקבל כ- 1.9 מליון ₪. מכאן שההפרש האמיתי בין הסכומים שקיבל כל אחד מבני הזוג הינו כ- 1.6 מליון ₪ לטובת האישה.

בית המשפט לא השיב על השאלה מדוע אישה אשר ניזונה משתי קצבאות נכות, האחת מהמל"ל והשנייה מביטוח פרטי, ויתכן שגם ניזונה מקצבת זקנה ופנסיה חודשיים, ואולי גם מפיצויים. וכן, בעלת נכסים, לאחר חלוקה של מחצה על מחצה עם בעלה, בשווי של כ- 2.7 מליון ₪, זכאית לעוד 800 אלף ₪ מחלקו של הבעל שלא הוכח כלל כי הינו בעל הכנסות בפועל.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון
סעיף 5 רבתי לחוק יחסי ממון קובע כאמור כי עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. וכן, גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המל"ל, או גמלה או פיצוי שנפסקו או מגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

אם כן הכלל הוא חלוקת משאבים שווה למעט נכסים שהיו לבן זוג לפני הנישואין. וכן, מתנות, ירושות, גמלה מאת המל"ל ופיצוים בגין נזקי גוף אשר ישארו בידי בן הזוג עליו הם רשומים אף אם קיבל אותם במהלך הנישואין.

נוסחו המפורט של סעיף 8 לחוק יחסי ממון (נוסף לחוק בתיקון 4 תשס"ט-2008) מתיר לבית המשפט לחרוג מהכלל האמור בסעיף 5 לחוק ולפסוק בין היתר חלוקת משאבים שאיננה מחצה על מחצה בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. וכמו כן, לקבוע איזון המשאבים עוד לפני שבני הזוג התגרשו בפועל.

הנסיבות הינן בין היתר התחשבות בנכסים עתידיים של כל בן זוג ובכושר השתכרותו של כל אחד מהם. נסיבות אלו יאפשרו לשופט לפסוק חלוקה שונה מהכלל של מחצית לכל צד.

אם כן, סעיף 8 לחוק יחסי ממון נולד בכדי לאפשר חלוקה צודקת, בנסיבות המיוחדות, במובחן מחלוקה של מחצה על מחצה שלא תהיה צודקת. שתי הנסיבות המיוחדות המנויות לעיל נכללות במפורש בסעיף החוק ואולם בית המשפט עשה ועושה שימוש בסעיף 8 גם בנסיבות מיוחדות אחרות.

נסיבות מיוחדות על פי סעיף 8 לחוק
בני זוג נשואים לפרק זמן קצר שבמהלכו רכש אחד מבני הזוג מכספו נכס שנרשם על שם שני בני הזוג. על פי סעיף 5 לחוק אמורים בני הזוג לחלוק בנכס מחצה על מחצה, ואולם ברור שאין זה צודק שכך יתבצע, במיוחד אם רוכש הנכס לא ציפה שהנישואין יסתיימו לאחר פרק זמן קצר.

סעיף 5 קובע כי איזון המשאבים יתבצע עם התרת הנישואין או פקיעתם. המועד שבו יקבע כי בני הזוג חדלו מלקיים חיים משותפים (יום הקרע), על פי התנהגות אחד מהם או שניהם יכול להיות מוקדם ממועד גירושין בפועל ואף מאוחר ממנו ועל כן ברור שאין זה צודק שתהיה חלוקה של מחצה על מחצה במועד הגירושין אלא עד יום הקרע.

כאשר מוכח כי בן זוג הבריח משאבים כל שהם בטרם התקיים הדיון באיזון המשאבים ברור שיהיה מוצדק לקבוע חלוקה של מחצה על מחצה במשאבים הכוללים גם את אלו שהוברחו אפילו אם לא ניתן לשים עליהם יד או לשחזר אותם.

נפסק לא אחת כי אין לקבוע חלוקה שאיננה מחצה על מחצה על סמך אשם בפירוק הנישואין או עקב בגידה בבן הזוג השני. עם זאת אין לומר שמדובר בקביעה חד משמעית אשר אין בה את היוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל בעיקר איננו מדבר על אמצעי ענישה של הבוגד בדיעבד אלא מניעת זכות שלא היתה ניתנת לו מלכתחילה אם היה ידוע שבגד או יבגוד. כלומר, ביטול מעיקרו של דבר.

