נדחתה תלונת אם כנגד אב על פגיעה מינית בבת

הגשת תלונות שווא של אימהות כנגד אבות

בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה משמעותית בהגשת תלונות שווא של אימהות כנגד אבות על אלימות כנגדן ואף על פגיעות מיניות של האבות כנגדן וכנגד הילדים.

לנשים ידוע עד כמה במשטרה, במחלקת הרווחה ובבתי המשפט רגישים בעניין זה כנגד הגבר ועל כן יהיו נשים שינצלו זאת לרעה ויגישו את התלונות בתקופת הליכי גירושין ובהמשך הדרך לשם השגת רווחים כלכליים אישיים או מטעמים של שליטה ונקמה. אם שתצליח להרחיק את האב מהבית ו/או מהילדים בתלונת שווא תגרום לאב נזק נפשי ונזק ממוני רב.

בתיק: 1312088/7 פלוני נ' פלונית, 7.9.2023, (פורסם בנבו) נדונה בקשת אם שכבר התגרשה מהאב למנוע ממנו לפגוש את הקטינה, היא הבת המשותפת של הצדדים בטענה שהוא, אשתו הנוכחית ובנה ביצעו פגיעה מינית בבת.

בהחלטה קצרה ותמציתית דחה בית הדין הרבני האזורי בירושלים את בקשת האם ופסק כדלהלן:
מבחינת בית הדין, אין אינדיקציה לכך שהאב פגע בילדה ואף לא בחוות דעת הפסיכולוג אשר הוגשה לבית הדין קודם לכן. בית הדין ציין כי הוא עד לכך שהאם מערימה קשיים בקביעת הסדרי השהייה של האב עם הבת במשך תקופה ארוכה ומשלא עלה בידה של האם להרחיק את האב מהקשר עם הבת היא החליטה לעשות שימוש ב"נשק יום הדין" בדמות הטענה לפגיעה מינית של האב וסביבתו בבת.

בית הדין הוסיף כי בהעדר אינדיקציה חיצונית, חובת ההוכחה לטענה כי האב פגע מינית בבת, מוטלת על ההורה הטוען לכך, הגם שלא ניתן להטיל על האב משימה בלתי אפשרית שיוכיח שלא פגע בביתו.

בית הדין הזכיר חלק מהאמור בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ב- תלה"מ: 35190-04-23 א.פ. נ' ע.ס. (פורסם בנבו, ת"א, השופט ארז שני, 2.5.2023) ולפיו: "כמושכלות יסוד – הרעיון של הטחת האשמות באדם, תוך ניצול הזכות האזרחית להלין בכל מקרה של עבירה, איננו הופך את החשוד למי שנטל הראיה עליו".

בהחלטה זו קבע השופט ארז שני כי בהתנהגותה של האם היא הפירה את זמני השהות עד כדי ניכור הורי חמור וחייב אותה בהוצאות הדיון שנקבע בפניו בסך של: 5,000 ₪ ועוד סנקציות למקרה של הפרות נוספות.

בית הדין הפנה לעניין זה גם לאמור בהחלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ב- תמ"ש: 6645-05-17 פלוני נ' פלונית (ב"ש, 17.1.2021, סגנית נשיא – השופטת רותם קודלר עיאש, פורסם בנבו) שבו חויבה אם בקנס עבור הגשת תלונות שווא, תוך קביעה כי חזקת החפות של האב הינה דבר מוחלט, ועל האם מוטל נטל ההוכחה למסוכנות האב.

סיכום החלטת בית הדין:

בית הדין הרבני סיכם בכך שהפסיכולוג אשר ליווה את המשפחה בהמלצות על מתן הסדריי השהות ימשיך בעבודתו מול המשפחה כרגיל והסדרי השהות של האב עם הבת ימשכו על פי המלצות הפסיכולוג כסדרם.

מזונות משקמים זמניים

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

אל תיבני על המיליונים שאין לו

הקדמה
בית המשפט דחה מספר עתירות של אישה למתן סעד הצהרתי ברכוש אשר לפיהן מגיע לה חלק גדול יותר מהאיש ברכוש המשותף בהתבסס על טענות של אלימות במשפחה שחוותה היא והילדים המשותפים מצד האיש, לכאורה, במשך שנות הנישואין. וכן, על רקע פערים כלכליים שנוצרו בין הצדדים ובהינתן כי הגדישה את כל חייה לבית ולילדים, מה שמנע ממנה להתפתח או לרכוש השכלה וכן בגין הברחות כספים שביצע האיש לשיטתה מחשבון הבנק המשותף.

רקע עובדתי
מדובר בבני זוג לשעבר אשר נישאו כדת משה וישראל בשנת 1988 והתגרשו בשנת 2019. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים שכבר היו בגירים במועד פתיחת ההליכים המשפטיים בין הצדדים. שניים מבין שלושת הילדים מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות בתחום בריאות הנפש.

לאיש ולאישה היתה דירה משותפת ובחודש ספטמבר 2017, הגיש האיש כנגד האישה תביעה לפרוק שיתוף. כבר בחודש פברואר 2017, עזבה האישה את הדירה לבית הוריה, לטענתה, על רקע אלימות שנהג בה האיש. האיש טען שהאישה עזבה את הדירה בכדי לחיות עם גבר אחר. עד למועד מתן פסק הדין הנידון במאמר זה נמכרה הדירה לצד ג'. עד למכירת הדירה, האיש ושלושת הילדים המשותפים נשארו לגור בה.

בחודש מרץ 2018 הגישה האישה כנגד האיש שלל תביעות ובקשות למתן סעדים בענייני חלוקת רכוש לרבות תביעה לדמי שימוש בדירה המשותפת ובחודש מרץ 2019 הגישה האישה כנגד האיש גם תביעה נזיקית לפיצויים בגובה של חצי מליון ₪, בגין הנזק, לכאורה, שגרם לה האיש לנוכח התנהגותו האלימה כלפיה במשך שנות הנישואין, ובגין הנזק הנפשי שגרם לילדים, ממנו הם סובלים עד היום.

בהסכמת הצדדים קבע בית המשפט את יום: 1.1.2018, כמועד הקרע לצורך ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, שמיום זה כל נכס שנצבר על ידי מי מהצדדים יהיה שיך לו בלבד, בין אם בזכות ובין אם בחובה.

פסק הדין נשוא מאמר זה נתן מענה לתביעות הרכוש שהגישה האישה, ואולם תביעת הנזיקין שהגישה האישה כנגד האיש המתינה לדיון שמיעת ראיות וחקירת פסיכיאטרית מומחית שהגישה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית.

בית המשפט פסק כדלהלן:
ביום: 5.3.2023, ניתן פסק דין מפורט על ידי השופטת עפרה גיא, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בנושאים שעל הפרק, ובלשונו של מחבר מאמר זה נכתב כך.

סעיף 5. (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע בצורה ברורה שבמועד פקיעת נישואי בני הזוג זכאי כל אחד מהם למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק זה.

מנגד קובע סעיף 8 לחוק יחסי ממון שעל אף האמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, רשאי בית המשפט לקבוע, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, שחלוקת המשאבים בין בני הזוג לא תתבצע באופן שווה, כלומר לא תחולק מחצה על מחצה ובית המשפט רשאי לקבוע גם תקופות זמן בהם יחולקו או לא יחולקו המשאבים בין בני הזוג.

מכאן יוצא שסעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא הכלל וסעיף 8 הוא החריג לכלל, וכידוע נטל הראיה חל על הטוען כי סעיף 8 לחוק מקנה לו זכות גדולה מהזכות הניתנת לו על פי סעיף 5 לחוק.

פסק הדין מגלה כי לאיש שלושה מקורות הכנסה. האחד הינו קצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי. השני הינו קצבת נכות מאת משרד הביטחון, והשלישי הינו קבלת פנסיה מוקדמת בגין פרישתו מהעבודה על רקע מחלת סכרת ממנה סבל.

האישה עתרה לקבל חלק מזכויות הפנסיה של האיש אך בית המשפט קבע כי לאישה אין חלק בהכנסות אלו מהטעם שהכנסות אלו נופלות בגדר החריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק יחסי ממון.

האישה ביקשה להגדיל את החלק שלה ברכוש המשותף על חשבון האיש בעזרת השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בטענה כי היה אלים כלפיה וכו'. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי את סעיף 8 לחוק ניתן להחיל בנסיבות מיוחדות וקיצוניות שאינן מתקיימות בתיק זה.

בית המשפט ציין כי מקומו של סעד לפיצוי בגין אלימות, הגם שלא מצא כי מדובר בטענות העולות כדי החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון אף אם יוכחו, הינו בדרך של הגשת תביעה נזיקית שממילא כבר הוגשה בתיק זה.

וכן, בית המשפט פסק כי לא הוכח בפניו שהאישה חסרת יכולת כושר השתכרות עתידית וכל הטיית נוסחת האיזון השווה בין הצדדים לטובתה עשויה לפגוע באיש מהטעם שהכנסותיו משמשות לצורכי מחייה ולכיסוי הוצאותיו על בעיות הבריאות מהן הוא סובל.

האישה טענה כי נמנע ממנה לפתח קריירה במהלך הנישואין עקב התנהלות האיש, אך בית המשפט דחה גם טענה זו ופסק כי לא נטען ולא הוכח כי במהלך הנישואין האישה ביקשה ללמוד מקצוע, או לפתח קריירה והדבר נמנע ממנה עקב מחויבותה לטיפול במשפחה או בעטיו של האיש.

האישה טענה כי האיש צריך להשיב לה כספים מהטעם שבמשך השנים הוא הבריח כספים משותפים בהיקף גדול. האיש הכחיש וטען שמיום שהאישה עזבה את הבית הוא זה ששילם הלוואות ששני בני הזוג לקחו מהחשבון המשותף ואת כל ההוצאות שלו ושל שלושת ילדי בני הזוג ובנות זוגן. בית המשפט דחה את טענת האישה, שאף לא הוכחה, גם בעניין זה.

יתרה מזאת, בית המשפט חייב את האישה במחצית יתרת סכום ההלוואות שבני הזוג לקחו ובמחצית מיתרת החובה בחשבון הבנק המשותף שעדיין נשאר פתוח עקב יתרת החובה בחשבון.

האישה עתרה גם לקבל את חלקה בדמי השימוש שעשה האיש בבית משום שלטענתה עזבה את הבית כתוצאה מאלימות, לכאורה, שנהג בה האיש ולפיכך מגיע לה תשלום מהאיש שמנע ממנה ליהנות מהשימוש בחלק שלה בבית בהיותם שותפים שווים בו. בית המשפט דחה גם עתירה זו וציין כי עובדתית, עזבה האישה את הבית מרצונה, מבלי שנדרשה לעשות כן ומבלי שהוכיחה, נכון למתן פסק הדין, שעזיבתה את הבית היתה מוצדקת או נכפתה עליה.

ולמעשה, הצדדים היו תמימי דעים בכך שהאיש לא עשה שימוש בלעדי בבית המשותף, שכן בבית נותרו להתגורר שלושת ילדיהם הבגירים של הצדדים ובנות זוגם והאישה לא הביאה לבית המשפט אומדן כספי הקובע מה חלקו של האיש בבית. וכן, הוכח בפניי בית המשפט שהאישה היתה מגיעה לדירה בכל זמן שחפצה ואף נהגה בדירה כמנהג בעלים.

מכל האמור לעיל עולה כי בית המשפט דחה בדין ובצדק את כל התביעות שהגישה האישה. דבר אחד היה חסר בפסק הדין והוא לחייב את האישה בהוצאות משפט, שאם היה בית המשפט דוחה עתירות מצד איש כמו שדחה את עתירות האישה, בית המשפט היה, ללא כל ספק, מחייב את האיש בהוצאות משפט, ואפילו על הצד הגבוה.

סיכום ומסקנות
מהאמור בפסק הדין הנדון עולה כי פרט לחיוב האישה בהוצאות משפט עשה בית המשפט צדק עם האיש כאשר דחה בזו אחר זו את טענות האישה אשר רצתה לרושש את האיש ולהשאיר אותו בלא כלום אף שמדובר באדם חולה בגוף ונפש אשר טיפל בעצמו ובשלושת ילדיו כאשר שניים מהם מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות מתחום בריאות הנפש.

האם מדובר ברוע לב מצד האישה, או באכזריות או בתיאור אחר ? ישפוט מי שקורא מאמר זה ויגיע למסקנה שלו !

האב לא ישלם מחצית מהעלות של בית ספר פרטי

הקדמה
כנגד פסיקה של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייבה את האב במחצית מהוצאות בית ספר פרטי בסך של: 2,500 ₪, פסק לאחרונה בצדק רב בית המשפט המחוזי בערעור כי האב יישא במחצית הוצאות חינוך במוסד ממלכתי, בסך של: 600 ₪ לחודש בלבד. על מה הסתמך בית המשפט המחוזי בפסיקה זו ?

רישום ילדים לבית ספר או גן פרטי
יש הורים אשר מעוניינים לרשום את הילד שלהם לגן פרטי אשר בדרך כלל אמור להעשיר את הילד בלימוד איכותי ועל ידי סגל מצוין בכיתות קטנות. ואולם, לצד המצוינות המודגשת הסכום שיש לשלם למוסדות הללו גבוה ובדרך כלל הוא מתאים למשפחות בעלות מצב סוציו אקונומי ממוצע ומעלה.

ככל שזוג הורים חולקים בהכנסות ובהוצאות משק הבית המשותף, כך יתאפשר להם לייצר הכנסה פנויה שתיועד לתשלום הימצאותו של הילד במוסד פרטי. ואולם אם זוג הורים יפרידו הכנסות ועל האב יגזר לצאת מהדירה המשותפת, לשלם מזונות ילדים ודמי מחיה עבורו הכוללים תשלום שכר דירה וההוצאות הנלוות לכך, כך תהיה המעמסה הכלכלית על האב כבדה באופן שהוא לא יוכל לחלוק עם האם בתשלום למוסד החינוכי הפרטי.

רקע עובדתי
מדובר בפסק הדין של השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי אשר ניתן במסגרת בר"ע שהגיש האב על החלטת השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, והשופט שוחט תאר בפסק הדין את העובדות לאשורן.

בני הזוג נישאו בשנת 2014, בשנת 2015 נולד בנם המשותף ובשנת 2021 התגרשו. עוד טרם הגירושין, הגישה האם בבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות זמניים במסגרתה ביקשה לחייב את האב במזונות הילד, מדור ובמחצית מעלות של הגן הפרטי בו שהה בנם שעלותו עמדה על 4,600 ₪ לחודש.

השופט שקד חייב את האב בסכום של 1500 ₪ למזונות, 4,000 ₪ בגין מדור, וסך של: 2,300 ₪ בגין מחצית מהוצאות הגן והצהרון של הילד. משעלה הילד לכיתה א', רשמה האם את הילד לבית ספר פרטי בעלות של 5,000 ₪, ומשהאב לא יכול היה לעמוד בכלל החיובים שחלו עליו כלפי הילד החלה האם לפעול כנגדו בהוצאה לפועל ואף הוציאה כנגדו פקודת מאסר.

האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את החיוב שלו במחצית מעלותו של רכיב החינוך בבית הספר הפרטי ובפיו שלושה טעמים. הטעם הראשון הינו שהחיוב למחצית מהוצאות הגן הפרטי איננו חל על בית הספר, בגינו יש לפסוק בנפרד. הטעם השני הינו שאת עלות הגן שילם אביה של האם בטרם החל המשבר בין בני הזוג. הטעם השלישי הינו שהוא משתכר סך של כ- 5000 ₪ ולכן אין באפשרותו לשלם את מחצית הסכום הגבוה של החינוך בבית הספר.

בתגובה לבקשת האב טענה האם כי האב איננו ממלא אחר החלטות בית המשפט ואיננו משלם את מזונות הילד לפרק זמן ממושך עד שחוב המזונות תפח ל- 120 אלף ₪ בקירוב. וכן, שהאב איננו ממצא את כושר הכנסתו. וכמו כן, מדובר בקטין בעל צרכים מיוחדים והשהות שלו בבית הספר הפרטי מטיבה עימו בכך שהוא נוכח שם עד שעות אחר הצהריים והדבר גם חוסך לצדדים תשלום של 1,500 ₪ לחודש בתשלום לצהרון.

השופט שקד קבע דיון במעמד שני הצדדים ובמסגרתו פסק כי ההפרש בין התשלום למעון לבין התשלום לבית הספר הינו קטן ואין סיבה להניח את כל התשלום בגין הוצאות החינוך על כתפי האם. השופט שקד דחה את בקשת האב והוסיף שיתייחס לחלוקת נטל ההוצאה על בית הספר הפרטי בין ההורים כאשר ייתן פסק דין בסוף ההליך.

האב לא השלים עם החלטת השופט שקד ועל כן הגיש בר"ע לבית המשפט המחוזי על סמך הנתונים העובדתיים אשר היו מצויים על שולחנו של השופט שקד. השופט שאול שוחט נדרש לדון בערעור ולפסוק בסוגיה.

טענות הצדדים שהוגשו לשופט שאול שוחט בערעור
לפני השופט שוחט טען האב כי נקודת המוצא בקביעה של השופט שקד שמדובר בהפרש קטן בין התשלום לגן הפרטי לבין התשלום לבית הספר הפרטי שגויה מהטעם שמלכתחילה לא יכול היה לשלם עבור הגן הפרטי ומי ששילם זאת בפועל היה אביה של האם. מכאן שאין משמעות לדבר ההפרש בין הסכומים.

האב טען כי לאור העדר יכולתו לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי פתחה האם כנגדו תיק בהוצאה לפועל ובמסגרת התיק הוציאה כנגדו עיקולים וצווי מאסר. הגבלות וסנקציות אלו עוד יכבידו עליו בהבאת פרנסה ולפיכך טען כי לא ניתן להמתין לפסק הדין בהליך הסופי למזונות.

האב הוסיף שהאם רשמה את הקטין לבית ספר השייך לאלפיון העליון על דעת עצמה ומבלי לשתף אותו בעוד שהקטין יכול ללמוד במסגרת בית ספרית רגילה החוסה תחת חוק חינוך חובה חינם. התשלום בגין צהרון בבית הספר עומד על סכום של כ- 800 ₪ בלבד, ומכאן שגם אם, לכאורה, ניתן לחייב אותו במחצית גן פרטי הרי שאין לחייב אותו במחצית מעלות בית הספר הפרטי.

לטענות האב השיבה האם כי הצדדים נמצאים בשלבי דיון מתקדמים בבית המשפט לענייני משפחה ואין להתערב בשלב זה בהכרעה זמנית של השופט שקד מחשש לשיבוש הליכי משפט. וכן טענה האם שהאב הסכים לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי ויש לראות בכך הסכמה להמשך תשלום מחצית עבור בית הספר הפרטי.

פסק דינו של השופט שאול שוחט בערעור
בפתח דבריו של השופט שוחט בערעור הוא ציין כי מדובר בצעד חריג שיש לחייב הורה במחצית הוצאות חינוך בסך של אלפי שקלים שעה שלא ניתנה הסכמתו של ההורה לאותה ההוצאה ובשעה שאין בנמצא החלטה שיפוטית אשר קובעת כי טובת הקטין המסוים הינה להתחנך דווקא באותה המסגרת הפרטית.
יתירה מזאת, האב ממילא חייב למעלה 120 אלף ₪ למזונות הקטין והאם ומעמידה בסכנה את חירותו בהוצאה לפועל, אז מה יועיל החיוב הגבוה להוצאות בית הספר הפרטי עד למתן פסק הדין הסופי במזונות שלא ידוע מתי ינתן. ימצא בית המשפט לענייני משפחה כי האב חייב בעלות בית הספר הפרטי, יקבע זאת בפסק הדין הסופי ויחייב את האב רטרואקטיבית ככל שימצא לנכון.

מטעמים אלו פסק השופט שוחט בצדק כי יש לחייב את האב באופן זמני ועד למתן פסק דין סופי של השופט שקד בסכום של 600 ₪ בלבד, במקום 2500 ₪, בגין השתתפות האב בהוצאות החינוך של הקטין בבית הספר.

ידועה בציבור לא תקבל חלק מהרכוש של האיש

בית המשפט דחה בצדק תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו במהלך הקשר בניהם.

דומה שחלומה של כל אישה פמיניסטית הוא להיות נתמכת כספית ורגשית על ידי גבר עשיר, אך כאשר היא תחליט להיפרד ממנו אז לדרוש ממנו מחצית מנכסיו בטענה שהקשר ביניהם היה קשר של ידועים בציבור. אמנם מדובר בחלום שיכול להפוך למציאות, אך מסתבר שלא בכל מקרה !

מאמר זה יעסוק בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אשר דחה תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו בתקופת ההיכרות שלהם מכוח היותם ידועים בציבור, ובמה הדברים אמורים ?

האיש והאישה ניהלו מערכת יחסים זוגית החל 1985. האיש היה בזמנו רווק ללא ילדים והאישה היתה אם לשלושה ילדים קטינים. אבי הילדים כבר נפטר והילדים כיום בגירים.

לטענת האישה מערכת היחסים בין בני הזוג הסתיימו בשנת 2017 כשהם מתגוררים במרבית הזמן ביחד והאיש משמש כאב לילדיה. האיש טען שעד שנת 2008, ניהלו בני הזוג קשר זוגי לסירוגין ובלתי מחייב ומשנת 2008 נותק הקשר הזוגי, כך שבכל מקרה על התביעה חלה ההתיישנות משום שהוגשה לאחר שחלפו מאז שנת 2008, למעלה משבע שנים.

כידוע, בין בני זוג ידועים בציבור, ככל שנקבעו ככאלה, נטל הראייה להוכחת השיתוף בנכסים חל על הטוען לה. כלומר, ראשית יש לקבוע כי בין צדדים מתקיים קשר של ידועים בציבור הבא לידי ביטוי בכך שהם מקיימים חיי משפחה כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף, ולאחר מיכן על הטוען לשיתוף להוכיח כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף כללית או ספציפית מיוחדת ברכוש.

בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו בתיק ולא עלה בידו לקבוע מתי הסתיימה מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים שאז יכול היה לקבוע אם התביעה התיישנה או לא, ועל כן המשיך לבחון את מהות הקשר בין הצדדים והתנהלותם לאורך השנים.

לבית המשפט התברר כי במהלך השנים ולכל הפחות החל משנת 2008, הצהירה האישה בפני הרשויות, ולרבות המוסד לביטוח לאומי, כי הינה אם חד הורית, ללא אזכור לקיום זוגיות עם האיש, ובכך גרפה לכיסה קצבאות והטבות כאם חד הורית.

בית המשפט פסק כי נתון מהותי זה, שגם נעדר כליל מכתבי הטענות שהגישה האישה לבית המשפט, מגלם חוסר תום לב של ממש מצד האישה ואף יוצר השתק שיפוטי בגין הצהרות סותרות מצד האישה אשר טענה בעבר בפני הרשויות להעדר זוגיות והטוענת בתביעה זו כי בין הצדדים היתה זוגיות.

עם זאת ולמעלה מן הצורך פסק בית המשפט כי לא הוכח בפניו כלל, גם אם נקבע שהצדדים היו ידועים בציבור, כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף או מאמץ משותף לצבירת נכסים אלו או אחרים.

הורות משותפת

הורות משותפת או הורות שווה בהגדרתם הינה נשיאה משותפת של שני אפוטרופסיים בחובות על ילד וקבלת הזכות ליהנות מהגידול שלו ומהתוצאות הכרוכות בכך. לעומת משמורת משותפת הורות משותפת נסמכת על קשר קרוב יותר בין ההורים לבין עצמם.

על פניו, הורות משותפת אמורה להיות שותפות נמוכה יותר מהשותפות של משמורת משותפת, וזאת מהטעם שהורות מתקבלת מכוח אפוטרופסות, ואם שני בני זוג הם אפוטרופוסים הרי שגם אם אחד מההורים שוהה עם הילדים יותר מהאחר מכוח היותו הורה משמורן אין לומר שהוא יותר הורה מהאחר.

אלה שעל פי ההגדרה העכשווית של המונח הורות משותפת, בשונה מההגדרה המילולית, הורות משותפת מייצגת קשר קרוב יותר בין ההורים שהילד נמצא במרכז הקשר ביניהם. רק יודגש כי בכל מקרה של הורות, היא ניתנת מכוח האפוטרופסות ואין זה משנה כיצד הילד נולד, היכן, באיזו מסגרת, המגדר של ההורים, הנטיות המיניות שלהם וכד'.

הסכם הורות משותפת

בהורות משותפת נקבעים בדרך כלל כללים ידועים ומוסכמים לעתיד לבוא בקשר לילד, ועד כמה שבין ההורים יתקיים קשר קרוב, לא יתקיים קשר זוגי מכל סוג שהוא. הקשר בין ההורים יהיה על בסיס הורות משותפת מזונות והורות משותפת טיפול והשגחה באופן שווה בין ההורים.

ההורים יכולים לקבוע כי יפתחו חשבון בנק משותף שאליו יפקיד כל אחד מהם כסף לצורכי הילד. ההורים יכולים לחגוג ביחד ימי הולדת בביתו של כל אחד מההורים, במוסדות החינוך או בכל מקום אחר. ההורים יכולים לבלות ביחד עם הילד בכל מקום וככל שלאחד מההורים לא מפריע בן או בת זוג של אחד או שני ההורים יכול להצטרף לקשר.

מתן תוקף משפטי להסכם הורות משותפת

ועם כל הרצון הטוב מצד ההורים יש לציין שכל דבר מוסכם, או לא מוסכם בעניינם של ילדים, לרבות מזונות ילדים, משמורת ילדים, הסדרי ראייה עם הילדים וכל השאר,  מחייב החלטה של בית המשפט או מתן תוקף פסק דין על הסכמה בין ההורים. לרוב, ירצו לתת מתן תוקף פסק דין להסכמתם בנוגע להורות המשותפת עוד בטרם החלה הפריית הביצית, או בטרם נוצר תא השורש הראשון, או לכל הפחות בטרם נוצרו תאי העובר הראשונים.

אלא מהי, בית המשפט ככלל איננו יכול לתת תוקף של פסק דין לעובר כל זמן שלא יצא לאוויר העולם. ולפיכך אין להורים אלא לקוות שאותה הסכמה מוקדמת שהיתה ביניהם בנוגע להורות המשותפת תישאר גם לאחר שהעובר נולד, שאז יוכלו לתת להסכמות אלו תוקף של פסק דין שיאפשר לכל אחד מההורים סוג של שקט נפשי בנוגע לעתיד הקשר עם הילד.

יש להעיר כי גם אם ההורים המיודעים יחתמו על הסכם מוקדם, מנוסח משפטית ככל שיהיה, בפני עורך דין, הסכם זה, פרט להיותו מפרט הצהרת כוונות, לא יחליף ולא יעמוד כנגד החלטת בית המשפט כמפורט לעיל.

הורות משותפת וקשר זוגי

אין ספק שקיומה של הורות משותפת באה על חשבון היכולת של כל אחד מההורים לקיים זוגיות מהטעם שלא כל אדם יהיה מוכן להיכנס לקשר עם אדם שכל מעייניו הינו קשר הורות לילד ובשותפות מלאה עם אדם אחר, צד שלישי. מכאן שקשר זוגי מתפתח של אחד מההורים עם אדם שלישי יכול לפרק את הסידור המורכב והמיוחד העומד בבסיסה של ההורות המשותפת.

ב- עמ"ש 55289-06-20 פלונית נ' פלוני (מחוזי, השופט שאול שוחט, 20.10.21) נדונה האפשרות שבה כל הורה יפקיד סכום מסוים לחשבון בנק ויהיה הורה מרכז שיהיה אחראי על ההוצאות מהחשבון למען הילד.

קשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע מעוניין לקיים קשר של זוגיות, וקשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע נפגע כאשר הצד השני מפר הסכם, גם אם ההסכם קיבל תוקף פסק דין וגם אם לא, ובמשנה תוקף כאשר מדובר בהפרת הסכם של קשר משפחתי בנוגע לילד.

מכאן שאין זה מן הנמנע שבמקרים מסוימים יצטרך הורה מסוים לפנות לבית המשפט בכדי להסדיר את קשר ההורות באופן שונה מהמוסכם בתחילת הקשר ובהתאם לנסיבות החדשות.

עקרון טובת הילד

לעניין עקרון טובת הילד, אין ספק כי הקשר החיובי והשותפות בין ההורים מקדם את טובתו ואולם האם ניתן להעריך שמדובר בקשר הורי שיכול להתקיים לאורך זמן, האם בשלב מסוים לא תתחיל להתקיים סוג של תחרות בין ההורים שתוביל לנתינת יתר מאחד מהם לילד שעלולה להוביל לחוסר איזון בחיי הילד.

חשוב לציין שגם אם הסכם בין הורים קיבל תוקף של פסק דין אין זה אומר שהנכתב בו הינו סוף פסוק מהטעם שעל פי זכויות הילד במשפחה, וגם על פי זכויות הילד במשפחה, רשאי בית המשפט לשנות כל דבר ועניין, ובכל זמן שמתגלות נסיבות חדשות אשר עלולות לפגוע בילד.

לסיכום

אם הורות בכלל היא דבר מורכב הרי שהורות משותפת הינה מורכבת יותר. לפיכך, על כל אדם אשר מעוניין להיכנס למסגרת של הורות משותפת לקחת בחשבון את כל הסיכונים שבדבר ואת הסיכויים שהקשר ההורי לא יאריך ימים.

ובכל מקרה לגופו חשוב מאוד להתייעץ בסוגיה זו לעומק מהטעם שבמרים פרטיים מיוחדים ביותר ניתן לקיים סוג של הורות משותפת על אף כל הקשיים והמכשולים שבדרך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

.

מאמרים נוספים:

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

הסכם שלום בית

הסכם שלום בית הינו הסכם שעורכים בני זוג, בעיקר נשואים, במטרה לשקם את קשר הנישואין, על דרך של הבנה הדדית בכתב. בכדי שהסכם שלום בית, ככל הסכם בין בני זוג, יהיה תקף, בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה צריכים לתת לו תוקף פסק דין בנוכחות שני בני הזוג.

בהסכם, ככל הסכם אחר מופיעות התניות, וכן סנקציות או הפעלת הסדר שונה אשר יתגבש במידה ואחד מהצדדים יפר את ההסכם או ששני הצדדים יסכימו להפעיל את ההוראות המתקדמות של ההסכם.

הסכם שלום בית הינו אחד מההסכמים אשר ניתן לערוך בין בני זוג במשפחה, ואולם הסכם שלום בית איננו יכול לעמוד בפני עצמו באופן שהוא יחייב בן זוג לקיים שלום בית מהטעם שאי אפשר לחייב אדם לקיים הליך שלום בית, או ביחסי משפחה, ובמיוחד ביחסים אינטימיים כמו בין בני זוג. לפיכך, הסכם שלום בית יכול להופיע רק כחלק מובנה בהסכם כולל.

הסכם שלום בית ולחילופין גירושין

קיים הסכם אשר קרוי הסכם שלום בית ולחילופין גירושין והוא מיועד לתת לבני זוג הזדמנות לשקם את מערכת היחסים הזוגית שלהם מבלי שכל הנושאים אשר ידרשו לדיון ו/או הסכמה בניהם במקרה של גירושין יפריעו לספונטאניות של הרצון לשקם את הנישואין.

הסכם שלום בית ולחילופין גירושין מחולק לשני חלקים. בחלקו הראשון הוא קובע דרכי התנהגות אשר בעזרתם, לפי דעתם של בני הזוג, ניתן לשקם את מערכת היחסים הזוגית בניהם. חלקו השני של ההסכם הינו הסכם גירושין לכל דבר ועניין, ואשר ניכנס לתוקף אם הניסיון לשלום הבית לא יצלח.

תביעה לשלום בית

על פניו אין משמעות משפטית או הלכתית בהגשת תביעה לשלום בית מהטעם שבית הדין הרבני, אשר לו הסמכות הספציפית לדון בכך, איננו יכול לאכוף בן זוג בהתנהגות של שלום בית לטובת האחר.

תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין

יש המגישים תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, סוג של תביעה שעלולה להמריץ את הצד השני לשקם את מערכת היחסים הזוגית, אך לעיתים תביעה זו תעשה בדיוק את ההיפך.

ולעצם העניין, העילות להגשת תביעה לשלום בית הינן שהנתבע איננו מקיים את חובותיו כלפי המשפחה על פי הדין העברי וכאשר מוכח בפני בית הדין שאכן נכונים הדברים, ימליץ בית הדין לבני הזוג לגשת לייעוץ זוגי או יחייב, ככל הניתן את הצד המפר את שלום הבית בחיובים זמניים הקבועים בהלכה.
הדיון בתביעה יכול להוביל את בני הזוג לייעוץ זוגי, או חיוב זמני של הבעל לשלם מזונות אישה או מזונות ילדים, וכד'.

הסכם לחיים משותפים

הסכם חיים משותפים הינו הסכם אשר נערך בין בני זוג לא נשואים המעוניינים לקיים קשר של זוגיות ושותפות כלכלית, ויתכן גם של הורות משותפת. בכדי לתת להסכם חיים משותפים תוקף מחייב, יש לאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יאשר את ההסכם במידה והוא לא יעמוד בניגוד לתקנת הציבור ו/או בניגוד לסוגיות נוספות בחוק הישראלי.

הסכם חיים משותפים בדומה להסכם שלום בית לחילופין גירושין יחולק לשני חלקים. החלק הראשון של ההסכם יתאר כיצד ינהגו בני הזוג כאשר הם חולקים זוגיות מלאה. והחלק השני של ההסכם יתאר כיצד הצדדים ינהגו לאחר שהקשר הזוגי בניהם יפסק.

אמנם, אין מדובר בהתניות של הסכם שלום בית קלאסי, ואולם גם בהסכם לחיים משותפים מנוסחות התניות אשר יצדיקו טענות לקיום שלום בית או הפרת שלום בית. בהסכם חיים משותפים ניתן בדרך כלל דגש על הקשר של כל אחד מההורים עם ילדים משותפים בעת החיים המשותפים ולאחריהם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

מזונות אזרחיים

מזונות אזרחיים בהגדרה הינם הסכום שיש לתת לאדם לסיפוק הצרכים הפיזיולוגיים שלו לצורכי מחייה שלא על פי דין דתי, בין אם הדין הדתי פותר פוזיטיבית מהמזונות, ובין אם לא דן בהם כלל. מזונות אזרחיים ניתנים בדרך כלל לקטינים ואולם כפי שיוצג להלן אין מניעה שגם בוגרים יזכו בהם.

החוק העיקרי אשר דן בנושא דמי מזונות במשפחה הינו חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות" או "החוק") כאשר החיוב בדמי מזונות במשפחה מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. קבוצה אחת הינה מזונות לבן זוג, שהם בעיקר מזונות אישה, קבוצה שנייה הנה מזונות ילדים, והקבוצה השלישית הנה מזונות לשאר בני משפחה.

