הסדרי שהייה או הסדרי ראייה

המושגים הסדרי שהייה או זמני שהות החליפו בשנים האחרונות את המושג הסדרי ראייה על אף שההחלפה בין המושגים לא שינתה דבר ממהות הקשר בין ההורים לילדים או את חלוקת זמני השהות של כל הורה עם ילדיו לאחר שהורי הילדים נפרדו או התגרשו.

במשך שנים רבות בעבר נהוג היה לקרוא להורה שהילדים שהו אצלו יותר מאשר אצל ההורה השני הורה משמורן ולהורה השני נקבעו זמנים שבהם יוכל לקחת את הילדים לשהות במחיצתו, זמנים שנקראו הסדרי ראייה. וכן, משפחה שבה יש הורה משמורן עוד נקראה משפחה חד הורית.

שימוש במונחים משמורת ילדים והסדרי ראייה יצרו לעיתים מצג שווא ולפיו ההורה שאצלו נמצאים הילדים ברוב הזמן (המשמורן) הינו ההורה העיקרי והמיטיב של הילדים וההורה האחר שמקבל הסדרי ראייה ונמצא עם הילדים פחות מההורה הראשון הינו הורה של ביקורים.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, חותם על האמור לעיל שעה שקובע את חזקת הגיל הרך, כלומר החזקה שילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם.

אלו שדגלו בהחלפת המושגים טוענו ובצדק שגם אם הילדים נמצאים אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני אין זה אומר שההורה האחד שומר על הילדים יותר, או טוב יותר מהשני ועל כן יש לדבר על אחריות הורית ולא על משמורת והסדרי ראייה, וודאי לא על משפחה חד הורית.

כלומר, אם בעבר דובר על משמורת יחידנית להורה אחד והסדרי ראייה להורה השני, או משמורת משותפת לשני ההורים, כיום יש לדבר על אחריות הורית עיקרית כהורה מרכז או אחריות הורית משותפת.

ולעניין הקשר בין ההורה שהילדים נמצאים אצלו פחות מהאחר ברור שאין הוא מסתכם בראיית הילדים בלבד אלא בנוכחות פיזית ורגשית עימם ועל כן מוכרח שאת המושג הסדרי ראיה יש להחליף במושג זמני שהות או הסדרי שהייה. הגם שלרוב אין כיום להורה אחד מסוגלות הורית גבוהה יותר משל האחר.

ואם נידרש לבחור בין המונח זמני שהות לבין המונח הסדרי שהייה, מה נכון יותר לתאר את הקשר בין ההורים לילדים ?

עושה רושם שהמונח הסדרי שהייה נכון יותר מהטעם שהאינטראקציה בין ההורים לגבי השהות של הילדים אצל כל אחד מהם איננה מסתכמת רק בזמנים קבועים ו/או מדויקים אלא בכל ההסדרים הנלווים לכך, לרבות שינויים בלתי צפויים מראש, ו/או עניין של הסעות הילדים מהורה אחד להורה השני, מוסדות חינוך, טיולים, חוגים, ימי הולדת, קשר עם המשפחה המורחבת וכד'.

ולסיכום, כבר למדנו מן העבר שבמילים, מושגים והגדרות יש כוח להיטיב או להרע, ומהאמור לעיל דומה כי החלפת המונחים עושה צדק והיגיון עם הורה שמכורח הנסיבות נפגש עם ילדים פחות מהאחר.

מדוע אבות מתקשים לקבל משמורת ילדים משותפת ?

אנו נמצאים במאה העשרים ואחת ונשים כבר מזמן לא מכבסות בגדים בידיים ולא אופות בתנורי חימר. נשים כבר לא נוטלות לבדן את האחריות על תחזוקת הבית והטיפול בילדים, וגברים כבר לא נוטלים על עצמם לבד את נטל פרנסת הבית והמשפחה. למעשה, אין כיום שום הבדל, לפחות בפוטנציה, בין המטלות שלוקחות על עצמן נשים ואימהות במסגרת המשפחה לבין אלו שלוקחים על עצמם בעלים ואבות.

אם כן, יש לברר מדוע החוק והפסיקה במדינת ישראל עדיין נותנים לאם זכות עודפת לקבל את המשמורת העיקרית על הילדים והאב נאלץ להסתפק בזמני שהות לאחר שההורים נפרדים, מה שאומר שהאב יתראה עם הילדים פחות מהאם ופחות ממה שהוא והילדים היו רגילים להתראות בזמן שהוריהם גרו תחת קורת גג אחת.

ההגדרה של המושג "משמורת ילדים" הינה מצב עובדתי שבו ילדים שוהים אצל הורה ששומר עליהם. כאשר נקבע כי הורה מסוים יקבל משמורת עיקרית הכוונה היא שהילדים נמצאים אצלו ברוב הזמן הפנוי שלהם וההורה השני יקבל זמני שהות מועטים יותר מהאחר עם הילדים. כאשר נקבעת משמורת ילדים משותפת הכוונה היא שהילדים שוהים זמן שווה אצל כל אחד מההורים.

באופן עקרוני, לא נראה כי יש בעיה להחזיק במושג, הדיי ותיק, משמורת ילדים מהטעם שכאשר ילדים נמצאים אצל הורה מסוים, אזי מטבע הדברים הוא שומר עליהם הן מצד של טיפול והשגחה, והן מצד הצרכים הפיזיים הנחוצים להם.

לאחרונה, נכנס מושג חדש ללקסיקון המושגים המשפטיים בדיני משפחה אשר נקרא: "אחריות הורית משותפת". האם מושג זה בא להחליף את המושג משמורת משותפת ? מתברר שלא ממש ! אלא מהי ? המושג אחריות הורית משותפת הוא לא יותר מאשר ביטוי אשר בא לטשטש את הרווח והפער מבחינה לשונית בין משמורת עיקרית לזמני שהות, על אף שבפועל מבחינת זמני השהות של הילדים אצל כל הורה לא השתנה דבר.

הסדר כביל בין הורים לגבי זמני שהות של כל אחד מהם עם הילדים מחייב אישור בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לא יערים קשיים מיוחדים על הורים שיגיעו אליו לאשר הסכם של משמורת עיקרית מול זמני שהות או משמורת משותפת, וזאת ככל שבית המשפט לא רואה כי הדבר עומד בניגוד לטובת הילד.

כאשר אין הסכמה בין הורים לגבי הסדרי השהות, בית המשפט ידרש להכריע בסוגיה על פי החוק והפסיקה הרווחת, כאשר עיקרון טובת הילד הוא זה אשר אמור לעמוד לנגד עיניו של השופט מעל כל שיקול אחר.

כמו בכל סוגיה שבמשפט, עיניו של השופט פונות ראשית לחוק הרלוונטי. ומה אומר סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ? "…. רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם…." ובהמשך הסעיף כתוב: "אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

אם כן, רואים אנו כי יש לאימהות עיגון יציב בחוק המכונה "חזקת הגיל הרך" ואשר קובע כי חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם בנסיבות רגילות ועל פי הסיפא של הסעיף נדרשות נסיבות מיוחדות בכדי לפסוק אחרת.

מבלי להתייחס ליתרון שהחוק נותן לאם במשמורת הילדים, יש על פניו היגיון בקביעת חזקת הגיל הרך מהטעם שכאשר הורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת יש לקבוע במידי, ועוד בטרם יתבררו הסוגיות המורכבות שבמחלוקת בין ההורים, היכן ישהו הילדים ברוב הזמן ובביתו של מי מההורים יקיימו את מרכז החיים שלהם. אך עם זאת, יש הבדל בין פסיקה של משמורת ילדים זמנית והסדרי שהייה זמניים למי מבין ההורים לבין קביעה של משמורת ילדים קבועה.

כידוע, עד לפני מספר שנים נשא האב ברוב נטל תשלום דמי מזונות לילדים ועל כן אבות מהמעמד הסוציו אקונומי הממוצע ומטה נאלצו לעבוד קשה והרבה, עד שלא יכלו להרשות לעצמם לקחת את הילדים לזמני שהות מעבר להסדרי השהייה המקובלים. האבסורד היה שגם אם הילדים היו במשמורת משותפת עדיין נדרש האב לשאת ברוב נטל המזונות ועל כן משמורת משותפת היתה נחלתם של הורים אמידים בלבד.

פסק הדין של בית המשפט העליון משנת 2017 ב- בע"מ 919/15 שינה את מאזן נטל תשלום מזונות הילדים אשר חל על כל אחד מההורים באופן שלגבי ילדים מעל גיל 6 אשר נמצאים במשמורת משותפת, ובשעה שלשני ההורים הכנסה פנויה זהה, לא יחייבו את מי מבין ההורים להעביר על פי מזונות ילדים – הדין החדש האחד לשני וכאן מתקיימת למעשה משוואה אשר מאפשרת לאב ולילדים לשהות ביחד הרבה יותר זמן מבעבר.

אבות רבים עדיין מתמקדים ביתרון שנותנת לאם חזקת הגיל הרך ועל כן נמנעים מלדרוש משמורת משותפת. לפעמים אפילו המחשבה על מאבק משפטי מול האם אשר מערימה קשיים רבים בדיון על משמורת המשותפת מונעת מהם להתחיל את הדיון בסוגיה זו. כאן למעשה ובנקודת זמן זו צריך בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ובפסיקה אקטיבית צריך לחזק את ידיו של כל אב אשר יתבע משמורת משותפת ככל שאין נסיבות מיוחדות להורות אחרת.

כפי שנאמר לעיל יש הגיון בקביעת חזקה בדבר משמורת עיקרית לאחד מן ההורים כאשר הורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת ואולם ההיגיון, הצדק וטובת הילדים אומרים שיש לקבוע משמורת משותפת ככל שאין הסכמה בין ההורים כחזקה אם אין נסיבות מיוחדות אשר יקבעו אחרת ובין היתר ברור כי אם אב לא ידרוש משמורת משותפת לא ניתן להגיד כי קופח באי קבלתה.

אם כן, אב אשר מעוניין במשמורת משותפת על הילדים לא יקבל אם לא ידרוש זאת והטעם המרכזי לקבלת המשמורת המשותפת הינו כי זה גם היה הקשר בין האב לילד בעת שהאב והאם והילד גרו תחת קורת גג אחת. כל טענה או קביעה כנגד אב אשר גידל את הילד, טיפל בו במסירות וטיפח אותו במשך שנים בבית אחד עם האם ואשר אין בהם בכדי להוביל לקבלת משמורת משותפת מהווה עלבון לאב ופגיעה במסוגלות ההורית של האב ופגיעה בטובת הילד.

יש לזכור כי לרוב הוריו של ילד הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו ואין לאף הורה יתרון על פני ההורה השני הן במובן של החובות והן מבחינת הזכויות כלפי הילד. ביטול אפוטרופסות על קטין הינה צעד חריג ביותר והוא מתקבל רק במקרים נדירים בשונה ממשמורת ילדים אשר הינה חלק בלתי נפרד מה – אפוטרופסות.

ולסיכום, לכל ידוע שטובת הילדים הינה לשהות במחיצת שני ההורים באופן שווה ועל כן חזקת הגיל הרך איננה צריכה להיות יותר מאשר יתרון זמני שנותן החוק לאם או לאב לאחר שבני הזוג מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת.

אז מה צריך האב לעשות ? האב צריך להיות פעיל בחיי הילדים בזמן שהוא גר עם האם ולאחר הפירוד לדרוש משמורת משותפת, אפילו זמנית, בין אם בהסכמת האם ואם אין הסכמה אז בתביעה לבית המשפט.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

טובת הקטינים גברה על חופש תנועת האם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם בתי המשפט פוסקים מזונות זהים לילדים מתחת ומעל לגיל 6 ?

עד לפני מספר שנים סכום מזונות הילדים שנפסק לאב לילדים עד גיל 6 היה נשאר על אותו הסכום גם לאחר גיל 6, ובעצם עד גיל 18. מעל גיל 18 ועד לתום השירות הצבאי חויב האב על פי פסיקת בית המשפט העליון בשליש מהסכום ששילם עד גיל 18.

נמצא שהאב היה מחויב במזונות הילד כמעט לבדו ובאופן מלא מיום לידתו של הילד ועד הגיעו לגיל 18 וזאת אפילו אם לאם היתה הכנסה פנויה כפולה מזו של האב.

האם החוק והפסיקה בעבר שרתו את טובת הילד או תאמו את ההיגיון והצדק ? ברור שלא ויש אין ספור סיבות להוכיח זאת.

פסק הדין בבע"ם 919/15, שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום: 19.7.2017, עשה שינוי מהותי באופן שבו בתי המשפט היו מחייבים קודם לכן את האב במזונות הילדים.

אם בעבר האב חויב במזונות ילד עד גיל 15 במלוא הסכום ולאחר מכן חויב על פי מבחני הצדקה. כלומר, גם האם חויבה להשתתף במזונות. הרי שמיום מתן פסק הדין חיוב האב במלוא המזונות ירד לגיל 6.

ואולם, בע"ם 919/15 הביא לבשורה נוספת והיא שבתי המשפט הנמוכים יותר החלו לפסוק בהדרגה ועם הזמן בפסיקה אחת מזונות ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6 בסייגים ועל פי נסיבות כל מקרה ומקרה, ובזה נמצא החידוש הנוסף.

חשוב לזכור כי הפסיקה כיום קובעת כי חיוב האב במזונות הילד תהיה מושפעת מצרכיו של הילד, יחס הסדרי השהייה של הילד במחיצת שני הוריו ומההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם, כך שלאב יוקל במזונות ככל שהאם תשתכר יותר ממנו וככל שהוא יקח את הילד לשהות יותר במחיצתו.

לפיכך, אין כל ספק כי חיוב האב במזונותיו של ילד עבר לאחרונה רפורמה גדולה ויסודית אשר משרתת עקרונות יסוד רבים, ויש לברך עליה.

האם מזונות ילדים נקבעים על פי פוטנציאל השתכרות או השתכרות בפועל ?

חיוב אב במזונות ילדיו הינו ללא ספק אחד מהחיובים הקשים ביותר עבורו. לעיתים אב מחויב בסכום מזונות שקשה לו לעמוד בהם, וכאשר פסיקת המזונות ממילא מתקיימת כפועל יוצא מהליכי הפרידה בין ההורים, נמצא שהאב גם שוהה עם הילדים פחות מאשר קודם לכן.

אפילו עצם פסיקת המזונות יש בה מעין פגיעה במסוגלות ההורית של האב מול האם שהרי מחייבים במזונות הילדים רק את האב ומדוע אין פסק דין לחייב את האם ?! האם רק האם מוחזקת כמי שתדאג לילדים ללא פסק דין ?!

זו היא רק ההקדמה שעה שבעבר נהוג היה לחייב אב במזונות ילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו ולא על פי ההכנסות שלו בפועל. כך, בית המשפט היה בוחן על פי אמות מידתו בלבד מה פוטנציאל הכנסותיו של האב על פי המקצוע שלו, התואר וההכנסות שהיו לו בעבר במנותק מהכנסותיו בהווה כפי שהוכחו בטרם ניתן פסק הדין.