בתי המשפט פוסקים חלוקה על פי סעיף 8 לחוק גם במקרים שיש הפרש משמעותי בין בני הזוג בהשכלה ובנכסי קריירה. וכן, יש עוד נסיבות נוספות בהן סעיף 8 לחוק על סעיפיו השונים בא לידי ביטוי.

דיון על פסק הדין

בפסק הדין מזכיר בית המשפט את תמ"ש 22954-11-14 ק. ואח' נ' ק, (ביהמ"ש בראשל"צ פס"ד מיום: 20.12.2017) ולאור העובדה שמדובר במקרה דומה, נכון להיכנס גם לגופו.

בתמ"ש 22954-11-14, נדון אופן חלוקת דירה משותפת של שני בני זוג נכים, מרותקים לכיסא גלגלים, נכותה של האישה עומדת על 100 אחוז ונכותו של הבעל עומדת על 150 אחוז. בני הזוג התגרשו בשנת 2016, האישה עברה לגור בבית הוריה והבעל המשיך להתגורר בבית.

האישה הגישה תביעה לפרוק שיתוף בדירה בדרישה לחלוקה שוויונית בין הצדדים מהטעם שהדירה נרכשה במהלך הנישואין וגם נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הזכות כאמור מוקנית לה מכוח סעיף 5 לחוק. האישה ציינה כי היא מתקיימת מהכנסה יחידה של קצבת נכות בסך של: 7,600 ₪ מאת המל"ל.

הבעל התנגד וטען כי את מרבית הסכום לרכישת הדירה השיג באמצעות חברים טובים והוריו אשר נתנו לו, ורק לו, את הכסף לאור מצבו הבריאותי וזכאותה של האישה לשהות בבית ניתנת לה כל עוד בני הזוג יחיו כמשפחה. ולפיכך ביקש הבעל להיעזר בסעיף 8 (2) לחוק ולקבוע כי הוא יקבל 90 אחוז משווי הדירה והאישה 10 אחוז משוויה.

הבעל טען כי הוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל בסכום של 9,700 ₪ לחודש אשר אינם מכסים את מלוא צרכיו, ופרט לדירה נשוא דיון זה אין לו נכסים נוספים.

בבחינת מצב בריאותם של בני הזוג מצא בית המשפט כי האישה מתפקדת טוב בהרבה מהבעל, היא ניידת בעזרת מאמצים שהיא משקיעה ואף מצליחה לטפל בשני ילדי בני הזוג, תאומים בני 13.

לעומת האישה, הבעל תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, משותק מצווארו כלפי מטה ויש לו מטפל המסייע לו באופן שוטף.

בתמ"ש 22954-11-14 קיבל בית המשפט את טענת הבעל בחלקה ופסק כי הבעל יקבל 65 אחוז משווי הדירה והאישה תקבל 35 אחוז משוויה, תוך שהוא מציין כי מעבר להבדל במצב בריאותם של בני הזוג, לאישה יש אצל הוריה, שם היא מתגוררת, מערכת תמיכה משפחתית.

הינה רואים אנו כי לא העניין המגדרי הוא זה אשר מקיים את הפסיקה על פי סעיף 8 (2) לחוק. זאת להבדיל ממחויבויות אחרות בנישואין אשר על פי הדין העברי היו עלולות ליפול על הבעל בלבד כגון מזונות אישה או כתובה.

כאמור, בפסד הדין נשוא מאמר זה נכתב כי לבני הזוג ארבע דירות בשווי כולל של כ- 5.4 מליון ₪ ובית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית משוויה של דירה שבבעלות הבעל.

לבעל כאמור דירה בבעלותו אשר יכולה להבטיח לו קורת גג. וכן, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט ומכירת הנכסים ישאר ברשותו של הבעל סך של: 1.9 מליון ₪ אשר עשויים לתת לו גם ביטחון כלכלי.

גם אם הבעל איננו עובד, או איננו משתכר דיו, הרי שפוטנציאל השתכרות יש לו בהיותו בריא ואם יצליח להשתכר יבוא הדבר בתוספת לביטחון הכלכלי שכבר יש לו.

