המושגים הסדרי שהייה או זמני שהות החליפו בשנים האחרונות את המושג הסדרי ראייה על אף שההחלפה בין המושגים לא שינתה דבר ממהות הקשר בין ההורים לילדים או את חלוקת זמני השהות של כל הורה עם ילדיו לאחר שהורי הילדים נפרדו או התגרשו.

במשך שנים רבות בעבר נהוג היה לקרוא להורה שהילדים שהו אצלו יותר מאשר אצל ההורה השני הורה משמורן ולהורה השני נקבעו זמנים שבהם יוכל לקחת את הילדים לשהות במחיצתו, זמנים שנקראו הסדרי ראייה. וכן, משפחה שבה יש הורה משמורן עוד נקראה משפחה חד הורית.

שימוש במונחים משמורת ילדים והסדרי ראייה יצרו לעיתים מצג שווא ולפיו ההורה שאצלו נמצאים הילדים ברוב הזמן (המשמורן) הינו ההורה העיקרי והמיטיב של הילדים וההורה האחר שמקבל הסדרי ראייה ונמצא עם הילדים פחות מההורה הראשון הינו הורה של ביקורים.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, חותם על האמור לעיל שעה שקובע את חזקת הגיל הרך, כלומר החזקה שילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם.

אלו שדגלו בהחלפת המושגים טוענו ובצדק שגם אם הילדים נמצאים אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני אין זה אומר שההורה האחד שומר על הילדים יותר, או טוב יותר מהשני ועל כן יש לדבר על אחריות הורית ולא על משמורת והסדרי ראייה, וודאי לא על משפחה חד הורית.

כלומר, אם בעבר דובר על משמורת יחידנית להורה אחד והסדרי ראייה להורה השני, או משמורת משותפת לשני ההורים, כיום יש לדבר על אחריות הורית עיקרית כהורה מרכז או אחריות הורית משותפת.

ולעניין הקשר בין ההורה שהילדים נמצאים אצלו פחות מהאחר ברור שאין הוא מסתכם בראיית הילדים בלבד אלא בנוכחות פיזית ורגשית עימם ועל כן מוכרח שאת המושג הסדרי ראיה יש להחליף במושג זמני שהות או הסדרי שהייה. הגם שלרוב אין כיום להורה אחד מסוגלות הורית גבוהה יותר משל האחר.

ואם נידרש לבחור בין המונח זמני שהות לבין המונח הסדרי שהייה, מה נכון יותר לתאר את הקשר בין ההורים לילדים ?

עושה רושם שהמונח הסדרי שהייה נכון יותר מהטעם שהאינטראקציה בין ההורים לגבי השהות של הילדים אצל כל אחד מהם איננה מסתכמת רק בזמנים קבועים ו/או מדויקים אלא בכל ההסדרים הנלווים לכך, לרבות שינויים בלתי צפויים מראש, ו/או עניין של הסעות הילדים מהורה אחד להורה השני, מוסדות חינוך, טיולים, חוגים, ימי הולדת, קשר עם המשפחה המורחבת וכד'.

ולסיכום, כבר למדנו מן העבר שבמילים, מושגים והגדרות יש כוח להיטיב או להרע, ומהאמור לעיל דומה כי החלפת המונחים עושה צדק והיגיון עם הורה שמכורח הנסיבות נפגש עם ילדים פחות מהאחר.

כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

בית המשפט דחה בצדק תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו במהלך הקשר בניהם.

דומה שחלומה של כל אישה פמיניסטית הוא להיות נתמכת כספית ורגשית על ידי גבר עשיר, אך כאשר היא תחליט להיפרד ממנו אז לדרוש ממנו מחצית מנכסיו בטענה שהקשר ביניהם היה קשר של ידועים בציבור. אמנם מדובר בחלום שיכול להפוך למציאות, אך מסתבר שלא בכל מקרה !

מאמר זה יעסוק בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אשר דחה תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו בתקופת ההיכרות שלהם מכוח היותם ידועים בציבור, ובמה הדברים אמורים ?

האיש והאישה ניהלו מערכת יחסים זוגית החל 1985. האיש היה בזמנו רווק ללא ילדים והאישה היתה אם לשלושה ילדים קטינים. אבי הילדים כבר נפטר והילדים כיום בגירים.

לטענת האישה מערכת היחסים בין בני הזוג הסתיימו בשנת 2017 כשהם מתגוררים במרבית הזמן ביחד והאיש משמש כאב לילדיה. האיש טען שעד שנת 2008, ניהלו בני הזוג קשר זוגי לסירוגין ובלתי מחייב ומשנת 2008 נותק הקשר הזוגי, כך שבכל מקרה על התביעה חלה ההתיישנות משום שהוגשה לאחר שחלפו מאז שנת 2008, למעלה משבע שנים.

כידוע, בין בני זוג ידועים בציבור, ככל שנקבעו ככאלה, נטל הראייה להוכחת השיתוף בנכסים חל על הטוען לה. כלומר, ראשית יש לקבוע כי בין צדדים מתקיים קשר של ידועים בציבור הבא לידי ביטוי בכך שהם מקיימים חיי משפחה כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף, ולאחר מיכן על הטוען לשיתוף להוכיח כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף כללית או ספציפית מיוחדת ברכוש.

בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו בתיק ולא עלה בידו לקבוע מתי הסתיימה מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים שאז יכול היה לקבוע אם התביעה התיישנה או לא, ועל כן המשיך לבחון את מהות הקשר בין הצדדים והתנהלותם לאורך השנים.

לבית המשפט התברר כי במהלך השנים ולכל הפחות החל משנת 2008, הצהירה האישה בפני הרשויות, ולרבות המוסד לביטוח לאומי, כי הינה אם חד הורית, ללא אזכור לקיום זוגיות עם האיש, ובכך גרפה לכיסה קצבאות והטבות כאם חד הורית.

בית המשפט פסק כי נתון מהותי זה, שגם נעדר כליל מכתבי הטענות שהגישה האישה לבית המשפט, מגלם חוסר תום לב של ממש מצד האישה ואף יוצר השתק שיפוטי בגין הצהרות סותרות מצד האישה אשר טענה בעבר בפני הרשויות להעדר זוגיות והטוענת בתביעה זו כי בין הצדדים היתה זוגיות.

עם זאת ולמעלה מן הצורך פסק בית המשפט כי לא הוכח בפניו כלל, גם אם נקבע שהצדדים היו ידועים בציבור, כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף או מאמץ משותף לצבירת נכסים אלו או אחרים.

הורות משותפת או הורות שווה בהגדרתם הינה נשיאה משותפת של שני אפוטרופסיים בחובות על ילד וקבלת הזכות ליהנות מהגידול שלו ומהתוצאות הכרוכות בכך. לעומת משמורת משותפת הורות משותפת נסמכת על קשר קרוב יותר בין ההורים לבין עצמם.

על פניו, הורות משותפת אמורה להיות שותפות נמוכה יותר מהשותפות של משמורת משותפת, וזאת מהטעם שהורות מתקבלת מכוח אפוטרופסות, ואם שני בני זוג הם אפוטרופוסים הרי שגם אם אחד מההורים שוהה עם הילדים יותר מהאחר מכוח היותו הורה משמורן אין לומר שהוא יותר הורה מהאחר.

אלה שעל פי ההגדרה העכשווית של המונח הורות משותפת, בשונה מההגדרה המילולית, הורות משותפת מייצגת קשר קרוב יותר בין ההורים שהילד נמצא במרכז הקשר ביניהם. רק יודגש כי בכל מקרה של הורות, היא ניתנת מכוח האפוטרופסות ואין זה משנה כיצד הילד נולד, היכן, באיזו מסגרת, המגדר של ההורים, הנטיות המיניות שלהם וכד'.

הסכם הורות משותפת

בהורות משותפת נקבעים בדרך כלל כללים ידועים ומוסכמים לעתיד לבוא בקשר לילד, ועד כמה שבין ההורים יתקיים קשר קרוב, לא יתקיים קשר זוגי מכל סוג שהוא. הקשר בין ההורים יהיה על בסיס הורות משותפת מזונות והורות משותפת טיפול והשגחה באופן שווה בין ההורים.

ההורים יכולים לקבוע כי יפתחו חשבון בנק משותף שאליו יפקיד כל אחד מהם כסף לצורכי הילד. ההורים יכולים לחגוג ביחד ימי הולדת בביתו של כל אחד מההורים, במוסדות החינוך או בכל מקום אחר. ההורים יכולים לבלות ביחד עם הילד בכל מקום וככל שלאחד מההורים לא מפריע בן או בת זוג של אחד או שני ההורים יכול להצטרף לקשר.

מתן תוקף משפטי להסכם הורות משותפת

ועם כל הרצון הטוב מצד ההורים יש לציין שכל דבר מוסכם, או לא מוסכם בעניינם של ילדים, לרבות מזונות ילדים, משמורת ילדים, הסדרי ראייה עם הילדים וכל השאר,  מחייב החלטה של בית המשפט או מתן תוקף פסק דין על הסכמה בין ההורים. לרוב, ירצו לתת מתן תוקף פסק דין להסכמתם בנוגע להורות המשותפת עוד בטרם החלה הפריית הביצית, או בטרם נוצר תא השורש הראשון, או לכל הפחות בטרם נוצרו תאי העובר הראשונים.

אלא מהי, בית המשפט ככלל איננו יכול לתת תוקף של פסק דין לעובר כל זמן שלא יצא לאוויר העולם. ולפיכך אין להורים אלא לקוות שאותה הסכמה מוקדמת שהיתה ביניהם בנוגע להורות המשותפת תישאר גם לאחר שהעובר נולד, שאז יוכלו לתת להסכמות אלו תוקף של פסק דין שיאפשר לכל אחד מההורים סוג של שקט נפשי בנוגע לעתיד הקשר עם הילד.

יש להעיר כי גם אם ההורים המיודעים יחתמו על הסכם מוקדם, מנוסח משפטית ככל שיהיה, בפני עורך דין, הסכם זה, פרט להיותו מפרט הצהרת כוונות, לא יחליף ולא יעמוד כנגד החלטת בית המשפט כמפורט לעיל.

הורות משותפת וקשר זוגי

אין ספק שקיומה של הורות משותפת באה על חשבון היכולת של כל אחד מההורים לקיים זוגיות מהטעם שלא כל אדם יהיה מוכן להיכנס לקשר עם אדם שכל מעייניו הינו קשר הורות לילד ובשותפות מלאה עם אדם אחר, צד שלישי. מכאן שקשר זוגי מתפתח של אחד מההורים עם אדם שלישי יכול לפרק את הסידור המורכב והמיוחד העומד בבסיסה של ההורות המשותפת.

ב- עמ"ש 55289-06-20 פלונית נ' פלוני (מחוזי, השופט שאול שוחט, 20.10.21) נדונה האפשרות שבה כל הורה יפקיד סכום מסוים לחשבון בנק ויהיה הורה מרכז שיהיה אחראי על ההוצאות מהחשבון למען הילד.

קשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע מעוניין לקיים קשר של זוגיות, וקשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע נפגע כאשר הצד השני מפר הסכם, גם אם ההסכם קיבל תוקף פסק דין וגם אם לא, ובמשנה תוקף כאשר מדובר בהפרת הסכם של קשר משפחתי בנוגע לילד.

מכאן שאין זה מן הנמנע שבמקרים מסוימים יצטרך הורה מסוים לפנות לבית המשפט בכדי להסדיר את קשר ההורות באופן שונה מהמוסכם בתחילת הקשר ובהתאם לנסיבות החדשות.

עקרון טובת הילד

לעניין עקרון טובת הילד, אין ספק כי הקשר החיובי והשותפות בין ההורים מקדם את טובתו ואולם האם ניתן להעריך שמדובר בקשר הורי שיכול להתקיים לאורך זמן, האם בשלב מסוים לא תתחיל להתקיים סוג של תחרות בין ההורים שתוביל לנתינת יתר מאחד מהם לילד שעלולה להוביל לחוסר איזון בחיי הילד.

חשוב לציין שגם אם הסכם בין הורים קיבל תוקף של פסק דין אין זה אומר שהנכתב בו הינו סוף פסוק מהטעם שעל פי זכויות הילד במשפחה, וגם על פי זכויות הילד במשפחה, רשאי בית המשפט לשנות כל דבר ועניין, ובכל זמן שמתגלות נסיבות חדשות אשר עלולות לפגוע בילד.

לסיכום

אם הורות בכלל היא דבר מורכב הרי שהורות משותפת הינה מורכבת יותר. לפיכך, על כל אדם אשר מעוניין להיכנס למסגרת של הורות משותפת לקחת בחשבון את כל הסיכונים שבדבר ואת הסיכויים שהקשר ההורי לא יאריך ימים.

ובכל מקרה לגופו חשוב מאוד להתייעץ בסוגיה זו לעומק מהטעם שבמרים פרטיים מיוחדים ביותר ניתן לקיים סוג של הורות משותפת על אף כל הקשיים והמכשולים שבדרך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

.

מאמרים נוספים:

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

מזונות אזרחיים בהגדרה הינם הסכום שיש לתת לאדם לסיפוק הצרכים הפיזיולוגיים שלו לצורכי מחייה שלא על פי דין דתי, בין אם הדין הדתי פותר פוזיטיבית מהמזונות, ובין אם לא דן בהם כלל. מזונות אזרחיים ניתנים בדרך כלל לקטינים ואולם כפי שיוצג להלן אין מניעה שגם בוגרים יזכו בהם.

החוק העיקרי אשר דן בנושא דמי מזונות במשפחה הינו חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות" או "החוק") כאשר החיוב בדמי מזונות במשפחה מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. קבוצה אחת הינה מזונות לבן זוג, שהם בעיקר מזונות אישה, קבוצה שנייה הנה מזונות ילדים, והקבוצה השלישית הנה מזונות לשאר בני משפחה.

מזונות ילדים קטינים

סעיף 3 (א) לחוק המזונות קובע כי כאשר יש לאדם דין אישי, שהוא בדרך כלל דין דתי, אבל לא רק, מזונות ילדים קטינים יפסקו לפי הוראות הדין האישי בלבד. דין אישי שהוא לא דתי הינו הדין הקיים במקום מגורי החייבים במזונות. החובה לספק מזונות לקטין חלה בראש ובראשונה על הוריו כאמור בסעיף 3א.(א) לחוק.

סעיף 3 (ב) לחוק המזונות קובע שאם אין לאדם דין אישי, או שהדין האישי פותר אותו ממזונות קטינים, יחול היקף החיוב כמפורט בסעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

לרוב הדתות יש דין אישי הקובע את היקף החיובים אשר יחולו על ההורים במזונות הילדים ולכן גובה המזונות יקבעו לפי דין כל עדה דתית.

מזונות קטינים להורים חסרי דין אישי

הדתות המונותיאיסטיות הגדולות והמוכרות כגון: היהדות, הנצרות והאסלאם פותרות, ו/או אינן דנות, ו/או אינן מחייבות במזונות קטינים אם שני ההורים שלהם אינם בני אותה עדה דתית, היא הדין האישי המשותף לבני הזוג. מכאן שלבני זוג בעלי דתות שונות אין דין דתי ועל כן הקטינים יקבלו מזונות אזרחיים על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

אותם מזונות אזרחיים לילדים יפסקו גם להורים חסרי דת.

הערה חשובה: החיוב במזונות על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות חל על האב והאם כלפי הקטין ושאר בני המשפחה באיזון המתאים, באופן שווה, בכל גיל של הילדים ומבלי שהיקף המשמורת של כל הורה יבוא בחשבון בפסיקת מזונות אלו.

סעיף 2 לחוק המזונות

סעיף 2 לחוק המזונות הוא הסעיף אשר מדבר על חיוב במזונות בן זוג. סעיף 2 (א') לחוק קובע שהמזונות יחולו על פי הדין האישי החל על אדם, כאשר יש לו דין אישי. סעיף 2 (ב') קובע שאם אדם איננו נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף או שאין לו דין אישי, תחול עליו חובת מזונות בן זוג על פי הוראות סעיפים 3 א' – 7 לחוק.

מזונות בן בני זוג בעלי דין אישי

ברוב הדתות יש התייחסות לחובת תשלום המזונות במסגרת הנישואין וקיימות גם עילות לשלילת המזונות במסגרת זו. מכאן שמדובר בחיובים או פתור מהדין האישי ועל כן הדין האזרחי בחוק המזונות נסוג מפניהם.

יש לשים לב שלעומת החיוב במזונות קטינים, סעיף 2 איננו נותן סעד של חיוב מזונות כאשר לשני בני הזוג דין אישי אשר פותר את אחד מבני הזוג ממזונות. חוק המזונות איננו מחייב, מכוחו שלו, במזונות בן זוג כאשר הדין האישי פותר מהם או שולל אותם.

מזונות בין בני זוג חסרי דין אישי

סעיף 2 (ב') לחוק פותר מחובת מזונות בן זוג אדם שאין לו דין אישי, אך גם מרחיק לכת באופן שקובע כי מעצם היותו של אדם נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף זה ובתוספת הראשונה לפקודת הירושה הוא פתור מחובת מזונות בן זוג גם אם אין לו דין אישי.

מזונות משקמים

כפי שראינו לעיל, קיים קושי רב לחייב אדם במזונות בן זוג כאשר הדין האישי איננו דן בהם, או פותר מהם ואפילו אם אין לאדם דין אישי. אלא שבית המשפט מצא דרך לחייב אדם במזונות אזרחיים אשר נקראים מזונות משקמים.

מזונות משקמים או מזונות אזרחיים מיוחדים הינם תשלום אשר במקרים חריגים יחייב בית המשפט בין זוג לתת לבין הזוג האחר, בסכום חודשי קבוע ולפרק זמן מוגדר מראש. על פי הפסיקה, הזכאי למזונות משקמים הינו בן זוג אשר כידוע בציבור של האחר היה תלוי באופן מוחלט מבחינה כלכלית באחר, והאחר החליט לנתק את הקשר הזוגי ואת התמיכה בבן זוגו באופן מידי וחד צדדי.

דוגמה למקרה שבו בקשר של ידועים בציבור פסק בית המשפט מזונות משקמים מובאת במאמר דמי מזונות לגבר.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  מזונות אישה | דמי מזונות לגבר | מזונות משקמים זמניים

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים בהגדרה הינו ביטוי המתאר את הסכום שיש להוציא על הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לילדים לצורך מחייה. מדובר על מזון, ביגוד, הנעלה, מקום מגורים, רפואה, חינוך וכד'. לחיוב אדם במזונות ילדיו חוקקו חוקים וניתנו פסקי דין בכדי להשלים ולבאר את האמור בחוקים.

הקדמה

ילדים כידוע הינם חסרי ישע ואין באפשרותם לספק לעצמם את הצרכים הפיזיולוגיים למחיה ועל כן על המדינה חלה החובה לאפשר לדרוש את המזונות מהאדם אשר חייב בהם. על כן, המדינה חוקקה חוקים אשר יקבעו מי הוא החייב במזונות הילדים וכיצד.

אחד מהחוקים הראשונים שחוקקו במדינת ישראל, הינו – חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") כאשר בסעיף 3 לחוק נכתב:
(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין אישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

פרשנות סעיפים 3 ו- 3 א' עד 7, לחוק המזונות

הוראות הדין האישי אשר חלות על אדם הינן ההוראות אשר מחייבות אותו על פי הדין האישי שהוא בראש ובראשונה הדין הדתי אליו האדם משתייך. במקרים בהם דתו של אדם קובעת הוראות חיוב, החיוב במזונות הילדים יקבע על פי הדין הדתי.

אך במקרים בהם האדם הינו חסר דת, או שבדתו של אדם אין הוראות חיוב במזונות ילדים, או שבמקרה שהוראות הדין הדתי פותרות אותו מחובת דמי המזונות, או לא דנות בכך כלל, יחולו על האדם הוראות החיוב של חוק המזונות עצמו, כמפורט בסעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

הדינים האישיים של כל הדתות המונותיאיסטיות המוכרות בישראל אינן מחייבות במזונות אדם בדתם אם הביא ילד לעולם עם אדם אחר שאיננו שייך לדתם. כלומר, דין דתי לא יחול כאשר מדובר על ילד שנולד להורים משתי דתות שונות.

ולפיכך, בכדי למנוע מצב שבו ילד לא יקבל דמי מזונות, בעיקר מהוריו על פי החוקים הדתיים, נקבע סעיף 3 (ב) לחוק האומר שגם אם אין לאדם דין אישי או שהדין האישי פותר אותו ממזונות ילדיו יחולו עליו סעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

מזונות לילד אחד על פי הדין העברי ופסקי דין של בית המשפט העליון

ניתן לחלק את החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי מאז שנקבעו מלכתחילה לארבע תקופות. התקופה הראשונה הינה משנת 150 לספירה, בדור התנאים באושה, שאז נקבע החיוב במזונות לראשונה ועד שנת 1180 לספירה על פי הפסק של הרמב"ם. בדור התנאים באושה נקבע כי האב חייב במזונות ילדים עד גיל 6 בלבד.

התקופה השנייה הינה מיום הפסק של הרמב"ם במשנה תורה ועד התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד. הרמב"ם פסק כי החובה במזונות הילדים עד גיל 6 תחול באופן אבסולוטי על האב, מדין תורה בחיוב משפטי גמור, ולאחר גיל 6 מדין צדקה ללא חיוב משפטי, פרט לאפשרות להכלים את האב בציבור במידה שהוא אמיד, כלומר יש לתת צדקה לילדיו אך הוא מסרב לעשות כן. לציין כי לאור העובדה שגם האם חייבת בצדקה החיוב העקרוני לשלם מזונות מעל גיל 6 חל גם על האם בהתאם לכלליי הצדקה הנהוגים בדין העברי.

התקופה השלישית הינה התקופה של מאז התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד ועד פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון (להלן:"בע"מ 919/15").

בתקנת הרבנות הראשית תש"ד נקבע כי האב יהיה חייב במזונות ההכרחיים של הילדים עד שיגיעו לגיל 15 בכוח הכפייה כשם שהיה קודם לכן עד גיל 6. ומשום שהחוק מחייב במזונות ילדים, בהיותם קטינים, עד גיל 18, יחול נטל סיפוק המזונות בין הגיל 15 לגיל 18 גם על האם וגם על האב מדין צדקה או כפי הקבוע בסעיף 3א. (ב) לחוק המזונות, על פי צרכי הילד וביחס להכנסות הפנויות שיש בין ההורים.

התקופה הרביעית הינה מיום החלטת בית המשפט בבע"מ 919/15 ועד זמננו אנו. בבע"מ 919/15 נקבע כי כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת לילדים מעל גיל 6, והכנסתם הפנויה הינה שווה, יהיו ההורים פתורים להעביר מזונות ילדים זה לזה, וכל אחד מההורים יפרנס את הילדים בביתו שלו.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15
פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה במסגרת עקרון טובת הילד בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

החידוש הגדול בבע"מ 919/15 הינו שבית המשפט ביטל את החובה האבסולוטית אשר חלה על האב לשלם מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, וזאת באותם המקרים שבהם נקבעת להורים משמורת משותפת. 

אם כן, מזונות ילדים עד גיל 6 יחולו על פי הדין החדש על האב לסיפוק הצרכים ההכרחיים של הילדים וכן מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 18 יחולו על שני ההורים בהתאם לגובה צרכי הילדים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות, וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים.

בנוסף נקבע כי בכל גיל של הילדים, ההורים יחלקו שווה בשווה בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

חשוב לציין שבבע"מ 919/15, לא נקבע כי רק במשמורת משותפת יחול חיוב במזונות גם על האם ולא נקבע כי האם לא תחויב בהשתתפות במזונות ילדים מגיל 6 בלבד.

אין כל ספק שבפסק דין 919/15 ניתנה החלטה היסטורית חשובה ביותר אשר תורמת ותתרום רבות לרווחתם של האבות משלמי המזונות, והמרוויחים העיקריים יהיו הילדים אש גם מכוח זכויות הילד במשפחה, יוכלו לקבל משרת אב כהורה שווה בן שווים לצד האם.

מזונות ילדים מעל גיל 18

בשולי הדברים נציין את פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון שנידון במוטב של חמישה שופטים וכונה לימים: "הלכת קישנר" (ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית ו-3 אח') אשר קבע שחובת האב במזונות הילדים תחול גם בזמן שהם משרתים בשירות החובה בצה"ל, אך התמיכה במזונות תרד לשליש מהסכום שנפסק עבורם בטרם התגייסו לצבא.

יש להעיר שהחוק קובע שהחיוב במזונות ילדים יחול עד גיל 18, אבל הפסיקה קבעה כי החיוב יחול גם עד סיום הלימודים התיכוניים, או עד הגיוס לצה"ל לשירות חובה או לשירות לאומי, המאוחר מבין כולם. וכן, חשוב להדגיש כי מדובר על תשלום מזונות בתקופת השירות הסדיר בצה"ל בלבד, בנים ובנות עד תום השירות ללא ציון גיל, ובתנאי שבחופשות הם סמוכים על שולחן האם.

מזונות לילד אחד מול מזונות למספר ילדים

עד כה עסקנו בחיוב מזונות לילד אחד ואם הגענו לסכום מסויים שיש לחייב את האב או את האם במזונות הילד הרי שאין הדבר אומר שכאשר יש במשפחה יותר מילד אחד, יחושבו המזונות לילד אחד כפול מספר הילדים. בפסק דין ורד (ע"א 552/87, יהודית ורד ו-2 אח' נ' מרדכי ורד, פ"ד מב(3), 599) פסק בית המשפט כי ככל שיש יותר ילדים, כך יהיו ההוצאות על כל אחד מהם נמוכות יותר, בין אם במזון, ביגוד והנעלה ובין במדור והוצאות מדור.

מחשבון מזונות ילדים

כפי שראינו עד כה, אם רוצים לערוך חישוב ולהעריך את מי מבין ההורים יש לחייב במזונות וכמה, יש לקחת בחשבון נתונים רבים. מספר הילדים, גיל הילדים, ההוצאות שיש להוציא עליהם, גובה ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות והיחס בין ההכנסות הפנויות של האב לזה של האם, מי מבין ההורים קיבל משמורת ילדים, זמני שהות ועוד.

יש עוד לקחת בחשבון מצבים שבהם יש צורך לקבוע מזונות ילדים זמניים וזאת בעת שההורים עדיין גרים יחד או אפילו מנהלים משק בית משותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

הכתובה בהגדרתה הינה מסמך אשר מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בזמן שהוא מבקש לשאת אותה לאישה כדת משה וישראל. הכתובה מנוסחת בארמית והיא מוגשת לחתימת הבעל והעדים מטעמו ביום הנישואין.

ב- שטר הכתובה מתחייב הבעל לאישה בשתי התחייבויות עיקריות. האחת הינה לזון אותה במהלך הנישואין, לפי צרכיה וכבודה כלומר ב- דמי מזונות אישה. והשנייה הינה התחייבות על סכום שיעמוד לרשותה בעת הפסקת הנישואין ממידה וידרוש לגרש אותה בעל כורחה או עקב מותו.

רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה ניסח את האמור בכתובה ומאז היא מהווה תנאי שבלעדיו נישואין בין בני זוג יהודיים לא יהיו ברי תוקף.

בגמרא כתובות פ"ב ע"ב יש ברייתא שממנה ניתן ללמוד את השלבים בתקנת הכתובה, עד שבא שמעון בן שטח ונתן לה את צורתה הסופית.

למעשה, הרציונל ההלכתי להתקנת הכתובה ולהתחייבות הכספית של הבעל כלפי האישה נבע מהצורך להגן עליה מפני פזיזות הבעל אשר היה יכול על פי דעתו בלבד לגרש אותה ו/או לשאת אישה שנייה תחתיה. עוצמה כזאת של הבעל כנגד האישה חייבה את חז"ל שבראשם עמד בזמנו רבי שמעון בן שטח להעמיד בלמים אשר ימתנו את כוחו של הבעל כלפי האישה.

והינה, על אף הסנקציה של חיוב הכתובה על הבעל כאמור, בסביבות שנת ה- 1000 לספירה, ניסח הרב גרשום, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, תקנות בענייני אישות שנקראו לימים "חרם דרבינו גרשום", בהם תוקנו שני נושאים. האחד הינו שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו בעל כורחה, אלא בהסכמתה. והשני הינו, שהבעל אינו רשאי לשאת אישה נוספת אם הוא נשוי לאישה אחרת אלא בהיתר מיוחד של 100 רבנים.

מן האמור לעיל עולה שכבר לפני אלף שנים נפתרה הבעיה שלשמה תוקנה הכתובה, אך אף על פי כן גברים עדיין מחויבים בימינו אנו באורח פלא לחתום על שטר התחייבות הכתובה בערב הנישואין כתנאי להתהוותם.

אז האם על פי הדין העברי החל כיום הבעל מחויב לחתום על שטר הכתובה ? התשובה לכך הינה חיובית. אך האם הוגן והגיוני שהבעל יחתום על שטר ההתחייבות ? התשובה לכך הינה שלילית ולא רק בגלל שעבר זמן רב מאז תוקנה הכתובה ותנאי המשפחה כיום שונים משהיו בעבר, אלא בעיקר בגלל תקנת רבנו גרשום שכאמור ייתרו את הצורך בסנקציה שנותנת הכתובה לאישה כלפי הבעל.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

רודנות קיימת בכל חברה ובכל סוג של תקשורת בין אדם לזולתו. ואולם לתופעת הרודנות במשפחה גוון מיוחד משלה וזאת לאור הקשרים המורכבים שיש בהם. רודנות במשפחה מעלה שאלות על מקורה, סיבתה, הדרך להתמודד איתה וכך הלאה.

ננסה להשיב על חלק מהשאלות הנוגעות לתופעת הרודנות הנשית במשפחה ונאפשר לך לבחון עד כמה אשתך רודה בך ובילדים.

היקף ועוצמת הרודנות במשפחה.

להיקף ועצמת הרודנות במשפחה שלושה מאפיינים עיקריים. האחד הינו הפוטנציאל וגודל הכוח הפנימי של הרודן. השני הינו גודל האטימות שמגלה הרודן כלפי דעה שונה משלו. והשלישי הינו העדר התמודדות עם סוגיית הרודנות מצד בן הזוג האחר.

מאין שואבת הרודנות את כוחה ומה בסיסה ?

אחד מהכוחות המניעים את הרודנות הינו הצורך ביוזמה ועשייה. יוזמה היא בדרך כלל תכונה חיובית ואולם כמו כל דבר חיובי שנמתח לקיצוניות גם יוזמה קיצונית יכולה להתפתח לרודנות. רודנות נחלקת לשני סוגים:
האחת, שמכילה בצידה יוזמה עם עשייה עצמית. והשנייה, קיצונית וקטלנית יותר, הינה הרודנות שאין בצידה עשייה אישית אלא הפעלת מרות על אחר שיעשה גם את חלקו של הרודן. נדון ברודנות מן הסוג הראשון, היא גם השכיחה יותר.

האישה הרודנית – "הקלאפטה"

תכונת הרודנות בכללותה איננה תכונה מגדרית וכשם שיש נשים אשר רודות בבעליהן, כך נוכל לפגוש גם גברים הרודים בנשותיהן. ברם, קיים שוני בין רודנות נשית לגברית אשר נובע מהתפקידים שהאישה אוהבת לקחת על עצמה במשפחה ומאפקטים רגשיים מוחצנים (שהם חלק בלתי נפרד מהאופי הנשי) אשר מלווים את התופעה.

תכונת הרודנות של נשים כלפי בעליהן מופיעה בצורות ועוצמות שונות. צורות ההופעה מונעות מאותם תפקידים שכאמור האישה נוטלת על עצמה בזוגיות ובמשפחה, ועוצמת התוצאה הינה פונקציה של אופי כל אחד מבני הזוג ואופי הקשר בניהם.

האישה הרודנית אשר נקראת לעיתים "הקלאפטה" בלעז נתפסת כאישה חזקה הפועלת ללא פשרות, היא קובעת את כל הכללים במשפחה, דבר לא נעלם מעיניה ועל פיה ישק דבר.

כך או כך, התנהגות שיש בה צורך מתמיד ליוזמה ועשייה מגיעה כאמור מאופיו של האדם אשר מונע בכוח פנימי רב עוצמה כאשר מחד הוא יכול לקדם את בין זוגו להישגים עיליים ומנגד יכול להרוס אותו נפשית לאחר שהוא נחלש ונובל באפיסת כוחות, מתוך תחושה של ביטול אישיות, ביטול הגדרה עצמית והעדר נוכחות.

"לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

הצורך באיזון חוזר כלפי בין הזוג הרודן הוא תנאי להצלחה ולהמשך הקשר הזוגי על כל המשתמע מכך לרבות גידול ילדים, קריירה, הישגים האישיים וכד'.

עיקר ההתמודדות מול תופעת הרודנות וכל התרופות המומלצות כנגד האישה הרודנית מטרתן לאזן אותה ולתעל את הכוח הפנימי המצוי בה לכיוונים חיוביים ונכונים ולא לבטל אותו, מה שבדרך כלל גם אי אפשר.

התמודדות עם האישה הרודנית היא התמודדות על בסיס יום יומי, אין התחלה ואין סוף, אין הרבה דברים ידועים מראש ולבעל אסור להירדם בשמירה. ניתן להגיד על דרך ההלצה (שהיא גם נכונה) שעם אישה כזאת לא משעמם אף פעם משום שהיא תמיד מספקת ריגושים.

האישה הרודנית שונאת כישלונות אשר כואבים לה יותר מעשייה מצומצמת או מהעדר עשייה ולכן היא מצפה מבן זוגה לתגובה מושכלת לפני כל מעשה שתעשה.

אצל האישה הרודנית כמעט כל דבר הוא בבחינת חיים ומוות, ואם תוצאת המעשה כשלה אפילו אם היא אמרה לבעלה לעשות, האשמה בעיניה תהיה של הבעל.

לעולם אל יוותר הבעל על זכות ההחלטה וההתייעצות בנושאים חשובים ומהותיים. לציין שהאישה הרודנית איננה באמת אוהבת לעשות דברים לבד והיא זקוקה נואשות (גם אם לא תודה בכך לעולם) לצד נגדי חזק שיוכל לאזן אותה מפני עצמה.

לבעל אסור לאבד בשום אופן את העצמיות שלו, גם אם האישה הרודנית הינה אישיות כריזמטית מאד, או את היכולת להטיל וטו על החלטות שלה אפילו במחיר של כעס גדול ו/או ברוגז לימים. ויתור הבעל על נוכחות בחיי הזוגיות משמעו תחילת סיום היחסים בין בני הזוג והתפוררות הקשר.

מצב חמור וקשה לזוגיות הוא מצב שבו בן הזוג עושה כדברה של האישה הרודנית מתוך חשש לתגובות קיצוניות מצידה ולא בגלל שהוא חושב כך.
רודנות נשית – כדור שלג מתגלגל

תופעת הרודנות הנשית אמנם קיימת מקדמא דנא, אך היא גדלה בהיקפיה ותופסת תאוצה בהתאם להתקדמות הדור.

האישה הרודנית ניחנה בצורך מוגבר להישגיות והיא נמצאת במרוץ מתמיד ותחרות עם עצמה ועם הסביבה. היא חיה ונושמת את הסביבה, כל מוצר חדש אשר מהווה סוג של התקדמות לדעתה קורץ לה כאבן יקרה. היא חייבת להתאים את עצמה לדור הנוכחי בכל מחיר ואסור שיחסר לה דבר. אם כן ברור שככל שהדור מתקדם יותר כך היא תדרוש להשיג יותר חידושים הראויים לדעתה.

הפנטזיה

נשים רודניות יוצרות לעצמן ציפייה מלכותית ודמיונית של החברה מהן כאילו מצופה מהן להישגים ברמות הכי גבוהות שיש. מקור הסיבות בשניים. מחד, הן יודעות ומרגישות את הפוטנציאל אשר מצוי בהן ומאידך הן מושפעות מגורמים סביבתיים חיצוניים להן. להן ברור שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

לסיכום

ככל שמצאת בחיבור זה יותר דברים אשר מאפיינים את הקשר שיש לך עם אשתך כך תדע כמה היא רודה בך ובילדים.

חיוב אב במזונות ילדיו הינו ללא ספק אחד מהחיובים הקשים ביותר עבורו. לעיתים אב מחויב בסכום מזונות שקשה לו לעמוד בהם, וכאשר פסיקת המזונות ממילא מתקיימת כפועל יוצא מהליכי הפרידה בין ההורים, נמצא שהאב גם שוהה עם הילדים פחות מאשר קודם לכן.

אפילו עצם פסיקת המזונות יש בה מעין פגיעה במסוגלות ההורית של האב מול האם שהרי מחייבים במזונות הילדים רק את האב ומדוע אין פסק דין לחייב את האם ?! האם רק האם מוחזקת כמי שתדאג לילדים ללא פסק דין ?!

זו היא רק ההקדמה שעה שבעבר נהוג היה לחייב אב במזונות ילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו ולא על פי ההכנסות שלו בפועל. כך, בית המשפט היה בוחן על פי אמות מידתו בלבד מה פוטנציאל הכנסותיו של האב על פי המקצוע שלו, התואר וההכנסות שהיו לו בעבר במנותק מהכנסותיו בהווה כפי שהוכחו בטרם ניתן פסק הדין.

חיוב אב בגובה מזונות ילדיו מושפע מארבעה גורמים. האחד הינו ההכנסות הפנויות של האב, השני הינו ההכנסות הפנויות של האם, השלישי הינו צרכי הילדים והרביעי הינו יחס זמני השהות של הילדים במחיצת כל אחד מההורים.

אמנם, לכל אחד מהנתונים יש משמעות בפני עצמו, אך לכל אחד מהנתונים יש משמעות גדולה גם כלפי שאר הנתונים. כך לדוגמא, אם אב יחויב במזונות ילדים בסכום גבוהה ממה שהוא יכול לעמוד בו, יקשה עליו לקחת את הילדים לשהות במחיצתו ומטבע הדברים טובת הילדים תפגע.

בשנתיים האחרונות, עם הרפורמה שהתקיימה בחיוב האב במזונות ילדיו, הושם דגש רב יותר על יכולת האב לשלם את המזונות תוך התייחסות גדולה יותר להכנסות האם. נפסק כי אין לראות עוד כמובן מאליו כי יש לחייב את האב במזונות הילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר אלא להתאימו גם להכנסותיו בפועל.

בית המשפט פסק כי הערכת פוטנציאל ההשתכרות והסכום העולה בהרבה על זה המתקבל בפועל תתאפשר רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי, שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר עם השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים בעת הדיון על הכרעת גובה המזונות.

עם זאת, לא כל גובה השתכרות בעבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה בהווה, וככל שמדובר בתקופות רחוקות יותר, כך יפחת משקלו בהערכת כושר ההשתכרות שבהווה.

וכן נפסק כי יש לבחון את משך התקופה בעבר בה היתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו המתקבלת בהווה, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה זמנית או קבועה וכד'.

