המועדים אשר בהם  הורה לא משמורן רשאי לקחת את הילדים לשהות במחיצתו נקראים זמני שהות, או הסדרי שהייה. קיים נוהל סוציאלי לזמני שהות מקובלים אך לעתים כאשר האם מתנגדת  להפגיש את הילדים עם האב בטענות שווא יכול לעבור זמן רב עד שהנוהל המקובל ימומש.

כאן, האם מסתכנת בכך שיוטלו עליה הגבלות שונות וקשות בגין ניכור הורי במידה וימצא כי אכן היא פועלת כך. ואולם, ככל שהאב יפעל כנגד האם באמצעים מקצועיים מתאימים כך הוא יוכל לקצר את הזמן שבו יפגש עם הילדים בעזרת בית המשפט ומחלקות הרווחה על אף התנגדות האם.

הזכות והחובה להורות נגזרת מהאפוטרופסות של ההורים על הילדים הקטינים. כל זמן ששני ההורים גרים תחת קורת גג אחת, המושג זמני שהות אינו עומד על הפרק, אך כאשר ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת, יש לקבוע מי מבין ההורים יקבל את משמורת הילדים, אולי משמורת משותפת, ומי מהם יקבל זמני שהות.

משמורת ילדים עיקרית הינה הזכות להחזיק בילדים ברוב הזמן, לקבוע את מקום מגוריהם ומטבע הדברים גם לקחת אחריות גדולה יותר מההורה אשר מקבל את הילדים לזמני השהות בסידור הפעילות היום יומית שלהם. ואולם אין מדובר בחזקה, אלא בחזקה הניתנת לסתירה דיי בקלות בהתאם לעקרון טובת הילד. כיום בתיי המשפט אינם רואים בעין יפה מקרים בהם אם עוברת עם הילדים למקום מגורים רחוק מהאב בלי לידע אותו, או בלי לסכם איתו, או בלי שיסכים ולא אחת קרה שבית המשפט הורה לאם לחזור למקום המגורים האחרון שבו שהתה עם הילדים.

במשך שנים רבות התקיים נוהל סוציאלי לקביעת הורה משמורן וזמני שהות מקובלים עבור ההורה הלא משמורן. הנוהל קבע שההורה הלא משמורן רשאי היה לקחת את הילדים לשהייה במחיצתו עד גיל שנתיים וחצי פעמיים בשבוע בימי חול למשך שלוש עד ארבע שעות בכל פעם. מגיל שנתיים וחצי רשאי היה ההורה הלא משמורן לקחת את הילדים פעמיים בשבוע בימי חול בין השעות: 16:00 ועד 20:00, ובנוסף כל סוף שבוע שני, ובנוסף במחצית מהחופשים והחגים לסירוגין.

ברוב המקרים האם היתה זו שהיתה מקבלת את משמורת הילדים באופן אוטומטי עד גיל 6 מכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ועד גיל 18 מכוח הפסיקה. מכאן שבדרך כלל האב הוא זה שהיה מקבל את זמני השהות.

למעשה, משמורת ילדים עדיין ניתנת לאם גם כיום כמעט באופן אוטומטי, לעומת זמני שהות אשר ניתנים לאב, ומשמורת משותפת לרוב בהסכמת האם, או בהחלטה שיפוטית בהעדר הסכמתה תוך קבלת חוות דעת משירותי הרווחה. עם זאת, ככל שהאם תתנגד ותערים קשיים גדולים יותר על האב בקבלת זמני השהות, כך ישתבש הקשר בין האב לילדים, ולעיתים יעבור זמן ארוך מידי עד שזמני השהות המקובלים יתקיימו כהלכה.

כיום, בתי המשפט ובתי הדין מחמירים מאוד עם הורה משמורן אשר מערים קשיים בהפגשת הקטינים עם ההורה השני או אם נמצא שהורה אחד מסיט את הילדים ופועל בניכור הורי כלפי ההורה השני. החוק מאפשר להורה אשר מודר מהקשר עם הילדים לפנות בבקשה דחופה לבית המשפט אשר יכול לחייב הורה שמחזיק בקטינים תוך מספר ימים להפגיש את הילדים עם ההורה האחר.

כאמור, לאמהות יש יתרון בתחילת הדרך בקבלת משמורת הילדים ויש אמהות אשר עושות שימוש לרעה בזכות זו ומרחיקות את מהאב בכדי ללחוץ על האבות לשם השגת שליטה ויתרונות כלכליים בהליכי פרידה או הליכי גירושין. והאב אם לא יעמוד בתוקף ובחוסן על זכויותיו כהורה הוא עלול לאבד את הקשר שלו עם הילדים, והגם שאין להתעלם מהנזק שנגרם מהתנהגות האם לילדים.

חשוב להדגיש שבזכות ובחובה לקיים הורות יש את החובה לשמור על זכויות הילד במשפחה ולפעול ככל הניתן למען טובתו. זכויות הילד וטובת הילד בהשלמה, מחייבת את ההורה המשמורן לא רק לאפשר את המפגשים עם ההורה הלא משמורן אלא גם לקדם בברכה כל קשר תקין ואיכותי עם אותו הורה.