האישה קיבלה 15 אחוזים מדירה אשר שייכת לבעל מלפני הנישואין

פתח דבר

בית המשפט המחוזי חייב בעל להעביר לאשתו 15 אחוז מהזכויות בדירה אשר רשומה על שמו ואין זה ברור מדוע קיומם של הנישואין, והגם שמדובר בנישואין מעין פתוחים כבתיק זה, מהווים עילה לפגוע בקניינו של הבעל אשר אמור להיות מוגן באמצעות מספר חוקים שנועדו לגבור על דיני הנישואין והגירושין השונים.

הקדמה

בפסק דין מיום: 23.5.2021, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ו. פלאוט במוטב של שלושה שופטים) בחלקו ערעורה של אישה על החלטת בית משפט לענייני משפחה אשר קבעה כי לאישה אין חלק בדירת הבעל אשר נרכשה על ידו טרם נישואי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי חייב את הבעל להעביר לרשות האישה 15 אחוז מערכה של דירתו לאחר שהאישה הוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף" אשר מלמד על כוונת הבעל לשיתוף ספציפי של האישה בדירה והזיקה החלקית שיש לאישה לדירה.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה, העומד לפתחו של הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, איננו מחמיר ככל שמדובר בדירת מגורים, כך וכפי שנפסק בפסקי דין של בית המשפט העליון, ו"רוח העידן" כיום הינה להכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד ולאו דווקא מחצה על מחצה.

לשמירה על קניינו, דירתו, של הבעל עומדות הגנות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת הרישום על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") וכו'.

ואף על פי כן, ידוע לנו כי קיימת פסיקה בת עשרות שנים אשר בה נפסק כי בתנאים מסוימים, בעיקר אם בני הזוג גרו בדירת בן הזוג עליו הנכס רשום במשך הרבה שנים, גידלו שם ילדים, ערכו שיפוצים נרחבים בדירה, וכד', יכול בית המשפט לקבוע כי קיים "דבר מה נוסף" ועל אף שהדירה רשומה על שם בן זוג אחד, תמורתה תתחלק בחלקים שווים או בלתי שווים בין בני הזוג.
ולעניין זה ראו: ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (הנשיא מ' שמגר, 4.8.1994), אף שבפסק דין זה מדובר על בני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון.

משמעות הפסיקה בעניין זה

משמעות הפסיקה בעניין זה הינה שבן זוג, בעל נכס מלפני הנישואין, לא ירצה לשתף את הצד השני במגורים משותפים בדירה אלא יבחר להשכיר את הדירה אשר בבעלותו לצד ג' ולשכור דירה אחרת לבני הזוג תחתיה.

לחילופין, בעל הנכס ישהה כל נישואין או מגורים משותפים בנכס השייך לו מלפני הנישואין בטרם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון.

וכן, אם בן זוג מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או רוכש דירה מכספי מתנה או ירושה, שאז יאלץ לדרוש מבן זוגו, בעיצומם של הנישואין, לערוך הסכם ממון. מהלך כזה עלול לגרום לחיכוכים מיותרים בן בני הזוג.

כידוע, ההכנסות של כל אחד בני הזוג נחשבות כהכנסות משותפות. כאשר בני זוג שוכרים דירה, או רוכשים דירה באמצעות משכנתה ישמשו הכנסות הצדדים מעבודה להוצאות המדור.

ואולם, כאשר לבן זוג יחיד דירה על שמו, בין מלפני הנישואין ובין במהלכם, קיומה תאפשר לבני הזוג ליהנות מפרותיה. בני הזוג יכולים להתגורר בדירה ולחסוך שכר דירה או ששכר הדירה שיתקבל בגינה ישמש להעלות את רמת חייהם של בני הזוג לרבות הקלה בתשלום החזר משכנתה חודשית אם ירכשו דירה על שמם.

אם כן, לקיומה של דירה אשר מביא בן זוג אחד מלפני הנישואין, או במהלכם יתרון גדול אשר משמש את שני בני הזוג ובעיקר את בן הזוג השני. האם הוגן עוד לחייב את בעל הדירה לחלוק עם בן הזוג השני בחלק מדירתו או במחציתה ?

בפסק הדין צוין כי על הדירה נלקחה הלוואת משכנתה לטובת בנו של הבעל, האישה נרשמה כערבה, אך החזרי ההלוואה שולמו מחשבונו של הבעל. בית המשפט קבע כי מדובר בתשלום אשר נגרע ממסת ההכנסות של בני הזוג ומכאן שיש לפצות את האישה בגין המעורבות שלה בלקיחת המשכנתה והתשלומים שהבעל שילם.

אמנם, בית המשפט ציין כי סך החזרי המשכנתה הגיעו לכמה עשרות אלפי שקלים בלבד ואולם גם אם הבעל איננו חייב לשתף את האישה במחצית ערכה של הדירה הרי שהוא חייב לשתף אותה בפירות שהדירה מניבה ולרבות המעורבות שלה בהליך לקיחת המשכנתה בסכומים העולים על מחצית מהחזר המשכנתה בפועל. כאמור, 15 אחוז משווי הנכס.

יבוא בעל במקרה דומה ויעביר את הדירה על שמו של אחר, בפסק דין הנדון על שמו של הבן והאישה תהיה נפסדת מכך באופן שהבן יכול להתנות בשיתוף פעולה עם האב את מגורי בני הזוג בדירה בחוזה ותשלום שכר דירה.

וכמו כן ברור שלבן תהיה אפשרות לדרוש את עזיבת בני הזוג מהדירה בכפוף לחוזה שכר הדירה.

נתון נוסף, אשר נקבע כי לא שלל את השיתוף בין בני הזוג היה העובדה שהם ניהלו מערכת יחסים מוסכמת שבה הבעל התנהג כרווק ויצא עם נשים אחרות. בית המשפט קבע כי המוסכמה הבן אישית בין בני הזוג היא הקובעת ולא המוסכמה החברתית ולכן גם אם מדובר בהעדר שיתוף רגשי אין הדבר שולל שיתוף כלכלי.

לסיכום

בהתייחס להווה יתכן שניתן למצוא צדק בפסק הדין באופן שהאישה תצא ממסגרת הנישואין עם סכום כלשהו אשר יאפשר לה להתחיל חיים חדשים, אם כי ברמה נמוכה יותר מהרמה בה הורגלה בביתו של הבעל.

ואולם, במבט לעתיד יש לקחת בחשבון שפסיקה כזאת תגרום לבעלי נכסים לנהוג באופן שהנכס בבעלותם יהיה שלהם גם לאחר פירוד או גירושין והדבר עלול להוביל לכך שבן הזוג השני לא יוכל ליהנות מקיומו של הנכס בבעלות בן זוגו.

ולפיכך, בפסיקת בית המשפט בעניינים אשר נידונו בפסק דין זה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הקלקולים אשר עלולים לבוא בין בני זוג בתחילת הקשר בניהם, בעת הנישואין ובמהלכם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מפגשים ושהייה עם תינוק בתקופת הליכי גירושין

עד לפני מספר שנים אבות מעטים היו מקבלים משמורת ילדים משותפת, והמעט שבמעט היו מקבלים משמורת בלעדית. האמרות ש"אין כמו אימא" או ש"אימא יש רק אחת" נתנה לגיטימציה לאמהות לקחת בעלות על הילדים ואף להרחיק אותם מהאבות.

יחד עם זאת סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קבע כי בהעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, כי זאת טובתם. יצוין כי הגיל הרך נקבע בתקופת החיים של הילדים מעת לידתם ועד גיל 6, והביטוי חזקת הגיל הרך נולד כאשר החוק קבע שהילדים יהיו בחזקת האם בשנים הללו.

נוצר מצב שבו אבות הורשו לשהות עם הילדים מתחת לגיל 3 פעמיים בשבוע למשך כשעתיים עד שלוש ומבלי שיוכלו לקחת את הילדים ללינה בביתם. אבות היו מורשים לקחת את הילדים ללינה בביתם רק לאחר שהילדים עברו את גיל 3.

בשנים האחרונות חלו שינויים חברתיים במעמד האב, האם והילדים במשפחה אשר חייבו בחינה מחודשת של כל הסדר שהייתם של הילדים אצל כל אחד מההורים. בשנת 2005 הוקמה וועדה בראשות פרופ' דן שניט אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר זכויות וטובתו בדבר השהייה במחיצת שני ההורים ובדבר הזכות העדיפה של האם לקבל את הילדים עד גיל 6 למשמורת שלה.

וועדת שניט בחנה את כל ההיבטים ובהמלצתה קבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך על פי עקרון טובת הילד ויש לאפשר גם לאב לקחת את הילד למשמורת שלו או למשמורת משותפת כברירת מחדל.

מסקנות וועדת שניט יצרו זעזוע במעמד הבלתי מעורער של האם כמשמורנית והעובדות הסוציאליות החלו להמליץ על הרחבת הסדרי השהייה של האב עם הילדים. כיום רשאי אב לקיים מפגשים עם ילדים בכל גיל ומשמורת משותפת איננה דבר נדיר כבעבר.

מעבר לעובדה שטובתו של הילד הינה לחוות את חייו מראשיתם גם עם דמות אבהית משמעותית, אין ספק כי מדובר בשינויי אשר מתחייב מכוח שינויי הנסיבות החברתיות שחלו בדור האחרון. ובמה דברים אמורים ?

את כל המטלות המסורתיות שהיו בעבר מוטלות על כתפי האם החליפה הקדמה בתחליפים שהאימהות עצמן משתמשות בהם. אמהות רבות משתמשות בתחליפי חלב משום שהן אינן מניקות את הילדים, וגם אמהות שמניקות ילדים יכולות לשמור חלב בקירור ולמסור אותו לאב.

חיתולים הם חד פעמיים. כביסה מכבסים במכונת כביסה. אהבה ומסוגלות הורית יכולה להיות לאב יותר מהאם, או בקיצור, האב לא צריך תעודה של דוקטור בכדי להשתוות לאם ואף לעבור אותה ביכולת שלו לדאוג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של הילדים.

לפיכך, ככל שהאב יראה רצון, מוכנות ונחישות לקבל את הילדים אף מגיל ינקות, כך יתאפשר לו לקבל זאת.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

תהליך גירושים

הקדמה

בני זוג נשואים אשר מעוניינים להתגרש נכנסים לתהליך אשר נקרא תהליך גירושים. תהליך הגירושים אמנם מתחיל בפעולה יזומה של אחד מבני הזוג כלפי האחר אך תהליך גירושים לעולם אינו קם ואינו מתהווה ביום אחד.

תהליך גירושים יכול להתחיל בפנייה של אחד מהצדדים לשני בבקשה להתגרש, או בפניה פורמאלית לערכאות משפטיות בכדי לקדם ולקיים זאת. למעשה, מי שיוזם פתיחתו של תהליך גירושים מצביע על העובדה שהוא מבקש לערוך עם בן זוגו הפרדה זוגית, פורמאלית, רכושית וכד'   

הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין

החוק הישראלי נותן לבית הדין הדתי סמכות בלעדית ספציפית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג בעלי דת שווה מוכרת. כך שעל פניו תהליך גירושים צריך להתחיל בבתי הדין הדתיים וגם להסתיים שם. אלא שעל פי הפרקטיקה הנהוגה מזה שנים, בתי הדין הדתיים אינם מקדמים בברכה הליכי גירושין.

לדידם של בתי הדין הדתיים, הכלל הוא שהנישואים הם חוזה שיש לקיים וכאשר אחד מבני הזוג מעוניין לצאת מהתחייבויותיו להסכם עליו להוכיח שהפרת ההסכם בפועל או מלכתחילה נגרמה על ידי בן הזוג השני.

קיימות עילות הלכתיות שונות אשר מאפשרות לכל אחד מבני הזוג לדרוש לחייב את השני בגירושין, אלא שבדרך כלל קשה מאוד להוכיח את העילות בראיות מספקות. כך נשאר בין הזוג אשר מעוניין להתגרש תקוע עם הצד השני בזוגיות, בהרבה מקרים גם תחת קורת גג אחת, מבלי שיש באפשרותו להשתחרר ממסגרת הנישואין.

סמכות מקבילה בתהליך גירושים

כאמור, לבתי הדין הדתיים קיימת סמכות ספציפית לדון בענייני גירושין, אלא שבשאר העניינים שבמחלוקת בין בני זוג כגון: משמורת ילדים, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש וכד', לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון בהם.

אף שבתי הדין הרבניים מונו מכוח דין אזרחי והם מחויבים לפסוק לפיו גם אם הוא מפנה להוראות הדין האישי, עדיין קיים שוני בין הפסיקה הדתית לבית הפסיקה האזרחית. אחת הדוגמאות היותר שכיחות לכך הינה שבתי הדין הדתיים ימנעו או ידחו חלוקת רכוש בגירושין כל עוד אין בפניהם מסמך אשר מצביע על גירושים בהסכמה הדדית או ראיות חד משמעיות שיש בהן לחייב את אחד מבני הזוג בגט.

מרוץ הסמכויות בתהליך גירושים

ההלכה הינה שבמקרים בהם לבתי המשפט ובתי הדין יש סמכות מקבילה לדון בנושא מסוים, הערכאה אשר נתבקשה לדון בו לראשונה מקבלת את היתרון כלפי האחרת. כאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות".

במקרים רבים יש משמעות גדולה לכל אחד מבני הזוג היכן מתנהל תהליך גירושים. נהוג לומר שבדרך כלל יש לגבר יתרון בבתי הדין הדתיים, ולעיתים זה נכון, אבל מה שיותר נכון הינו שמי שיוזם תהליך גירושים הוא אשר זוכה ביתרונות כאשר הוא מגיש ראשון את התביעות לערכאה הנוחה לו.

החלטה האם ולאן להגיש תביעות במסגרת תהליך גירושים הינה מלאכה אשר דורשת הרבה ידע וניסיון. החלטה שגויה עלולה לעלות לבעל הדין נזק, לעיתים בלתי הפיך. ואם נזכיר את היתרון שנותן החוק לאם במשמורת ילדים ומזונותיהם הרי שגבר חייב לנהוג המשנה זהירות לפני שהוא פונה לערכאות.

זכויות הגבר במשפחה – הסיוע לגבר

באידאה נצבר ניסיון רב בעניינים אלו ומכוח שמירה על זכויות הגבר במשפחה יכול הגבר לקבל את מלוא הסיוע הרלוונטי אשר נחוץ לו להתמודד בסוגיה זו. כהערת אגב נוסיף שעל אף שעניינים אלו נראים לפעמים פשוטים, הם אינם, ולכן לא מומלץ לגבר לעשות זאת לבד.    

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הליכי גירושין

הליכי גירושין אינם משחק ילדים ואף על פי כן נשים רבות משתמשות בילדים ככלי ניגוח כנגד האב במטרה להגיע להישגים בענייני ממון ושליטה.

היתרון שנותן החוק לאם לקבל את משמורת הילדים ואת מזונותיהם מאפשר לה להקשות על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להכביד עליו במזונותיהם.

גברים רבים נוטים לקבל את תכתיבי האישה בהליכי הגירושין מתוך תקווה שאם יוותרו לה ברכוש ויתנו לה מזונות ילדים ביד נדיבה הם ישיגו שקט נפשי למשך שנים. אלא שעם האוכל בה התיאבון, וכאשר משמורת הילדים נמצאת עדיין אצל האם, היא עלולה להמשיך ולהכביד על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להקים דרישות כספיות נוספות חדשות לבקרים.

חשוב לציין שהליכי גירושין יכולים להסתיים בחתימה על הסכם גירושין או בהתדיינות בבית הדין ובית המשפט. המשותף לשתי הדרכים הינו שניתן לקצוב בשתיהן את זמן הסיום, זאת לעומת הקשר בין האב, האם והילדים שהוא נמשך לכל החיים. ולכן, עדיף לנהל מו"מ להסכם גירושין או לנהל הליכים בבית המשפט אפילו במשך שנה ולחיות לאחר מיכן בשקט שלושים שנה ויותר, מאשר לסיים את הליכי הגירושין בתוך חודש ולא לחיות בשקט שלושים שנה ויותר.

עם זאת, ככל שהתוצאה הסופית של הליכי הגירושין תהיה צודקת ומאוזנת יותר, כך יגדל הסיכוי שההסכם או החלטות הערכאות אשר פסקו בנושא יחזיקו מעמד בשטח וטובת הילדים כערך עליון תישמר.

חשוב לציין שגבר תמיד יכול להוסיף תשלום עבור הילדים מעבר לאמור בהסכם הגירושין, אך זאת בהתאם ליכולתו, הגם שבכך הוא יכול לדאוג שהתוספת במזונות תלך ישירות לצרכים המיוחדים של הילדים ולא לצרכי האם.

מכל האמור לעיל עולה מסקנה אחת ברורה. תוצאות של הליכי גירושין חייבות להיות מאוזנות וצודקות ולגברים אסור לוותר על הזכויות היסודיות, החוקיות והלגיטימיות שלהם במשפחה מול האישה גם אם הדבר מחייב התדיינות ארוכה יחסית בבית המשפט.

יש להעיר שניהול נכון של ההליכים בבית המשפט מקצר את זמן ההתדיינות באופן משמעותי.