לעומת הבעל, לאחר מתן פסק הדין ישאר לאישה סך של 3.5 מליון ₪ ממצבת הנכסים. האישה בוודאי תרצה לרכוש דירה המותאמת לצרכי נכותה ואם ישאר בידה סכום כספי עודף לאחר רכישת הדירה, ישמש הדבר לביטחון כלכלי לשארית חייה בנוסף על הקצבאות החודשיות שהיא כאמור מקבלת בגין נכותה.

ולפיכך, בבחינת הדברים ובשקלולם נראה כי צדק בית המשפט בכך שעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק.

לסיכום
בשעה שסעיף 5 לחוק יחסי ממון עוסק בחלוקה צודקת, לרוב מחצה על מחצה, של המשאבים אשר נצברו על ידי כל אחד מבני הזוג ושניהם גם יחד עד ליום הקרע. סעיף 8 לחוק עוסק ביכולת של כל אחד מבני הזוג לשרוד את המשך חייו לאחר הפירוד ביניהם בעזרת מכלול המשאבים העומדים לרשותו לרבות המשאבים אשר מוקנים לו באמצעות סעיף 5 לחוק.

אם כן, סעיף 5 לחוק מאפשר לבית המשפט לעשות צדק חברתי ולפיו החלש מבחינה פיזית, כלכלית, בפוטנציאל השתכרות וכו' מבין בני הזוג יתרם על ידי החזק מבניהם.

יכול הבעל לבוא ולומר מדוע מחויב אני לשאת "בעונייה" של אשתי גם לאחר הגירושין. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק כי ברית הנישואין היא זו שיצרה את הערבות ההדדית אשר היתה מתקיימת גם במקרה שבו המצב הבריאותי והכלכלי שלו היו גרועים משל האישה.

ואם יקשה הבעל ויגיד, מה יהיה עליי אם זמן מה לאחר מתן פסק הדין מצב בריאותי יתדרדר וחלילה יהיה יותר גרוע משל האישה. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק ויאמר שפסק הדין צופה פניי עתיד בערכים של הווה, וככל שאין אדם יודע מה צופן לו העתיד, פסק הדין איננו יכול להקנות לו ביטוח כנגד כל שינוי אם וכאשר יתקיים בעתיד.

בשורה התחתונה יאמר כי ניתן, אולי, להתווכח על גובה הסכום אשר עבר לזכותה של האישה, שבנסיבות העניין נראה סביר, ואולם לא ניתן לומר שמדובר בפסק דין אשר איננו עושה צדק עם בני הזוג.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בתי המשפט

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

בישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט ראשונות אשר מוסמכות על פי דין לדון ולפסוק בענייני משפחה. בתי הדין הדתיים האזוריים שהם הערכאה הדתית הראשונה ובתי המשפט לענייני משפחה שהם הערכאה האזרחית הראשונה.   

הסמכות לאשר הסכם גירושין

לבתי הדין הדתיים מסורה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג בעלי עדה דתית זהה, ולשתי הערכאות מסורה סמכות מקבילה לדון בענייני רכוש, מזונות אישה, משמורת ילדים והסדרי ראייה. לבתי המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות טבועה לפסוק בעניין מזונות ילדים, אך גם בתי הדין הדתיים רשאים לפסוק בכך בתנאי שיתקיים דיון לגופו של עניין ובהסכמת שני הצדדים. לשתי הערכאות יש סמכות לאשר הסכם גירושין.

בתי הדין הדתיים

בתי הדין הדתיים אינם מוסמכים לדון בעניינם של בני זוג בעלי עדה דתית שונה או חסרי דת. סמכות השיפוט בעניין זה תהיה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה שבין היתר רשאי לפסוק גם בעניין התרת נישואין.

בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי כערכאת שיפוט שנייה מהווה ערכאת ערעור על בתי המשפט לענייני משפחה, וערכאת הערעור על בתי הדין הדתיים האזוריים, לדוגמא בין בני זוג יהודיים, הינו בית הדין הרבני הגדול בירושלים. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מהווה ערכאת שיפוט שלישית וערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני הגדול.

מניעת בזבוז זמן שיפוטי

כאמור, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון במחלוקות מסוימות בין בני זוג ועלול להיווצר מצב שבו שתי הערכאות נדרשות לדון באותו נושא בעת ובעונה אחת. מדובר בתופעה בלתי רצויה מהטעם שבית המשפט ובית הדין יכולים להוציא תחת ידם החלטות סותרות ומהטעם שמדובר בבזבוז זמן שיפוטי יקר. לפיכך נקבע שהערכאה אשר תימסר לה הסמכות לדון בנושא מסוים תהיה הערכאה אשר נדרשה לדון באותו נושא ראשונה.

פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים

כידוע, המשפט בישראל פועל על פי חוקים אזרחיים אשר חוקקו בכנסת. אך בדיני משפחה קיים מצב שבו חלק מהסכסוך בין בני זוג נפסק על פי דינים אזרחיים וחלק אחר נפסק על פי דינים דתיים. לדוגמא, כאשר בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה נדרשים לפסוק בענייני רכוש או ביחסי ממון בין בני זוג, הם מחויבים לפסוק זאת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, 1973-התשל"ג.

אך במקרים בהם יש לפסוק מזונות אישה, או מזונות ילדים הם יפסקו זאת על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, שהוא חוק אזרחי אשר מפנה להוראות הדין הדתי. פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים אשר כל אחד מהם מושטת על אדני משפט שונים יוצר במקרים לא מעטים תקלות ופסיקה בלתי הוגנת כלפי אחד מהצדדים.

סמכות השיפוט נקבעת מראש

אם כן, סמכות השיפוט נקבעת מראש, שתי הערכאות, הדתית והאזרחית, מחויבות לפסוק על פי אותו דין ועל פניו נראה שתוצאת הדיון במחלוקות בין בני הזוג אמורה להיות זהה או לפחות מקורבת. אלא שהדבר אינו תמיד כך משום שהפסיקה בבתי הדין הרבניים, בשונה מבתי המשפט האזרחיים, עדיין מושפעת מאשמתו של מי מבני הזוג לפרוק המשפחה, והתביעה של מי מבני הזוג לחיוב הצד השני בגט עומדת במוקד הדיון. אמנם, בשנים האחרונות צומצמו פערי הפסיקה בין שתי הערכאות על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ובשבתו כבג"צ, אך הפער עדיין קיים ומורגש.    

מרוץ הסמכויות

לפיכך לעתים נמצא שבעל דין יכול לקבל תוצאה שיפוטית טובה יותר בבית הדין הרבני מאשר בבית המשפט לענייני משפחה, או להפך, ובלבד שהוא הגיש ראשון את התביעה לאותה ערכאה. כאן נוצר מושג אשר נקרא "מרוץ הסמכויות" אשר יכול להשפיע מאוד על התוצאות אשר מתקבלות בתהליך הגירושים

קיימת סברה בציבור לפיה לגבר תמיד טוב יותר להקדים תביעה לבית הדין הרבני. סברה זו נכונה במקרים מסויימים, אך לא תמיד. לעיתים דווקא פנייה מוקדמת של הגבר לבית המשפט לענייני משפחה מקדמת אותו טוב יותר בהליכי הגירושין. הכל לפני הנסיבות ועל פי הנתונים אשר מצויים בתיק הגירושין.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

שופט בית המשפט לענייני משפחה מועמד להדחה

מכתבה אשר פורסמה בגלובס ביום: 18/4/12 תחת הכותרת "ביניש המליצה להדיח את השופט בן ארי" עולה ששופט בית המשפט לענייני משפחה אריאל בן ארי אשר מכהן בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן מועמד להדחה.

מסתבר שלנציבות תלונות הציבור על שופטים הוגשו תלונות רבות כנגד השופט בן ארי ולאחר בדיקה שנעשתה על ידי הנציב המכהן השופט אליעזר גולדברג נמצאו רוב התלונות מוצדקות.

על מורכבותם של דיני המשפחה בישראל חשוב לדעת מספר דברים. ראשית, כמעט כל הדינים בספר החוקים בישראל יכולים לבוא לידי ביטוי בדיון אשר קשור לענייני משפחה. שנית, בדיני משפחה דנים באופן פעיל ולעיתים במקביל בשני דינים שונים זה מזה, האחד אזרחי והשני דתי. ושלישית, הרי שתחום דיני המשפחה, ואולי אף יותר מכל תחום אחר במשפט, עוסק בסכסוכים אשר קשורים לדיני נפשות ממש. לפיכך על הדן והפוסק בענייני משפחה לנהוג במקצועיות, במזג שיפוטי מתאים ובזהירות רבה.

אידאה