וכמו כן, יש לבחון את השאלה כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל המתקבלות גם בהווה, שאם כך הוא כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.

אין לכחד כי לעיתים, כאשר אב התפטר מעבודה שבה השתכר הכנסה גבוהה מבלי שנתן תירוץ המניח את הדעת יש ההיגיון לחייב אותו על פי פוטנציאל השתכרותו ולא על פי הכנסותיו בפועל ואולם סמוך ובטוח שברוב המקרים כשם שאין אדם משים עצמו רשע, אין אדם עוזב מקום עבודה טוב בכדי לעבור למקום עבודה פחות טוב.

לפיכך ולאור האמור לעיל יש לברך על ההחלטות אשר נהוגות כיום בעניין האבחנה המדוקדקת יותר בין השתכרות האב בפועל בהווה לבין פוטנציאל השתכרותו כפי שנצפה לכאורה מן העבר.

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

ההוצאה לפועל  |  הוצאה לפועל מזונות  |  צו עיכוב יציאה מהארץ

החוק בישראל מחייב אדם בדמי מזונות על פי הדין האישי אשר חל עליו. הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי רוב הדתות, בעיקר הגדולות שבהן, החובה בתשלום דמי מזונות לאישה ולילדים חלה על הגבר. החוק בישראל מכיר לאם גם עדיפות לקבל משמורת ילדים, ויחד עם זאת האם רשאית לאכוף את החיוב בדמי המזונות על הגבר בכל הכפיות האפשריות.

לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר

כאן מתקבלת תוצאה לפיה יש לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר כבעל ו/או כאב, דבר אשר יוצר מתחים וקשיים רבים בין בני הזוג אשר פוגעים בכלל בני המשפחה ולא פוסחים על  הילדים הנמצאים בתווך. האם נכון ומוצדק לאפשר אמצעי גבייה כל כך חזקים לזוכה בתיק הוצאה לפועל מזונות, או שניתן לטפל בבעיה גם בדרכים אחרות ?

אישה אשר מחזיקה בידה החלטה שיפוטית לחיוב הגבר בדמי מזונות ילדים או במזונות אישה רשאית לדרוש אותם ישירות מהגבר, ובתנאי זכאות מסוימים היא יכולה להיעזר גם במוסד לביטוח לאומי אשר יעביר לחשבונה מידי חודש בחודשו את הסכום הפסוק, על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות

אישה אשר לא תקבל מהגבר את המזונות שנפסקו לה רשאית לפתוח כנגד הגבר תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות ולהפעיל נגדו סנקציות ולחצים גדולים לגביית המזונות.

יש לציין שהתייחסות החוק לחוב בתיק הוצאה לפועל מזונות שונה מכל חוב אחר בתיק הוצאה לפועל. לעומת חוב רגיל שלא ניתן להוציא פקודת מאסר בגינו, יהיה סכום החוב גדול ככל שיהיה. על חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל ניתן באופן עקרוני להוציא פקודת מאסר גם על פיגור בתשלום של 100 שקלים.

וכן, לעומת חוב רגיל בתיק הוצאה לפועל שבגינו ניתן לעשות חקירת יכולת, ובהתאם ניתן גם לשלם את החוב לשיעורין. חוב בתיק הוצאה לפועל מזונות מוחזק כתשלום אשר כבר נערכה בגינו חקירת יכולת בבתי המשפט, ולכן לא ניתן לעשות זאת שוב.

חוב מזונות אינו זוכה להפטר

וכן, לעומת חוב רגיל בהוצאה לפועל אשר ניתן לקבל עליו הפטר חלוט בפשיטת רגל. חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל איננו זוכה להפטר אלא במקרים חריגים וכאשר מדובר בחוב מול ביטוח לאומי ולא ישירות מול האם. חוב המזונות נותר בעינו גם לאחר שניתן הפטר על שאר החובות הרגילים בתיקי ההוצאה לפועל השונים.

יחד עם זאת בנוסף לעיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ והוצאת פקודת מאסר לחייבי מזונות, נוספו בשנים האחרונות לרשות הזוכה עוד שורה של הגבלות על חייבי מזונות כאמצעי לחץ וגבייה נוספים כנגד החייב, ובעצם יש לומר שאת החיוב במזונות ניתן לקיים בכל הכפיות האפשריות.

בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת

למרבה הפלא אנו חיים במדינה אשר מסיבות היסטוריות עדיין עושה שוני בחיוב דמי המזונות בין בני זוג בעלי דת אחת לבין בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת. לעומת בני זוג חסרי דת או בעלי דת שונה אשר מתחלקים במזונות הילדים מבלי שעניין של משמורת הילדים יעשה שינוי בחלוקת הנטל. בעלי דת זהה בעיקר אלו הנמנים על הדתות המונוטאיסטיות הגדולות מחייבות את הגבר לשאת במזונות אישה ובמזונות הילדים.

יש לזכור שהדתות הגדולות בעיקר היהדות והאיסלאם דוגלות בחלוקת תפקידים מוגדרת במשפחה לפיה מקומה של האישה הינו בגידול הילדים בבית, ומכאן שאך טבעי הוא שהגבר יהיה אחראי לפרנסת המשפחה. לפיכך בכדי למנוע מצב שבו משפחה תיפול נטל על הציבור בגלל גבר בטלן, נמסרו לאישה אמצעים משפטיים חזקים בכדי ללחוץ על הגבר להביא את הפרנסה הביתה.  

אין עוד הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר

בימינו, כאשר נטל הפרנסה, גידול הילדים והמירוץ לקריירה שווים בין גברים לנשים, אין עוד שום הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר, ודאי לא ללחוץ עליו באמצעי גבייה דרקוניים.

בשנת 2006, הקים השר חיים רמון ועדה לבדיקת החיוב במזונות ילדים בראשותו של פרו' שיפמן. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את מסקנותיה ומהם עולה המלצה להנהיג רפורמה רחבה בכל הקשור לחיוב במזונות ילדים. לא עוד חיובים שונים לכל אב ואב על פי דינו האישי, אלא חלוקה מאוזנת של הנטל בין ההורים ביחס ישיר למידת נוכחותו של הילד אצל אותו הורה.

אנחנו באידאה מברכים על המלצות דו"ח ועדת שיפמן, מהטעם שהדבר ישרת נאמנה את טובת האב, וישרת את עקרון טובת הילד וטובת המשפחה כולה. ולפיכך, אנו תקווה שהמלצות אלו יקרמו עור וגידים בחקיקה מסודרת בישראל.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

18/4/12 – שופט בית המשפט לענייני משפחה אריאל בן ארי מועמד להדחה

29/4/12 – רופאת שיניים עקרה את כל שיניו של האקס

אידאה

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הקדמה

בפס"ד אשר ניתן ביום: 20/12/11, בתמ"ש 3589-02-11, פסק השופט ניצן סילמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קנס כספי של 500 ₪ כנגד אם משמורנית על כל הפרה של הסדר שהייה בין הקטינה לבין האב. בנסיבות המקרה אין ספק שמדובר בהחלטה נכונה וראויה כנגד האם אשר ביקשה לפגוע באב ובקטינה באמצעות ניתוק הקשר בניהם ובאמצעות ניכור הורי.

רקע עובדתי

מנתוני פסק הדין עולה שמדובר בבני זוג אשר נישאו בשנת 2006, ומנישואין אלו נולדה להם הקטינה בשנת 2007. בני הזוג התגרשו בשנת 2009 ונוצר בניהם נתק הן בגין חיוב גבוה של האב בדמי מזונות הקטינה והן בשל העובדה שהאב השתמש בעבר בסמים.

בחודש פברואר 2011 ביקש האב לחדש את הקשר בינו לבין הקטינה והוא הגיש לבית המשפט תביעה ל- הסדרי ראייה. בית המשפט פסק הסדרי ראייה זמניים לאב שהתקיימו בפיקוח מרכז הקשר. האב התמיד לקיים את המפגשים, ובין האב לילדה נרקם קשר של ממש אשר גרם לילדה הנאה והיטיב עימה.

בעידוד והמלצת גורמי הרווחה, הגיש האב לאחר מספר חודשים בקשה לבית המשפט להרחיב את הסדרי הראייה. בית המשפט אימץ את המלצות גורמי הרווחה, למורת רוחה והתנגדותה הנחרצת של האם, וקבע הסדרי ראייה בן האב לקטינה גם מחוץ למרכז הקשר.

בקשת האם למתן צו הגנה

עוד בטרם יבשה הדיו על החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה, הגישה האם בקשה לצו הגנה שיאסור על האב להיפגש עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר עד שהאב יבצע בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית. בקשתה של האם נדחתה, ובית המשפט הבהיר לאם שעליה לקיים את החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה משום שאין מקום לבדיקת מסוגלות הורית לנוכח הסדרי הראיה המצומצמים של האב עם הקטינה. וכן, שעניין המסוכנות של האב נבחנה על ידי גורמי הרווחה ולא נמצא לה כל בסיס.

ועל אף האמור, בדיון שהתקיים ביום מתן פסק דין זה חזרה האם על עמדתה לפיה היא אינה מקבלת את חוות הדעת של גורמי הרווחה, ובאם האב לא יעבור בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית, לא יורחבו הסדרי הראיה.  

סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה

בית המשפט פסק: "בצד זאת עלה הרושם, הן מדברי הנתבעת והתנהלותה, הן מדברי פקה"ס והן מדברי ב"כ התובע, כי הנתבעת מציבה עצמה כטריז בין הקטינה ובין האב. דומה כי הנתבעת אינה נותנת סיכוי להתפתחות קשר רחב יותר בין האב לקטינה, ורואה עצמה כסמכות הבלעדית לקביעת טובת הקטינה."

"משכך, אין מנוס מהגעה למסקנה, כי התנהלות הנתבעת פוגעת באפשרות להרחבת בסיס הקשר בין האב לקטינה, נוגדת את עמדת גורמי המקצוע והטיפול, תוך הפרה גסה של החלטות בית המשפט."

"משכך, לא נותר לי מנוס, אלא להורות על אכיפת ההסדרים בדרך הבאה: פקידת הסעד תקבע סדרה של 6 מפגשים, בהם יוכל האב לצאת ממרכז הקשר בליווי צד ג'; האם תביא הקטינה למפגשים הנ"ל, במועדים עליהם תורה פקידת הסעד, ותאפשר קיום המפגשים מחוץ למרכז.

"בגין כל ביקור שלא יתקיים כאמור, בהיעדר טעם של כוח עליון, ובעטייה של האם, תחוייב האם בסך של 500 ₪. החיוב הנו לטובת האב, אשר יפקידו בקופת חיסכון ע"ש הקטינה."

שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית

יש לציין שעל פי הנורמה בישראל, משמורת ילדים עד גיל 6 נמסרת ברוב המקרים לאם באופן אוטומטי מכוח סעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ועד גיל 18 מכוח הפסיקה.

האב אמנם זכאי להסדרי ראיה, אך כאשר האם מתנגדת לכך, יתאפשר לאב לראות את הילדים רק באמצעות החלטה שיפוטית שתיעזר בחוות דעת של גורמי הרווחה בעיר. ככל שהאם תתנגד להסדרי הראייה של האב עם הילדים, כך יכול לעבור זמן ארוך יותר עד שהסדרי הראיה יתקיימו כהלכה.

יש נשים אשר עושות שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית אשר ניתנה להם על ידי המחוקק ובתי המשפט בישראל, והן מכבידות על האבות בהסדרי הראייה בכדי להפעיל עליהם לחץ להשגת יתרונות כלכליים בהליכי פרידה, הלכי גירושין וגם לאחר מיכן.

חשוב להדגיש שהאחריות ההורית מכוח האפוטרופסות על קטין מחייבת כל הורה לשמור על זכויות הילד ולפעול ככל הניתן למען טובתו. למעשה, שמירה על זכויות הילד ו- טובת הילד בהשלמה, מחייבים את ההורה המשמורן לא רק לאפשר הסדרי ראיה תקינים אלא גם לקדם בברכה כל קשר איכותי עם ההורה הלא משמורן.

מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות הילד

חשוב לציין שפסק דינו של השופט סילמן הוא עוד פסק דין בשורה של פסקי דין מהתקופה האחרונה אשר מצביעים על מגמה הולכת ומתפתחת בשיח החברתי והמשפטי לפיו יש לקבל את האבהות כחלק חשוב, אינטגרלי ובלתי נפרד מההורות אשר מהווה מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות נפשו של הילד.   

לפיכך, אין ספק שצדק השופט סילמן בפסק דינו כאשר הטיל על האם הסרבנית סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה בין האב לבין הקטינה. ולזכותו של האב יאמר שהנחישות וההתמדה שלו בתהליך חידוש הקשר עם הילדה הצילו אותה מחסכים נפשיים אשר היו נגרמים לה במהלך השנים כתוצאה מאבדן הקשר בינה לבן האב במיוחד כאשר הילדה נמצאת בחזקת האם אשר רואה בעצמה סמכות בלעדית לקביעת טובת הקטינה.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

להמשיך לקרוא ←

הקדמה

אחת מההגבלות הסטנדרטיות שניתן להפעיל כנגד חייב בדמי מזונות ילדים עוד מקדמא דנא הינה הגבלת חירותו בדרך של הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ. הפסיקה אמנם קובעת באופן מפורש שהטלת הגבלות על חייב לרבות ביצוע צו עיכוב יציאה מהארץ נועדו להפעיל לחץ על חייב בעל יכולת אשר משתמט מתשלום דמי המזונות, אלא שלעיתים קרובות מידי קורה שנשים מפעילות את הסנקציה האמורה ממניעים של נקמה ושרירות לב ולא ממניעים טהורים של הגברת האכיפה.

