אל תיבני על המיליונים שאין לו

הקדמה
בית המשפט דחה מספר עתירות של אישה למתן סעד הצהרתי ברכוש אשר לפיהן מגיע לה חלק גדול יותר מהאיש ברכוש המשותף בהתבסס על טענות של אלימות במשפחה שחוותה היא והילדים המשותפים מצד האיש, לכאורה, במשך שנות הנישואין. וכן, על רקע פערים כלכליים שנוצרו בין הצדדים ובהינתן כי הגדישה את כל חייה לבית ולילדים, מה שמנע ממנה להתפתח או לרכוש השכלה וכן בגין הברחות כספים שביצע האיש לשיטתה מחשבון הבנק המשותף.

רקע עובדתי
מדובר בבני זוג לשעבר אשר נישאו כדת משה וישראל בשנת 1988 והתגרשו בשנת 2019. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים שכבר היו בגירים במועד פתיחת ההליכים המשפטיים בין הצדדים. שניים מבין שלושת הילדים מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות בתחום בריאות הנפש.

לאיש ולאישה היתה דירה משותפת ובחודש ספטמבר 2017, הגיש האיש כנגד האישה תביעה לפרוק שיתוף. כבר בחודש פברואר 2017, עזבה האישה את הדירה לבית הוריה, לטענתה, על רקע אלימות שנהג בה האיש. האיש טען שהאישה עזבה את הדירה בכדי לחיות עם גבר אחר. עד למועד מתן פסק הדין הנידון במאמר זה נמכרה הדירה לצד ג'. עד למכירת הדירה, האיש ושלושת הילדים המשותפים נשארו לגור בה.

בחודש מרץ 2018 הגישה האישה כנגד האיש שלל תביעות ובקשות למתן סעדים בענייני חלוקת רכוש לרבות תביעה לדמי שימוש בדירה המשותפת ובחודש מרץ 2019 הגישה האישה כנגד האיש גם תביעה נזיקית לפיצויים בגובה של חצי מליון ₪, בגין הנזק, לכאורה, שגרם לה האיש לנוכח התנהגותו האלימה כלפיה במשך שנות הנישואין, ובגין הנזק הנפשי שגרם לילדים, ממנו הם סובלים עד היום.

בהסכמת הצדדים קבע בית המשפט את יום: 1.1.2018, כמועד הקרע לצורך ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, שמיום זה כל נכס שנצבר על ידי מי מהצדדים יהיה שיך לו בלבד, בין אם בזכות ובין אם בחובה.

פסק הדין נשוא מאמר זה נתן מענה לתביעות הרכוש שהגישה האישה, ואולם תביעת הנזיקין שהגישה האישה כנגד האיש המתינה לדיון שמיעת ראיות וחקירת פסיכיאטרית מומחית שהגישה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית.

בית המשפט פסק כדלהלן:
ביום: 5.3.2023, ניתן פסק דין מפורט על ידי השופטת עפרה גיא, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בנושאים שעל הפרק, ובלשונו של מחבר מאמר זה נכתב כך.

סעיף 5. (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע בצורה ברורה שבמועד פקיעת נישואי בני הזוג זכאי כל אחד מהם למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק זה.

מנגד קובע סעיף 8 לחוק יחסי ממון שעל אף האמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, רשאי בית המשפט לקבוע, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, שחלוקת המשאבים בין בני הזוג לא תתבצע באופן שווה, כלומר לא תחולק מחצה על מחצה ובית המשפט רשאי לקבוע גם תקופות זמן בהם יחולקו או לא יחולקו המשאבים בין בני הזוג.

מכאן יוצא שסעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא הכלל וסעיף 8 הוא החריג לכלל, וכידוע נטל הראיה חל על הטוען כי סעיף 8 לחוק מקנה לו זכות גדולה מהזכות הניתנת לו על פי סעיף 5 לחוק.

פסק הדין מגלה כי לאיש שלושה מקורות הכנסה. האחד הינו קצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי. השני הינו קצבת נכות מאת משרד הביטחון, והשלישי הינו קבלת פנסיה מוקדמת בגין פרישתו מהעבודה על רקע מחלת סכרת ממנה סבל.

האישה עתרה לקבל חלק מזכויות הפנסיה של האיש אך בית המשפט קבע כי לאישה אין חלק בהכנסות אלו מהטעם שהכנסות אלו נופלות בגדר החריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק יחסי ממון.

האישה ביקשה להגדיל את החלק שלה ברכוש המשותף על חשבון האיש בעזרת השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בטענה כי היה אלים כלפיה וכו'. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי את סעיף 8 לחוק ניתן להחיל בנסיבות מיוחדות וקיצוניות שאינן מתקיימות בתיק זה.

בית המשפט ציין כי מקומו של סעד לפיצוי בגין אלימות, הגם שלא מצא כי מדובר בטענות העולות כדי החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון אף אם יוכחו, הינו בדרך של הגשת תביעה נזיקית שממילא כבר הוגשה בתיק זה.

וכן, בית המשפט פסק כי לא הוכח בפניו שהאישה חסרת יכולת כושר השתכרות עתידית וכל הטיית נוסחת האיזון השווה בין הצדדים לטובתה עשויה לפגוע באיש מהטעם שהכנסותיו משמשות לצורכי מחייה ולכיסוי הוצאותיו על בעיות הבריאות מהן הוא סובל.

האישה טענה כי נמנע ממנה לפתח קריירה במהלך הנישואין עקב התנהלות האיש, אך בית המשפט דחה גם טענה זו ופסק כי לא נטען ולא הוכח כי במהלך הנישואין האישה ביקשה ללמוד מקצוע, או לפתח קריירה והדבר נמנע ממנה עקב מחויבותה לטיפול במשפחה או בעטיו של האיש.

האישה טענה כי האיש צריך להשיב לה כספים מהטעם שבמשך השנים הוא הבריח כספים משותפים בהיקף גדול. האיש הכחיש וטען שמיום שהאישה עזבה את הבית הוא זה ששילם הלוואות ששני בני הזוג לקחו מהחשבון המשותף ואת כל ההוצאות שלו ושל שלושת ילדי בני הזוג ובנות זוגן. בית המשפט דחה את טענת האישה, שאף לא הוכחה, גם בעניין זה.

יתרה מזאת, בית המשפט חייב את האישה במחצית יתרת סכום ההלוואות שבני הזוג לקחו ובמחצית מיתרת החובה בחשבון הבנק המשותף שעדיין נשאר פתוח עקב יתרת החובה בחשבון.

האישה עתרה גם לקבל את חלקה בדמי השימוש שעשה האיש בבית משום שלטענתה עזבה את הבית כתוצאה מאלימות, לכאורה, שנהג בה האיש ולפיכך מגיע לה תשלום מהאיש שמנע ממנה ליהנות מהשימוש בחלק שלה בבית בהיותם שותפים שווים בו. בית המשפט דחה גם עתירה זו וציין כי עובדתית, עזבה האישה את הבית מרצונה, מבלי שנדרשה לעשות כן ומבלי שהוכיחה, נכון למתן פסק הדין, שעזיבתה את הבית היתה מוצדקת או נכפתה עליה.

ולמעשה, הצדדים היו תמימי דעים בכך שהאיש לא עשה שימוש בלעדי בבית המשותף, שכן בבית נותרו להתגורר שלושת ילדיהם הבגירים של הצדדים ובנות זוגם והאישה לא הביאה לבית המשפט אומדן כספי הקובע מה חלקו של האיש בבית. וכן, הוכח בפניי בית המשפט שהאישה היתה מגיעה לדירה בכל זמן שחפצה ואף נהגה בדירה כמנהג בעלים.

מכל האמור לעיל עולה כי בית המשפט דחה בדין ובצדק את כל התביעות שהגישה האישה. דבר אחד היה חסר בפסק הדין והוא לחייב את האישה בהוצאות משפט, שאם היה בית המשפט דוחה עתירות מצד איש כמו שדחה את עתירות האישה, בית המשפט היה, ללא כל ספק, מחייב את האיש בהוצאות משפט, ואפילו על הצד הגבוה.

סיכום ומסקנות
מהאמור בפסק הדין הנדון עולה כי פרט לחיוב האישה בהוצאות משפט עשה בית המשפט צדק עם האיש כאשר דחה בזו אחר זו את טענות האישה אשר רצתה לרושש את האיש ולהשאיר אותו בלא כלום אף שמדובר באדם חולה בגוף ונפש אשר טיפל בעצמו ובשלושת ילדיו כאשר שניים מהם מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות מתחום בריאות הנפש.

האם מדובר ברוע לב מצד האישה, או באכזריות או בתיאור אחר ? ישפוט מי שקורא מאמר זה ויגיע למסקנה שלו !

זכויות הגבר בגירושין

הדעה הרווחת בישראל הינה שלגברים יש מעט זכויות בענייני משפחה וגירושין לעומת נשים שמקבלות יתרונות על פני גברים בכל מקום. במאמר זה נדון במעמדם וזכויותיהם של נשים מול גברים במשפחה ואיך ניתן להשוות בין מעמד הגבר למעמד האישה.

אכן, ניתן לומר שלאישה יש יתרון משפטי בקבלה של משמורת ילדים וקבלת המזונות עבורם ועוד, אולם אין לקבוע כלל גורף ולפיו לגברים אין זכויות בגירושים בכלל או אפילו שידם של גברים נחותה באופן משמעותי מזו של נשים.

יחד עם זאת גם היתרונות שיצוינו להלן יצטמצמו למינימום, חלקם יתבטלו, במידה והגבר ידע לקבל את הסיוע הנכון ואף יפעל לפיו בזמן המתאים. נציג התייחסות תמציתית ופתרונות לכל אחת מהיתרונות אשר ניתנות לנשים במשפחה.

זכויות הגבר במשמורת ילדים

בית המשפט לא ידון כלל ב- משמורת ילדים מבלי שאחד מההורים הגיש תביעה בנושא. ואם שני ההורים יגישו תביעות נגדיות בנושא, בית המשפט יפסוק את משמורת הילדים על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ששם הכלל העליון לפסיקת משמורת ילדים הינו עקרון טובת הילד. ככלל, במבחן טובת הילד נמצא שטוב עבורו אם ישאר באותו קשר עם כל אחד מההורים כפי שהיה קודם לפרידה בניהם, אלא שזה לא מסתדר משום שההורים כבר אינם גרים תחת אותה קורת גג והאם היא הראשונה למשוך אליה את משמורת הילדים.

לצורך פסיקת משמורת ילדים נעזר בית המשפט בשרותי הרווחה אשר ימסרו לו חוות דעת סוציאלית על הקשרים אשר רקומים בין כל הצדדים במשפחה ובמידת הצורך יפנה בית המשפט את ההורים לבדיקה מקצועית לבחינת מסוגלות הורית.

לצורך הכרעה במשמורת הילדים יבחן בית המשפט מה אופי הקשר הפיזי והרגשי שיש לכל אחד מההורים לילדים, כאשר הקשר הרגשי מתבטא בהענקת חום ואהבה לילדים, והקשר הפיזי הינו הנוכחות שיש לכל הורה בחייו של הילד. בשקלול שני המרכיבים העיקריים הללו תיפסק משמורת הילדים לאם או לאב או לשניהם על דרך של משמורת משותפת.

לציין שבהרבה מקרים אבות מוותרים לאימהות על משמורת הילדים משום שנדמה להם כי מדובר בקרב אבוד מראש ומעדיפים לא להיכנס להליך משפטי עם האם אשר מנקרת להם בראש וסוחטת אותם רגשית. אלא שבימינו והרבה יותר מאשר בעבר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה הם שופטים אקטיביסטים אשר לא נרתעים לפסוק משמורת ילדים לאב, משמורת משותפת או הסדרי ראייה נרחבים וזאת אפילו בניגוד להמלצות פקידת הסעד אשר ממליצה על הסדרי ראייה מקובלים.

זכויות הגבר במזונות ילדים

אחת הבעיות היותר קשות בימינו לגברים מהמעמד הבינוני ומטה הינה פסיקת גובה מזונות ילדים אשר חלים עליהם והדבר נובע משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת הינה יוקר המחיה שעליה אין לנו שליטה, והסיבה השנייה הינה פסיקת מזונות על פי דין דתי שלא התאים את עצמו לזמננו. מדובר בעניין שמתחיל להשתנות וכיום לאחר הרפורמה שעשה בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, בתי המשפט יחייבו גם את האם להשתתף במזונות הילדים כמפורט בערך מזונות ילדים בפסקה זו.

זכויות הגבר במזונות אישה בנישואין ולאחר גירושין

מזונות אישה נפסקים על פי בחינה של שלושה כללים עקרים. כלל ראשון הינו קשר הנישואין שבלעדיו אישה איננה זכאית למזונות. כלל שני הלכתי הינו "עולה עמו ואינה יורדת", כלומר, אם האישה משתכרת די לצרכיה האישיים, הבעל פתור ממזונותיה. הכלל השלישי הינו שאישה איננה זכאית למזונות עבורה במידה והיא מורדת בבעלה, מצערת אותו, בוגדת בו וכד', ואפילו אם האישה אינה מבצעת את התפקידים המסורתיים אשר היא מחויבת בהם במשפחה על פי ההלכה, כגון בישול כיבוס וכד'.

בעיקרון, אישה איננה חייבת לעבוד על פי ההלכה לפרנסת המשפחה ואולם בימינו עקב הרצון של נשים רבות להיות עצמאיות, הגם שמטלות הבית אינן קשות כבעבר, נוכל למצוא הרבה נשים בשוק העבודה, ולאישה שלא תעבוד ולא תראה סיבה מיוחדת מדוע אין היא יוצאת לעבוד, במיוחד אם יש ילדים גדולים, לא יפסקו לטובתה מזונות אישה.

זכויות הגבר בתשלום כתובה

כלל הלכתי עתיק קובע שהבעל חייב לשלם לאישה כתובה במידה והוא רוצה לגרש אותה בעל כורחה או במידה והוא מעוניין לשאת אישה נוספת תחתיה. החוק אוסר כיום על ביגמיה וממילא קיימת לאישה זכות סירוב להתגרש, כך שנושא הכתובה יפסק רק כנגד גבר אשר יקלע לדיינים עוינים לו בבית הדין, ו/או אם יכנס לדיון לבד /או יכנס לדיונים בבית הדין עם מייצג שלא מכיר את הדין כהלכה.

זכויות הגבר במחלקת הרווחה

תפקידם של העובדים הסוציאליים במחלקת הרווחה הינו לתת לבית המשפט תמונת שטח על הרקע המשפחתי והאישי של כל אחד מבני הזוג ועל הקשרים שיש לכל אחד מהם כלפי השני וכלפי הילדים. לאחר הצגת נתונים אלו הם נדרשים במקרה של תביעת משמורת ילדים או תביעה להסדרי ראייה לתת לבית המשפט המלצות כיצד יש לפסוק בסוגיה.

במחלקת הרווחה קולו של האב נשמע בעבר פחות מקולה של האם, כך שהאם יכלה למנוע מהאב קשר רציף ופתוח עם הילדים בטענות וטוענות שונות. כיום בית המשפט יקבע לאב הסדרי שהייה זמניים באופן מיידי, גם ללא קבלת תסקיר רווחה ועל אף התנגדות האם.

לציין שכיום בתי המשפט מתערבים יותר בהמלצות פקידת הסעד מאשר בעבר והרקע המשפחתי שלפני הגשת ההמלצות הסופיות על יד העובדת הסוציאלית תופס בעיניהם מקום חשוב ובלתי נפרד בבואם לפסוק בתביעות האב. יצוין שפניה מקצועית לבית המשפט בתביעה להסדרי הראיה מקצרת באופן משמעותי את הזמן בו בית המשפט פוסק הסדרי ראייה.

זכויות הגבר במשטרת ישראל

משטרת ישראל הקימה בעבר הלא רחוק מחלקה מיוחדת שנקראת מחלקת אלמ"ב (אלימות במשפחה) אשר נועדה לטפל בסכסוכים משפחתיים. מחלקה זו פעלה בזמנו על פי נוהל קבוע של הרחקת הגבר מהבית על כל תלונה של אישה בגין אלימות כנגדה ואפילו על חשש מאלימות כנגדה. 

הגבר היה מורחק על ידי המשטרה למשך 7 ימים בעוד שבמשטרה היו ממליצים לאישה לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל כנגד הגבר צו הגנה, משום שבית המשפט יכול במקרים מסוימים להרחיק את הגבר מהבית למשך 3 חודשים ויותר.

במסגרת הבקשה לצו הגנה אישה יכולה לבקש מבית המשפט לתת כנגד הגבר צו הרחקה מהבית והדבר יכול להינתן לה במעמד צו אחד, בדרך כלל לארבעה עד שבעה ימים. לאחר מכאן יתקיים דיון במעמד שני הצדדים ובדיון תהיה לגבר הזדמנות לטעון את טענותיו. כאן בעזרת יעוץ וטיפול נאותים בית המשפט ידחה את בקשת האישה להרחקת הגבר מהבית ככל שיסתבר לו שאין בטענות האישה דבר של ממש.

לציין שמאחורי הנוהל המשטרתי שהוזכר לעיל, עמד הרציונל שאם אישה מתלוננת במשטרה על אלימות במשפחה מצד הגבר, זה מצביע על העובדה שקיים סכסוך בין בני הזוג ולכן בכדי להרגיע את הרוחות יש להפריד בין הניצים. כאן, הרבה יותר קל להרחיק גבר מהבית מאשר אישה וזאת, כאמור, גם היתה התוצאה אפילו אם האישה היא זו שיצרה את הפרובוקציות.

אלא שבמשך הזמן התברר שנשים רבות הגישו תלונות שווא כנגד גברים על אלימות במשפחה כדרך של נקמה ו/או למטרת שליטה על המשפחה ו/או במטרה להגיע להישגים משפטיים. התגובות לכך מצד משטרת ישראל ובתי המשפט לא אחרו להגיע וכיום הרבה יותר קשה לאישה להרחיק את הגבר מהבית, הגם שנשים אשר מגישות תלונות ו/או תביעות שווא כנגד גברים מסתכנות בחיוב של הוצאות משפט.

לסיכום

כפי שנכתב במאמר זה באופן תמציתי, גבר יכול להתגונן מפני מהלכים של האישה כנגדו בכל נושא הקשור לענייני משפחה ואף ליזום מהלכים כנגדה. ואולם חשוב לדעת כי ערנות וסיוע נכון בנושא ובזמן הינו המפתח להצלחת הגבר מהטעם ששמירה על זכויות הגבר בגירושין איננה דבר מובן מאליו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם