הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.
מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.
ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.
הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.
הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.
מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.
נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.
זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.
כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.
תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.