המושג משמורת ילדים או בשמו כיום אחריות הורית והמושג הסדרי ראייה או בשמו כיום זמני שהות יעלו לדיון כאשר הוריהם של קטינים יחליטו לגור בנפרד. הסדרי המשמורת והשהייה עם הילדים יקבלו תוקף מחייב רק לאחר שבית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני ייתנו תוקף של פסק דין לעניין זה בין אם מדובר בהסכמת ההורים ובין אם מדובר בהעדר הסכמה שתקבל תוקף רק לאחר שבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יתחשב בטובת הילדים.
יש לציין שהורים ביולוגים הם אפוטרופוסים טבעיים של קטינים שנולדו להם מיום בואם של הילדים לעולם ובאופן עקרוני אין למנוע מהורה להיפגש עם הילד.
על פי סעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, האם אמורה לקבל יתרון על פני האב במשמורת הילדים עד גיל 6 וזאת מכוח החזקה הנקראת חזקת הגיל הרך אך מתברר שגם לאחר גיל שש יכולים הילדים להישאר במשמורת האם על פי כלל ההמשכיות והכלל שאין מפרידים בין אחים אם יש יותר מילד אחד.
כלל ההמשכיות קובע שילדים אשר התרגלו לשהות במשמורת האם עד גיל שש, נכון שימשיכו להיות במשמורתה גם לאחר גיל שש. והכלל שאין מפרידים בין אחים בא לידי ביטוי כאשר יש ילד אחד מתחת לגיל שש וילד נוסף מעל גיל שש.
להורה משמורן קוראים לעיתים חד הורי, דבר שהוא איננו נכון במבחן המציאות כלל. הורה משמורן איננו הורה יחיד לילד והורה משמורן הוא לא הורה אשר דוחק את זכויותיו וחובותיו של ההורה השני בנוגע לילד.
הורה משמורן בהגדרה הינו הורה אשר במחיצתו שוהים הילדים ברוב הזמן אך אין זה אומר שההורה המשמורן רשאי לעשות עם הילד כרצונו, או שאין הוא חייב להתחשב בהורה השני בהחלטות הקשורות לילד.
ב- רמ"ש 64070-03-23 מ.א נ' ל.א (מחוזי, השופט אריה נאמן, 28.3.2023) פסק בית המשפט המחוזי כי על האם שלקחה את הבן המשותף לה ולבעלה (בן 7 חודשים) להשיב אותו למקומו הקודם או עד לרדיוס של 20 ק"מ לאחר שהאם עברה עם הבן באופן חד צדדי למרחק של 126 ק"מ מהבית המשותף של הצדדים מבלי שקיבלה אישור מבית המשפט.
וכן, ב – י"ס (נצרת) 71706-11-21 פלוני נ' פלונית (משפחה, אסף זגורי, 15.1.22) הורה בית המשפט לאם להשיב את הקטין (בן 5 חודשים) לאזור המגורים המשותף ולא יותר מהרדיוס של 15 ק"מ משם לאחר שהאם עברה לישוב מרוחק ב- 144 ק"מ..
הזכות העודפת שיש לאם לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 מכוח חזקת הגיל הרך ניתנה לכאורה לאם על פי עיקרון טובת הילד, ואולם כיום חל שינוי משמעותי בתפיסת החשיבות שיש לנוכחות המוגברת של האב בחיי הילדים וככל שאבות דורשים את משמורת הילדים או זמני שהות מורחבים איתם, כך הם גם יקבלו זאת במבחן טובת הילד.
יש מקרים שרצונו של הילד יכול להשפיע על קביעת המשמורת, ואו אז תיבחן יכולתו של הילד להבין את משמעות ההחלטה שהוא מקבל מבחינת בגרות פסיכולוגית. בחלק ממדינות העולם קיים כבר מזמן סידור של משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל.
באחריות הורית משותפת ילד ימצא אצל כל אחד מההורים פרק זמן שווה ובישראל הסידור של משמורת משותפת החל לקרום עור וגידים רק בשנים האחרונות והפסיקה אף מתחילה לעודד אותו.
בעבר, כאמור, משמורת הילדים הייתה נמסרת בדרך כלל לאם ומשמורת משותפת יכול היה האב לקבל בהסכמת האם בלבד. אולם בשנים האחרונות חל שינוי בגישת בתי המשפט וניתן לראות יותר ויותר אבות אשר מקבלים משמורת משותפת ואף משמורת עיקרית על אף התנגדותה של האם וזאת גם במסגרת של התייחסות מוגברת לזכויות האב והילדים להיות יותר בקשר.
התפתחות המשפט אשר החל להכיר בכך שילד זקוק לשני הוריו באופן שווה, הרצון והמוכנות של יותר אבות להיות משמורנים על הילדים, יציאה של נשים מסוימות מתפקידי ניהול הבית אל עבר קריירה ולתפקידים טובעניים בעבודה, נשים מסוימות אשר מעדיפות את טובתן האישית על פני טובת הילד, דו"ח ועדת שניט שהצביע על כל השינויים החברתיים שהוזכרו לעיל כולם מחזקים את מעמדו של האב בחיי הילדים.
לסיכום האמור לעיל ניתן לומר שגם אם לאם יש זכות עודפת לקבל את משמורת הילדים, הרי שבמבחן טובת הילד עשוי האב לקבל משמורת משותפת או שהמשמורת של הילדים תעבור אליו.
