טובת הקטינים גברה על חופש תנועת האם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

האם יש לדרוש משמורת ילדים משותפת כברירת מחדל ?

משמורת בהגדרה

משמורת באה מהמילה שמירה והיא מבטאת מצב המשפטי שבו דבר מה נמצא בידיו או בחזקתו של שומר על כל החובות והזכויות הנלוות לכך. ככל שמדובר בדבר חפצי הנמצא בחזקתו של אדם בדרך כלל לא תסתמן בעיה כל שהיא, ואולם כאשר מדובר בילד קטין, אפילו להגדרה המשפטית מילולית יש משמעות גדולה ועל כן יש לומר שכיום כבר נהוג לעבור מהגדרה של משמורת ילדים להגדרה של אחריות הורית.

משמורת עיקרית בהגדרה

הוריו של ילד אשר אינם גרים יחד ירצו באופן טבעי קשר עם הילד שלהם על פי המסגרת המשפטית המאפשרת זאת ועל פי יכולתם. משמורת עיקרית או משמורת יחידנית כפי שלעיתים נהוג לכנות הינה נורמה משפטית שבא ילד נמצא אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני.

החוק והפסיקה בבתי המשפט נותנים לאם יתרון לקבל משמורת עיקרית על ילדים וודאי עד גיל 6 על פי עקרון חזקת הגיל הרך לפיו טובתו של ילד עד גיל 6 להיות במשמורת עיקרית של האם ככל שלא הוכח אחרת.

הטעמים הקדומים לקביעת משמורת עיקרית לאם היו נעוצים בעובדה שרוב האמהות בעבר היו המטפלות העיקריות בבית, הכולל טיפול בצרכי הבעל והילדים. הבעל היה אחראי על כלכלת המשפחה כולה.

והינה כי כן על פי אותו היגיון קבע גם הדין העברי שהבן אצל האם עד גיל 6, והבת למשמורת האם לעולם. בתי המשפט עוד הוסיפו מעצמם (דבר שלא נקבע על ידי הדין העברי) כי אין מפרידים בין אחים ויש לקבוע מקום מגורים עיקרי לילדים בכדי לשמור על היציבות הפיזית והנפשית שלהם.
למעשה, הדין הקובע בישראל הינו הדין האזרחי אשר מכיר בעקרון טובת הילד כעקרון על בכל קביעה הקשורה לענייניו של ילד, אך יודגש כי גם הדין העברי מכיר בטובת הילד כעקרון על ואולם דרכו של הדין העברי לקיים זאת שונה מהדין האזרחי.

משמורת משותפת בהגדרה

משמורת ילדים משותפת הינה מצב משפטי אשר בו הילד שוהה במחצית הזמן הפנוי שלו עם האם ובמחצית השנייה של הזמן עם האב.

כאמור, בעבר אימהות נדרשו להשאר בבית בכדי לעשות את מלאכות הבית ולטפל בילדים, ואולם כיום רוב האמהות יוצאות לעבודה ואף מפתחות קריירה. נמצא כי המכשירים החשמליים בבית עושים את רוב העבודות והילדים נמצאים במסגרות החינוך כך שלאם מתפנה זמן רב לטיפוח עצמה וקישוריה.

מחויבות האם לעבודה מחוץ לבית ולקריירה גוזלת ממנה הרבה זמן על חשבון הזמן עם הילדים ועל כן האב, בין מכורח ובין מרצון, נדרש להגדיל את הנוכחות הפיזית שלו בחיי הילדים.

בפועל נמצא כי ברוב המשפחות נוטל האב חלק נכבד בנטל גידול הילדים, לעיתים אף יותר מהאם, ואין זאת כי אם משמורת משותפת הלכה למעשה.

מדוע יש לעמוד על קבלת משמורת משותפת כברירת מחדל ?

אין ספק כי שינויים וזעזועים פתאומיים גורמים לפגיעה בטובתו של ילד, כך שכאשר ילד רגיל להתראות עם שני הורים באופן שווה ובמעמד שווה, כל שינויי בתנאים הללו גורם לילד למשבר.

הליך פרידה בלתי שוויוני בין הוריו של ילד אשר גורם לאב להראות בעניי הילד כאל הורה סוג ב' בעוד שקודם לכן היה האב דמות מאוד דומיננטית בחיי הילד גורם לפגיעה נפשית חמורה בילד.

ויתרה מזאת, החזקה כי טובת הילדים להיות במשמורת עיקרית של האם תאפשר לה להתעמר באב באופן שבו היא תוכל להרחיק את האב מהילד בטענות שווא, לקבל מזונות מהאב עבור הילד, לעשות לאב צווי עיכוב יציאה מהארץ ואף לדרוש לאסור את האב אם לא יעלה בידו לשלם את המזונות הגבוהים שנפסקו לו.

למעשה, הילד עלול להפוך לבן ערובה בידי האם בכדי שתוכל להשיג שליטה, נקמה או לשם הגעה להישגים בלתי שוויוניים ברכוש, משאבים ומזונות.

קביעת משמורת משותפת כברירת מחדל מוציאה את הילד מהמאבקים בין ההורים והיא משדרת לילד כי לשני ההורים יש מעמד שווה בחייו. יודגש כי לאם אין כיום שום יתרון במסוגלות הורית על פני האב והדבר חייב לקבל גם הכרה מלאה וגם ביטוי מלא בפסיקת בית המשפט.

משמורת משותפת איננה מוכרת כיום כברירת מחדל והסיבה העיקרית לכך הינה שהרבה אבות אינם דורשים זאת ואינם מתעקשים על כך. למעשה, יש אבות שאינם מסתכלים על העתיד שלהם ושל הילדים אלא רק אל ההווה ובכך נגרמים להם ולילדים נזקים שניתן למנוע.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

הכוח שלך למזער נזקים בהליך הגירושין

הקדמה

כיום נראה שבכל משפחה מורחבר נמצא בן או בת זוג בהלכי גירושין, או שהם כבר גרושים. האם זה טוב או לא ? זה תלוי בעיניי המתבונן. אבל בדרך כלל, כך אנחנו סבורים, שיש לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מכך לאור הנזק הגדול והרוחבי שגורם הליך גירושין ולאחר סיומו.

כמעט בכל תהליך גירושין ניתן למדוד עלייה בסף המתחים והעצמת הרגישויות. וכאשר לבני הזוג יש ילדים ורכוש, סף הרגישויות והחששות מן העתיד לבוא רק הולכים ומתעצמים.

בהסתמן פרוק בתא המשפחתי, יבקש כל אחד מבני הזוג באופן טבעי להישאר במעמד עדיף על בן הזוג האחר, אך ככל שמדובר בבני זוג "רגועים" כך תתאפשר חתימה על הסכם פירוד או הסכם גירושין הוגן בניהם.

אלא שהמציאות מלמדת כי ברוב רובם של הליכי הגירושין של בן ו/או בת הזוג והלחצים הפנימיים ואשר מופעלים עליהם מגורמים שונים, הופכים את הליכי הגירושין לקשים עד בלתי נסבלים.

כלל ראשון – פנייה לייעוץ מוקדם

לכולם ידוע שכאשר אדם צריך לטפל בשן, הוא הולך לרופא שיניים. אלא שביחסי משפחה מסתבר שגברים אינם מתייעצים מספיק ו/או אינם מתייעצים במקומות שיכולים לתת להם תשובות נאמנות לבעיה בהם הם נמצאים, או מה הזכויות והחובות שלהם ומה מצפה להם בעתיד לבוא.

דילוג על ייעוץ מוקדם או הימנעות ממנו עלולה לגרום לגבר לעשות טעויות אשר יגרמו לו נזק, לעיתים בלתי הפיך בעתיד. אם כן, פנייה לייעוץ מוקדם הינה חשובה מאוד למזעור הנזקים בהליך גירושין.

כלל שני – לפעול ביוזמה ולהניע הליכים

אין ספק כי מערכת זוגית אשר מתנהלת בעצלתיים פוגעת בשני בני הזוג ובוודאי בילדים אם יש. ויתרה מזאת, ככל שעובר הזמן שבו לא מטפלים בבעיות הזוגיות, כך הן הולכות ומכבידות על הקשר בין בני הזוג והמשפחה.

אם כן הכלל שני הינו לפעול ביוזמה באופן שיש להניח את הבעיות בין בני הזוג על השולחן לדיון, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ זוגי, שאם לא כן, הליכי הגירושין יגיעו וזה רק עניין של זמן.

יובהר כי אם על פי הגבר אין תוחלת להמשך הנישואין, הרי שעליו לפתוח בהליך לקראת סיומם.

כלל שלישי – כיצד לישון עם האויב

כיום, הגשת תלונות שווא במשטרה והגשת בקשות לצו הגנה בבית המשפט על ידי נשים הינם עניין שבשגרה. לנשים ידוע כי במידה והגבר יקבל צו הרחקה מהבית ומהילדים יהיה להן יתרון גדול על פניו בכל הנושאים הקשורים להליכי הגירושין לרבות ענייני הרכוש, מזונות ילדים, משמורת ילדים והסדרי השהיה.

אמנם, למשטרה ולבתי המשפט יש רגישות יתר לביטחון האישה והילדים, ואולם לגבר תהיה נוכחות מוגברת מול טענות השווא של האישה ככל שידע להכין את עצמו באמצעות ראיות חותכות להפרכת טענותיה, כך שהסיכוי שלה להרחיק אותו מהבית יהיה קטן עד בלתי אפשרי.

כלל רביעי – כיצד יש לסיים את קשר הנישואין האם בהסכם גירושין או בהחלטות בית המשפט

כלל עקרוני ידוע הינו שהסכם בשלום עדיף על ניהול מלחמה. ואולם, חשוב לבדוק האם הסכם גירושין יביא בהכרח שלום, והאם הליכה להכרעת בית משפט בנושאים מהותיים הינה בהכרח קיום מלחמה.

יובהר כי הניסיון מלמד שגברים נוטים לוותר לנשים מעבר למה שמגיע להן על פי החוק. האם זה קונה להם שקט נפשי ? התשובה איננה חייב להיות חיובית ! משום שאותה אישה שתקבל יותר ממה שמגיע לה בהסכם, עלולה לדרוש לאחר מיכן יותר ממה שמגיע לה על פי ההסכם לאחר החתימה עליו.

ויתרה מזאת, גברים רבים לא מחשבים את המצב הכלכלי שבו הם ישהו לאחר הגירושין מכוח הסכם הגירושין וכך יוצא שהם ימצאו את עצמם בחיסרון כיס גדול עד שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המזונות, לא יוכלו לעמוד בתשלומים שעליהם להוציא עבור הילדים שמגיעים לשהות במחיצתם ואף לא יצליחו לספק את הצרכים האישיים שלהם למחייה.

מסקנה: הסכם שלום עדיף על ניהול מלחמה ככל שהוא צודק וככל שהוא מאפשר לגבר לחיות בשלום ואף להקים משפחה שנייה. או במילים אחרות יש מקרים שעדיף לתת לבית המשפט לפסוק ולא להיכנע לדרישות האישה.

"מלחמה" ? אם צריך להילחם בכדי להשיג צדק, אז שיהיה ! ובכלל, למה לקרוא לזה מלחמה ? שהרי מדובר בעמידה על זכויות בסיסיות וניתן לעשות זאת גם בשקט ושלווה !

כלל חמישי – האם לוותר לאם מראש על משמורת הילדים

במקרים רבים אבות נושאים בנטל גידול הילדים כמו האמהות ואף יותר מהן. האב שהיה עד לתחילת הליכי הגירושין הורה במשרה מלאה מוצג במקרים רבים על ידי האם בתחילת הליכי הגירושין כאב בעל מסוגלות הורית נמוכה ממנה, חסר אחריות ועוד כהנה וכהנה.

טענות האם כלפי האב הינן עלבון למסוגלות ההורית הגבוהה של האב ואולם מעבר לכך במידה והן יתקבלו הן פוגעות בטובת הילדים אשר רגילים לראות באב הורה רציני אשר דואג להם לא פחות מהאם, הגם שבתחילת הליכי הגירושין הילדים עוברים גם משבר של היפרדות חלקית ממנו.

לפיכך, לטובת הילדים ובכדי שהקשר בינם לבן האב ימשיך ברציפות על האב, ככל שהוא יכול, לדרוש ולהתעקש על משמורת ילדים משותפת וכיום יותר מאי פעם מדובר במשימה אפשרית.

כלל שישי – כיצד לנהל את הקשר עם הגרושה

על הגבר להבהיר לגרושה כי עליה לעשות הפרדה מלאה בין הקשר שלו לילדים לבין הקשר שלו איתה. יש נשים שחושבות כי גם אחרי הגירושין, ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים במשמורת שלהן, הן יכולות לקבוע לגבר מה לעשות עם הילדים בזמן שהם נמצאים איתו.

כלל שביעי – איך למנוע ניכור הורי

ניכור הורי מגיע ברוב המקרים מצד הורה משמורן, אשר מטבע הדברים יש להורה המשמורן השפעה גדולה יותר על הילדים. וכאשר אימהות זוכות ברוב המקרים במשמורת הילדים ברור שרוב הניכור יגיע מהן. ניכור הורי אינו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך מתמשך של פעולות מצד אימהות שמטרתן להרחיק את הילדים מהאב ובכך להשיג שליטה על הילדים ולגרום לאב לרקוד לפי החליל שלה.

על הגבר להיות ער ורגיש לכל מהלך מצד האישה אשר מכוון להרחיק את הילדים ממנו. בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש לפעול מיד כנגד האם המנכרת, כי יום שעובר אינו חוזר, וככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילדים יפגע וכך הנזק שיגרם לילדים יהיה גדול יותר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין –     קובץ ב- PDF

 

הכנסת השמונה – עשרה

מגיש: _________

 

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן)

תוספת סעיף 25א. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אחרי סעיף 25 יבוא סעיף 25א. אשר ינוסח כדלקמן:
25א. בהמשך לאמור בסעיף 25, חזקה על ההורה הלא משמורן שהוא זכאי להסדרי ראיית הילדים על פי הנוהל אשר יקבע על ידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים המתאימים. שר הרווחה רשאי להקים ועדת מומחים אשר תציג בפניו את מסקנותיה לגבי היקפם הראוי של הסדרי הראיה, ומסקנותיה יובאו לידיעת הציבור הרחב.

דברי הסבר

בימינו אנו כאשר מספר המתגרשים בישראל מגיע לשליש מהנישאים, ויש עוד הורים רבים אשר גרים בנפרד ללא נישואין, עולה צורך לקבוע את הסדרי ראיית הילדים בדין ולקצר את הזמן בו הם ניתנים.

על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם חזקה, אשר מכונה "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורתה.

למעשה, "חזקת הגיל הרך" עומדת לאם עוד לפני שהיא מגישה תביעה למשמורת, וכפועל יוצא מכך, במידה והאב יקח את ילדיו ללא הסכמת האם קודם שנקבעו לו הסדרי ראיה בהחלטה שיפוטית, הוא עשוי להיות מואשם בחטיפת הילדים.

הסדרי ראיה זמנים לאב נידונים בישיבה ראשונה אשר נערכת לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מיום הגשת התביעה, וככל שהאם מערימה קשיים, כך יורחקו הילדים מהאב לזמן ארוך יותר. לעיתים יעברו חודשים רבים עד שהאב יזכה לראות את ילדיו, והדבר גורם לפגיעה קשה בלגיטימיות ההורית של האבות, ומרוקן מתוכן את עקרון "טובת הילד" לפיו מצווים בתי המשפט לנהוג בבואם לפסוק בענייני קטינים.

אין צורך להרחיב בדבר החשיבות שיש לאיכות הקשר בין כל אחד מההורים לבין הילדים, ולכן חשוב להוציא את ענייני ראיית הילדים מהעימותים והמאבקים בין ההורים, ולמנוע ככל הניתן מצבים בהם אמהות עושות שימוש לרעה בזכויות המשמורת בכדי ללחוץ על האבות להשגת יתרונות במאבקים המשפטיים.

לפיכך מוצע שהסדרי הראיה להורה הלא משמורן יקבעו מהר ככל הניתן, והם ייושמו על בסיס משפטי איתן.

בפרקטיקה היישומית

בסמוך להגשת התביעה להסדרי ראיה יובא התיק בפני שופט אשר יתן החלטה להורות לשני ההורים לגשת בתאום מוקדם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה במסירה מלאה, בכדי לסכם על הימים והשעות להסדרי הראיה.

(מכוח סעיף 5 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט להפנות את בעלי הדין ליחידת הסיוע).

בהעדר הסכמה בין ההורים ברירת המחדל להסדרי הראיה תהיה על פי הנוהל הנהוג מזה שנים רבות לפיו ההורה הלא משמורן רשאי לקחת את הילדים:

  • מתחת לגיל שנתיים:

פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות:  16:00 – 19:00

  • מעל גיל שנתיים:
  1. פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות: 16:00 – 20:00
  2. כל סוף שבוע שני אשר מתחיל מיום שישי בשעה: 15:00 ועד מוצ"ש בשעה: 20:00.
  3. מחצים מהחגים והחופשים לסירוגין.

ההורים רשאים להסכים על הסדר שונה מהנוהל הקיים ולקבוע זמנים נוחים להם.

עובד/ת יחידת הסיוע י/תגיש את חוות דעתו לגבי הסכמת או העדר הסכמת בני הזוג לאישור בית המשפט על גבי טופס שיוקדש לכך.

בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים בהקדם לדיון בפניו בטרם יתן את ההחלטה להסדרי הראיה וכן לקבוע הסדרים אחרים ככל שיראה לו צודק בנסיבות העניין.

יערכו שינויים המתחייבים מתיקון החוק:

בסעיפים 258 י"ט – ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערה חשובה:

חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו נוסחה ונשלחה לכנסת ה- 18, כלומר בתחילת שנת 2011. בעת ההיא נשים מסויימות היו משתמשות לרעה בכוח שנותנים להם החוק והפסיקה ולעיתים  אבות היו מורחקים מילדיהם למשך שלושה חודשים ויותר, וללא שום הצדקה.

כיום המצב שונה והאמור בהצעת חוק זו איננה רלוונטית מבחינתינו. אנחנו סבורים שכיום יש לקבוע משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל מיידית.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

בע"ם 919/15

ביום: 19.7.2017 נפל דבר חשוב מאוד בישראל. החיוב במזונות ההכרחיים של הילדים אשר חלו מגיל 6 עד 15 על האב בלבד, מבלי שלאם נערך מבחן הכנסה, השתנה באופן שעל פי מבחן הכנסות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות שיש לכל אחד מההורים עם הילדים, יחולו דמי המזונות באופן שיווני על שני ההורים.

המהפך ההיסטורי

את המהפך ההיסטורי עשה השופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת מוטב של 7 שופטים תוך שהוא מבסס את עמדתו על האמור בדו"ח ועדת שיפמן ועוד קודם לכן על האמור בדו"ח ועדת שנית וכן על האמור בחוות דעתם של מועצת הרבנות הראשית שנדרשה להתכנס ולתת דעתם בדבר.

ומה בעצם תוצאת פסק הדין בבע"ם 919/15 ?

ראשית, אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הוא נמצא עימה במשמורת משותפת, ולשני ההורים הכנסות זהות אשר מתקבלות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוהה יותר בחיוב המזונות ככל שהם חולקים משמורת ילדים משותפת. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהיה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה בהרבה.

אבל מדוע פסק הדין בבע"ם 919/15, כל כך חשוב ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה.

תוצאה כזאת היתה גורמת להתרחקות האב מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

חשוב לציין

מדובר בפסק דין חדש ותקדימי אשר מטבעו יוצר קשיי הסתגלות, ואולם בית המשפט העליון נתן רק את הקווים המנחים את הערכאות הנמוכות יותר עם אפשרות לדון ולפסוק בכל מקרה לגופו של עניין בהתאם לנתונים העובדתיים אשר יוצגו בפניהם.

אב ישלם מחצית מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.

התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים

מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.

על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.

מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.

לגופו של פסק הדין בערעור

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.

ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.

לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

  • ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

  • ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

 

עקרון טובת הילד

חברה מתוקנת מעניקה לילד קטין זכויות יסוד מוגנות ככל אדם בוגר אחר. אך בשונה מאדם בוגר אשר בפניו פתוחות כל האפשרויות לדרוש את ההגנה על זכויותיו וחזקה עליו שהוא יכול ויודע כיצד לדרוש אותן, ילד קטין מוחזק כמי שאינו יודע ואינו מסוגל לדרוש את זכויותיו בעצמו, ולכן מצופה מהנורמה להעניק לקטין הגנה משפטית מוגברת.

הילדים רגישים יותר לפגיעה

טובת הילד נצפית בענייהם של מבוגרים על פי הנורמה החברתית בה הם נמצאים ובפועל בתי המשפט הם אלו אשר קובעים מפעם לפעם כללים בדבר. טובת הילדים אינה שונה מטובתם של מבוגרים אשר מעוניינים לספק לעצמם את הצרכים הפיזיים והנפשיים שהם כה חיוניים להישרדותם. אולם בשונה ממבוגרים הילדים רגישים יותר לפגיעה, וגם הפגיעה עבורם קשה יותר.

החתירה למימוש טובת הילד בנויה על שני עקרונות משולבים זה בזה ומשלימים זה את זה. האחד הינו דעתו של המבוגר האחראי בדבר טובתו של הילד כפי שהוא רואה זאת בעניי מבוגר. והשני הינו דעתו של הילד אשר קשורה לאישיות הפנימית אשר מייחדת אותו.

עקרון טובת הילד בגירושין

הוריו של קטין הנם אפוטרופוסים טבעיים על ילד מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ומתוקף תפקיד ה – "הורות" עליהם למצוא את האיזון הנכון בין טובת הילד על פי ראות ענייהם כמבוגרים לבין טובת הילד בעניו של הילד עצמו. היטיב להגיד זאת שלמה המלך כשאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", (משלי כ"ב, ו').

עקרון טובת הילד משמש כלי בוחן בכל המישורים החברתיים להם נחשף הילד, אך בדיני משפחה יש לעקרון טובת הילד במשפחה ול- זכויות הילד במשפחה מעמד עצמאי משלהם לאור הטלות הגדולה של הילדים בהורים, ומן הטעם שההורים עלולים לפגוע בילדיהם במודע או שלא במודע, ובעיקר בתקופה בה ההורים נמצאים בהליכי גירושין.

טובת הילד במשפט הישראלי

המחוקק הישראלי ובתי המשפט קבעו כללים מיוחדים בדיני משפחה שעניינם הינו הגנה על טובת הילד במשפחה. לדוגמה: על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, משמורת ילדים נקבעת בבתי המשפט על פי טובת הילד. בסוגיית ממזרים, בית המשפט לא ייתן צו לבדיקת אבהות כאשר קיים חשש לממזרות. עוד נקבע בפסיקה שהסכם בין הורים בדבר מזונות ילדים אינו קושר את הקטינים להגיש תביעה למזונות ילדים עצמאית משלהם. ויש עוד דוגמאות רבות לכך בדיני משפחה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים קשורים נוספים

זכויות הילד במשפחה  |  חטיפת ילדים |  חזקת הגיל הרך