מזונות ילדים קטינים

סעיף 3 (א) לחוק המזונות קובע כי כאשר יש לאדם דין אישי, שהוא בדרך כלל דין דתי, אבל לא רק, מזונות ילדים קטינים יפסקו לפי הוראות הדין האישי בלבד. דין אישי שהוא לא דתי הינו הדין הקיים במקום מגורי החייבים במזונות. החובה לספק מזונות לקטין חלה בראש ובראשונה על הוריו כאמור בסעיף 3א.(א) לחוק.

סעיף 3 (ב) לחוק המזונות קובע שאם אין לאדם דין אישי, או שהדין האישי פותר אותו ממזונות קטינים, יחול היקף החיוב כמפורט בסעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

לרוב הדתות יש דין אישי הקובע את היקף החיובים אשר יחולו על ההורים במזונות הילדים ולכן גובה המזונות יקבעו לפי דין כל עדה דתית.

מזונות קטינים להורים חסרי דין אישי

הדתות המונותיאיסטיות הגדולות והמוכרות כגון: היהדות, הנצרות והאסלאם פותרות, ו/או אינן דנות, ו/או אינן מחייבות במזונות קטינים אם שני ההורים שלהם אינם בני אותה עדה דתית, היא הדין האישי המשותף לבני הזוג. מכאן שלבני זוג בעלי דתות שונות אין דין דתי ועל כן הקטינים יקבלו מזונות אזרחיים על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

אותם מזונות אזרחיים לילדים יפסקו גם להורים חסרי דת.

הערה חשובה: החיוב במזונות על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות חל על האב והאם כלפי הקטין ושאר בני המשפחה באיזון המתאים, באופן שווה, בכל גיל של הילדים ומבלי שהיקף המשמורת של כל הורה יבוא בחשבון בפסיקת מזונות אלו.

סעיף 2 לחוק המזונות

סעיף 2 לחוק המזונות הוא הסעיף אשר מדבר על חיוב במזונות בן זוג. סעיף 2 (א') לחוק קובע שהמזונות יחולו על פי הדין האישי החל על אדם, כאשר יש לו דין אישי. סעיף 2 (ב') קובע שאם אדם איננו נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף או שאין לו דין אישי, תחול עליו חובת מזונות בן זוג על פי הוראות סעיפים 3 א' – 7 לחוק.

מזונות בן בני זוג בעלי דין אישי

ברוב הדתות יש התייחסות לחובת תשלום המזונות במסגרת הנישואין וקיימות גם עילות לשלילת המזונות במסגרת זו. מכאן שמדובר בחיובים או פתור מהדין האישי ועל כן הדין האזרחי בחוק המזונות נסוג מפניהם.

יש לשים לב שלעומת החיוב במזונות קטינים, סעיף 2 איננו נותן סעד של חיוב מזונות כאשר לשני בני הזוג דין אישי אשר פותר את אחד מבני הזוג ממזונות. חוק המזונות איננו מחייב, מכוחו שלו, במזונות בן זוג כאשר הדין האישי פותר מהם או שולל אותם.

מזונות בין בני זוג חסרי דין אישי

סעיף 2 (ב') לחוק פותר מחובת מזונות בן זוג אדם שאין לו דין אישי, אך גם מרחיק לכת באופן שקובע כי מעצם היותו של אדם נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף זה ובתוספת הראשונה לפקודת הירושה הוא פתור מחובת מזונות בן זוג גם אם אין לו דין אישי.

מזונות משקמים

כפי שראינו לעיל, קיים קושי רב לחייב אדם במזונות בן זוג כאשר הדין האישי איננו דן בהם, או פותר מהם ואפילו אם אין לאדם דין אישי. אלא שבית המשפט מצא דרך לחייב אדם במזונות אזרחיים אשר נקראים מזונות משקמים.

מזונות משקמים או מזונות אזרחיים מיוחדים הינם תשלום אשר במקרים חריגים יחייב בית המשפט בין זוג לתת לבין הזוג האחר, בסכום חודשי קבוע ולפרק זמן מוגדר מראש. על פי הפסיקה, הזכאי למזונות משקמים הינו בן זוג אשר כידוע בציבור של האחר היה תלוי באופן מוחלט מבחינה כלכלית באחר, והאחר החליט לנתק את הקשר הזוגי ואת התמיכה בבן זוגו באופן מידי וחד צדדי.

דוגמה למקרה שבו בקשר של ידועים בציבור פסק בית המשפט מזונות משקמים מובאת במאמר דמי מזונות לגבר.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  מזונות אישה | דמי מזונות לגבר | מזונות משקמים זמניים

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים

מזונות ילדים בהגדרה הינו ביטוי המתאר את הסכום שיש להוציא על הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לילדים לצורך מחייה. מדובר על מזון, ביגוד, הנעלה, מקום מגורים, רפואה, חינוך וכד'. לחיוב אדם במזונות ילדיו חוקקו חוקים וניתנו פסקי דין בכדי להשלים ולבאר את האמור בחוקים.

הקדמה

ילדים כידוע הינם חסרי ישע ואין באפשרותם לספק לעצמם את הצרכים הפיזיולוגיים למחיה ועל כן על המדינה חלה החובה לאפשר לדרוש את המזונות מהאדם אשר חייב בהם. על כן, המדינה חוקקה חוקים אשר יקבעו מי הוא החייב במזונות הילדים וכיצד.

אחד מהחוקים הראשונים שחוקקו במדינת ישראל, הינו – חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") כאשר בסעיף 3 לחוק נכתב:
(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין אישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

פרשנות סעיפים 3 ו- 3 א' עד 7, לחוק המזונות

הוראות הדין האישי אשר חלות על אדם הינן ההוראות אשר מחייבות אותו על פי הדין האישי שהוא בראש ובראשונה הדין הדתי אליו האדם משתייך. במקרים בהם דתו של אדם קובעת הוראות חיוב, החיוב במזונות הילדים יקבע על פי הדין הדתי.

אך במקרים בהם האדם הינו חסר דת, או שבדתו של אדם אין הוראות חיוב במזונות ילדים, או שבמקרה שהוראות הדין הדתי פותרות אותו מחובת דמי המזונות, או לא דנות בכך כלל, יחולו על האדם הוראות החיוב של חוק המזונות עצמו, כמפורט בסעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

הדינים האישיים של כל הדתות המונותיאיסטיות המוכרות בישראל אינן מחייבות במזונות אדם בדתם אם הביא ילד לעולם עם אדם אחר שאיננו שייך לדתם. כלומר, דין דתי לא יחול כאשר מדובר על ילד שנולד להורים משתי דתות שונות.

ולפיכך, בכדי למנוע מצב שבו ילד לא יקבל דמי מזונות, בעיקר מהוריו על פי החוקים הדתיים, נקבע סעיף 3 (ב) לחוק האומר שגם אם אין לאדם דין אישי או שהדין האישי פותר אותו ממזונות ילדיו יחולו עליו סעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

מזונות לילד אחד על פי הדין העברי ופסקי דין של בית המשפט העליון

ניתן לחלק את החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי מאז שנקבעו מלכתחילה לארבע תקופות. התקופה הראשונה הינה משנת 150 לספירה, בדור התנאים באושה, שאז נקבע החיוב במזונות לראשונה ועד שנת 1180 לספירה על פי הפסק של הרמב"ם. בדור התנאים באושה נקבע כי האב חייב במזונות ילדים עד גיל 6 בלבד.

התקופה השנייה הינה מיום הפסק של הרמב"ם במשנה תורה ועד התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד. הרמב"ם פסק כי החובה במזונות הילדים עד גיל 6 תחול באופן אבסולוטי על האב, מדין תורה בחיוב משפטי גמור, ולאחר גיל 6 מדין צדקה ללא חיוב משפטי, פרט לאפשרות להכלים את האב בציבור במידה שהוא אמיד, כלומר יש לתת צדקה לילדיו אך הוא מסרב לעשות כן. לציין כי לאור העובדה שגם האם חייבת בצדקה החיוב העקרוני לשלם מזונות מעל גיל 6 חל גם על האם בהתאם לכלליי הצדקה הנהוגים בדין העברי.

התקופה השלישית הינה התקופה של מאז התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד ועד פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון (להלן:"בע"מ 919/15").

בתקנת הרבנות הראשית תש"ד נקבע כי האב יהיה חייב במזונות ההכרחיים של הילדים עד שיגיעו לגיל 15 בכוח הכפייה כשם שהיה קודם לכן עד גיל 6. ומשום שהחוק מחייב במזונות ילדים, בהיותם קטינים, עד גיל 18, יחול נטל סיפוק המזונות בין הגיל 15 לגיל 18 גם על האם וגם על האב מדין צדקה או כפי הקבוע בסעיף 3א. (ב) לחוק המזונות, על פי צרכי הילד וביחס להכנסות הפנויות שיש בין ההורים.

התקופה הרביעית הינה מיום החלטת בית המשפט בבע"מ 919/15 ועד זמננו אנו. בבע"מ 919/15 נקבע כי כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת לילדים מעל גיל 6, והכנסתם הפנויה הינה שווה, יהיו ההורים פתורים להעביר מזונות ילדים זה לזה, וכל אחד מההורים יפרנס את הילדים בביתו שלו.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15
פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה במסגרת עקרון טובת הילד בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

החידוש הגדול בבע"מ 919/15 הינו שבית המשפט ביטל את החובה האבסולוטית אשר חלה על האב לשלם מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, וזאת באותם המקרים שבהם נקבעת להורים משמורת משותפת

אם כן, מזונות ילדים עד גיל 6 יחולו על פי הדין החדש על האב לסיפוק הצרכים ההכרחיים של הילדים וכן מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 18 יחולו על שני ההורים בהתאם לגובה צרכי הילדים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות, וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים.

בנוסף נקבע כי בכל גיל של הילדים, ההורים יחלקו שווה בשווה בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

חשוב לציין שבבע"מ 919/15, לא נקבע כי רק במשמורת משותפת יחול חיוב במזונות גם על האם ולא נקבע כי האם לא תחויב בהשתתפות במזונות ילדים מגיל 6 בלבד.

אין כל ספק שבפסק דין 919/15 ניתנה החלטה היסטורית חשובה ביותר אשר תורמת ותתרום רבות לרווחתם של האבות משלמי המזונות, והמרוויחים העיקריים יהיו הילדים אש גם מכוח זכויות הילד במשפחה, יוכלו לקבל משרת אב כהורה שווה בן שווים לצד האם.

מזונות ילדים מעל גיל 18

בשולי הדברים נציין את פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון שנידון במוטב של חמישה שופטים וכונה לימים: "הלכת קישנר" (ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית ו-3 אח') אשר קבע שחובת האב במזונות הילדים תחול גם בזמן שהם משרתים בשירות החובה בצה"ל, אך התמיכה במזונות תרד לשליש מהסכום שנפסק עבורם בטרם התגייסו לצבא.

יש להעיר שהחוק קובע שהחיוב במזונות ילדים יחול עד גיל 18, אבל הפסיקה קבעה כי החיוב יחול גם עד סיום הלימודים התיכוניים, או עד הגיוס לצה"ל לשירות חובה או לשירות לאומי, המאוחר מבין כולם. וכן, חשוב להדגיש כי מדובר על תשלום מזונות בתקופת השירות הסדיר בצה"ל בלבד, בנים ובנות עד תום השירות ללא ציון גיל, ובתנאי שבחופשות הם סמוכים על שולחן האם.

מזונות לילד אחד מול מזונות למספר ילדים

עד כה עסקנו בחיוב מזונות לילד אחד ואם הגענו לסכום מסויים שיש לחייב את האב או את האם במזונות הילד הרי שאין הדבר אומר שכאשר יש במשפחה יותר מילד אחד, יחושבו המזונות לילד אחד כפול מספר הילדים. בפסק דין ורד (ע"א 552/87, יהודית ורד ו-2 אח' נ' מרדכי ורד, פ"ד מב(3), 599) פסק בית המשפט כי ככל שיש יותר ילדים, כך יהיו ההוצאות על כל אחד מהם נמוכות יותר, בין אם במזון, ביגוד והנעלה ובין במדור והוצאות מדור.

מחשבון מזונות ילדים

כפי שראינו עד כה, אם רוצים לערוך חישוב ולהעריך את מי מבין ההורים יש לחייב במזונות וכמה, יש לקחת בחשבון נתונים רבים. מספר הילדים, גיל הילדים, ההוצאות שיש להוציא עליהם, גובה ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות והיחס בין ההכנסות הפנויות של האב לזה של האם, מי מבין ההורים קיבל משמורת ילדים, זמני שהות ועוד.

יש עוד לקחת בחשבון מצבים שבהם יש צורך לקבוע מזונות ילדים זמניים וזאת בעת שההורים עדיין גרים יחד או אפילו מנהלים משק בית משותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

האם מצד הדין בעל צריך לחתום כיום על שטר כתובה ?

הכתובה בהגדרתה הינה מסמך אשר מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בזמן שהוא מבקש לשאת אותה לאישה כדת משה וישראל. הכתובה מנוסחת בארמית והיא מוגשת לחתימת הבעל והעדים מטעמו ביום הנישואין.

ב- שטר הכתובה מתחייב הבעל לאישה בשתי התחייבויות עיקריות. האחת הינה לזון אותה במהלך הנישואין, לפי צרכיה וכבודה כלומר ב- דמי מזונות אישה. והשנייה הינה התחייבות על סכום שיעמוד לרשותה בעת הפסקת הנישואין ממידה וידרוש לגרש אותה בעל כורחה או עקב מותו.

רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה ניסח את האמור בכתובה ומאז היא מהווה תנאי שבלעדיו נישואין בין בני זוג יהודיים לא יהיו ברי תוקף.

בגמרא כתובות פ"ב ע"ב יש ברייתא שממנה ניתן ללמוד את השלבים בתקנת הכתובה, עד שבא שמעון בן שטח ונתן לה את צורתה הסופית.

למעשה, הרציונל ההלכתי להתקנת הכתובה ולהתחייבות הכספית של הבעל כלפי האישה נבע מהצורך להגן עליה מפני פזיזות הבעל אשר היה יכול על פי דעתו בלבד לגרש אותה ו/או לשאת אישה שנייה תחתיה. עוצמה כזאת של הבעל כנגד האישה חייבה את חז"ל שבראשם עמד בזמנו רבי שמעון בן שטח להעמיד בלמים אשר ימתנו את כוחו של הבעל כלפי האישה.

והינה, על אף הסנקציה של חיוב הכתובה על הבעל כאמור, בסביבות שנת ה- 1000 לספירה, ניסח הרב גרשום, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, תקנות בענייני אישות שנקראו לימים "חרם דרבינו גרשום", בהם תוקנו שני נושאים. האחד הינו שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו בעל כורחה, אלא בהסכמתה. והשני הינו, שהבעל אינו רשאי לשאת אישה נוספת אם הוא נשוי לאישה אחרת אלא בהיתר מיוחד של 100 רבנים.

מן האמור לעיל עולה שכבר לפני אלף שנים נפתרה הבעיה שלשמה תוקנה הכתובה, אך אף על פי כן גברים עדיין מחויבים בימינו אנו באורח פלא לחתום על שטר התחייבות הכתובה בערב הנישואין כתנאי להתהוותם.

אז האם על פי הדין העברי החל כיום הבעל מחויב לחתום על שטר הכתובה ? התשובה לכך הינה חיובית. אך האם הוגן והגיוני שהבעל יחתום על שטר ההתחייבות ? התשובה לכך הינה שלילית ולא רק בגלל שעבר זמן רב מאז תוקנה הכתובה ותנאי המשפחה כיום שונים משהיו בעבר, אלא בעיקר בגלל תקנת רבנו גרשום שכאמור ייתרו את הצורך בסנקציה שנותנת הכתובה לאישה כלפי הבעל.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

כמה מזונות משלמים לילד מעל גיל 6 ?

פתח דבר

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב החולק עם האם במשמורת כמעט משותפת להעביר לידי האם דמי מזונות קטינה המתקרבת לגיל 6  סך של: 2600 ₪ לחודש. אלא שבערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נפסק ביום: 18.2.2021, שהאב ישלם סכום של 1500 ₪ בלבד. כיצד פסק בית המשפט המחוזי סכום נמוך באופן כה משמעותי לעומת בית המשפט לענייני משפחה ?

בע"מ 919/15

ניתן להגיד שעד בע"מ 919/15, היתה מבוכה רבה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה ומצוקה קשה בקרב אבות משלמי מזונות ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה היו מחייבים אבות במזונות גבוהים מכוח פרשנות שגויה של בית המשפט העליון לדין העברי אשר חל על בני זוג יהודים.

בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 עשה סדר בפסיקה ועל פניו אמור היה להתוות דרך פשוטה ויעילה לחיוב גובה המזונות אשר חל על הוריו של ילד ולצמצם באופן משמעותי את אי הוודאות של המתדיינים בבתי המשפט בנוגע לגובה המזונות אשר יחולו עליהם. וראו: מזונות ילדים – הדין הקודם.

בע"מ 919/15 אמנם נכתב על פני 103 עמודים, ואולם אין פשוט ממנו להבנה ויישום, ואף על פי כן יש עדיין שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אשר לא מיישמים את פסק הדין כלשונו. הפרדוקס הוא שבתי הדין הרבניים האזוריים ולרבות בית הדין הגדול, שמהם צמחה הבעיה כבר לפני למעלה מ-70 שנה הודיעו שלא יפסקו על פי בע"מ 919/15, אבל זה כבר עניין למאמר ארוך ונפרד. 

מחסומים שיפוטיים

מרבית הדיונים וההכרעות בענייני משפחה ומזונות נפסקים בערכאות הראשונות, קרי, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובתנאים מסוימים גם בבתי הדין הרבניים. כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות והפרוטוקולים חסויים כך שהביקורת עליהם בדרך כלל מועטה.

החלטה של שופט או דיין בערכאה הראשונה נותרת בדרך כלל בעינה משום שלרוב לא מערערים עליה אך גם לאחר הגשת ערעור הסיכוי להצליח איננו גבוה במיוחד. להצליח בערעור לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, או בבג"ץ על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

בתקופה האחרונה עשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים צעד חיובי קדימה והחלו לפרסם יותר ויותר פסקי דין סופיים, מבלי לציין את שמות בעלי הדין כמובן, ויש לברך על כך בעיקר משום שהדבר מעלה את רמת הוודאות שיש למתדיינים בפסיקות בתי המשפט ומעלה את רמת האימון של המתדיינים במערכת המשפט.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין של המחוזי מתחיל בתיאור עובדתי של משפחה המונה שלוש נפשות. אב, אם וילדה המתקרבת לגיל 6. האם הגישה כנגד האב תביעה למזונות הילדה בבית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב להעביר לידי האם סכום של: 2600 ₪ לחודש למזונות הקטינה.

לאב כושר השתכרות העומד על סכום של כ- 27,500 ₪ לחודש ולאם כושר השתכרות העומד על 5,500 ₪ לחודש. יחס זמני השהות של ההורים עם הקטינה הינו 42 אחוז לאב ו- 58 אחוז לאם. האם חולקת דירה שכורה בעלות כוללת של 3800 ₪ לחודש עם בן זוג ומכאן שהוצאות המדור ואחזקת המדור נמוכים בהרבה מאילו של האב אשר שוכר דירה ומשלם שכירות מלאה לבדו.

על פניו נראה שחיוב אב במזונות ילד בשיעור של 2600 ₪ מתוך השתכרות של כ- 27,000 ₪ לחודש, מול האם שמשתכרת סכום של: 5,500 ₪ נשמע סביר ואפילו דיי נמוך. זהו שלא על פי הפסיקה בבע"מ 919/15 והטעמים לכך הובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ויפורטו באופן כללי ובקצרה במאמר זה.

ההלכה מקדמא דנא קובעת שבבואו של בית המשפט לחייב במזונותיו של ילד, עליו לקבוע מה הסכום הנדרש בכדי לכסות את צרכיו של הילד. הלכה עתיקה נוספת קובעת כי אין מחייבים אדם במזונות ילדיו מעושרו, כפי שמחייבים לדוגמא במזונות אישה, אלא על פי הצרכים של הילד.

בע"מ 919/15 קבע כי חיוב במזונות לילד מעל גיל 6 יחול על פי הצרכים הדרושים לילד, על פי הפרשי השכר בין הוריו ועל פי יחס השהות של הילד במחיצתו של כל הורה. הילדה התקרבה לגיל 6 ובית המשפט המחוזי ייחס את פסיקתו לכך שהילדה כבר בת 6, שהרי מה הטעם לפסוק מזונות עבור זמן קצר לפני גיל 6, ואחר כך לשנות אותם לאחר עת שהקטינה תעבור את גיל 6.

יצוין כי בע"מ 919/15 גם קבע כי אין להעביר מזונות מהורה אחד לשני כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת או על הורות משותפת על קטינים מעל גיל 6 כאשר ההכנסות הפנויות של שני הוריו זהות.

לאחרונה נקבע כלל במספר בתי משפט לענייני משפחה, כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי השיעור צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת ככלל מסך של: 2,250  ₪ לחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי במדור, אחזקת מדור, חינוך ורפואה חריגה יחלקו הצדדים באופן שווה ולכן חייב את האב בסכום של 2,600 ₪ למזונות הקטינה. ואפילו אם אמרנו שהצרכים בגין מזון ביגוד והנעלה עומדים על הסכום הנ"ל הרי שקיבלנו תוצאה שהאם איננה משתתפת במזונות הקטינה כלל על אף שהיא חולקת עם האב במשמורת משותפת.

אם כן, הפסיקה של בית המשפט מחזירה אותנו למצב המשפטי שלפני בע"מ 919/15, ולפיו כל מזונותיו של קטין עד גיל 15 יחולו על האב, ואם בני הזוג חולקים משמורת משותפת יפחיתו לאב בין 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות. וראו לעניין זה: מזונות ילדים – הדין הקודם.

חיוב האב להעביר לאם סכום של: 1500 ₪ למזונות הקטינה מתוך, אפילו, 2600 ₪, הדרושים לה למחייה בשני הבתים, נותן תוצאה שבה האב משלם על הקטינה בביתו סך של: 1300 ₪ ועוד 1500 ₪, על פי הפסיקה, בביתה של האם, וביחד סכום של: 2800 ₪ לחודש. ועל כן, גם אם נאמר שההכנסות הפנויות של האב גבוהות באופן משמעותי מהכנסות האם הרי שגם חיוב האב להעביר לידי האם סכום של: 1500 ₪ לחודש הינו חיוב גבוה.

יש לציין כי מספר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אינם אוהבים לפסוק על פי מבחן אריתמטי גרידא, כפי שצוין לעיל, והתירוץ לכך הינו שגם במשמורת משותפת יש הורה אחד אשר מרכז את כל ההוצאות של הילד ועל כן יש לתת לו עדיפות בפסיקת המזונות. ברוב המקרים כידוע העדיפות ניתנת לאם.

אין ספק שמדובר בטענה מקורית ואולם ככל שהורים חולקים משמורת משותפת ומשלמים כל אחד בנפרד על כל הוצאות הילד בביתם ולהוצאות חינוך ורפואיות חריגות כל אחד יכול לשלם על פי דרישת המקור החיצוני, לא נראה שמדובר בתירוץ של ממש. עם זאת, גם כאשר הורה אחד, האם למשל, מקבלת מהאב מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה ומשלמת את כל התשלום מעצמה, האם יתכן שהיא תקבל שכר על כך ?

כפי שצוין לעיל, על פניו נראה פסיקת מזונות ילדים הינה עניין של מה בכך, ואולם מסתבר שעדיין לא. יש אמנם נוסחה עקרונית לפסיקת גובה המזונות ואולם לאור מספר המשתנים הרב, אשר גם משתנים בין משפחה למשפחה, משתנים במשך השנים, ומשתנים בין שופט אחד לאחר, יכול להיווצר מצב שבו מתקיים חוסר צדק וחוסר איזון בין חיוב האב והאם במזונות הילדים, והנפגע מכך בדרך כלל הינו האב אשר בדרך כלל יספוג את השינויים.

בעניינו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה, לכאורה, צדק עם האב, ומכאן החשיבות לפרסם מאמר זה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

טובת הקטינים גברה על חופש תנועת האם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האישה קיבלה 15 אחוזים מדירה אשר שייכת לבעל מלפני הנישואין

פתח דבר

בית המשפט המחוזי חייב בעל להעביר לאשתו 15 אחוז מהזכויות בדירה אשר רשומה על שמו ואין זה ברור מדוע קיומם של הנישואין, והגם שמדובר בנישואין מעין פתוחים כבתיק זה, מהווים עילה לפגוע בקניינו של הבעל אשר אמור להיות מוגן באמצעות מספר חוקים שנועדו לגבור על דיני הנישואין והגירושין השונים.

הקדמה

בפסק דין מיום: 23.5.2021, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ו. פלאוט במוטב של שלושה שופטים) בחלקו ערעורה של אישה על החלטת בית משפט לענייני משפחה אשר קבעה כי לאישה אין חלק בדירת הבעל אשר נרכשה על ידו טרם נישואי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי חייב את הבעל להעביר לרשות האישה 15 אחוז מערכה של דירתו לאחר שהאישה הוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף" אשר מלמד על כוונת הבעל לשיתוף ספציפי של האישה בדירה והזיקה החלקית שיש לאישה לדירה.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה, העומד לפתחו של הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, איננו מחמיר ככל שמדובר בדירת מגורים, כך וכפי שנפסק בפסקי דין של בית המשפט העליון, ו"רוח העידן" כיום הינה להכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד ולאו דווקא מחצה על מחצה.

לשמירה על קניינו, דירתו, של הבעל עומדות הגנות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת הרישום על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") וכו'.

ואף על פי כן, ידוע לנו כי קיימת פסיקה בת עשרות שנים אשר בה נפסק כי בתנאים מסוימים, בעיקר אם בני הזוג גרו בדירת בן הזוג עליו הנכס רשום במשך הרבה שנים, גידלו שם ילדים, ערכו שיפוצים נרחבים בדירה, וכד', יכול בית המשפט לקבוע כי קיים "דבר מה נוסף" ועל אף שהדירה רשומה על שם בן זוג אחד, תמורתה תתחלק בחלקים שווים או בלתי שווים בין בני הזוג.
ולעניין זה ראו: ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (הנשיא מ' שמגר, 4.8.1994), אף שבפסק דין זה מדובר על בני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון.

משמעות הפסיקה בעניין זה

משמעות הפסיקה בעניין זה הינה שבן זוג, בעל נכס מלפני הנישואין, לא ירצה לשתף את הצד השני במגורים משותפים בדירה אלא יבחר להשכיר את הדירה אשר בבעלותו לצד ג' ולשכור דירה אחרת לבני הזוג תחתיה.

לחילופין, בעל הנכס ישהה כל נישואין או מגורים משותפים בנכס השייך לו מלפני הנישואין בטרם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון.

וכן, אם בן זוג מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או רוכש דירה מכספי מתנה או ירושה, שאז יאלץ לדרוש מבן זוגו, בעיצומם של הנישואין, לערוך הסכם ממון. מהלך כזה עלול לגרום לחיכוכים מיותרים בן בני הזוג.

כידוע, ההכנסות של כל אחד בני הזוג נחשבות כהכנסות משותפות. כאשר בני זוג שוכרים דירה, או רוכשים דירה באמצעות משכנתה ישמשו הכנסות הצדדים מעבודה להוצאות המדור.

ואולם, כאשר לבן זוג יחיד דירה על שמו, בין מלפני הנישואין ובין במהלכם, קיומה תאפשר לבני הזוג ליהנות מפרותיה. בני הזוג יכולים להתגורר בדירה ולחסוך שכר דירה או ששכר הדירה שיתקבל בגינה ישמש להעלות את רמת חייהם של בני הזוג לרבות הקלה בתשלום החזר משכנתה חודשית אם ירכשו דירה על שמם.

אם כן, לקיומה של דירה אשר מביא בן זוג אחד מלפני הנישואין, או במהלכם יתרון גדול אשר משמש את שני בני הזוג ובעיקר את בן הזוג השני. האם הוגן עוד לחייב את בעל הדירה לחלוק עם בן הזוג השני בחלק מדירתו או במחציתה ?

בפסק הדין צוין כי על הדירה נלקחה הלוואת משכנתה לטובת בנו של הבעל, האישה נרשמה כערבה, אך החזרי ההלוואה שולמו מחשבונו של הבעל. בית המשפט קבע כי מדובר בתשלום אשר נגרע ממסת ההכנסות של בני הזוג ומכאן שיש לפצות את האישה בגין המעורבות שלה בלקיחת המשכנתה והתשלומים שהבעל שילם.

אמנם, בית המשפט ציין כי סך החזרי המשכנתה הגיעו לכמה עשרות אלפי שקלים בלבד ואולם גם אם הבעל איננו חייב לשתף את האישה במחצית ערכה של הדירה הרי שהוא חייב לשתף אותה בפירות שהדירה מניבה ולרבות המעורבות שלה בהליך לקיחת המשכנתה בסכומים העולים על מחצית מהחזר המשכנתה בפועל. כאמור, 15 אחוז משווי הנכס.

יבוא בעל במקרה דומה ויעביר את הדירה על שמו של אחר, בפסק דין הנדון על שמו של הבן והאישה תהיה נפסדת מכך באופן שהבן יכול להתנות בשיתוף פעולה עם האב את מגורי בני הזוג בדירה בחוזה ותשלום שכר דירה.

וכמו כן ברור שלבן תהיה אפשרות לדרוש את עזיבת בני הזוג מהדירה בכפוף לחוזה שכר הדירה.

נתון נוסף, אשר נקבע כי לא שלל את השיתוף בין בני הזוג היה העובדה שהם ניהלו מערכת יחסים מוסכמת שבה הבעל התנהג כרווק ויצא עם נשים אחרות. בית המשפט קבע כי המוסכמה הבן אישית בין בני הזוג היא הקובעת ולא המוסכמה החברתית ולכן גם אם מדובר בהעדר שיתוף רגשי אין הדבר שולל שיתוף כלכלי.

לסיכום

בהתייחס להווה יתכן שניתן למצוא צדק בפסק הדין באופן שהאישה תצא ממסגרת הנישואין עם סכום כלשהו אשר יאפשר לה להתחיל חיים חדשים, אם כי ברמה נמוכה יותר מהרמה בה הורגלה בביתו של הבעל.

ואולם, במבט לעתיד יש לקחת בחשבון שפסיקה כזאת תגרום לבעלי נכסים לנהוג באופן שהנכס בבעלותם יהיה שלהם גם לאחר פירוד או גירושין והדבר עלול להוביל לכך שבן הזוג השני לא יוכל ליהנות מקיומו של הנכס בבעלות בן זוגו.

ולפיכך, בפסיקת בית המשפט בעניינים אשר נידונו בפסק דין זה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הקלקולים אשר עלולים לבוא בין בני זוג בתחילת הקשר בניהם, בעת הנישואין ובמהלכם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בית המשפט חייב בעל ב- 800 אלף ש"ח בגלל שהוא יותר בריא מאשתו !

פתח דבר

ביום: 19.4.2021, פסק כב' השופט עובד אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: "בית המשפט"), בתלה"מ 54982-10-18 (להלן: "פסק הדין") כי על אף שלבני הזוג הנשואים זה לזה 4 דירות בבעלות משותפת, האישה תקבל 800 אלף ₪ יותר מהבעל משום שמצב בריאותו של הבעל טוב יותר ממצב בריאותה של האישה.

השופט אליאס ציין כי מקור סמכותו לפסוק כך נמצא בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון" או "החוק") אשר מהווה חריג לכלל שמופיע בסעיף 5 לחוק הקובע בגדול כי כל אשר נצבר לזכות בני זוג במהלך הנישואין יתחלק בניהם בחלקים שווים למעט מתנות, ירושות ופיצויים מנזקי גוף.

מדובר בפסק דין אשר מעלה שאלות עקרוניות ומהותיות, משום שהאם ברגיל יש לאדם שליטה מוחלטת על מצב בריאותו שלו או מצב בריאותו של בן הזוג האחר ?! מדוע על בן זוג אחד להיענש, לכאורה בממון, בגלל מחלתו של בן הזוג האחר ?! והאם בית המשפט יחזור וידון באיזון המשאבים בין בני הזוג אם לאחר זמן מה מיום מתן פסק דין זה מצב בריאותו של הבעל ישתנה לרעה ואולי אף יהיה גרוע יותר משל האישה ?!

מאמר זה ידון בשאלות נחיצותו וטעמו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון בכלל וסעיף 8 (2) בפרט, והאם צדק בית המשפט או שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 8 (2) במקרה הנדון.

רקע עובדתי

מדובר בבני הזוג אשר נישאו בשנת 1990 ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, בגירים בזמן מתן פסק הדין. חיי הנישואין של בני הזוג נקלעו למשבר ובשנת 2016 הם החלו מנהלים הליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

לבני הזוג 4 נכסים בבעלותם והבעל הגיש תביעה לבית המשפט לפירוק השיתוף בהם, מחצה על מחצה. האישה הגישה תביעה לפירוק השיתוף על נכס, מחצה על מחצה, הרשום על שם הבעל ואשר נמסר לו בירושה על ידי הוריו על פי צוואה שקוימה, וכן בקשה לפסיקה של חלוקה בלתי שוויונית בארבעת הנכסים המשותפים באופן שהיא תקבל 75 אחוז, והבעל יקבל 25 אחוז.

הבעל הינו אדם בריא ועובד, אך אצל האישה התגלתה בשנת 2016 לערך, מעט לאחר שהבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין, מחלה קשה שבעקבותיה הוכרה בנכות של 90 אחוז על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והיא מקבלת גמלת נכות בגין מחלתה הן מהמל"ל והן מחברת ביטוח פרטית.

האישה מתניידת בכסא גלגלים, היא נעזרת במטפלים, איננה יכולה לעבוד, ובשל מחלתה אף דיבורה חלש, איטי ולא ברור.

טענות הצדדים
בכתבי הטענות טען הבעל כי אין להורות על חלוקה בלתי שוויונית משום שהתביעה לגירושין הוגשה מצידו לאחר שהאישה בגדה בו וכן, שגילוי מחלתה של האישה ארע לאחר הגשת התביעה לגירושין.

האישה טענה כי בשל נכותה, פערי השכר בין בני הזוג וכיו"ב יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית של 75 אחוז לזכותה ו- 25 אחוז לבעל ואין משמעות לכך שגילוי מחלתה היה בסמוך לאחר הגשת תביעת הגירושין מצד הבעל הואיל והמחלה קיננה בה קודם לכן, מבלי שגילתה אותה.

פסיקת בית המשפט
בית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית מזכויות הבעל בדירת המגורים שירש מהוריו משום שלא הוכח בפניו כי לאישה יש זיקה כל שהיא לנכס ובזה גם לא נעסוק במאמר זה, אך לגבי החלוקה של 4 הנכסים המשותפים קבע בית המשפט כי האישה תקבל 65 אחוז משוויים ואילו הבעל יקבל 35 אחוז משוויים.

בפסק דין זה ציין זה בית המשפט שבין בני הזוג קיים פער גדול ביכולות האישיות והכלליות, ושיכולת השיקום של האישה לאחר הפירוד נמוכה בהרבה מזו של הבעל, כמפורט בסעיף 8 (2) לחוק, והדבר מהווה את הטעם להעביר לרשותה מחלקו של הבעל 15 אחוז ממצבת הנכסים.

על פי הערכות שמאי שהובאו לפני בית המשפט נקבע כי שווי ארבעת הנכסים עומד על 5.4 מליון ₪. ועל פי פסק הדין העביר בית המשפט מחלקו של הבעל בנכסים כ- 800 אלף ₪ לחלקה של האישה.

כלומר, לעומת חלוקה שוויונית של כ- 2.7 מליון ₪ לכל בן זוג, נפסק כי האישה תקבל כ- 3.5 מליון ₪ ואילו הבעל יקבל כ- 1.9 מליון ₪. מכאן שההפרש האמיתי בין הסכומים שקיבל כל אחד מבני הזוג הינו כ- 1.6 מליון ₪ לטובת האישה.

בית המשפט לא השיב על השאלה מדוע אישה אשר ניזונה משתי קצבאות נכות, האחת מהמל"ל והשנייה מביטוח פרטי, ויתכן שגם ניזונה מקצבת זקנה ופנסיה חודשיים, ואולי גם מפיצויים. וכן, בעלת נכסים, לאחר חלוקה של מחצה על מחצה עם בעלה, בשווי של כ- 2.7 מליון ₪, זכאית לעוד 800 אלף ₪ מחלקו של הבעל שלא הוכח כלל כי הינו בעל הכנסות בפועל.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון
סעיף 5 רבתי לחוק יחסי ממון קובע כאמור כי עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. וכן, גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המל"ל, או גמלה או פיצוי שנפסקו או מגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

אם כן הכלל הוא חלוקת משאבים שווה למעט נכסים שהיו לבן זוג לפני הנישואין. וכן, מתנות, ירושות, גמלה מאת המל"ל ופיצוים בגין נזקי גוף אשר ישארו בידי בן הזוג עליו הם רשומים אף אם קיבל אותם במהלך הנישואין.

נוסחו המפורט של סעיף 8 לחוק יחסי ממון (נוסף לחוק בתיקון 4 תשס"ט-2008) מתיר לבית המשפט לחרוג מהכלל האמור בסעיף 5 לחוק ולפסוק בין היתר חלוקת משאבים שאיננה מחצה על מחצה בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. וכמו כן, לקבוע איזון המשאבים עוד לפני שבני הזוג התגרשו בפועל.

הנסיבות הינן בין היתר התחשבות בנכסים עתידיים של כל בן זוג ובכושר השתכרותו של כל אחד מהם. נסיבות אלו יאפשרו לשופט לפסוק חלוקה שונה מהכלל של מחצית לכל צד.

אם כן, סעיף 8 לחוק יחסי ממון נולד בכדי לאפשר חלוקה צודקת, בנסיבות המיוחדות, במובחן מחלוקה של מחצה על מחצה שלא תהיה צודקת. שתי הנסיבות המיוחדות המנויות לעיל נכללות במפורש בסעיף החוק ואולם בית המשפט עשה ועושה שימוש בסעיף 8 גם בנסיבות מיוחדות אחרות.

נסיבות מיוחדות על פי סעיף 8 לחוק
בני זוג נשואים לפרק זמן קצר שבמהלכו רכש אחד מבני הזוג מכספו נכס שנרשם על שם שני בני הזוג. על פי סעיף 5 לחוק אמורים בני הזוג לחלוק בנכס מחצה על מחצה, ואולם ברור שאין זה צודק שכך יתבצע, במיוחד אם רוכש הנכס לא ציפה שהנישואין יסתיימו לאחר פרק זמן קצר.

סעיף 5 קובע כי איזון המשאבים יתבצע עם התרת הנישואין או פקיעתם. המועד שבו יקבע כי בני הזוג חדלו מלקיים חיים משותפים (יום הקרע), על פי התנהגות אחד מהם או שניהם יכול להיות מוקדם ממועד גירושין בפועל ואף מאוחר ממנו ועל כן ברור שאין זה צודק שתהיה חלוקה של מחצה על מחצה במועד הגירושין אלא עד יום הקרע.

כאשר מוכח כי בן זוג הבריח משאבים כל שהם בטרם התקיים הדיון באיזון המשאבים ברור שיהיה מוצדק לקבוע חלוקה של מחצה על מחצה במשאבים הכוללים גם את אלו שהוברחו אפילו אם לא ניתן לשים עליהם יד או לשחזר אותם.

נפסק לא אחת כי אין לקבוע חלוקה שאיננה מחצה על מחצה על סמך אשם בפירוק הנישואין או עקב בגידה בבן הזוג השני. עם זאת אין לומר שמדובר בקביעה חד משמעית אשר אין בה את היוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל בעיקר איננו מדבר על אמצעי ענישה של הבוגד בדיעבד אלא מניעת זכות שלא היתה ניתנת לו מלכתחילה אם היה ידוע שבגד או יבגוד. כלומר, ביטול מעיקרו של דבר.

בתי המשפט פוסקים חלוקה על פי סעיף 8 לחוק גם במקרים שיש הפרש משמעותי בין בני הזוג בהשכלה ובנכסי קריירה. וכן, יש עוד נסיבות נוספות בהן סעיף 8 לחוק על סעיפיו השונים בא לידי ביטוי.

דיון על פסק הדין

בפסק הדין מזכיר בית המשפט את תמ"ש 22954-11-14 ק. ואח' נ' ק, (ביהמ"ש בראשל"צ פס"ד מיום: 20.12.2017) ולאור העובדה שמדובר במקרה דומה, נכון להיכנס גם לגופו.

בתמ"ש 22954-11-14, נדון אופן חלוקת דירה משותפת של שני בני זוג נכים, מרותקים לכיסא גלגלים, נכותה של האישה עומדת על 100 אחוז ונכותו של הבעל עומדת על 150 אחוז. בני הזוג התגרשו בשנת 2016, האישה עברה לגור בבית הוריה והבעל המשיך להתגורר בבית.

האישה הגישה תביעה לפרוק שיתוף בדירה בדרישה לחלוקה שוויונית בין הצדדים מהטעם שהדירה נרכשה במהלך הנישואין וגם נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הזכות כאמור מוקנית לה מכוח סעיף 5 לחוק. האישה ציינה כי היא מתקיימת מהכנסה יחידה של קצבת נכות בסך של: 7,600 ₪ מאת המל"ל.

הבעל התנגד וטען כי את מרבית הסכום לרכישת הדירה השיג באמצעות חברים טובים והוריו אשר נתנו לו, ורק לו, את הכסף לאור מצבו הבריאותי וזכאותה של האישה לשהות בבית ניתנת לה כל עוד בני הזוג יחיו כמשפחה. ולפיכך ביקש הבעל להיעזר בסעיף 8 (2) לחוק ולקבוע כי הוא יקבל 90 אחוז משווי הדירה והאישה 10 אחוז משוויה.

הבעל טען כי הוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל בסכום של 9,700 ₪ לחודש אשר אינם מכסים את מלוא צרכיו, ופרט לדירה נשוא דיון זה אין לו נכסים נוספים.

בבחינת מצב בריאותם של בני הזוג מצא בית המשפט כי האישה מתפקדת טוב בהרבה מהבעל, היא ניידת בעזרת מאמצים שהיא משקיעה ואף מצליחה לטפל בשני ילדי בני הזוג, תאומים בני 13.

לעומת האישה, הבעל תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, משותק מצווארו כלפי מטה ויש לו מטפל המסייע לו באופן שוטף.

בתמ"ש 22954-11-14 קיבל בית המשפט את טענת הבעל בחלקה ופסק כי הבעל יקבל 65 אחוז משווי הדירה והאישה תקבל 35 אחוז משוויה, תוך שהוא מציין כי מעבר להבדל במצב בריאותם של בני הזוג, לאישה יש אצל הוריה, שם היא מתגוררת, מערכת תמיכה משפחתית.

הינה רואים אנו כי לא העניין המגדרי הוא זה אשר מקיים את הפסיקה על פי סעיף 8 (2) לחוק. זאת להבדיל ממחויבויות אחרות בנישואין אשר על פי הדין העברי היו עלולות ליפול על הבעל בלבד כגון מזונות אישה או כתובה.

כאמור, בפסד הדין נשוא מאמר זה נכתב כי לבני הזוג ארבע דירות בשווי כולל של כ- 5.4 מליון ₪ ובית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית משוויה של דירה שבבעלות הבעל.

לבעל כאמור דירה בבעלותו אשר יכולה להבטיח לו קורת גג. וכן, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט ומכירת הנכסים ישאר ברשותו של הבעל סך של: 1.9 מליון ₪ אשר עשויים לתת לו גם ביטחון כלכלי.

גם אם הבעל איננו עובד, או איננו משתכר דיו, הרי שפוטנציאל השתכרות יש לו בהיותו בריא ואם יצליח להשתכר יבוא הדבר בתוספת לביטחון הכלכלי שכבר יש לו.

לעומת הבעל, לאחר מתן פסק הדין ישאר לאישה סך של 3.5 מליון ₪ ממצבת הנכסים. האישה בוודאי תרצה לרכוש דירה המותאמת לצרכי נכותה ואם ישאר בידה סכום כספי עודף לאחר רכישת הדירה, ישמש הדבר לביטחון כלכלי לשארית חייה בנוסף על הקצבאות החודשיות שהיא כאמור מקבלת בגין נכותה.

ולפיכך, בבחינת הדברים ובשקלולם נראה כי צדק בית המשפט בכך שעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק.

לסיכום
בשעה שסעיף 5 לחוק יחסי ממון עוסק בחלוקה צודקת, לרוב מחצה על מחצה, של המשאבים אשר נצברו על ידי כל אחד מבני הזוג ושניהם גם יחד עד ליום הקרע. סעיף 8 לחוק עוסק ביכולת של כל אחד מבני הזוג לשרוד את המשך חייו לאחר הפירוד ביניהם בעזרת מכלול המשאבים העומדים לרשותו לרבות המשאבים אשר מוקנים לו באמצעות סעיף 5 לחוק.

אם כן, סעיף 5 לחוק מאפשר לבית המשפט לעשות צדק חברתי ולפיו החלש מבחינה פיזית, כלכלית, בפוטנציאל השתכרות וכו' מבין בני הזוג יתרם על ידי החזק מבניהם.

יכול הבעל לבוא ולומר מדוע מחויב אני לשאת "בעונייה" של אשתי גם לאחר הגירושין. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק כי ברית הנישואין היא זו שיצרה את הערבות ההדדית אשר היתה מתקיימת גם במקרה שבו המצב הבריאותי והכלכלי שלו היו גרועים משל האישה.

ואם יקשה הבעל ויגיד, מה יהיה עליי אם זמן מה לאחר מתן פסק הדין מצב בריאותי יתדרדר וחלילה יהיה יותר גרוע משל האישה. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק ויאמר שפסק הדין צופה פניי עתיד בערכים של הווה, וככל שאין אדם יודע מה צופן לו העתיד, פסק הדין איננו יכול להקנות לו ביטוח כנגד כל שינוי אם וכאשר יתקיים בעתיד.

בשורה התחתונה יאמר כי ניתן, אולי, להתווכח על גובה הסכום אשר עבר לזכותה של האישה, שבנסיבות העניין נראה סביר, ואולם לא ניתן לומר שמדובר בפסק דין אשר איננו עושה צדק עם בני הזוג.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

זכויות הגבר במשפחה – כיצד מונעים ומתמודדים עם ניכור הורי

ניכור הורי – הגדרה

ניכור בא מהמילה נוכרי או זר וכאשר ילד מתייחס לאחד מהוריו כאל אדם זר הוא מבצע פעולה של התנכרות. על הצד הקל ההתנכרות באה לידי ביטוי בכך שהילד אינו נשמע לאחד מהוריו ועל הצד הקשה שהילד מאשים את אחד מהוריו בדברים שלא היו ולא נבראו.

להתנכרות הילד לאחד מהוריו יכולות להיות אחת או יותר משלוש סיבות עיקריות. האחת הינה שהילד מייצר בעצמו את הניכור מסיבה אישית פנימית שלו מבלי שתהייה לו סיבה חיצונית לעשות זאת. סיבה שנייה הינה שההתנכרות מגיעה לאחר שהילד חווה פגיעה פיזית ו/או נפשית מההורה אליו הוא מתנכר. וסיבה שלישית הינה שאחד מההורים מסית את הילד כנגד ההורה השני והילד ניכנע להסתה.

ניכור הורי עצמי מצד הילד

ילד יכול לייצר מעצמו ניכור הורי מסיבה רפואית או בעת שהוא נמצא במתח, לחץ, ובעיקר בתקופת ההתבגרות. החוויות של גיל ההתבגרות שונות מילד לילד ולהורים לעיתים קשה להתמודד איתן.

יש הורים אשר מאבדים את הקשר הפורה והמפרה עם הילד אשר בסך הכל מנסה לעמוד על עצמאותו והריחוק שנוצר, בעיקר עקב חוסר הבנה של ההורים בתהליכים הפיזיים והנפשיים שהילד עובר, גורמים לילד להתנכר להוריו, לרוב על הצד הקל.

בגיל ההתבגרות ילד עובר תהליכים פיזיים ופסיכולוגיים משמעותיים ולילד עצמו קשה להתמודד איתן. ההורה שנתפס בעיניי הילד עד גיל ההתבגרות כתומך עלול לאבד את הקשר עם הילד ככל שהוא ינסה להתייחס אליו כאל מי שעדיין לא הגיע לגיל ההתבגרות.

מסתבר שלא רק ילד עובר משבר בגיל ההתבגרות אלא גם הוריו אשר צריכים להתרגל לשינויים שהילד עובר.

למעשה, הורה הוא אדם בוגר ונדרש ממנו, וודאי על ידי הילד, להמשיך ולתמוך בילד גם בימים קשים. ולפיכך, בכדי למנוע ניכור הורי מצד הילד כלפי הוריו בתקופת גיל ההתבגרות על ההורים להיות רגישים וערים לשינויים שהילד עובר ולהתאים את עצמם לכך.

יצוין כי ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת וזאת ככל שההורים לא גורמים לילד נזק נפשי ו/או פיזי בתקופה זו.

כיצד מונעים או מטפלים בניכור הורי של ילד כלפי הורה שפגע בו

הורים מוחזקים כמי שבאופן טבעי יעשו הכל בכדי להיטיב עם הילד. לפיכך ברגיל כל פגיעה בילד תוכר כפגיעה אשר נעשית בתום לב ו/או בחוסר מודעות לפגיעה. יש אמנם מקרים שילד מפתח ניכור הורי כלפי הורה שפגע בו במודע אלא שלא מדובר במקרים רבים.

יש להבין ילד אשר מתנכר להורה שפגע בו ולמען הבריאות הנפשית של הילד אין לדרוש ממנו להתייחס לכך כאל דבר של מה בכך. ילד שנפגע על ידי הורה חייב לעבור טיפול אשר יחזק אצלו את התחושה הפנימית הנכונה כי הוא נפגע בדרך בלתי ראויה, אך עליו להתחזק ולהכיל זאת על אף הקושי שבדבר.
כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

ככל שמדובר בהורה חזק ובעל נוכחות מוגברת כך תהיה לו האפשרות להסית את הילד כלפי ההורה השני. להסתה יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות. האחת, יצר של שליטה. השנייה, יצר נקמה והשלישית הינה קיום אינטרס כל שהוא.

עובדתית, החוק והפסיקה בישראל נותנים לאמהות יתרון בקבלת משמורת הילדים. קבלת המשמורת משמעותה שהילד יהיה ברוב הזמן במחיצת האם והיא זו שנתפסת כהורה העיקרי אשר במקרים רבים מאפשר לה לקחת החלטות משמעותיות על גידול הילד מבלי להתייעץ עם האב ומבלי לקבל את הסכמתו.

למעשה, מדובר בנורמה אשר מאפשרת לאמהות להסית את הילדים כנגד האבות ולהרחיק את הילדים מהם, הן לצורך שליטה, הן לצורך נקמה והן לצורך הגעה להישגים טובים בעניינים כספיים ורכושיים.

יובהר כי ניכור הורי איננו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך אשר ניתן לצפייה עוד מראשיתו. יש להיות רגישים לכל מהלך מצד האם אשר מריח, מיועד או גורם לריחוק של הילד מהאב, לרבות הפרת הסדרי שהייה, ולהתייחס לכך בכובד ראש בכדי שלא ימשיך ויחמיר.

בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש להבין כי הילד מוחזק כשבוי בידי האם ועל כן יש לפעול מייד בכדי למגר את התופעה. מי שיכול להעניק סיוע למניעת ניכור הורי הינו בית המשפט ושירותי הרווחה וכשמסתמן ניכור הורי יש להפעיל אותם מיד.

חשוב להדגיש כי ככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילד יפגע וכך הנזק שיגרם לילד יהיה גדול יותר.

לפרטים נוספים צור קשר

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין –     קובץ ב- PDF

 

הכנסת השמונה – עשרה

מגיש: _________

 

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן)

תוספת סעיף 25א. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אחרי סעיף 25 יבוא סעיף 25א. אשר ינוסח כדלקמן:
25א. בהמשך לאמור בסעיף 25, חזקה על ההורה הלא משמורן שהוא זכאי להסדרי ראיית הילדים על פי הנוהל אשר יקבע על ידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים המתאימים. שר הרווחה רשאי להקים ועדת מומחים אשר תציג בפניו את מסקנותיה לגבי היקפם הראוי של הסדרי הראיה, ומסקנותיה יובאו לידיעת הציבור הרחב.

דברי הסבר

בימינו אנו כאשר מספר המתגרשים בישראל מגיע לשליש מהנישאים, ויש עוד הורים רבים אשר גרים בנפרד ללא נישואין, עולה צורך לקבוע את הסדרי ראיית הילדים בדין ולקצר את הזמן בו הם ניתנים.

על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם חזקה, אשר מכונה "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורתה.

למעשה, "חזקת הגיל הרך" עומדת לאם עוד לפני שהיא מגישה תביעה למשמורת, וכפועל יוצא מכך, במידה והאב יקח את ילדיו ללא הסכמת האם קודם שנקבעו לו הסדרי ראיה בהחלטה שיפוטית, הוא עשוי להיות מואשם בחטיפת הילדים.

הסדרי ראיה זמנים לאב נידונים בישיבה ראשונה אשר נערכת לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מיום הגשת התביעה, וככל שהאם מערימה קשיים, כך יורחקו הילדים מהאב לזמן ארוך יותר. לעיתים יעברו חודשים רבים עד שהאב יזכה לראות את ילדיו, והדבר גורם לפגיעה קשה בלגיטימיות ההורית של האבות, ומרוקן מתוכן את עקרון "טובת הילד" לפיו מצווים בתי המשפט לנהוג בבואם לפסוק בענייני קטינים.

אין צורך להרחיב בדבר החשיבות שיש לאיכות הקשר בין כל אחד מההורים לבין הילדים, ולכן חשוב להוציא את ענייני ראיית הילדים מהעימותים והמאבקים בין ההורים, ולמנוע ככל הניתן מצבים בהם אמהות עושות שימוש לרעה בזכויות המשמורת בכדי ללחוץ על האבות להשגת יתרונות במאבקים המשפטיים.

לפיכך מוצע שהסדרי הראיה להורה הלא משמורן יקבעו מהר ככל הניתן, והם ייושמו על בסיס משפטי איתן.

בפרקטיקה היישומית

בסמוך להגשת התביעה להסדרי ראיה יובא התיק בפני שופט אשר יתן החלטה להורות לשני ההורים לגשת בתאום מוקדם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה במסירה מלאה, בכדי לסכם על הימים והשעות להסדרי הראיה.

(מכוח סעיף 5 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט להפנות את בעלי הדין ליחידת הסיוע).

בהעדר הסכמה בין ההורים ברירת המחדל להסדרי הראיה תהיה על פי הנוהל הנהוג מזה שנים רבות לפיו ההורה הלא משמורן רשאי לקחת את הילדים:

  • מתחת לגיל שנתיים:

פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות:  16:00 – 19:00

  • מעל גיל שנתיים:
  1. פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות: 16:00 – 20:00
  2. כל סוף שבוע שני אשר מתחיל מיום שישי בשעה: 15:00 ועד מוצ"ש בשעה: 20:00.
  3. מחצים מהחגים והחופשים לסירוגין.

ההורים רשאים להסכים על הסדר שונה מהנוהל הקיים ולקבוע זמנים נוחים להם.

עובד/ת יחידת הסיוע י/תגיש את חוות דעתו לגבי הסכמת או העדר הסכמת בני הזוג לאישור בית המשפט על גבי טופס שיוקדש לכך.

בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים בהקדם לדיון בפניו בטרם יתן את ההחלטה להסדרי הראיה וכן לקבוע הסדרים אחרים ככל שיראה לו צודק בנסיבות העניין.

יערכו שינויים המתחייבים מתיקון החוק:

בסעיפים 258 י"ט – ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערה חשובה:

חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו נוסחה ונשלחה לכנסת ה- 18, כלומר בתחילת שנת 2011. בעת ההיא נשים מסויימות היו משתמשות לרעה בכוח שנותנים להם החוק והפסיקה ולעיתים  אבות היו מורחקים מילדיהם למשך שלושה חודשים ויותר, וללא שום הצדקה.

כיום המצב שונה והאמור בהצעת חוק זו איננה רלוונטית מבחינתינו. אנחנו סבורים שכיום יש לקבוע משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל מיידית.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

ביטול תקנת הרבנות הראשית תש"ד

בעשרות השנים האחרונות אבות רבים חויבו במזונות גבוהים ממה שהם יכולים לשאת ועל כן במוסד לביטוח לאומי ובהוצאה לפועל נצברו חובות רבים. אימהות רדפו אחרי אבות בעיקולים ופקודות מאסר והנפגעים העיקריים היו הילדים אשר נאלצו לגדול בקונפליקט מתמיד בין הוריהם. נדמה היה לחשוב כי הדין העברי במקורו אשר מכוחו נפסק החיוב במזונות היה הסיבה לכך, אך לא כן הוא כי אם תקנת שעה שתוקנה על ידי הרבנים הראשיים בשנת תש"ד ממניעים של צו השעה הם שגרמו לכך.

לפיכך, ולאור העובדה כי עברה השעה שלחנו ביום: 2.6.2010, מכתבים לכל הנוגעים בדבר כאמור להלן בדרישה לבטל את תקנות תש"ד, שתוקנה בחודש ינואר 1944 על ידי הרבנים הראשיים דאז הרב הרצוג והרב עוזיאל בהסכמת מועצת הרבנות הראשית.

מכתב ששלחנו למשרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה הועבר לעיון ועדת שיפמן שנדרשה בזמנו בהוראת שר המשפטים לתת את חוות דעתה בדבר הצדקת חיוב מזונות הילדים אשר חלים על האב, ומכתב ששלחנו לרבנים הראשיים ולמנכ"ל בתי הדין הראשיים נענה על ידי היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, עו"ד הרב יעקובי אשר תמך במפורש בטענות שהעלינו במכתב והמליץ לרבנים הראשיים לכנס את מועצת הרבנות הראשית בכדי לדון ולהחליט בסוגיית חיוב האב במזונות הילדים.

ועדת שיפמן פרסמה את מסקנותיה בחודש אוקטובר 2012, בהם קבעה כי יש להפחית באופן משמעותי את נטל החיוב במזונות אשר חלים על כתפי האב בכדי לאפשר לאב לספק לילדים את אותה רמת חיים שהם רגילים לקבל אצל האם ובכדי לעודד משמורת משוטפת בין ההורים.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדרשו נשיאי בית הדין הגדול לתת חוות דעתם בעניין היקף חיוב האב במזונות הילדים, ולאחר שנשיאי הרבנות הראשית כינסו את מועצת הרבנות הראשית ניתנה חוות דעתם כי ניתן לסתות מהאמור בתקנות תש"ד, על האם לקחת חלק במזונות הילדים וכל דיין רשאי לפסוק על פי הנתונים העובדתיים אשר מובאים בפניו.

בית המשפט העליון במוטב של 7 שופטים אימץ את החלטת מועצת הרבנות הראשית במלואה וחלק ניכר מהמלצות ועדת שיפמן וביום: 19.7.2017 קבע כי מזונות הילדים מגיל 6 יחולו על שני ההורים על פי יחס ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם ובהתאם לזמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים.

אין כל ספק כי מדובר בפסק דין היסטורי אשר משווה את מעמד האב בחיוב מזונות הילדים לזה של האם והמרוויחים העיקריים הינם הילדים שיכולים לקבל נוכחות אמיתית של האב בחיים שלהם.

ועוד בעניין זה.

מזונות ילדים יהודיים נפסקו עד שנת תש"ד (1944) על פי משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך. האב חויב בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6 מדין תורה ומגיל 6 ואילך מדין צדקה. דין תורה חל על האב בלבד ולא משנה כמה אמידה היתה האם, ובדין צדקה חויבה גם האם על פי יכולתה להשתתף במזונות עם האב.

תקנת הרבנות הראשית תש"ד הביאה לכך שחיוב האב שהיה עד גיל 6 של הילד הוארך לגיל 15 וכך נמצאנו במצב שבוא אבות נדרשו לשלם את רוב רובם של מזונות הילדים עד גילך 15 וברוב המקרים גם עד גיל 18.

בשנת 2010 שלחנו מכתבים מפורטים לרבנים הראשיים דאז ולכל הגורמים הקשורים למערכת המשפט בישראל בדרישה לבטל את תקנת תש"ד. קיבלנו מענה מרוב הגורמים שקיבלו את המכתב לרבות מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, הרב עו"ד יעקובי שתמך בטענות שהעלינו במכתבים ואף המליץ לכנס את מועצת הרבנות הראשית לדון בסוגיה.

מכתב הבקשה לבטל את תקנות תש"ד   (תקציר מהמכתב)

חוות דעתו של עורך דין הרב שמעון יעקובי

תשובה מלשכת נשיא בית המשפט העליון

תשובה מלשכת שר המשפטים

תשובה ממשרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה

ניתן לראות בתשובת משרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה, כי המכתב ששלחנו הועבר לוועדת פנחס שיפמן שהוקמה על ידי על ידי שר המשפטים דאז חיים רמון, לבחינת חיוב האב במזונות הילדים.

מסקנות ועדת פינחס שיפמן אשר פורסמו בחודש אוקטובר 2012 קבעו באופן חד משמעי שיש להוריד מהאב באופן משמעותי את נטל תשלום מזונות הילדים על פני חיוב האם.

להלן מאמר: תקציר דו"ח ועדת פרו' פנחס שיפמן

להלן מאמר: האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?   (יצוין כי מאמר זה ניכתב לפני מתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 כמפורט להלן)

לימים הגיעו לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים על גובה חיוב האב במזונות ילדים בבע"מ 919/15, ובמוטב מורחב של שבע שופטים נדרשה תגובת נשיאי הרבנות הראשית.

הרב עו"ד יעקובי הגיב לדרישת בית המשפט העליון במכתב כמעט זהה למכתב התגובה ששלח לנו והמליץ לרבנים הראשיים לכנס את מועצת הרבנות הראשית לדון בסוגיית חיוב האב במזונות הילדים.

מועצת הרבנות הראשית התכנסה וביום: 30.11.15 ניתנה חוות דעתה שלאור השינויים הנורמטיביים של השנים האחרונות ניתן לסתות מתקנת תש"ד.

החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום- 30.11.15

בית המשפט העליון אימץ את חוות דעתה של מועצת הרבנות הראשית, וביום: 19.7.2017 ניתן פסק דין ע"י השופט פוגלמן בהרכב של 7 שופטים אשר משאירה את תקנת תש"ד מאחור ומחזירה את חיוב מזונות האב במזונות הילדים למצב שהיה בטרם תוקנה תקנת תש"ד. ויתרה מזאת השופט פוגלמן אף קבע כי במשמורת משותפת, ככל שלהורים יש הכנסות זהות, אין לחייב את האב במזונות כלל.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15

פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

 

משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

מפגשים ושהייה עם תינוק בתקופת הליכי גירושין

עד לפני מספר שנים אבות מעטים היו מקבלים משמורת ילדים משותפת, והמעט שבמעט היו מקבלים משמורת בלעדית. האמרות ש"אין כמו אימא" או ש"אימא יש רק אחת" נתנה לגיטימציה לאמהות לקחת בעלות על הילדים ואף להרחיק אותם מהאבות.

יחד עם זאת סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קבע כי בהעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, כי זאת טובתם. יצוין כי הגיל הרך נקבע בתקופת החיים של הילדים מעת לידתם ועד גיל 6, והביטוי חזקת הגיל הרך נולד כאשר החוק קבע שהילדים יהיו בחזקת האם בשנים הללו.

נוצר מצב שבו אבות הורשו לשהות עם הילדים מתחת לגיל 3 פעמיים בשבוע למשך כשעתיים עד שלוש ומבלי שיוכלו לקחת את הילדים ללינה בביתם. אבות היו מורשים לקחת את הילדים ללינה בביתם רק לאחר שהילדים עברו את גיל 3.

בשנים האחרונות חלו שינויים חברתיים במעמד האב, האם והילדים במשפחה אשר חייבו בחינה מחודשת של כל הסדר שהייתם של הילדים אצל כל אחד מההורים. בשנת 2005 הוקמה וועדה בראשות פרופ' דן שניט אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר זכויות וטובתו בדבר השהייה במחיצת שני ההורים ובדבר הזכות העדיפה של האם לקבל את הילדים עד גיל 6 למשמורת שלה.

וועדת שניט בחנה את כל ההיבטים ובהמלצתה קבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך על פי עקרון טובת הילד ויש לאפשר גם לאב לקחת את הילד למשמורת שלו או למשמורת משותפת כברירת מחדל.

מסקנות וועדת שניט יצרו זעזוע במעמד הבלתי מעורער של האם כמשמורנית והעובדות הסוציאליות החלו להמליץ על הרחבת הסדרי השהייה של האב עם הילדים. כיום רשאי אב לקיים מפגשים עם ילדים בכל גיל ומשמורת משותפת איננה דבר נדיר כבעבר.

מעבר לעובדה שטובתו של הילד הינה לחוות את חייו מראשיתם גם עם דמות אבהית משמעותית, אין ספק כי מדובר בשינויי אשר מתחייב מכוח שינויי הנסיבות החברתיות שחלו בדור האחרון. ובמה דברים אמורים ?

את כל המטלות המסורתיות שהיו בעבר מוטלות על כתפי האם החליפה הקדמה בתחליפים שהאימהות עצמן משתמשות בהם. אמהות רבות משתמשות בתחליפי חלב משום שהן אינן מניקות את הילדים, וגם אמהות שמניקות ילדים יכולות לשמור חלב בקירור ולמסור אותו לאב.

חיתולים הם חד פעמיים. כביסה מכבסים במכונת כביסה. אהבה ומסוגלות הורית יכולה להיות לאב יותר מהאם, או בקיצור, האב לא צריך תעודה של דוקטור בכדי להשתוות לאם ואף לעבור אותה ביכולת שלו לדאוג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של הילדים.

לפיכך, ככל שהאב יראה רצון, מוכנות ונחישות לקבל את הילדים אף מגיל ינקות, כך יתאפשר לו לקבל זאת.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

בע"ם 919/15

ביום: 19.7.2017 נפל דבר חשוב מאוד בישראל. החיוב במזונות ההכרחיים של הילדים אשר חלו מגיל 6 עד 15 על האב בלבד, מבלי שלאם נערך מבחן הכנסה, השתנה באופן שעל פי מבחן הכנסות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות שיש לכל אחד מההורים עם הילדים, יחולו דמי המזונות באופן שיווני על שני ההורים.

המהפך ההיסטורי

את המהפך ההיסטורי עשה השופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת מוטב של 7 שופטים תוך שהוא מבסס את עמדתו על האמור בדו"ח ועדת שיפמן ועוד קודם לכן על האמור בדו"ח ועדת שנית וכן על האמור בחוות דעתם של מועצת הרבנות הראשית שנדרשה להתכנס ולתת דעתם בדבר.

ומה בעצם תוצאת פסק הדין בבע"ם 919/15 ?

ראשית, אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הוא נמצא עימה במשמורת משותפת, ולשני ההורים הכנסות זהות אשר מתקבלות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוהה יותר בחיוב המזונות ככל שהם חולקים משמורת ילדים משותפת. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהיה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה בהרבה.

אבל מדוע פסק הדין בבע"ם 919/15, כל כך חשוב ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה.

תוצאה כזאת היתה גורמת להתרחקות האב מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

חשוב לציין

מדובר בפסק דין חדש ותקדימי אשר מטבעו יוצר קשיי הסתגלות, ואולם בית המשפט העליון נתן רק את הקווים המנחים את הערכאות הנמוכות יותר עם אפשרות לדון ולפסוק בכל מקרה לגופו של עניין בהתאם לנתונים העובדתיים אשר יוצגו בפניהם.

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

אין ספק שפסיקת בית המשפט העליון בבע"ם 919/15, יצרה שינוי מהותי והיסטורי בחיוב ההורים במזונות הילדים, ולמעשה השוותה את מעמד האב למעמד האם בנשיאת נטל המזונות בהתאם לזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים ובהתאם להכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.

האב שחויב לפני מתן פסק הדין במזונות הכרחיים גבוהים עד שהילדים מגיעים לגיל 15, יהיה חייב בהם מכוח פסק הדין עד גיל 6, וזאת על פי המלצות ועדת שיפמן בכדי לעודד משמורת משותפת אשר תאפשר לאב להעניק לילדים תנאי מגורים זהים לזה שמעניקה האם.

ועל כך בהרחבה
מזונות ילדים נפסקו עד שניתן ביום: 19.7.2017 פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"ם 919/15 באופן שרוב המזונות היו חלים על האב.

כאשר האם נקבעה כמשמורנית של הילדים האב חויב בצרכים ההכרחיים של הילדים שלא ירדו מ- 1300 ₪ לחודש לילד בתוספת מדור וזאת עד גיל 15. כמו כן, האב חויב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה של הילדים. האם יכלה להיות עשירה מופלגת והאב עני מרוד וחיוב האב במזונות הילדים כאמור לעיל לא השתנה.

במשמורת משותפת הפחיתו מהאב בין- 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות, דבר שרק הוסיף לפגוע באב ממעמד הביניים, משום שהוצאות האב על הילדים במשמורת משותפת היו גבוהות יותר מ- 30 אחוז מאשר שהיו במשמורת האם.

לבית המשפט העליון הגיע ערעור בבע"ם 919/15, שעל פי מספר ההליך ניתן להבין שהוא החל בשנת 2015. בית המשפט העליון נדרש להתייחס לאי הסימטריות ואי הצדק אשר קיים כנגד האב בחיוב המזונות, ולאור ההחלטות השונות אשר יצאו מבתי המשפט הנמוכים יותר, גם לקבוע הלכה מסודרת בנושא.

פסק הדין ניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט עוזי פוגלמן במוטב של 7 שופטים שנתנו הסכמה מלאה לפסק הדין.

פסק הדין משתרע על פניי 103 עמודים אך בשורה התחתונה בית המשפט קובע כי מגיל 6 ועד גיל 18 יחול החיוב במזונות על שני ההורים מדין צדקה על פי ההכנסות שיש לכל אחד מכל המקורות ובהתייחס לזמניי השהות של הילדים אצל האב והאם.

במקרה שבו הילדים יהיו במשמורת משותפת, ולשני ההורים תהיה משכורת או הכנסה זהה, יזון כל אחד מההורים את הילדים בביתו והאב לא יידרש לשלם לאם מזונות לילדים.

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

תקציר דו"ח ועדת פרו' פנחס שיפמן

ביום: 5 ליוני 2006, הקים שר המשפטים דאז חיים רמון, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים במזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו לשר המשפטים דאז יעקוב נאמן, מהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים ובעיקר להפחית את החיוב שחל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה.

לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016

הימים האפלים בהם יכלו נשים להגיש תלונות סרק במשטרה כנגד גברים הולכים ומסתיימים. בהנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016 נקבע כי ניתן להעמיד לדין כל אדם בגין הגשת תלונת סרק, הן במשטרה והן בכל גוף שלטוני אחר, יהה התירוץ אשר יהה.

כידוע, הנחיה 2.5 של עדנה ארבל משנת 2002, פתרה נשים מקבלת כתב אישום על הגשת תלונת סרק במשטרה כנגד גברים בגין אלימות במשפחה. ואף מעבר לכך ארבל קבעה כי האישה איננה צריכה להביא כל ראיה  אשר תתמוך בגרסתה כי אוימה. די בכך שהאישה תגיד כי אוימה בכדי לקבל את הסעד מהמשטרה.

וכך, במקרה הטוב מבחינת הגבר הוא היה מורחק מהבית ובמקרה הגרוע הוא היה מורחק מהבית  המשותף ומהילדים. לשמחתנו שמהולה בעצב רב, נראה שמקרי ההתאבדויות של גברים בשנים האחרונות הוא זה שהביא את השינוי.

משמורת ילדים לאב הומוסקסואל

פתח דבר

אין ספק שמשאת נפשם של רוב בני האדם ככולם הינה לאחוז בתינוק, ודאי משל עצמם, ליהנות מחדוות הגידול, ולראות את התפתחות הילד והתוצאות הנלוות מכך.
לגברים חד מיניים, קרי הומוסקסואליים, נדמה לחשוב שאין להם שום סיכוי לקבל משמורת ילדים עיקרית או אף משמורת משותפת, אולם טעות בידם משום שמשמורת ילדים בכלל ומשמורת משותפת בפרט יכולה להינתן בנסיבות מסוימות גם להם, ואפילו ביתר שאת, לאור מערכת היחסים המיוחדת שיש בינם לבין האם, בין אם היא חד מינית ובכלל, ובלבד שיש להוביל את תהליך ההתקשרות בין הגבר לאישה בדרך הנכונה מלכתחילה.

הקדמה

הכמיהה לילד הינה כמיהה כלל אנושית אשר אינה מבדילה בין משיכת האדם למי מין המינים ולכן היא מצויה גם בקרב כל בני האדם לרבות בני אדם דו מיניים או בעלי משיכה למין שלהם.
כידוע, בעבר בני זוג חד מיניים היו מקיימים את הקשר בינם לבין בני מינם בסתר ולפיכך גידול של ילד משותף להם ולבת זוג היתה נחשבת למשימה כמעט בלתי אפשרית. כיום, כאשר החברה מגלה הרבה יותר רגישות ואמפטיה כלפי בני זוג חד מיניים, ניתנת להם גם לגיטימציה גדולה יותר לגדל ילד משלהם.
כידוע בני זוג חד מיניים אינם חווים רק קושיים חברתיים וממסדיים, אלא גם קושי בינם לבין עצמם כאשר מדובר בהבאת ילד לעולם, הגידול שלו והמשמורת עליו.
יחד עם זאת כשם שבימינו קיימת פתיחות הולכת וגוברת מצד החברה ומערכות המשפט ליתן משמורת ילדים לאב, כך גם מתקיימת פתיחות גדולה יותר למסור לאב ההומוסקסואל את משמורת הילד ולתת לו גם משמורת משותפת.

משמורת ילדים

משמורת ילדים נמסרת על דרך הכלל לאם, על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. הכלל המרכזי והעיקרי בפסיקה בעניינו של ילד הינו שיש לפסוק על פי טובתו, והרציונל אשר גם מופיע באופן מפורש בחוק הינו שטובת הילד לשהות ברוב הזמן במחיצת האם, שם יקיים את מרכז חייו.

טובת הילד

טובת הילד היתה ונשארה הבסיס לפסיקת משמורת ילדים כאמור מכוח החזקה לפיה טובת הילד להיות במשמורת האם, אך בשים לב לסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית אשר קובע שלהורים ניתנת הרשות להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע, לאמור הסדרי ראייה.
משמע שהורים רשאים לקבוע בינם לבין עצמם בהסכם הסדרים אשר יקלו באופן משמעותי על גבר לקבל משמורת משותפת ולחייב את האם לעמוד בכך, וזאת במיוחד לאור מערכת היחסים המיוחדת בין הגבר ההומוסקסואל לאישה. בית המשפט אמור להיכנס לדיון בנושא המשמורת רק כאשר לבני הזוג לא קיימת הסכמה בנושא.

לסיכום

הסכם מקדים טוב ומקצועי בין בני הזוג יכול להעניק לגבר הומוסקסואל מידה רבה של ביטחון, אם כי לא מוחלט, לכך שהוא יחלוק עם האם במשמורת משותפת על הילד, ובהתאם לכך יקבעו גם מזונותיו. הסכם כזה יש לנסח בהתאמה להוראות החוק והפסיקה.

בעל מקצוע יקר

במסגרת הרצון שלנו לשפר ולהרחיב את השרות אשר ניתן ללקוחות אידאה, החלטנו לקדם שיתוף פעולה עם בעלי מקצוע מעולים אשר יוכלו לתת מענה בייעוץ וטיפול בכל הנושאים אשר קשורים לענייני משפחה וגירושין.

כך שאם אתה בעל מקצוע מעולה אשר יכול לתת מענה למשפחות בכלל ולגברים וילדים בפרט, אתה מוזמן ליצור עמנו קשר באמצעות הדואר האלקטרוני, או באמצעות כפתור צור קשר דרך האתר של אידאה בכדי לקבל פרטים נוספים על הנושא. 

לציין ששיתוף הפעולה בניינו אינו מחייב בתשלום כל שהוא מצידך.

* הפניה הינה לגברים ונשים כאחד

אל האתר של אידאה
אל הדף שלנו בפייסבוק
אל הבלוג שלנו בקפה דה מרקר

 

בכבוד רב,
שאול נוי
מנכ"ל אידאה

אב ישלם מחצית מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.

התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים

מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.

על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.

מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.

לגופו של פסק הדין בערעור

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.

ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.

לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.

הגישו תביעת נזיקין על אונס וישלמו פיצויים על הוצאת לשון הרע

כתבה שפורסמה ביום: 6/1/15, בחדשות ישראל היום:

הגישו תביעת נזיקין על אונס וישלמו פיצויים על הוצאת לשון הרע

על פסק הדין

חמש נשים הגישו תלונה במשטרה ותביעת נזיקין כנגד גבר על אונס ובית המשפט חייב אותם לשלם לגבר פיצויים בסכום כולל של 1.7 מליון ש"ח בגין הוצאת לשון הרע, עגמת נפש ותלונת שווא במשטרה.

נראה שמדובר במקרה חריג ותקדימי, ובכל אופן, אנחנו לא שומעים בכל יום פסקי דין מהסוג הנ"ל. מה הסיבות לכך ? מה היא תביעת נזיקין על תלונת שווא ? וכיצד בית המשפט מתייחס לסוגיה זו ?

מעשה של אונס בכלל

זה דבר מוזר, אבל עד לפני מספר שנים חוק העונשין הכיר במושג אונס או אינוס כמעשה של גבר כלפי אישה בלבד. כיום החוק תוקן והמושג אונס מיוחס גם לגבר וגם לאישה אשר מבצעים, כלשון החוק ובחלקו, בעילה של אדם אחר בהעדר הסכמתו.

יש להקדים ולומר שמעשה של אונס הוא עבירה חמורה מאוד כלפי הנבעל והטראומה אשר נגרמת לו כתוצאה מהמעשה גדולה מאוד. לפיכך, אין ספק שיש להעניש כל אדם אשר נתפס כאנס במלוא החומרה, ואולם אין לשכוח את הנזק הרב אשר נגרם לאדם הנחשד במעשה אונס לאחר שהוגשה נגדו תלונת שווא במשטרה.

כיצד המשטרה מתייחסת לתלונה של אישה על אונס

משטרת ישראל אמונה על השמירה של שלטון החוק ומתוקף תפקידה היא אמורה, בין היתר, לחקור תלונות של עבירות פליליות ובמידת הצורך גם להמליץ על הגשת כתב אישום.

אישה אשר מגישה כנגד גבר תלונה על אונס גורמת לזעזוע במשטרה אשר מעמיד את כל החוקרים על הרגליים ובאופן אינסטינקטיבי הם כבר מחליטים שהגבר אשם עוד לפני שגולל את גרסתו לאירוע הנטען על ידי האישה.

במקרים רבים במשטרה גורסים שזה לא הגיוני שאישה רכה ושברירית תעליל על גבר מעשה של אונס, שכן עצם הגשת התלונה עצמה, בה היא צריכה לדבר על מקרה האונס, גורמת לה נזק גדול שיש לקחת אותו ברצינות רבה בעת הגשת התלונה והחקירה של החשוד.

הגם שהנחיה 2.5, שהנחתה בעבר עדנה ארבל, פרקליטת המדינה לשעבר, לפיה אין להעמיד לדין אישה אשר נתפסת בתלונת שווא על מעשים אסורים במשפחה בכלל ומעשים מיניים כלפיה בפרט לעיתים נעלמת כליל מענייהם. כך שהפרצה לגנב גדולה.

כיצד בית המשפט מתייחס לכתב אישום פלילי על אונס

כמו בהרבה מקרים, המזור של הגבר נמצא בידיו של חוקר או חוקרת חכמים ומיומנים במשטרה ו/או בידי שופטי בית המשפט אשר יאפשרו לגבר לקבל את יומו בדין ולטעון את טענותיו כהלכה.

יחד עם זאת, הרשעה במעשה פלילי מחייבת ראיות אשר יוכיחו את אשמתו של הנאשם במעשה מעל לכל ספק סביר, ועל אף אחוז ההרשעות הגבוה, אשר רובם ככולם נגמרים בעסקת טיעון, עדיין לגבר עומדת זכות החפות.

אחוז ההרשעות בכתבי האישום אשר מוגשים כנגד גברים הינו מעל 95 אחוז וקשה מאוד להאמין שרק 5 אחוז מבין אלו שהוגש נגדם כתב אישום זכאים. מכאן עולה הסבר מתבקש אחד, רוב הגברים חותמים על עסקאות טיעון בכדי לסיים את הפרשה מהר ככל הניתן, וזאת אפילו במחיר של הרשעה, או בעונש ללא הרשעה.

כיצד מתייחס בית המשפט לתביעת נזיקין על אונס

במסגרת ההליך הפלילי רשאי הקורבן, לדרוש מבית המשפט לחייב את המורשע בפיצויים כספיים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהמעשה הפלילי נגדו. עם זאת, עומדת לקורבן הזכות גם לתבוע פיצויים נזיקיים בתביעה אזרחית כנגד הפוגע.

מפסק הדין עולה שאותן נשים הגישו תביעת נזיקין אזרחית כנגד הגבר לאחר שבהליך הפלילי הוא זוכה. הגבר שהחליט ללכת עם העניין עד הסוף הגיש נגד אותן נשים תביעת נזיקין נגדית על כל הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרשה.

כיצד בית המשפט מתייחס לתביעת נזיקין אשר הוגשה כנגד אדם שבדה מעשה אונס

בית המשפט עומד בראש הכס ולשופטים בעניין זה ידוע איזה מסלול של ייסורים עובר אדם אשר נחשד בעבירה של אונס. יחד עם זאת, בית המשפט אינו כפוף להנחיה של עדנה ארבל כאמור, ובעניין זה במידה ויתברר לבית המשפט שהתלונה על האונס בדויה, ודאי תביעת הפיצויים שהוגשה בעקבותיה, הוא יפסוק לנפגע פיצויים גבוהים על כל הסבל שעבר, לרבות עגמת נפש, תלונת שווא במשטרה הוצאת לשון הרע והוצאות משפט.

התנאים שבהם גבר זכאי בפלילים יכול לזכות בפיצויים עקב תלונת סרק והנזק הכולל אשר נגרם לו כתוצאה מהתלונה הינם ללכת עם ההליך הפלילי עד להוכחת חפותו ולאחר מיכן להגיש תביעת נזיקין כנגד האישה.

בדרך זו פעל הגבר בפסק הדין אשר פורסם לעיל, דבר אשר יכול לאשר שהמונח "זכויות הגבר" איננו רק סיסמה אלא גם דבר שבעובדה.

בשולי הדברים יצוין כי הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016, רוקנה מתוכן את ההנחיה שקבעה בעבר פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, כך שהדרך להשיג כיום פיצויי בנזיקין על הגשת תלונת שווא קלה יותר מבעבר.

בית הדין הרבני

הקדמה

בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוט בדיני משפחה. שתי הערכאות פועלות מכוח דינים אזרחיים אשר מחייבים כל אחד מהם לפסוק בנושא מסוים על פי הדין החל עליו. בשים לב להבחנה בין הסמכות לדון בסוגיה מסוימת והדין אשר לפיו יש לפסוק.

סמכויות שיפוט בדיני משפחה

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות שיפוט מקבילה לדון בנושא של משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה, מזונות ילדים וחלוקת רכוש בגירושין. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות טבועה לדון בנושא של מזונות ילדים כל עוד לא ניתנה הסכמה מצד שני בני הזוג לדון בכך בבית הדין וככל שבית הדין פסק דמי מזונות לאחר שבחן את הנתונים.
בית הדין הרבני אוחז בסמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין יהודים והדבר כולל גם דיון על הכתובה, מדור ספציפי וכד'.

הדין החל בדיני משפחה

הדין החל על ענייני נישואין וגירושין בין יהודים הינו הדין העברי בלבד. פסיקה בנושא דמי מזונות לרבות מזונות ילדים ומזונות אישה אף הוא יתבצע על פי הוראות הדין העברי. הדין אשר חל על משמורת ילדים, הסדרי ראיה וחלוקת רכוש הינו הדין האזרחי.

מאיין שואב בית הדין הרבני את סמכות השיפוט בדיני משפחה

בית הדין הרבני הינה ערכאת שיפוט אשר מוסמכת לדון ולפסוק בדיני משפחה מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, (להלן: "חוק השיפוט").
על פי חוק השיפוט, בית הדין הרבני מוסמך לדון ולפסוק בלעדית בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. פסיקת בית הדין הרבני בעניין זה תהיה על פי הדין העברי בלבד.

הדין העברי בדיני משפחה בכלל ובענייני גירושין בפרט הינו דין מסועף אשר מצריך דיונים ממושכים שברוב המקרים מתקשים לעמוד במבחן התקנות ולכן חלק מהאמור בדיונים של בית הדין הרבני כלל אינם עולים על הכתב בפרוטוקול. בזה יתרונו של בית הדין הרבני כלפי המתדיינים בפניו אך בזה גם חסרונו.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני נישואין וגירושין

הדין העברי, כמו בעוד כמה דינים אחרים, מקשה על בני זוג בענייני גירושין ברבנות. תפיסת הדין העברי הינה שלמען כלל המשפחה הקרובה והרחוקה, יש ככל הניתן להינשא רק פעם אחת ואם קיימת בעיה זוגית בין בני זוג יש לנסות לפתור אותה בכל דרך.

אך לדין העברי יש גם כללי יציאה מנישואין ואילו הן עילות הלכתיות מבוררות לחיוב בגט. על פניו נראה שלבעל יש עילות רבות יותר לחייב את האישה בגט, אלא שהדרך להשיג את הראיות לכך אינה קלה כלל. לציין שהגשת תביעת גירושין חפוזה מצד הגבר עלולה לגרום לכך שבית הדין הרבני יחייב אותו בכתובה.

לפיכך פתיחת תיק גירושין ברבנות חייבת להיעשות כראוי על פי מבחני כריכה כנים אשר נקבעו בבית המשפט העליון.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6 בכדי שלאחר מגיל 6 ילמד אותו תורה. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. יש הפוסקים שהאב יכול ללמד את בנו תורה כבר מגיל 3.

אלא שבתביעה למשמורת ילדים בית הדין הרבני יאלץ לפסוק על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים, בן ו/או בת עד גיל 6 תהיה לאם. ומכוח כלל ההמשכיות נשארים הילדים במשמורת האם עד גיל 18. לפיכך, במקרים רבים יקשה על בית הדין הרבני להכריע בתביעה למשמורת בנים בעיקר מעל גיל 6.

יצוין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת, כך שתביעה למשמורת משותפת תהיה זרה לבית הדין הרבני הן מכוח החוק והן מכוח הדין העברי.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסדרי ראיה

בית הדין הרבני מחזיק בסמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה לדון ולפסוק בנושא של הסדרי ראיה. בית הדין הרבני יכול להיות דיי איתי במתן החלטה על הסדרי ראיה אך הוא יכול להיות גם מהיר. יחידת הסיוע אשר הוקמה לאחרונה בבית הדין הרבני מסייעת לו במתן החלטות מהירות יותר בנושא.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בישראל על פי הוראות הדין העברי. אמנם חזקה שלאישה מגיעים מזונות בתנאים מסוימים, אך לאור התפתחות הדור והעובדה שנשים כבר לא ממש נמצאות בבית לטפל בבעל והילדים נמצא בית הדין הרבני פוסק כהלכה בנושא והוא ממעט לפסוק מזונות אישה.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים ובשנים עברו הם גם היו מצמידים את המזונות לתוספת השכר לשכירים במשק ולכן ככל הניתן רצוי שהדיון על מזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

פסיקת בית הדין הרבני בעניין של חלוקת רכוש בגירושין מתעכבת הרבה מעל המצופה מהטעם שבית הדין הרבני משהה את הפסיקה בנושא ככל שהוא מוצא איזה שביב של סיכוי שבני הזוג יחזרו לשום בית. כאן ברור שכאשר אין בית והמשאבים כבר חולקו, הקושי לחזור לשלום בית הולך ופוחת.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסכם גירושין

בעבר, בית הדין הרבני היה מנסה לשכנע בני זוג לחזור לשלום בית אפילו כאשר הם הגיעו אליו על מנת לקבל תוקף של פסק דין על הסכם גירושין. כיום בתי הדין הרבה יותר קלים בנושא ואישור הסכם גירושין הינו הליך קל ופשוט בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של ממזרים ופסולי חיתון

בית הדין הרבני מחזיק באופן בלעדי בפנקס של איסורי נישואין וכן בפנקס של ממזרים. בית הדין הרבני לא יחתן אישה שזנתה בבעלה עם המאהב שלה וכד'. וכן, לא יחתן ממזר או ממזרה עם בני זוג אסורים על פי הדין העברי.

לסיכום פסיקת בית הדין הרבני בדיני משפחה

יש אשר סוברים שניתן להקל ראש בתביעה לבית הדין הרבני או בהתדיינות בפניו לאור הפורמאליות המועטה שהוא מציג והדרך של הדיינים שלעיתים מדברים בגובה עיניים. אך אל לנו לטעות, בית הדין הרבני מחזיק בסמכויות שיפוט רחבות בדיני משפחה ופסיקת בית הדין הרבני לצורך הפעלתה בין בהוצאה לפועל ובין בדרכים אחרות זהה לזו של בית המשפט לענייני משפחה.

כך שלטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה חשוב מאוד להתייעץ ולקבל את ההדרכה הנכונה לפני שעושים כל צעד בכיוון של בית הדין הרבני.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

פתיחת תיק גירושין ברבנות

זכויות הגבר בגירושין

אם נתייחס לגופו של ביטוי הרי פתיחת תיק גירושין ברבנות ולאופן בו הוא נפתח יש השלכות אשר ישפיעו על כל מהלך ההתדיינויות בין בני הזוג לקראת גירושין, על תוצאות הדיונים וכמובן גם על העתיד של כל אחד מבני הזוג והילדים. נעבור בקצרה על הדרכים לפתיחת תיק גירושין ברבנות והאם ניתן ללמוד מהם על זכויות הגבר בגירושין.

פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך אישור הסכם גירושין

במקרים בהם בני זוג מסכימים על כל התנאים לקראת הגירושין כולל הגירושין עצמם, כל שנותר להם הינו לנסח הסכם גירושין, לפתוח תיק גירושים בהסכמה ולאשר את ההסכם בדיון אפילו מול דיין אחד. לאחר שההסכם אושר ובני הזוג יעברו עוד כמה פרוצדורות הלכתיות, הם יוכלו להתגרש וללכת איש לדרכו.

פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך תפיסת סמכות

המערכת המשפטית בכלל אינה מאפשרת לשתי ערכאות לדון באותה סוגיה בכדי שלא תהיה פסיקה שונה באותו נושא בשתי ערכאות, ולכן נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בסוגיה מסוימת מקבילה יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה התביעה לראשונה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות.

חשוב מאוד לציין כי פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך תפיסת סמכות מוכרת בבתי המשפט, והיא לא תתאפשר ולא תתקבל במידה שתביעת הגירושין לא תהיה כנה ולא תוגש בצורה נכונה על פי פסיקה של בית המשפט העליון. כלומר, אין דיי בפתיחת תיק גירושין ברבנות בכדי להבטיח שהדיון יתנהל אך ורק ברבנות, משום לא עצם פתיחת התיק חשובה אלא התוכן אשר מובנה בתוך התביעה.

פתיחת תיק גירושין ברבנות בהגשת תביעה לגירושין

תביעה לגירושין מוגשת לבית הדין הרבני כאשר אין בין בני הזוג הסכמה להתגרש. במקרים מסוימים יש לגבר יתרון בהגשת תביעה לגירושין ברבנות, ובלבד שהתביעה מכילה את העילות ההלכתיות המתאימות לחייב את האישה בגט. אחרת הגבר יסתכן בחיוב כתובה.

היתרונות אשר ניתנים לגבר בהגשת תביעה לגירושין

הדרך היחידה לחייב אישה בגט הינה בהגשת תביעה לגירושין במזכירות בית הדין הרבני שלהם יש את הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודיים. במקרים, עוד לפני פתיחת תיק גירושין, רבים עצם הגשת התביעה והמועד בו היא נפתחת נחשב ליום הקרע בין בני הזוג אשר פועל לטובת הגבר כאשר הזכויות הפנסיוניות שלו גדולות מהאישה בבואם של בני הזוג לערוך חלוקת רכוש בגירושין.

ישנם מקרים בהם לגבר הרבה יותר נוח ונכון לדבר על התנהגות האישה כלפיו והדרך היחידה לעשות  זאת הינה בתביעת גירושין לבית הדין הרבני. זאת משום שבבית המשפט לענייני משפחה כלל לא יקיים דיון בנושא פרט למקרים שהדבר פוגע בילדים על פי עקרון טובת הילד.

אישה נשואה ולא עובדת רשאית לדרוש מזונות אישה. אף שבתי המשפט עברו בשנים האחרונות מעט שינויים בנושא עדיין אישה תוכל לקבל מזונות עבורה הרבה יותר בקלות בבית המשפט לענייני משפחה מאשר בבית הדין הרבני. כך לדוגמא, אישה אשר לא מכבסת לבעלה, לא מגהצת, לא מקיימת איתו יחסיי אישות וכד' לא תהיה זכאית למזונות אישה בבית הדין הרבני, לעומת בית המשפט שעשוי כן לפסוק לה.

פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית

כאשר גבר מעוניין לשנות מערכת יחסים רעועה בינו לבית אשתו עליו להציע לה ראשית לפנות לייעוץ זוגי שאם זה יצליח יוביל הדבר לשלום בית ואם לאו, יוביל הדבר לגירושין. אחת הבעיות בעניין זה הינה שבהרבה מקרים פנייה של הגבר אל האישה בדרישה לגשת לייעוץ זוגי נתקלת באטימות ו/או התעלמות, וכך ממשיכה להתקיים בין בני הזוג מערכת יחסים גרועה עד אין קץ, הגם שהיא אינה מובילה לשום מקום.

פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית מטרתה להוביל את האישה במסלול שיפוטי מפוקח לדיון בבית הדין הרבני אשר ברוב רובם של המקרים ימליץ לבני הזוג לגשת לייעוץ זוגי. במידה והאישה תסרב לכך, והיא יכולה, בית הדין יתחיל לדון בנושא הגירושין. היתרון של פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית הינו בכך שהגבר יכול להתמודד עם אישה שהיא אדישה למצב היחסים בניהם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

הסכם ממון | יחסי ממון | הלכת השיתוף | ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

חלוקת רכוש על בסיס הלכת השיתוף

במהלך שנים של זוגיות, צברתם אתם ובנות זוגכם רכוש, נכסים, כלי רכב, פריטי ריהוט, חסכונות, כסף נזיל וכדומה. כעת, כשדרככם נפרדות, מן הצדק לחלק את הרכוש והנכסים הללו ביניכם שווה בשווה על פי היגיון שאפשר להסביר אותו ולהסכים עליו, או באמצעות פנייה לבית המשפט שיכריע בסוגיה זו.

חלוקת הרכוש בגירושין מתבצעת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אלא שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל על בני זוג נשואים בלבד, ולפיכך, בהעדר חקיקה בעניינם של ידועים בציבור, בית המשפט העליון נאלץ בעבר לקבוע הלכה אשר נקראת הלכת השיתוף. הלכת השיתוף נוגעת בכל ההיבטים של חלוקת הרכוש באופן כמעט זהה לחוק יחסי ממון בין בני זוג והיא חלה על בני זוג ידועים בציבור, לרבות בני זוג חד מיניים.

חלוקת רכוש על פי צדק בבית המשפט

לאורך השנים, נחשפנו כולנו לסיפורים על אנשים שבנו עסקים, רכשו נכסים והשקיעו את כל חייהם בבניית עושר, ובזמן של גירושין עליהם לחלוק את כל הנכסים הללו עם בת זוגם. חשוב להבין, שבדרך כלל אנחנו מקבלים את המידע מצד אחד, ואנחנו נחשפים רק לחלקים הפיקנטיים של הסיפור, בעוד הסיפור המלא והצדק שנעשה סביבו נמצא בתוך חדרי בית המשפט. יחד עם זאת, זכותו של כל אחד להגן על עצמו ולהגדיר מראש באמצעות הסכם ממון את האופן בו הרכוש יתחלק במקרה של גירושין.

הסכמים של חלוקת רכוש

הסכם ממון מאפשר להגדיר רכוש שאתם מביאים אל תוך הזוגיות, ולהגדיר מראש כיצד תתבצע חלוקת הרכוש אשר ייצבר במהלך הזוגיות. הסכם כזה מקבל תוקף רק לאחר אישורו על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני כאשר בני הזוג נשואים.

גירושין בבית הדין הרבני

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

גירושין בבית הדין הרבני

אם, כמו רוב הזוגות הנשואים בישראל התחתנתם בחתונה יהודית מסורתית ברבנות, הרי שגם עבורכם הדרך היחידה להתגרש הינה בהליך של גירושין בבית הדין הרבני. ברגע שאתם מקבלים על עצמכם את חוקי ההלכה היהודית בענייני חתונה, יהיה עליכם לקבל אותם גם בענייני גירושין. גירושין בבית הדין הרבני מבוססים על חוקי ההלכה כקו המנחה בכל משפט גירושין בישראל, תוך מציאת דרך המלך שבין חוקי ההלכה ובין דיני משפחה החלים במדינת ישראל.

רוב חוקי המשפחה מבוססים על ההלכה היהודית

קיימים מקרים שהליכי גירושין בבתי דין רבניים האזוריים מתקיימים בניגוד לאותם דיני משפחה אזרחיים, ובמקרים כאלה רשאי כל אחד מהצדדים להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, על מנת לבחון מחדש את החלטת בית הדין הרבני האזורי. יחד עם זאת, כדאי לדעת שחוקי המשפחה בישראל מבוססים באופן כללי על ההלכה היהודית, הדבר נכון גם בתחום של תשלום מזונות אישה ו- מזונות ילדים, כך שבדרך כלל אמורה להיות חפיפה מלאה בין הבסיס השיפוטי של בתי הדין הרבניים לבין הבסיס השיפוטי של בתי משפט לענייני משפחה. אנשי הארגון שלנו יוכלו לספק לכם את כל המידע הקשור בהבדלים, בין הפסיקה בבית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מאפייני הגוף השופט

בית הדין הרבני יכול לעסוק בכל נושא הקשור לענייני גירושין ובהתנהלות שלאחריהם, וגם בנושאים כגון משמורת ילדים, משמורת משותפת וכד'. יחד עם זאת, בני הזוג רשאים לבחור את המקום בו הם רוצים לדון בתיק שלהם, ונושאים כמו משמורת משותפת הנחשבים לעניין ליברלי ומודרני יותר, ראוי שיידונו בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית דין רבני, פרט למקרים בהם האב דורש משמורת של בנים מעל גיל 6.

הצטיידו בייעוץ הנכון והמתאים

בין שבסיס הסכסוך שלכם הוא סביב משמורת על הילדים, גובה המזונות, הוצאה לפועל מזונות, או כל נושא אחר, אתם צריכים לבחון אותם בעזרת אנשי הארגון שלנו, מה הוא הגוף הנכון ביותר לנהל בו את הדיון ? לאו דווקא כדי להטות את המצב לטובתכם, אלא פשוט כדי לשפוט אותו בסטנדרטים מודרניים ופתוחים. כמו בכל מהלך שאתם עושים בהליכי הגירושין ולאחריהם, ייעוץ נכון המספק לכם את כל המידע שאתם זקוקים לו על מנת להתנהל מול הצד השני, יכול להיות גם ההבדל בין הצלחה לכישלון. צרו איתנו קשר בהקדם ואנו נספק לכם את כל הכלים, והמידע הנדרש לכם על מנת להבטיח שאתם עושים את הדברים בצורה נכונה ומושכלת.

בדיקת מסוגלות הורית

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות | בדיקת מסוגלות הורית משמורת ילדים לאב לאחר גירושין

 

כלל טובת הילד

מצד החוק והמשפט, השיקול החשוב ביותר בכל החלטה בין הורים וילדים, הינה טובת הילד. ואם להערכת בית המשפט, אשר נעזר במומחים, אחד מההורים איננו מסוגל להיות הורה משמורן לילדיו הוא ימנע זאת ממנו.

בדיקה למסוגלות הורית היא בדיקה המיועדת לקבוע מה מידת כשירותו של ההורה הנבדק לספק לילדיו את כלל צורכיהם הפיזיים והפסיכולוגיים. בבדיקה בוחן הבודק, שהוא בדרך כלל פסיכולוג אחד או יותר, שורה של פרמטרים אישיותיים, פיזיים, כלכליים, דמוגרפיים, פסיכולוגיים וכדומה, הכל בהתאם לסיבה שבגינה נשלח הנבדק לבדיקה.

ביטול חזקת הגיל הרך ומסוגלות הורית

לצערנו, הליכי גירושין יכולים להגיע לנקודות מאוד לא סימפטיות בהן עלול אחד מבני הזוג לטפול האשמות נגד בן הזוג השני רק כדי לגרום לו לכאב, או כדי לזכות במשמורת הילדים. בדיקת מסוגלות הורית היא בדיקה שאם לא נתקיימו בה התנאים הנדרשים לאישור מסוגלותו של ההורה המשמורן שהוא בדרך כלל האם, הדבר יכול להוביל אפילו לביטול חזקת הגיל הרך של האם, בדיוק כפי שהגדרתו של ילד בן מורד יכולה להוביל להפחתה של מזונות ילדים, ולעיתים גם למצב של ביטול מזונות ילדים אם הוכח שהאם עומדת מאחורי סירובו של הילד להיפגש עם האב.

בני זוג אשר נמצאים במסגרת הליכי גירושין עלולים להגיע למצבים פסיכולוגיים קשים וקיצוניים, אשר במהלכם הם עלולים לנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותם, ולחפש דרכים להשיג את מטרותיהם, בין שדרכים אלה כוללות קידום הפחתת מזונות ילדים של בן מורד, ובין שדרכים אלו כוללות צעדים הקשורים יותר באישה ופחות בילדים, כמו ביטול דמי מזונות אישה.

טובת הילד לנגד עיניכם

אם כן, הדבר החשוב והמרכזי בפסיקת בית המשפט בעניין משמורת ילדים וגם לכם כהוריו של הילד הוא טובתו. אם להערכתכם ישנו ספק במסוגלות ההורית של האם זה עדיין לא אומר שאתם אינכם מסוגלים לתבוע את משמורתו של הילד.

בכל מקרה, כצד לגירושין אתם צריכים לקבל את הייעוץ הטוב ביותר, לדעת את דברי החוק ואת עמדת בתי המשפט בנושא, לפני שאתם מקבלים החלטה. באידאה נספק לכם את כל הסיוע הנדרש, לרבות תשובות על התהליך שאתם עוברים כי אידאה פועלת למען זכויות הגבר במשפחה.

עורך דין גירושין

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

מדוע אתם צריכים להיעזר בשירותיו של עורך דין גירושין ? וכיצד ?

הליכי גירושין, בין שאנחנו אוהבים את זה ובין שלא, יכולים להגיע לנקודות מאוד קשות שבהן בני הזוג פשוט לא מסוגלים לתקשר ביניהם. בני הזוג אינם מסוגלים להבין זה את זה, ולא מסוגלים להגיע להסכמה באף נושא, גם לא בנושאים הקטנים ביותר. במקרים כאלה, ישנה חשיבות רבה לכניסת גורם חיצוני שייצג את כל אחד מן הצדדים ויוכל להביע את הדברים בצורה קונקרטית ובלי רגשות. מן הסתם, רצוי שאותו גורם ידע גם על מה הוא מדבר, ידע מה לעשות, מה הוא יכול להשיג, וכיצד לפעול לטובתו של הצד שהוא מייצג.

לפתור קונפליקטים בצורה מקצועית

בהליכי הגירושין עצמם, ובשנים שלאחר מכן, יכולים להיווצר אין ספור מצבים של קונפליקט שהצדדים לא מסוגלים לפתור בעצמם. מצבים אלה יכולים לגרום לסכסוך על גובה מזונות ילדים, סביב המשמורת על הילדים, חלוקת הרכוש ונושאים רבים אחרים שיכולים לגרום סבל רב לשני הצדדים. קונפליקטים אלה יכולים להיות כל כך קשים עד כדי כך שצד אחד יתלונן על אלימות במשפחה, או ינסה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לצד השני, רק בכדי לגרום לו סבל, ולעשות את מה שהוא מרגיש כתגובה הראויה לסבל אשר נגרם לו עצמו.

מצבים שאי אפשר להתמודד איתם באופן עצמאי

היכולת שלנו כאנשים פרטיים להתמודד עם תלונת שווא על אלימות במשפחה, או עם מצב שבו אנחנו מקבלים הודעה על צו עיכוב יציאה מהארץ הינה מוגבלת מאוד ללא הידע אשר נדרש לטיפול במצבים אלה. כדוגמה נוספת, אפשר להזכיר מצב שבוא אם אינה מאפשרת לאב לראות את ילדיו, או שהיא נוקטת בטקטיקות נלוזות כדי לפגוע במערכת היחסים של האב עם ילדיו.

הנציגים שלכם מתחילת התהליך ועד סופו

עורך דין גירושין יכול אמנם לספק לכם את השירות המשפטי בכל הערכאות אשר קשורות לדיני משפחה ולפעול לטובת המטרה שלכם ולמען הצדק. אך באידאה שהינו גוף אשר אמון על זכויות הגבר במשפחה, תוכלו לקבל תחת קורת גג אחת גם הדרכה, גישור, וגם הפנייה לעורך דין גירושין מומחה לשם מיקסום הזכויות שלכם בתהליך הגירושין מתחילת הדרך ועד סופה.

גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

משמורת משותפת אינו מושג חדש אם כי שבעבר נעשה בו שימוש מועט. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר הסכמי גירושין בהם מופיעה הסכמה על משמורת משותפת של שני ההורים. הכלל המרכזי הוא שכאשר משמורת ילדים נמצאת אצל הורה אחד, ההורה השני זכאי לקבל הסדרי ראייה, וכאשר המשמורת היא משותפת בין שני ההורים, ישנו שוויון מלא בין ההורים בחלוקת הזמן שבוא הילדים נמצאים אצל כל אחד מהם ונשיאה בכל האחריות ההורית הכרוכה בכך.

לציין, שבמשמורת רגילה ההורה המשמורן אחראי כמעט לכל הטיפול השוטף בסדר יומם של הילדים לעומת ההורה שמקבל את הסדרי הראייה לוקח אחריות שווה עם ההורה המשמורן בנושאים אשר הינם מעבר לסדר יומם הרגיל של הקטינים, כגון: טיפולי שיניים, משקפיים, חוגים, קייטנות, יציאה לחו"ל, ניתוחים וכד'

מאיין מגיע הרצון לקיים משמורת משותפת

הרצון לקבל משמורת על ילד יכול לנבוע מרגש חזק ועמוק של ההורה, אשר חש שהוא רוצה להיות שותף מלא בגידול, בחינוך ובחייו של ילדו, וגם רוצה שהילד יהיה מעורב בחייו שלו, ולא יראה אותו רק כמקור מימון הדואג לצרכיו החומריים. מן הצד השני, ישנם הורים שאין להם כל עניין לשמר קשר עם ילדיהם, והם עושים את המינימום המחויב מהם על פי החוק.

התקדמות הדור לעבר משמורת משותפת

בעוד שבעבר, בעיקר עקב מחויבות לפרנסה, אבות היו מעדיפים להשאיר את משמורת הילדים אצל האם. כיום, יותר ויותר אבות רוצים להיות שותפים מלאים בחייהם של ילדיהם ועל כן הם רוצים ליישם את המודל של משמורת משותפת. משמורת משותפת ניתן להסדיר באמצעות הסכם משמורת משותפת או במסגרת תביעה משפטית.

קיימים מקרים שבהם הורה אחד, בעיקר האם, מסרב להסכים למשמורת משותפת, בעיקר מטעמים כלכליים ומטעמי שליטה, אלא שבכך לא תם ונחתם הנושא והזכות לקבל משמורת משותפת בתנאים מסוימים עדיין קיימת לאב.

דיני משפחה בישראל נקבעים על פי דין אזרחי שבמקרים מסוימים מפנה אל הדין העברי. בענייני משמורת ילדים הדין החל הינו דין אזרחי אשר קובע שמשמורת הילדים תיקבע על פי טובתם בלבד.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה במקרים אשר קשורים למשמורת משותפת

אחת מהתחבולות של נשים כנגד דרישת האב לקבל משמורת משותפת או אפילו הסדרי ראייה הינה הגשת תלונת שווא במשטרה ו/או הגשת בקשה למתן צו הגנה בכדי להרחיק את האב מהבית ומהילדים, ובכך גם להרחיק אותו מהסיכוי לקבל משמורת משותפת של שני ההורים.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה בעניין זה הינה לתת לגבר את הכלים בכדי להתמודד עם תלונות שווא של האם במשטרה, להתמודד עם דרישתה למתן צו הרחקה מהבית כנגד האב ומתן סיכוי אמיתי לאב להתמודד עם האם על משמורת הילדים.

פניה עצמאית לטיפול בהשגת משמורת משותפת בידי עו"ד לגירושין

יצוין שפניה עצמאית לעו"ד לגירושין אשר נתפס כמומחה לדיני משפחה יכולה להועיל לפתרון הסוגיה, אלא שבכדי לטפל בסוגיה קשה זו יש צורך בהרבה ניסיון וידע מהשטח. לפיכך אב אשר מעוניין לפעול בסוגיה זו טוב יעשה אם יפנה לאידאה שאז יוכל לקבל באופן ודאי את מירב הפתרונות המתאימים לסוגיה וגם הפניה לטיפול בידי עו"ד לגירושין מומחה שיתן שרות מקצועי מול בית המשפט בצמוד להנחיות פרקטיות מהיועצים באידאה.

גירושין בהסכמה הדדית

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה | גירושין בהסכמה הדדית

גירושין בהסכמה הדדית

יתכן שאתם מצויים במצב כזה שהמונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל האמת היא שבדרך כלל מדובר בדרך הטובה והנכונה ביותר להתגרש ככל שצד מסוים אינו מתעקש לקבל דברים שלא מגיעים לו על פי החוק. גירושין, מעצם טבעם, מייצגים מצב שבו שני אנשים מחליטים להפריד את דרכיהם מכיוון שהם פשוט אינם מסתדרים. מן הסתם, החלטה על גירושין עלולה להגיע במצב שבו אי היכולת להסתדר הופכת למלחמה של ממש, ובמצב כזה, המונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו מושג דמיוני ששייך לעולמות ולזמנים אחרים.

גירושין במלחמה עלולים להוביל למצבים קיצוניים

אלא שבהיעדר הסכמה בגירושין, המקומות שאפשר להגיע אליהם יכולים לפגוע בסופו של דבר בשני הצדדים באותה המידה, ובדרך כלל גם פוגעים בילדים. בעוד שכאשר מנהלים את הגירושין תחת תרבות וכוונה של הסכמה אפשר להגיע לתוצאות של קביעת מזונות ילדים המותאמים לצרכים האמיתיים של הילדים מצד אחד, והגדלת היקף המפגשים בין האב לילדים כך שהאב יהיה מעורב בצורה מקסימלית בחיי הילדים, הרי שגירושין בחוסר הסכמה הדדית, תוך חשיפת שיניים, יכולים להוביל למצבים של פתיחת תיק הוצאה לפועל מזונות, מלחמה סביב משמורת על הילדים, ביטול חזקת הגיל הרך של האם, משמורת ילדים לאב וכדומה.

חוסר ידע ובורות בהליכי הגירושין

אין ספק שגירושין בהסכמה הדדית הינה המטרה הראשונה והחשובה ביותר שצריכה להיות ביניכם לבין האישה כשני בוגרים המנהלים ביניהם סכסוך. בהקשר זה, חשוב לדעת שאחת הסיבות המרכזיות לחוסר היכולת של בני זוג לנהל את הליכי הגירושין שלהם בהסכמה, הינה חוסר ידע ואפילו בורות המובילים בסופו של דבר לפחדים, כעסים ולרגשות שאנחנו הכי לא אוהבים, בעוצמות הכי גבוהות שחווינו אי פעם. בהתאם לכך, אתם צריכים לוודא שאתם ניגשים לתהליך כשאתם יודעים את כל מה שאתם צריכים לדעת, ואנו יכולים לסייע לכם לעשות את זה בדיוק, בעזרת הניסיון שצברנו בארגון אידאה.

להצטייד במידע ובתשובות

מה שאתם צריכים לדעת הוא קודם כל מה יש בתהליך אשר עומד בפניכם, מה אתם צפויים לעבור בתהליך, מה ההשלכות של כל מהלך שתעשו בתהליך לרבות כניסה למסגרת של הוצאה לפועל מזונות, או החלטות קשות סביב משמורת ילדים כמו מלחמה על משמורת ילדים לאב או לאם, הגדלת מזונות ללא הצדקה וכד'. לעיתים, דברים שאנחנו עושים במהלך תהליך הגירושין נובעים מכך שאיננו יודעים מה הן התוצאות האפשריות והצפויות לכך. פנו אלינו לקבלת ייעוץ, הדרכה והכוונה והצטיידו במידע שנוכל להעניק לכם אשר ילווה אתכם לכל אורך התהליך, אותו תוכלו לעבור בצורה הטובה ביותר.

הליכי גירושין

הליכי גירושין אינם משחק ילדים ואף על פי כן נשים רבות משתמשות בילדים ככלי ניגוח כנגד האב במטרה להגיע להישגים בענייני ממון ושליטה.

היתרון שנותן החוק לאם לקבל את משמורת הילדים ואת מזונותיהם מאפשר לה להקשות על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להכביד עליו במזונותיהם.

גברים רבים נוטים לקבל את תכתיבי האישה בהליכי הגירושין מתוך תקווה שאם יוותרו לה ברכוש ויתנו לה מזונות ילדים ביד נדיבה הם ישיגו שקט נפשי למשך שנים. אלא שעם האוכל בה התיאבון, וכאשר משמורת הילדים נמצאת עדיין אצל האם, היא עלולה להמשיך ולהכביד על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להקים דרישות כספיות נוספות חדשות לבקרים.

חשוב לציין שהליכי גירושין יכולים להסתיים בחתימה על הסכם גירושין או בהתדיינות בבית הדין ובית המשפט. המשותף לשתי הדרכים הינו שניתן לקצוב בשתיהן את זמן הסיום, זאת לעומת הקשר בין האב, האם והילדים שהוא נמשך לכל החיים. ולכן, עדיף לנהל מו"מ להסכם גירושין או לנהל הליכים בבית המשפט אפילו במשך שנה ולחיות לאחר מיכן בשקט שלושים שנה ויותר, מאשר לסיים את הליכי הגירושין בתוך חודש ולא לחיות בשקט שלושים שנה ויותר.

עם זאת, ככל שהתוצאה הסופית של הליכי הגירושין תהיה צודקת ומאוזנת יותר, כך יגדל הסיכוי שההסכם או החלטות הערכאות אשר פסקו בנושא יחזיקו מעמד בשטח וטובת הילדים כערך עליון תישמר.

חשוב לציין שגבר תמיד יכול להוסיף תשלום עבור הילדים מעבר לאמור בהסכם הגירושין, אך זאת בהתאם ליכולתו, הגם שבכך הוא יכול לדאוג שהתוספת במזונות תלך ישירות לצרכים המיוחדים של הילדים ולא לצרכי האם.

מכל האמור לעיל עולה מסקנה אחת ברורה. תוצאות של הליכי גירושין חייבות להיות מאוזנות וצודקות ולגברים אסור לוותר על הזכויות היסודיות, החוקיות והלגיטימיות שלהם במשפחה מול האישה גם אם הדבר מחייב התדיינות ארוכה יחסית בבית המשפט.

יש להעיר שניהול נכון של ההליכים בבית המשפט מקצר את זמן ההתדיינות באופן משמעותי.

משמורת ילדים זמנית והסדרי ראיה זמניים

קביעתה של משמורת ילדים מוסדרת בסעיפים 24, ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לפיהם עניין משמורת הילדים יוסדר בעיקר בעת שהוריו של קטין חיים בנפרד בין אם התגרשו ובין אם לאו. הוריו של קטין רשאים להסכים בניהם מי מהם יזכה באפוטרופסות על הקטין, חלקית או מלאה, מי במשמורת הילדים ומי יקבל הסדרי ראיה. אולם במידה ובין ההורים לא תהיה הסכמה בנידון רשאי בית המשפט לקבוע עניינים אלו על פי עקרון טובת הילדים וחזקת הגיל הרך.   

על פניו נראה שהעניין ברור ופשוט, אלא שבהעדר הסכמה בין ההורים נדרש בית המשפט להכריע במשמורת ילדים והסדרי הראיה, ועוד קודם לכן רשאי כל אחד מההורים להגיד את דברו בכתב ובעל פה, דבר אשר מצריך פעילות משפטית אשר עלולה לקחת זמן ממושך.

יציבות ומרכז חיים מסודר מהווים חלק מהקריטריונים לשמירה על טובת הילדים ואף על פי כן, אם תקבל משמורת זמנית על הילדים אם תבקש זאת, אפילו אם היא עזבה את הבית המשותף ולקחה את הילדים איתה למקום מרוחק מהאב, ואין נפקא מינה אם מדובר במשמורת ילדים עד גיל 6 או מעל גיל 6.

מתן משמורת זמנית לאם אשר עוזבת את בית המגורים המשותף, רחוק מהאב ועוקרת את הילדים מהסביבה הטבעית שלהם ללא סיבה נראית לעין, יוצר מצב עובדתי בשטח לפיו ככל שעובר הזמן תהיה ידה של האם על העליונה במשמורת הילדים משום שבית המשפט אינו יכול לחייב את האם לשוב לבית המשותף ולהיות במחיצת בן הזוג, ויחד עם זאת השבת הילדים לסביבה הקודמת עלול לגרום להם נזק נוסף בעקבות המעבר החוזר.

זכות הפנייה לערכאות המשפט הינה זכות יסוד במדינת ישראל ולפיכך גם אין אפשרות למנוע מהאם להגיש תביעה למשמורת ילדים זמנית, אשר נענית כאמור ברוב המקרים בחיוב ובתוך זמן קצר מיום הבקשה. בית המשפט אמנם נותן לאב אפשרות להגיב על הבקשה למשמורת הזמנית, אך מסירת העתק מהבקשה והחלטת בית המשפט לתגובת האב לוקחים זמן יקר אשר מתבטא בריחוק של הילדים מהאב ומהסביבה הטבעית שלהם למשך זמן, ולעיתים קרובות האב אף אינו רואה את הילדים בתקופה זו.      

בכל הנוגע לענייני משפחה רבים מבין הגברים מתנהלים מול נשים בכלל ואמהות בפרט בדרך של הגנה, ללא יוזמה, והדבר נותן לאמהות יתרונות משפטיים רבים בכל תחומי המשפט במעמד האישי ולעיתים קרובות על חשבון טובת הילדים.

במקרה שהצגנו לעיל בו אם עוזבת את הבית המשותף ולוקחת איתה את הילדים ללא שום הצדקה אין לאב להמתין עד שהאם תגיש בקשה למשמורת זמנית אלא עליו ליזום בקשה להשבת הילדים למקום מגוריהם הטבעי ככל שהוא יכול לטפל בהם, או לכל הפחות להגיש בקשה דחופה למתן הסדרי ראיה זמניים. 

משמורת ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6

משמורת ילדים עד גיל 6 אבל גם מעל גיל 6 נמסרת במשך שנים רבות באופן כמעט אוטומטי לאם. משנת 1962, הדבר התקבל בישראל מכוח חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, וכאן נשאלות השאלות למקור חקיקה זו ? מה הסיבה לכך ? והאם יש הבדל בין משמורת של בן למשמורת של בת.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אמנם חוקק בשנת 1962, אך את חזקת הגיל הרך לפיה טובת הילדים לשהות במשמורת האם עד גיל 6, הוא יונק מעקרונות הדין העברי אשר נקבעו מאות רבות של שנים קודם לכן. על פי משנה תורה לרמב"ם ועל פי השולחן ערוך בן ובת עד גיל 6 נמסרים למשמורת האם, ומעל גיל 6 הבת תישאר במשמורת האם והבן יעבור למשמורת האב.

חז"ל קבעו שהבת אצל האם לעולם שלא תרגיל לפריצות והבן אצל האב מעל גיל 6 בכדי שיוכל ללמדו תורה ומשלוח יד. חלקו חכמים על הקביעה לפיה משמורת בנים רק מעל גיל 6 לאב, ואמרו שגם ילדים בני פחות מ-6 יכולים ללמוד תורה וראוי שגם יעשו זאת, ולכן עליהם להיות במשמורת האב גם מתחת לגיל 6.

זה כמעט בלתי אפשרי להתווכח עם חכמתם של חז"ל אשר החלו לדון בדברים כבר בשנת 586 לפני הספירה בעיר העברית אושא לאחר חורבן בית המקדש הראשון. כבר אז היה צורך לקבוע כללים והלכות בדבר משמורת ילדים, דמי מזונות ילדים ועוד שאר עניינים אשר קשורים לדיני אישות אשר נידונו ותוקנו על ידי חכמי הסנהדרין.

ברם, חשוב לזכור שהיו סיבות דתיות וחברתיות אשר הביאו את חז"ל לקבוע הלכות אלו, שכן עיקר עיסוקן של נשים בזמנו היה עיסוק במלכות הבית וטיפול בילדים, וחז"ל לא היו מוכנים להכיר ובוודאי לא לעודד נשים לצאת לעבוד מחוץ לבית ולהמעיט זמן בטיפול בילדים.

חז"ל סברו שצפויות לאישה פיתויים שליליים רבים כאשר היא יוצאת לעבוד מחוץ לבית והדבר עלול לפגוע בקדושת התא המשפחתי שעלול להוביל לגירושין ומכאן גם לפגוע בטובת הילדים.

כידוע, הורים צריכים לספק לילדיהם שני צריכים עיקריים וחיוניים. הצורך האחד הינו צורך פיזי והצורך השני הינו צורך נפשי. הצורך הפיזי הינו היכולת לספק לילדים מזון, ביגוד, הנעלה, מדור, רפואה וחינוך, או כפי שנקרא בהכללה מזונות ילדים. הצרכים הנפשיים הינם מתן חום, אהבה, יכולת להיות קשובים לצרכי הנפש של הילד, או כפי שהם נקרא בהכללה טיפול והשגחה.

בריאות גופם ונפשם של הילדים תלויים באופן ישיר והדוק באופן ובמידה בה הם זוכים למילויי צרכים אלו, ואפילו אם אמרנו שאת הצורך פיזי ניתן לספק ממרחק בשלט רחוק, הרי שאת הצורך הנפשי ניתן לספק אך ורק בקשר של נוכחות פיזית.

בשנים האחרונות אנחנו עדים למצב עובדתי לפיו נשים משקיעות מרץ רב בפיתוח קריירה עצמאית נפרדת מהבעל כאשר הן לומדות תארים אקדמיים, יוצאות לעבוד מחוץ לבית למשך שעות ארוכות ולעיתים אף משתכרות יותר מהבעל. כפועל יוצא מכך, קשר הנוכחות של אימהות בחיי הילדים פוחתת ומכאן גם היתרון שניתן להן מימים ימימה לאחוז במשמורת הילדים צריך להתבטל.

כלומר, אם תקופת חז"ל או אפילו בעת שחוקק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנה לאם זכות ראשונים לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 ולאחר גיל 6  מעצם העובדה שנשים ישבו ברוב הזמן בבית, הרי שכיום לא מסתמן לאם אשר עובדת מחוץ לבית אותם שעות כמו האב שום יתרון על פניו בקבלת המשמורת של הילדים, ועל כן יש לבטל את חזקת הגיל הרך, או לכל הפחות לפרש אותו בצמצום תוך שימת דגש על עקרון טובת הילד.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

סרבנית גט תשלם לבעלה חצי מליון ₪

הסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים

לבתי הדין הדתיים בישראל מסורה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג אשר נמנים על דתם. לבתי הדין הרבניים ניתנה הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים בישראל מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.

הפרקטיקה השיפוטית אשר היתה נהוגה בבית הדין הרבניים

בעבר הלא רחוק בתי הדין הרבניים היו עושים כל שביכולתם בכדי לדחות תביעות גירושין, ודרישות לשלום בית היו מתקבלות בברכה על ידם גם אם על פניו הסיכוי להשכין שלום בית בין בני הזוג היה קטן. בית הדין הרבני היה מחמיר בראיות אשר דרושות לחיוב בגט והוא היה ממעט אפילו להוציא המלצה שעל בני הזוג להתגרש.

הקשיים אשר נבעו מהפרקטיקה השיפוטית בבתי הדין הרבניים

גלוי וידוע הוא שלאדם אשר כלוא במסגרת נישואין כושלת נגרם נזק נפשי ולעיתים גם פיזי. אך כאשר בתי המשפט ובתי הדין בישראל נדרשו להחיל את דיני הנזיקין על דיני המשפחה בענייני גירושין כמתאפשר על פי החוק האזרחי בישראל, הם נתקלו בשני קשיים עיקריים. קושי ראשון הינו שבתי הדין הרבניים עצמם לא נתנו נקודת אחיזה לכך. כלומר, בתי הדין כאמור לא קבעו במהרה שאחד מבני הזוג מסרב לתת גט בניגוד להלכה ולפיכך אין לקבוע שהוא סרבן גט. קושי שני הינו להעריך את מידת אשמתו של מי מבן הזוג בכישלון הנישואין, בתוצאות הכישלון, מי מבני הזוג נפגע מהכישלון יותר, מי מבני הזוג זכאי לפיצויי ומה משקלה של רשלנות תורמת בפרוק המשפחה.

אמנם, כנגד נשים ובעלים סרבני גט רשאי בית הדין להשתמש בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אשר מאפשר לאסור בעל או אישה סרבני גט. ובית הדין רשאי גם להטיל על סרבני גט הגבלות וסנקציות מרתיעות עד הגבלת חירותו של סרבן הגט במאסר לתקופה של עד 10 שנים מכוח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, אלא שבתי הדין הרבניים עשו בחוקים אלו שימוש מצומצם מאוד.

לפנים היתה קימת בציבור הרחב סברה לפיה סרבני גט הינם בעלים רשעים אשר מעגנים את נשותיהם לנישואין במטרה להשיג מהן תנאי חלוקת ממון משופרים יותר ו/או תשלום מזונות ילדים נמוך יותר בהסכם הגירושין. לפיכך מאסר והגבלות במקרים של סרבני גט הוטלו בעבר רק על בעלים. אלא שבימינו המצב שונה ואף נמצא שיש יותר מסורבי גט גברים מאשר נשים.

פריצת הדרך בפסיקת בית המשפט

בפסק דין מנומק חייב השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב אישה לשלם לבעלה סכום של: 480,000 ₪ פיצוי נזיקי לבעל אשר היה מסורב גט על ידה במשך 20 שנה, עקב שנאה ומניעים כלכליים. וכמו כן, חייב את האישה לשלם לבעל הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.  

בית המשפט קבע שתביעתו של הבעל חולשת על דיני הנזיקין ודיני החוזים וכאשר מדובר בקשר נישואין שהם חוזה משפחתי הרי שהדבר מחייב דרישת תום לב מוגברת. בית המשפט אף הטעים שבכדי לחייב אדם בסירוב גט די במסקנה כי אין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג.

בית המשפט פסק שסרבנות גט הינה הפרה של זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. היא פוגעת באוטונומיה של האיש ובחירותו ולחלוקת הרכוש בין בני הזוג אין ולא צריך להיות שום קשר למתן ההסכמה להתגרש.

לפנינו עוד פסק דין מבית מדרשו של בית המשפט לענייני משפחה אשר מוכיח שעם הכלים הנכונים, הידע המתאים והנחישות, ניתן לקבל משפט צדק ולשוני המגדרי בין בני הזוג אין כל חשיבות ומשמעות.

יש לציין שרק מידע עדכני בענייני משפחה יכול להוליך אותך להישגים בענייני משפחה וגירושין ומי נמצא איתך במגרש הביתי אם לא אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה.

מזונות ילדים מגיל 15 עד גיל 18

אב במשפחה יהודית חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות סעיף  3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הדין האישי

הדין האישי של דיני משפחה אשר חל על אב במשפחה יהודית הינו הדין העברי אשר מקורו בדברי חז"ל, כאשר במשנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך נפסק שהאב חייב לספק לילדיו את מלוא הצרכים ההכרחיים עד גיל 6 ולאחר מכן (עד גיל 12 לבנות, ו – 13 לבנים) החיוב במזונות יהיה מדין צדקה.

החובה מדין צדקה

החובה מדין צדקה חלה על כל אדם כלפי אדם עני, קל וחומר שהיא חלה על האב והאם כלפי הילד הנזקק שאינו יכול להתפרנס מעצמו. שיעור הצדקה כלפי הילד חל על שני ההורים בהתאם להכנסה הפנויה שיש לכל אחד מהם, ובהתאם לצרכיו של הילד.

בשנת תש"ד תוקנה תקנת הרבנות הראשית תש"ד אשר עקב התנאים אשר שררו באותה תקופה האריכה את חיוב האב במזונות ההכרחיים של הילדים עד גיל 15 לבן ובת כאחד. מזונות ילדים מגיל 15 עד 18 נותרו מדין צדקה, ולשם השלמת חיוב האב במזונות הילדים נוסיף שהחיוב במזונות ילדים בתקופת השירות הצבאי הסדיר נקבע בפסיקה של בית המשפט העליון על שליש מהסכום שהיה קודם לכן.

חשוב לציין שכאשר בתי המשפט נדרשים לפסוק מזונות לילדים מתחת לגיל 15 הם פוסקים את מלוא המזונות גם עד גיל 18 וההפחתה בחיוב האב במזונות תגיע רק בתקופה בה הילד יהיה בצבא, ובכך יש מידה של חריגה מהדין העברי המחייב בעניין זה. אנו סבורים שהפסיקה הנכונה מצד בית המשפט בעניין זה צריכה לקבוע סכום מזונות מראש עד גיל 15, ומגיל 15 עד גיל 18, כשם שהפסיקה קובעת מראש את החיוב במזונות הילדים בעת השירות הסדיר בצה"ל.

נדחתה בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב

פסקי דין אשר נתנו בעשורים האחרונים על ידי בתי המשפט דיברו על עקרון טובת הילד כשיקול על במשפט הישראלי בכלל ובדיני משפחה בפרט. אלא שאז עקרון טובת הילד היה צמוד מאוד לענייניו של הורה המשמורן שהיה בדרך כלל האם, כך שהאב היה נאלץ להיכנע לתכתיבים המשתנים של האם בגידול הילדים.

שינויים חברתיים שנערכו בשנים האחרונות לרבות מסקנות ועדת שניט, מסקנות ועדת שיפמן והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, הביאו את בתי המשפט לכלל הכרה שילד זקוק לאב בדיוק כפי שהוא זקוק לאם. משמורת ילדים כבר אינה טאבו לאם, ויחד עם זאת יש להשוות את התנאים שבהם שוהה הילד אצל האם לתנאים בהם הילד שוהה אצל האב.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בית המשפט בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב לאור המלצות תסקיר סעד אשר הובא לפניו.

בתסקיר הסעד הומלץ שהאם תקבל את משמורת הילדים בישוב בו בני הזוג גרים ולאב ינתנו הסדרי ראיה. כמו כן הומלץ שהעברת הילדים למקום מרוחק מהאב יקשה על קיום הסדרי הראיה ולילדים יגרם נזק נוסף על הנזק אשר נגרם להם כתוצאה ממשבר הגירושין בין ההורים.

בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנות התסקיר במלואם ופסק שהעתקת מגורי הילדים למקום מרוחק מהאב תפגע באופן משמעותי בקשר שבין האב לילדים, הגם שהילדים עצמם אינם מעוניינים לעבור למקום אחר אלא להישאר בקרבת האב. בית המשפט הוסיף ופסק שבמידה והאם תחליט על דעתה בלבד להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב המשמורת על הילדים תעבור לאב.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערה האם לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור וסיכם שיש לבחון את עקרון טובת הילד, מעת לעת, על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. כל החלטה שתתקבל, גם בתנאים המשתנים צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך שקילת כל נתון ונתון במכלול הנסיבות הקשורות לעניין, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם, וכל זאת, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה.

בית המשפט המחוזי פסק שאת הקשר בין ההורים לילדים יש לבחון בראיה ניטראלית על פי קריטריונים שיגשימו הלכה למעשה את טובת הילדים ועקב דחיית הערעור חייב בית המשפט המחוזי את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסכום של: 10,000 ₪.

הינה כי כן עדים אנו לפסק דין אשר מיטיב עם האב ועם הילדים והעידן שבוא האם שלטה ללא עוררין על עניינם של הילדים הולך ונעלם. יכולים אנו להריע לבית המשפט אשר פוסק את הפסיקות החדשות, אך בל נשכח את הגברים אשר הם אלו אשר דוחפים את השינוי הלאה בזכות תושייה, רצון עז ואמונה בדבר ניתן לממש הלכה למעשה את זכויות הגבר במשפחה.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הוצאה לפועל מזונות

ההוצאה לפועל  |  הוצאה לפועל מזונות  |  צו עיכוב יציאה מהארץ

החוק בישראל מחייב אדם בדמי מזונות על פי הדין האישי אשר חל עליו. הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי רוב הדתות, בעיקר הגדולות שבהן, החובה בתשלום דמי מזונות לאישה ולילדים חלה על הגבר. החוק בישראל מכיר לאם גם עדיפות לקבל משמורת ילדים, ויחד עם זאת האם רשאית לאכוף את החיוב בדמי המזונות על הגבר בכל הכפיות האפשריות.

לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר

כאן מתקבלת תוצאה לפיה יש לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר כבעל ו/או כאב, דבר אשר יוצר מתחים וקשיים רבים בין בני הזוג אשר פוגעים בכלל בני המשפחה ולא פוסחים על  הילדים הנמצאים בתווך. האם נכון ומוצדק לאפשר אמצעי גבייה כל כך חזקים לזוכה בתיק הוצאה לפועל מזונות, או שניתן לטפל בבעיה גם בדרכים אחרות ?

אישה אשר מחזיקה בידה החלטה שיפוטית לחיוב הגבר בדמי מזונות ילדים או במזונות אישה רשאית לדרוש אותם ישירות מהגבר, ובתנאי זכאות מסוימים היא יכולה להיעזר גם במוסד לביטוח לאומי אשר יעביר לחשבונה מידי חודש בחודשו את הסכום הפסוק, על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות

אישה אשר לא תקבל מהגבר את המזונות שנפסקו לה רשאית לפתוח כנגד הגבר תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות ולהפעיל נגדו סנקציות ולחצים גדולים לגביית המזונות.

יש לציין שהתייחסות החוק לחוב בתיק הוצאה לפועל מזונות שונה מכל חוב אחר בתיק הוצאה לפועל. לעומת חוב רגיל שלא ניתן להוציא פקודת מאסר בגינו, יהיה סכום החוב גדול ככל שיהיה. על חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל ניתן באופן עקרוני להוציא פקודת מאסר גם על פיגור בתשלום של 100 שקלים.

וכן, לעומת חוב רגיל בתיק הוצאה לפועל שבגינו ניתן לעשות חקירת יכולת, ובהתאם ניתן גם לשלם את החוב לשיעורין. חוב בתיק הוצאה לפועל מזונות מוחזק כתשלום אשר כבר נערכה בגינו חקירת יכולת בבתי המשפט, ולכן לא ניתן לעשות זאת שוב.

חוב מזונות אינו זוכה להפטר

וכן, לעומת חוב רגיל בהוצאה לפועל אשר ניתן לקבל עליו הפטר חלוט בפשיטת רגל. חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל איננו זוכה להפטר אלא במקרים חריגים וכאשר מדובר בחוב מול ביטוח לאומי ולא ישירות מול האם. חוב המזונות נותר בעינו גם לאחר שניתן הפטר על שאר החובות הרגילים בתיקי ההוצאה לפועל השונים.

יחד עם זאת בנוסף לעיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ והוצאת פקודת מאסר לחייבי מזונות, נוספו בשנים האחרונות לרשות הזוכה עוד שורה של הגבלות על חייבי מזונות כאמצעי לחץ וגבייה נוספים כנגד החייב, ובעצם יש לומר שאת החיוב במזונות ניתן לקיים בכל הכפיות האפשריות.

בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת

למרבה הפלא אנו חיים במדינה אשר מסיבות היסטוריות עדיין עושה שוני בחיוב דמי המזונות בין בני זוג בעלי דת אחת לבין בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת. לעומת בני זוג חסרי דת או בעלי דת שונה אשר מתחלקים במזונות הילדים מבלי שעניין של משמורת הילדים יעשה שינוי בחלוקת הנטל. בעלי דת זהה בעיקר אלו הנמנים על הדתות המונוטאיסטיות הגדולות מחייבות את הגבר לשאת במזונות אישה ובמזונות הילדים.

יש לזכור שהדתות הגדולות בעיקר היהדות והאיסלאם דוגלות בחלוקת תפקידים מוגדרת במשפחה לפיה מקומה של האישה הינו בגידול הילדים בבית, ומכאן שאך טבעי הוא שהגבר יהיה אחראי לפרנסת המשפחה. לפיכך בכדי למנוע מצב שבו משפחה תיפול נטל על הציבור בגלל גבר בטלן, נמסרו לאישה אמצעים משפטיים חזקים בכדי ללחוץ על הגבר להביא את הפרנסה הביתה.  

אין עוד הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר

בימינו, כאשר נטל הפרנסה, גידול הילדים והמירוץ לקריירה שווים בין גברים לנשים, אין עוד שום הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר, ודאי לא ללחוץ עליו באמצעי גבייה דרקוניים.

בשנת 2006, הקים השר חיים רמון ועדה לבדיקת החיוב במזונות ילדים בראשותו של פרו' שיפמן. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את מסקנותיה ומהם עולה המלצה להנהיג רפורמה רחבה בכל הקשור לחיוב במזונות ילדים. לא עוד חיובים שונים לכל אב ואב על פי דינו האישי, אלא חלוקה מאוזנת של הנטל בין ההורים ביחס ישיר למידת נוכחותו של הילד אצל אותו הורה.

אנחנו באידאה מברכים על המלצות דו"ח ועדת שיפמן, מהטעם שהדבר ישרת נאמנה את טובת האב, וישרת את עקרון טובת הילד וטובת המשפחה כולה. ולפיכך, אנו תקווה שהמלצות אלו יקרמו עור וגידים בחקיקה מסודרת בישראל.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

בתי המשפט

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

בישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט ראשונות אשר מוסמכות על פי דין לדון ולפסוק בענייני משפחה. בתי הדין הדתיים האזוריים שהם הערכאה הדתית הראשונה ובתי המשפט לענייני משפחה שהם הערכאה האזרחית הראשונה.   

הסמכות לאשר הסכם גירושין

לבתי הדין הדתיים מסורה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג בעלי עדה דתית זהה, ולשתי הערכאות מסורה סמכות מקבילה לדון בענייני רכוש, מזונות אישה, משמורת ילדים והסדרי ראייה. לבתי המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות טבועה לפסוק בעניין מזונות ילדים, אך גם בתי הדין הדתיים רשאים לפסוק בכך בתנאי שיתקיים דיון לגופו של עניין ובהסכמת שני הצדדים. לשתי הערכאות יש סמכות לאשר הסכם גירושין.

בתי הדין הדתיים

בתי הדין הדתיים אינם מוסמכים לדון בעניינם של בני זוג בעלי עדה דתית שונה או חסרי דת. סמכות השיפוט בעניין זה תהיה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה שבין היתר רשאי לפסוק גם בעניין התרת נישואין.

בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי כערכאת שיפוט שנייה מהווה ערכאת ערעור על בתי המשפט לענייני משפחה, וערכאת הערעור על בתי הדין הדתיים האזוריים, לדוגמא בין בני זוג יהודיים, הינו בית הדין הרבני הגדול בירושלים. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מהווה ערכאת שיפוט שלישית וערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני הגדול.

מניעת בזבוז זמן שיפוטי

כאמור, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון במחלוקות מסוימות בין בני זוג ועלול להיווצר מצב שבו שתי הערכאות נדרשות לדון באותו נושא בעת ובעונה אחת. מדובר בתופעה בלתי רצויה מהטעם שבית המשפט ובית הדין יכולים להוציא תחת ידם החלטות סותרות ומהטעם שמדובר בבזבוז זמן שיפוטי יקר. לפיכך נקבע שהערכאה אשר תימסר לה הסמכות לדון בנושא מסוים תהיה הערכאה אשר נדרשה לדון באותו נושא ראשונה.

פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים

כידוע, המשפט בישראל פועל על פי חוקים אזרחיים אשר חוקקו בכנסת. אך בדיני משפחה קיים מצב שבו חלק מהסכסוך בין בני זוג נפסק על פי דינים אזרחיים וחלק אחר נפסק על פי דינים דתיים. לדוגמא, כאשר בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה נדרשים לפסוק בענייני רכוש או ביחסי ממון בין בני זוג, הם מחויבים לפסוק זאת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, 1973-התשל"ג.

אך במקרים בהם יש לפסוק מזונות אישה, או מזונות ילדים הם יפסקו זאת על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, שהוא חוק אזרחי אשר מפנה להוראות הדין הדתי. פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים אשר כל אחד מהם מושטת על אדני משפט שונים יוצר במקרים לא מעטים תקלות ופסיקה בלתי הוגנת כלפי אחד מהצדדים.

סמכות השיפוט נקבעת מראש

אם כן, סמכות השיפוט נקבעת מראש, שתי הערכאות, הדתית והאזרחית, מחויבות לפסוק על פי אותו דין ועל פניו נראה שתוצאת הדיון במחלוקות בין בני הזוג אמורה להיות זהה או לפחות מקורבת. אלא שהדבר אינו תמיד כך משום שהפסיקה בבתי הדין הרבניים, בשונה מבתי המשפט האזרחיים, עדיין מושפעת מאשמתו של מי מבני הזוג לפרוק המשפחה, והתביעה של מי מבני הזוג לחיוב הצד השני בגט עומדת במוקד הדיון. אמנם, בשנים האחרונות צומצמו פערי הפסיקה בין שתי הערכאות על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ובשבתו כבג"צ, אך הפער עדיין קיים ומורגש.    

מרוץ הסמכויות

לפיכך לעתים נמצא שבעל דין יכול לקבל תוצאה שיפוטית טובה יותר בבית הדין הרבני מאשר בבית המשפט לענייני משפחה, או להפך, ובלבד שהוא הגיש ראשון את התביעה לאותה ערכאה. כאן נוצר מושג אשר נקרא "מרוץ הסמכויות" אשר יכול להשפיע מאוד על התוצאות אשר מתקבלות בתהליך הגירושים

קיימת סברה בציבור לפיה לגבר תמיד טוב יותר להקדים תביעה לבית הדין הרבני. סברה זו נכונה במקרים מסויימים, אך לא תמיד. לעיתים דווקא פנייה מוקדמת של הגבר לבית המשפט לענייני משפחה מקדמת אותו טוב יותר בהליכי הגירושין. הכל לפני הנסיבות ועל פי הנתונים אשר מצויים בתיק הגירושין.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

חזקת הגיל הרך

זכויות הילד במשפחה  |  עקרון טובת הילד |  חטיפת ילדים |  חזקת הגיל הרך

הורים לילדים אשר אינם גרים תחת קורת גג אחת רשאים להסכים בניהם מי יחזיק במשמורת הילדים ומי מהם יקבל הסדרי ראייה, וזאת על פי סעיף 24 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות המשפטית").

חוק הכשרות המשפטית

"היו הורי הקטין חיים בנפרד… …רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עימו במגע…"

וכן, בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית נכתב:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

הגיל הרך בהגדרה הינו הגיל של ילד מיום לידתו ועד גיל שש, והביטוי "חזקת הגיל הרך" מציין את החזקה אשר מסורה לאם לקבל את הילדים עד גיל שש למשמורתה כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לעיל שאומר: "..ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם."

ילדים עד גיל שש יהיו אצל האם

דא עקא שבבחינה מילולית פשוטה של הכתוב בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית מתגלה גם אמירה דיי מפתיעה לפיה חזקת הגיל הרך אף גוברת על עקרון טובת הילד שהרי בסעיף 25 נכתב: "…רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם…" כלומר, רשאי בית המשפט לפסוק את המשמורת על פי טובת הילד אך בתנאי שילדים עד גיל שש יהיו אצל האם.   

אם נבחן היסטורית את הנורמה שהייתה מקובלת בעם ישראל בעניין משמורת ילדים נגלה שאמנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נחקק בשנת 1962, אך חז"ל כבר נדרשו לפסוק הלכות בעניין משמורת ילדים הרבה שנים קודם לכן.

הדין העברי

על פי הדין העברי הבת אצל האם לעולם והבן אצל האם עד גיל שש, ומגיל שש הבן אצל האב ואם האם תסרב לכך יהיה האב יהיה פטור ממזונותיו של הילד. וכך נכתב במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך:

"אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישים אותו ממנה אלא עד שיהיה בן שש שנים גמורות… ואחרי שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות, והבת אצל אמה לעולם ואפילו אחרי שש." (הרמב"ם הלכות אישות כ"א, י"ז; שולחן ערוך, אבן העזר פ"ב, ז')

חז"ל גם מנו את הטעמים לקביעת המשמורת כדלקמן:

"הבת לעולם אצל האם, ואפילו נשאת האם… והטעם: כדי שתרגיל האם לבת, ותלמדנה דרך נשים, ושלא תרגיל עצמה בפריצות. והבן יותר ראוי להיות אצל האנשים הקרובים [האב]. שהם ירגילוהו וילמדוהו דרך הלימוד. ודרך אנשים יותר מן האם…" (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן ל"ח)

הילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש

נמצאנו למדים שמשמורת הילדים על פי חז"ל נקבעת על פי עקרון טובת הילד. ולפי הכתוב, הבת אצל האם לעולם בכדי שהאם תלמד אותה דרך חיים ודרך נשים, והבן אצל האב מעל גיל שש בכדי שהאב ילמד אותו תורה ומצוות. לציין שהיו גם דעות בקרב חז"ל אשר חלקו על הקביעה שהילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש בטענה שיש ללמד את הבן תורה ומצוות גם מתחת לגיל שש. 

עניינו רואות את הדמיון בין חזקת הגיל הרך על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לבין חזקת הגיל הרך על פי חז"ל. ועל אף השינויים הקלים בניסוח אין כיום חולק שעקרון טובת הילד הינו הכלל הקובע בפסיקה על משמורת ילדים. כלומר, אם נמצא שלילדים טוב יותר עם האב מאשר עם האם בפועל ו/או בכוח בכל גיל, הרי שחזקת הגיל הרך תיסוג מכך.

אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר

במשך דורות רבים היו אמהות נוהגות במסירות רבה לבית והילדים ולכן ניתנה להן עדיפות על פני האב במשמורת הילדים. אולם השינויים החברתיים שחלו בשנים האחרונות הביאו לכך שאמהות רבות משקיעות הרבה פחות בגידול הילדים מאשר בעבר, וזאת בעיקר בגלל הרצון שלהם לפתח קריירה עצמאית ולעבוד שעות רבות מחוץ לבית לפרנסתן. לעומתן, אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר להשקיע בגידול הילדים.

אין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב

ועדת שניט שהחלה את פעילותה לבחינת סוגיית משמורת הילדים בכלל וחזקת הגיל הרך בפרט, על פי מינוי שניתן לה ביום: 2/3/05 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי ליבני, פרסמה מבין מסקנותיה כבר בדו"ח הביניים ביום: 25/4/08, ולאחר מיכן בדו"ח הסופי ביום:27/12/11, מסקנה אחת ברורה והיא שאין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב להיטיב עם הילדים, וטובת הילדים תתקיים בפועל על פי המוכנות, הרצון והמסוגלות ההורית של ההורה עצמו, ללא שום הבחנה מגדרית. מכאן עלתה מדו"ח ועדת שניט גם המסקנה שיש לבטל את חזקת הגיל הרך המצוינת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית.      

כלל ראייתי יסודי במשפט קובע: "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר, אדם אשר טוען לבעלות, ו/או חזקה ו/או זכות על דבר מה עליו להוכיח זאת בראיות. אימהות עדיין זוכות לעדיפות במשמורת ילדים ובעיקר מהטעם שאבות אינם מוכיחים בראיות את היתרון האמיתי שיש להם על פני האם במסוגלות ההורית.

אבות רבים חווים תסכול רב

חשוב לציין שלאחר הפרידה מהאם המשמורנית אם נחבר את צמצום הקשר והריחוק אשר נוצר בין האב לילדים עם המחויבות הגדולה של האב למזונות הילדים נמצא שיש אבות רבים אשר חווים תסכול רב מהתוצאה שנתקבלה. בהערת אגב נציין שהדבר גם תורם להגדלת מקרה הגירושין בישראל.

אנו סבורים ששמירה על טובת הילד אינו רק עקרון על אשר בא לשרת את האינטרס של הילד בלבד אלא גם את טובתם של שני הוריו אשר יקצרו פרות טובים יותר בעתיד. ועל כך נאה להזכיר את דברי החכם באדם שאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, כי גם אם יזקין, לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו'). ומה היא דרכו של הנער אם לא לקבל את הטוב ביותר עבורו ?!  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 18 ועד הגיוס לצבא

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). אשר בסעיף 3 לחוק קובע:

  3.      מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגי לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

קטין בהגדרתו הינו ילד שלא מלאו לו גיל 18, ולפיכך חובת המזונות לילדים לפי סעיף 3 לחוק המזונות נפסקת בגיל 18. אלא שביהמ"ש רשאי לפסוק מזונות ילדים גם לילדים מעל גיל 18, הן מכוח סעיף 4 (2) לחוק המזונות, והן מכוח הלכת קירשנר אשר קובעת שילד אשר נמצא בתקופת השרות הסדיר בצבא הוא בחזקת נזקק. נותרנו עם שאלת החיוב בדמי מזונות הילדים מעל גיל 18 ועד הגיוס לצבא, משום שבתקופת ביניים זו אין לקבוע בוודאות שחזקת הנזקקות של הילד קיימת.

לציין באחת שבהלכת קירשנר נקבע במפורש שחזקת הנזקקות של הילד מצומצמת לתקופת השירות הסדיר בצבא ויש להפחית את גובה המזונות בתקופה זו לשליש מהמזונות ששולמו עד הגעתו של הילד לגיל 18. ובשנייה, שסעיף 5 לחוק המזונות אשר תת סעיפיו מונחים תחת הכותרת "סולם המזונות" מונה מספר תנאים לזכאותו של אדם מעל גיל 18 לקבל מזונות.

סעיף 5 (2) שהוא הסעיף הדומיננטי לעניין הזכאות לדמי מזונות בגירים קובע שאותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או מכל מקור אחר. מנגד סעיף 5 (1) לחוק המזונות קובע שאין אדם חייב במזונות על פי סעיף 4 לחוק אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.  

ניתן אמנם לקבוע שחזקת הנזקקות לפיה הילד אינו יכול לספק את צרכיו על אף מאמציו קיימת באופן חלקי במקרים בהם הילד עבר את גיל 18 אך הוא עדיין קשור למסגרת הלימוד בתיכון. אך משעה שהילד מסיים את הלימודים בתיכון ועד שהוא מתגייס לצבא, מתהפכת החזקה לפיה חזקה על הילד שהוא יכול לספק את צרכיו בעזרת מאמץ סביר, מהטעם שאין מניעה מצד הילד לצאת העבודה בכדי להשתכר לעצמו, הגם שאין זה ראוי שבתקופה זו יפול הילד נטל על הוריו באמצעות פסק דין של בית המשפט. 

לפיכך, בפרקטיקה הנכונה האב צריך להיות פתור לחלוטין ממזונות הילדים מגיל 18, או סיום לימודי התיכון, לכל המאוחר מבניהם, ועד הגיוס לצבא.

דברים ברוח זו נפסקו על ידי השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 15721/97, ואין לנו אלא להסכים לכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הפרת הסדרי שהייה תחייב את האם בקנס כספי

הקדמה

בפס"ד אשר ניתן ביום: 20/12/11, בתמ"ש 3589-02-11, פסק השופט ניצן סילמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קנס כספי של 500 ₪ כנגד אם משמורנית על כל הפרה של הסדר שהייה בין הקטינה לבין האב. בנסיבות המקרה אין ספק שמדובר בהחלטה נכונה וראויה כנגד האם אשר ביקשה לפגוע באב ובקטינה באמצעות ניתוק הקשר בניהם ובאמצעות ניכור הורי.

רקע עובדתי

מנתוני פסק הדין עולה שמדובר בבני זוג אשר נישאו בשנת 2006, ומנישואין אלו נולדה להם הקטינה בשנת 2007. בני הזוג התגרשו בשנת 2009 ונוצר בניהם נתק הן בגין חיוב גבוה של האב בדמי מזונות הקטינה והן בשל העובדה שהאב השתמש בעבר בסמים.

בחודש פברואר 2011 ביקש האב לחדש את הקשר בינו לבין הקטינה והוא הגיש לבית המשפט תביעה ל- הסדרי ראייה. בית המשפט פסק הסדרי ראייה זמניים לאב שהתקיימו בפיקוח מרכז הקשר. האב התמיד לקיים את המפגשים, ובין האב לילדה נרקם קשר של ממש אשר גרם לילדה הנאה והיטיב עימה.

בעידוד והמלצת גורמי הרווחה, הגיש האב לאחר מספר חודשים בקשה לבית המשפט להרחיב את הסדרי הראייה. בית המשפט אימץ את המלצות גורמי הרווחה, למורת רוחה והתנגדותה הנחרצת של האם, וקבע הסדרי ראייה בן האב לקטינה גם מחוץ למרכז הקשר.

בקשת האם למתן צו הגנה

עוד בטרם יבשה הדיו על החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה, הגישה האם בקשה לצו הגנה שיאסור על האב להיפגש עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר עד שהאב יבצע בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית. בקשתה של האם נדחתה, ובית המשפט הבהיר לאם שעליה לקיים את החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה משום שאין מקום לבדיקת מסוגלות הורית לנוכח הסדרי הראיה המצומצמים של האב עם הקטינה. וכן, שעניין המסוכנות של האב נבחנה על ידי גורמי הרווחה ולא נמצא לה כל בסיס.

ועל אף האמור, בדיון שהתקיים ביום מתן פסק דין זה חזרה האם על עמדתה לפיה היא אינה מקבלת את חוות הדעת של גורמי הרווחה, ובאם האב לא יעבור בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית, לא יורחבו הסדרי הראיה.  

סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה

בית המשפט פסק: "בצד זאת עלה הרושם, הן מדברי הנתבעת והתנהלותה, הן מדברי פקה"ס והן מדברי ב"כ התובע, כי הנתבעת מציבה עצמה כטריז בין הקטינה ובין האב. דומה כי הנתבעת אינה נותנת סיכוי להתפתחות קשר רחב יותר בין האב לקטינה, ורואה עצמה כסמכות הבלעדית לקביעת טובת הקטינה."

"משכך, אין מנוס מהגעה למסקנה, כי התנהלות הנתבעת פוגעת באפשרות להרחבת בסיס הקשר בין האב לקטינה, נוגדת את עמדת גורמי המקצוע והטיפול, תוך הפרה גסה של החלטות בית המשפט."

"משכך, לא נותר לי מנוס, אלא להורות על אכיפת ההסדרים בדרך הבאה: פקידת הסעד תקבע סדרה של 6 מפגשים, בהם יוכל האב לצאת ממרכז הקשר בליווי צד ג'; האם תביא הקטינה למפגשים הנ"ל, במועדים עליהם תורה פקידת הסעד, ותאפשר קיום המפגשים מחוץ למרכז.

"בגין כל ביקור שלא יתקיים כאמור, בהיעדר טעם של כוח עליון, ובעטייה של האם, תחוייב האם בסך של 500 ₪. החיוב הנו לטובת האב, אשר יפקידו בקופת חיסכון ע"ש הקטינה."

שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית

יש לציין שעל פי הנורמה בישראל, משמורת ילדים עד גיל 6 נמסרת ברוב המקרים לאם באופן אוטומטי מכוח סעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ועד גיל 18 מכוח הפסיקה.

האב אמנם זכאי להסדרי ראיה, אך כאשר האם מתנגדת לכך, יתאפשר לאב לראות את הילדים רק באמצעות החלטה שיפוטית שתיעזר בחוות דעת של גורמי הרווחה בעיר. ככל שהאם תתנגד להסדרי הראייה של האב עם הילדים, כך יכול לעבור זמן ארוך יותר עד שהסדרי הראיה יתקיימו כהלכה.

יש נשים אשר עושות שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית אשר ניתנה להם על ידי המחוקק ובתי המשפט בישראל, והן מכבידות על האבות בהסדרי הראייה בכדי להפעיל עליהם לחץ להשגת יתרונות כלכליים בהליכי פרידה, הלכי גירושין וגם לאחר מיכן.

חשוב להדגיש שהאחריות ההורית מכוח האפוטרופסות על קטין מחייבת כל הורה לשמור על זכויות הילד ולפעול ככל הניתן למען טובתו. למעשה, שמירה על זכויות הילד ו- טובת הילד בהשלמה, מחייבים את ההורה המשמורן לא רק לאפשר הסדרי ראיה תקינים אלא גם לקדם בברכה כל קשר איכותי עם ההורה הלא משמורן.

מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות הילד

חשוב לציין שפסק דינו של השופט סילמן הוא עוד פסק דין בשורה של פסקי דין מהתקופה האחרונה אשר מצביעים על מגמה הולכת ומתפתחת בשיח החברתי והמשפטי לפיו יש לקבל את האבהות כחלק חשוב, אינטגרלי ובלתי נפרד מההורות אשר מהווה מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות נפשו של הילד.   

לפיכך, אין ספק שצדק השופט סילמן בפסק דינו כאשר הטיל על האם הסרבנית סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה בין האב לבין הקטינה. ולזכותו של האב יאמר שהנחישות וההתמדה שלו בתהליך חידוש הקשר עם הילדה הצילו אותה מחסכים נפשיים אשר היו נגרמים לה במהלך השנים כתוצאה מאבדן הקשר בינה לבן האב במיוחד כאשר הילדה נמצאת בחזקת האם אשר רואה בעצמה סמכות בלעדית לקביעת טובת הקטינה.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים

הקדמה

אחת מהדרכים החוקיות אשר מאפשרות למהגר זר לקבל מעמד של תושב בישראל הנה הבאת ילד משותף עם אזרח ישראלי. הדבר ידוע למהגרים הזרים, ומשרד הפנים אשר מעוניין לסכל כל שימוש בדבר לרעה קובע מפעם לפעם נהלי בדיקה קשוחים בעניין זה. לבחינת הקשר של הורות משותפת בין בני זוג, האחד אזרח ישראלי והשני אזרח חו"ל (להלן: "בני זוג מעורבים") דורש משרד הפנים עדיין באופן גורף מההורים לערוך בדיקה גנטית, אשר ידועה בשם בדיקת רקמות או בדיקת DNA, על אף שהדבר זוכה לעיתים לביקורת מצד בתי המשפט.

מוצאם הדתי של הורי הקטין

בדיקה גנטית להוכחת אבהות ניתן לערוך בצו בית המשפט בלבד, ובית המשפט לא ייתן צו לבדיקה גנטית מבלי לקבל מידע עדכני על מוצאם הדתי של הורי הקטין בכדי שהילד לא יכנס להגבלות בנישואין ותפילה אשר חלות ביהדות על ממזרים. חוות הדעת אמורה להימסר לבית המשפט על ידי משרד הפנים אשר בפנקסיו מצוי המידע לגבי יחוסו ודתו של כל אדם במדינה.

לפיכך, כאשר בני זוג עותרים לבית המשפט בבקשה למתן צו לביצוע בדיקה גנטית, בית המשפט יורה למשרד הפנים ליתן את חוות דעתו בעניין ייחוסם של ההורים תוך 45 יום מיום שהומצאה לו הדרישה בטרם יתן את הצו לבדיקה. עד לשלב הזה הדברים מתנהלים באופן ברור ומסודר ברם, משלב זה מתחילה סחבת ובקשות רבות מצד פרקליטות המדינה לדחיית מועד הגשת חוות הדעת והממצאים.

לרוב, בתי המשפט נוהגים בסלחנות רבה כלפי משרד הפנים על אף ריבוי בקשות הדחייה ומאשרים כמעט תמיד כל בקשת דחייה שהוגשה מטעמם. אלא שבבתי המשפט כמו בכל דבר בחיים יש גבול לכל תעלול, ובמקרה שעובר את גבול הטעם הטוב יגיד בית המשפט בקול רם את דעתו על עוולה אשר נגרמת לאדם פלוני בסוגיה אשר נדרשת להתברר בפניו.

חיוב המדינה בהוצאות בגין שיהוי בלתי סביר

בפסק דין בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בתמ"ש 3573-02-11, חייב השופט יעקב כהן ביום: 10/10/11 את משרד הפנים לשלם לבני זוג מעורבים סכום של: 10,000 ₪ כהוצאות משפט בגין השיהוי הבלתי סביר של משרד הפנים במתן תגובה לבקשת בני הזוג לבדיקת אבהות.

מנתוני המקרה עולה שביום: 2/2/11, הגישו בני זוג נשואים, הבעל אזרח ישראלי והאישה אזרחית אתיופית עתירה להכרה באבהות ולמתן צו לבדיקה גנטית. ביום: 9/2/11, נשלחה בקשת בני הזוג לתגובת הפרקליטות תוך 45 יום.

ביום: 15/3/11, ביקשה הפרקליטות הארכת מועד בת 45 ימים נוספים למתן תגובתה, וביהמ"ש נעתר לבקשתה. משחלף המועד המוארך להגשת התגובה הגישה הפרקליטות שוב ביום: 16/5/11 בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף בקשה זו נעתרה על ידי ביהמ"ש.

ביום: 20/7/11 הגישה הפרקליטות בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף לבקשה זו נעתר בית המשפט וציין שזו אורכה אחרונה להגשת התגובה ועל הפרקליטות להגיש את תגובתה עד ליום 1/9/11. ביום: 15/9/11, ומשלא התקבלה כל תגובה מצד הפרקליטות, נקבע התיק לדיון ביום: 10/10/11, ובית המשפט קבע שב"כ היועמ"ש יהיה פטור מהתייצבות במידה ויגיש את תגובתו עד ליום: 2/10/11.

גם עד ליום: 2/10/11 לא הגיעה תגובת הפרקליטות וביום הדיון שנקבע כאמור התייצבה לדיון מתמחה מצד הפרקליטות והביאה בפני בית המשפט בעל פה, את תגובת המדינה לפיה ניתן להפנות את הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית, מהעדר כל חשש לפגיעה באילן היוחסין ו/או לפגיעה בכושרה של הקטינה להינשא בעתיד.

בית המשפט פסק

"התנהלות המדינה בתיק זה גרמה לאיחור של חודשים רבים בהפניית הצדדים לביצוע הבדיקה כאשר הם הביעו את נכונותם לפניה לבדיקת רקמות כבר בכתב התביעה שהגישו כאמור בתחילת חודש פברואר 2011."

"יודגש, כי ההתנהלות השערורייתית של המדינה במתן תגובותיה לבקשות בתיקי אבהות אינה יכולה להימשך עוד. בקשות אורכה חוזרות ונשנות שאין להן כל הסבר הגיוני וכל פשר היו ללחם חוקה של הפרקליטות בתיקים בהם מעורב משרד הפנים כאשר ב"כ הפרקליטות מביעים בפני ביהמ"ש את חוסר האונים שלהם כתוצאה מכך שלא עולה בידם לקבל תגובות ענייניות של משרד הפנים."

"במרבית התיקים מסתכמת ה"בדיקה" של משרד הפנים בסוגיית דתה או הסטטוס של האם, משום שכאשר מדובר באם שאינה יהודיה או אף באם יהודיה שהיתה פנויה בעת התעברותה (רווקה, גרושה או אלמנה) לא מתקיים חשש של ממזור הקטין ואין כל מניעה במשלוח הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית."

"בדיקת מעמדה של האם במחשבי משרד הפנים אמורה ליטול דקות ספורות ודי בפקיד אחד שאינו בעל השכלה מיוחדת או הכשרה מיוחדת, כדי לבדוק מעמדן של עשרות נשים ביום עבודה אחד, ועוד ישאר לאותו פקיד זמן רב לעיסוקים נוספים."

"למרות האמור לעיל, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, מתמיד משרד הפנים בעיכוב מתן תגובותיו, כאשר פעמים רבות מסתבר כי מדובר בתיקים בהם עשויה בדיקת הרקמות להשליך על עניין מעמדו של אדם בישראל, תוצאה שהינה כפי הנראה, לעיתים, לצנינים בעיני אי מי במשרד הפנים, שאם לא כן לא ניתן להבין כלל ועיקר את המחדלים החוזרים ונשנים במתן התגובות לבתי המשפט לענייני משפחה."

"כי הגיעה העת לנסות לשים קץ להתנהלות זו של משרד הפנים ולו ע"י הבאתו של מנכ"ל משרד הפנים לדיון בפני ביהמ"ש, כפי שהיה בדעתי לעשות בתיק זה, היה ולא היתה מתייצבת היום נציגת פמת"א ומביאה בפני בעל פה את תגובתו המאוחרת של משרד הפנים, אשר טרם הועלתה אף על הכתב עד לרגע זה, ועל כל פנים לא הוגשה בכתב לביהמ"ש עד לרגע זה."

לסיכום בית המשפט פסק

"נוכח העיכובים החוזרים ונשנים שגרם משרד הפנים לתובעים, תוך ניצול העובדה שביהמ"ש אינו נוטה למתן פסקי דין בהעדר תגובה במקרים הנוגעים לאילן יוחסין של קטין, ונוכח הפגיעה הקשה הנגרמת לתובעים ולקטינה עקב העיכוב הבלתי נסבל בבירור עניינם, הנני מחייב בזאת את משרד הפנים לשלם לתובעים הוצאות בסך: 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל."

אמצעי התשה כלפי אוכלוסיה חלשה

שיקולים כלכליים, שמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל והחשש מפני בעיות דמוגרפיות הניעו את המחוקק במדינת ישראל לקבוע כללים בדבר כניסה של מהגרים לא יהודים לישראל והשהיה בה. משרד הפנים כגוף ממשלתי מנהלי הופקד על פי החוק לשמור על גבולות המדינה מפני הגירה בלתי רצויה בכלל ושהיה בלתי חוקית בפרט, ומשטרת הגבולות כגוף ביצועי מסייעת למשרד הפנים לבצע את תפקידו ומשלימה את פעולותיו.

יש לציין שמשרד הפנים צריך וחייב לקיים עד תום את התפקיד שהוטל עליו בחוק. ואפילו אם קיבלנו כמוצדקת את דרישת משרד הפנים לבצע בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים, הרי שאין זה מוצדק לקבל את פרקטיקת הסחבת שבה נוקט משרד הפנים כאמצעי התשה כלפי אוכלוסיה אשר בדרך כלל מוגדרת כאוכלוסיה חלשה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

צו עיכוב יציאה מהארץ לתושב חוץ

הקדמה

אחת מההגבלות הסטנדרטיות שניתן להפעיל כנגד חייב בדמי מזונות ילדים עוד מקדמא דנא הינה הגבלת חירותו בדרך של הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ. הפסיקה אמנם קובעת באופן מפורש שהטלת הגבלות על חייב לרבות ביצוע צו עיכוב יציאה מהארץ נועדו להפעיל לחץ על חייב בעל יכולת אשר משתמט מתשלום דמי המזונות, אלא שלעיתים קרובות מידי קורה שנשים מפעילות את הסנקציה האמורה ממניעים של נקמה ושרירות לב ולא ממניעים טהורים של הגברת האכיפה.

פיצוי בגין הוצאת צו שלא כדין – פסק דין

בפסק דין אשר ניתן ביום: 27/9/11, בתמ"ש (ים) 31679-09-10, חייבה השופטת נילי מיימון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים את האם, גרושתו של האב, לפצות אותו בסכום של: 18,238 ₪ על הנזקים שנגרמו לו בגין הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ שלא כדין, תוך מצג מטעה וחוסר תום לב.

מנתוני המקרה עולה שהאב והאם התגרשו בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף פסק דין באולם בית הדין הרבני ביום: 11/3/03. מנישואי בני הזוג נולד להם בן משותף בשנת 2001, ובהסכם הגירושין התחייב התובע לזון את הבן בסכום של: 1,500 ₪ לחודש, וגם להשתתף עם האם בהוצאות מיוחדות על פי דרישה.

בחודש אוגוסט 2007 נישא האב בשנית, עבר לגור בפינלנד, ואת המזונות השוטפים שילם באמצעות הוראת קבע מחשבונו. להבטחת תשלום המזונות השוטפים וההוצאות החריגות גייס האב את אחותו אשר חתמה על כתב ערבות לכך. דמי המזונות שולמו לאם מדי חודש בחודשו במשך שמונה שנים.

צו עיכוב יציאה מהארץ על חוב של כ- 784 ₪

ביום: 1/4/10, הגישה האם בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ בהוצאה לפועל במעמד צד אחד כנגד האב על חוב של כ- 784 ₪, בגין חלקו היחסי בהוצאות מיוחדות שהיא הוציאה על הקטין. בקשתה של האם להטיל על האב צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות התקבלה על ידי רשם ההוצאה לפועל, וכאשר האב שהיה בחופשה בישראל עם אשתו השנייה והבן שנולד להם, ביקש לחזור עם משפחתו לפינלנד הוא עוכב במשטרת הגבולות בגין צו עיכוב היציאה מהארץ שביצעה האם יום קודם לכן.

לבקשת האב, ביטל ראש ההוצאה לפועל את צו עיכוב היציאה מהארץ אחרי חמישה ימים לאחר שהסכום אשר נדרש מהאב הופקד במזומן בתיק ההוצאה לפועל ולאחר שהתברר כי אחותו של האב אשר מתגוררת ועובדת בישראל מונתה כבר בעבר כערבה לפירעון החובות העתידיים של המזונות. ראש ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו שהאם לא עמדה לכאורה בחובת תום הלב המוטלת על כתפיה.

תביעה נזיקית כנגד האם

ביום: 20/9/10, הגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נזיקית כנגד האם בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מעיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו על פי בקשתה.

המסגרת הנורמטיבית

"ההוראה לעניין עיכוב יציאה מן הארץ, קבועה בסעיף 14 ל"חוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967":

"14. (א) היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ…"

הוראה זו באה להבטיח פירעון חובות ובענייננו החוב הינו חוב מזונות. הצורך בקיום תשלום חוב המזונות הינו חיוני, לא ניתן להשאיר ילד הזקוק למזונות בחוסר וברעב, משכך יש כעקרון ליתן משקל יתר לזכות הילד שלא להישאר מחוסר אמצעים לכלכלתו.

הוראה המתנגשת עם זכות חוקתית

עם זאת, הוראה זו מתנגשת עם זכות היציאה מן הארץ שהינה זכות חוקתית, ומעוגנת בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משום כך, מוטלת החובה לאזן ככל האפשר בין האינטרסים הנוגדים של הזוכה (הקטין) מצד אחד ושל החייב (התובע) מצד שני.

הפסיקה גיבשה עקרונות מנחים בנושא ולפיהם על בעל דין אשר מבקש לפגוע בזכות החוקתית לחופש התנועה של אדם אחר לנהוג בתום לב, תוך גילוי נאות של העובדות. עליו להודיע לצד השני על כך שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. עליו לפעול במסגרת מטרת העיכוב ואם המטרה המקורית פגה, חלה על המבקש חובה לבטל את הצו.

צו עיכוב יציאה מן הארץ  נגד תושב חוץ

ביצוע צו עיכוב יציאה מן הארץ לתושב חוץ שונה מצו אשר מופנה לתושב ישראל והוא לא יינתן אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו כאמור בתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, על מבקש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד תושב חו"ל לנהוג במשנה זהירות.

בית המשפט פסק את העובדות הבאות

"הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע בעצם פנייתה להוצל"פ ללא שפנתה לתובע, לבא כוחו, או לאחותו הערבה לתשלום דמי המזונות."

"הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שנקטה בפעולה קיצונית, ביקשה לעכב יציאתו מהארץ כאשר דובר בסכום חוב נמוך (784 ₪)."

"התובעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בפעולה קיצונית כאמור, במיוחד בנסיבות בהן התובע שילם את דמי המזונות כסדרם הן בהיותו בארץ והן בהיותו כבר מספר שנים בחו"ל, ע"י הוראת קבע מחשבונו לחשבונה, הוראה שניתנה עד לשנת 2015."

"הנתבעת הפרה חובתה כלפי התובע כאשר הסתירה מרשם ההוצל"פ עובדות מהותיות חיוניות לשיקול האם להיעתר לבקשת צו עיכוב היציאה מהארץ, כמו מגורי התובע בחו"ל, וקיום ערבה למילוי החיוב."

"עובדה היא כי כאשר נודע לרשם ההוצל"פ העובדות הללו, ביטל הרשם את צו עיכוב היציאה מהארץ, תוך שמציין שהנתבעת פעלה שלא בתום לב."

האם האב יכול לקבל משפט צדק ?

לסיכום, בית המשפט פסק שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע בגין הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו. ולפיכך פסק כאמור שעל הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 18,238 ₪, מהם 15,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע.

חשוב לציין שפסק דין זה כמו גם פסקי דין אחרים מהווים הוכחה ניצחת לכך שאב יכול לקבל משפט צדק בבתי המשפט וכן יכול להגן על זכויותיו כראוי גם מול זוכה אשר מקבלת יתרון גדול עליו בדין ואת כל הכלים האפשריים בדין בכדי לכפות עליו תשלום של מזונות.

לסיכום

המציאות בישראל מלמדת שהרבה גברים אינם פועלים בכלל או שהם פועלים מאוחר מידי בכדי לממש כראוי את זכויותיהם במשפחה, (ראה: "דבר המנכ"ל", ו-"אודותינו") ולצערנו יש נשים אשר מנצלות עובדה זו לרעה.

לפיכך, לעיתים נכון וגם רצוי לגבר לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו בכדי לממש את זכויותיו במשפחה, שאם לא כן ישארו זכויותיו במשפחה בגדר של תיאוריה. היוזמה גם במקרים המתאימים בסופו של דבר משתלמת.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

פעילות פרלמנטרית

1. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת

נציגים מאידאה מוזמנים באופן קבוע לוועדות השונות בכנסת לדיון על נושאים הקשורים לענייני חברה, משפחה, גירושין ומשפט עברי. וכפי שיתברר להלן, אין ספק כי המעורבות של אידאה בכל הקשור לענייני משפחה תרמה ותורמת לחיזוק מעמדו של הגבר במשפחה.  

 

2. ביטול תקנת הרבנות הראשית תש"ד בדבר חיוב האב במזונות ילדים

אין זה מן הנמנע שהפעילות הפרלמנטרית שארגון אידאה עשה בעבר היוותה את המנוף לשינוי היסטורי בחיוב אבות במזונות ילדים. אין ספק שמכתבים שנשלחו לגורמים המתאימים עוד בשנת 2010, הגיעו לאוזניים המתאימות שבסופו של דבר גם קידמו את השינוי.

 

3. הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

ביום: 23.3.2011, שלחנו לחברי הכנסת הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. להלן ההצעה ותשובות מייצגות של שניים מחברי הכנסת.

 

4. הצעת החוק למניעת ניכור הורי.

אחת מהתופעות הקשות אשר מתקיימות בעיקר בתקופת הליכי גירושין הינה הרחקת הילדים מהאב על ידי האם. תוך כדי ההליך יכולה האם לעזוב את הבית המשותף ולעבור למקום מרוחק, או להרחיק את האב מהבית ומהילדים. בשתי הדרכים האם יכולה לטעון שהיא חוששת מהאב ולכן עשתה את הצעד הזה.

ולאב שלא יוכל לקחת את הילדים בכוח לא תהיה ברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל הסדרי שהות עם הילדים. אם האם תתנגד להסדרי השהות בטענות שונות, בית המשפט לא יפסוק לפני שיקבל תסקיר ממחלקת הרווחה אשר יכול להתקבל לאחר חודשיים ויותר.

במקרים כאלו האב יורחק מהילדים למשך זמן ארוך מידי וברוב המקרים על לא עוול בכפו משום שקיימים מיקרים נדירים שבהם אב כל כך מסוכן לילדים עד שיש להרחיק אותו מהם.

במתכונת החוקים הקיימים אין לבית המשפט כלים מתאים בכדי להתמודד עם הסוגיה ועל כן יש הכרח לשנות את המצב הנורמטיבי לטובת הילדים והאבות ולקבוע חקיקה מתאימה. ולפיכך שלחנו מכתב בעניין זה לשרת המשפטים איילת שקד ולוועדת החוקה חוק ומשפט. אנחנו מקווים שזה יפתח את הפתח לשינוי.

 

אודות

אידאה הוקמה בשנת 1998 בכדי לתת מענה לכלל בעיות הגבר במשפחה ולמען הגינות בקשר הזוגי ובהליכי גירושין, כאשר הפעילות של אידאה התבצעה הן במישור הפרלמנטרי והן במישור הפרטני.

בפעילות הפרלמנטרית אידאה פועלת לשינוי חוקים בכנסת, הגברת המודעות לבעיות הגבר במשפחה והשוואת מעמדו לזה של האישה במשפחה בלבד. ובפעילות הפרטנית יקבל הגבר מחוץ לארגון אידאה תמיכה, אוזן קשבת, יעוץ שאינו משפטי, הדרכה לטיפול המקצועי בענייני משפחה וגירושין, שאינם משפטיים, ובמידת הצורך הפניה לבעלי מקצוע מומחים בענייני משפחה שיעמדו לרשותו במחירים נוחים ובמחויבות למתן שירות ברמה גבוהה.

ככל שיהיה צורך במתן שירות משפטי ללקוחות אידאה, יעשה הדבר על ידי עורך דין שאינו מועסק על ידי אידאה והקשר בין הלקוח לבין עורך הדין יסוכם בינם לבין עצמם, כאשר אידאה לא תהיה שותפה בעניינים הכספיים בין עורך הדין ללקוח, לרבות דמי תיווך ובאופן ניהול התיק.

 

הייעוץ כרוך בתשלום חד פעמי של 250 ש"ח. 

 

  • קבלת קהל בתאום מראש, בימים א'-ה',  בין השעות:  9:00-17:00                  
  • סודיות ונאמנות מלאה מובטחת.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

ממנמ

מכתבי תודה

להמשיך לקרוא

כתבו עלינו

צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות

אחת מההגבלות אשר ניתן להטיל על אדם במסגרת תהליך גירושים וגם לאחריו, הינו הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, על אף שעיכוב יציאה מהארץ נוגד את עקרון חופש התנועה של האדם המוכר כזכות יסוד על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. לפיכך, אין לומר מראש שצו עיכוב יציאה מהארץ איננו ניתן לביטול.

צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תהליך גירושים

באופן עקרוני, צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן לבקשת אדם אשר מעוניין לקבל את יומו בבית המשפט, ו/או לממש את החלטת בית המשפט כאשר הוא חושש שמא אותו אדם אשר נגדו הוא מתמודד עלול למנוע זאת ממנו.

לפיכך, במסגרת תהליך גירושים גבר ואישה רשאים להוציא אחד כנגד השני וכנגד הילדים, בשינויים המתחייבים, צו עיכוב יציאה מהארץ לצורך דיון על גירושין מחשש לעגינות, הבטחת קיום משמורת ילדים והסדרי ראיה, ההתדיינות על חלוקת רכוש בגירושין. אישה תוכל להוציא לגבר צו עיכוב יציאה מהארץ גם להבטחת מזונות ילדים ומזונות עבורה במידה ונפסקו לה דמי מזונות, או שהם עתידים להיפסק לה.

ואולם, האפשרות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לאדם איננו קנוי למבקש בכל מקרה. ב- רמ"ש 25711-01-22 א. נ' ב. (מחוזי, חיפה, השופט סארי ג'יוסי, 9.2.22) נדחתה בקשת אם לעשות לאב צו עיכוב יציאה מהארץ.

צו עיכוב יציאה מהארץ מחשש לעגינות

בעל או אישה אשר מגישים תביעת גירושין ברבנות נדרשים להוכיח את תביעתם שאם לא כן, בית הדין הרבני ידחה את התביעות. כל עוד התובע נמצא בשלב הוכחת התביעה וכאשר יש לו ראיות לכאורה אשר יצביעו על כך שיש לו סיכוי כל שהוא להוכיח את תביעתו הוא יהיה רשאי להוציא כנגד השני צו עיכוב יציאה מהארץ מחשש לעגינות.

צו עיכוב יציאה מהארץ להבטחת משמורת ילדים והסדרי ראיה

שני הורים של קטין הם אפוטרופוסים טבעיים שלו ואין נפקא מינה אם מדובר בהורה אשר קיבל משמורת ילדים עיקרית או בהורה אשר מקבל הסדרי ראיה. מימוש הורות נחשבת לזכות גדולה ורק במקרים חריגים במיוחד ניתן לשלול מהורה את האפוטרופסות שלו על הילד.

צו עיכוב יציאה מהארץ בגין חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת רכוש בגירושין מחייבת את נוכחות שני בני הזוג בבית הדין או בית המשפט בכדי להציג את הנתונים לחלוקה ולדון בסוגיה. אמנם ניתן להטיל עיקול זמני על נכסים, חסכונות וזכויות מכל סוג בעבודה, אולם קשה עד מאוד לקיים דיון ענייני ללא נוכחות שני הצדדים. במקרה כזה תהיה לכל אחד מבני הזוג הזכות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר.

צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות אישה

מזונות אישה בין בני זוג יהודים נשואים נפסקים על פי הוראות הדין העברי. על פי הדין העברי אישה נשואה אשר אינה משתכרת כלל או אינה משתכרת די לצרכיה האישיים ובלבד שהיא אינה מורדת בבעלה זכאית לקבל מזונות מבעלה. כאן רק לאישה תהיה הזכות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות לבעל.

צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות ילדים

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אשר מפנה להוראות הדין האישי אשר חל על אדם. הדין האישי אשר חל על בני זוג יהודים הינו הדין העברי אשר מחייב את האב לשלם את רוב מזונות הילדים לידי האם. לפיכך, לאם עומדת זכות להטיל על האב צו עיכוב יציאה מהארץ להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידי. צו עיכוב יציאה מהארץ בנושא זה ניתן לביטול באמצעות הפקדת ערבות כספית ו/או באמצעות חתימה של שני ערבים.

צו עיכוב יציאה מהארץ על פי בית הדין הרבני

בית הדין הרבני מוסמך להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לכל אחד מבני הזוג כנגד האחר מכוח סעיף 7 (ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. העילות לבקשה למתן צו זמני בדין האזרחי מוסדרות בסעיפים 362-384 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. וההוראות למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בהוצאה לפועל קבועות בסעיף 14 לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

תאריך פקיעה של צו עיכוב יציאה מהארץ

צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן בהוצאה לפועל או בבתי הדין השונים פוקע מעצמו כעבור שנה מיום שניתן אלא אם מדובר בצו עיכוב יציאה מהארץ מזונות אשר יתבטל רק לאחר סיום חובת התשלום.

חובה לפעול בתום לב בהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ

כאמור, כנגד זכותו של אדם אשר מבקש להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ עומדת גם זכותו של מקבל הצו לחופש התנועה לפי סעיף 6 (א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו התשנ"ב-1992, ובמסגרת האיזונים החוקתיים בין הזכויות מוטלת על בעל דין אשר מבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לנהוג בתום לב תוך גילוי נאות של העובדות. עליו להודיע לצד השני תוך פרק זמן סביר שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. וכן עליו לפעול במסגרת מטרת צו עיכוב היציאה מהארץ, ואם המטרה המקורית פגה, חלה על המבקש חובה לבטל את הצו.

לציין שקיימת פרקטיקה בקרב בני זוג אשר מתחילים תהליך גירושים גירושין להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ באופן הדדי כאמצעי לחץ. ככלל מדובר בפרקטיקה בלתי ראויה משום שעל בעל דין אשר מבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ חלה החובה להציג ראיות לכאורה שיצביעו על חשש סביר שבעל הדין שכנגד עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה, דבר שבדרך כלל לא קיים במציאות.

ביטול צו עיכוב באמצעות ערבויות

יחד עם זאת, ניתן לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד בעל דין גם באמצעות הצגת ערבויות מתאימות. והחייב בתשלום דמי מזונות ילדים או מזונות אישה רשאי לבטל את הצו כנגד ערבות כספית בגובה של שנתיים מזונות, או כנגד ערבות עצמית של שני ערבים טובים.

בדיקת צו עיכוב יציאה מהארץ

בכדי לבדוק האם קיים נגדך צו עיכוב יציאה מן הארץ יש להתקשר לרשות האוכלוסין לטלפון מספר: 3450* (כוכבית 3450), לענות על כמה שאלות מזהות ולקבל על כך תשובה. 

ניתן לקבל מידע גם באמצעות פקס' שמספרו: 02-6469581, אליו יש לשלוח צילום תעודת זהות או דרכון.

מענה בעניין צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן בימים: א' – ה', בין השעות: 8:00 – 16:00

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מאמרים בדיני אישות ודיני משפחה

חוקים

הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

  • ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

  • ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

 

תיקון 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

הורים ביולוגיים מוגדרים כאפוטרופוסים טבעיים של ילדם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. מכוח האפוטרופסות קנויה להורים החובה והזכות לדאוג לכלל צרכי הילד לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד, שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. וכן צמודה לאפוטרופסות גם הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

פעולות ההורים מכוח האפוטרופסות מחייבת אותם לשמור על זכויות הילד במשפחה ולפעול בהסכמה בכדי להיטיב עם הילד כפי שהורים מסורים אמורים לנהוג בנסיבות כל עניין ועניין, בכדי לממש הלכה למעשה את תפקיד ההורות.

כאשר הוריו של ילד גרים תחת קורת גג אחת ניתנת לכל אחד מהם אפשרות לדעת פרטים בדבר התקדמות הילד והתפתחותו משום שהמידע הרלוונטי זורם ישירות אל הבית המשותף. אולם במקרה שבו ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת, ונמנע מאחד ההורים לקבל מידע חשוב אודות הילד, פוחתת באופן משמעותי היכולת של ההורה המודר לתרום לקידום ענייניו של הילד ולממש את חובתו וזכותו הבסיסית להורות.

למחוקק הישראלי לקח הרבה שנים להגיע למסקנה שיש לשתף את ההורה הלא משמורן במידע חיוני אודות הילד באותה מידה שבה יש לשתף את ההורה שזוכה במשמורת ילדים, ובאמצע שנת 2010, הוא הוסיף בתיקון 14 את סעיף 18 ב' לחוק אשר מנוסח כדלקמן:

18.   (ב)  גוף המנוי בתוספת ומחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין, וקיבל מהורהו של הקטין הודעה בכתב על רצונו לקבל עותק מהמידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר של הקטין, ימסור את המידע גם לאותו הורה; ואולם נודע לגוף המנוי בתוספת, כי נשללה או הוגבלה האפוטרופסות של אחד ההורים בהחלטת בית משפט, לא יחול האמור בסעיף קטן זה אלא לגבי עניינים אשר נותרו נתונים לאפוטרופסותו של אותו הורה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת.

אלא שלמרבה הצער נמצא שהתיקון לחוק עדיין אינו מיושם בשטח, ובפסק דין ביהמ"ש לתביעות קטנות ב-ת"ק 17825-01-11, רוה נ' ביטוח לאומי, שופכת השופטת לימור רייך אור על סוגיה זו.

עניינו של פסק הדין הינו בתביעה כספית נזיקית של אב שהוא אינו ההורה המשמורן (להלן: "האב") על סך: 31,200 ₪ כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") על הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 18 ב' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הנתבע טען להגנתו שמערכות המוסד אינן ערוכות לרישום כתובות של שני הורים שנפרדו או התגרשו, ולכן לא הועבר לאב מידע אוטומטי.

ביהמ"ש פסק:

"היעלה על הדעת שרק בשל כך שהנתבע אינו מסוגל, תהא הסיבה לכך אשר תהא, לבצע את הוראות החוק, לפטור אותו בלא כלום ובוודאי מלקיים את הוראות החוק ?"

"ברור שהתשובה על כך הינה בהכרח שלילית, על הרשויות לקיים את הוראות החוק, גם אם עניין זה כרוך במכשול שהנתבע טוען כי איננו מסוגל לעמוד בו, שהרי הוראות חוק יש לקיים, כאשר תכלית החוק באה לסייע בידי ההורה שאיננו הורה משמורן, לקבל את כל המידע שנמסר להורה המשמורן ביחס לילדיהם המשותפים."

"המידע שעל הנתבע למסור, צריך שיהא כזה שנמסר להורה המשמורן, כמובן, על כך לא יכולה להיות מחלוקת, מבלי לפגוע ולגרוע מזכויותיו ופרטיותו, כך למשל אין לחשוף במתן המידע את פרטי החשבון של ההורה המשמורן, אליו משתלמת הגמלה, לצורך כך יש להיערך בהתאם ואולם חובה זו חלה על הגוף שמופיע בתוספת של החוק ואין בכך כדי לפגוע בזכותו של ההורה הנוסף לקבל מידע."

בסיכומו של פסה"ד קובע ביהמ"ש שהנתבע הפר חובה חקוקה, והוא מחייב אותו לשלם לידי התובע סך של 3,000 ₪ בגין הצורך לפנות לנתבע מספר לא מבוטל של פעמים על מנת שזה האחרון יפעל ליישום החוק ויספק לידיו את אותו מידע שהוא מספק להורה המשמורן.

יש להדגיש שפסק הדין אינו מציין רק את העובדה שיש לקיים הוראת חוק מפורשת, אלא גם שתכלית תיקון החוק ונחיצותו החברתית עולים בחשיבותם על כל שאר הטענות שנטענו מנגד.

מכאן אנחנו שולחים לכל אב לא משמורן את הקריאה לשמור ולא לוותר על הזכויות שלו כאפוטרופוס והורה, ואנחנו נהיה שם בשבילו בכדי לסייע לו בכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

 

משמורת משותפת

המושג משמורת ילדים משותפת בהגדרה הינו מצב עובדתי שבו הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים הפרודים ביניהם במידה שווה. משמורת משותפת ניתנת להתקבל בהסכמה בין ההורים או באמצעות החלטה שיפוטית.

ככלל, בכדי שהסכמות בין הורים לילדים ובינם לבין עצמם, לרבות משמורת ילדים או הסדרי ראייה יחייבו מבחינה משפטית עליהם לקבל תוקף של פסק דין מערכאה שיפוטית, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.

על פי הדין העברי, אשר איננו דן במשמורת משותפת כלל, בנות ישהו במשמורת האם לתמיד, הבן עד גיל 6 ולאחר גיל 6 יעבור למשמורת האב. כמובן שלאב תהיה האפשרות לפגוש את הילדים וכאשר הבנים יהיו אצל האב גם האם תהיה זכאית לשהות עימם.

הדין האזרחי שונה באופן שאין הוא מבדיל בין בנים לבנות בעניין המשמורת וסעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") אף קובע את חזקת הגיל הרך ולפיו טובת הילד לשהות במשמורת העיקרית של האם עד גיל 6.

הפסיקה בבתי המשפט עוד הקצינה בעבר שמשמורת הילדים לאם תהיה גם לאחר גיל 6 על פי כלל ההמשכיות והכלל שאין מפרידים בין אחים כאשר אחד מהם נמצא מתחת לגיל 6 והאחרים מעל גיל 6.

מכאן התקבלה תוצאה שהאם אשר הקדימה תביעה למשמורת ילדים ללא התנגדות האב, או בהסכמתו מראש, זכתה במשמורת העיקרית של הילדים מיום שנולדו ועד גיל 18.

עם זאת, על אף שחוק הכשרות נותן לאם את היתרון לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 על פי חזקת הגיל הרך, עקרון טובת הילד גובר ועל כן אין מניעה מצד האב לקבל משמורת משותפת ואף משמורת עיקרית גם כאשר הילד נמצא מתחת לגיל 6 אם יוכיח שמדובר בהסדר אשר מיטיב עם הילד.

אם כן, על פי עקרון טובת הילד ניתן להגיד שהאב יכול לזכות במשמורת עיקרית או משותפת בכל גיל של הילדים.

בפסקי דין מנחים של בתי המשפט המחוזיים בעבר נקבע כי במשמורת משותפת האב ישלם שבעים וחמישה אחוז, או 80 אחוז מגובה המזונות שהיה משלם אילו היו הילדים במשמורת עיקרית של האם. ואולם, בע"מ 919/15, פלוני נ' פלונית עשה רפורמה בחיוב האב ב- מזונות ילדים שיחולו על שני ההורים בכלל, ומעל גיל 6 במשמורת משותפת בפרט.

בע"מ 919/15 קבע כי במשמורת משותפת לילדים מעל גיל 6, כאשר ההכנסה הפנויה של שני ההורים זהה, אף אחד מההורים לא יעביר תשלום מזונות להורה השני. משמעות הפסיקה הינה שהנוכחות של אבות בחיי הילדים הולכת וגדלה.

משמורת משותפת יכולה להיות הסדר טוב ומיטיב עם הילדים וההורים ואולם יש לקחת בחשבון שמדובר בהסדר אשר קובל את שני ההורים לגור באזור מגורים סמוך, בעיקר באזור המגורים האחרון שבו גרו בני הזוג בטרם חדלו לגור ביחד.

כמו כן, הסדר של משמורת משותפת מאפשר, אבל לא מחייב, לקיים הורות משותפת אשר בנויה על קשר שוויוני של שני ההורים עם הילדים ואיזון ראוי בהוצאות שכל הורה צריך להוציא על הילדים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים בנושא

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960

1.   הגדרות [תיקון: תשל"א, תשנ"ה]

בחוק זה –

"אחראי על קטין" – הורה לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהקטין נמצא במשמורתו או בהשגחתו;

"בית משפט" – בית משפט שלום שהוא בית משפט לנוער כמשמעותו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;

"ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער" – ועדה כאמור בסעיף 24א לחוק טיפול בחולי נפש;

להמשיך לקרוא

חוק השמות, תשט"ז-1956

1.        הגדרות

בחוק זה –

"בגיר" – אדם שמלאו לו 18 שנה;

"קטין" – אדם שטרם מלאו לו 18 שנה;

"הורה" – לרבות מאמץ;

"ילד" – לרבות ילד מאומץ;

"השר" – שר הפנים.

להמשיך לקרוא

חוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב-1992

1.        הגדרות [תיקון: תשנ"ד, תשנ"ח, תשס"א]

בחוק זה –

"הורה יחיד" – תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה:

(1)     הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו;

(2)     הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו;

להמשיך לקרוא

חוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951

 1.        מטרת החוק [תיקון: תש"ס]

חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

 1א.      שוויון לפני החוק

(א)   דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית ; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האישה, באשר היא אישה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה.

(ב)   לעניין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם ביסוד פעולה שתוצאתה היא הפליה היתה כוונה להפלות, או לא.

להמשיך לקרוא

חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991

1.        הגדרה

בחוק זה –

"האמנה" – האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, שנחתמה בהאג ביום 25 באוקטובר 1980.

2.        תוקף האמנה

לסעיפי האמנה שנוסחם מובא בתוספת יהיה תוקף של חוק, והם יחולו על אף האמור בכל דין, ואולם הוראת סעיף 26 לאמנה תחול בהסתייגות האמורה בו.

להמשיך לקרוא

חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001

 1.        מטרה

מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.

 2.        הטרדה מאיימת מהי? [תיקון: תשס"ט]

(א)   הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

להמשיך לקרוא

חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991

1.        הגדרות [תיקון: תשנ"ה, תשנ"ו, תשנ"ח(2), תשס"א, תשס"ד, תשס"ט]

בחוק זה –

"בית משפט" – בית משפט השלום, בית המשפט לענייני משפחה, וכן בית דין דתי לגבי צדדים שבעניינם הוא מוסמך לדון;

"בית דין דתי" – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דתי דרוזי;

"בן זוג" – לרבות ידוע בציבור;

"בן משפחה" – לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר, והוא אחד מאלה:

(1)    בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית;

להמשיך לקרוא

בדיקת אבהות

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאב לאחר גירושין

הקדמה

החשיבות שיש למוצאו ויחוסו של האדם נודעה כבר לפני אלפי שנים. לרוב אין בעיה לדעת מי אימו של הילד משום שברוב המקרים יש עדויות על ההיריון והלידה. אך לגבי האב, לא תמיד ידועה זהותו מאחר ויחסי מין נעשים בהסתר ובין מחזור למחזור של אישה היא יכולה לקיים יחסי מין עם יותר מגבר אחד כך שגם היא עצמה איננה יכולה לדעת תמיד מי האב.

"בדוקי" ו- "שתוקי"

יצוין כי לילד שלא ידעו מי היא אימו קראו "בדוקי", ולילד שלא ידעו מי הוא אביו קראו "שתוקי". כלומר, בהנחה שלא ניתן לבדוק ולדעת מי האם של הילד, יקרא שמו בדוקי, ובהנחה שלא ניתן לדעת בוודאות מי הוא האב של הילד, יקרא שמו שתוקי. שתוקי נקרא משום שמשתיקים את הילד כאשר הוא שואל מי הוא אביו.

רוב הבעילות אחר הבעל

שתוקי נקלע למצב בלתי רצוי משום שזכותו, ככל אדם, לדעת מי הוא אביו ואף חמור מכך, ילד יכול להיות ממזר אשר יחולו עליו על פי הדין העברי הגבלות בנישואין ותפילה. ולפיכך בכדי להתמודד עם הסוגיה חז"ל נדרשו לקבוע הלכות שימנעו מראש אפשרות שיהיה ספק לגבי זהותו של האב.

ראשית נקבע שאין לקיים קשר זוגי ללא נישואין כדת משה וישראל, ושנית, נאסר על אישה לקיים יחסי מין עם גבר אחר שהוא אינו בעלה. שני איסורים אלו נועדו להבטיח כי הילד הוא של בני הזוג ולא תהיה שאלה בדבר.

עוד נקבע על ידי חז"ל הכלל כי גם אם יש ספק קל צריך לומר : "רוב הבעילות אחר הבעל", כלומר רוב יחסי המין של האישה הנשואה יתקיימו עם הבעל ולכן מוכרח שהבעל הוא גם האב.

הלכות אלו נקבעה בכדי שיהיו בעם ישראל פחות ממזרים, משום שעל הממזר חלות הגבלות בנישואין ותפילה לדורי דורות.

בדיקת אבהות

בשנות השבעים לספירה התגלתה אפשרות לצפות קשר משפחתי בין בני אדם באמצעות בדיקה גנטית אשר נודעה גם בשם בדיקת רקמות או בדיקת DNA. בבדיקת רקמות או בדיקת DNA לוקחים את סימני ה- DNA של האישה ושל האיש ומשווים אותם לסימני ה- DNA של הילד וכך ניתן לקבוע ברמת דיוק גבוהה מאוד אם קיימת קרבת דם של הורות בין השניים לבין הילד.

חשש ממזרות

בעקרון, בדיקת אבהות לקטין נעשית בישראל רק באמצעות צו של בית המשפט. התביעה לבדיקת אבהות אמנם יכולה להיות מוגשת לבית המשפט גם על ידי האיש וגם על ידי האישה, ואף בהסכמת הצדדים, אך בית המשפט לא יאשר את הבדיקה במידה והאישה נכנסה להריון בעודה נשואה וזאת בכדי לשמור על זכויות הילד וטובתו שעלולים להיפגע במידה וימצא שהוא איננו בנו של הבעל.

ילד שנולד לאישה יהודייה אשר נשואה לבעל יהודי מגבר יהודי שהוא איננו בעלה נקרא ממזר ועל פי הדין העברי חלות עליו הגבלות בנישואין ובתפילה. לכן, ולו רק מהטעם של חשש ממזרות לא יתאפשר לאישה גם עם הגבר האחר שהוא אינו בעלה לעשות בדיקת אבהות.

מכאן שהבעל יחויב להכיר באבהות ואף לשלם את מזונות הילד לאורך השנים אף שלבני הזוג ידוע או ספק ידוע שהילד לא נולד מהבעל. ולמעשה, האישה הבוגדת תקבע תג מחיר על בגידה לבעל ולילד, ועל אף שהיא זנתה בבעלה היא תצא נקייה מהעניין.

יש מקרים חריגים

עם זאת נודעו מקרים חריגים שבחריגים בהם בית המשפט יאשר בדיקת אבהות לבני זוג כאשר האם התעברה בעודה נשואה, דבר אשר יכול לשפוך אור על יחוסו של הילד ועל הקשר הגנטי שלו, ואם ימצא שהילד הוא אינו של הבעל אז הבעל יהיה כמובן פטור מחובת ההורות כלפי הילד וממזונותיו.

ניתן להוסיף שנודעו גם מקרים בהם נשים הגישו תביעת אבהות כוזבת מה שבסופו עלה להן בהוצאות משפט.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

סרבנות גט

סרבנות גט הינה מצב עובדתי שבו על פי הדין העברי בעל מסרב לתת לאישה גט או שהאישה מסרבת לקבל אותו. אלא שעל פי הדין העברי נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים מתבצעים בהסכמת שני בני הזוג בלבד ומכאן הבעיה לקבוע כי אדם הינו סרבן גט כאשר ממילא אין מחובתו לתת גט.

עם זאת, קשה עד בלתי אפשרי לחייב אדם להישאר, בנסיבות מסוימות, במסגרת הנישואין ועל כן נקבעו כללים אשר יאפשרו לבית הדין הרבני לחייב אדם לתת גט.

אישה מסורבת גט נקראת אישה עגונה, וגבר מסורב גט נקרא בעל עגון. המילה עגינות באה משורש "עוגן" המצביע על העובדה שהבעל או האישה מעגנים את האחר למסגרת הנישואין ללא שום הצדקה. אלא שלכל כלל יש היוצאים מהכלל וקיימים מקרים אשר בהם אין מנוס מצד בית הדין הרבני שעליו להוציא פסק דין לחיוב בגט לאלתר.

כאשר אין הסכמה הדדית לגירושין, הצד אשר מעוניין להתגרש רשאי להגיש תביעה לגירושין אשר תכלול את העילות ההלכתיות המתאימות שיאפשרו לו לקבל פסק דין לגירושין מבית הדין הרבני כנגד הצד המתנגד.

גט מעושה על פי הדין העברי

ברם, אפילו אם הוכחה עילה הלכתית מתאימה וניתן פסק דין מבית הדין הרבני לחיוב בגט, הוא לא מקיים את הגט בשלמותו, משום שסידור הגט עצמו חייב להתבצע על דרך של גירושים בהסכמה, שאם לא כן יהיה זה גט מעושה, שהוא פסול על פי ההלכה.

מסורב גט אינו יכול לקיים משפחה

למעשה, על פי הדין העברי אדם רשאי לקיים משפחה בנישואין בלבד, ונישואין ניתן לערוך רק כאשר האדם הוא רווק, גרוש בגט כהלכה או אלמן. אדם מסורב גט אינו יכול לקיים משפחה, ולכך יש השפעות קשות ומרחיקות לכת מבחינה הלכתית. בכדי להתמודד עם סרבנות גט או עגינות, חז"ל קבעו מספר הלכות מנחות, וגם הדין האזרחי בישראל קבע בחקיקה תרופות מרתיעות כנגד סרבני גט.

תרופות הלכתיות כנגד סרבות גט

סרבן גט הינו אדם אשר ניתן נגדו פסק דין ל- גירושין בבית הדין הרבני והוא מסרב לשתף פעולה בסידור הגט עצמו. בעלים מסורבי גט יכולים לקבלים היתר נישואין לאישה נוספת באישור של מאה רבנים לאחר שעברו שלוש שנים מיום מתן פסק הדין לגירושין.

נשים מסורבות גט או מעוכבות גט מתחלקות לשתי קבוצות. האחת, הינה קבוצה של נשים שהן עגונות משום שלא מצליחים להשיג את הבעל, או אין יודעים היכן הוא נמצא או שאין יודעים אם הוא חיי או מת. הקבוצה השנייה, הינה קבוצה של נשים אשר מסורבות גט מצד הבעל עצמו לאחר שבית הדין הרבני נתן כנגדו פסק דין לחיוב בגט פיטורין והוא מסרב לשתף פעולה בסידור הגט.

לטובת נשים עגונות שאין מצליחים להשיג את הבעל נודעה מצוות התרת עגונות, ולטובת נשים אשר קיבלו מבית הדין פסק דין לגירושין מבית הדין הרבני והבעל הינו סרבן גט, נקבעו כנגד הבעל מספר סנקציות מרתיעות.

בית הדין הרבני רשאי לפסוק כנגד בעל סרבן גט מזונות עונשים לאישה אשר מכונים בשם: "מזונות מעוכבת מחמתו להינשא". בית הדין גם רשאי לחייב את הבעל לשלם לאישה סכום כסף חודשי שיהווה מעיין קנס עד שיתרצה ויסכים לתת את הגט, וזאת במקביל לכל חובה הלכתית אחרת כלפי האישה.

תרופות אזרחיות כנגד סרבני גט

סעיף 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, מאפשר לאסור בעל או אישה סרבני גט, ובלשונו של הסעיף:

"ציווה בית דין רבני בפסק-דין סופי לכפות איש לתת גט פיטורין לאשתו או לכפות אישה לקבל גט פיטורין מאישה, רשאי בית משפט מחוזי, כתום ששים ימים מיום מתן הצו, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, לכפות במאסר לציית לצו".

וכן, חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, מכיל שורה של הגבלות וסנקציות מרתיעות אשר מאפשרות לבית הדין להטיל על אדם אשר מסרב לתת את הגט. מצד ההגבלה הקלה ביותר רשאי בית הדין להוציא כנגד הסרבן צו עיכוב יציאה מהארץ, ומצד ההגבלה הקשה ביותר רשאי בית הדין להגביל את חירותו של הסרבן ולצוות על מאסרו לתקופה של עד 10 שנים בכפוף להוראות סעיף 6 (3) עד (5) ל- פקודת ביזיון בית משפט.

קימת סברה מוטעית בציבור לפיה רוב סרבני הגט, הינם בעלים רשעים אשר רוצים לעגן את נשותיהם במטרה להשיג מהן תנאי חלוקת ממון משופרים יותר ו/או תשלום דמי מזונות ילדים נמוך יותר ב- הסכם גירושין. אלא שהמציאות בשטח שונה, באופן שיש יותר נשים סרבניות גט מאשר בעלים סרבני גט.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים:

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953

1.        שיפוט בענייני נישואין וגירושין

עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

2.        עריכת נישואין וגירושין

נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.

3.        שיפוט אגב גירושין

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.

להמשיך לקרוא

ידועים בציבור

בני זוג אשר חיים יחד ללא נישואין, גרים תחת קורת גג אחת, מנהלים משק בית משותף, מקיימים יחסי אישות והם מוכרים בציבור כמו זוג נשוי נקראים בהגדרה ידועים בציבור. ידועים בציבור הינו קיצור של ביטוי ידועים בציבור כבני זוג נשואים.

מבחן ידועים בציבור

מגורים משותפים הם תנאי מוחלט והכרחי להכרה בקשר של בני זוג כידועים בציבור, כאשר בעבר הפסיקה דרשה מגורים משותפים לפרק זמן מינימלי של שישה חודשים, אך כיום בתי המשפט מסתפקים אף בזמן קצר יותר.

חוק יחסי ממון והלכת השיתוף

למעשה, משטר יחסי הממון אשר חל על בני זוג אשר נישאו לאחר יום: 1/1/74, מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. ברם, על בני זוג שנישאו לפני ה- 1/1/74, ועל בני זוג ידועים בציבור לא חל החוק כי אם הלכת השיתוף שהיא פרי יצירתו של בית המשפט העליון.

חזקת השיתוף בין בני זוג

הלכה פסוקה היא שעל בני זוג נשואים חלה חזקת השיתוף בנכסים לעומת בני זוג ידועים בציבור שעליהם חלה חזקה של העדר שיתוף בנכסים. החזקה על בני זוג ידועים בציבור חלה בגלל העדר חוק אשר חל על ידועים בציבור בענייני ממון, וכן בגלל העובדה שבעבר קיומה של זוגיות ללא נישואין היה דבר חריג אשר העלה שאלות בדבר כנות הקשר, יציבותו והרצון לשתף את בין הזוג האחר בנכסים. בן בני זוג של ידועים בציבור, הטוען לשיתוף בנכס מסוים, עליו נטל הראיה להוכיח זאת.

בימינו, ולאור ריבוי הקשרים הזוגיים ללא נישואין וככל שהקשר בין בני הזוג ארוך יותר, הולכת ונחלשת החזקה, ובשנים האחרונות אף חוקקו מספר חוקים וניתנו מספר פסקי דין בהם הושווה כמעט לחלוטין מעמדם הנורמטיבי של בני זוג ידועים בציבור למעמדם של בני זוג נשואים.

דיני משפחה שאינם חלים על ידועים בציבור

מספר חוקים בדיני המשפחה בישראל מחילים על בני זוג נשואים את הדין האישי, הוא הדין הדתי אשר תחולתו תלויה בקיום הנישואין ותוקפם על פי דתו של האדם. ידועים בציבור אינם נשואים ועל כן חלק מדיני התורה של היהדות אשר חלים על בני זוג יהודים כגון: חובת הבעל במזונות אישה, חתימה על שטר הכתובה, מחויבות הלכתית לכבוד, יחסי אישות, הבאת ילדים ועוד, אינם חלים על ידועים בציבור כלל.

בפסקי דין מהתקופה האחרונה פסק בית המשפט דמי מזונות לגבר או מזונות אישה אשר נמצאים בקשרים של ידועים בציבור, ופיצויי שיקום בסיום הקשר במסגרת הגדרה של מזונות אזרחיים. אף שניתן למצוא דמיון בין פסיקה של מזונות אזרחיים לסעדים שהיתה יכולה לקבל אישה נשואה על פי הדין העברי, עדיין מדובר בפסקי דין חריגים וכאשר מנהלים נכון תיק יחסי ממון בין בני זוג ידועים בציבור, הסיכוי שבית המשפט יפסוק מזונות אזרחיים לאישה איננו גבוה.

רישום ידועים בציבור

על אף שכאמור קשר של ידועים בציבור איננו מחייב ואף ניתן לומר שהקשר ניתן לפרוק ביום אחד, עדיין יש לסטטוס של הידועים בציבור הכרה ממסדית, בין אם מדובר בבני זוג חסרי ילדים משותפים וביתר שאת כאשר יש לבני הזוג ילדים משותפים. רישום של ידועים בציבור במקומות הרלוונטיים ניתן לבצע בחתימות שני בני הזוג.

חסרונות בקשר של ידועים בציבור

כפי שנכתב לעיל, קשר של ידועים בציבור איננו קשר המחייב בהתנהגות כזאת או אחרת כלפי בן הזוג האחר, ואף שולל באופן עקרוני את חזקת השיתוף בין בני הזוג. בני זוג יכולים לגור יחד תקופה ארוכה ואף על פי כן, לאחר פירוד בין הצדדים, כל אחד מבני הזוג ישאר עם הזכויות שצבר במהלך הקשר ואשר לעיתים איננו הוגן כלפי בן הזוג האחר. מדובר על חסרונות שיכולים להיות גדולים ולכן על כל בן זוג לקחת אותם בחשבון לפני שהוא נכנס לקשר.

סמכות עניינית של בית המשפט לדון במחלוקות בין ידועים בציבור

כל מחלוקת בין בני זוג ולרבות מחלוקת בין ידועים בציבור נידונה בבית המשפט לענייני משפחה שהינו בעל סמכות עניינית לדון בסוגיות המחלוקת. עובדה זו מחזקת את ההכרה שבכוונתו של המחוקק להשוות את מעמדם של בני הזוג הידועים בציבור למעמד בני הזוג הנשואים בכך שהוא מכניס אותם תחת הכותרת משפחה.

הסכם ממון בין ידועים בציבור

בני זוג יכולים להחליט לקשור קשר של ידועים בציבור במקום להינשא מסיבות שונות. אחת מהסיבות הינה שלאחד מבני הזוג יש רכוש שהוא אינו מעוניין לשתף עם האחר, ומעמד הקשר בין בני הזוג מקנה לבעל הרכוש מידה מסוימת של חסינות מפני חלוקה עתידית. אלא שעל אף העובדה שבני הזוג לא נישאו לא מדובר בחסינות מוחלטת אלא בחסינות יחסית אשר יכולה להתבטל על פי התנהגות הצדדים אם לא יעשו בניהם הסכם ממון או לו יעשו הפרדה ברורה ומוחלטת של השיתוף בנכסים.

על כן, בכדי להקל על מערכת היחסים בין בני זוג ידועים בציבור, להבטיח את רכושו של כל אחד מהצדדים מפני חלוקה ושיתוף עתידי, יש לערוך הסכם ממון ו/או הסכם חיים משותפים אשר יבהיר היטב את טיב היחסים בניהם, יקבע את זכותו של כל אחד מבני הזוג בנכסיו ויקבע את היקף שיתוף הזכויות בין בני הזוג ברכוש שיצטבר בעתיד.

יש לציין שהסכם ממון מקבל תוקף משפטי רק לאחר שבית המשפט נותן לו תוקף של פסק דין. הסכם ממון הינו אמנם הסכם צופה פני עתיד, ואולם התנהגות מסויימת של הצדדים להסכם יכולה להתפרש כהסכמה לבטלו, על אף שגם ביטולו מחייב החלטה בהסכמת בני הזוג בבית המשפט. מכאן שהסכם ממון יש לנסח באופן זהיר ומקצועי באופן שגם אם ישתנו נסיבות מאז נחתם ואושר בבית המשפט הוא ישמור על נכסיו של מי שרוצה לשמור אותם לעצמו.

לסיכום

בני זוג אשר מעוניינים לחיות כידועים בציבור, אפילו מהטעם שהם אינם בטוחים בהמשך הקשר הזוגי, ובה בעת מעוניינים לשמור על רכושם מפני חלוקה עם האחר בעתיד צריכים לערוך הסכם ממון שיקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט. ההסכם צריך להיות מנוסח היטב ובני הזוג צריכים להתנהג על פיו ללא כחל וסרק. הכל על פי הדרכה וייעוץ מתאימים מראש.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים:

הסכם ממון  |  יחסי ממון  |  הלכת השיתוף |  ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-1956

1. הגדרות

בחוק זה –

"בית דין" –

(1)   בית דין רבני כמשמעותו בדבר-המלך-במועצתו, 1947-1922, ובחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953;

להמשיך לקרוא

חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995

1.   ציות לפסק דין של גירושין [תיקון: תשנ"ה, תש"ס, תשס"ד, תשס"ז]

(א)   קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2, צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה כמשמעותו בסעיף 2א או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן – צו הגבלה).

(ב)   לענין סעיף זה, אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.

להמשיך לקרוא

פקודת בזיון בית המשפט

 1. השם הקצר

פקודה זו תקרא פקודת בזיון בית המשפט.

 2. פירוש

בפקודה זו יהא למונח "בית משפט" הפירוש דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –
"בית משפט" פירושו כל בית משפט אזרחי, לרבות בית משפט עירוני ובית משפט לקרקעות.

להמשיך לקרוא

חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959

 1.       פרשנות

(א)   בחוק זה –

"בגיר" – מי שמלאו לו שמונה-עשרה שנה;

"קטין" – מי שאינו בגיר;

"ילד" – בין שנולד מנישואין ובין שלא מנישואין לרבות מאומץ.

להמשיך לקרוא

דמי מזונות

המושג דמי מזונות מורכב משתי מילים אשר מוזכרות רבות בדברי חז"ל אף שברוב המקרים הן מוזכרות בהקשרים אחרים. מילה אחת הינה "דמי", או "דמים" שהן מילים נרדפות לכספים. והמילה השנייה הינה "מזונות" אשר בהקשר למחויבות אדם כלפי הזכאי להם היא מציינת את הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לו לצורכי מחיה.

חוק המזונות

החוק המחייב אדם ב- דמי מזונות בישראל הינו חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). כאשר החיוב בדמי מזונות במשפחה מתחלק לשלוש קבוצות עקריות. קבוצה אחת הינה דמי מזונות לבן זוג, שהם בעיקר מזונות אישה, קבוצה שנייה הנה דמי מזונות ילדים, והקבוצה השלישית הנה דמי מזונות לשאר בני משפחה. 

דמי מזונות לבן זוג – על פי הוראות סעיף 2 לחוק המזונות אשר קובע:

2. מזונות לבן-זוג

(א)   אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

כלומר, אדם חייב בתשלום דמי מזונות בן זוג על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, והוראות הדין הדתי דוחים את הוראות חוק המזונות בכללותו למעט סעיף 2 לחוק. אדם שהוא אינו בן אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל או שלא חל עליו דין דתי, חייב בדמי מזונות בן זוג על פי הוראות חוק המזונות. ולמעשה, בפרקטיקה המשפטית בישראל אין מחייבים אדם בתשלום דמי מזונות בין זוג כל עוד הדין הדתי אליו הוא משתייך אינו מחייב אותו במפורש בדמי מזונות.

הערה: קיימת גם אפשרות לפסוק בתנאים מסוימים מזונות לגבר.

היקף החובה בגובה המזונות כאמור בסעיף 6 לחוק המזונות:

6. היקף המזונות 

היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים,על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

2א. התחשבות בהכנסות של בן-זוג

על אף האמור ב- חוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – מכל מקור אחר.

דמי מזונות ילדים – על פי הוראות סעיף 3 לחוק המזונות

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

כלומר, אדם חייב בתשלום דמי מזונות ילדים על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, והוראות הדין הדתי דוחים את הוראות חוק המזונות בכללותו למעט סעיף 3 לחוק. אדם אשר אינו חייב או שהוא פתור מהחיוב במזונות ילדים על פי הוראות הדין הדתי אליו הוא משתייך, או שלאדם אין דין דתי בהיותו חסר דת, חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות חוק המזונות.

הוראות החיוב בדמי מזונות ילדים על פי החוק מופיעים בסעיף 3א. לחוק המזונות

3א. מזונות קטין

(א)   אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב)   בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

אדם שהוא אינו בן אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל או שלא חל עליו דין דתי, חייב בדמי מזונות בן זוג על פי הוראות חוק המזונות. ולמעשה, בפרקטיקה המשפטית בישראל אין מחייבים אדם במזונות בין זוג כל עוד הדין הדתי אליו הוא משתייך אינו מחייב אותו במפורש בדמי מזונות.

דמי מזונות עבור שאר בני משפחה כמצוין בסעיף 4 לחוק המזונות:

4. מזונות שאר בני משפחה.

אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם –

(1)   הוריו והורי בן-זוגו;

(2)   ילדיו הבגירים ובני-זוגם;

(3)   נכדיו;

(4)   הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו;

(5)   אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו.

התנאים לחיוב בדמי מזונות שאר בני משפחה מוגדרים בסעיפים 5 ו- 6 לחוק המזונות:

5. סולם המזונות 

אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1)   יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים של בן-זוגו;

(2)   אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3)   אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעיזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם  לפי הסדר שנקבע בסעיף 4.

6. היקף המזונות 

היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים,על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

החובה בדמי המזונות

אם נבחן את הוראותיו של חוק המזונות נגלה שהוא מבקש למנוע מצב שבו אחד מבני משפחה יסבול ממחסור בצרכי קיום. רוב הדתות המוכרות מחילות חיוב בדמי מזונות במשפחה, בעיקר כלפי ילדים ובני זוג, והמחוקק הישראלי מצא לנכון להחיל את החובה בדמי המזונות על פי הוראות הדין הדתי אליו משתייך אדם.

איך נקבעים דמי מזונות ?

כאשר מדברים על דמי מזונות מתכוונים לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים של אדם הכוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג וכו'. לעניין מזונות אישה מדובר על תשלום אשר ישאיר אותה באותה הרמה לה היא הורגלה בשנות הנישואין ועושרו של הבעל יבוא בחשבון תשלומים אלו.

לעניין ילד ושאר בני משפחה מדובר על הסכום שיאפר להם להתקיים, לעיתים בדוחק, ועושרו של האב ילקח בחשבון באופן מועט.

חשוב לציין שבישראל נודעה חשיבות רבה לתשלום המזונות אשר נפסקים ברוב רובם של המקרים לחובת האב. אם אשר טוענת שהאב אינו משלם מזונות רשאית לפתוח כנגדו תיק הוצאה לפועל מזונות.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים הקשורים לנושא 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  מזונות אישה | דמי מזונות לגבר | מזונות משקמים זמניים

משמורת ילדים

המושג משמורת ילדים או בשמו כיום אחריות הורית והמושג הסדרי ראייה או בשמו כיום זמני שהות יעלו לדיון כאשר ההורים יחליטו לגור בנפרד. הסדרי המשמורת והשהייה עם הילדים יתאפשרו בהסכמת ההורים שתקבל תוקף משפטי רק לאחר שבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני (הערכאות) יתנו תוקף של פסק דין להסכמה. במידה ולא תהיה הסכמה בין ההורים הערכאות יתנו את ההחלטה השיפוטית בעניין זה.

יש לציין שהורים ביולוגים הם אפוטרופוסים טבעיים של הילדים שנולדו להם מיום בואם של הילדים לעולם ובאופן עקרוני אין למנוע מהורה להיפגש עם הילד. 

על פי סעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (פורסם בנבו) האם מקבלת יתרון לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 מכוח החזקה הנקראת חזקת הגיל הרך אך גם לאחר גיל שש יכולים הילדים להישאר במשמורת האם על פי כלל ההמשכיות והכלל שאין מפרידים בין אחים.

כלל ההמשכיות קובע שילדים אשר התרגלו לשהות במשמורת האם עד גיל שש, רצוי שימשיכו להיות במשמורתה גם לאחר גיל שש. והכלל שאין מפרידים בין אחים בא לידי ביטוי כאשר יש ילד אחד מתחת לגיל שש וילד נוסף מעל גיל שש.

להורה משמורן קוראים לעיתים חד הורי, דבר שהוא אינו נכון במבחן המציאות כלל. הורה משמורן איננו הורה יחיד לילד והורה משמורן הוא לא הורה אשר דוחק את זכויותיו וחובותיו של ההורה השני בנוגע לילד.

הורה משמורן בהגדרה הינו הורה אשר במחיצתו שוהים הילדים ברוב הזמן אך אין זה אומר שההורה המשמורן רשאי לעשות עם הילד כרצונו, או שאין הוא חייב להתחשב בהורה השני. 

ב- רמ"ש 64070-03-23 מ.א נ' ל.א (מחוזי, השופט אריה נאמן, 28.3.2023) פסק בית המשפט המחוזי כי על האם שלקחה את הבן המשותף לה ולבעלה (בן 7 חודשים) להשיב אותו למקומו הקודם או עד לרדיוס של 20 ק"מ לאחר שהאם עברה עם הבן באופן חד צדדי למרחק של 126 ק"מ מהבית המשותף של הצדדים מבלי שקיבלה אישור מבית המשפט.

וכן, ב – י"ס (נצרת) 71706-11-21 פלוני נ' פלונית (משפחה, אסף זגורי, 15.1.22) הורה בית המשפט לאם להשיב את הקטין (בן 5 חודשים) לאזור המגורים המשותף ולא יותר מהרדיוס של 15 ק"מ משם לאחר שהאם עברה לישוב מרוחק ב- 144.

הזכות העודפת לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 מכוח חזקת הגיל הרך ניתנה לכאורה לאם על פי עקרון טובת הילד, ואולם כיום חל שינוי משמעותי בתפיסת החשיבות שיש לנוכחות המוגברת של האב בחיי הילדים וככל שאבות דורשים את משמורת הילדים או זמני שהייה נרחבים איתם, כך הם גם יקבלו את זה.

יש מקרים שרצונו של הילד יכול להשפיע על קביעת המשמורת, ואו אז תיבחן יכולתו של הילד להבין את משמעות ההחלטה שהוא מקבל מבחינת בגרות פסיכולוגית. בחלק ממדינות העולם קיים כבר מזמן סידור של משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת.

באחריות הורית משותפת ילד ימצא אצל כל אחד מההורים פרק זמן שווה. בישראל הסידור של משמורת משותפת החל לקרום עור וגידים רק בשנים האחרונות והפסיקה אף מתחילה לעודד אותו.

בעבר, כאמור, משמורת ילדים הייתה נמסרת בדרך כלל לאם ומשמורת משותפת יכול היה האב לקבל בהסכמת האם בלבד. אולם בשנים האחרונות חל שינוי בגישת בתי המשפט, וניתן לראות יותר ויותר אבות אשר מקבלים משמורת משותפת ואף משמורת עיקרית על אף התנגדותה של האם וזאת גם במסגרת של התייחסות מוגברת לזכויות האב בקשר עם הילדים.

התפתחות המשפט אשר החל להכיר בכך שילד זקוק לשני הוריו באופן שווה. הרצון והמוכנות של יותר אבות להיות משמורנים על הילדים. יציאה של נשים מסוימות מתפקידי ניהול הבית אל עבר קריירה ולתפקידים טובעניים בעבודה. הפיחות שחל בקרב נשים מסוימות אשר מעדיפות את טובתן האישית על פני טובת הילד, ודו"ח ועדת שניט שהצביע על כל השינויים החברתיים שהוזכרו לעיל. ועוד.

לסיכום האמור לעיל ניתן לומר שלאם יש עדיין זכות עודפת לקבל את משמורת הילדים, ואולם כיום ואף יותר מתמיד יכולים אבות לזכות במשמורת משותפת ואף במשמורת עיקרית ככל שהם ידעו לעמוד על כך ולהראות נחישות בדבר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

 

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

עוד בנושא משמורת ילדים:

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

1.        עקרונות יסוד [תיקון: תשנ"ד]

זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

1א.     מטרה [תיקון: תשנ"ד]

חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להמשיך לקרוא

ממזרים

ממזרים הנם ילדים שנולדו לאישה יהודיה הנשואה לבעל יהודי מגבר זר שהוא אינו בעלה, וכן ילדים שנולדו מיחסי עריות. 

המילה ממזר מופיעה בשני מקומות בתנ"ך, ובשני הקשרים שונים.

בספר דברים, פרק כ"ג פסוק ג' נכתב: "לא-יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא-יבא לו בקהל ה".

ובספר זכריה, פרק ט"ו פסוק ו' נכתב: "וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים".

בפרוש יונתן על דברים, פרק כ"ג, ג' נכתב: "חולונאי. כבר ביארנו שהוא לשון נכרי וזר כמו ופגע בו חילונאי וכאן דרש מלת ממזר וק"ל. ודמתרגם דביה מומא בישא דריש נוטריקון מום זרע רע".

והרמב"ן אומר שם: "ממזר. שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא, כלשון וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים (זכריה ט' ו'), יאמר שלא ישב באשדוד זולתי איש נכרי וזר שיעבור בו, כי יכרית גאון פלשתים ממנו".

ובפרוש אבן עזרא שם: ממזר. "אחז"ל הבא מן העריות והשני ממי"ן נוספין כממי"ן נהרסו ממגורות ואחרים אמרו כי הוא שם גוי וישב ממזר באשדוד כי רחוק הוא שיקרא שם ישראל ואף כי בעת הישועה בשם גנאי והמתרגם תפש דרך קצרה ודרש".

רש"י מוסיף על כך דוגמה מבראשית פרק ל"ו, פסוק כ"ד: "הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם".

במשנה, מסכת יבמות פרק ד', משנה י"ג נכתב: "איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב "לא יבא"; דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחיבים עליו כרת בידי שמים; והלכה כדבריו".

ובפרוש רש"י על יבמות דף ע"ח/ב: "ממזר כתיב מום זר. כל שיש בו מום זרות". ובתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין דף מ/א פרק ג הלכה יב גמרא נכתב: "אמר רבי אבהו מהו ממזר, מום זר".

והרמב"ם על הלכות איסורי ביאה פרק ט"ו, הלכה א: "אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות… בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה".

סוגים של ילדים ממזרים

על סוגים של ילדים ממזרים כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, פרק ט"ו, הלכה י': "שלשה ממזרים הם ממזר ודאי וממזר ספק וממזר מדברי סופרים. אי זהו ממזר ודאי זה שבא מן הערוה הודאית כמו שביארנו. וממזר ספק זה שבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין או נתגרשה ספק גירושין. וכיוצא בהן מדברי סופרים כגון האשה ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים ובא בעלה הראשון עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מדברי סופרים".

ועל גורלו של ממזר כתב רש"י על דברים, פרק כ"ג פסוק ג': "לא יבא ממזר בקהל ה'" – "לא ישא ישראלית".

ורבינו בחיי אומר שם: "לא יבא ממזר בקהל ה'. אינו מותר ליקח בת ישראל, אבל מותר הוא בגיורת שהתורה אמרה בקהל ה' וקהל גרים אינן נקראים קהל ה'. ולשון ממזר הוא מי שנולד מן העריות שיש בהן כרת או מיתת ב"ד".

במשנה, מסכת קידושין פרק ג', משנה י"ב נכתב: "כל מקום שיש קדושין ואין עברה – הולד הולך אחר הזכר; ואיזו? זו כהנת, לויה, וישראלית שנשאו לכהן, וללוי, ולישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עברה – הולד הולך אחר הפגום; ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קדושין, אבל יש לה על אחרים קדושין – הולד ממזר; ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין – הולד כמותה; ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית".

ושם במשנה י"ג, רבי טרפון אומר: "יכולין ממזרים לטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה – הולד עבד; שחררו – נמצא הבן בן חרין. רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר".

ושם בפרק ד', משנה א' נכתב: "עשרה יחסין עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי. כהני, לויי, וישראלי – מתרים לבא זה בזה. לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי – מתרים לבא זה בזה. גרי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי ואסופי – כלם מתרין לבא זה בזה".

ושם במשנה ג' נכתב: "כל האסורים לבא בקהל – מתרים לבא זה בזה; רבי יהודה אוסר. רבי אליעזר אומר: ודאן בודאן – מתר; ודאן בספקן, וספקן בודאן, וספקן בספקן – אסור. ואלו הן הספקות? שתוקי, אסופי, וכותי".

הרמב"ם כותב בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכה ז': "עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אף על פי שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה'."

ושם בפרק ט"ו, הלכה א: "אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר אבל הבא על שאר העריות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה הולד ממזר ואחד זכרים ואחד נקבות אסורין לעולם שנאמר גם דור עשירי כלומר לעולם".

ושם בהלכה ז': "ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת מותרת לגר והבנים משניהם ממזרים שהולד הולך אחר הפגום שנאמר בקהל ה' וקהל גרים אינו קרוי קהל ה'".

על הסיבה להגבלות שחלות על ממזר מדבר המלבי"ם בפרוש על יחזקל פרק י"ח פסוק ד':  "הן כל הנפשות, ר"ל הגם שמצד הגוף יש לבן קירבה, אל אביו ואביו הוא מולידו, וחולאי הגוף ורוע תכונותיהם יורישו האבות אל הבנים".

הגבלות חברתיות מרתיעות

לסיכום האמור לעיל ניתן לומר שילד ממזר נולד עם פגם או מום זר משום שהוריו הביאו אותו לעולם לאחר שקיימו יחסי מין אסורים באשמת אחד מהם או שניהם. על ילדים ממזרים חלות הגבלות חברתיות מרתיעות בנישואין ותפילה, והטעם לכך הנו שאין לאפשר לפגם להשתרש לדורות הבאים בקהל בני ישראל, הם קהל ה'.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים:

הדין העברי  |  איסורי נישואין  |  שטר כתובהממזרים

איסורי נישואין

הדין העברי  |  סרבנות גט |  שטר כתובה | ילדים ממזרים

היהדות קובעת איסורי נישואין, איסור על קיום יחסי מין ואף איסורי קירבה בין גבר לאישה במקרים מסוימים בכדי למנוע תקלות חברתיות שעלולות לבוא כתוצאה מקרבה משפחתית, ו/או פגיעה בייחוס המשפחתי. המטרה הינה לשמור על חוסנו של התא המשפחתי המתגבש ולאפשר לו להתקיים בדרך שבא הוא יוכל למלא את תפקידו וייעודו בדרך הטובה ביותר. נעמוד על מספר דינים בנושא:

איסורי נישואין בין קרובים (איסורי עריות) – כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש, אך על שלושה דברים נאמר: "יהרג ובל יעבור", ואלו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. (תוספתא שבת, ט"ז, י"ד; בבלי, סנהדרין דף עד/א').

קדושים תהיו

גילוי עריות הינם יחסי מין בין גבר לאשת איש, או יחסים בין גבר לקרובת משפחה. אשת איש הינה אישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי כדמו"י. ובניהם לא רק יחסי מין אסורים, אלא כל קרבת בשר, לרבות חיבוק ונישוק, שנאמר: "ואל אישה בנדת טמאתה לא תקרב" (ויקרא י"ח, י"ט). כלומר, אין לעשות שום קרבה, וגם חיבה, מלבד החיבה בין האב לבתו והאם לבנה. ועל כך אמרו חז"ל: "קדושים תהיו: הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" (רש"י על ויקרא י"ט, ב').

סוג עריות ואיסורים

יש סוג עריות שהעובר עליהן חייב מיתת בית דין. יש עריות האסורות באיסור כרת, איסורי עשה ואל תעשה, ויש איסורים מדברי סופרים הנקראים גם "שניות לעריות".

א.      איסורי מיתה וכרת – העריות שעונשן מיתה הן: אשת איש, אמו, אשת אביו, כלתו, בתו, בת בנו, בת אשתו, בת בנה, בת בתה ואם אשתו. הבא על אחת מהן במזיד ובהתראה חייב מיתה. אם בא במזיד ובלי התראה, חייב כרת. בא בשוגג, חייב להביא קרבן חטאת. שאר העריות המנויות בפרשת "אחרי מות" – איסורן איסור כרת. אחד האיש ואחד האישה שווים לעונש ולקרבן. היה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, או היא מזידה והוא שוגג. המזיד חייב כדין מזיד, והשוגג חייב כדין שוגג.

הבא על הערווה (שעונשה מיתה או כרת) והוליד ממנה בן או בת. הנולדים הוא "ממזר" וגם בני בניו ממזרים עד סוף כל הדורות. עליו נאמר: "לא יבוא ממזר בקהל ה'" (דברים כ"ג, ג'). לממזר אסור לשאת בת ישראל, אך הוא יכול לשאת ממזרת או גיורת. לממזרת אסור להינשא לישראל אך היא יכולה להינשא לממזר ולגר. קידושין אינם תופסים אצל מי שקידש אישה מן העריות שאיסוריהן במיתה או בכרת. אישה פנויה שלא נתקדשה לאיש וילדה לו ילד, הוולד כשר.

ב.      איסורי לאו ועשה – איסורי ביאה שאין בהם עונש כרת נקראים "איסורי לאווין" או "איסורי קדושה". לדוגמא: אישה אלמנה שנישאה לכהן גדול. גרושה, או זונה שנישאה לכוהן. ממזרת שנישאה לבן ישראל. בת ישראל שנישאה לממזר. יבמה שנישאה לזר, וכד'. אישה שהתגרשה מבעלה נישאה לבעל שני, התגרשה מהבעל השני וחזרה ונישאה לבעלה הראשון. אישה שזנתה תחת בעלה אסורה על בעלה ועל בועלה.

ג.       שניות לעריות – עריות אסורים מדברי סופרים, כגון: אשת אחי האם, אשת אבי אביו, חלוצה (אישה שחלצה) האסורה לכוהן ועוד. הרמב"ם מונה עשרים נשים אשר אסורות באיסור "שניות לעריות" בהלכות אישות א', ו'. בניגוד לאיסורי מיתה וכרת, שהקידושין בהם אינם תופסים, באיסורי לאו ועשה ושניות לעריות הקידושין תופסים והאישה היא אשת איש לכל דבר, אלא שהחכמים יחייבו את בני הזוג בגט.

דינים לחיזוק קשר הנישואין – דינים שבאים לגרום לכך שהיחס אל נישואין יהיה רציני, והכניסה לחיי המשפחה תהיה במטרה להישאר בחיי המשפחה לכל החיים. מסיבה זו נישואין וגירושין חייבים להיות בהסכמת הגבר והאישה.

דינים לשמירה על הצביון העם היהודי – נישואין בין יהודים לנכרים (נשואי תערובת) אינם תופסים. "המקדש גויה או שפחה אינם קידושין, אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה קודם הקידושין. וכן גוי ועבד שקידש בת ישראל, אין קידושיהם קידושין. ישראל מומר שקידש, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה מרצונו, הרי אלו קידושין גמורים, וצריכה ממנו גט" (הרמב"ם, אישות ד', ט"ו).

למעשה, דינו של מומר לעניין זה הוא כדין יהודי גמור משום שאין אדם יכול למחות על יהדותו. על פי היהדות, יהודי נשאר יהודי אפילו אם הוא ממיר את דתו לדת אחרת, ו/או עובד עבודה זרה. לעומת היהודי, גוי נחשב יהודי לכל דבר ועניין מרגע שהתגייר, גם אם חזר ושב והמיר את דתו, הוא נשאר יהודי, וקידושיו תופסים.

נשואי תערובת

נשואי תערובת הם בכלל איסורי עריות. הבן הנולד מנישואין פסולים אלו הולך אחר האם. אם האם יהודייה, הוא יהודי, ואם האם גויה, הוא גוי.

על נשואי תערובת כותב הרמב"ם:

"עוון זה, אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך, שיש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערווה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל נחשב, אף על פי שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו, שנאמר (דברים ז' ד') 'כי יסיר את בנך מאחרי' – מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ודבר זה גורם להידבק בעבודה זרה שהבדילנו הקב"ה מהם, ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו" (איסורי ביאה י"ב, ח'-ט').

דינים לשמירה על זהות אביו של הילד

מטרתם של דינים אלו הינה לגרום לכך שכל אדם יוכל לדעת מי הוא אביו. ילד ששואל מי הוא אביו ואימו משתיקה אותו נקרא: "שתוקי".

א.      עד למאה האחת עשרה, ועוד בטרם קבע רבנו גרשום חרם על ריבוי נשים, גבר יכול היה לשאת שתי נשים, לעומת האישה שמעולם לא ניתנה לה אפשרות להינשא לשני בעלים. הסיבה לכך הינה שאם אישה תינשא לשני גברים יכול להיווצר מצב שהילד לא ידע מי אביו, דבר שלא יקרא אצל ילד במשפחה של בעל שנושא שתי נשים.

ב.      תורת ישראל אוסרת על הבעל לנאוף באשתו ועל האישה לנאוף בבעלה. אמנם חומרתה של עבירת הבגידה שווה לגבר נשוי ואישה, אולם באשר לילד הנולד נמצא שהאישה הנואפת עלולה ללדת ילד שלא ידעו מי אביו מולידו. ולכן, כאשר נודע דבר בגידת האישה בבעלה, היא תהיה אסורה על בעלה ובועלה.

ג.       אישה שהתגרשה או התאלמנה מבעלה, חייבת לחכות שלושה חודשים לפני שתתחתן שנית, וזאת משום שיש לברר אם האישה בהריון, ולמנוע מצב שלא ידעו מי הוא אביו של הילד.

דינים לשמירה על עתידו וייחוסו של הילד בחברה

א.      ילד שנולד לאישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי, והיא הרתה לגבר שהוא אינו בעלה נקרא: "ממזר". ההגבלות שחלות על ממזר בתפילה ונישואין קשורות לעיקרון שמירת סדר היחסים במשפחה, והן באות בכדי להרתיע את ההורים ובעיקר את האישה מללדת ילד במסגרת של קשרים אסורים.

ב.      במשנה, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ב נכתב: "בכל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר. ואיזו? זו כוהנת לוויה וישראלית, שנישאו לכהן וללוי ולישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת לישראל, בת ישראל לממזר".

"וכל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין, הוולד ממזר. ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמותה. ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית".

ג.       כהן שנשא אישה אשר פסולה לו, בניו נקראים "חללים". הבנים נפסלים לכהונה, והם מותרים לשאת אישה אשר אסורה לכהן. הבנות נפסלות מלהינשא לכהן. כוהנים אלו אינם מפסיקים להיות כוהנים, אבל הם מאבדים את זכויות הכהן. כגון: אינם עולים ראשונים לתורה ואינם נושאים כפים, (או"ח קכ"ח, מ').

לסיכום, המשנה מבחינה בין סוגים שונים של נישואין

א.      נישואין רגילים בהם הבן הולך אחר האב. כהן וישראלית – הבן כהן. ישראל ובת כהן – הבן ישראל. ישראל ולוויה – הבן ישראל.

ב.      נישואין שיש להם תוקף, אבל יש בהם איסור, הבן הולך אחר הפגום. כהן שנשא גרושה, הבן נקרא "חלל" והוא נפסל מן הכהונה.

ג.       נישואין שהם אסורים לזוג הספציפי הזה, אבל כל אחד מהם יכול להתחתן עם יהודי אחר. לדוגמה: אח שנשא את אחותו – הבן ממזר.

ד.      נישואין שאינם חלים כלל, כמו נשואי תערובת – הבן הולך אחר האם.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם