אידאה בשרון פלוס – 20.4.99

הגברים בוכים בלילה

טניה סולומון (פורסם בעיתון שרון פלוס – 20.4.99)

 אידאה בעיתון שרון +החברה לא תמיד מודעת למצוקתו של הגבר בתהליך הגירושים. לצידן של הנשים עומדים ארגוני נשים, המספקים להן מידע והכוונה, בעוד שפעמים רבות גברים "הולכים לאיבוד" ואינם יודעים למי לפנות לעזרה. בדיוק בשבילם הקים שאול נוי את ארגון "אידאה" (ברעננה), למען זכויות הגבר במשפחה. אם החלטת להתגרש, אם אתה גבר מוכה (יש גם כאלו), אם אשתך זרקה אותך מהבית, אם אתה אחד מאותם גברים שנפגעו מ"גניבת זרע"….. היום כבר יש לך כתובת.

 הסטיגמה הקיימת בחברה, כי הנפגעות העיקריות במקרי גירושין הן הנשים, כלל אינה נכונה. כך גורס שאול נוי, מי שעומד בראש ארגון "אידאה" (ברעננה), הפועל למען זכויות הגבר במשפחה. הפונים לארגון הם גברים, שבמהלך הגירושין מאבדים את ביתם, אבות בעל כורחם, גברים הנקלעים למשבר נפשי או כאלה שאינם מכירים את החוק ונשחקים במשך שנים בין גלגלי הבירוקרטיה. במשך שבע שנות פעילותו בתחום הייעוץ לגברים במצוקה, פגש נוי אלפי מקרים קשים ועצובים: “לפעמים יש מצב, שחיים שלמים נהרסים על מזבח האהבה שמתה. בני זוג שפעם אהבו והחליטו להתחתן, הופכים בתהליך הפירוד לאויבים הכי גדולים של עצמם. כסף נשפך כמו מים לכיסיהם של עורכי דין, יועצים למיניהם, וכו'”. נוי מציע דרך קצרה וזולה יותר לפתרון בעיות מסוג זה.

אב בעל כורחו

אלי (שם בדוי) הוא איש עסקים מצליח ונאה מאזור השרון. כאשר החליטו הוא ואשתו להתגרש לאחר עשר שנות נישואים, סיימו את ה'עניין' בהסכם שהתקבל על שני הצדדים. אלי הותיר לאשתו – אם ילדיו, את דירתם המרוהטת, בנוסף לתשלום חד פעמי בן חמש ספרות (בדולרים). גם דמי מזונות ילדים ששילם אלי כל חודש היו גבוהים מהממוצע, העומד על כ-1,000 ש"ח לילד, לחודש. כשלוש שנים התנהלו החיים בנחת, כאשר האב מגיע לבקר אתת ילדיו פעם או פעמיים בשבוע. ערב חורפי אחד, יצא אלי לבילוי במועדון עם חברים, שם הכיר את פנינה (שם בדוי), גרושה, בלונדינית, נאה וחטובה. הם דיברו, צחקו ורקדו, ובסוף הערב החליפו טלפונים. לאחר יומיים נפגשו שוב. בפגישה השלישית סיימו את הבילוי המשותף בחדר השינה, בביתה של פנינה. אלי: “שאלתי אותה אם היא משתמשת בגלולות, והיא אמרה שכן, והצהירה בפני, שבמילא היא ב'ימים הבטוחים'. הייתי להוט, ולא חשבתי יותר מדי. עשינו אהבה כל הלילה, וזה היה נפלא". ליל האהבים השאיר ללא ספק "טעם של עוד", אצל שני בני הזוג. אלי ופנינה המשיכו להיפגש במשך חודשים אחרים. אלי: “היה לנו טוב ביחד, אבל מעולם לא דיברנו על מיסוד הקשר. היא לא שאלה, ואני לא הצעתי. מבחינתי הייתה זו מערכת יחסים אידיאלית, שכללה ידידות עם אישה נחמדה, וסקס נהדר".

ערב אחד, בסיום בילוי משותף במסעדה, הודיעה פנינה לאלי בחגיגיות ובחיוך של אושר, שהיא בהיריון. אלי נשאר המום. כאמור, לא היו לו כל תוכניות או רצון להביא עוד ילדים לעולם, ולא היו לו תוכניות ארוכות טווח לגבי פנינה. הוא הסביר לה את גישתו לעניין, ואז נתקל בהתנגדות נמרצת ובעוינות של בת זוגו. “היא אמרה: אני משאירה את הילד הזה, איתך או בלעדיך….. הייתי בשוק. פשוט קמתי והלכתי, שעות הסתובבתי ברחובות, חושב מה לעשות. ניסיתי לדבר על ליבה, אבל כלום לא עזר. 'השעון הביולוגי שלי מתקתק, ואני רוצה ילד' – זו הייתה התשובה שקיבלתי ממנה. היא גם האשימה אותי שלא השתמשתי באמצעי מניעה, למרות ששיקרה לי ביודעין כאשר אמרה שהיא לוקחת גלולות…. היום אני מבין שהיא תכננה את כל העניין מראש, ופשוט חיכתה ל'קורבן המתאים….'”.

לאחר כמה חודשים קיבל אלי מעטפה לביתו, ובה תביעה לתשלום דמי מזונות גבוהים במיוחד. אלי נקלע למשבר. הוא בקושי תפקד, ועסקיו הלכו והידרדרו. פנינה לא הסכימה לשום פשרה שהציע. נוי: “כמוצא אחרון הגיע אלי למשרדי 'אידאה'. לאחר תהליך של משא ומתן ממושך, שהיה כרוך בייעוץ נפשי מצד אחד, ובהליכים משפטיים מצד שני, הגיע אלי להסכם פשרה עם אם ילדו הרביעי. כיום הוא חזר לעצמו, והצליח לשקם את העסק שכמעט קרס בחודשי המשבר שפקדו אותו".

גבר הולך לאיבוד

ס.פ. (גרוש ואב לשני ילדים), נישא באמצע שנת 95 לבחירת לבו (לאה), אף היא גרושה ואימא לשלושה ילדים. השניים, שהיו בשנות הארבעים לחייהם, היו אופטימיים וחדורי התלהבות. “היה לנו הרבה רצון טוב לבנות תא משפחתי חדש, לחיות באושר וליהנות", מספר ס.פ. כשדמעות בעיניו, “במחווה של רצון טוב ופרץ של אהבה, הצעתי לאשתי השנייה לבוא לדירתי ביחד עם שלושת ילדיה. ידעתי שמצבה הכלכלי גרוע, ורציתי לתת לה הרגשה שעכשיו החיים שלה בתפנית כלפי מעלה. כבר לאחר מספר שבועות התחלתי להרגיש שמשהו הולך ומשתבש בצורה חמורה.

האישה שנראתה ונהגה לפני הנישואין בעדינות, הגינות ואהבה, הפכה להיות תוקפנית, צעקנית ורגזנית. היא לא חסכה ממני קללות, איומים ואפילו אלימות".

ברגעים קשים, כאשר הצעקות והצלחות המתעופפות לעברו הטריפו את דעתו, נהג ס.פ. לצאת מהבית. הוא היה חוזר מאוחר בלילה, לאחר ששוטט שעות ברחובות, מתבייש לפנות לחברים או לבני משפחה. “לאחר שלוש שנים של גיהנום עלי אדמות, נשברתי. עזבתי את הבית לאחר שכל ניסיונותיי להשכין שלוםבית עלו בתוהו". שבעה חודשים גר ס.פ. בדירה קטנה ועלובה, רחוק מביתו, שהיה רכושו הבלעדי, מחכה ומייחל לגט.

הוא המשיך לשלם משכנתא, מזונות לאשתו הראשונה, ומהמעט שנותר – שילם שכירות וקנה אוכל. בנוסף לכל הצרות, בצעד לא הגיוני לחלוטין, פסק בית הדין לאשתו השנייה ולילדיה מזונות. רק לאחר תהליך ארוך ומתיש, שנמשך כשלוש שנים – בוטל פסק הדין הזה. כשנתיים היטלטל ס.פ. ממשרד למשרד, כאשר הסחבת מתישה את כוחותיו ומדלדלת את חסכונותיו, אך דבר לא עזר. חמישה חודשים אחרי שפנה ל"אידאה", הגיעה הפרשה האומללה לסיומה.

נוי: “הפניתי את שני בני הזוג לעו"ד הקרוב למקום מגוריהם. בסופו של דבר קיבלו את מה שהצעתי להם, בשינויים קלים. הוסכם שהאישה תישאר בדירה לתקופה של חמש שנים, ותקבל סכום חד פעמי של 10,000 דולר ביום מתן הגט".

נסיון חיים ותחושות בטן

שאול נוי הוא במקצועו מהנדס אלקטרוניקה, שאף עבר שנים אחדות בהוראה. לאחר תקופה קצרה יחסית, בעקבות גירושים קשים שעבר בעצמו, החליט שייעודו בחיים יהיה לעזור לגברים במצוקה, בדיוק כפי שהוא בעצמו היה.

"לי לא היה למי לפנות", הוא אומר. תמורת סכום סמלי וחד פעמי, הוא מתחייב להעניק ייעוץ עד לפתרון הבעיה. “עשיר גדול לא אהיה, אבל יש לי סיפוק רב מהעבודה", הוא טוען.

"אין לי השכלה פורמלית בנושא בו אני עוסק, ואני מצהיר על כך בפני הלקוחות שמגיעים אלי. העניין הוא, שיש לי תחושות בטן, הרבה סימפטיה ואמפטיה והבנה לתהליכים שאנשים עוברים, וכמובן – ניסיון מצטבר. את זה לא לומדים בשום בית ספר. העבודה בשטח זו האוניברסיטה של החיים, כמו שהם באמת.”

נראה כי לנוי יש את היכולת להיות הוגן מספיק, ולהציע פשרה הגיונית, שבדרך כלל מתקבלת על שני הצדדים, לאחר מספר שיחות. “לפעמים אני מצליח להשכין אפילו שלוםבית, אם כי בדרך כלל מי שמגיע אלי כבר החליט 'לחתוך'. מי שצריך, אני מפנה אותו לפסיכולוגים, עורכידין או עובדים סוציאליים שאני עובד איתם (בתעריפים מוזלים, עד ל-40%)”.

"אני עובד עם אנשי מקצוע שייתנו את השירות המקצועי למי שצריך. אני בסך הכל החוליה המחברת. האיש שקושר את הקצוות ונותן את הייעוץ לאלו שרוצים להגיע לפשרה ולפתרון, בדרך הקצרה ביותר".

בתקופות משבר, חוסר התקשורת בין בני הזוג, הלחצים והכעסים, גורמים לפעמים לכך ש"חתולים הופכים לנמרים".

הבלבול, כמו גם חוסר האמון ההדדי, רק מסבכים את המצב. נוי: "במקרים רבים, מתבצרת האישה בעמדותיה, ודורשת להישאר בדירת הנישואים, בטענה שזה למען הילדים. הגבר נזרק לרחוב. בשום גיל לא קל להתחיל הכל מחדש. לא תמיד מספיקה משכורת אחת לפרנס שתי משפחות. בימינו, להתגרש זה בהחלט לוקסוס".

למרות שגברים רבים ממעטים לדבר על רגשותיהם, הם נמצאים במצוקות לא פחות מהנשים. נוי: “גברים רבים שמגיעים אלי מדברים וגם בוכים. אני מצדי לא חודר יותר מדי 'לעומק', לא רוצה להפשיט אותם, אלא נותן ייעוץ ממוקד בקשר למה שצריך לעשות, איזה צעדים לנקוט, ואיך להגיע למשהו שיהיה הוגן כלפי כולם, במידה המירבית. לעיתים, חוסר ההתאמה המתגלה לאחר תקופת חיים משותפים, אינו מותיר מקום לשום דבר אחר, אלא גירושין.

ייעוץ זוגי אפשרי רק בהסכמת שני הצדדים, מה שלא קורה לעיתים קרובות.

בעיה נוספת היא, שלעיתים תהליך כזה נמשך זמן רב, עולה כסף רב, וחסר תכלית, בסופו של דבר. שווה לנסות, אבל צריך לדעת להתמודד גם עם ה'כישלון'. אנשים רבים רוצים פתרונות מעשיים, הכרוכים בידיעה מעמיקה של החוק והממסד".

כאן בדיוק נכנס נוי לתמונה, ומפזר את הערפל. הוא דואג לכך ש'האפליה המתקנת' לטובת הנשים לא תהפוך ל'אפליה מקטבת'. “נשים זוכות לסיוע מבני המשפחה ומארגונים שונים של נשים. לגברים אין כתובת. לכן אני נמצא כאן, ומרגיש שאני עושה תפקיד חשוב בחברה הישראלית".

הגינות ואובייקטיביות

גם אם החלטתם להתגרש, אם אתה גבר מוכה (יש גם כאלו), אם אשתך זרקה אותך מהבית, אם אתה אחד מאותם גברים שנפגעו מ"גניבת זרע"…..בכל מקרה, בכל בעיה, חשוב שתדע שגם לגברים במצוקה יש כתובת.

נוי: “המסר הכי חשוב הוא, שתמיד יש לזכור ולהקפיד לשמור על הגינות ועל אובייקטיביות. פעמים רבות מדי מריבות בין בני זוג הן על חשבון הילדים, וזה ממש חבל. אם כל הנוגעים בדבר ישימו לנגד עיניהם את טובת הילדים, כולם יצאו ברווח ובמינימום נזק נפשי".