חזקת הגיל הרך

זכויות הילד  |  טובת הילד |  חטיפת ילדים |  חזקת הגיל הרך

הורים לילדים אשר אינם גרים תחת קורת גג אחת רשאים להסכים בניהם מי יחזיק במשמורת הילדים ומי מהם יקבל הסדרי ראייה, וזאת על פי סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות המשפטית").

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות המשפטית")

"היו הורי הקטין חיים בנפרד… …רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עימו במגע…"

וכן, בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית נכתב:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

הגיל הרך בהגדרה הינו הגיל של ילד מיום לידתו ועד גיל שש, והביטוי "חזקת הגיל הרך" מציין את החזקה אשר מסורה לאם לקבל את הילדים עד גיל שש למשמורתה כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לעיל שאומר: "..ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם."

ילדים עד גיל שש יהיו אצל האם

דא עקא שבבחינה מילולית פשוטה של הכתוב בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית מתגלה גם אמירה דיי מפתיעה לפיה חזקת הגיל הרך אף גוברת על עקרון טובת הילד שהרי בסעיף 25 נכתב: "…רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם…" כלומר, רשאי בית המשפט לפסוק את המשמורת על פי טובת הילד אך בתנאי שילדים עד גיל שש יהיו אצל האם.   

אם נבחן היסטורית את הנורמה שהייתה מקובלת בעם ישראל בעניין משמורת ילדים נגלה שאמנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נחקק בשנת 1962, אך חז"ל כבר נדרשו לפסוק הלכות בעניין משמורת ילדים הרבה שנים קודם לכן.

הדין העברי

על פי הדין העברי הבת אצל האם לעולם והבן אצל האם עד גיל שש, ומגיל שש הבן אצל האב ואם האם תסרב לכך יהיה האב יהיה פטור ממזונותיו של הילד. וכך נכתב במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך:

"אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישים אותו ממנה אלא עד שיהיה בן שש שנים גמורות… ואחרי שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות, והבת אצל אמה לעולם ואפילו אחרי שש." (הרמב"ם הלכות אישות כ"א, י"ז; שולחן ערוך, אבן העזר פ"ב, ז')

חז"ל גם מנו את הטעמים לקביעת המשמורת כדלקמן:

"הבת לעולם אצל האם, ואפילו נשאת האם… והטעם: כדי שתרגיל האם לבת, ותלמדנה דרך נשים, ושלא תרגיל עצמה בפריצות. והבן יותר ראוי להיות אצל האנשים הקרובים [האב]. שהם ירגילוהו וילמדוהו דרך הלימוד. ודרך אנשים יותר מן האם…" (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן ל"ח)

הילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש

נמצאנו למדים שמשמורת הילדים על פי חז"ל נקבעת על פי עקרון טובת הילד. ולפי הכתוב, הבת אצל האם לעולם בכדי שהאם תלמד אותה דרך חיים ודרך נשים, והבן אצל האב מעל גיל שש בכדי שהאב ילמד אותו תורה ומצוות. לציין שהיו גם דעות בקרב חז"ל אשר חלקו על הקביעה שהילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש בטענה שיש ללמד את הבן תורה ומצוות גם מתחת לגיל שש. 

עניינו רואות את הדמיון בין חזקת הגיל הרך על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לבין חזקת הגיל הרך על פי חז"ל. ועל אף השינויים הקלים בניסוח אין כיום חולק שעקרון טובת הילד הינו הכלל הקובע בפסיקה על משמורת ילדים. כלומר, אם נמצא שלילדים טוב יותר עם האב מאשר עם האם בפועל ו/או בכוח בכל גיל, הרי שחזקת הגיל הרך תיסוג מכך.

אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר

במשך דורות רבים היו אמהות נוהגות במסירות רבה לבית והילדים ולכן ניתנה להן עדיפות על פני האב במשמורת הילדים. אולם השינויים החברתיים שחלו בשנים האחרונות הביאו לכך שאמהות רבות משקיעות הרבה פחות בגידול הילדים מאשר בעבר, וזאת בעיקר בגלל הרצון שלהם לפתח קריירה עצמאית ולעבוד שעות רבות מחוץ לבית לפרנסתן. לעומתן, אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר להשקיע בגידול הילדים.

אין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב

ועדת שניט שהחלה את פעילותה לבחינת סוגיית משמורת הילדים בכלל וחזקת הגיל הרך בפרט, על פי מינוי שניתן לה ביום: 2/3/05 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי ליבני, פרסמה מבין מסקנותיה כבר בדו"ח הביניים ביום: 25/4/08, ולאחר מיכן בדו"ח הסופי ביום:27/12/11, מסקנה אחת ברורה והיא שאין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב להיטיב עם הילדים, וטובת הילדים תתקיים בפועל על פי המוכנות, הרצון והמסוגלות ההורית של ההורה עצמו, ללא שום הבחנה מגדרית. מכאן עלתה מדו"ח ועדת שניט גם המסקנה שיש לבטל את חזקת הגיל הרך המצוינת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית.      

כלל ראייתי יסודי במשפט קובע: "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר, אדם אשר טוען לבעלות, ו/או חזקה ו/או זכות על דבר מה עליו להוכיח זאת בראיות. אימהות עדיין זוכות לעדיפות במשמורת ילדים ובעיקר מהטעם שאבות אינם מוכיחים בראיות את היתרון האמיתי שיש להם על פני האם במסוגלות ההורית.

אבות רבים חווים תסכול רב

חשוב לציין שלאחר הפרידה מהאם המשמורנית אם נחבר את צמצום הקשר והריחוק אשר נוצר בין האב לילדים עם המחויבות הגדולה של האב למזונות הילדים נמצא שיש אבות רבים אשר חווים תסכול רב מהתוצאה שנתקבלה. בהערת אגב נציין שהדבר גם תורם להגדלת מקרה הגירושין בישראל.

אנו סבורים ששמירה על טובת הילד אינו רק עקרון על אשר בא לשרת את האינטרס של הילד בלבד אלא גם את טובתם של שני הוריו אשר יקצרו פרות טובים יותר בעתיד. ועל כך נאה להזכיר את דברי החכם באדם שאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, כי גם אם יזקין, לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו'). ומה היא דרכו של הנער אם לא לקבל את הטוב ביותר עבורו ?!  

חזקת הגיל הרך

סגור לתגובות.