חיוב אב בגובה מזונות ילדיו מושפע מארבעה גורמים. האחד הינו ההכנסות הפנויות של האב, השני הינו ההכנסות הפנויות של האם, השלישי הינו צרכי הילדים והרביעי הינו יחס זמני השהות של הילדים במחיצת כל אחד מההורים.

אמנם, לכל אחד מהנתונים יש משמעות בפני עצמו, אך לכל אחד מהנתונים יש משמעות גדולה גם כלפי שאר הנתונים. כך לדוגמא, אם אב יחויב במזונות ילדים בסכום גבוהה ממה שהוא יכול לעמוד בו, יקשה עליו לקחת את הילדים לשהות במחיצתו ומטבע הדברים טובת הילדים תפגע.

בשנתיים האחרונות, עם הרפורמה שהתקיימה בחיוב האב במזונות ילדיו, הושם דגש רב יותר על יכולת האב לשלם את המזונות תוך התייחסות גדולה יותר להכנסות האם. נפסק כי אין לראות עוד כמובן מאליו כי יש לחייב את האב במזונות הילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר אלא להתאימו גם להכנסותיו בפועל.

בית המשפט פסק כי הערכת פוטנציאל ההשתכרות והסכום העולה בהרבה על זה המתקבל בפועל תתאפשר רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי, שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר עם השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים בעת הדיון על הכרעת גובה המזונות.

עם זאת, לא כל גובה השתכרות בעבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה בהווה, וככל שמדובר בתקופות רחוקות יותר, כך יפחת משקלו בהערכת כושר ההשתכרות שבהווה.

וכן נפסק כי יש לבחון את משך התקופה בעבר בה היתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו המתקבלת בהווה, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה זמנית או קבועה וכד'.

וכמו כן, יש לבחון את השאלה כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל המתקבלות גם בהווה, שאם כך הוא כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.

אין לכחד כי לעיתים, כאשר אב התפטר מעבודה שבה השתכר הכנסה גבוהה מבלי שנתן תירוץ המניח את הדעת יש ההיגיון לחייב אותו על פי פוטנציאל השתכרותו ולא על פי הכנסותיו בפועל ואולם סמוך ובטוח שברוב המקרים כשם שאין אדם משים עצמו רשע, אין אדם עוזב מקום עבודה טוב בכדי לעבור למקום עבודה פחות טוב.

לפיכך ולאור האמור לעיל יש לברך על ההחלטות אשר נהוגות כיום בעניין האבחנה המדוקדקת יותר בין השתכרות האב בפועל בהווה לבין פוטנציאל השתכרותו כפי שנצפה לכאורה מן העבר.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

זכויות הגבר במשפחה – כיצד מונעים ומתמודדים עם ניכור הורי

ניכור הורי – הגדרה

ניכור בא מהמילה נוכרי או זר וכאשר ילד מתייחס לאחד מהוריו כאל אדם זר הוא מבצע פעולה של התנכרות. על הצד הקל ההתנכרות באה לידי ביטוי בכך שהילד אינו נשמע לאחד מהוריו ועל הצד הקשה שהילד מאשים את אחד מהוריו בדברים שלא היו ולא נבראו.

להתנכרות הילד לאחד מהוריו יכולות להיות אחת או יותר משלוש סיבות עיקריות. האחת הינה שהילד מייצר בעצמו את הניכור מסיבה אישית פנימית שלו מבלי שתהייה לו סיבה חיצונית לעשות זאת. סיבה שנייה הינה שההתנכרות מגיעה לאחר שהילד חווה פגיעה פיזית ו/או נפשית מההורה אליו הוא מתנכר. וסיבה שלישית הינה שאחד מההורים מסית את הילד כנגד ההורה השני והילד ניכנע להסתה.

ניכור הורי עצמי מצד הילד

ילד יכול לייצר מעצמו ניכור הורי מסיבה רפואית או בעת שהוא נמצא במתח, לחץ, ובעיקר בתקופת ההתבגרות. החוויות של גיל ההתבגרות שונות מילד לילד ולהורים לעיתים קשה להתמודד איתן.

יש הורים אשר מאבדים את הקשר הפורה והמפרה עם הילד אשר בסך הכל מנסה לעמוד על עצמאותו והריחוק שנוצר, בעיקר עקב חוסר הבנה של ההורים בתהליכים הפיזיים והנפשיים שהילד עובר, גורמים לילד להתנכר להוריו, לרוב על הצד הקל.

בגיל ההתבגרות ילד עובר תהליכים פיזיים ופסיכולוגיים משמעותיים ולילד עצמו קשה להתמודד איתן. ההורה שנתפס בעיניי הילד עד גיל ההתבגרות כתומך עלול לאבד את הקשר עם הילד ככל שהוא ינסה להתייחס אליו כאל מי שעדיין לא הגיע לגיל ההתבגרות.

מסתבר שלא רק ילד עובר משבר בגיל ההתבגרות אלא גם הוריו אשר צריכים להתרגל לשינויים שהילד עובר.

למעשה, הורה הוא אדם בוגר ונדרש ממנו, וודאי על ידי הילד, להמשיך ולתמוך בילד גם בימים קשים. ולפיכך, בכדי למנוע ניכור הורי מצד הילד כלפי הוריו בתקופת גיל ההתבגרות על ההורים להיות רגישים וערים לשינויים שהילד עובר ולהתאים את עצמם לכך.

יצוין כי ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת וזאת ככל שההורים לא גורמים לילד נזק נפשי ו/או פיזי בתקופה זו.

כיצד מונעים או מטפלים בניכור הורי של ילד כלפי הורה שפגע בו

הורים מוחזקים כמי שבאופן טבעי יעשו הכל בכדי להיטיב עם הילד. לפיכך ברגיל כל פגיעה בילד תוכר כפגיעה אשר נעשית בתום לב ו/או בחוסר מודעות לפגיעה. יש אמנם מקרים שילד מפתח ניכור הורי כלפי הורה שפגע בו במודע אלא שלא מדובר במקרים רבים.

יש להבין ילד אשר מתנכר להורה שפגע בו ולמען הבריאות הנפשית של הילד אין לדרוש ממנו להתייחס לכך כאל דבר של מה בכך. ילד שנפגע על ידי הורה חייב לעבור טיפול אשר יחזק אצלו את התחושה הפנימית הנכונה כי הוא נפגע בדרך בלתי ראויה, אך עליו להתחזק ולהכיל זאת על אף הקושי שבדבר.
כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

ככל שמדובר בהורה חזק ובעל נוכחות מוגברת כך תהיה לו האפשרות להסית את הילד כלפי ההורה השני. להסתה יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות. האחת, יצר של שליטה. השנייה, יצר נקמה והשלישית הינה קיום אינטרס כל שהוא.

עובדתית, החוק והפסיקה בישראל נותנים לאמהות יתרון בקבלת משמורת הילדים. קבלת המשמורת משמעותה שהילד יהיה ברוב הזמן במחיצת האם והיא זו שנתפסת כהורה העיקרי אשר במקרים רבים מאפשר לה לקחת החלטות משמעותיות על גידול הילד מבלי להתייעץ עם האב ומבלי לקבל את הסכמתו.

למעשה, מדובר בנורמה אשר מאפשרת לאמהות להסית את הילדים כנגד האבות ולהרחיק את הילדים מהם, הן לצורך שליטה, הן לצורך נקמה והן לצורך הגעה להישגים טובים בעניינים כספיים ורכושיים.

יובהר כי ניכור הורי איננו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך אשר ניתן לצפייה עוד מראשיתו. יש להיות רגישים לכל מהלך מצד האם אשר מריח, מיועד או גורם לריחוק של הילד מהאב, לרבות הפרת הסדרי שהייה, ולהתייחס לכך בכובד ראש בכדי שלא ימשיך ויחמיר.

בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש להבין כי הילד מוחזק כשבוי בידי האם ועל כן יש לפעול מייד בכדי למגר את התופעה. מי שיכול להעניק סיוע למניעת ניכור הורי הינו בית המשפט ושירותי הרווחה וכשמסתמן ניכור הורי יש להפעיל אותם מיד.

חשוב להדגיש כי ככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילד יפגע וכך הנזק שיגרם לילד יהיה גדול יותר.

לפרטים נוספים צור קשר

הכוח שלך למזער נזקים בהליך הגירושין

הקדמה

כיום נראה שבכל משפחה מורחבר נמצא בן או בת זוג בהלכי גירושין, או שהם כבר גרושים. האם זה טוב או לא ? זה תלוי בעיניי המתבונן. אבל בדרך כלל, כך אנחנו סבורים, שיש לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מכך לאור הנזק הגדול והרוחבי שגורם הליך גירושין ולאחר סיומו.

כמעט בכל תהליך גירושין ניתן למדוד עלייה בסף המתחים והעצמת הרגישויות. וכאשר לבני הזוג יש ילדים ורכוש, סף הרגישויות והחששות מן העתיד לבוא רק הולכים ומתעצמים.

בהסתמן פרוק בתא המשפחתי, יבקש כל אחד מבני הזוג באופן טבעי להישאר במעמד עדיף על בן הזוג האחר, אך ככל שמדובר בבני זוג "רגועים" כך תתאפשר חתימה על הסכם פירוד או הסכם גירושין הוגן בניהם.

אלא שהמציאות מלמדת כי ברוב רובם של הליכי הגירושין של בן ו/או בת הזוג והלחצים הפנימיים ואשר מופעלים עליהם מגורמים שונים, הופכים את הליכי הגירושין לקשים עד בלתי נסבלים.

כלל ראשון – פנייה לייעוץ מוקדם

לכולם ידוע שכאשר אדם צריך לטפל בשן, הוא הולך לרופא שיניים. אלא שביחסי משפחה מסתבר שגברים אינם מתייעצים מספיק ו/או אינם מתייעצים במקומות שיכולים לתת להם תשובות נאמנות לבעיה בהם הם נמצאים, או מה הזכויות והחובות שלהם ומה מצפה להם בעתיד לבוא.

דילוג על ייעוץ מוקדם או הימנעות ממנו עלולה לגרום לגבר לעשות טעויות אשר יגרמו לו נזק, לעיתים בלתי הפיך בעתיד. אם כן, פנייה לייעוץ מוקדם הינה חשובה מאוד למזעור הנזקים בהליך גירושין.

כלל שני – לפעול ביוזמה ולהניע הליכים

אין ספק כי מערכת זוגית אשר מתנהלת בעצלתיים פוגעת בשני בני הזוג ובוודאי בילדים אם יש. ויתרה מזאת, ככל שעובר הזמן שבו לא מטפלים בבעיות הזוגיות, כך הן הולכות ומכבידות על הקשר בין בני הזוג והמשפחה.

אם כן הכלל שני הינו לפעול ביוזמה באופן שיש להניח את הבעיות בין בני הזוג על השולחן לדיון, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ זוגי, שאם לא כן, הליכי הגירושין יגיעו וזה רק עניין של זמן.

יובהר כי אם על פי הגבר אין תוחלת להמשך הנישואין, הרי שעליו לפתוח בהליך לקראת סיומם.

כלל שלישי – כיצד לישון עם האויב

כיום, הגשת תלונות שווא במשטרה והגשת בקשות לצו הגנה בבית המשפט על ידי נשים הינם עניין שבשגרה. לנשים ידוע כי במידה והגבר יקבל צו הרחקה מהבית ומהילדים יהיה להן יתרון גדול על פניו בכל הנושאים הקשורים להליכי הגירושין לרבות ענייני הרכוש, מזונות ילדים, משמורת ילדים והסדרי השהיה.

אמנם, למשטרה ולבתי המשפט יש רגישות יתר לביטחון האישה והילדים, ואולם לגבר תהיה נוכחות מוגברת מול טענות השווא של האישה ככל שידע להכין את עצמו באמצעות ראיות חותכות להפרכת טענותיה, כך שהסיכוי שלה להרחיק אותו מהבית יהיה קטן עד בלתי אפשרי.

כלל רביעי – כיצד יש לסיים את קשר הנישואין האם בהסכם גירושין או בהחלטות בית המשפט

כלל עקרוני ידוע הינו שהסכם בשלום עדיף על ניהול מלחמה. ואולם, חשוב לבדוק האם הסכם גירושין יביא בהכרח שלום, והאם הליכה להכרעת בית משפט בנושאים מהותיים הינה בהכרח קיום מלחמה.

יובהר כי הניסיון מלמד שגברים נוטים לוותר לנשים מעבר למה שמגיע להן על פי החוק. האם זה קונה להם שקט נפשי ? התשובה איננה חייב להיות חיובית ! משום שאותה אישה שתקבל יותר ממה שמגיע לה בהסכם, עלולה לדרוש לאחר מיכן יותר ממה שמגיע לה על פי ההסכם לאחר החתימה עליו.

ויתרה מזאת, גברים רבים לא מחשבים את המצב הכלכלי שבו הם ישהו לאחר הגירושין מכוח הסכם הגירושין וכך יוצא שהם ימצאו את עצמם בחיסרון כיס גדול עד שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המזונות, לא יוכלו לעמוד בתשלומים שעליהם להוציא עבור הילדים שמגיעים לשהות במחיצתם ואף לא יצליחו לספק את הצרכים האישיים שלהם למחייה.

מסקנה: הסכם שלום עדיף על ניהול מלחמה ככל שהוא צודק וככל שהוא מאפשר לגבר לחיות בשלום ואף להקים משפחה שנייה. או במילים אחרות יש מקרים שעדיף לתת לבית המשפט לפסוק ולא להיכנע לדרישות האישה.

"מלחמה" ? אם צריך להילחם בכדי להשיג צדק, אז שיהיה ! ובכלל, למה לקרוא לזה מלחמה ? שהרי מדובר בעמידה על זכויות בסיסיות וניתן לעשות זאת גם בשקט ושלווה !

כלל חמישי – האם לוותר לאם מראש על משמורת הילדים

במקרים רבים אבות נושאים בנטל גידול הילדים כמו האמהות ואף יותר מהן. האב שהיה עד לתחילת הליכי הגירושין הורה במשרה מלאה מוצג במקרים רבים על ידי האם בתחילת הליכי הגירושין כאב בעל מסוגלות הורית נמוכה ממנה, חסר אחריות ועוד כהנה וכהנה.

טענות האם כלפי האב הינן עלבון למסוגלות ההורית הגבוהה של האב ואולם מעבר לכך במידה והן יתקבלו הן פוגעות בטובת הילדים אשר רגילים לראות באב הורה רציני אשר דואג להם לא פחות מהאם, הגם שבתחילת הליכי הגירושין הילדים עוברים גם משבר של היפרדות חלקית ממנו.

לפיכך, לטובת הילדים ובכדי שהקשר בינם לבן האב ימשיך ברציפות על האב, ככל שהוא יכול, לדרוש ולהתעקש על משמורת ילדים משותפת וכיום יותר מאי פעם מדובר במשימה אפשרית.

כלל שישי – כיצד לנהל את הקשר עם הגרושה

על הגבר להבהיר לגרושה כי עליה לעשות הפרדה מלאה בין הקשר שלו לילדים לבין הקשר שלו איתה. יש נשים שחושבות כי גם אחרי הגירושין, ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים במשמורת שלהן, הן יכולות לקבוע לגבר מה לעשות עם הילדים בזמן שהם נמצאים איתו.

כלל שביעי – איך למנוע ניכור הורי

ניכור הורי מגיע ברוב המקרים מצד הורה משמורן, אשר מטבע הדברים יש להורה המשמורן השפעה גדולה יותר על הילדים. וכאשר אימהות זוכות ברוב המקרים במשמורת הילדים ברור שרוב הניכור יגיע מהן. ניכור הורי אינו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך מתמשך של פעולות מצד אימהות שמטרתן להרחיק את הילדים מהאב ובכך להשיג שליטה על הילדים ולגרום לאב לרקוד לפי החליל שלה.

על הגבר להיות ער ורגיש לכל מהלך מצד האישה אשר מכוון להרחיק את הילדים ממנו. בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש לפעול מיד כנגד האם המנכרת, כי יום שעובר אינו חוזר, וככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילדים יפגע וכך הנזק שיגרם לילדים יהיה גדול יותר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין –     קובץ ב- PDF

 

הכנסת השמונה – עשרה

מגיש: _________

 

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן)

תוספת סעיף 25א. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אחרי סעיף 25 יבוא סעיף 25א. אשר ינוסח כדלקמן:
25א. בהמשך לאמור בסעיף 25, חזקה על ההורה הלא משמורן שהוא זכאי להסדרי ראיית הילדים על פי הנוהל אשר יקבע על ידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים המתאימים. שר הרווחה רשאי להקים ועדת מומחים אשר תציג בפניו את מסקנותיה לגבי היקפם הראוי של הסדרי הראיה, ומסקנותיה יובאו לידיעת הציבור הרחב.

דברי הסבר

בימינו אנו כאשר מספר המתגרשים בישראל מגיע לשליש מהנישאים, ויש עוד הורים רבים אשר גרים בנפרד ללא נישואין, עולה צורך לקבוע את הסדרי ראיית הילדים בדין ולקצר את הזמן בו הם ניתנים.

על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם חזקה, אשר מכונה "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורתה.

למעשה, "חזקת הגיל הרך" עומדת לאם עוד לפני שהיא מגישה תביעה למשמורת, וכפועל יוצא מכך, במידה והאב יקח את ילדיו ללא הסכמת האם קודם שנקבעו לו הסדרי ראיה בהחלטה שיפוטית, הוא עשוי להיות מואשם בחטיפת הילדים.

הסדרי ראיה זמנים לאב נידונים בישיבה ראשונה אשר נערכת לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מיום הגשת התביעה, וככל שהאם מערימה קשיים, כך יורחקו הילדים מהאב לזמן ארוך יותר. לעיתים יעברו חודשים רבים עד שהאב יזכה לראות את ילדיו, והדבר גורם לפגיעה קשה בלגיטימיות ההורית של האבות, ומרוקן מתוכן את עקרון "טובת הילד" לפיו מצווים בתי המשפט לנהוג בבואם לפסוק בענייני קטינים.

אין צורך להרחיב בדבר החשיבות שיש לאיכות הקשר בין כל אחד מההורים לבין הילדים, ולכן חשוב להוציא את ענייני ראיית הילדים מהעימותים והמאבקים בין ההורים, ולמנוע ככל הניתן מצבים בהם אמהות עושות שימוש לרעה בזכויות המשמורת בכדי ללחוץ על האבות להשגת יתרונות במאבקים המשפטיים.

לפיכך מוצע שהסדרי הראיה להורה הלא משמורן יקבעו מהר ככל הניתן, והם ייושמו על בסיס משפטי איתן.

בפרקטיקה היישומית

בסמוך להגשת התביעה להסדרי ראיה יובא התיק בפני שופט אשר יתן החלטה להורות לשני ההורים לגשת בתאום מוקדם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה במסירה מלאה, בכדי לסכם על הימים והשעות להסדרי הראיה.

(מכוח סעיף 5 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט להפנות את בעלי הדין ליחידת הסיוע).

בהעדר הסכמה בין ההורים ברירת המחדל להסדרי הראיה תהיה על פי הנוהל הנהוג מזה שנים רבות לפיו ההורה הלא משמורן רשאי לקחת את הילדים:

  • מתחת לגיל שנתיים:

פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות:  16:00 – 19:00

  • מעל גיל שנתיים:
  1. פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות: 16:00 – 20:00
  2. כל סוף שבוע שני אשר מתחיל מיום שישי בשעה: 15:00 ועד מוצ"ש בשעה: 20:00.
  3. מחצים מהחגים והחופשים לסירוגין.

ההורים רשאים להסכים על הסדר שונה מהנוהל הקיים ולקבוע זמנים נוחים להם.

עובד/ת יחידת הסיוע י/תגיש את חוות דעתו לגבי הסכמת או העדר הסכמת בני הזוג לאישור בית המשפט על גבי טופס שיוקדש לכך.

בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים בהקדם לדיון בפניו בטרם יתן את ההחלטה להסדרי הראיה וכן לקבוע הסדרים אחרים ככל שיראה לו צודק בנסיבות העניין.

יערכו שינויים המתחייבים מתיקון החוק:

בסעיפים 258 י"ט – ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערה חשובה:

חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו נוסחה ונשלחה לכנסת ה- 18, כלומר בתחילת שנת 2011. בעת ההיא נשים מסויימות היו משתמשות לרעה בכוח שנותנים להם החוק והפסיקה ולעיתים  אבות היו מורחקים מילדיהם למשך שלושה חודשים ויותר, וללא שום הצדקה.

כיום המצב שונה והאמור בהצעת חוק זו איננה רלוונטית מבחינתינו. אנחנו סבורים שכיום יש לקבוע משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל מיידית.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הסדרי שהייה

הסדרי שהייההסדרי ראייה זמניים | ניכור הורי  |  הסדרי ראייה לסבא וסבתא

הסדרי ראיה בהגדרה

המועדים אשר בהם רשאי הורה לא משמורן לקחת את הילדים לשהות במחיצתו נקראים הסדרי ראיה, זמני שהות או הסדרי שהייה. קיים נוהל סוציאלי להסדרי ראיה מקובלים אך לעתים יעבור זמן ארוך מידי עד שהנוהל המקובל ימומש כהלכה וזאת ככל שהאב לא יפעל כנגד האם באמצעים מקצועיים מתאימים.

מי יקבל את משמורת הילדים ומי יקבל הסדרי ראיה ?

הזכות והחובה להורות נגזרת מהאפוטרופסות של ההורים על הילדים. כל זמן ששני ההורים גרים תחת קורת גג אחת, המושג הסדרי הראייה אינו עומד על הפרק, אך כאשר ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת, יש לקבוע מי מבין ההורים יקבל את משמורת הילדים, אולי משמורת משותפת, ומי מהם יקבל הסדרי ראייה או הסדרי שהות.

משמורת ילדים עיקרית הינה הזכות להחזיק בילדים ברוב הזמן, לקבוע את מקום מגוריהם ומטבע הדברים גם לקחת אחריות גדולה יותר עליהם בפעילות היום יומית שלהם מההורה אשר מקבל את הילדים להסדרי ראיה. 

במשך שנים רבות התקיים נוהל סוציאלי להסדרי ראייה מקובלים עבור ההורה הלא משמורן. הנוהל קבע שההורה הלא משמורן רשאי היה לקחת את הילדים לשהייה במחיצתו עד גיל שנתיים וחצי פעמיים בשבוע בימי חול למשך שלוש עד ארבע שעות בכל פעם. מגיל שנתיים וחצי רשאי היה ההורה הלא משמורן לקחת את הילדים פעמיים בשבות בימי חול בין השעות: 16:00 ועד 20:00, ובנוסף כל סוף שבוע שני, ובנוסף במחצית מהחופשים והחגים לסירוגין.

ברוב המקרים האם היתה זו שמקבלת את משמורת הילדים באופן אוטומטי עד גיל 6 מכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ועד גיל 18 מכוח הפסיקה. ומכאן שבדרך כלל האב הוא זה שהיה מקבל את הסדרי הראייה.

שימוש לרעה בזכות המשמורת על הילדים

למעשה, משמורת ילדים עדיין ניתנת לאם כמעט באופן אוטומטי, לעומת הסדרי ראיה אשר ניתנים לאב לרוב בהסכמת האם, או בהחלטה שיפוטית בהעדר הסכמתה תוך קבלת חוות דעת משירותי הרווחה. עם זאת, ככל שהאם תתנגד ותערים קשיים גדולים יותר על האב בקבלת הסדרי ראיה, כך ישתבש הקשר בין האב לילדים, ולעיתים יעבור זמן ארוך מידי עד שהסדרי הראיה המקובלים יתקיימו כהלכה אם בכלל.

יש אמהות שעושות שימוש לרעה בזכות המשמורת על הילדים ומרחיקות אותם מהאב וזאת בכדי ללחוץ על האבות לשם השגת שליטה ויתרונות כלכליים בהליכי פרידה או הליכי גירושין. 

והאב אם לא יעמוד בתוקף ובחוסן על זכויותיו כהורה הוא עלול לאבד את הקשר שלו עם הילדים, והגם שאין להתעלם מהנזק שנגרם מהתנהגות האם לילדים.

חשוב להדגיש שבזכות ובחובה לקיים הורות יש את החובה לשמור על זכויות הילד במשפחה ולפעול ככל הניתן למען טובתו. זכויות הילד וטובת הילד בהשלמה, מחייבת את ההורה המשמורן לא רק לאפשר את המפגשים עם ההורה הלא משמורן אלא גם לקדם בברכה כל קשר תקין ואיכותי עם אותו הורה.

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

לציין כי ניסחנו הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן) אשר נשלחה לכלל חברי הכנסת במשכן בחודש מרץ 2011. חלק מחברי הכנסת אישרו את קבלת ההצעה ואנחנו מקווים שמי מחברי הכנסת ירים את הכפפה ויגיש את הצעתנו לתיקון החוק לשולחן הכנסת.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים:

הפרת הסדרי ראיה

חזקת הגיל הרך