הסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים
לבתי הדין הדתיים בישראל מסורה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג אשר נמנים על דתם. לבתי הדין הרבניים ניתנה הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים בישראל מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.
הפרקטיקה השיפוטית אשר היתה נהוגה בבית הדין הרבניים
בעבר הלא רחוק בתי הדין הרבניים היו עושים כל שביכולתם בכדי לדחות תביעות גירושין, ודרישות לשלום בית היו מתקבלות בברכה על ידם גם אם על פניו הסיכוי להשכין שלום בית בין בני הזוג היה קטן. בית הדין הרבני היה מחמיר בראיות אשר דרושות לחיוב בגט והוא היה ממעט אפילו להוציא המלצה שעל בני הזוג להתגרש.
הקשיים אשר נבעו מהפרקטיקה השיפוטית בבתי הדין הרבניים
גלוי וידוע הוא שלאדם אשר כלוא במסגרת נישואין כושלת נגרם נזק נפשי ולעיתים גם פיזי. אך כאשר בתי המשפט ובתי הדין בישראל נדרשו להחיל את דיני הנזיקין על דיני המשפחה בענייני גירושין כמתאפשר על פי החוק האזרחי בישראל, הם נתקלו בשני קשיים עיקריים. קושי ראשון הינו שבתי הדין הרבניים עצמם לא נתנו נקודת אחיזה לכך. כלומר, בתי הדין כאמור לא קבעו במהרה שאחד מבני הזוג מסרב לתת גט בניגוד להלכה ולפיכך אין לקבוע שהוא סרבן גט. קושי שני הינו להעריך את מידת אשמתו של מי מבן הזוג בכישלון הנישואין, בתוצאות הכישלון, מי מבני הזוג נפגע מהכישלון יותר, מי מבני הזוג זכאי לפיצויי ומה משקלה של רשלנות תורמת בפרוק המשפחה.
אמנם, כנגד נשים ובעלים סרבני גט רשאי בית הדין להשתמש בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אשר מאפשר לאסור בעל או אישה סרבני גט. ובית הדין רשאי גם להטיל על סרבני גט הגבלות וסנקציות מרתיעות עד הגבלת חירותו של סרבן הגט במאסר לתקופה של עד 10 שנים מכוח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, אלא שבתי הדין הרבניים עשו בחוקים אלו שימוש מצומצם מאוד.
לפנים היתה קימת בציבור הרחב סברה לפיה סרבני גט הינם בעלים רשעים אשר מעגנים את נשותיהם לנישואין במטרה להשיג מהן תנאי חלוקת ממון משופרים יותר ו/או תשלום מזונות ילדים נמוך יותר בהסכם הגירושין. לפיכך מאסר והגבלות במקרים של סרבני גט הוטלו בעבר רק על בעלים. אלא שבימינו המצב שונה ואף נמצא שיש יותר מסורבי גט גברים מאשר נשים.
פריצת הדרך בפסיקת בית המשפט
בפסק דין מנומק חייב השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב אישה לשלם לבעלה סכום של: 480,000 ₪ פיצוי נזיקי לבעל אשר היה מסורב גט על ידה במשך 20 שנה, עקב שנאה ומניעים כלכליים. וכמו כן, חייב את האישה לשלם לבעל הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.
בית המשפט קבע שתביעתו של הבעל חולשת על דיני הנזיקין ודיני החוזים וכאשר מדובר בקשר נישואין שהם חוזה משפחתי הרי שהדבר מחייב דרישת תום לב מוגברת. בית המשפט אף הטעים שבכדי לחייב אדם בסירוב גט די במסקנה כי אין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג.
בית המשפט פסק שסרבנות גט הינה הפרה של זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. היא פוגעת באוטונומיה של האיש ובחירותו ולחלוקת הרכוש בין בני הזוג אין ולא צריך להיות שום קשר למתן ההסכמה להתגרש.
לפנינו עוד פסק דין מבית מדרשו של בית המשפט לענייני משפחה אשר מוכיח שעם הכלים הנכונים, הידע המתאים והנחישות, ניתן לקבל משפט צדק ולשוני המגדרי בין בני הזוג אין כל חשיבות ומשמעות.
יש לציין שרק מידע עדכני בענייני משפחה יכול להוליך אותך להישגים בענייני משפחה וגירושין ומי נמצא איתך במגרש הביתי אם לא אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה.
