אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים

הקדמה

אחת מהדרכים החוקיות אשר מאפשרות למהגר זר לקבל מעמד של תושב בישראל הנה הבאת ילד משותף עם אזרח ישראלי. הדבר ידוע למהגרים הזרים, ומשרד הפנים אשר מעוניין לסכל כל שימוש בדבר לרעה קובע מפעם לפעם נהלי בדיקה קשוחים בעניין זה. לבחינת הקשר של הורות משותפת בין בני זוג, האחד אזרח ישראלי והשני אזרח חו"ל (להלן: "בני זוג מעורבים") דורש משרד הפנים עדיין באופן גורף מההורים לערוך בדיקה גנטית, אשר ידועה בשם בדיקת רקמות או בדיקת DNA, על אף שהדבר זוכה לעיתים לביקורת מצד בתי המשפט.

מוצאם הדתי של הורי הקטין

בדיקה גנטית להוכחת אבהות ניתן לערוך בצו בית המשפט בלבד, ובית המשפט לא ייתן צו לבדיקה גנטית מבלי לקבל מידע עדכני על מוצאם הדתי של הורי הקטין בכדי שהילד לא יכנס להגבלות בנישואין ותפילה אשר חלות ביהדות על ממזרים. חוות הדעת אמורה להימסר לבית המשפט על ידי משרד הפנים אשר בפנקסיו מצוי המידע לגבי יחוסו ודתו של כל אדם במדינה.

לפיכך, כאשר בני זוג עותרים לבית המשפט בבקשה למתן צו לביצוע בדיקה גנטית, בית המשפט יורה למשרד הפנים ליתן את חוות דעתו בעניין ייחוסם של ההורים תוך 45 יום מיום שהומצאה לו הדרישה בטרם יתן את הצו לבדיקה. עד לשלב הזה הדברים מתנהלים באופן ברור ומסודר ברם, משלב זה מתחילה סחבת ובקשות רבות מצד פרקליטות המדינה לדחיית מועד הגשת חוות הדעת והממצאים.

לרוב, בתי המשפט נוהגים בסלחנות רבה כלפי משרד הפנים על אף ריבוי בקשות הדחייה ומאשרים כמעט תמיד כל בקשת דחייה שהוגשה מטעמם. אלא שבבתי המשפט כמו בכל דבר בחיים יש גבול לכל תעלול, ובמקרה שעובר את גבול הטעם הטוב יגיד בית המשפט בקול רם את דעתו על עוולה אשר נגרמת לאדם פלוני בסוגיה אשר נדרשת להתברר בפניו.

חיוב המדינה בהוצאות בגין שיהוי בלתי סביר

בפסק דין בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בתמ"ש 3573-02-11, חייב השופט יעקב כהן ביום: 10/10/11 את משרד הפנים לשלם לבני זוג מעורבים סכום של: 10,000 ₪ כהוצאות משפט בגין השיהוי הבלתי סביר של משרד הפנים במתן תגובה לבקשת בני הזוג לבדיקת אבהות.

מנתוני המקרה עולה שביום: 2/2/11, הגישו בני זוג נשואים, הבעל אזרח ישראלי והאישה אזרחית אתיופית עתירה להכרה באבהות ולמתן צו לבדיקה גנטית. ביום: 9/2/11, נשלחה בקשת בני הזוג לתגובת הפרקליטות תוך 45 יום.

ביום: 15/3/11, ביקשה הפרקליטות הארכת מועד בת 45 ימים נוספים למתן תגובתה, וביהמ"ש נעתר לבקשתה. משחלף המועד המוארך להגשת התגובה הגישה הפרקליטות שוב ביום: 16/5/11 בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף בקשה זו נעתרה על ידי ביהמ"ש.

ביום: 20/7/11 הגישה הפרקליטות בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף לבקשה זו נעתר בית המשפט וציין שזו אורכה אחרונה להגשת התגובה ועל הפרקליטות להגיש את תגובתה עד ליום 1/9/11. ביום: 15/9/11, ומשלא התקבלה כל תגובה מצד הפרקליטות, נקבע התיק לדיון ביום: 10/10/11, ובית המשפט קבע שב"כ היועמ"ש יהיה פטור מהתייצבות במידה ויגיש את תגובתו עד ליום: 2/10/11.

גם עד ליום: 2/10/11 לא הגיעה תגובת הפרקליטות וביום הדיון שנקבע כאמור התייצבה לדיון מתמחה מצד הפרקליטות והביאה בפני בית המשפט בעל פה, את תגובת המדינה לפיה ניתן להפנות את הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית, מהעדר כל חשש לפגיעה באילן היוחסין ו/או לפגיעה בכושרה של הקטינה להינשא בעתיד.

בית המשפט פסק

"התנהלות המדינה בתיק זה גרמה לאיחור של חודשים רבים בהפניית הצדדים לביצוע הבדיקה כאשר הם הביעו את נכונותם לפניה לבדיקת רקמות כבר בכתב התביעה שהגישו כאמור בתחילת חודש פברואר 2011."

"יודגש, כי ההתנהלות השערורייתית של המדינה במתן תגובותיה לבקשות בתיקי אבהות אינה יכולה להימשך עוד. בקשות אורכה חוזרות ונשנות שאין להן כל הסבר הגיוני וכל פשר היו ללחם חוקה של הפרקליטות בתיקים בהם מעורב משרד הפנים כאשר ב"כ הפרקליטות מביעים בפני ביהמ"ש את חוסר האונים שלהם כתוצאה מכך שלא עולה בידם לקבל תגובות ענייניות של משרד הפנים."

"במרבית התיקים מסתכמת ה"בדיקה" של משרד הפנים בסוגיית דתה או הסטטוס של האם, משום שכאשר מדובר באם שאינה יהודיה או אף באם יהודיה שהיתה פנויה בעת התעברותה (רווקה, גרושה או אלמנה) לא מתקיים חשש של ממזור הקטין ואין כל מניעה במשלוח הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית."

"בדיקת מעמדה של האם במחשבי משרד הפנים אמורה ליטול דקות ספורות ודי בפקיד אחד שאינו בעל השכלה מיוחדת או הכשרה מיוחדת, כדי לבדוק מעמדן של עשרות נשים ביום עבודה אחד, ועוד ישאר לאותו פקיד זמן רב לעיסוקים נוספים."

"למרות האמור לעיל, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, מתמיד משרד הפנים בעיכוב מתן תגובותיו, כאשר פעמים רבות מסתבר כי מדובר בתיקים בהם עשויה בדיקת הרקמות להשליך על עניין מעמדו של אדם בישראל, תוצאה שהינה כפי הנראה, לעיתים, לצנינים בעיני אי מי במשרד הפנים, שאם לא כן לא ניתן להבין כלל ועיקר את המחדלים החוזרים ונשנים במתן התגובות לבתי המשפט לענייני משפחה."

"כי הגיעה העת לנסות לשים קץ להתנהלות זו של משרד הפנים ולו ע"י הבאתו של מנכ"ל משרד הפנים לדיון בפני ביהמ"ש, כפי שהיה בדעתי לעשות בתיק זה, היה ולא היתה מתייצבת היום נציגת פמת"א ומביאה בפני בעל פה את תגובתו המאוחרת של משרד הפנים, אשר טרם הועלתה אף על הכתב עד לרגע זה, ועל כל פנים לא הוגשה בכתב לביהמ"ש עד לרגע זה."

לסיכום בית המשפט פסק

"נוכח העיכובים החוזרים ונשנים שגרם משרד הפנים לתובעים, תוך ניצול העובדה שביהמ"ש אינו נוטה למתן פסקי דין בהעדר תגובה במקרים הנוגעים לאילן יוחסין של קטין, ונוכח הפגיעה הקשה הנגרמת לתובעים ולקטינה עקב העיכוב הבלתי נסבל בבירור עניינם, הנני מחייב בזאת את משרד הפנים לשלם לתובעים הוצאות בסך: 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל."

אמצעי התשה כלפי אוכלוסיה חלשה

שיקולים כלכליים, שמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל והחשש מפני בעיות דמוגרפיות הניעו את המחוקק במדינת ישראל לקבוע כללים בדבר כניסה של מהגרים לא יהודים לישראל והשהיה בה. משרד הפנים כגוף ממשלתי מנהלי הופקד על פי החוק לשמור על גבולות המדינה מפני הגירה בלתי רצויה בכלל ושהיה בלתי חוקית בפרט, ומשטרת הגבולות כגוף ביצועי מסייעת למשרד הפנים לבצע את תפקידו ומשלימה את פעולותיו.

יש לציין שמשרד הפנים צריך וחייב לקיים עד תום את התפקיד שהוטל עליו בחוק. ואפילו אם קיבלנו כמוצדקת את דרישת משרד הפנים לבצע בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים, הרי שאין זה מוצדק לקבל את פרקטיקת הסחבת שבה נוקט משרד הפנים כאמצעי התשה כלפי אוכלוסיה אשר בדרך כלל מוגדרת כאוכלוסיה חלשה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אבהות

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

 

אבהות בהגדרה

אבהות הנה קיומה של הורות בתפיסה מנטליות של גבר, בשונה מאימהות שהיא הורות בתפיסה מנטליות של אישה. התפיסה המנטלית של ההורות הנה בעניי הילד אשר צריך לקבל מושג על החיים מצד שני המינים הנושאים באחריות, נחישות ואהבה שבדרך כלל רק הורים ביולוגים מסוגלים להעניק לו.

תפקיד האבהות

את תפקיד האבהות יכול למלא אב ביולוגי, אב מאמץ, אב חורג או אפילו אח גדול אשר לוקח תפקיד חינוכי ואחריות על אחיו הקטנים כאשר אין בנמצא אדם אחר שיכול לעשות זאת. אין ספק שלאב הביולוגי יש את הפוטנציאל ההורי הטוב ביותר להטיב עם הילד על פני אבות אחרים עקב קרבת הדם בינו לבין הילד. וכל עוד אין בנמצא גורם אשר מחבל בקשר האבהות, יוכל האב להגיע למיצוי פוטנציאל ההורות.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע שהורים ביולוגיים הינם אפוטרופוסים טבעיים על הילד, שכן חזקה עליהם שהם שומרים על זכויות הילד במשפחה ופועלים לטובתו, ולא בכדי.

בתנ"ך ניתנו מצוות ונאמרו אמרות שונות על קשר ההורות. בשני מקומות בתורה נכתב: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימך" (שמות כ', י"ב ; דברים ה', ט"ז) וכן נכתב: "איש אימו ואביו תראו" (ויקרא י"ט, ג')

לעניין זה נאה להזכיר גם את דברי שלמה המלך שאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך." (משלי א', ח'). כלומר, יש לילד ללמוד מהאב את ענייני המוסר, ומהאם הילד ילמד את ענייני התורה שהם ההתנהלות היום יומית.

התוצאה אשר מתבקשת מחיבור מצוות הכבוד והיראה של הילד כלפי הוריו לאמרה של שלמה המלך הנה שהכבוד והיראה מהאב והאם מאפשרים לילד ללמוד תורה מהאם ודברי מוסר מהאב.

משמורת ילדים וטובתם

אין ספק שילדים זקוקים לקשר מלא עם שני ההורים בכדי לקבל מושג מנטאלי על החיים משני גדריו. אולם כאשר ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת ויש לבחור מי מהם יקבל משמורת ילדים ומי יקבל הסדרי ראייה, נדרשים החוק ובתי המשפט לבחור עבור הילדים את הרע במיעוטו.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כדלקמן:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם וההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת."

ולמעשה, לו זו בלבד שסעיף 25 קובע את חזקת הגיל הרך לפיה ילדים עד גיל 6 ימסרו למשמורת האם, אלא גם שטובת הילדים עד גיל 6 הינה להיות במשמורתה.

בית המשפט פסק

"לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו. זאת מכיוון שטובת הילדים מחייבת, כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו  ראו ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד ט"ו (1) 760. לפיכך, במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על ביהמ"ש לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים להינות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה, שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר." (ראו: ברע"א 4575/00, פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, בעמ' 331)

הרבה שנים לפני שחוקק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נדרשו חז"ל לפסוק בעניין משמורת ילדים, וכך בהלכות אישות כ"א, י"ז, כותב הרמב"ם:

"שלמו חודשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותה ממנה אלא עד שיהיה בן שש שנים גמורות… ואחרי שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אימו לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם ואפילו אחרי שש."

כלומר, הכלל הינו שעד גיל 6 יהיו הבת והבן במשמורת האם. מגיל 6 רשאי האב לדרוש את הבן למשמורתו, ואם האם תסרב לכך האב יהיה פטור ממזונות הילד.

לפסוק לטובת הקטין

בבחינת האמור עד כה עולה שיש דמיון רב בין הוראות הדין העברי לבין האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. אולם נראה שהדמיון איננו מקרי על אף שמדובר בדינים אשר מושתתים על אדני משפט שונים בתכלית.

קיימת הסכמה מלאה בחז"ל שההלכה בדבר קביעת משמורת הילדים הינה לצורך שמירה על טובת הילד ולא על טובת ההורים. הבת אצל האם לעולם בכדי שתלמד דרך נשים ולא תרגיל עצמה לפריצות. והבן מעל גיל 6 אצל האב בכדי שילמד אותו תורה ויחנך אותו למצוות. גם הדין האזרחי קובע במפורש שעל בית המשפט לפסוק את משמורת הילדים כפי שיראה לו לטובת הקטין.

ובאשר לטובת הילד הרי ברור שילד ככל אדם אחר זקוק לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים. אך משום שהילד מתקשה להשיג את צרכיו באופן עצמאי, נמצאים ההורים אחראים לספק לו את הצרכים הללו. צרכים פיזיים הינם צרכי מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג, ורפואה. וצרכים הנפשיים הינם, חינוך, אהבה, תמיכה רגשית וכד'.

המסוגלות ההורית של אבות

חשוב להדגיש שבבסיס היכולת לספק את צרכיו החיוניים של הילד עומדת המסוגלות ההורית של ההורה להיות קשוב לצרכיו של הילד, ויחד עם זאת להיות נוכח בחייו.

על פי הנוהג בתקופת חז"ל, נשים גרושות היו חוזרות לבית האב והן היו עוסקות בעיקר במלאכות הבית וטיפול בילדים. אולם בימינו, אימהות עובדות באופן עצמאי, חלקן משתכרות יותר מהאב, והנוכחות שלהן בחיי הילדים אינה גדולה יותר מנוכחות האב. במקרים בהם אימהות מפתחות קריירה, האב יכול להיות נוכח בחיי הילדים הרבה יותר מהאם. האבות של היום כבר הרבה יותר קשובים ורגישים לצרכי הילדים מאשר בעבר, ומסוגלותם ההורית זהה ולעיתים אף עולה על מסוגלותם ההורית של אימהות רבות.

בעבר כאשר הורים הפסיקו לגור תחת קורת גג יכלה האם למלא את עיקר ההורות, כאשר התנאים החברתיים אפשרו לה להיות נוכחת בחיי הילדים וגם סייעו בידה להציג מסוגלות הורית גבוהה. כיום, ולאור השינויים שעברה החברה, גם האבות יכולים לשמש בתפקיד הורה עקרי ולעיתים טובת הילדים דורשת זאת במפורש.

אנו נרתמים לעזרתו של כל אב

הקושי להשתחרר מההלכות, החוקים, ופסקי הדין שנתנו בעבר עדיפות מכרעת לאם במשמורת הילדים ברור, אולם כאשר טובת הילדים עומדת כעיקרון על בדיני משפחה, הולכת ומתפתחת הפסיקה בבתי המשפט לפיה גם לאב יש מקום מרכזי בחיי הילדים, וגם אבות יכולים לשמש כהורים עיקריים לילדים.

חשוב לציין שאם האב לא ידרוש ולא ידע כיצד לעשות זאת, לא תהיה לו אפשרות לקבל משמורת על הילדים, והיכולת שלו לתרום לטובתם ולהשפיע על ההתקדמות שלהם בחיים, אפילו בהסדרי השהייה, תהיה מצומצמת מאוד.

כאן עם כל הידע והניסיון שצברנו באידאה במהלך למעלה מעשור שנים של טיפול בנושא אנחנו נרתמים לעזרתו של כל אב אשר מעוניין להדק את הקשר עם ילדיו ולהיטיב עימם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

עוד בנושא "אבהות":