משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

תקציר דו"ח ועדת פרו' פנחס שיפמן

ביום: 5 ליוני 2006, הקים שר המשפטים דאז חיים רמון, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים במזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו לשר המשפטים דאז יעקוב נאמן, מהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים ובעיקר להפחית את החיוב שחל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה.

לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

שאלות ותשובות בדיני משפחה וגירושין