האם מצד הדין בעל צריך לחתום כיום על שטר כתובה ?

הכתובה בהגדרתה הינה מסמך אשר מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בזמן שהוא מבקש לשאת אותה לאישה כדת משה וישראל. הכתובה מנוסחת בארמית והיא מוגשת לחתימת הבעל והעדים מטעמו ביום הנישואין.

ב- שטר הכתובה מתחייב הבעל לאישה בשתי התחייבויות עיקריות. האחת הינה לזון אותה במהלך הנישואין, לפי צרכיה וכבודה כלומר ב- דמי מזונות אישה. והשנייה הינה התחייבות על סכום שיעמוד לרשותה בעת הפסקת הנישואין ממידה וידרוש לגרש אותה בעל כורחה או עקב מותו.

רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה ניסח את האמור בכתובה ומאז היא מהווה תנאי שבלעדיו נישואין בין בני זוג יהודיים לא יהיו ברי תוקף.

בגמרא כתובות פ"ב ע"ב יש ברייתא שממנה ניתן ללמוד את השלבים בתקנת הכתובה, עד שבא שמעון בן שטח ונתן לה את צורתה הסופית.

למעשה, הרציונל ההלכתי להתקנת הכתובה ולהתחייבות הכספית של הבעל כלפי האישה נבע מהצורך להגן עליה מפני פזיזות הבעל אשר היה יכול על פי דעתו בלבד לגרש אותה ו/או לשאת אישה שנייה תחתיה. עוצמה כזאת של הבעל כנגד האישה חייבה את חז"ל שבראשם עמד בזמנו רבי שמעון בן שטח להעמיד בלמים אשר ימתנו את כוחו של הבעל כלפי האישה.

והינה, על אף הסנקציה של חיוב הכתובה על הבעל כאמור, בסביבות שנת ה- 1000 לספירה, ניסח הרב גרשום, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, תקנות בענייני אישות שנקראו לימים "חרם דרבינו גרשום", בהם תוקנו שני נושאים. האחד הינו שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו בעל כורחה, אלא בהסכמתה. והשני הינו, שהבעל אינו רשאי לשאת אישה נוספת אם הוא נשוי לאישה אחרת אלא בהיתר מיוחד של 100 רבנים.

מן האמור לעיל עולה שכבר לפני אלף שנים נפתרה הבעיה שלשמה תוקנה הכתובה, אך אף על פי כן גברים עדיין מחויבים בימינו אנו באורח פלא לחתום על שטר התחייבות הכתובה בערב הנישואין כתנאי להתהוותם.

אז האם על פי הדין העברי החל כיום הבעל מחויב לחתום על שטר הכתובה ? התשובה לכך הינה חיובית. אך האם הוגן והגיוני שהבעל יחתום על שטר ההתחייבות ? התשובה לכך הינה שלילית ולא רק בגלל שעבר זמן רב מאז תוקנה הכתובה ותנאי המשפחה כיום שונים משהיו בעבר, אלא בעיקר בגלל תקנת רבנו גרשום שכאמור ייתרו את הצורך בסנקציה שנותנת הכתובה לאישה כלפי הבעל.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

טובת הקטינים גברה על חופש תנועת האם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האישה קיבלה 15 אחוזים מדירה אשר שייכת לבעל מלפני הנישואין

פתח דבר

בית המשפט המחוזי חייב בעל להעביר לאשתו 15 אחוז מהזכויות בדירה אשר רשומה על שמו ואין זה ברור מדוע קיומם של הנישואין, והגם שמדובר בנישואין מעין פתוחים כבתיק זה, מהווים עילה לפגוע בקניינו של הבעל אשר אמור להיות מוגן באמצעות מספר חוקים שנועדו לגבור על דיני הנישואין והגירושין השונים.

הקדמה

בפסק דין מיום: 23.5.2021, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ו. פלאוט במוטב של שלושה שופטים) בחלקו ערעורה של אישה על החלטת בית משפט לענייני משפחה אשר קבעה כי לאישה אין חלק בדירת הבעל אשר נרכשה על ידו טרם נישואי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי חייב את הבעל להעביר לרשות האישה 15 אחוז מערכה של דירתו לאחר שהאישה הוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף" אשר מלמד על כוונת הבעל לשיתוף ספציפי של האישה בדירה והזיקה החלקית שיש לאישה לדירה.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה, העומד לפתחו של הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, איננו מחמיר ככל שמדובר בדירת מגורים, כך וכפי שנפסק בפסקי דין של בית המשפט העליון, ו"רוח העידן" כיום הינה להכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד ולאו דווקא מחצה על מחצה.

לשמירה על קניינו, דירתו, של הבעל עומדות הגנות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת הרישום על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") וכו'.

ואף על פי כן, ידוע לנו כי קיימת פסיקה בת עשרות שנים אשר בה נפסק כי בתנאים מסוימים, בעיקר אם בני הזוג גרו בדירת בן הזוג עליו הנכס רשום במשך הרבה שנים, גידלו שם ילדים, ערכו שיפוצים נרחבים בדירה, וכד', יכול בית המשפט לקבוע כי קיים "דבר מה נוסף" ועל אף שהדירה רשומה על שם בן זוג אחד, תמורתה תתחלק בחלקים שווים או בלתי שווים בין בני הזוג.
ולעניין זה ראו: ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (הנשיא מ' שמגר, 4.8.1994), אף שבפסק דין זה מדובר על בני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון.

משמעות הפסיקה בעניין זה

משמעות הפסיקה בעניין זה הינה שבן זוג, בעל נכס מלפני הנישואין, לא ירצה לשתף את הצד השני במגורים משותפים בדירה אלא יבחר להשכיר את הדירה אשר בבעלותו לצד ג' ולשכור דירה אחרת לבני הזוג תחתיה.

לחילופין, בעל הנכס ישהה כל נישואין או מגורים משותפים בנכס השייך לו מלפני הנישואין בטרם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון.

וכן, אם בן זוג מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או רוכש דירה מכספי מתנה או ירושה, שאז יאלץ לדרוש מבן זוגו, בעיצומם של הנישואין, לערוך הסכם ממון. מהלך כזה עלול לגרום לחיכוכים מיותרים בן בני הזוג.

כידוע, ההכנסות של כל אחד בני הזוג נחשבות כהכנסות משותפות. כאשר בני זוג שוכרים דירה, או רוכשים דירה באמצעות משכנתה ישמשו הכנסות הצדדים מעבודה להוצאות המדור.

ואולם, כאשר לבן זוג יחיד דירה על שמו, בין מלפני הנישואין ובין במהלכם, קיומה תאפשר לבני הזוג ליהנות מפרותיה. בני הזוג יכולים להתגורר בדירה ולחסוך שכר דירה או ששכר הדירה שיתקבל בגינה ישמש להעלות את רמת חייהם של בני הזוג לרבות הקלה בתשלום החזר משכנתה חודשית אם ירכשו דירה על שמם.

אם כן, לקיומה של דירה אשר מביא בן זוג אחד מלפני הנישואין, או במהלכם יתרון גדול אשר משמש את שני בני הזוג ובעיקר את בן הזוג השני. האם הוגן עוד לחייב את בעל הדירה לחלוק עם בן הזוג השני בחלק מדירתו או במחציתה ?

בפסק הדין צוין כי על הדירה נלקחה הלוואת משכנתה לטובת בנו של הבעל, האישה נרשמה כערבה, אך החזרי ההלוואה שולמו מחשבונו של הבעל. בית המשפט קבע כי מדובר בתשלום אשר נגרע ממסת ההכנסות של בני הזוג ומכאן שיש לפצות את האישה בגין המעורבות שלה בלקיחת המשכנתה והתשלומים שהבעל שילם.

אמנם, בית המשפט ציין כי סך החזרי המשכנתה הגיעו לכמה עשרות אלפי שקלים בלבד ואולם גם אם הבעל איננו חייב לשתף את האישה במחצית ערכה של הדירה הרי שהוא חייב לשתף אותה בפירות שהדירה מניבה ולרבות המעורבות שלה בהליך לקיחת המשכנתה בסכומים העולים על מחצית מהחזר המשכנתה בפועל. כאמור, 15 אחוז משווי הנכס.

יבוא בעל במקרה דומה ויעביר את הדירה על שמו של אחר, בפסק דין הנדון על שמו של הבן והאישה תהיה נפסדת מכך באופן שהבן יכול להתנות בשיתוף פעולה עם האב את מגורי בני הזוג בדירה בחוזה ותשלום שכר דירה.

וכמו כן ברור שלבן תהיה אפשרות לדרוש את עזיבת בני הזוג מהדירה בכפוף לחוזה שכר הדירה.

נתון נוסף, אשר נקבע כי לא שלל את השיתוף בין בני הזוג היה העובדה שהם ניהלו מערכת יחסים מוסכמת שבה הבעל התנהג כרווק ויצא עם נשים אחרות. בית המשפט קבע כי המוסכמה הבן אישית בין בני הזוג היא הקובעת ולא המוסכמה החברתית ולכן גם אם מדובר בהעדר שיתוף רגשי אין הדבר שולל שיתוף כלכלי.

לסיכום

בהתייחס להווה יתכן שניתן למצוא צדק בפסק הדין באופן שהאישה תצא ממסגרת הנישואין עם סכום כלשהו אשר יאפשר לה להתחיל חיים חדשים, אם כי ברמה נמוכה יותר מהרמה בה הורגלה בביתו של הבעל.

ואולם, במבט לעתיד יש לקחת בחשבון שפסיקה כזאת תגרום לבעלי נכסים לנהוג באופן שהנכס בבעלותם יהיה שלהם גם לאחר פירוד או גירושין והדבר עלול להוביל לכך שבן הזוג השני לא יוכל ליהנות מקיומו של הנכס בבעלות בן זוגו.

ולפיכך, בפסיקת בית המשפט בעניינים אשר נידונו בפסק דין זה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הקלקולים אשר עלולים לבוא בין בני זוג בתחילת הקשר בניהם, בעת הנישואין ובמהלכם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בית המשפט חייב בעל ב- 800 אלף ש"ח בגלל שהוא יותר בריא מאשתו !

פתח דבר

ביום: 19.4.2021, פסק כב' השופט עובד אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: "בית המשפט"), בתלה"מ 54982-10-18 (להלן: "פסק הדין") כי על אף שלבני הזוג הנשואים זה לזה 4 דירות בבעלות משותפת, האישה תקבל 800 אלף ₪ יותר מהבעל משום שמצב בריאותו של הבעל טוב יותר ממצב בריאותה של האישה.

השופט אליאס ציין כי מקור סמכותו לפסוק כך נמצא בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון" או "החוק") אשר מהווה חריג לכלל שמופיע בסעיף 5 לחוק הקובע בגדול כי כל אשר נצבר לזכות בני זוג במהלך הנישואין יתחלק בניהם בחלקים שווים למעט מתנות, ירושות ופיצויים מנזקי גוף.

מדובר בפסק דין אשר מעלה שאלות עקרוניות ומהותיות, משום שהאם ברגיל יש לאדם שליטה מוחלטת על מצב בריאותו שלו או מצב בריאותו של בן הזוג האחר ?! מדוע על בן זוג אחד להיענש, לכאורה בממון, בגלל מחלתו של בן הזוג האחר ?! והאם בית המשפט יחזור וידון באיזון המשאבים בין בני הזוג אם לאחר זמן מה מיום מתן פסק דין זה מצב בריאותו של הבעל ישתנה לרעה ואולי אף יהיה גרוע יותר משל האישה ?!

מאמר זה ידון בשאלות נחיצותו וטעמו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון בכלל וסעיף 8 (2) בפרט, והאם צדק בית המשפט או שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 8 (2) במקרה הנדון.

רקע עובדתי

מדובר בבני הזוג אשר נישאו בשנת 1990 ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, בגירים בזמן מתן פסק הדין. חיי הנישואין של בני הזוג נקלעו למשבר ובשנת 2016 הם החלו מנהלים הליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

לבני הזוג 4 נכסים בבעלותם והבעל הגיש תביעה לבית המשפט לפירוק השיתוף בהם, מחצה על מחצה. האישה הגישה תביעה לפירוק השיתוף על נכס, מחצה על מחצה, הרשום על שם הבעל ואשר נמסר לו בירושה על ידי הוריו על פי צוואה שקוימה, וכן בקשה לפסיקה של חלוקה בלתי שוויונית בארבעת הנכסים המשותפים באופן שהיא תקבל 75 אחוז, והבעל יקבל 25 אחוז.

הבעל הינו אדם בריא ועובד, אך אצל האישה התגלתה בשנת 2016 לערך, מעט לאחר שהבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין, מחלה קשה שבעקבותיה הוכרה בנכות של 90 אחוז על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והיא מקבלת גמלת נכות בגין מחלתה הן מהמל"ל והן מחברת ביטוח פרטית.

האישה מתניידת בכסא גלגלים, היא נעזרת במטפלים, איננה יכולה לעבוד, ובשל מחלתה אף דיבורה חלש, איטי ולא ברור.

טענות הצדדים
בכתבי הטענות טען הבעל כי אין להורות על חלוקה בלתי שוויונית משום שהתביעה לגירושין הוגשה מצידו לאחר שהאישה בגדה בו וכן, שגילוי מחלתה של האישה ארע לאחר הגשת התביעה לגירושין.

האישה טענה כי בשל נכותה, פערי השכר בין בני הזוג וכיו"ב יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית של 75 אחוז לזכותה ו- 25 אחוז לבעל ואין משמעות לכך שגילוי מחלתה היה בסמוך לאחר הגשת תביעת הגירושין מצד הבעל הואיל והמחלה קיננה בה קודם לכן, מבלי שגילתה אותה.

פסיקת בית המשפט
בית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית מזכויות הבעל בדירת המגורים שירש מהוריו משום שלא הוכח בפניו כי לאישה יש זיקה כל שהיא לנכס ובזה גם לא נעסוק במאמר זה, אך לגבי החלוקה של 4 הנכסים המשותפים קבע בית המשפט כי האישה תקבל 65 אחוז משוויים ואילו הבעל יקבל 35 אחוז משוויים.

בפסק דין זה ציין זה בית המשפט שבין בני הזוג קיים פער גדול ביכולות האישיות והכלליות, ושיכולת השיקום של האישה לאחר הפירוד נמוכה בהרבה מזו של הבעל, כמפורט בסעיף 8 (2) לחוק, והדבר מהווה את הטעם להעביר לרשותה מחלקו של הבעל 15 אחוז ממצבת הנכסים.

על פי הערכות שמאי שהובאו לפני בית המשפט נקבע כי שווי ארבעת הנכסים עומד על 5.4 מליון ₪. ועל פי פסק הדין העביר בית המשפט מחלקו של הבעל בנכסים כ- 800 אלף ₪ לחלקה של האישה.

כלומר, לעומת חלוקה שוויונית של כ- 2.7 מליון ₪ לכל בן זוג, נפסק כי האישה תקבל כ- 3.5 מליון ₪ ואילו הבעל יקבל כ- 1.9 מליון ₪. מכאן שההפרש האמיתי בין הסכומים שקיבל כל אחד מבני הזוג הינו כ- 1.6 מליון ₪ לטובת האישה.

בית המשפט לא השיב על השאלה מדוע אישה אשר ניזונה משתי קצבאות נכות, האחת מהמל"ל והשנייה מביטוח פרטי, ויתכן שגם ניזונה מקצבת זקנה ופנסיה חודשיים, ואולי גם מפיצויים. וכן, בעלת נכסים, לאחר חלוקה של מחצה על מחצה עם בעלה, בשווי של כ- 2.7 מליון ₪, זכאית לעוד 800 אלף ₪ מחלקו של הבעל שלא הוכח כלל כי הינו בעל הכנסות בפועל.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון
סעיף 5 רבתי לחוק יחסי ממון קובע כאמור כי עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. וכן, גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המל"ל, או גמלה או פיצוי שנפסקו או מגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

אם כן הכלל הוא חלוקת משאבים שווה למעט נכסים שהיו לבן זוג לפני הנישואין. וכן, מתנות, ירושות, גמלה מאת המל"ל ופיצוים בגין נזקי גוף אשר ישארו בידי בן הזוג עליו הם רשומים אף אם קיבל אותם במהלך הנישואין.

נוסחו המפורט של סעיף 8 לחוק יחסי ממון (נוסף לחוק בתיקון 4 תשס"ט-2008) מתיר לבית המשפט לחרוג מהכלל האמור בסעיף 5 לחוק ולפסוק בין היתר חלוקת משאבים שאיננה מחצה על מחצה בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. וכמו כן, לקבוע איזון המשאבים עוד לפני שבני הזוג התגרשו בפועל.

הנסיבות הינן בין היתר התחשבות בנכסים עתידיים של כל בן זוג ובכושר השתכרותו של כל אחד מהם. נסיבות אלו יאפשרו לשופט לפסוק חלוקה שונה מהכלל של מחצית לכל צד.

אם כן, סעיף 8 לחוק יחסי ממון נולד בכדי לאפשר חלוקה צודקת, בנסיבות המיוחדות, במובחן מחלוקה של מחצה על מחצה שלא תהיה צודקת. שתי הנסיבות המיוחדות המנויות לעיל נכללות במפורש בסעיף החוק ואולם בית המשפט עשה ועושה שימוש בסעיף 8 גם בנסיבות מיוחדות אחרות.

נסיבות מיוחדות על פי סעיף 8 לחוק
בני זוג נשואים לפרק זמן קצר שבמהלכו רכש אחד מבני הזוג מכספו נכס שנרשם על שם שני בני הזוג. על פי סעיף 5 לחוק אמורים בני הזוג לחלוק בנכס מחצה על מחצה, ואולם ברור שאין זה צודק שכך יתבצע, במיוחד אם רוכש הנכס לא ציפה שהנישואין יסתיימו לאחר פרק זמן קצר.

סעיף 5 קובע כי איזון המשאבים יתבצע עם התרת הנישואין או פקיעתם. המועד שבו יקבע כי בני הזוג חדלו מלקיים חיים משותפים (יום הקרע), על פי התנהגות אחד מהם או שניהם יכול להיות מוקדם ממועד גירושין בפועל ואף מאוחר ממנו ועל כן ברור שאין זה צודק שתהיה חלוקה של מחצה על מחצה במועד הגירושין אלא עד יום הקרע.

כאשר מוכח כי בן זוג הבריח משאבים כל שהם בטרם התקיים הדיון באיזון המשאבים ברור שיהיה מוצדק לקבוע חלוקה של מחצה על מחצה במשאבים הכוללים גם את אלו שהוברחו אפילו אם לא ניתן לשים עליהם יד או לשחזר אותם.

נפסק לא אחת כי אין לקבוע חלוקה שאיננה מחצה על מחצה על סמך אשם בפירוק הנישואין או עקב בגידה בבן הזוג השני. עם זאת אין לומר שמדובר בקביעה חד משמעית אשר אין בה את היוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל בעיקר איננו מדבר על אמצעי ענישה של הבוגד בדיעבד אלא מניעת זכות שלא היתה ניתנת לו מלכתחילה אם היה ידוע שבגד או יבגוד. כלומר, ביטול מעיקרו של דבר.

בתי המשפט פוסקים חלוקה על פי סעיף 8 לחוק גם במקרים שיש הפרש משמעותי בין בני הזוג בהשכלה ובנכסי קריירה. וכן, יש עוד נסיבות נוספות בהן סעיף 8 לחוק על סעיפיו השונים בא לידי ביטוי.

דיון על פסק הדין

בפסק הדין מזכיר בית המשפט את תמ"ש 22954-11-14 ק. ואח' נ' ק, (ביהמ"ש בראשל"צ פס"ד מיום: 20.12.2017) ולאור העובדה שמדובר במקרה דומה, נכון להיכנס גם לגופו.

בתמ"ש 22954-11-14, נדון אופן חלוקת דירה משותפת של שני בני זוג נכים, מרותקים לכיסא גלגלים, נכותה של האישה עומדת על 100 אחוז ונכותו של הבעל עומדת על 150 אחוז. בני הזוג התגרשו בשנת 2016, האישה עברה לגור בבית הוריה והבעל המשיך להתגורר בבית.

האישה הגישה תביעה לפרוק שיתוף בדירה בדרישה לחלוקה שוויונית בין הצדדים מהטעם שהדירה נרכשה במהלך הנישואין וגם נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הזכות כאמור מוקנית לה מכוח סעיף 5 לחוק. האישה ציינה כי היא מתקיימת מהכנסה יחידה של קצבת נכות בסך של: 7,600 ₪ מאת המל"ל.

הבעל התנגד וטען כי את מרבית הסכום לרכישת הדירה השיג באמצעות חברים טובים והוריו אשר נתנו לו, ורק לו, את הכסף לאור מצבו הבריאותי וזכאותה של האישה לשהות בבית ניתנת לה כל עוד בני הזוג יחיו כמשפחה. ולפיכך ביקש הבעל להיעזר בסעיף 8 (2) לחוק ולקבוע כי הוא יקבל 90 אחוז משווי הדירה והאישה 10 אחוז משוויה.

הבעל טען כי הוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל בסכום של 9,700 ₪ לחודש אשר אינם מכסים את מלוא צרכיו, ופרט לדירה נשוא דיון זה אין לו נכסים נוספים.

בבחינת מצב בריאותם של בני הזוג מצא בית המשפט כי האישה מתפקדת טוב בהרבה מהבעל, היא ניידת בעזרת מאמצים שהיא משקיעה ואף מצליחה לטפל בשני ילדי בני הזוג, תאומים בני 13.

לעומת האישה, הבעל תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, משותק מצווארו כלפי מטה ויש לו מטפל המסייע לו באופן שוטף.

בתמ"ש 22954-11-14 קיבל בית המשפט את טענת הבעל בחלקה ופסק כי הבעל יקבל 65 אחוז משווי הדירה והאישה תקבל 35 אחוז משוויה, תוך שהוא מציין כי מעבר להבדל במצב בריאותם של בני הזוג, לאישה יש אצל הוריה, שם היא מתגוררת, מערכת תמיכה משפחתית.

הינה רואים אנו כי לא העניין המגדרי הוא זה אשר מקיים את הפסיקה על פי סעיף 8 (2) לחוק. זאת להבדיל ממחויבויות אחרות בנישואין אשר על פי הדין העברי היו עלולות ליפול על הבעל בלבד כגון מזונות אישה או כתובה.

כאמור, בפסד הדין נשוא מאמר זה נכתב כי לבני הזוג ארבע דירות בשווי כולל של כ- 5.4 מליון ₪ ובית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית משוויה של דירה שבבעלות הבעל.

לבעל כאמור דירה בבעלותו אשר יכולה להבטיח לו קורת גג. וכן, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט ומכירת הנכסים ישאר ברשותו של הבעל סך של: 1.9 מליון ₪ אשר עשויים לתת לו גם ביטחון כלכלי.

גם אם הבעל איננו עובד, או איננו משתכר דיו, הרי שפוטנציאל השתכרות יש לו בהיותו בריא ואם יצליח להשתכר יבוא הדבר בתוספת לביטחון הכלכלי שכבר יש לו.

לעומת הבעל, לאחר מתן פסק הדין ישאר לאישה סך של 3.5 מליון ₪ ממצבת הנכסים. האישה בוודאי תרצה לרכוש דירה המותאמת לצרכי נכותה ואם ישאר בידה סכום כספי עודף לאחר רכישת הדירה, ישמש הדבר לביטחון כלכלי לשארית חייה בנוסף על הקצבאות החודשיות שהיא כאמור מקבלת בגין נכותה.

ולפיכך, בבחינת הדברים ובשקלולם נראה כי צדק בית המשפט בכך שעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק.

לסיכום
בשעה שסעיף 5 לחוק יחסי ממון עוסק בחלוקה צודקת, לרוב מחצה על מחצה, של המשאבים אשר נצברו על ידי כל אחד מבני הזוג ושניהם גם יחד עד ליום הקרע. סעיף 8 לחוק עוסק ביכולת של כל אחד מבני הזוג לשרוד את המשך חייו לאחר הפירוד ביניהם בעזרת מכלול המשאבים העומדים לרשותו לרבות המשאבים אשר מוקנים לו באמצעות סעיף 5 לחוק.

אם כן, סעיף 5 לחוק מאפשר לבית המשפט לעשות צדק חברתי ולפיו החלש מבחינה פיזית, כלכלית, בפוטנציאל השתכרות וכו' מבין בני הזוג יתרם על ידי החזק מבניהם.

יכול הבעל לבוא ולומר מדוע מחויב אני לשאת "בעונייה" של אשתי גם לאחר הגירושין. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק כי ברית הנישואין היא זו שיצרה את הערבות ההדדית אשר היתה מתקיימת גם במקרה שבו המצב הבריאותי והכלכלי שלו היו גרועים משל האישה.

ואם יקשה הבעל ויגיד, מה יהיה עליי אם זמן מה לאחר מתן פסק הדין מצב בריאותי יתדרדר וחלילה יהיה יותר גרוע משל האישה. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק ויאמר שפסק הדין צופה פניי עתיד בערכים של הווה, וככל שאין אדם יודע מה צופן לו העתיד, פסק הדין איננו יכול להקנות לו ביטוח כנגד כל שינוי אם וכאשר יתקיים בעתיד.

בשורה התחתונה יאמר כי ניתן, אולי, להתווכח על גובה הסכום אשר עבר לזכותה של האישה, שבנסיבות העניין נראה סביר, ואולם לא ניתן לומר שמדובר בפסק דין אשר איננו עושה צדק עם בני הזוג.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

זכויות הגבר במשפחה – כיצד מונעים ומתמודדים עם ניכור הורי

ניכור הורי – הגדרה

ניכור בא מהמילה נוכרי או זר וכאשר ילד מתייחס לאחד מהוריו כאל אדם זר הוא מבצע פעולה של התנכרות. על הצד הקל ההתנכרות באה לידי ביטוי בכך שהילד אינו נשמע לאחד מהוריו ועל הצד הקשה שהילד מאשים את אחד מהוריו בדברים שלא היו ולא נבראו.

להתנכרות הילד לאחד מהוריו יכולות להיות אחת או יותר משלוש סיבות עיקריות. האחת הינה שהילד מייצר בעצמו את הניכור מסיבה אישית פנימית שלו מבלי שתהייה לו סיבה חיצונית לעשות זאת. סיבה שנייה הינה שההתנכרות מגיעה לאחר שהילד חווה פגיעה פיזית ו/או נפשית מההורה אליו הוא מתנכר. וסיבה שלישית הינה שאחד מההורים מסית את הילד כנגד ההורה השני והילד ניכנע להסתה.

ניכור הורי עצמי מצד הילד

ילד יכול לייצר מעצמו ניכור הורי מסיבה רפואית או בעת שהוא נמצא במתח, לחץ, ובעיקר בתקופת ההתבגרות. החוויות של גיל ההתבגרות שונות מילד לילד ולהורים לעיתים קשה להתמודד איתן.

יש הורים אשר מאבדים את הקשר הפורה והמפרה עם הילד אשר בסך הכל מנסה לעמוד על עצמאותו והריחוק שנוצר, בעיקר עקב חוסר הבנה של ההורים בתהליכים הפיזיים והנפשיים שהילד עובר, גורמים לילד להתנכר להוריו, לרוב על הצד הקל.

בגיל ההתבגרות ילד עובר תהליכים פיזיים ופסיכולוגיים משמעותיים ולילד עצמו קשה להתמודד איתן. ההורה שנתפס בעיניי הילד עד גיל ההתבגרות כתומך עלול לאבד את הקשר עם הילד ככל שהוא ינסה להתייחס אליו כאל מי שעדיין לא הגיע לגיל ההתבגרות.

מסתבר שלא רק ילד עובר משבר בגיל ההתבגרות אלא גם הוריו אשר צריכים להתרגל לשינויים שהילד עובר.

למעשה, הורה הוא אדם בוגר ונדרש ממנו, וודאי על ידי הילד, להמשיך ולתמוך בילד גם בימים קשים. ולפיכך, בכדי למנוע ניכור הורי מצד הילד כלפי הוריו בתקופת גיל ההתבגרות על ההורים להיות רגישים וערים לשינויים שהילד עובר ולהתאים את עצמם לכך.

יצוין כי ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת וזאת ככל שההורים לא גורמים לילד נזק נפשי ו/או פיזי בתקופה זו.

כיצד מונעים או מטפלים בניכור הורי של ילד כלפי הורה שפגע בו

הורים מוחזקים כמי שבאופן טבעי יעשו הכל בכדי להיטיב עם הילד. לפיכך ברגיל כל פגיעה בילד תוכר כפגיעה אשר נעשית בתום לב ו/או בחוסר מודעות לפגיעה. יש אמנם מקרים שילד מפתח ניכור הורי כלפי הורה שפגע בו במודע אלא שלא מדובר במקרים רבים.

יש להבין ילד אשר מתנכר להורה שפגע בו ולמען הבריאות הנפשית של הילד אין לדרוש ממנו להתייחס לכך כאל דבר של מה בכך. ילד שנפגע על ידי הורה חייב לעבור טיפול אשר יחזק אצלו את התחושה הפנימית הנכונה כי הוא נפגע בדרך בלתי ראויה, אך עליו להתחזק ולהכיל זאת על אף הקושי שבדבר.
כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

ככל שמדובר בהורה חזק ובעל נוכחות מוגברת כך תהיה לו האפשרות להסית את הילד כלפי ההורה השני. להסתה יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות. האחת, יצר של שליטה. השנייה, יצר נקמה והשלישית הינה קיום אינטרס כל שהוא.

עובדתית, החוק והפסיקה בישראל נותנים לאמהות יתרון בקבלת משמורת הילדים. קבלת המשמורת משמעותה שהילד יהיה ברוב הזמן במחיצת האם והיא זו שנתפסת כהורה העיקרי אשר במקרים רבים מאפשר לה לקחת החלטות משמעותיות על גידול הילד מבלי להתייעץ עם האב ומבלי לקבל את הסכמתו.

למעשה, מדובר בנורמה אשר מאפשרת לאמהות להסית את הילדים כנגד האבות ולהרחיק את הילדים מהם, הן לצורך שליטה, הן לצורך נקמה והן לצורך הגעה להישגים טובים בעניינים כספיים ורכושיים.

יובהר כי ניכור הורי איננו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך אשר ניתן לצפייה עוד מראשיתו. יש להיות רגישים לכל מהלך מצד האם אשר מריח, מיועד או גורם לריחוק של הילד מהאב, לרבות הפרת הסדרי שהייה, ולהתייחס לכך בכובד ראש בכדי שלא ימשיך ויחמיר.

בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש להבין כי הילד מוחזק כשבוי בידי האם ועל כן יש לפעול מייד בכדי למגר את התופעה. מי שיכול להעניק סיוע למניעת ניכור הורי הינו בית המשפט ושירותי הרווחה וכשמסתמן ניכור הורי יש להפעיל אותם מיד.

חשוב להדגיש כי ככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילד יפגע וכך הנזק שיגרם לילד יהיה גדול יותר.

לפרטים נוספים צור קשר

הכוח שלך למזער נזקים בהליך הגירושין

הקדמה

כיום נראה שבכל משפחה מורחבר נמצא בן או בת זוג בהלכי גירושין, או שהם כבר גרושים. האם זה טוב או לא ? זה תלוי בעיניי המתבונן. אבל בדרך כלל, כך אנחנו סבורים, שיש לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מכך לאור הנזק הגדול והרוחבי שגורם הליך גירושין ולאחר סיומו.

כמעט בכל תהליך גירושין ניתן למדוד עלייה בסף המתחים והעצמת הרגישויות. וכאשר לבני הזוג יש ילדים ורכוש, סף הרגישויות והחששות מן העתיד לבוא רק הולכים ומתעצמים.

בהסתמן פרוק בתא המשפחתי, יבקש כל אחד מבני הזוג באופן טבעי להישאר במעמד עדיף על בן הזוג האחר, אך ככל שמדובר בבני זוג "רגועים" כך תתאפשר חתימה על הסכם פירוד או הסכם גירושין הוגן בניהם.

אלא שהמציאות מלמדת כי ברוב רובם של הליכי הגירושין של בן ו/או בת הזוג והלחצים הפנימיים ואשר מופעלים עליהם מגורמים שונים, הופכים את הליכי הגירושין לקשים עד בלתי נסבלים.

כלל ראשון – פנייה לייעוץ מוקדם

לכולם ידוע שכאשר אדם צריך לטפל בשן, הוא הולך לרופא שיניים. אלא שביחסי משפחה מסתבר שגברים אינם מתייעצים מספיק ו/או אינם מתייעצים במקומות שיכולים לתת להם תשובות נאמנות לבעיה בהם הם נמצאים, או מה הזכויות והחובות שלהם ומה מצפה להם בעתיד לבוא.

דילוג על ייעוץ מוקדם או הימנעות ממנו עלולה לגרום לגבר לעשות טעויות אשר יגרמו לו נזק, לעיתים בלתי הפיך בעתיד. אם כן, פנייה לייעוץ מוקדם הינה חשובה מאוד למזעור הנזקים בהליך גירושין.

כלל שני – לפעול ביוזמה ולהניע הליכים

אין ספק כי מערכת זוגית אשר מתנהלת בעצלתיים פוגעת בשני בני הזוג ובוודאי בילדים אם יש. ויתרה מזאת, ככל שעובר הזמן שבו לא מטפלים בבעיות הזוגיות, כך הן הולכות ומכבידות על הקשר בין בני הזוג והמשפחה.

אם כן הכלל שני הינו לפעול ביוזמה באופן שיש להניח את הבעיות בין בני הזוג על השולחן לדיון, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ זוגי, שאם לא כן, הליכי הגירושין יגיעו וזה רק עניין של זמן.

יובהר כי אם על פי הגבר אין תוחלת להמשך הנישואין, הרי שעליו לפתוח בהליך לקראת סיומם.

כלל שלישי – כיצד לישון עם האויב

כיום, הגשת תלונות שווא במשטרה והגשת בקשות לצו הגנה בבית המשפט על ידי נשים הינם עניין שבשגרה. לנשים ידוע כי במידה והגבר יקבל צו הרחקה מהבית ומהילדים יהיה להן יתרון גדול על פניו בכל הנושאים הקשורים להליכי הגירושין לרבות ענייני הרכוש, מזונות ילדים, משמורת ילדים והסדרי השהיה.

אמנם, למשטרה ולבתי המשפט יש רגישות יתר לביטחון האישה והילדים, ואולם לגבר תהיה נוכחות מוגברת מול טענות השווא של האישה ככל שידע להכין את עצמו באמצעות ראיות חותכות להפרכת טענותיה, כך שהסיכוי שלה להרחיק אותו מהבית יהיה קטן עד בלתי אפשרי.

כלל רביעי – כיצד יש לסיים את קשר הנישואין האם בהסכם גירושין או בהחלטות בית המשפט

כלל עקרוני ידוע הינו שהסכם בשלום עדיף על ניהול מלחמה. ואולם, חשוב לבדוק האם הסכם גירושין יביא בהכרח שלום, והאם הליכה להכרעת בית משפט בנושאים מהותיים הינה בהכרח קיום מלחמה.

יובהר כי הניסיון מלמד שגברים נוטים לוותר לנשים מעבר למה שמגיע להן על פי החוק. האם זה קונה להם שקט נפשי ? התשובה איננה חייב להיות חיובית ! משום שאותה אישה שתקבל יותר ממה שמגיע לה בהסכם, עלולה לדרוש לאחר מיכן יותר ממה שמגיע לה על פי ההסכם לאחר החתימה עליו.

ויתרה מזאת, גברים רבים לא מחשבים את המצב הכלכלי שבו הם ישהו לאחר הגירושין מכוח הסכם הגירושין וכך יוצא שהם ימצאו את עצמם בחיסרון כיס גדול עד שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המזונות, לא יוכלו לעמוד בתשלומים שעליהם להוציא עבור הילדים שמגיעים לשהות במחיצתם ואף לא יצליחו לספק את הצרכים האישיים שלהם למחייה.

מסקנה: הסכם שלום עדיף על ניהול מלחמה ככל שהוא צודק וככל שהוא מאפשר לגבר לחיות בשלום ואף להקים משפחה שנייה. או במילים אחרות יש מקרים שעדיף לתת לבית המשפט לפסוק ולא להיכנע לדרישות האישה.

"מלחמה" ? אם צריך להילחם בכדי להשיג צדק, אז שיהיה ! ובכלל, למה לקרוא לזה מלחמה ? שהרי מדובר בעמידה על זכויות בסיסיות וניתן לעשות זאת גם בשקט ושלווה !

כלל חמישי – האם לוותר לאם מראש על משמורת הילדים

במקרים רבים אבות נושאים בנטל גידול הילדים כמו האמהות ואף יותר מהן. האב שהיה עד לתחילת הליכי הגירושין הורה במשרה מלאה מוצג במקרים רבים על ידי האם בתחילת הליכי הגירושין כאב בעל מסוגלות הורית נמוכה ממנה, חסר אחריות ועוד כהנה וכהנה.

טענות האם כלפי האב הינן עלבון למסוגלות ההורית הגבוהה של האב ואולם מעבר לכך במידה והן יתקבלו הן פוגעות בטובת הילדים אשר רגילים לראות באב הורה רציני אשר דואג להם לא פחות מהאם, הגם שבתחילת הליכי הגירושין הילדים עוברים גם משבר של היפרדות חלקית ממנו.

לפיכך, לטובת הילדים ובכדי שהקשר בינם לבן האב ימשיך ברציפות על האב, ככל שהוא יכול, לדרוש ולהתעקש על משמורת ילדים משותפת וכיום יותר מאי פעם מדובר במשימה אפשרית.

כלל שישי – כיצד לנהל את הקשר עם הגרושה

על הגבר להבהיר לגרושה כי עליה לעשות הפרדה מלאה בין הקשר שלו לילדים לבין הקשר שלו איתה. יש נשים שחושבות כי גם אחרי הגירושין, ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים במשמורת שלהן, הן יכולות לקבוע לגבר מה לעשות עם הילדים בזמן שהם נמצאים איתו.

כלל שביעי – איך למנוע ניכור הורי

ניכור הורי מגיע ברוב המקרים מצד הורה משמורן, אשר מטבע הדברים יש להורה המשמורן השפעה גדולה יותר על הילדים. וכאשר אימהות זוכות ברוב המקרים במשמורת הילדים ברור שרוב הניכור יגיע מהן. ניכור הורי אינו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך מתמשך של פעולות מצד אימהות שמטרתן להרחיק את הילדים מהאב ובכך להשיג שליטה על הילדים ולגרום לאב לרקוד לפי החליל שלה.

על הגבר להיות ער ורגיש לכל מהלך מצד האישה אשר מכוון להרחיק את הילדים ממנו. בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש לפעול מיד כנגד האם המנכרת, כי יום שעובר אינו חוזר, וככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילדים יפגע וכך הנזק שיגרם לילדים יהיה גדול יותר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין –     קובץ ב- PDF

 

הכנסת השמונה – עשרה

מגיש: _________

 

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן)

תוספת סעיף 25א. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אחרי סעיף 25 יבוא סעיף 25א. אשר ינוסח כדלקמן:
25א. בהמשך לאמור בסעיף 25, חזקה על ההורה הלא משמורן שהוא זכאי להסדרי ראיית הילדים על פי הנוהל אשר יקבע על ידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים המתאימים. שר הרווחה רשאי להקים ועדת מומחים אשר תציג בפניו את מסקנותיה לגבי היקפם הראוי של הסדרי הראיה, ומסקנותיה יובאו לידיעת הציבור הרחב.

דברי הסבר

בימינו אנו כאשר מספר המתגרשים בישראל מגיע לשליש מהנישאים, ויש עוד הורים רבים אשר גרים בנפרד ללא נישואין, עולה צורך לקבוע את הסדרי ראיית הילדים בדין ולקצר את הזמן בו הם ניתנים.

על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם חזקה, אשר מכונה "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורתה.

למעשה, "חזקת הגיל הרך" עומדת לאם עוד לפני שהיא מגישה תביעה למשמורת, וכפועל יוצא מכך, במידה והאב יקח את ילדיו ללא הסכמת האם קודם שנקבעו לו הסדרי ראיה בהחלטה שיפוטית, הוא עשוי להיות מואשם בחטיפת הילדים.

הסדרי ראיה זמנים לאב נידונים בישיבה ראשונה אשר נערכת לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מיום הגשת התביעה, וככל שהאם מערימה קשיים, כך יורחקו הילדים מהאב לזמן ארוך יותר. לעיתים יעברו חודשים רבים עד שהאב יזכה לראות את ילדיו, והדבר גורם לפגיעה קשה בלגיטימיות ההורית של האבות, ומרוקן מתוכן את עקרון "טובת הילד" לפיו מצווים בתי המשפט לנהוג בבואם לפסוק בענייני קטינים.

אין צורך להרחיב בדבר החשיבות שיש לאיכות הקשר בין כל אחד מההורים לבין הילדים, ולכן חשוב להוציא את ענייני ראיית הילדים מהעימותים והמאבקים בין ההורים, ולמנוע ככל הניתן מצבים בהם אמהות עושות שימוש לרעה בזכויות המשמורת בכדי ללחוץ על האבות להשגת יתרונות במאבקים המשפטיים.

לפיכך מוצע שהסדרי הראיה להורה הלא משמורן יקבעו מהר ככל הניתן, והם ייושמו על בסיס משפטי איתן.

בפרקטיקה היישומית

בסמוך להגשת התביעה להסדרי ראיה יובא התיק בפני שופט אשר יתן החלטה להורות לשני ההורים לגשת בתאום מוקדם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה במסירה מלאה, בכדי לסכם על הימים והשעות להסדרי הראיה.

(מכוח סעיף 5 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט להפנות את בעלי הדין ליחידת הסיוע).

בהעדר הסכמה בין ההורים ברירת המחדל להסדרי הראיה תהיה על פי הנוהל הנהוג מזה שנים רבות לפיו ההורה הלא משמורן רשאי לקחת את הילדים:

  • מתחת לגיל שנתיים:

פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות:  16:00 – 19:00

  • מעל גיל שנתיים:
  1. פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות: 16:00 – 20:00
  2. כל סוף שבוע שני אשר מתחיל מיום שישי בשעה: 15:00 ועד מוצ"ש בשעה: 20:00.
  3. מחצים מהחגים והחופשים לסירוגין.

ההורים רשאים להסכים על הסדר שונה מהנוהל הקיים ולקבוע זמנים נוחים להם.

עובד/ת יחידת הסיוע י/תגיש את חוות דעתו לגבי הסכמת או העדר הסכמת בני הזוג לאישור בית המשפט על גבי טופס שיוקדש לכך.

בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים בהקדם לדיון בפניו בטרם יתן את ההחלטה להסדרי הראיה וכן לקבוע הסדרים אחרים ככל שיראה לו צודק בנסיבות העניין.

יערכו שינויים המתחייבים מתיקון החוק:

בסעיפים 258 י"ט – ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערה חשובה:

חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו נוסחה ונשלחה לכנסת ה- 18, כלומר בתחילת שנת 2011. בעת ההיא נשים מסויימות היו משתמשות לרעה בכוח שנותנים להם החוק והפסיקה ולעיתים  אבות היו מורחקים מילדיהם למשך שלושה חודשים ויותר, וללא שום הצדקה.

כיום המצב שונה והאמור בהצעת חוק זו איננה רלוונטית מבחינתינו. אנחנו סבורים שכיום יש לקבוע משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל מיידית.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

מלווים אותך לאורך כל הדרך

כל מי שעוסק בענייני משפחה יודע שהליכי גירושין מכילים פן משפטי אשר מסור לטיפול עורכי דין בלבד. ואולם, בשונה מתחומי משפט אחרים, ולאור העובדה כי מדובר בדיני נפשות, יש לתחומים הנלווים לפן המשפטי והקשורים למערכת היחסים הסבוכה במשפחה מקום חשוב לא פחות ולעיתים אף חשוב יותר מהפן המשפטי.

פנייה לייעוץ או טיפול משפטי של עורך דין בלבד בתחילת משבר במשפחה יכולה לעזור, ולאידאה יש פתרונות גם בעניין זה, אך בהרבה מקרים היא איננה מספיקה משום שהבחינה הצרה של הפן המשפטי איננה מספקת את התשובה הכוללת הנחוצה לשמירה על זכויות הגבר והקונפליקט במשפחה.

רק בחינה מותאמת ומתואמת ככל הנדרש של העוסקים בתחום ענייני המשפחה יכולה לסייע לגבר ולמשפחה לפתור את המשבר בצורה המיטבית. כאן נכנס ארגון אידאה לפני כ- 20 שנה לשמירה על זכויות הגבר במשפחה.

לרשות הגבר והמשפחה בישראל עומדים באידאה מיטב בעלי המקצוע בתחום ענייני המשפחה, לרבות יועצים זוגיים, עובדים סוציאליים, מתאמים הוריים, מגשרים וכד'. ניתן לקבל גם טיפול משפטי מעורכי דין על פי התנאים המפורטים בעמוד הבית.

ויודגש כי בעלי המקצוע מחויבים למתן שירות ברמה גבוהה ולמחירים נמוכים מהמקובל בשוק הפרטי, הכל תחת קורת גג אחת בלווי צמוד ושיתוף פעולה מלא עם אידאה. כי אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה מלווים אותך לאורך כל הדרך.

זכויות הגבר בגירושין

הדעה הרווחת בישראל הינה שלגברים יש מעט זכויות בענייני משפחה וגירושין לעומת נשים שמקבלות יתרונות על פני גברים בכל מקום. במאמר זה נדון במעמדם וזכויותיהם של נשים מול גברים במשפחה ואיך ניתן להשוות בין מעמד הגבר למעמד האישה.

אכן, ניתן לומר שלאישה יש יתרון משפטי בקבלה של משמורת ילדים וקבלת המזונות עבורם ועוד, אולם אין לקבוע כלל גורף ולפיו לגברים אין זכויות בגירושים בכלל או אפילו שידם של גברים נחותה באופן משמעותי מזו של נשים.

יחד עם זאת גם היתרונות שיצוינו להלן יצטמצמו למינימום, חלקם יתבטלו, במידה והגבר ידע לקבל את הסיוע הנכון ואף יפעל לפיו בזמן המתאים. נציג התייחסות תמציתית ופתרונות לכל אחת מהיתרונות אשר ניתנות לנשים במשפחה.

זכויות הגבר במשמורת ילדים

בית המשפט לא ידון כלל ב- משמורת ילדים מבלי שאחד מההורים הגיש תביעה בנושא. ואם שני ההורים יגישו תביעות נגדיות בנושא, בית המשפט יפסוק את משמורת הילדים על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ששם הכלל העליון לפסיקת משמורת ילדים הינו עקרון טובת הילד. ככלל, במבחן טובת הילד נמצא שטוב עבורו אם ישאר באותו קשר עם כל אחד מההורים כפי שהיה קודם לפרידה בניהם, אלא שזה לא מסתדר משום שההורים כבר אינם גרים תחת אותה קורת גג והאם היא הראשונה למשוך אליה את משמורת הילדים.

לצורך פסיקת משמורת ילדים נעזר בית המשפט בשרותי הרווחה אשר ימסרו לו חוות דעת סוציאלית על הקשרים אשר רקומים בין כל הצדדים במשפחה ובמידת הצורך יפנה בית המשפט את ההורים לבדיקה מקצועית לבחינת מסוגלות הורית.

לצורך הכרעה במשמורת הילדים יבחן בית המשפט מה אופי הקשר הפיזי והרגשי שיש לכל אחד מההורים לילדים, כאשר הקשר הרגשי מתבטא בהענקת חום ואהבה לילדים, והקשר הפיזי הינו הנוכחות שיש לכל הורה בחייו של הילד. בשקלול שני המרכיבים העיקריים הללו תיפסק משמורת הילדים לאם או לאב או לשניהם על דרך של משמורת משותפת.

לציין שבהרבה מקרים אבות מוותרים לאימהות על משמורת הילדים משום שנדמה להם כי מדובר בקרב אבוד מראש ומעדיפים לא להיכנס להליך משפטי עם האם אשר מנקרת להם בראש וסוחטת אותם רגשית. אלא שבימינו והרבה יותר מאשר בעבר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה הם שופטים אקטיביסטים אשר לא נרתעים לפסוק משמורת ילדים לאב, משמורת משותפת או הסדרי ראייה נרחבים וזאת אפילו בניגוד להמלצות פקידת הסעד אשר ממליצה על הסדרי ראייה מקובלים.

זכויות הגבר במזונות ילדים

אחת הבעיות היותר קשות בימינו לגברים מהמעמד הבינוני ומטה הינה פסיקת גובה מזונות ילדים אשר חלים עליהם והדבר נובע משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת הינה יוקר המחיה שעליה אין לנו שליטה, והסיבה השנייה הינה פסיקת מזונות על פי דין דתי שלא התאים את עצמו לזמננו. מדובר בעניין שמתחיל להשתנות וכיום לאחר הרפורמה שעשה בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, בתי המשפט יחייבו גם את האם להשתתף במזונות הילדים כמפורט בערך מזונות ילדים בפסקה זו.

זכויות הגבר במזונות אישה בנישואין ולאחר גירושין

מזונות אישה נפסקים על פי בחינה של שלושה כללים עקרים. כלל ראשון הינו קשר הנישואין שבלעדיו אישה איננה זכאית למזונות. כלל שני הלכתי הינו "עולה עמו ואינה יורדת", כלומר, אם האישה משתכרת די לצרכיה האישיים, הבעל פתור ממזונותיה. הכלל השלישי הינו שאישה איננה זכאית למזונות עבורה במידה והיא מורדת בבעלה, מצערת אותו, בוגדת בו וכד', ואפילו אם האישה אינה מבצעת את התפקידים המסורתיים אשר היא מחויבת בהם במשפחה על פי ההלכה, כגון בישול כיבוס וכד'.

בעיקרון, אישה איננה חייבת לעבוד על פי ההלכה לפרנסת המשפחה ואולם בימינו עקב הרצון של נשים רבות להיות עצמאיות, הגם שמטלות הבית אינן קשות כבעבר, נוכל למצוא הרבה נשים בשוק העבודה, ולאישה שלא תעבוד ולא תראה סיבה מיוחדת מדוע אין היא יוצאת לעבוד, במיוחד אם יש ילדים גדולים, לא יפסקו לטובתה מזונות אישה.

זכויות הגבר בתשלום כתובה

כלל הלכתי עתיק קובע שהבעל חייב לשלם לאישה כתובה במידה והוא רוצה לגרש אותה בעל כורחה או במידה והוא מעוניין לשאת אישה נוספת תחתיה. החוק אוסר כיום על ביגמיה וממילא קיימת לאישה זכות סירוב להתגרש, כך שנושא הכתובה יפסק רק כנגד גבר אשר יקלע לדיינים עוינים לו בבית הדין, ו/או אם יכנס לדיון לבד /או יכנס לדיונים בבית הדין עם מייצג שלא מכיר את הדין כהלכה.

זכויות הגבר במחלקת הרווחה

תפקידם של העובדים הסוציאליים במחלקת הרווחה הינו לתת לבית המשפט תמונת שטח על הרקע המשפחתי והאישי של כל אחד מבני הזוג ועל הקשרים שיש לכל אחד מהם כלפי השני וכלפי הילדים. לאחר הצגת נתונים אלו הם נדרשים במקרה של תביעת משמורת ילדים או תביעה להסדרי ראייה לתת לבית המשפט המלצות כיצד יש לפסוק בסוגיה.

במחלקת הרווחה קולו של האב נשמע בעבר פחות מקולה של האם, כך שהאם יכלה למנוע מהאב קשר רציף ופתוח עם הילדים בטענות וטוענות שונות. כיום בית המשפט יקבע לאב הסדרי שהייה זמניים באופן מיידי, גם ללא קבלת תסקיר רווחה ועל אף התנגדות האם.

לציין שכיום בתי המשפט מתערבים יותר בהמלצות פקידת הסעד מאשר בעבר והרקע המשפחתי שלפני הגשת ההמלצות הסופיות על יד העובדת הסוציאלית תופס בעיניהם מקום חשוב ובלתי נפרד בבואם לפסוק בתביעות האב. יצוין שפניה מקצועית לבית המשפט בתביעה להסדרי הראיה מקצרת באופן משמעותי את הזמן בו בית המשפט פוסק הסדרי ראייה.

זכויות הגבר במשטרת ישראל

משטרת ישראל הקימה בעבר הלא רחוק מחלקה מיוחדת שנקראת מחלקת אלמ"ב (אלימות במשפחה) אשר נועדה לטפל בסכסוכים משפחתיים. מחלקה זו פעלה בזמנו על פי נוהל קבוע של הרחקת הגבר מהבית על כל תלונה של אישה בגין אלימות כנגדה ואפילו על חשש מאלימות כנגדה. 

הגבר היה מורחק על ידי המשטרה למשך 7 ימים בעוד שבמשטרה היו ממליצים לאישה לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל כנגד הגבר צו הגנה, משום שבית המשפט יכול במקרים מסוימים להרחיק את הגבר מהבית למשך 3 חודשים ויותר.

במסגרת הבקשה לצו הגנה אישה יכולה לבקש מבית המשפט לתת כנגד הגבר צו הרחקה מהבית והדבר יכול להינתן לה במעמד צו אחד, בדרך כלל לארבעה עד שבעה ימים. לאחר מכאן יתקיים דיון במעמד שני הצדדים ובדיון תהיה לגבר הזדמנות לטעון את טענותיו. כאן בעזרת יעוץ וטיפול נאותים בית המשפט ידחה את בקשת האישה להרחקת הגבר מהבית ככל שיסתבר לו שאין בטענות האישה דבר של ממש.

לציין שמאחורי הנוהל המשטרתי שהוזכר לעיל, עמד הרציונל שאם אישה מתלוננת במשטרה על אלימות במשפחה מצד הגבר, זה מצביע על העובדה שקיים סכסוך בין בני הזוג ולכן בכדי להרגיע את הרוחות יש להפריד בין הניצים. כאן, הרבה יותר קל להרחיק גבר מהבית מאשר אישה וזאת, כאמור, גם היתה התוצאה אפילו אם האישה היא זו שיצרה את הפרובוקציות.

אלא שבמשך הזמן התברר שנשים רבות הגישו תלונות שווא כנגד גברים על אלימות במשפחה כדרך של נקמה ו/או למטרת שליטה על המשפחה ו/או במטרה להגיע להישגים משפטיים. התגובות לכך מצד משטרת ישראל ובתי המשפט לא אחרו להגיע וכיום הרבה יותר קשה לאישה להרחיק את הגבר מהבית, הגם שנשים אשר מגישות תלונות ו/או תביעות שווא כנגד גברים מסתכנות בחיוב של הוצאות משפט.

לסיכום

כפי שנכתב במאמר זה באופן תמציתי, גבר יכול להתגונן מפני מהלכים של האישה כנגדו בכל נושא הקשור לענייני משפחה ואף ליזום מהלכים כנגדה. ואולם חשוב לדעת כי ערנות וסיוע נכון בנושא ובזמן הינו המפתח להצלחת הגבר מהטעם ששמירה על זכויות הגבר בגירושין איננה דבר מובן מאליו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 18 ועד הגיוס לצבא

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). אשר בסעיף 3 לחוק קובע:

  3.      מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגי לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

קטין בהגדרתו הינו ילד שלא מלאו לו גיל 18, ולפיכך חובת המזונות לילדים לפי סעיף 3 לחוק המזונות נפסקת בגיל 18. אלא שביהמ"ש רשאי לפסוק מזונות ילדים גם לילדים מעל גיל 18, הן מכוח סעיף 4 (2) לחוק המזונות, והן מכוח הלכת קירשנר אשר קובעת שילד אשר נמצא בתקופת השרות הסדיר בצבא הוא בחזקת נזקק. נותרנו עם שאלת החיוב בדמי מזונות הילדים מעל גיל 18 ועד הגיוס לצבא, משום שבתקופת ביניים זו אין לקבוע בוודאות שחזקת הנזקקות של הילד קיימת.

לציין באחת שבהלכת קירשנר נקבע במפורש שחזקת הנזקקות של הילד מצומצמת לתקופת השירות הסדיר בצבא ויש להפחית את גובה המזונות בתקופה זו לשליש מהמזונות ששולמו עד הגעתו של הילד לגיל 18. ובשנייה, שסעיף 5 לחוק המזונות אשר תת סעיפיו מונחים תחת הכותרת "סולם המזונות" מונה מספר תנאים לזכאותו של אדם מעל גיל 18 לקבל מזונות.

סעיף 5 (2) שהוא הסעיף הדומיננטי לעניין הזכאות לדמי מזונות בגירים קובע שאותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או מכל מקור אחר. מנגד סעיף 5 (1) לחוק המזונות קובע שאין אדם חייב במזונות על פי סעיף 4 לחוק אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.  

ניתן אמנם לקבוע שחזקת הנזקקות לפיה הילד אינו יכול לספק את צרכיו על אף מאמציו קיימת באופן חלקי במקרים בהם הילד עבר את גיל 18 אך הוא עדיין קשור למסגרת הלימוד בתיכון. אך משעה שהילד מסיים את הלימודים בתיכון ועד שהוא מתגייס לצבא, מתהפכת החזקה לפיה חזקה על הילד שהוא יכול לספק את צרכיו בעזרת מאמץ סביר, מהטעם שאין מניעה מצד הילד לצאת העבודה בכדי להשתכר לעצמו, הגם שאין זה ראוי שבתקופה זו יפול הילד נטל על הוריו באמצעות פסק דין של בית המשפט. 

לפיכך, בפרקטיקה הנכונה האב צריך להיות פתור לחלוטין ממזונות הילדים מגיל 18, או סיום לימודי התיכון, לכל המאוחר מבניהם, ועד הגיוס לצבא.

דברים ברוח זו נפסקו על ידי השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 15721/97, ואין לנו אלא להסכים לכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

  • ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

  • ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה