הדין העברי | סרבנות גט | שטר כתובה | ילדים ממזרים
היהדות קובעת איסורי נישואין, איסור על קיום יחסי מין ואף איסורי קירבה בין גבר לאישה במקרים מסוימים בכדי למנוע תקלות חברתיות שעלולות לבוא כתוצאה מקרבה משפחתית, ו/או פגיעה בייחוס המשפחתי. המטרה הינה לשמור על חוסנו של התא המשפחתי המתגבש ולאפשר לו להתקיים בדרך שבא הוא יוכל למלא את תפקידו וייעודו בדרך הטובה ביותר. נעמוד על מספר דינים בנושא:
איסורי נישואין בין קרובים (איסורי עריות) – כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש, אך על שלושה דברים נאמר: "יהרג ובל יעבור", ואלו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. (תוספתא שבת, ט"ז, י"ד; בבלי, סנהדרין דף עד/א').
קדושים תהיו
גילוי עריות הינם יחסי מין בין גבר לאשת איש, או יחסים בין גבר לקרובת משפחה. אשת איש הינה אישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי כדמו"י. ובניהם לא רק יחסי מין אסורים, אלא כל קרבת בשר, לרבות חיבוק ונישוק, שנאמר: "ואל אישה בנדת טמאתה לא תקרב" (ויקרא י"ח, י"ט). כלומר, אין לעשות שום קרבה, וגם חיבה, מלבד החיבה בין האב לבתו והאם לבנה. ועל כך אמרו חז"ל: "קדושים תהיו: הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" (רש"י על ויקרא י"ט, ב').
סוג עריות ואיסורים
יש סוג עריות שהעובר עליהן חייב מיתת בית דין. יש עריות האסורות באיסור כרת, איסורי עשה ואל תעשה, ויש איסורים מדברי סופרים הנקראים גם "שניות לעריות".
א. איסורי מיתה וכרת – העריות שעונשן מיתה הן: אשת איש, אמו, אשת אביו, כלתו, בתו, בת בנו, בת אשתו, בת בנה, בת בתה ואם אשתו. הבא על אחת מהן במזיד ובהתראה חייב מיתה. אם בא במזיד ובלי התראה, חייב כרת. בא בשוגג, חייב להביא קרבן חטאת. שאר העריות המנויות בפרשת "אחרי מות" – איסורן איסור כרת. אחד האיש ואחד האישה שווים לעונש ולקרבן. היה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, או היא מזידה והוא שוגג. המזיד חייב כדין מזיד, והשוגג חייב כדין שוגג.
הבא על הערווה (שעונשה מיתה או כרת) והוליד ממנה בן או בת. הנולדים הוא "ממזר" וגם בני בניו ממזרים עד סוף כל הדורות. עליו נאמר: "לא יבוא ממזר בקהל ה'" (דברים כ"ג, ג'). לממזר אסור לשאת בת ישראל, אך הוא יכול לשאת ממזרת או גיורת. לממזרת אסור להינשא לישראל אך היא יכולה להינשא לממזר ולגר. קידושין אינם תופסים אצל מי שקידש אישה מן העריות שאיסוריהן במיתה או בכרת. אישה פנויה שלא נתקדשה לאיש וילדה לו ילד, הוולד כשר.
ב. איסורי לאו ועשה – איסורי ביאה שאין בהם עונש כרת נקראים "איסורי לאווין" או "איסורי קדושה". לדוגמא: אישה אלמנה שנישאה לכהן גדול. גרושה, או זונה שנישאה לכוהן. ממזרת שנישאה לבן ישראל. בת ישראל שנישאה לממזר. יבמה שנישאה לזר, וכד'. אישה שהתגרשה מבעלה נישאה לבעל שני, התגרשה מהבעל השני וחזרה ונישאה לבעלה הראשון. אישה שזנתה תחת בעלה אסורה על בעלה ועל בועלה.
ג. שניות לעריות – עריות אסורים מדברי סופרים, כגון: אשת אחי האם, אשת אבי אביו, חלוצה (אישה שחלצה) האסורה לכוהן ועוד. הרמב"ם מונה עשרים נשים אשר אסורות באיסור "שניות לעריות" בהלכות אישות א', ו'. בניגוד לאיסורי מיתה וכרת, שהקידושין בהם אינם תופסים, באיסורי לאו ועשה ושניות לעריות הקידושין תופסים והאישה היא אשת איש לכל דבר, אלא שהחכמים יחייבו את בני הזוג בגט.
דינים לחיזוק קשר הנישואין – דינים שבאים לגרום לכך שהיחס אל נישואין יהיה רציני, והכניסה לחיי המשפחה תהיה במטרה להישאר בחיי המשפחה לכל החיים. מסיבה זו נישואין וגירושין חייבים להיות בהסכמת הגבר והאישה.
דינים לשמירה על הצביון העם היהודי – נישואין בין יהודים לנכרים (נשואי תערובת) אינם תופסים. "המקדש גויה או שפחה אינם קידושין, אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה קודם הקידושין. וכן גוי ועבד שקידש בת ישראל, אין קידושיהם קידושין. ישראל מומר שקידש, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה מרצונו, הרי אלו קידושין גמורים, וצריכה ממנו גט" (הרמב"ם, אישות ד', ט"ו).
למעשה, דינו של מומר לעניין זה הוא כדין יהודי גמור משום שאין אדם יכול למחות על יהדותו. על פי היהדות, יהודי נשאר יהודי אפילו אם הוא ממיר את דתו לדת אחרת, ו/או עובד עבודה זרה. לעומת היהודי, גוי נחשב יהודי לכל דבר ועניין מרגע שהתגייר, גם אם חזר ושב והמיר את דתו, הוא נשאר יהודי, וקידושיו תופסים.
נשואי תערובת
נשואי תערובת הם בכלל איסורי עריות. הבן הנולד מנישואין פסולים אלו הולך אחר האם. אם האם יהודייה, הוא יהודי, ואם האם גויה, הוא גוי.
על נשואי תערובת כותב הרמב"ם:
"עוון זה, אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך, שיש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערווה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל נחשב, אף על פי שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו, שנאמר (דברים ז' ד') 'כי יסיר את בנך מאחרי' – מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ודבר זה גורם להידבק בעבודה זרה שהבדילנו הקב"ה מהם, ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו" (איסורי ביאה י"ב, ח'-ט').
דינים לשמירה על זהות אביו של הילד
מטרתם של דינים אלו הינה לגרום לכך שכל אדם יוכל לדעת מי הוא אביו. ילד ששואל מי הוא אביו ואימו משתיקה אותו נקרא: "שתוקי".
א. עד למאה האחת עשרה, ועוד בטרם קבע רבנו גרשום חרם על ריבוי נשים, גבר יכול היה לשאת שתי נשים, לעומת האישה שמעולם לא ניתנה לה אפשרות להינשא לשני בעלים. הסיבה לכך הינה שאם אישה תינשא לשני גברים יכול להיווצר מצב שהילד לא ידע מי אביו, דבר שלא יקרא אצל ילד במשפחה של בעל שנושא שתי נשים.
ב. תורת ישראל אוסרת על הבעל לנאוף באשתו ועל האישה לנאוף בבעלה. אמנם חומרתה של עבירת הבגידה שווה לגבר נשוי ואישה, אולם באשר לילד הנולד נמצא שהאישה הנואפת עלולה ללדת ילד שלא ידעו מי אביו מולידו. ולכן, כאשר נודע דבר בגידת האישה בבעלה, היא תהיה אסורה על בעלה ובועלה.
ג. אישה שהתגרשה או התאלמנה מבעלה, חייבת לחכות שלושה חודשים לפני שתתחתן שנית, וזאת משום שיש לברר אם האישה בהריון, ולמנוע מצב שלא ידעו מי הוא אביו של הילד.
דינים לשמירה על עתידו וייחוסו של הילד בחברה
א. ילד שנולד לאישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי, והיא הרתה לגבר שהוא אינו בעלה נקרא: "ממזר". ההגבלות שחלות על ממזר בתפילה ונישואין קשורות לעיקרון שמירת סדר היחסים במשפחה, והן באות בכדי להרתיע את ההורים ובעיקר את האישה מללדת ילד במסגרת של קשרים אסורים.
ב. במשנה, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ב נכתב: "בכל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר. ואיזו? זו כוהנת לוויה וישראלית, שנישאו לכהן וללוי ולישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת לישראל, בת ישראל לממזר".
"וכל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין, הוולד ממזר. ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמותה. ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית".
ג. כהן שנשא אישה אשר פסולה לו, בניו נקראים "חללים". הבנים נפסלים לכהונה, והם מותרים לשאת אישה אשר אסורה לכהן. הבנות נפסלות מלהינשא לכהן. כוהנים אלו אינם מפסיקים להיות כוהנים, אבל הם מאבדים את זכויות הכהן. כגון: אינם עולים ראשונים לתורה ואינם נושאים כפים, (או"ח קכ"ח, מ').
לסיכום, המשנה מבחינה בין סוגים שונים של נישואין
א. נישואין רגילים בהם הבן הולך אחר האב. כהן וישראלית – הבן כהן. ישראל ובת כהן – הבן ישראל. ישראל ולוויה – הבן ישראל.
ב. נישואין שיש להם תוקף, אבל יש בהם איסור, הבן הולך אחר הפגום. כהן שנשא גרושה, הבן נקרא "חלל" והוא נפסל מן הכהונה.
ג. נישואין שהם אסורים לזוג הספציפי הזה, אבל כל אחד מהם יכול להתחתן עם יהודי אחר. לדוגמה: אח שנשא את אחותו – הבן ממזר.
ד. נישואין שאינם חלים כלל, כמו נשואי תערובת – הבן הולך אחר האם.
שאול נוי
