מזונות ילדים במשמורת משותפת
בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.
התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים
מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.
על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.
מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.
לגופו של פסק הדין בערעור
בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.
ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.
לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.
יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.