האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים ?

כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

דמי מזונות זמניים לילדים

כידוע, הורים לילדים חייבים לספק להם את הצרכים הבסיסיים שלהם, לכל הפחות, לצורך מחייה. מדובר בצרכים פסיכולוגיים כגון: חינוך, טיפול והשגחה וכו'. וכן, צרכים פיזיולוגיים כגון: מזון, ביגוד והנעלה (דמי מזונות ילדים), בריאות, קורת גג לדור בה (מדור) וכו'.

קיים סעיף עתיק בחוק אשר מאפשר לאם, כאפוטרופסית, להגיש תביעה ל- דמי מזונות כנגד האב, ובפרוץ משבר בין בני הזוג וכאשר אין הסכמה בין ההורים לגבי גובה המזונות, פונות אימהות רבות לבית המשפט או לבית הדין הרבני בתביעה לחיוב האב במזונות הילדים.

יש להעיר במאמר מוסגר שנדירים המקרים שבהם אימהות תובעות מהאב לספק את הצרכים הפסיכולוגיים של הילדים ביחד עם הצרכים הפיזיולוגיים, דבר אשר מבהיר כי האב ידאג לצרכים הפסיכולוגיים של הילדים מבלי שיחויב לעשות כן בהחלטת שופט, ואם כך הדבר, מדוע לא ברור כי האב ידאג גם לצרכים הפיזיולוגיים של הילדים מבלי שידרש להחלטת בית המשפט שתחייב אותו לעשות כן ?

ומשהוגשה תביעה למזונות, בית המשפט ידון בה, אך בטרם יחליט יש להציג בפניו את כל הנתונים הרלוונטיים לפסיקת גובה מזונות ובהעדר הסכמה בין ההורים יתנהל הליך הוכחות שעלול לקחת מספר חודשים.

בקשה ל- מזונות זמניים לילדים היא בקשה אשר נועדה לתת לאם סעד זמני מהיר שיאפשר לה לקבל סכום מזונות מסוים עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית למזונות. הרציונל בכך הינו שאין להשאיר ילדים ללא סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים להם התרגלו בטרם פרץ המשבר בין ההורים.

ואולם, לא בכל מקרה מתקיים הרציונל כאמור. קיימים מקרים שהאם היא זו שדואגת לפרנסת הבית, רובה או כולה. וכן קיימים מקרים שבהם לבני הזוג חשבונות בנק משותפים ואשר לחשבונות אלו נכנסות שתי המשכורות של בני הזוג. וכמו כן, כאשר בני הזוג גרים יחד קשה לחשב סכום מזונות שהאב יתן למזונות הילדים מהטעם שהאב עצמו קונה מזון לילדים בבית המשותף וכיצד ניתן לחייב אותו בכפל תשלום, כמו שאין לחייב אותו לא לקנות לילדים דבר בזמן שהוא שוהה עימם אך לחייב אותו בתשלום מזונות.

קיימות סיבות נוספות אשר מאפשרות לאב להתנגד להחלטה אשר מחייבת אותו בתשלום מזונות זמניים לידי האם בהתאם לנסיבות וחשוב להשתמש בהן מהטעם שלחיוב במזונות זמניים לילדים קיימת השפעה רבה להמשך הדיון במזונות הקבועים ולניהול תיק הגירושין בכלל, וכפי שצוין לעיל אין מדובר בבקשה שאמורה להתקבל באופן גורף ככל שמציגים לבית המשפט את כל הנתונים העובדתיים אשר יצדיקו לשלול את החיוב במזונות הזמניים.

ומדוע חשוב להתנגד לפסיקת מזונות זמניים לילדים ? הסיבה היא שלפסיקה זו יש השלכות מהותיות על המשך הקשר בין בני הזוג ועל התוצאה הסופית אשר תתקבל בסוף תהליך הגירושין. האב שהיה רגיל לחלוק עם האם, בטרם פרץ המשבר בין בני הזוג, חשבון אחד, בין שהוא משותף ובין שהוא נפרד, אשר אליו היו נכנסות משכורות בני הזוג וממנו היו יוצאים כל הכספים לקיום הבית והמשפחה, נאלץ לאחר פסיקה למזונות זמניים למסור לאם חלק מהכנסותיו ולעומת האם שלא נדרשת לחלוק עם האב בהכנסותיה.

למעשה, ככל שבני הזוג גרים תחת קורת גג אחת, ובדרך כלל כך גם קורה בתחילת תהליך גירושים, אם בית המשפט יחייב את האב במזונות זמניים לילדים יתקיים מצב אבסורד שבו האב יחוייב במחצית מתשלום המשכנתה או שכר דירה, אם בני הזוג גרים בדירה שכורה, ולרוב יותר ממחצית ככל שיש יותר ילדים כעניין של מדור רעיוני לילדים.

מעבר לתשלום המדור, בית המשפט יפסוק כאמור מזונות זמניים לילדים, וככל שיש יותר ילדים וככל שהם קטנים יותר, כך סכום המזונות יעלה. ובעצם נותר האב לגור בדירה שאת רוב הכנסותיו הוא מוסר לאם והאם נשארת עם כל הכנסותיה והופכת לאדון יחיד בבית לכל דבר ועניין כספי ובחסות החוק. ספק רב אם לאב מהמעמד הסוציו אקונומי הבינוני ומטה, ישאר סכום כסף לתת לילדים מעצמו או לקנות להם דבר מה.

אם האב ישהה מחוץ לבית המשותף וירצה לשכור דירה, מצבו הכלכלי יהיה גרוע יותר משום שלחובת האב יתווסף גם תשלום שכר דירה, הוצאות אחזקת הדירה והוצאות מחייה.

אם כן, חיוב של האב במזונות זמניים לילדים מהווה יתרון גדול לאם וחיסרון גדול לאב מהטעם שבית המשפט יחייב את האב בסכום מזונות זמניים שלבטח ישביעו את האם ואת הילדים, וזאת מבלי להכיר, לרוב, בצרכים הכספיים ואף הנפשיים של האב.

אמנם מדובר במזונות זמניים ואולם זמניים ככל שיהיו הרי שיעבור זמן, לעיתים חודשים עד שבית המשפט יפסוק מזונות קבועים ובינתיים ידה של האם בתקופת הליכי הגירושין תהיה על העליונה, מה שיאפשר לה לתבוע הישגים הן בגובה המזונות, הן במשמורת הילדים וזמני השהות והן בחלוקת הרכוש.

ואשר על כן, ומכל האמור לעיל, על האב לעשות כל שביכולתו בכדי למנוע פסיקה של מזונות זמניים לילדים אם בקשה כזאת הוגשה. על האב לנסות ולהגיע עם האם להסדר שיקבל תוקף של החלטה בבית המשפט, וחשוב שיעשה זאת כאשר הוא נמצא בבית המשותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

כמה מזונות משלמים לילד מעל גיל 6 ?

פתח דבר

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב החולק עם האם במשמורת כמעט משותפת להעביר לידי האם דמי מזונות קטינה המתקרבת לגיל 6  סך של: 2600 ₪ לחודש. אלא שבערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נפסק ביום: 18.2.2021, שהאב ישלם סכום של 1500 ₪ בלבד. כיצד פסק בית המשפט המחוזי סכום נמוך באופן כה משמעותי לעומת בית המשפט לענייני משפחה ?

בע"מ 919/15

ניתן להגיד שעד בע"מ 919/15, היתה מבוכה רבה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה ומצוקה קשה בקרב אבות משלמי מזונות ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה היו מחייבים אבות במזונות גבוהים מכוח פרשנות שגויה של בית המשפט העליון לדין העברי אשר חל על בני זוג יהודים.

בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 עשה סדר בפסיקה ועל פניו אמור היה להתוות דרך פשוטה ויעילה לחיוב גובה המזונות אשר חל על הוריו של ילד ולצמצם באופן משמעותי את אי הוודאות של המתדיינים בבתי המשפט בנוגע לגובה המזונות אשר יחולו עליהם. וראו: מזונות ילדים – הדין הקודם.

בע"מ 919/15 אמנם נכתב על פני 103 עמודים, ואולם אין פשוט ממנו להבנה ויישום, ואף על פי כן יש עדיין שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אשר לא מיישמים את פסק הדין כלשונו. הפרדוקס הוא שבתי הדין הרבניים האזוריים ולרבות בית הדין הגדול, שמהם צמחה הבעיה כבר לפני למעלה מ-70 שנה הודיעו שלא יפסקו על פי בע"מ 919/15, אבל זה כבר עניין למאמר ארוך ונפרד. 

מחסומים שיפוטיים

מרבית הדיונים וההכרעות בענייני משפחה ומזונות נפסקים בערכאות הראשונות, קרי, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובתנאים מסוימים גם בבתי הדין הרבניים. כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות והפרוטוקולים חסויים כך שהביקורת עליהם בדרך כלל מועטה.

החלטה של שופט או דיין בערכאה הראשונה נותרת בדרך כלל בעינה משום שלרוב לא מערערים עליה אך גם לאחר הגשת ערעור הסיכוי להצליח איננו גבוה במיוחד. להצליח בערעור לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, או בבג"ץ על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

בתקופה האחרונה עשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים צעד חיובי קדימה והחלו לפרסם יותר ויותר פסקי דין סופיים, מבלי לציין את שמות בעלי הדין כמובן, ויש לברך על כך בעיקר משום שהדבר מעלה את רמת הוודאות שיש למתדיינים בפסיקות בתי המשפט ומעלה את רמת האימון של המתדיינים במערכת המשפט.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין של המחוזי מתחיל בתיאור עובדתי של משפחה המונה שלוש נפשות. אב, אם וילדה המתקרבת לגיל 6. האם הגישה כנגד האב תביעה למזונות הילדה בבית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב להעביר לידי האם סכום של: 2600 ₪ לחודש למזונות הקטינה.

לאב כושר השתכרות העומד על סכום של כ- 27,500 ₪ לחודש ולאם כושר השתכרות העומד על 5,500 ₪ לחודש. יחס זמני השהות של ההורים עם הקטינה הינו 42 אחוז לאב ו- 58 אחוז לאם. האם חולקת דירה שכורה בעלות כוללת של 3800 ₪ לחודש עם בן זוג ומכאן שהוצאות המדור ואחזקת המדור נמוכים בהרבה מאילו של האב אשר שוכר דירה ומשלם שכירות מלאה לבדו.

על פניו נראה שחיוב אב במזונות ילד בשיעור של 2600 ₪ מתוך השתכרות של כ- 27,000 ₪ לחודש, מול האם שמשתכרת סכום של: 5,500 ₪ נשמע סביר ואפילו דיי נמוך. זהו שלא על פי הפסיקה בבע"מ 919/15 והטעמים לכך הובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ויפורטו באופן כללי ובקצרה במאמר זה.

ההלכה מקדמא דנא קובעת שבבואו של בית המשפט לחייב במזונותיו של ילד, עליו לקבוע מה הסכום הנדרש בכדי לכסות את צרכיו של הילד. הלכה עתיקה נוספת קובעת כי אין מחייבים אדם במזונות ילדיו מעושרו, כפי שמחייבים לדוגמא במזונות אישה, אלא על פי הצרכים של הילד.

בע"מ 919/15 קבע כי חיוב במזונות לילד מעל גיל 6 יחול על פי הצרכים הדרושים לילד, על פי הפרשי השכר בין הוריו ועל פי יחס השהות של הילד במחיצתו של כל הורה. הילדה התקרבה לגיל 6 ובית המשפט המחוזי ייחס את פסיקתו לכך שהילדה כבר בת 6, שהרי מה הטעם לפסוק מזונות עבור זמן קצר לפני גיל 6, ואחר כך לשנות אותם לאחר עת שהקטינה תעבור את גיל 6.

יצוין כי בע"מ 919/15 גם קבע כי אין להעביר מזונות מהורה אחד לשני כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת או על הורות משותפת על קטינים מעל גיל 6 כאשר ההכנסות הפנויות של שני הוריו זהות.

לאחרונה נקבע כלל במספר בתי משפט לענייני משפחה, כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי השיעור צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת ככלל מסך של: 2,250  ₪ לחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי במדור, אחזקת מדור, חינוך ורפואה חריגה יחלקו הצדדים באופן שווה ולכן חייב את האב בסכום של 2,600 ₪ למזונות הקטינה. ואפילו אם אמרנו שהצרכים בגין מזון ביגוד והנעלה עומדים על הסכום הנ"ל הרי שקיבלנו תוצאה שהאם איננה משתתפת במזונות הקטינה כלל על אף שהיא חולקת עם האב במשמורת משותפת.

אם כן, הפסיקה של בית המשפט מחזירה אותנו למצב המשפטי שלפני בע"מ 919/15, ולפיו כל מזונותיו של קטין עד גיל 15 יחולו על האב, ואם בני הזוג חולקים משמורת משותפת יפחיתו לאב בין 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות. וראו לעניין זה: מזונות ילדים – הדין הקודם.

חיוב האב להעביר לאם סכום של: 1500 ₪ למזונות הקטינה מתוך, אפילו, 2600 ₪, הדרושים לה למחייה בשני הבתים, נותן תוצאה שבה האב משלם על הקטינה בביתו סך של: 1300 ₪ ועוד 1500 ₪, על פי הפסיקה, בביתה של האם, וביחד סכום של: 2800 ₪ לחודש. ועל כן, גם אם נאמר שההכנסות הפנויות של האב גבוהות באופן משמעותי מהכנסות האם הרי שגם חיוב האב להעביר לידי האם סכום של: 1500 ₪ לחודש הינו חיוב גבוה.

יש לציין כי מספר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אינם אוהבים לפסוק על פי מבחן אריתמטי גרידא, כפי שצוין לעיל, והתירוץ לכך הינו שגם במשמורת משותפת יש הורה אחד אשר מרכז את כל ההוצאות של הילד ועל כן יש לתת לו עדיפות בפסיקת המזונות. ברוב המקרים כידוע העדיפות ניתנת לאם.

אין ספק שמדובר בטענה מקורית ואולם ככל שהורים חולקים משמורת משותפת ומשלמים כל אחד בנפרד על כל הוצאות הילד בביתם ולהוצאות חינוך ורפואיות חריגות כל אחד יכול לשלם על פי דרישת המקור החיצוני, לא נראה שמדובר בתירוץ של ממש. עם זאת, גם כאשר הורה אחד, האם למשל, מקבלת מהאב מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה ומשלמת את כל התשלום מעצמה, האם יתכן שהיא תקבל שכר על כך ?

כפי שצוין לעיל, על פניו נראה פסיקת מזונות ילדים הינה עניין של מה בכך, ואולם מסתבר שעדיין לא. יש אמנם נוסחה עקרונית לפסיקת גובה המזונות ואולם לאור מספר המשתנים הרב, אשר גם משתנים בין משפחה למשפחה, משתנים במשך השנים, ומשתנים בין שופט אחד לאחר, יכול להיווצר מצב שבו מתקיים חוסר צדק וחוסר איזון בין חיוב האב והאם במזונות הילדים, והנפגע מכך בדרך כלל הינו האב אשר בדרך כלל יספוג את השינויים.

בעניינו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה, לכאורה, צדק עם האב, ומכאן החשיבות לפרסם מאמר זה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם בתי המשפט פוסקים מזונות זהים לילדים מתחת ומעל לגיל 6 ?

עד לפני מספר שנים סכום מזונות הילדים שנפסק לאב לילדים עד גיל 6 היה נשאר על אותו הסכום גם לאחר גיל 6, ובעצם עד גיל 18. מעל גיל 18 ועד לתום השירות הצבאי חויב האב על פי פסיקת בית המשפט העליון בשליש מהסכום ששילם עד גיל 18.

נמצא שהאב היה מחויב במזונות הילד כמעט לבדו ובאופן מלא מיום לידתו של הילד ועד הגיעו לגיל 18 וזאת אפילו אם לאם היתה הכנסה פנויה כפולה מזו של האב.

האם החוק והפסיקה בעבר שרתו את טובת הילד או תאמו את ההיגיון והצדק ? ברור שלא ויש אין ספור סיבות להוכיח זאת.

פסק הדין בבע"ם 919/15, שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום: 19.7.2017, עשה שינוי מהותי באופן שבו בתי המשפט היו מחייבים קודם לכן את האב במזונות הילדים.

אם בעבר האב חויב במזונות ילד עד גיל 15 במלוא הסכום ולאחר מכן חויב על פי מבחני הצדקה. כלומר, גם האם חויבה להשתתף במזונות. הרי שמיום מתן פסק הדין חיוב האב במלוא המזונות ירד לגיל 6.

ואולם, בע"ם 919/15 הביא לבשורה נוספת והיא שבתי המשפט הנמוכים יותר החלו לפסוק בהדרגה ועם הזמן בפסיקה אחת מזונות ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6 בסייגים ועל פי נסיבות כל מקרה ומקרה, ובזה נמצא החידוש הנוסף.

חשוב לזכור כי הפסיקה כיום קובעת כי חיוב האב במזונות הילד תהיה מושפעת מצרכיו של הילד, יחס הסדרי השהייה של הילד במחיצת שני הוריו ומההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם, כך שלאב יוקל במזונות ככל שהאם תשתכר יותר ממנו וככל שהוא יקח את הילד לשהות יותר במחיצתו.

לפיכך, אין כל ספק כי חיוב האב במזונותיו של ילד עבר לאחרונה רפורמה גדולה ויסודית אשר משרתת עקרונות יסוד רבים, ויש לברך עליה.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

מזונות ילדים – הדין החדש

במשך שנים רבות עמדו בתי המשפט לענייני משפחה, השלום קודם לכן, ובתי המשפט המחוזי בחוסר אונים מול חוסר הצדק וההיגיון בחיוב האב במזונות ילדים. דבר זה נבע מפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון שניתנה לאחר הקמת מדינת ישראל אשר מנעה מבתי המשפט קמא לשנות מההפליה. ובמה דברים אמורים ?

חוק המזונות

סעיף 3.(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כי חובת המזונות חלה על אדם על פי הוראות הדין האישי- דתי החלים עליו, ופרשנות מפורטת לדין העברי בעניין זה הובאה על ידי השופט א. שינבוים בפס"ד פורטוגז נ' פורטוגז בשנת 1982 במוטב של שלושה שופטי בית המשפט העליון.

פסק דין פורטוגז

בפסק דין פורטוגז נקבע כי האב חייב לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, ומגיל 15 ועד 18 חלה על ההורים חובה משותפת מדין צדקה בדמי מזונות ביחס להכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם. הלכה למעשה, אבות היו משלמים את רוב המזונות מגיל אפס ועד 18, דבר אשר לא הותיר לאב אשר השתכר את השכר הממוצע במשק דבר למחייתו.

מזונות ילדים – הדין החדש

הפסיקה בבע"ם 919/15, הורידה את החיוב אשר חל על ההורים בדין צדקה מגיל 15 לגיל 6. מדובר בהפחתה של 9 שנים אשר אף מתיישבת כהלכה עם עיקרי הדין העברי אשר נקבעו על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך.

פסק הדין בבע"ם 919/15, ניתן על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון. מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה על טובת הילדים בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

על פי הדין החדש על האב תחול חובה לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6, ולאחר מיכן עד גיל 18 החובה העקרונית של שני ההורים תהיה זהה. לגובה צרכי הילדים, גובה ההכנסות של כל אחד מההורים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים יהוו את המדד לחיוב האב והאם במזונות הילדים.

אין כל ספק שמדובר בשינוי מהותי של דין החיוב במזונות הילדים, ומעבר לצדק החברתי נועד הדבר על פי המלצות וועדת שיפמן גם לעודד אבות לרצות משמורת ילדים משותפת לטובת של הילדים

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

בע"ם 919/15

ביום: 19.7.2017 נפל דבר חשוב מאוד בישראל. החיוב במזונות ההכרחיים של הילדים אשר חלו מגיל 6 עד 15 על האב בלבד, מבלי שלאם נערך מבחן הכנסה, השתנה באופן שעל פי מבחן הכנסות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות שיש לכל אחד מההורים עם הילדים, יחולו דמי המזונות באופן שיווני על שני ההורים.

המהפך ההיסטורי

את המהפך ההיסטורי עשה השופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת מוטב של 7 שופטים תוך שהוא מבסס את עמדתו על האמור בדו"ח ועדת שיפמן ועוד קודם לכן על האמור בדו"ח ועדת שנית וכן על האמור בחוות דעתם של מועצת הרבנות הראשית שנדרשה להתכנס ולתת דעתם בדבר.

ומה בעצם תוצאת פסק הדין בבע"ם 919/15 ?

ראשית, אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הוא נמצא עימה במשמורת משותפת, ולשני ההורים הכנסות זהות אשר מתקבלות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוהה יותר בחיוב המזונות ככל שהם חולקים משמורת ילדים משותפת. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהיה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה בהרבה.

אבל מדוע פסק הדין בבע"ם 919/15, כל כך חשוב ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה.

תוצאה כזאת היתה גורמת להתרחקות האב מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

חשוב לציין

מדובר בפסק דין חדש ותקדימי אשר מטבעו יוצר קשיי הסתגלות, ואולם בית המשפט העליון נתן רק את הקווים המנחים את הערכאות הנמוכות יותר עם אפשרות לדון ולפסוק בכל מקרה לגופו של עניין בהתאם לנתונים העובדתיים אשר יוצגו בפניהם.

אב ישלם מחצית מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.

התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים

מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.

על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.

מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.

לגופו של פסק הדין בערעור

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.

ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.

לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 18 ועד הגיוס לצבא

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). אשר בסעיף 3 לחוק קובע:

  3.      מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגי לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

קטין בהגדרתו הינו ילד שלא מלאו לו גיל 18, ולפיכך חובת המזונות לילדים לפי סעיף 3 לחוק המזונות נפסקת בגיל 18. אלא שביהמ"ש רשאי לפסוק מזונות ילדים גם לילדים מעל גיל 18, הן מכוח סעיף 4 (2) לחוק המזונות, והן מכוח הלכת קירשנר אשר קובעת שילד אשר נמצא בתקופת השרות הסדיר בצבא הוא בחזקת נזקק. נותרנו עם שאלת החיוב בדמי מזונות הילדים מעל גיל 18 ועד הגיוס לצבא, משום שבתקופת ביניים זו אין לקבוע בוודאות שחזקת הנזקקות של הילד קיימת.

לציין באחת שבהלכת קירשנר נקבע במפורש שחזקת הנזקקות של הילד מצומצמת לתקופת השירות הסדיר בצבא ויש להפחית את גובה המזונות בתקופה זו לשליש מהמזונות ששולמו עד הגעתו של הילד לגיל 18. ובשנייה, שסעיף 5 לחוק המזונות אשר תת סעיפיו מונחים תחת הכותרת "סולם המזונות" מונה מספר תנאים לזכאותו של אדם מעל גיל 18 לקבל מזונות.

סעיף 5 (2) שהוא הסעיף הדומיננטי לעניין הזכאות לדמי מזונות בגירים קובע שאותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או מכל מקור אחר. מנגד סעיף 5 (1) לחוק המזונות קובע שאין אדם חייב במזונות על פי סעיף 4 לחוק אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.  

ניתן אמנם לקבוע שחזקת הנזקקות לפיה הילד אינו יכול לספק את צרכיו על אף מאמציו קיימת באופן חלקי במקרים בהם הילד עבר את גיל 18 אך הוא עדיין קשור למסגרת הלימוד בתיכון. אך משעה שהילד מסיים את הלימודים בתיכון ועד שהוא מתגייס לצבא, מתהפכת החזקה לפיה חזקה על הילד שהוא יכול לספק את צרכיו בעזרת מאמץ סביר, מהטעם שאין מניעה מצד הילד לצאת העבודה בכדי להשתכר לעצמו, הגם שאין זה ראוי שבתקופה זו יפול הילד נטל על הוריו באמצעות פסק דין של בית המשפט. 

לפיכך, בפרקטיקה הנכונה האב צריך להיות פתור לחלוטין ממזונות הילדים מגיל 18, או סיום לימודי התיכון, לכל המאוחר מבניהם, ועד הגיוס לצבא.

דברים ברוח זו נפסקו על ידי השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 15721/97, ואין לנו אלא להסכים לכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

דמי מזונות

המושג דמי מזונות מורכב משתי מילים אשר מוזכרות רבות בדברי חז"ל אף שברוב המקרים הן מוזכרות בהקשרים אחרים. מילה אחת הינה "דמי", או "דמים" שהן מילים נרדפות לכספים. והמילה השנייה הינה "מזונות" אשר בהקשר למחויבות אדם כלפי הזכאי להם היא מציינת את הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לו לצורכי מחיה.

חוק המזונות

החוק המחייב אדם ב- דמי מזונות בישראל הינו חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). כאשר החיוב בדמי מזונות במשפחה מתחלק לשלוש קבוצות עקריות. קבוצה אחת הינה דמי מזונות לבן זוג, שהם בעיקר מזונות אישה, קבוצה שנייה הנה דמי מזונות ילדים, והקבוצה השלישית הנה דמי מזונות לשאר בני משפחה. 

דמי מזונות לבן זוג – על פי הוראות סעיף 2 לחוק המזונות אשר קובע:

2. מזונות לבן-זוג

(א)   אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

כלומר, אדם חייב בתשלום דמי מזונות בן זוג על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, והוראות הדין הדתי דוחים את הוראות חוק המזונות בכללותו למעט סעיף 2 לחוק. אדם שהוא אינו בן אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל או שלא חל עליו דין דתי, חייב בדמי מזונות בן זוג על פי הוראות חוק המזונות. ולמעשה, בפרקטיקה המשפטית בישראל אין מחייבים אדם בתשלום דמי מזונות בין זוג כל עוד הדין הדתי אליו הוא משתייך אינו מחייב אותו במפורש בדמי מזונות.

הערה: קיימת גם אפשרות לפסוק בתנאים מסוימים מזונות לגבר.

היקף החובה בגובה המזונות כאמור בסעיף 6 לחוק המזונות:

6. היקף המזונות 

היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים,על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

2א. התחשבות בהכנסות של בן-זוג

על אף האמור ב- חוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – מכל מקור אחר.

דמי מזונות ילדים – על פי הוראות סעיף 3 לחוק המזונות

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

כלומר, אדם חייב בתשלום דמי מזונות ילדים על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, והוראות הדין הדתי דוחים את הוראות חוק המזונות בכללותו למעט סעיף 3 לחוק. אדם אשר אינו חייב או שהוא פתור מהחיוב במזונות ילדים על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, או שלאדם אין דין דתי בהיותו חסר דת, חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות חוק המזונות.

הוראות החיוב בדמי מזונות ילדים על פי החוק מופיעים בסעיף 3א. לחוק המזונות

3א. מזונות קטין

(א)   אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב)   בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

אדם שהוא אינו בן אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל או שלא חל עליו דין דתי, חייב בדמי מזונות בן זוג על פי הוראות חוק המזונות. ולמעשה, בפרקטיקה המשפטית בישראל אין מחייבים אדם במזונות בין זוג כל עוד הדין הדתי אליו הוא משתייך אינו מחייב אותו במפורש בדמי מזונות.

דמי מזונות עבור שאר בני משפחה כמצוין בסעיף 4 לחוק המזונות:

4. מזונות שאר בני משפחה.

אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם –

(1)   הוריו והורי בן-זוגו;

(2)   ילדיו הבגירים ובני-זוגם;

(3)   נכדיו;

(4)   הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו;

(5)   אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו.

התנאים לחיוב בדמי מזונות שאר בני משפחה מוגדרים בסעיפים 5 ו- 6 לחוק המזונות:

5. סולם המזונות 

אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1)   יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים של בן-זוגו;

(2)   אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3)   אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעיזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם  לפי הסדר שנקבע בסעיף 4.

6. היקף המזונות 

היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים,על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

החובה בדמי המזונות

אם נבחן את הוראותיו של חוק המזונות נגלה שהוא מבקש למנוע מצב שבו אחד מבני משפחה יסבול ממחסור בצרכי קיום. רוב הדתות המוכרות מחילות חיוב בדמי מזונות במשפחה, בעיקר כלפי ילדים ובני זוג, והמחוקק הישראלי מצא לנכון להחיל את החובה בדמי המזונות על פי הוראות הדין הדתי אליו משתייך אדם.

איך נקבעים דמי מזונות ?

כאשר מדברים על דמי מזונות מתכוונים לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים של אדם הכוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג וכו'. לעניין מזונות אישה מדובר על תשלום אשר ישאיר אותה באותה הרמה לה היא הורגלה בשנות הנישואין ועושרו של הבעל יבוא בחשבון תשלומים אלו.

לעניין ילד ושאר בני משפחה מדובר על הסכום שיאפר להם להתקיים, לעיתים בדוחק, ועושרו של האב ילקח בחשבון באופן מועט.

חשוב לציין שבישראל נודעה חשיבות רבה לתשלום המזונות אשר נפסקים ברוב רובם של המקרים לחובת האב. אם אשר טוענת שהאב אינו משלם מזונות רשאית לפתוח כנגדו תיק הוצאה לפועל מזונות.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים הקשורים לנושא 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  מזונות אישה | דמי מזונות לגבר | מזונות משקמים זמניים