כמה מזונות משלמים לילד מעל גיל 6 ?

פתח דבר

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב החולק עם האם במשמורת כמעט משותפת להעביר לידי האם דמי מזונות קטינה המתקרבת לגיל 6  סך של: 2600 ₪ לחודש. אלא שבערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נפסק ביום: 18.2.2021, שהאב ישלם סכום של 1500 ₪ בלבד. כיצד פסק בית המשפט המחוזי סכום נמוך באופן כה משמעותי לעומת בית המשפט לענייני משפחה ?

בע"מ 919/15

ניתן להגיד שעד בע"מ 919/15, היתה מבוכה רבה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה ומצוקה קשה בקרב אבות משלמי מזונות ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה היו מחייבים אבות במזונות גבוהים מכוח פרשנות שגויה של בית המשפט העליון לדין העברי אשר חל על בני זוג יהודים.

בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 עשה סדר בפסיקה ועל פניו אמור היה להתוות דרך פשוטה ויעילה לחיוב גובה המזונות אשר חל על הוריו של ילד ולצמצם באופן משמעותי את אי הוודאות של המתדיינים בבתי המשפט בנוגע לגובה המזונות אשר יחולו עליהם. וראו: מזונות ילדים – הדין הקודם.

בע"מ 919/15 אמנם נכתב על פני 103 עמודים, ואולם אין פשוט ממנו להבנה ויישום, ואף על פי כן יש עדיין שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אשר לא מיישמים את פסק הדין כלשונו. הפרדוקס הוא שבתי הדין הרבניים האזוריים ולרבות בית הדין הגדול, שמהם צמחה הבעיה כבר לפני למעלה מ-70 שנה הודיעו שלא יפסקו על פי בע"מ 919/15, אבל זה כבר עניין למאמר ארוך ונפרד. 

מחסומים שיפוטיים

מרבית הדיונים וההכרעות בענייני משפחה ומזונות נפסקים בערכאות הראשונות, קרי, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובתנאים מסוימים גם בבתי הדין הרבניים. כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות והפרוטוקולים חסויים כך שהביקורת עליהם בדרך כלל מועטה.

החלטה של שופט או דיין בערכאה הראשונה נותרת בדרך כלל בעינה משום שלרוב לא מערערים עליה אך גם לאחר הגשת ערעור הסיכוי להצליח איננו גבוה במיוחד. להצליח בערעור לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, או בבג"ץ על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

בתקופה האחרונה עשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים צעד חיובי קדימה והחלו לפרסם יותר ויותר פסקי דין סופיים, מבלי לציין את שמות בעלי הדין כמובן, ויש לברך על כך בעיקר משום שהדבר מעלה את רמת הוודאות שיש למתדיינים בפסיקות בתי המשפט ומעלה את רמת האימון של המתדיינים במערכת המשפט.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין של המחוזי מתחיל בתיאור עובדתי של משפחה המונה שלוש נפשות. אב, אם וילדה המתקרבת לגיל 6. האם הגישה כנגד האב תביעה למזונות הילדה בבית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב להעביר לידי האם סכום של: 2600 ₪ לחודש למזונות הקטינה.

לאב כושר השתכרות העומד על סכום של כ- 27,500 ₪ לחודש ולאם כושר השתכרות העומד על 5,500 ₪ לחודש. יחס זמני השהות של ההורים עם הקטינה הינו 42 אחוז לאב ו- 58 אחוז לאם. האם חולקת דירה שכורה בעלות כוללת של 3800 ₪ לחודש עם בן זוג ומכאן שהוצאות המדור ואחזקת המדור נמוכים בהרבה מאילו של האב אשר שוכר דירה ומשלם שכירות מלאה לבדו.

על פניו נראה שחיוב אב במזונות ילד בשיעור של 2600 ₪ מתוך השתכרות של כ- 27,000 ₪ לחודש, מול האם שמשתכרת סכום של: 5,500 ₪ נשמע סביר ואפילו דיי נמוך. זהו שלא על פי הפסיקה בבע"מ 919/15 והטעמים לכך הובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ויפורטו באופן כללי ובקצרה במאמר זה.

ההלכה מקדמא דנא קובעת שבבואו של בית המשפט לחייב במזונותיו של ילד, עליו לקבוע מה הסכום הנדרש בכדי לכסות את צרכיו של הילד. הלכה עתיקה נוספת קובעת כי אין מחייבים אדם במזונות ילדיו מעושרו, כפי שמחייבים לדוגמא במזונות אישה, אלא על פי הצרכים של הילד.

