חטיפת ילדים לפי אמנת האג

זכויות הילד  |  טובת הילד |  חטיפת ילדים |  חזקת הגיל הרך

אין ספק שחטיפת ילדים מאחד ההורים, עקירתם מהסביבה לה התרגלו, והוצאתם באישון לילה ממדינה אחת למדינה אחרת, ובמיוחד כאשר הדבר לא הוסכם ולא תואם בין שני ההורים, קשה עד מאוד לילדים ועלולה לגרום להם נזק גדול ובלתי הפיך.

שיתוף פעולה בין לאומי

דא עקא שעיקרון הריבונות טריטוריאלית של כל מדינה על אזרחיה ותושביה אינו מאפשר לאף מדינה להכפיף את הדין שלה על אדם אשר נוכח במדינה אחרת. ולפיכך, בכדי להתמודד עם מגבלת הריבונות הטריטוריאלית במקרה של חטיפת ילדים נדרש לקיים שיתוף פעולה בין לאומי.

אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

ביום: 25 לאוקטובר 1980 נחתמה בהאג אמנה אשר נקראת אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). אמנה זו אושררה בשנת 1991 בכנסת ישראל תחת הכותרת: "חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991" (להלן: "האמנה" או "אמנת האג"). אמנת האג נועדה להתגבר על מגבלת הסמכות הטריטוריאלית וליצור שיתוף פעולה בין המדינות אשר חתומות על האמנה בכדי למנוע חטיפת ילדים וטלטולם מארץ לארץ.

יעדיה המרכזיים של אמנת האג לפי סעיף 2 שבתוספת לאמנה הינם להבטיח את חזרתם המיידית של ילדים, אשר הורחקו שלא כדין אל מדינה מתקשרת או לא הוחזרו ממנה, וכן להבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות.

 להחזיר ילדים אל המדינה אשר שימשה כמקום מגוריהם

הכלל באמנת האג הינו שמדינה אשר אליה נחטפו הילדים חייבת להחזיר אותם אל המדינה אשר שימשה כמקום מגוריהם הרגיל של הקטינים (להלן: "מדינת האם"), כל עוד לא הוסכם בין ההורים אחרת וכאשר הקטינים הוצאו ממדינת האם על ידי הורה אחד תוך פגיעה בזכויות של משמורת ילדים או הסדרי ראייה של ההורה השני.

סעיף 13 לאמנת האג קובע שלושה הסייגים לכלל ההשבה. הסייג הראשון והמרכזי הינו העדר הסכמת האפוטרופוסים של הקטינים בדבר יציאתם אל מחוץ למדינת האם ושהיה במדינה אחרת. הסכמת האפוטרופוסים יכולה להיות בדיעבד או במשתמע באופן שלא נעשה דבר בכדי להשיבם למדינת האם. הסייג השני עומד כאשר חזרתם של הקטינים למדינת האם תחשוף אותם לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד אותם במצב בלתי נסבל. והסייג השלישי קובע שיש להתחשב בדעתם של הקטינים כאשר הם מביעים התנגדות להחזרתם למדינת האם, וזאת כאשר הקטינים הגיעו לגיל ורמת בגרות אשר תצדיק את ההתחשבות בדעתם.

החזרת הילד מקדמת את טובתו

ב-בע"מ 672/06 פסקה השופטת א.פרוקצ'יה שהחריגים לכלל ההשבה באמנת האג נועדו לאזן בין שני אינטרסים מרכזיים. האחד הנו הגשמת תכלית האמנה אשר נועדה למנוע עשיית דין עצמית ועמידה על שלטון החוק, תוך פרישת הגנה על טובת הילד אשר מחייבת שלא לפגוע ביציבות חייו. והשני הנו מתן משקל מיוחד במצבים מתאימים לצרכיו של הילד ולהיבטים שונים הקשורים בטובתו.

באיזון בין שני הערכים הללו, פסקה השופטת פרוקצ'יה יש לתת ככלל, משקל מכריע לאינטרס שבהחזרת הילד למשמורת ההורה ממנו נחטף, שהוא גרעינה הקשה של אמנת האג שתכליתה העיקרית להגן על שלטון החוק ועל כיבוד רב צדדי של משפטיהן של אומות בנות תרבות. באינטרס זה טמונה גם ההנחה כי החזרת הילד מקדמת את טובתו.

אי החזרתו של הילד החטוף

וכן, שאי החזרתו של הילד החטוף מותרת, במסגרת החריגים, רק במקרים קיצוניים בהם משקל צרכיו של הילד החטוף הוא בעל עצמה כה גדולה עד כי הוא גובר אף על תכליתה המרכזית של האמנה שהוא למנוע חטיפת ילדים וטלטולם מארץ לארץ.

חשוב לציין שלשמירה על עקרון טובת הילד יש השלכות חברתיות מרחיקות לכת בטווח הקצר ולטווח הארוך. ילד הוא התוכן והפנים של החברה בהווה ובעתיד, וכאשר הילד אינו זוכה לסיפוק סביר של צרכיו הפיזיולוגים ו/או הנפשיים הוא צפוי להכביד על החברה בכלל ועל הוריו בפרט.

איכות הקשר בין הורה אחד למשנהו, ככל שמדובר בשמירה והגנה על עקרון טובת הילד, מאפשר לכל הורה למקסם את היכולת שלו להעניק מעצמו לילד. ולפיכך, למעט מקרים חריגים, הורה אשר מעמיד אינטרס אישי אשר עומד בניגוד לעקרון טובת הילד עושה שרות גרוע לעצמו, להורה השני, לילד ולחברה כולה.


חטיפת ילדים

סגור לתגובות.