האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים ?

כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

מזונות משקמים זמניים

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

האם מצד הדין בעל צריך לחתום כיום על שטר כתובה ?

הכתובה בהגדרתה הינה מסמך אשר מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בזמן שהוא מבקש לשאת אותה לאישה כדת משה וישראל. הכתובה מנוסחת בארמית והיא מוגשת לחתימת הבעל והעדים מטעמו ביום הנישואין.

ב- שטר הכתובה מתחייב הבעל לאישה בשתי התחייבויות עיקריות. האחת הינה לזון אותה במהלך הנישואין, לפי צרכיה וכבודה כלומר ב- דמי מזונות אישה. והשנייה הינה התחייבות על סכום שיעמוד לרשותה בעת הפסקת הנישואין ממידה וידרוש לגרש אותה בעל כורחה או עקב מותו.

רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה ניסח את האמור בכתובה ומאז היא מהווה תנאי שבלעדיו נישואין בין בני זוג יהודיים לא יהיו ברי תוקף.

בגמרא כתובות פ"ב ע"ב יש ברייתא שממנה ניתן ללמוד את השלבים בתקנת הכתובה, עד שבא שמעון בן שטח ונתן לה את צורתה הסופית.

למעשה, הרציונל ההלכתי להתקנת הכתובה ולהתחייבות הכספית של הבעל כלפי האישה נבע מהצורך להגן עליה מפני פזיזות הבעל אשר היה יכול על פי דעתו בלבד לגרש אותה ו/או לשאת אישה שנייה תחתיה. עוצמה כזאת של הבעל כנגד האישה חייבה את חז"ל שבראשם עמד בזמנו רבי שמעון בן שטח להעמיד בלמים אשר ימתנו את כוחו של הבעל כלפי האישה.

והינה, על אף הסנקציה של חיוב הכתובה על הבעל כאמור, בסביבות שנת ה- 1000 לספירה, ניסח הרב גרשום, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, תקנות בענייני אישות שנקראו לימים "חרם דרבינו גרשום", בהם תוקנו שני נושאים. האחד הינו שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו בעל כורחה, אלא בהסכמתה. והשני הינו, שהבעל אינו רשאי לשאת אישה נוספת אם הוא נשוי לאישה אחרת אלא בהיתר מיוחד של 100 רבנים.

מן האמור לעיל עולה שכבר לפני אלף שנים נפתרה הבעיה שלשמה תוקנה הכתובה, אך אף על פי כן גברים עדיין מחויבים בימינו אנו באורח פלא לחתום על שטר התחייבות הכתובה בערב הנישואין כתנאי להתהוותם.

אז האם על פי הדין העברי החל כיום הבעל מחויב לחתום על שטר הכתובה ? התשובה לכך הינה חיובית. אך האם הוגן והגיוני שהבעל יחתום על שטר ההתחייבות ? התשובה לכך הינה שלילית ולא רק בגלל שעבר זמן רב מאז תוקנה הכתובה ותנאי המשפחה כיום שונים משהיו בעבר, אלא בעיקר בגלל תקנת רבנו גרשום שכאמור ייתרו את הצורך בסנקציה שנותנת הכתובה לאישה כלפי הבעל.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

האם חיים משותפים של בני זוג שהתגרשו מבטל חוזה גירושין?

מדובר על בני זוג שנשאו כדמו"י וכעבור תשע שנים התגרשו לאחר שערכו הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. בחוזה הגירושין התחייב הבעל לשלם לאישה ולשני ילדיה, כאשר רק אחד מהם משותף לבני הזוג, דמי מזונות בסך של 1500 ₪ לחודש. בחוזה הגירושין נכתב שחיובו של הבעל בדמי המזונות יחול עד שהבן הקטן יגיע לגיל 21 או עד שהאישה תינשא מחדש, אם תינשא, הכל לפי התאריך המאוחר מבניהם.

חי עם גרושתו 18 שנים

לאחר הגירושין בישראל נשא הגבר אישה שנייה, אך לאחר מספר חודשים עזב אותה, בעודו נשוי לה, וחזר לחיות עם גרושתו. במסגרת החיים המשותפים דאג הגבר לפרנסת האישה, הילדים והבית כשם שעשה זאת לפני שבני הזוג התגרשו.

מקץ 18 שנים של חיים משותפים כידועים בציבור נפרד הגבר מהגרושה ועזב את הבית. אלא שלהפתעתו הרבה התגלה לו שהגרושה לא ויתרה על המזונות עליהם התחייב בחוזה הגירושין שערכו בזמנו, ואף פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל מזונות. בלית ברירה עתר הגבר לביהמ"ש בבקשה לבטל את פסק הדין אשר אישר את חוזה הגירושין, או לחילופין להפחית את מזונות. ברם, לאחר שתביעתו נדחתה, הגיע הדיון לשולחנו של בית המשפט העליון שכך פסק:

בעל הדברים של הגרושה

התחייבותו של הבעל לשלם את דמי המזונות הותנה בתנאי מפסיק כמשמעותו בסעיף 27 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן: "חוק החוזים"). על פי סעיף 25 (א) לחוק החוזים, יש לפרש חוזה לפי אומד דעת הצדדים, "כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות". 

כוונת הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה והנסיבות הינה שהגבר נטל על עצמו לשאת במזונות גרושתו, דבר שהוא אינו חייב לעשות על פי הדין האיש החל עליו. התחייבות הגבר בדמי המזונות הותנה בתנאי מפסיק שהוא נישואי האישה לאיש אשר על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג חייב במזונותיה, ואם יתערערו היחסים בין הגרושה לבין מי שתינשא לו, בעל הדברים של הגרושה יהיה אותו האיש שנישאה לו.

"נישואין" במובן הפורמלי

על פי הנסיבות נראה שיש לפרש "נישואין" במובן הפורמלי כלומר, שהאישה תזכה למסגרת יציבה עם גיבוי כלכלי מבין הזוג אשר מחויב למזונותיה על פי הדין. ולכן התנאי המפסיק לא יתקיים ללא נישואין גם אם הגבר זן את האישה בפועל. יש אפילו לומר שגם אם המצב הכלכלי של האישה ישתפר מאוד כתוצאה מקבלת ירושה גדולה וכד', כל עוד לא נישאה מחדש, הרי שגם אז התנאי המפסיק לא היה מתקיים.

גבר יהודי שהחזיר את גרושתו היהודייה

אלא שבמקרה שלפנינו מדובר בגבר יהודי שהחזיר את גרושתו היהודייה והדין העברי הינו הדין אשר חל על הגדרת מערכת היחסים בניהם. במשנה (גיטין ח', ט[ב]) נכתב: "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקאי, בית שמאי אומרים, אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הילל אומרים, צריכה הימנו גט שני…". הלכה נפסקה כבית הילל.

וכך נפסק ברמב"ם, גירושין י', י"ז[ג], ובשו"ע, אה"ע, קמ"ט, א'[ד]: "ואם בלינת לילה אחד בפונדק כך, בחיים משותפים קרוב לעשרים שנה על אחת כמה וכמה, שהם נחשבים כבעל ואישה והיא צריכה הימנו גט אם תרצה להינשא.       

הגרושה נחשבת לאשתו של הגבר

מכאן שהגרושה נחשבת לאשתו של הגבר ולכן הוא גם חייב במזונותיה על פי הדין האישי ולא מכוח ההסכם. לפיכך, יש לראות את התנאי המפסיק, "עד שתינשא" כתנאי שהתקיים והחיוב במזונות אישה מכוח חוזה הגירושין מתבטל. יחד עם זאת חוזה ניתן לביטול הדדי גם על ידי התנהגות של שני הצדדים לחוזה אשר תשקף את כוונתם וגמירת דעתם לסטות מהוראות החוזה. בסיכומו של דבר פסק בית המשפט העליון שלחיוב המזונות אין תוקף מכוח הסכם הגירושין.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות אישה

בפתח הדברים יצוין כי בני זוג אשר נישאים בנישואין דתיים או אזרחיים תקפים מחילים על עצמם מחויבויות הדדיות בגוף ונפש על פי סוג הנישואין שערכו ועל פי הוראות הנורמה אשר לפיה ערכו את הנישואין.

ברוב המדינות המתקדמות בעולם ניתן להינשא בנישואין דתיים ו/או אזרחיים. מדינת ישראל אמנם מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו במדינות רבות מחוץ למדינה אך בישראל היא עורכת נישואין דתיים בלבד. לפיכך, בני זוג אזרחי או תושבי מדינת ישראל אשר מעוניינים להינשא בנישואין אזרחיים יכולים לעשות זאת רק במדינת חוץ שמדינת ישראל מכירה בתוקף הנישואין אשר נערכים בה.

מזונות אישה בהגדרה הינו סכום הכסף או תנאי החיים אשר חייב בעל לספק לאשתו בתנאים המפורטים במאמר זה. מאמר זה יעסוק בחיובים ההדדיים אשר חלים על בני זוג יהודים שנשאו כדת משה וישראל, ויובהר מתי האישה זכאית למזונות ובאיזה מקרים יהיה הבעל פתור ממזונות אשתו.

הדין בנישואין בין בני זוג יהודים

נישואין בין בני זוג יהודים נשלטים על ידי הוראות הדין העברי מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אשר קובע בסעיפים 1 ו- 2:

1.        שיפוט בענייני נישואין וגירושין

ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

2.        עריכת נישואין וגירושין

חובות הבעל והאישה בנישואין על פי דין תורה

הדין העברי עוסק רבות בדיני משפחה ובין היתר מחייב את האישה בארבעה חיובים כלפי הבעל ואת הבעל בעשרה חיובים כלפי האישה. הבעל חייב שלושה חיובים מהתורה ושבע חיובים מתקנות חכמים. חובות הבעל כלפי האישה מהתורה מוזכרים לראשונה בספר שמות פרק כ"א, פסוק י' אשר אומר: "שיארה, כסותה ועונתה לא יגרע". 

אזכור נוסף על כך ניתן לראות בפרשת משפטים, מצווה מ"ו – מצוות לא תעשה שארה כסותה ועונתה לא יגרע [כט]: "מצוות לא תעשה: שלא למנוע שאר, כסות ועונה מאשתו ומאמה העבריה."

על פי הפרוש: "שארה" הוא המזון אשר דרוש לה, לאמור מזונות אישה. "כסותה" הינם ביגוד, הנעלה וקורת גג ראויה למגוריה. "עונתה" היא החובה לקיים עימה יחסי אישות.

ביחסי זוגיות תקינים ברור שהבעל יספק את צרכי הבית והאישה ברצון ושיתוף. אך בעת משבר בנישואין אם האישה טוענת שהבעל מונע ממנה את מזונותיה או ממעיט מהם, היא רשאית לפנות לבית הדין בכדי לתבוע אותו למסור לידיה דמי מזונות על פי פסק דין נושא חיוב.

לציין שעל פי הדין האישה איננה חייבת לעבוד לפרנסת הבית והמשפחה, ועל כן בעת הצורך היא רשאית לדרוש מזונות בכסף או בתנאים מבעלה עד לרמת החיים בה הורגלה בטרם פרץ משבר ביחסים בין בני הזוג, על פי הכלל שאומר: "עולה עימו ואינה יורדת עימו".

פתור ממזונות אישה

הדין העברי כאמור מחייב את הבעל בפרנסת הבית ובמזונות אישה, אך להלן נציין מקרים בהם הבעל יהיה פטור ממזונותיה:

תוקפם של הנישואין הבעל יהיה פטור ממזונות אישה כאשר הנישואין בין בני הזוג אינם תקפים. בין אם הנישואין לא נערכו כדת משה וישראל. בין אם הנישואין נערכו כדת משה וישראל אך הם בטלים מעיקרם. או שהנישואין הסתיימו בפסק דין של גט פיטורין.

האישה משתכרת דיי לצרכיה   הבעל פטור ממזונות האישה אם היא משתכרת דיי לצרכיה על פי רמת החיים לה הורגלה על פי הכלל ההלכתי שאומר: "עולה עמו ואינה יורדת עימו". במידה ויש לאישה הכנסה מעבודה, או פרות מנכסים, או מכל מקור אחר, רשאי הבעל לטעון שיש לקחת בחשבון את הכנסת האישה לסיפוק מזונותיה. או בלשון הדין העברי יכול לומר לה: "צאי כי מעשה ידייך למזונותיך.".

האישה מורדת בבעלה – הבעל פטור ממזונות אישה במידה והאישה מורדת בו בכך שהיא אינה עומדת בחובותיה ומחויבויותיה כלפיו מתוקף הנישואין. אישה מורדת בהגדרה הינה אישה אשר מצערת את בעלה (גורמת לבעלה צער), ו/או מלבינה פני בעלה ברבים (מעליבה את בעלה בפרהסיה) , ו/או עושה מעשה כיעור, (מעשים בלתי צנועים שיש בהם מידה של פריצות) ו/או עוברת על דת, ו/או מכשילה את בעלה בכשרות וכו'.

האישה בוגדת בבעלה – על מעשה בגידה עם ראיות יחויב הבעל לגרש את האישה בגט פיטורין, האישה תהיה אסורה על בעלה ובועלה ומקל וחומר שהבעל פטור ממזונות אשתו.

כאמור, האישה איננה זכאית לקבל דמי מזונות בכל תנאי, אך היא עשויה לזכות בכך במידה והבעל לא ידע לשמור על זכויותיו כראוי. הבעל עלול למצוא את עצמו משלם מזונות לאישה ובין היתר כל עוד בית הדין הרבני יקבע שיש סיכוי לשלום בית.

יש להדגיש שחיוב בעל במזונות אישה נותן לאישה יתרון גדול על פני הבעל בהליכי גירושין, במיוחד כאשר הבעל חייב לשלם גם מזונות ילדים. היתרון שיש לאישה אשר זוכה במזונות יאפשר לה להפעיל לחץ כספי כבד על הבעל בכדי לזכות בחלק גדול יותר מהרכוש ו/או המשאבים המשותפים של בני הזוג.

אישה אשר תטען שהיא איננה מקבלת את מזונותיה לפי פסק הדין תוכל לפנות להוצאה לפועל ובמסגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל מזונות היא תוכל להפעיל על הבעל סנקציות כאמצעי לחץ נוסף כנגדו. 

לפיכך יש להתגונן כראוי מפני תביעה למזונות אישה, הגם שיש צעדים מקדימים אשר מאפשרים לבעל לפעול בדרך אשר תפתור אותו מלכתחילה ממזונותיה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

מאמרים נוספים:

דמי מזונות  |  מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדשדמי מזונות לגבר