בע"מ 919/15 קבע כי חיוב במזונות לילד מעל גיל 6 יחול על פי הצרכים הדרושים לילד, על פי הפרשי השכר בין הוריו ועל פי יחס השהות של הילד במחיצתו של כל הורה. הילדה התקרבה לגיל 6 ובית המשפט המחוזי ייחס את פסיקתו לכך שהילדה כבר בת 6, שהרי מה הטעם לפסוק מזונות עבור זמן קצר לפני גיל 6, ואחר כך לשנות אותם לאחר עת שהקטינה תעבור את גיל 6.

יצוין כי בע"מ 919/15 גם קבע כי אין להעביר מזונות מהורה אחד לשני כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת או על הורות משותפת על קטינים מעל גיל 6 כאשר ההכנסות הפנויות של שני הוריו זהות.

לאחרונה נקבע כלל במספר בתי משפט לענייני משפחה, כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי השיעור צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת ככלל מסך של: 2,250  ₪ לחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי במדור, אחזקת מדור, חינוך ורפואה חריגה יחלקו הצדדים באופן שווה ולכן חייב את האב בסכום של 2,600 ₪ למזונות הקטינה. ואפילו אם אמרנו שהצרכים בגין מזון ביגוד והנעלה עומדים על הסכום הנ"ל הרי שקיבלנו תוצאה שהאם איננה משתתפת במזונות הקטינה כלל על אף שהיא חולקת עם האב במשמורת משותפת.

אם כן, הפסיקה של בית המשפט מחזירה אותנו למצב המשפטי שלפני בע"מ 919/15, ולפיו כל מזונותיו של קטין עד גיל 15 יחולו על האב, ואם בני הזוג חולקים משמורת משותפת יפחיתו לאב בין 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות. וראו לעניין זה: מזונות ילדים – הדין הקודם.

חיוב האב להעביר לאם סכום של: 1500 ₪ למזונות הקטינה מתוך, אפילו, 2600 ₪, הדרושים לה למחייה בשני הבתים, נותן תוצאה שבה האב משלם על הקטינה בביתו סך של: 1300 ₪ ועוד 1500 ₪, על פי הפסיקה, בביתה של האם, וביחד סכום של: 2800 ₪ לחודש. ועל כן, גם אם נאמר שההכנסות הפנויות של האב גבוהות באופן משמעותי מהכנסות האם הרי שגם חיוב האב להעביר לידי האם סכום של: 1500 ₪ לחודש הינו חיוב גבוה.

יש לציין כי מספר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אינם אוהבים לפסוק על פי מבחן אריתמטי גרידא, כפי שצוין לעיל, והתירוץ לכך הינו שגם במשמורת משותפת יש הורה אחד אשר מרכז את כל ההוצאות של הילד ועל כן יש לתת לו עדיפות בפסיקת המזונות. ברוב המקרים כידוע העדיפות ניתנת לאם.

אין ספק שמדובר בטענה מקורית ואולם ככל שהורים חולקים משמורת משותפת ומשלמים כל אחד בנפרד על כל הוצאות הילד בביתם ולהוצאות חינוך ורפואיות חריגות כל אחד יכול לשלם על פי דרישת המקור החיצוני, לא נראה שמדובר בתירוץ של ממש. עם זאת, גם כאשר הורה אחד, האם למשל, מקבלת מהאב מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה ומשלמת את כל התשלום מעצמה, האם יתכן שהיא תקבל שכר על כך ?

כפי שצוין לעיל, על פניו נראה פסיקת מזונות ילדים הינה עניין של מה בכך, ואולם מסתבר שעדיין לא. יש אמנם נוסחה עקרונית לפסיקת גובה המזונות ואולם לאור מספר המשתנים הרב, אשר גם משתנים בין משפחה למשפחה, משתנים במשך השנים, ומשתנים בין שופט אחד לאחר, יכול להיווצר מצב שבו מתקיים חוסר צדק וחוסר איזון בין חיוב האב והאם במזונות הילדים, והנפגע מכך בדרך כלל הינו האב אשר בדרך כלל יספוג את השינויים.

בעניינו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה, לכאורה, צדק עם האב, ומכאן החשיבות לפרסם מאמר זה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

מזונות ילדים – הדין החדש

במשך שנים רבות עמדו בתי המשפט לענייני משפחה, השלום קודם לכן, ובתי המשפט המחוזי בחוסר אונים מול חוסר הצדק וההיגיון בחיוב האב במזונות ילדים. דבר זה נבע מפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון שניתנה לאחר הקמת מדינת ישראל אשר מנעה מבתי המשפט קמא לשנות מההפליה. ובמה דברים אמורים ?

חוק המזונות

סעיף 3.(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כי חובת המזונות חלה על אדם על פי הוראות הדין האישי- דתי החלים עליו, ופרשנות מפורטת לדין העברי בעניין זה הובאה על ידי השופט א. שינבוים בפס"ד פורטוגז נ' פורטוגז בשנת 1982 במוטב של שלושה שופטי בית המשפט העליון.

פסק דין פורטוגז

בפסק דין פורטוגז נקבע כי האב חייב לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, ומגיל 15 ועד 18 חלה על ההורים חובה משותפת מדין צדקה בדמי מזונות ביחס להכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם. הלכה למעשה, אבות היו משלמים את רוב המזונות מגיל אפס ועד 18, דבר אשר לא הותיר לאב אשר השתכר את השכר הממוצע במשק דבר למחייתו.

מזונות ילדים – הדין החדש

הפסיקה בבע"ם 919/15, הורידה את החיוב אשר חל על ההורים בדין צדקה מגיל 15 לגיל 6. מדובר בהפחתה של 9 שנים אשר אף מתיישבת כהלכה עם עיקרי הדין העברי אשר נקבעו על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך.

פסק הדין בבע"ם 919/15, ניתן על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון. מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה על טובת הילדים בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

על פי הדין החדש על האב תחול חובה לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6, ולאחר מיכן עד גיל 18 החובה העקרונית של שני ההורים תהיה זהה. לגובה צרכי הילדים, גובה ההכנסות של כל אחד מההורים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים יהוו את המדד לחיוב האב והאם במזונות הילדים.

אין כל ספק שמדובר בשינוי מהותי של דין החיוב במזונות הילדים, ומעבר לצדק החברתי נועד הדבר על פי המלצות וועדת שיפמן גם לעודד אבות לרצות משמורת ילדים משותפת לטובת של הילדים

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

בע"ם 919/15

ביום: 19.7.2017 נפל דבר חשוב מאוד בישראל. החיוב במזונות ההכרחיים של הילדים אשר חלו מגיל 6 עד 15 על האב בלבד, מבלי שלאם נערך מבחן הכנסה, השתנה באופן שעל פי מבחן הכנסות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות שיש לכל אחד מההורים עם הילדים, יחולו דמי המזונות באופן שיווני על שני ההורים.

המהפך ההיסטורי

את המהפך ההיסטורי עשה השופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת מוטב של 7 שופטים תוך שהוא מבסס את עמדתו על האמור בדו"ח ועדת שיפמן ועוד קודם לכן על האמור בדו"ח ועדת שנית וכן על האמור בחוות דעתם של מועצת הרבנות הראשית שנדרשה להתכנס ולתת דעתם בדבר.

ומה בעצם תוצאת פסק הדין בבע"ם 919/15 ?

ראשית, אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הוא נמצא עימה במשמורת משותפת, ולשני ההורים הכנסות זהות אשר מתקבלות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוהה יותר בחיוב המזונות ככל שהם חולקים משמורת ילדים משותפת. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהיה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה בהרבה.

אבל מדוע פסק הדין בבע"ם 919/15, כל כך חשוב ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה.

תוצאה כזאת היתה גורמת להתרחקות האב מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

חשוב לציין

מדובר בפסק דין חדש ותקדימי אשר מטבעו יוצר קשיי הסתגלות, ואולם בית המשפט העליון נתן רק את הקווים המנחים את הערכאות הנמוכות יותר עם אפשרות לדון ולפסוק בכל מקרה לגופו של עניין בהתאם לנתונים העובדתיים אשר יוצגו בפניהם.

אב ישלם מחצית מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.

התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים

מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.

על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.

מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.

לגופו של פסק הדין בערעור

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.

ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.

לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.

מזונות ילדים מגיל 15 עד גיל 18

אב במשפחה יהודית חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות סעיף  3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הדין האישי

הדין האישי של דיני משפחה אשר חל על אב במשפחה יהודית הינו הדין העברי אשר מקורו בדברי חז"ל, כאשר במשנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך נפסק שהאב חייב לספק לילדיו את מלוא הצרכים ההכרחיים עד גיל 6 ולאחר מכן (עד גיל 12 לבנות, ו – 13 לבנים) החיוב במזונות יהיה מדין צדקה.

החובה מדין צדקה

החובה מדין צדקה חלה על כל אדם כלפי אדם עני, קל וחומר שהיא חלה על האב והאם כלפי הילד הנזקק שאינו יכול להתפרנס מעצמו. שיעור הצדקה כלפי הילד חל על שני ההורים בהתאם להכנסה הפנויה שיש לכל אחד מהם, ובהתאם לצרכיו של הילד.

בשנת תש"ד תוקנה תקנת הרבנות הראשית תש"ד אשר עקב התנאים אשר שררו באותה תקופה האריכה את חיוב האב במזונות ההכרחיים של הילדים עד גיל 15 לבן ובת כאחד. מזונות ילדים מגיל 15 עד 18 נותרו מדין צדקה, ולשם השלמת חיוב האב במזונות הילדים נוסיף שהחיוב במזונות ילדים בתקופת השירות הצבאי הסדיר נקבע בפסיקה של בית המשפט העליון על שליש מהסכום שהיה קודם לכן.

חשוב לציין שכאשר בתי המשפט נדרשים לפסוק מזונות לילדים מתחת לגיל 15 הם פוסקים את מלוא המזונות גם עד גיל 18 וההפחתה בחיוב האב במזונות תגיע רק בתקופה בה הילד יהיה בצבא, ובכך יש מידה של חריגה מהדין העברי המחייב בעניין זה. אנו סבורים שהפסיקה הנכונה מצד בית המשפט בעניין זה צריכה לקבוע סכום מזונות מראש עד גיל 15, ומגיל 15 עד גיל 18, כשם שהפסיקה קובעת מראש את החיוב במזונות הילדים בעת השירות הסדיר בצה"ל.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם בד"ר חייב לעדכן את משטרת הגבולות על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ?

הטלת צווי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג הינם עניין שבשגרה. עד הגט רשאי בדרך כלל כל אחד מבני הזוג לדרוש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר, אך לאחר הגט צו עיכוב יציאה מהארץ נעשה בעיקר כנגד הגבר להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידית.

אף שלאישה קל יחסית להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הגבר, לגבר יש עדיין אפשרות לבטל את הצו לאחר שהוא מציג ערבויות מתאימות להבטחת דמי מזונות. אך האם על הערכאה אשר מטילה צו עיכוב יציאה מהארץ חלה החובה לעדכן את משטרת הגבולות גם כאשר צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ? שאלה זו עמדה להכרעה בתביעה שהגיש גבר בבית משפט לתביעות קטנות כנגד בית הדין הרבני.    

מנתוני פסק הדין עולה שכנגד הגבר הוטל צו עיכוב יציאה מהארץ על ידי בית הדין הרבני האזורי במסגרת הליך הגירושין. כעבור כחודשיים וחצי ביטל בית הדין לבקשת הגבר את צו עיכוב היציאה מהארץ, אולם החלטה זו לא עודכנה במשטרת הגבולות.  

הגבר שהינו מוסיקאי במקצועו רצה לצאת את הארץ משום שהוזמן לשתי הופעות בחו"ל. הוא קנה כרטיס טיסה והיה אמור להשתתף בהופעה הראשונה יום לאחר הטיסה וביום שלמחרת המתינה לו הופעה שנייה.

להפתעתו של הגבר, עת שהגיע מוקדם בבוקר לשדה התעופה, כשעתיים לפני הטיסה, נודע לו על ידי פקיד משטרת הגבולות שצו עיכוב היציאה מהארץ עומד בעיינו, ולפיכך אין הוא רשאי לצאת את הארץ. הגבר שב לביתו ועוד באותו בוקר פנה לבית הדין הרבני להסדרת העניין בכדי לא לאחר לשתי ההופעות המתוכננות.

בית הדין הרבני היה סגור באותו יום עקב חופשת חול המועד פסח, אך עורך דינו של הגבר פנה טלפונית למזכיר בית הדין אשר הסכים לפגוש את הגבר באופן מיידי במשרד בית הדין. בינתיים שינה הגבר את מועד הטיסה שחלף לשעות הצהריים.

מזכיר בית הדין הרבני אימת עם הגבר במזכירת בית הדין את דבר ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ויחד עם זאת שלח פקס' למשטרת הגבולות. אלא שבשל לוח הזמנים הצפוף איחר הגבר גם את הטיסה השנייה שתוכננה לשעת צהריים, והוא נאלץ לטוס בסמוך לשעה 12 בלילה. הטיסה המאוחרת גרמה לכך שהגבר לא יכול היה להיות נוכח בהופעה הראשונה.

עם חזרתו של הגבר מחו"ל הוא הגיש תביעת נזיקין נגד בית הדין הרבני בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט נדרש לדון בשתי טענות הגנה עיקריות שהועלו על ידי ב"כ של בית הדין הרבני. טענת הגנה ראשונה היתה שהסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט השלום. וטענת הגנה שנייה היתה שעל הגבר מוטלת החובה לברר מול בית הדין הרבני אם ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ עודכן במאגר הממוחשב של בית הדין ומשטרת הגבולות.

בית המשפט דחה את הטענה הראשונה וקבע שלבית המשפט לתביעות קטנות מסורה סמכות מלאה לדון בתובענה זו משום שמדובר בתביעה נזיקית של יחיד לתשלום סכום פיצויים קצוב אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בדין.          

בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה השנייה, תוך שהוא מטיל את מלוא האחריות לאי עדכון ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ על בית הדין הרבני. ובלשונו של בית המשפט כך כתב:

"יש לזכור כי אנו מצויים בעידן שלאחר "המהפכה החוקתית" אשר חולל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ הינו צעד קיצוני הפוגע מהותית בזכות יסוד של האדם לחופש התנועה. לפיכך על הרשויות השונות מוטלת החובה ובכלל זה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה ולוודא, כי צו עיכוב שבוטל אינו רשום במשטרת הגבולות, אף בבדיקה מבעוד מועד מול הגורמים הרלוונטיים, על מנת למנוע תקלות מהסוג שבפניי."  

בסופו של פסק הדין חייב בית המשפט לתביעות קטנות את בית הדין הרבני לפצות את הגבר על נזקיו בסכום של כ- 5600 ₪.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 18 ועד הגיוס לצבא

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). אשר בסעיף 3 לחוק קובע:

  3.      מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגי לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

קטין בהגדרתו הינו ילד שלא מלאו לו גיל 18, ולפיכך חובת המזונות לילדים לפי סעיף 3 לחוק המזונות נפסקת בגיל 18. אלא שביהמ"ש רשאי לפסוק מזונות ילדים גם לילדים מעל גיל 18, הן מכוח סעיף 4 (2) לחוק המזונות, והן מכוח הלכת קירשנר אשר קובעת שילד אשר נמצא בתקופת השרות הסדיר בצבא הוא בחזקת נזקק. נותרנו עם שאלת החיוב בדמי מזונות הילדים מעל גיל 18 ועד הגיוס לצבא, משום שבתקופת ביניים זו אין לקבוע בוודאות שחזקת הנזקקות של הילד קיימת.

לציין באחת שבהלכת קירשנר נקבע במפורש שחזקת הנזקקות של הילד מצומצמת לתקופת השירות הסדיר בצבא ויש להפחית את גובה המזונות בתקופה זו לשליש מהמזונות ששולמו עד הגעתו של הילד לגיל 18. ובשנייה, שסעיף 5 לחוק המזונות אשר תת סעיפיו מונחים תחת הכותרת "סולם המזונות" מונה מספר תנאים לזכאותו של אדם מעל גיל 18 לקבל מזונות.

סעיף 5 (2) שהוא הסעיף הדומיננטי לעניין הזכאות לדמי מזונות בגירים קובע שאותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או מכל מקור אחר. מנגד סעיף 5 (1) לחוק המזונות קובע שאין אדם חייב במזונות על פי סעיף 4 לחוק אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.  

ניתן אמנם לקבוע שחזקת הנזקקות לפיה הילד אינו יכול לספק את צרכיו על אף מאמציו קיימת באופן חלקי במקרים בהם הילד עבר את גיל 18 אך הוא עדיין קשור למסגרת הלימוד בתיכון. אך משעה שהילד מסיים את הלימודים בתיכון ועד שהוא מתגייס לצבא, מתהפכת החזקה לפיה חזקה על הילד שהוא יכול לספק את צרכיו בעזרת מאמץ סביר, מהטעם שאין מניעה מצד הילד לצאת העבודה בכדי להשתכר לעצמו, הגם שאין זה ראוי שבתקופה זו יפול הילד נטל על הוריו באמצעות פסק דין של בית המשפט. 

לפיכך, בפרקטיקה הנכונה האב צריך להיות פתור לחלוטין ממזונות הילדים מגיל 18, או סיום לימודי התיכון, לכל המאוחר מבניהם, ועד הגיוס לצבא.

דברים ברוח זו נפסקו על ידי השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 15721/97, ואין לנו אלא להסכים לכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

  • ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

  • ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה