הקדמה
כנגד פסיקה של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייבה את האב במחצית מהוצאות בית ספר פרטי בסך של: 2,500 ₪, פסק לאחרונה בצדק רב בית המשפט המחוזי בערעור כי האב יישא במחצית הוצאות חינוך במוסד ממלכתי, בסך של: 600 ₪ לחודש בלבד. על מה הסתמך בית המשפט המחוזי בפסיקה זו ?
רישום ילדים לבית ספר או גן פרטי
יש הורים אשר מעוניינים לרשום את הילד שלהם לגן פרטי אשר בדרך כלל אמור להעשיר את הילד בלימוד איכותי ועל ידי סגל מצוין בכיתות קטנות. ואולם, לצד המצוינות המודגשת הסכום שיש לשלם למוסדות הללו גבוה ובדרך כלל הוא מתאים למשפחות בעלות מצב סוציו אקונומי ממוצע ומעלה.
ככל שזוג הורים חולקים בהכנסות ובהוצאות משק הבית המשותף, כך יתאפשר להם לייצר הכנסה פנויה שתיועד לתשלום הימצאותו של הילד במוסד פרטי. ואולם אם זוג הורים יפרידו הכנסות ועל האב יגזר לצאת מהדירה המשותפת, לשלם מזונות ילדים ודמי מחיה עבורו הכוללים תשלום שכר דירה וההוצאות הנלוות לכך, כך תהיה המעמסה הכלכלית על האב כבדה באופן שהוא לא יוכל לחלוק עם האם בתשלום למוסד החינוכי הפרטי.
רקע עובדתי
מדובר בפסק הדין של השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי אשר ניתן במסגרת בר"ע שהגיש האב על החלטת השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, והשופט שוחט תאר בפסק הדין את העובדות לאשורן.
בני הזוג נישאו בשנת 2014, בשנת 2015 נולד בנם המשותף ובשנת 2021 התגרשו. עוד טרם הגירושין, הגישה האם בבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות זמניים במסגרתה ביקשה לחייב את האב במזונות הילד, מדור ובמחצית מעלות של הגן הפרטי בו שהה בנם שעלותו עמדה על 4,600 ₪ לחודש.
השופט שקד חייב את האב בסכום של 1500 ₪ למזונות, 4,000 ₪ בגין מדור, וסך של: 2,300 ₪ בגין מחצית מהוצאות הגן והצהרון של הילד. משעלה הילד לכיתה א', רשמה האם את הילד לבית ספר פרטי בעלות של 5,000 ₪, ומשהאב לא יכול היה לעמוד בכלל החיובים שחלו עליו כלפי הילד החלה האם לפעול כנגדו בהוצאה לפועל ואף הוציאה כנגדו פקודת מאסר.
האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את החיוב שלו במחצית מעלותו של רכיב החינוך בבית הספר הפרטי ובפיו שלושה טעמים. הטעם הראשון הינו שהחיוב למחצית מהוצאות הגן הפרטי איננו חל על בית הספר, בגינו יש לפסוק בנפרד. הטעם השני הינו שאת עלות הגן שילם אביה של האם בטרם החל המשבר בין בני הזוג. הטעם השלישי הינו שהוא משתכר סך של כ- 5000 ₪ ולכן אין באפשרותו לשלם את מחצית הסכום הגבוה של החינוך בבית הספר.
בתגובה לבקשת האב טענה האם כי האב איננו ממלא אחר החלטות בית המשפט ואיננו משלם את מזונות הילד לפרק זמן ממושך עד שחוב המזונות תפח ל- 120 אלף ₪ בקירוב. וכן, שהאב איננו ממצא את כושר הכנסתו. וכמו כן, מדובר בקטין בעל צרכים מיוחדים והשהות שלו בבית הספר הפרטי מטיבה עימו בכך שהוא נוכח שם עד שעות אחר הצהריים והדבר גם חוסך לצדדים תשלום של 1,500 ₪ לחודש בתשלום לצהרון.
השופט שקד קבע דיון במעמד שני הצדדים ובמסגרתו פסק כי ההפרש בין התשלום למעון לבין התשלום לבית הספר הינו קטן ואין סיבה להניח את כל התשלום בגין הוצאות החינוך על כתפי האם. השופט שקד דחה את בקשת האב והוסיף שיתייחס לחלוקת נטל ההוצאה על בית הספר הפרטי בין ההורים כאשר ייתן פסק דין בסוף ההליך.
האב לא השלים עם החלטת השופט שקד ועל כן הגיש בר"ע לבית המשפט המחוזי על סמך הנתונים העובדתיים אשר היו מצויים על שולחנו של השופט שקד. השופט שאול שוחט נדרש לדון בערעור ולפסוק בסוגיה.
טענות הצדדים שהוגשו לשופט שאול שוחט בערעור
לפני השופט שוחט טען האב כי נקודת המוצא בקביעה של השופט שקד שמדובר בהפרש קטן בין התשלום לגן הפרטי לבין התשלום לבית הספר הפרטי שגויה מהטעם שמלכתחילה לא יכול היה לשלם עבור הגן הפרטי ומי ששילם זאת בפועל היה אביה של האם. מכאן שאין משמעות לדבר ההפרש בין הסכומים.
האב טען כי לאור העדר יכולתו לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי פתחה האם כנגדו תיק בהוצאה לפועל ובמסגרת התיק הוציאה כנגדו עיקולים וצווי מאסר. הגבלות וסנקציות אלו עוד יכבידו עליו בהבאת פרנסה ולפיכך טען כי לא ניתן להמתין לפסק הדין בהליך הסופי למזונות.
האב הוסיף שהאם רשמה את הקטין לבית ספר השייך לאלפיון העליון על דעת עצמה ומבלי לשתף אותו בעוד שהקטין יכול ללמוד במסגרת בית ספרית רגילה החוסה תחת חוק חינוך חובה חינם. התשלום בגין צהרון בבית הספר עומד על סכום של כ- 800 ₪ בלבד, ומכאן שגם אם, לכאורה, ניתן לחייב אותו במחצית גן פרטי הרי שאין לחייב אותו במחצית מעלות בית הספר הפרטי.
לטענות האב השיבה האם כי הצדדים נמצאים בשלבי דיון מתקדמים בבית המשפט לענייני משפחה ואין להתערב בשלב זה בהכרעה זמנית של השופט שקד מחשש לשיבוש הליכי משפט. וכן טענה האם שהאב הסכים לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי ויש לראות בכך הסכמה להמשך תשלום מחצית עבור בית הספר הפרטי.
פסק דינו של השופט שאול שוחט בערעור
בפתח דבריו של השופט שוחט בערעור הוא ציין כי מדובר בצעד חריג שיש לחייב הורה במחצית הוצאות חינוך בסך של אלפי שקלים שעה שלא ניתנה הסכמתו של ההורה לאותה ההוצאה ובשעה שאין בנמצא החלטה שיפוטית אשר קובעת כי טובת הקטין המסוים הינה להתחנך דווקא באותה המסגרת הפרטית.
יתירה מזאת, האב ממילא חייב למעלה 120 אלף ₪ למזונות הקטין והאם ומעמידה בסכנה את חירותו בהוצאה לפועל, אז מה יועיל החיוב הגבוה להוצאות בית הספר הפרטי עד למתן פסק הדין הסופי במזונות שלא ידוע מתי ינתן. ימצא בית המשפט לענייני משפחה כי האב חייב בעלות בית הספר הפרטי, יקבע זאת בפסק הדין הסופי ויחייב את האב רטרואקטיבית ככל שימצא לנכון.
מטעמים אלו פסק השופט שוחט בצדק כי יש לחייב את האב באופן זמני ועד למתן פסק דין סופי של השופט שקד בסכום של 600 ₪ בלבד, במקום 2500 ₪, בגין השתתפות האב בהוצאות החינוך של הקטין בבית הספר.