פיצוי בגין הוצאת צו שלא כדין – פסק דין

בפסק דין אשר ניתן ביום: 27/9/11, בתמ"ש (ים) 31679-09-10, חייבה השופטת נילי מיימון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים את האם, גרושתו של האב, לפצות אותו בסכום של: 18,238 ₪ על הנזקים שנגרמו לו בגין הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ שלא כדין, תוך מצג מטעה וחוסר תום לב.

מנתוני המקרה עולה שהאב והאם התגרשו בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף פסק דין באולם בית הדין הרבני ביום: 11/3/03. מנישואי בני הזוג נולד להם בן משותף בשנת 2001, ובהסכם הגירושין התחייב התובע לזון את הבן בסכום של: 1,500 ₪ לחודש, וגם להשתתף עם האם בהוצאות מיוחדות על פי דרישה.

בחודש אוגוסט 2007 נישא האב בשנית, עבר לגור בפינלנד, ואת המזונות השוטפים שילם באמצעות הוראת קבע מחשבונו. להבטחת תשלום המזונות השוטפים וההוצאות החריגות גייס האב את אחותו אשר חתמה על כתב ערבות לכך. דמי המזונות שולמו לאם מדי חודש בחודשו במשך שמונה שנים.

צו עיכוב יציאה מהארץ על חוב של כ- 784 ₪

ביום: 1/4/10, הגישה האם בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ בהוצאה לפועל במעמד צד אחד כנגד האב על חוב של כ- 784 ₪, בגין חלקו היחסי בהוצאות מיוחדות שהיא הוציאה על הקטין. בקשתה של האם להטיל על האב צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות התקבלה על ידי רשם ההוצאה לפועל, וכאשר האב שהיה בחופשה בישראל עם אשתו השנייה והבן שנולד להם, ביקש לחזור עם משפחתו לפינלנד הוא עוכב במשטרת הגבולות בגין צו עיכוב היציאה מהארץ שביצעה האם יום קודם לכן.

לבקשת האב, ביטל ראש ההוצאה לפועל את צו עיכוב היציאה מהארץ אחרי חמישה ימים לאחר שהסכום אשר נדרש מהאב הופקד במזומן בתיק ההוצאה לפועל ולאחר שהתברר כי אחותו של האב אשר מתגוררת ועובדת בישראל מונתה כבר בעבר כערבה לפירעון החובות העתידיים של המזונות. ראש ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו שהאם לא עמדה לכאורה בחובת תום הלב המוטלת על כתפיה.

תביעה נזיקית כנגד האם

ביום: 20/9/10, הגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נזיקית כנגד האם בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מעיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו על פי בקשתה.

המסגרת הנורמטיבית

"ההוראה לעניין עיכוב יציאה מן הארץ, קבועה בסעיף 14 ל"חוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967":

"14. (א) היה לרשם ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו, רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ…"

הוראה זו באה להבטיח פירעון חובות ובענייננו החוב הינו חוב מזונות. הצורך בקיום תשלום חוב המזונות הינו חיוני, לא ניתן להשאיר ילד הזקוק למזונות בחוסר וברעב, משכך יש כעקרון ליתן משקל יתר לזכות הילד שלא להישאר מחוסר אמצעים לכלכלתו.

הוראה המתנגשת עם זכות חוקתית

עם זאת, הוראה זו מתנגשת עם זכות היציאה מן הארץ שהינה זכות חוקתית, ומעוגנת בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משום כך, מוטלת החובה לאזן ככל האפשר בין האינטרסים הנוגדים של הזוכה (הקטין) מצד אחד ושל החייב (התובע) מצד שני.

הפסיקה גיבשה עקרונות מנחים בנושא ולפיהם על בעל דין אשר מבקש לפגוע בזכות החוקתית לחופש התנועה של אדם אחר לנהוג בתום לב, תוך גילוי נאות של העובדות. עליו להודיע לצד השני על כך שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. עליו לפעול במסגרת מטרת העיכוב ואם המטרה המקורית פגה, חלה על המבקש חובה לבטל את הצו.

צו עיכוב יציאה מן הארץ  נגד תושב חוץ

ביצוע צו עיכוב יציאה מן הארץ לתושב חוץ שונה מצו אשר מופנה לתושב ישראל והוא לא יינתן אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו כאמור בתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לפיכך, על מבקש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד תושב חו"ל לנהוג במשנה זהירות.

בית המשפט פסק את העובדות הבאות

"הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע בעצם פנייתה להוצל"פ ללא שפנתה לתובע, לבא כוחו, או לאחותו הערבה לתשלום דמי המזונות."

"הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שנקטה בפעולה קיצונית, ביקשה לעכב יציאתו מהארץ כאשר דובר בסכום חוב נמוך (784 ₪)."

"התובעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בפעולה קיצונית כאמור, במיוחד בנסיבות בהן התובע שילם את דמי המזונות כסדרם הן בהיותו בארץ והן בהיותו כבר מספר שנים בחו"ל, ע"י הוראת קבע מחשבונו לחשבונה, הוראה שניתנה עד לשנת 2015."

"הנתבעת הפרה חובתה כלפי התובע כאשר הסתירה מרשם ההוצל"פ עובדות מהותיות חיוניות לשיקול האם להיעתר לבקשת צו עיכוב היציאה מהארץ, כמו מגורי התובע בחו"ל, וקיום ערבה למילוי החיוב."

"עובדה היא כי כאשר נודע לרשם ההוצל"פ העובדות הללו, ביטל הרשם את צו עיכוב היציאה מהארץ, תוך שמציין שהנתבעת פעלה שלא בתום לב."

האם האב יכול לקבל משפט צדק ?

לסיכום, בית המשפט פסק שהנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע בגין הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו. ולפיכך פסק כאמור שעל הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 18,238 ₪, מהם 15,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע.

חשוב לציין שפסק דין זה כמו גם פסקי דין אחרים מהווים הוכחה ניצחת לכך שאב יכול לקבל משפט צדק בבתי המשפט וכן יכול להגן על זכויותיו כראוי גם מול זוכה אשר מקבלת יתרון גדול עליו בדין ואת כל הכלים האפשריים בדין בכדי לכפות עליו תשלום של מזונות.

לסיכום

המציאות בישראל מלמדת שהרבה גברים אינם פועלים בכלל או שהם פועלים מאוחר מידי בכדי לממש כראוי את זכויותיהם במשפחה, (ראה: "דבר המנכ"ל", ו-"אודותינו") ולצערנו יש נשים אשר מנצלות עובדה זו לרעה.

לפיכך, לעיתים נכון וגם רצוי לגבר לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו בכדי לממש את זכויותיו במשפחה, שאם לא כן ישארו זכויותיו במשפחה בגדר של תיאוריה. היוזמה גם במקרים המתאימים בסופו של דבר משתלמת.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

1. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת

נציגים מאידאה מוזמנים באופן קבוע לוועדות השונות בכנסת לדיון על נושאים הקשורים לענייני חברה, משפחה, גירושין ומשפט עברי. וכפי שיתברר להלן, אין ספק כי המעורבות של אידאה בכל הקשור לענייני משפחה תרמה ותורמת לחיזוק מעמדו של הגבר במשפחה.  

• הזמנות לוועדת החוקה, חוק ומשפט (רשימה חלקית)

2. ביטול תקנת הרבנות הראשית תש"ד בדבר חיוב האב במזונות ילדים

אין זה מן הנמנע שהפעילות הפרלמנטרית שארגון אידאה עשה בעבר היוותה את המנוף לשינוי היסטורי בחיוב אבות במזונות ילדים. אין ספק שמכתבים שנשלחו לגורמים המתאימים עוד בשנת 2010, הגיעו לאוזניים המתאימות שבסופו של דבר גם קידמו את השינוי.

• ובעניין זה ראו בהרחבה: ביטול תקנת הרבנות הראשית תש"ד

3. הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

ביום: 23.3.2011, שלחנו לחברי הכנסת הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. להלן ההצעה ותשובות מייצגות של שניים מחברי הכנסת.

• הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

• תשובה מלשכת שר החוץ דוד רותם

• תשובה מלשכת חבר הכנסת מיכאל איתן

4. הצעת החוק למניעת ניכור הורי.

אחת מהתופעות הקשות אשר מתקיימות בעיקר בתקופת הליכי גירושין הינה הרחקת הילדים מהאב על ידי האם. תוך כדי ההליך יכולה האם לעזוב את הבית המשותף ולעבור למקום מרוחק, או להרחיק את האב מהבית ומהילדים. בשתי הדרכים האם יכולה לטעון שהיא חוששת מהאב ולכן עשתה את הצעד הזה.

ולאב שלא יוכל לקחת את הילדים בכוח לא תהיה ברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל הסדרי שהות עם הילדים. אם האם תתנגד להסדרי השהות בטענות שונות, בית המשפט לא יפסוק לפני שיקבל תסקיר ממחלקת הרווחה אשר יכול להתקבל לאחר חודשיים ויותר.

במקרים כאלו האב יורחק מהילדים למשך זמן ארוך מידי וברוב המקרים על לא עוול בכפו משום שקיימים מיקרים נדירים שבהם אב כל כך מסוכן לילדים עד שיש להרחיק אותו מהם.

במתכונת החוקים הקיימים אין לבית המשפט כלים מתאים בכדי להתמודד עם הסוגיה ועל כן יש הכרח לשנות את המצב הנורמטיבי לטובת הילדים והאבות ולקבוע חקיקה מתאימה. ולפיכך שלחנו מכתב בעניין זה לשרת המשפטים איילת שקד ולוועדת החוקה חוק ומשפט. אנחנו מקווים שזה יפתח את הפתח לשינוי.

• המכתב שנשלח – הצעת החוק למניעת ניכור הורי

אידאה הוקמה בשנת 1998 בכדי לתת מענה לכלל בעיות הגבר במשפחה ולמען הגינות בקשר הזוגי ובהליכי גירושין, כאשר הפעילות של אידאה התבצעה הן במישור הפרלמנטרי והן במישור הפרטני.

בפעילות הפרלמנטרית אידאה פועלת לשינוי חוקים בכנסת, הגברת המודעות לבעיות הגבר במשפחה והשוואת מעמדו לזה של האישה במשפחה בלבד. ובפעילות הפרטנית יקבל הגבר מחוץ לארגון אידאה תמיכה, אוזן קשבת, יעוץ שאינו משפטי, הדרכה לטיפול המקצועי בענייני משפחה וגירושין, שאינם משפטיים, ובמידת הצורך הפניה לבעלי מקצוע מומחים בענייני משפחה שיעמדו לרשותו במחירים נוחים ובמחויבות למתן שירות ברמה גבוהה.

ככל שיהיה צורך במתן שירות משפטי ללקוחות אידאה, יעשה הדבר על ידי עורך דין שאינו מועסק על ידי אידאה והקשר בין הלקוח לבין עורך הדין יסוכם בינם לבין עצמם, כאשר אידאה לא תהיה שותפה בעניינים הכספיים בין עורך הדין ללקוח, לרבות דמי תיווך ובאופן ניהול התיק.

הייעוץ כרוך בתשלום חד פעמי של 250 ש"ח. 

• קבלת קהל בתאום מראש, בימים א'-ה',  בין השעות:  9:00-17:00                  
• סודיות ונאמנות מלאה מובטחת.

להמשיך לקרוא ←

• אידאה בקול רענן – 21.8.98

• אידאה בחדשות הוד השרון – 18.9.98

• אידאה  בשרון פלוס – 20.4.99

• אידאה ב- YNET – 27.4.08

• אידאה בעולם האישה – גיליון נובמבר 2010

• כתב העת "כוורת" – יולי 2013

אחת מההגבלות אשר ניתן להטיל על אדם במסגרת תהליך גירושים וגם לאחריו, הינו הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, על אף שעיכוב יציאה מהארץ נוגד את עקרון חופש התנועה של האדם המוכר כזכות יסוד על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. לפיכך, אין לומר מראש שצו עיכוב יציאה מהארץ איננו ניתן לביטול.

צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תהליך גירושים

באופן עקרוני, צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן לבקשת אדם אשר מעוניין לקבל את יומו בבית המשפט, ו/או לממש את החלטת בית המשפט כאשר הוא חושש שמא אותו אדם אשר נגדו הוא מתמודד עלול למנוע זאת ממנו.

לפיכך, במסגרת תהליך גירושים גבר ואישה רשאים להוציא אחד כנגד השני וכנגד הילדים, בשינויים המתחייבים, צו עיכוב יציאה מהארץ לצורך דיון על גירושין מחשש לעגינות, הבטחת קיום משמורת ילדים והסדרי ראיה, ההתדיינות על חלוקת רכוש בגירושין. אישה תוכל להוציא לגבר צו עיכוב יציאה מהארץ גם להבטחת מזונות ילדים ומזונות עבורה במידה ונפסקו לה דמי מזונות, או שהם עתידים להיפסק לה.

ואולם, האפשרות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לאדם איננו קנוי למבקש בכל מקרה. ב- רמ"ש 25711-01-22 א. נ' ב. (מחוזי, חיפה, השופט סארי ג'יוסי, 9.2.22) נדחתה בקשת אם לעשות לאב צו עיכוב יציאה מהארץ.

צו עיכוב יציאה מהארץ מחשש לעגינות

בעל או אישה אשר מגישים תביעת גירושין ברבנות נדרשים להוכיח את תביעתם שאם לא כן, בית הדין הרבני ידחה את התביעות. כל עוד התובע נמצא בשלב הוכחת התביעה וכאשר יש לו ראיות לכאורה אשר יצביעו על כך שיש לו סיכוי כל שהוא להוכיח את תביעתו הוא יהיה רשאי להוציא כנגד השני צו עיכוב יציאה מהארץ מחשש לעגינות.

צו עיכוב יציאה מהארץ להבטחת משמורת ילדים והסדרי ראיה

שני הורים של קטין הם אפוטרופוסים טבעיים שלו ואין נפקא מינה אם מדובר בהורה אשר קיבל משמורת ילדים עיקרית או בהורה אשר מקבל הסדרי ראיה. מימוש הורות נחשבת לזכות גדולה ורק במקרים חריגים במיוחד ניתן לשלול מהורה את האפוטרופסות שלו על הילד.

צו עיכוב יציאה מהארץ בגין חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת רכוש בגירושין מחייבת את נוכחות שני בני הזוג בבית הדין או בית המשפט בכדי להציג את הנתונים לחלוקה ולדון בסוגיה. אמנם ניתן להטיל עיקול זמני על נכסים, חסכונות וזכויות מכל סוג בעבודה, אולם קשה עד מאוד לקיים דיון ענייני ללא נוכחות שני הצדדים. במקרה כזה תהיה לכל אחד מבני הזוג הזכות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר.

צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות אישה

מזונות אישה בין בני זוג יהודים נשואים נפסקים על פי הוראות הדין העברי. על פי הדין העברי אישה נשואה אשר אינה משתכרת כלל או אינה משתכרת די לצרכיה האישיים ובלבד שהיא אינה מורדת בבעלה זכאית לקבל מזונות מבעלה. כאן רק לאישה תהיה הזכות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות לבעל.

צו עיכוב יציאה מהארץ מזונות ילדים

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אשר מפנה להוראות הדין האישי אשר חל על אדם. הדין האישי אשר חל על בני זוג יהודים הינו הדין העברי אשר מחייב את האב לשלם את רוב מזונות הילדים לידי האם. לפיכך, לאם עומדת זכות להטיל על האב צו עיכוב יציאה מהארץ להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידי. צו עיכוב יציאה מהארץ בנושא זה ניתן לביטול באמצעות הפקדת ערבות כספית ו/או באמצעות חתימה של שני ערבים.

צו עיכוב יציאה מהארץ על פי בית הדין הרבני

בית הדין הרבני מוסמך להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לכל אחד מבני הזוג כנגד האחר מכוח סעיף 7 (ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. העילות לבקשה למתן צו זמני בדין האזרחי מוסדרות בסעיפים 362-384 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. וההוראות למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בהוצאה לפועל קבועות בסעיף 14 לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

תאריך פקיעה של צו עיכוב יציאה מהארץ

צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן בהוצאה לפועל או בבתי הדין השונים פוקע מעצמו כעבור שנה מיום שניתן אלא אם מדובר בצו עיכוב יציאה מהארץ מזונות אשר יתבטל רק לאחר סיום חובת התשלום.

חובה לפעול בתום לב בהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ

כאמור, כנגד זכותו של אדם אשר מבקש להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ עומדת גם זכותו של מקבל הצו לחופש התנועה לפי סעיף 6 (א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו התשנ"ב-1992, ובמסגרת האיזונים החוקתיים בין הזכויות מוטלת על בעל דין אשר מבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לנהוג בתום לב תוך גילוי נאות של העובדות. עליו להודיע לצד השני תוך פרק זמן סביר שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. וכן עליו לפעול במסגרת מטרת צו עיכוב היציאה מהארץ, ואם המטרה המקורית פגה, חלה על המבקש חובה לבטל את הצו.

לציין שקיימת פרקטיקה בקרב בני זוג אשר מתחילים תהליך גירושים גירושין להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ באופן הדדי כאמצעי לחץ. ככלל מדובר בפרקטיקה בלתי ראויה משום שעל בעל דין אשר מבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ חלה החובה להציג ראיות לכאורה שיצביעו על חשש סביר שבעל הדין שכנגד עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה, דבר שבדרך כלל לא קיים במציאות.

ביטול צו עיכוב באמצעות ערבויות

יחד עם זאת, ניתן לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד בעל דין גם באמצעות הצגת ערבויות מתאימות. והחייב בתשלום דמי מזונות ילדים או מזונות אישה רשאי לבטל את הצו כנגד ערבות כספית בגובה של שנתיים מזונות, או כנגד ערבות עצמית של שני ערבים טובים.

בדיקת צו עיכוב יציאה מהארץ

בכדי לבדוק האם קיים נגדך צו עיכוב יציאה מן הארץ יש להתקשר לרשות האוכלוסין לטלפון מספר: 3450* (כוכבית 3450), לענות על כמה שאלות מזהות ולקבל על כך תשובה. 

ניתן לקבל מידע גם באמצעות פקס' שמספרו: 02-6469581, אליו יש לשלוח צילום תעודת זהות או דרכון.

מענה בעניין צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן בימים: א' – ה', בין השעות: 8:00 – 16:00

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

• חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.

• חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959

• חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973

• חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1951

• חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001

• חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972

• חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953

• חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995

• חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956

• פקודת ביזיון בית המשפט

• חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991

• חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951

• חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב-1992

• חוק השמות, התשט"ז-1956

• חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960

• חוק גיל הנישואין, התש"י-1950

• חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

• ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

• ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

המושג משמורת ילדים משותפת בהגדרה הינו מצב עובדתי שבו הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים הפרודים ביניהם במידה שווה. משמורת משותפת ניתנת להתקבל בהסכמה בין ההורים או באמצעות החלטה שיפוטית.

ככלל, בכדי שהסכמות בין הורים לילדים ובינם לבין עצמם, לרבות משמורת ילדים או הסדרי ראייה יחייבו מבחינה משפטית עליהם לקבל תוקף של פסק דין מערכאה שיפוטית, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.

על פי הדין העברי, אשר איננו דן במשמורת משותפת כלל, בנות ישהו במשמורת האם לתמיד, הבן עד גיל 6 ולאחר גיל 6 יעבור למשמורת האב. כמובן שלאב תהיה האפשרות לפגוש את הילדים וכאשר הבנים יהיו אצל האב גם האם תהיה זכאית לשהות עימם.

הדין האזרחי שונה באופן שאין הוא מבדיל בין בנים לבנות בעניין המשמורת וסעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") אף קובע את חזקת הגיל הרך ולפיו טובת הילד לשהות במשמורת העיקרית של האם עד גיל 6.

הפסיקה בבתי המשפט עוד הקצינה בעבר שמשמורת הילדים לאם תהיה גם לאחר גיל 6 על פי כלל ההמשכיות והכלל שאין מפרידים בין אחים כאשר אחד מהם נמצא מתחת לגיל 6 והאחרים מעל גיל 6.

מכאן התקבלה תוצאה שהאם אשר הקדימה תביעה למשמורת ילדים ללא התנגדות האב, או בהסכמתו מראש, זכתה במשמורת העיקרית של הילדים מיום שנולדו ועד גיל 18.

עם זאת, על אף שחוק הכשרות נותן לאם את היתרון לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 על פי חזקת הגיל הרך, עקרון טובת הילד גובר ועל כן אין מניעה מצד האב לקבל משמורת משותפת ואף משמורת עיקרית גם כאשר הילד נמצא מתחת לגיל 6 אם יוכיח שמדובר בהסדר אשר מיטיב עם הילד.

אם כן, על פי עקרון טובת הילד ניתן להגיד שהאב יכול לזכות במשמורת עיקרית או משותפת בכל גיל של הילדים.

בפסקי דין מנחים של בתי המשפט המחוזיים בעבר נקבע כי במשמורת משותפת האב ישלם שבעים וחמישה אחוז, או 80 אחוז מגובה המזונות שהיה משלם אילו היו הילדים במשמורת עיקרית של האם. ואולם, בע"מ 919/15, פלוני נ' פלונית עשה רפורמה בחיוב האב ב- מזונות ילדים שיחולו על שני ההורים בכלל, ומעל גיל 6 במשמורת משותפת בפרט.

בע"מ 919/15 קבע כי במשמורת משותפת לילדים מעל גיל 6, כאשר ההכנסה הפנויה של שני ההורים זהה, אף אחד מההורים לא יעביר תשלום מזונות להורה השני. משמעות הפסיקה הינה שהנוכחות של אבות בחיי הילדים הולכת וגדלה.

משמורת משותפת יכולה להיות הסדר טוב ומיטיב עם הילדים וההורים ואולם יש לקחת בחשבון שמדובר בהסדר אשר קובל את שני ההורים לגור באזור מגורים סמוך, בעיקר באזור המגורים האחרון שבו גרו בני הזוג בטרם חדלו לגור ביחד.

כמו כן, הסדר של משמורת משותפת מאפשר, אבל לא מחייב, לקיים הורות משותפת אשר בנויה על קשר שוויוני של שני ההורים עם הילדים ואיזון ראוי בהוצאות שכל הורה צריך להוציא על הילדים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים בנושא

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

1.        שיפוט בענייני נישואין וגירושין

עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

2.        עריכת נישואין וגירושין

נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.

3.        שיפוט אגב גירושין

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.

להמשיך לקרוא ←

בני זוג אשר חיים יחד ללא נישואין, גרים תחת קורת גג אחת, מנהלים משק בית משותף, מקיימים יחסי אישות והם מוכרים בציבור כמו זוג נשוי נקראים בהגדרה ידועים בציבור. ידועים בציבור הינו קיצור של ביטוי ידועים בציבור כבני זוג נשואים.

מבחן ידועים בציבור

מגורים משותפים הם תנאי מוחלט והכרחי להכרה בקשר של בני זוג כידועים בציבור, כאשר בעבר הפסיקה דרשה מגורים משותפים לפרק זמן מינימלי של שישה חודשים, אך כיום בתי המשפט מסתפקים אף בזמן קצר יותר.

חוק יחסי ממון והלכת השיתוף

למעשה, משטר יחסי הממון אשר חל על בני זוג אשר נישאו לאחר יום: 1/1/74, מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. ברם, על בני זוג שנישאו לפני ה- 1/1/74, ועל בני זוג ידועים בציבור לא חל החוק כי אם הלכת השיתוף שהיא פרי יצירתו של בית המשפט העליון.

חזקת השיתוף בין בני זוג

הלכה פסוקה היא שעל בני זוג נשואים חלה חזקת השיתוף בנכסים לעומת בני זוג ידועים בציבור שעליהם חלה חזקה של העדר שיתוף בנכסים. החזקה על בני זוג ידועים בציבור חלה בגלל העדר חוק אשר חל על ידועים בציבור בענייני ממון, וכן בגלל העובדה שבעבר קיומה של זוגיות ללא נישואין היה דבר חריג אשר העלה שאלות בדבר כנות הקשר, יציבותו והרצון לשתף את בין הזוג האחר בנכסים. בן בני זוג של ידועים בציבור, הטוען לשיתוף בנכס מסוים, עליו נטל הראיה להוכיח זאת.

בימינו, ולאור ריבוי הקשרים הזוגיים ללא נישואין וככל שהקשר בין בני הזוג ארוך יותר, הולכת ונחלשת החזקה, ובשנים האחרונות אף חוקקו מספר חוקים וניתנו מספר פסקי דין בהם הושווה כמעט לחלוטין מעמדם הנורמטיבי של בני זוג ידועים בציבור למעמדם של בני זוג נשואים.

דיני משפחה שאינם חלים על ידועים בציבור

מספר חוקים בדיני המשפחה בישראל מחילים על בני זוג נשואים את הדין האישי, הוא הדין הדתי אשר תחולתו תלויה בקיום הנישואין ותוקפם על פי דתו של האדם. ידועים בציבור אינם נשואים ועל כן חלק מדיני התורה של היהדות אשר חלים על בני זוג יהודים כגון: חובת הבעל במזונות אישה, חתימה על שטר הכתובה, מחויבות הלכתית לכבוד, יחסי אישות, הבאת ילדים ועוד, אינם חלים על ידועים בציבור כלל.

בפסקי דין מהתקופה האחרונה פסק בית המשפט דמי מזונות לגבר או מזונות אישה אשר נמצאים בקשרים של ידועים בציבור, ופיצויי שיקום בסיום הקשר במסגרת הגדרה של מזונות אזרחיים. אף שניתן למצוא דמיון בין פסיקה של מזונות אזרחיים לסעדים שהיתה יכולה לקבל אישה נשואה על פי הדין העברי, עדיין מדובר בפסקי דין חריגים וכאשר מנהלים נכון תיק יחסי ממון בין בני זוג ידועים בציבור, הסיכוי שבית המשפט יפסוק מזונות אזרחיים לאישה איננו גבוה.

רישום ידועים בציבור

על אף שכאמור קשר של ידועים בציבור איננו מחייב ואף ניתן לומר שהקשר ניתן לפרוק ביום אחד, עדיין יש לסטטוס של הידועים בציבור הכרה ממסדית, בין אם מדובר בבני זוג חסרי ילדים משותפים וביתר שאת כאשר יש לבני הזוג ילדים משותפים. רישום של ידועים בציבור במקומות הרלוונטיים ניתן לבצע בחתימות שני בני הזוג.

חסרונות בקשר של ידועים בציבור

כפי שנכתב לעיל, קשר של ידועים בציבור איננו קשר המחייב בהתנהגות כזאת או אחרת כלפי בן הזוג האחר, ואף שולל באופן עקרוני את חזקת השיתוף בין בני הזוג. בני זוג יכולים לגור יחד תקופה ארוכה ואף על פי כן, לאחר פירוד בין הצדדים, כל אחד מבני הזוג ישאר עם הזכויות שצבר במהלך הקשר ואשר לעיתים איננו הוגן כלפי בן הזוג האחר. מדובר על חסרונות שיכולים להיות גדולים ולכן על כל בן זוג לקחת אותם בחשבון לפני שהוא נכנס לקשר.

סמכות עניינית של בית המשפט לדון במחלוקות בין ידועים בציבור

כל מחלוקת בין בני זוג ולרבות מחלוקת בין ידועים בציבור נידונה בבית המשפט לענייני משפחה שהינו בעל סמכות עניינית לדון בסוגיות המחלוקת. עובדה זו מחזקת את ההכרה שבכוונתו של המחוקק להשוות את מעמדם של בני הזוג הידועים בציבור למעמד בני הזוג הנשואים בכך שהוא מכניס אותם תחת הכותרת משפחה.

הסכם ממון בין ידועים בציבור

בני זוג יכולים להחליט לקשור קשר של ידועים בציבור במקום להינשא מסיבות שונות. אחת מהסיבות הינה שלאחד מבני הזוג יש רכוש שהוא אינו מעוניין לשתף עם האחר, ומעמד הקשר בין בני הזוג מקנה לבעל הרכוש מידה מסוימת של חסינות מפני חלוקה עתידית. אלא שעל אף העובדה שבני הזוג לא נישאו לא מדובר בחסינות מוחלטת אלא בחסינות יחסית אשר יכולה להתבטל על פי התנהגות הצדדים אם לא יעשו בניהם הסכם ממון או לו יעשו הפרדה ברורה ומוחלטת של השיתוף בנכסים.

על כן, בכדי להקל על מערכת היחסים בין בני זוג ידועים בציבור, להבטיח את רכושו של כל אחד מהצדדים מפני חלוקה ושיתוף עתידי, יש לערוך הסכם ממון ו/או הסכם חיים משותפים אשר יבהיר היטב את טיב היחסים בניהם, יקבע את זכותו של כל אחד מבני הזוג בנכסיו ויקבע את היקף שיתוף הזכויות בין בני הזוג ברכוש שיצטבר בעתיד.

יש לציין שהסכם ממון מקבל תוקף משפטי רק לאחר שבית המשפט נותן לו תוקף של פסק דין. הסכם ממון הינו אמנם הסכם צופה פני עתיד, ואולם התנהגות מסויימת של הצדדים להסכם יכולה להתפרש כהסכמה לבטלו, על אף שגם ביטולו מחייב החלטה בהסכמת בני הזוג בבית המשפט. מכאן שהסכם ממון יש לנסח באופן זהיר ומקצועי באופן שגם אם ישתנו נסיבות מאז נחתם ואושר בבית המשפט הוא ישמור על נכסיו של מי שרוצה לשמור אותם לעצמו.

לסיכום

בני זוג אשר מעוניינים לחיות כידועים בציבור, אפילו מהטעם שהם אינם בטוחים בהמשך הקשר הזוגי, ובה בעת מעוניינים לשמור על רכושם מפני חלוקה עם האחר בעתיד צריכים לערוך הסכם ממון שיקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט. ההסכם צריך להיות מנוסח היטב ובני הזוג צריכים להתנהג על פיו ללא כחל וסרק. הכל על פי הדרכה וייעוץ מתאימים מראש.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים:

הסכם ממון  |  יחסי ממון  |  הלכת השיתוף |  ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

1. הגדרות

בחוק זה –

"בית דין" –

(1)   בית דין רבני כמשמעותו בדבר-המלך-במועצתו, 1947-1922, ובחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953;

להמשיך לקרוא ←

1.   ציות לפסק דין של גירושין [תיקון: תשנ"ה, תש"ס, תשס"ד, תשס"ז]

(א)   קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2, צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה כמשמעותו בסעיף 2א או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן – צו הגבלה).

(ב)   לענין סעיף זה, אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.

להמשיך לקרוא ←

 1. השם הקצר

פקודה זו תקרא פקודת בזיון בית המשפט.

 2. פירוש

בפקודה זו יהא למונח "בית משפט" הפירוש דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –
"בית משפט" פירושו כל בית משפט אזרחי, לרבות בית משפט עירוני ובית משפט לקרקעות.

להמשיך לקרוא ←

1.        עקרונות יסוד [תיקון: תשנ"ד]

זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

1א.     מטרה [תיקון: תשנ"ד]

חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להמשיך לקרוא ←

ממזרים הנם ילדים שנולדו לאישה יהודיה הנשואה לבעל יהודי מגבר זר שהוא אינו בעלה, וכן ילדים שנולדו מיחסי עריות. 

המילה ממזר מופיעה בשני מקומות בתנ"ך, ובשני הקשרים שונים.

בספר דברים, פרק כ"ג פסוק ג' נכתב: "לא-יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא-יבא לו בקהל ה".

ובספר זכריה, פרק ט"ו פסוק ו' נכתב: "וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים".

בפרוש יונתן על דברים, פרק כ"ג, ג' נכתב: "חולונאי. כבר ביארנו שהוא לשון נכרי וזר כמו ופגע בו חילונאי וכאן דרש מלת ממזר וק"ל. ודמתרגם דביה מומא בישא דריש נוטריקון מום זרע רע".

והרמב"ן אומר שם: "ממזר. שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא, כלשון וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים (זכריה ט' ו'), יאמר שלא ישב באשדוד זולתי איש נכרי וזר שיעבור בו, כי יכרית גאון פלשתים ממנו".

ובפרוש אבן עזרא שם: ממזר. "אחז"ל הבא מן העריות והשני ממי"ן נוספין כממי"ן נהרסו ממגורות ואחרים אמרו כי הוא שם גוי וישב ממזר באשדוד כי רחוק הוא שיקרא שם ישראל ואף כי בעת הישועה בשם גנאי והמתרגם תפש דרך קצרה ודרש".

רש"י מוסיף על כך דוגמה מבראשית פרק ל"ו, פסוק כ"ד: "הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם".

במשנה, מסכת יבמות פרק ד', משנה י"ג נכתב: "איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב "לא יבא"; דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחיבים עליו כרת בידי שמים; והלכה כדבריו".

ובפרוש רש"י על יבמות דף ע"ח/ב: "ממזר כתיב מום זר. כל שיש בו מום זרות". ובתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין דף מ/א פרק ג הלכה יב גמרא נכתב: "אמר רבי אבהו מהו ממזר, מום זר".

והרמב"ם על הלכות איסורי ביאה פרק ט"ו, הלכה א: "אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות… בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה".

סוגים של ילדים ממזרים

על סוגים של ילדים ממזרים כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, פרק ט"ו, הלכה י': "שלשה ממזרים הם ממזר ודאי וממזר ספק וממזר מדברי סופרים. אי זהו ממזר ודאי זה שבא מן הערוה הודאית כמו שביארנו. וממזר ספק זה שבא מספק ערוה כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין או נתגרשה ספק גירושין. וכיוצא בהן מדברי סופרים כגון האשה ששמעה שמת בעלה ונשאת והרי בעלה קיים ובא בעלה הראשון עליה והיא תחת השני הרי הבן ממזר מדברי סופרים".

ועל גורלו של ממזר כתב רש"י על דברים, פרק כ"ג פסוק ג': "לא יבא ממזר בקהל ה'" – "לא ישא ישראלית".

ורבינו בחיי אומר שם: "לא יבא ממזר בקהל ה'. אינו מותר ליקח בת ישראל, אבל מותר הוא בגיורת שהתורה אמרה בקהל ה' וקהל גרים אינן נקראים קהל ה'. ולשון ממזר הוא מי שנולד מן העריות שיש בהן כרת או מיתת ב"ד".

במשנה, מסכת קידושין פרק ג', משנה י"ב נכתב: "כל מקום שיש קדושין ואין עברה – הולד הולך אחר הזכר; ואיזו? זו כהנת, לויה, וישראלית שנשאו לכהן, וללוי, ולישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עברה – הולד הולך אחר הפגום; ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קדושין, אבל יש לה על אחרים קדושין – הולד ממזר; ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין – הולד כמותה; ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית".

ושם במשנה י"ג, רבי טרפון אומר: "יכולין ממזרים לטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה – הולד עבד; שחררו – נמצא הבן בן חרין. רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר".

ושם בפרק ד', משנה א' נכתב: "עשרה יחסין עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי. כהני, לויי, וישראלי – מתרים לבא זה בזה. לויי, ישראלי, חללי, גרי, וחרורי – מתרים לבא זה בזה. גרי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי ואסופי – כלם מתרין לבא זה בזה".

ושם במשנה ג' נכתב: "כל האסורים לבא בקהל – מתרים לבא זה בזה; רבי יהודה אוסר. רבי אליעזר אומר: ודאן בודאן – מתר; ודאן בספקן, וספקן בודאן, וספקן בספקן – אסור. ואלו הן הספקות? שתוקי, אסופי, וכותי".

הרמב"ם כותב בהלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכה ז': "עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אף על פי שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה'."

ושם בפרק ט"ו, הלכה א: "אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר אבל הבא על שאר העריות בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה הולד ממזר ואחד זכרים ואחד נקבות אסורין לעולם שנאמר גם דור עשירי כלומר לעולם".

ושם בהלכה ז': "ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת מותרת לגר והבנים משניהם ממזרים שהולד הולך אחר הפגום שנאמר בקהל ה' וקהל גרים אינו קרוי קהל ה'".

על הסיבה להגבלות שחלות על ממזר מדבר המלבי"ם בפרוש על יחזקל פרק י"ח פסוק ד':  "הן כל הנפשות, ר"ל הגם שמצד הגוף יש לבן קירבה, אל אביו ואביו הוא מולידו, וחולאי הגוף ורוע תכונותיהם יורישו האבות אל הבנים".

הגבלות חברתיות מרתיעות

לסיכום האמור לעיל ניתן לומר שילד ממזר נולד עם פגם או מום זר משום שהוריו הביאו אותו לעולם לאחר שקיימו יחסי מין אסורים באשמת אחד מהם או שניהם. על ילדים ממזרים חלות הגבלות חברתיות מרתיעות בנישואין ותפילה, והטעם לכך הנו שאין לאפשר לפגם להשתרש לדורות הבאים בקהל בני ישראל, הם קהל ה'.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים:

הדין העברי  |  איסורי נישואין  |  שטר כתובה |  ממזרים

הדין העברי  |  סרבנות גט |  שטר כתובה | ילדים ממזרים

היהדות קובעת איסורי נישואין, איסור על קיום יחסי מין ואף איסורי קירבה בין גבר לאישה במקרים מסוימים בכדי למנוע תקלות חברתיות שעלולות לבוא כתוצאה מקרבה משפחתית, ו/או פגיעה בייחוס המשפחתי. המטרה הינה לשמור על חוסנו של התא המשפחתי המתגבש ולאפשר לו להתקיים בדרך שבא הוא יוכל למלא את תפקידו וייעודו בדרך הטובה ביותר. נעמוד על מספר דינים בנושא:

איסורי נישואין בין קרובים (איסורי עריות) – כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש, אך על שלושה דברים נאמר: "יהרג ובל יעבור", ואלו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. (תוספתא שבת, ט"ז, י"ד; בבלי, סנהדרין דף עד/א').

קדושים תהיו

גילוי עריות הינם יחסי מין בין גבר לאשת איש, או יחסים בין גבר לקרובת משפחה. אשת איש הינה אישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי כדמו"י. ובניהם לא רק יחסי מין אסורים, אלא כל קרבת בשר, לרבות חיבוק ונישוק, שנאמר: "ואל אישה בנדת טמאתה לא תקרב" (ויקרא י"ח, י"ט). כלומר, אין לעשות שום קרבה, וגם חיבה, מלבד החיבה בין האב לבתו והאם לבנה. ועל כך אמרו חז"ל: "קדושים תהיו: הוו פרושים מן העריות ומן העברה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" (רש"י על ויקרא י"ט, ב').

סוג עריות ואיסורים

יש סוג עריות שהעובר עליהן חייב מיתת בית דין. יש עריות האסורות באיסור כרת, איסורי עשה ואל תעשה, ויש איסורים מדברי סופרים הנקראים גם "שניות לעריות".

א.      איסורי מיתה וכרת – העריות שעונשן מיתה הן: אשת איש, אמו, אשת אביו, כלתו, בתו, בת בנו, בת אשתו, בת בנה, בת בתה ואם אשתו. הבא על אחת מהן במזיד ובהתראה חייב מיתה. אם בא במזיד ובלי התראה, חייב כרת. בא בשוגג, חייב להביא קרבן חטאת. שאר העריות המנויות בפרשת "אחרי מות" – איסורן איסור כרת. אחד האיש ואחד האישה שווים לעונש ולקרבן. היה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, או היא מזידה והוא שוגג. המזיד חייב כדין מזיד, והשוגג חייב כדין שוגג.

הבא על הערווה (שעונשה מיתה או כרת) והוליד ממנה בן או בת. הנולדים הוא "ממזר" וגם בני בניו ממזרים עד סוף כל הדורות. עליו נאמר: "לא יבוא ממזר בקהל ה'" (דברים כ"ג, ג'). לממזר אסור לשאת בת ישראל, אך הוא יכול לשאת ממזרת או גיורת. לממזרת אסור להינשא לישראל אך היא יכולה להינשא לממזר ולגר. קידושין אינם תופסים אצל מי שקידש אישה מן העריות שאיסוריהן במיתה או בכרת. אישה פנויה שלא נתקדשה לאיש וילדה לו ילד, הוולד כשר.

ב.      איסורי לאו ועשה – איסורי ביאה שאין בהם עונש כרת נקראים "איסורי לאווין" או "איסורי קדושה". לדוגמא: אישה אלמנה שנישאה לכהן גדול. גרושה, או זונה שנישאה לכוהן. ממזרת שנישאה לבן ישראל. בת ישראל שנישאה לממזר. יבמה שנישאה לזר, וכד'. אישה שהתגרשה מבעלה נישאה לבעל שני, התגרשה מהבעל השני וחזרה ונישאה לבעלה הראשון. אישה שזנתה תחת בעלה אסורה על בעלה ועל בועלה.

ג.       שניות לעריות – עריות אסורים מדברי סופרים, כגון: אשת אחי האם, אשת אבי אביו, חלוצה (אישה שחלצה) האסורה לכוהן ועוד. הרמב"ם מונה עשרים נשים אשר אסורות באיסור "שניות לעריות" בהלכות אישות א', ו'. בניגוד לאיסורי מיתה וכרת, שהקידושין בהם אינם תופסים, באיסורי לאו ועשה ושניות לעריות הקידושין תופסים והאישה היא אשת איש לכל דבר, אלא שהחכמים יחייבו את בני הזוג בגט.

דינים לחיזוק קשר הנישואין – דינים שבאים לגרום לכך שהיחס אל נישואין יהיה רציני, והכניסה לחיי המשפחה תהיה במטרה להישאר בחיי המשפחה לכל החיים. מסיבה זו נישואין וגירושין חייבים להיות בהסכמת הגבר והאישה.

דינים לשמירה על הצביון העם היהודי – נישואין בין יהודים לנכרים (נשואי תערובת) אינם תופסים. "המקדש גויה או שפחה אינם קידושין, אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה קודם הקידושין. וכן גוי ועבד שקידש בת ישראל, אין קידושיהם קידושין. ישראל מומר שקידש, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה מרצונו, הרי אלו קידושין גמורים, וצריכה ממנו גט" (הרמב"ם, אישות ד', ט"ו).

למעשה, דינו של מומר לעניין זה הוא כדין יהודי גמור משום שאין אדם יכול למחות על יהדותו. על פי היהדות, יהודי נשאר יהודי אפילו אם הוא ממיר את דתו לדת אחרת, ו/או עובד עבודה זרה. לעומת היהודי, גוי נחשב יהודי לכל דבר ועניין מרגע שהתגייר, גם אם חזר ושב והמיר את דתו, הוא נשאר יהודי, וקידושיו תופסים.

נשואי תערובת

נשואי תערובת הם בכלל איסורי עריות. הבן הנולד מנישואין פסולים אלו הולך אחר האם. אם האם יהודייה, הוא יהודי, ואם האם גויה, הוא גוי.

על נשואי תערובת כותב הרמב"ם:

"עוון זה, אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך, שיש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערווה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל נחשב, אף על פי שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו, שנאמר (דברים ז' ד') 'כי יסיר את בנך מאחרי' – מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ודבר זה גורם להידבק בעבודה זרה שהבדילנו הקב"ה מהם, ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו" (איסורי ביאה י"ב, ח'-ט').

דינים לשמירה על זהות אביו של הילד

מטרתם של דינים אלו הינה לגרום לכך שכל אדם יוכל לדעת מי הוא אביו. ילד ששואל מי הוא אביו ואימו משתיקה אותו נקרא: "שתוקי".

א.      עד למאה האחת עשרה, ועוד בטרם קבע רבנו גרשום חרם על ריבוי נשים, גבר יכול היה לשאת שתי נשים, לעומת האישה שמעולם לא ניתנה לה אפשרות להינשא לשני בעלים. הסיבה לכך הינה שאם אישה תינשא לשני גברים יכול להיווצר מצב שהילד לא ידע מי אביו, דבר שלא יקרא אצל ילד במשפחה של בעל שנושא שתי נשים.

ב.      תורת ישראל אוסרת על הבעל לנאוף באשתו ועל האישה לנאוף בבעלה. אמנם חומרתה של עבירת הבגידה שווה לגבר נשוי ואישה, אולם באשר לילד הנולד נמצא שהאישה הנואפת עלולה ללדת ילד שלא ידעו מי אביו מולידו. ולכן, כאשר נודע דבר בגידת האישה בבעלה, היא תהיה אסורה על בעלה ובועלה.

ג.       אישה שהתגרשה או התאלמנה מבעלה, חייבת לחכות שלושה חודשים לפני שתתחתן שנית, וזאת משום שיש לברר אם האישה בהריון, ולמנוע מצב שלא ידעו מי הוא אביו של הילד.

דינים לשמירה על עתידו וייחוסו של הילד בחברה

א.      ילד שנולד לאישה יהודיה אשר נשואה לבעל יהודי, והיא הרתה לגבר שהוא אינו בעלה נקרא: "ממזר". ההגבלות שחלות על ממזר בתפילה ונישואין קשורות לעיקרון שמירת סדר היחסים במשפחה, והן באות בכדי להרתיע את ההורים ובעיקר את האישה מללדת ילד במסגרת של קשרים אסורים.

ב.      במשנה, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ב נכתב: "בכל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר. ואיזו? זו כוהנת לוויה וישראלית, שנישאו לכהן וללוי ולישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. ואיזו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת לישראל, בת ישראל לממזר".

"וכל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין, הוולד ממזר. ואיזה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמותה. ואיזה? זה ולד שפחה ונכרית".

ג.       כהן שנשא אישה אשר פסולה לו, בניו נקראים "חללים". הבנים נפסלים לכהונה, והם מותרים לשאת אישה אשר אסורה לכהן. הבנות נפסלות מלהינשא לכהן. כוהנים אלו אינם מפסיקים להיות כוהנים, אבל הם מאבדים את זכויות הכהן. כגון: אינם עולים ראשונים לתורה ואינם נושאים כפים, (או"ח קכ"ח, מ').

לסיכום, המשנה מבחינה בין סוגים שונים של נישואין

א.      נישואין רגילים בהם הבן הולך אחר האב. כהן וישראלית – הבן כהן. ישראל ובת כהן – הבן ישראל. ישראל ולוויה – הבן ישראל.

ב.      נישואין שיש להם תוקף, אבל יש בהם איסור, הבן הולך אחר הפגום. כהן שנשא גרושה, הבן נקרא "חלל" והוא נפסל מן הכהונה.

ג.       נישואין שהם אסורים לזוג הספציפי הזה, אבל כל אחד מהם יכול להתחתן עם יהודי אחר. לדוגמה: אח שנשא את אחותו – הבן ממזר.

ד.      נישואין שאינם חלים כלל, כמו נשואי תערובת – הבן הולך אחר האם.

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

• האם נכון לחתום על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין ?

• האם חיים משותפים של בני זוג שהתגרשו מבטלים חוזה גירושין ?

• האם בית הדין הרבני חייב לעדכן את משטרת הגבולות על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ?

• כיצד בית המשפט מבחין בין אבהות אזרחית לבין אבהות דתית ?

• האם יש לחייב אישה בהוצאות משפט על תביעת אבהות כוזבת ?

• האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

הורות בהגדרה הינה הצד המעשי של קיום החובות כלפי ילד וההנאה מהזכות להיות הורה לעומת האפוטרופסות שהינה הקשר המשפטי אשר מאפשר לקיים את קשר ההורות. אל הורות הינה תופעה שבה אדם בוחר במודע להימנע מלקיים כל קשר של הורות.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 הינו החוק העיקרי אשר גודר את היקף זכויותיהם וחובותיהם של האפוטרופוסים על ילד כאשר אפוטרופסות הינה ההגדרה המשפטית של הקשר הבסיסי בין ההורה לילד, וההורות היא הצד המעשי של האפוטרופסות אשר בא לידי ביטוי בפעולות ההורות עצמן ומכוח חוקים נוספים אשר מתחברים לקשר.

אפוטרופסות והורות טבעיים מוקנים לאדם מעצם העובדה שהוא מביא ילד לעולם וחזקה על ההורים שהם פועלים לטובת ילדיהם. עם זאת, נדרש לקחת את תפקיד ההורות במלוא הרצינות והאחריות הנדרשת, ואין להתייחס אליה כאל דבר מובן מאליו.

הורות היא "מקצוע" קשה ומפרך משום שיש בו מעט כללים, קשה ללמוד אותו, הוא כולל חובות רבות של ההורה כלפי הילד ולכל ילד יש לנהוג על פי דרכו. למעשה, "הזכויות" היחידות שהורה יכול לקבל מקשר ההורות הינן את חדוות הגידול ואת הכבוד והיראה שהילד יכול להעניק להורה בקשר עמו.

ואף על פי כן, בני זוג מוכנים להשקיע אנרגיה רבה ומשאבים עצומים בכדי להשיג את קשר ההורות ולממש אותה, והסיבה העיקרית לכך הנה ש"מקצוע" ההורות הוא גם אחד מה"מקצועות" המהנים והמספקים ביותר שיש לאדם.

ולראיה, בני זוג אשר אינם מצליחים להביא ילד לעולם באופן טבעי, מוכנים לעבור אין ספור טיפולים קשים ומייגעים בכדי לזכות בהורות. בני זוג אחרים מוכנים לעבור יבשות וימים, ולשלם סכומי עתק בכדי לממש קשר של הורות ואפילו על ילד שיולד להם מאם פונדקאית או על ילד שאימצו אף שאין הם יודעים מי הם הוריו הביולוגים. ולציין גם את עניין תרומת הזרע והביציות שהם סידור בפני עצמו. 

לעומת אפוטרופסות על ילד אשר מוקנית לכל הורה באופן שווה, משמורת ילדים מציין את זמן השהות של הילד אצל כל הורה. כאשר נקבע הורה משמורן משמעות הדבר שהילד שוהה אצלו יותר מאשר אצל ההורה האחר ומטבע הדברים הוא גם יכול לספק לילד את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיים יותר מהאחר, לטוב או לרע. מכאן שהיכולת של ההורה המשמורן להשפיע על אורחות חייו וחינוכו של הילד יכול להיות גדול משל האחר.

בעבר, משמורת הילדים ניתנה לרוב לאם, לעומת האב שקיבל הסדרי ראייה מקובלים ואשר ניתנו לו כעבור זמן, לעיתים ארוך מידי. כיום המצב שונה וככל שאבות מבקשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, חזקת הגיל הרך אשר עמדה בעבר לרועץ בפני גברים שביקשו זמני שהות נרחבים או משמורת משותפת תדחה מפני עקרון טובת הילד.

יש לציין שבבסיס צרכיו החיוניים של הילד הוא זקוק לקיומה של הורות חיובית אשר באה לידי ביטוי בעת שכל אחד מההורים ימצא את מלוא פוטנציאל התרומה הייחודי שהוא יכול להעניק מעצמו למילוי צרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים של הילד. אך לא זו בלבד, אלא שקשר תקין בין הוריו של ילד וקו יציב בנוגע לאופן הגידול והטיפוח שלו הינם תנאי אשר משרת כהלכה את עקרון טובת הילד.

מתברר שבזמן הליכי פרידה או גירושין בין ההורים ובלהט המחלוקות, לעתים קורה שההורים שוכחים שהילדים נמצאים בסביבה ועד כמה הם נפגעים מההתנצחויות בניהם. במאבקים בין ההורים הם מטלטלים את הילדים מצד לצד, דבר שהוא הכי פחות טבעי לילדים והכי שנוא עליהם.

כאן נכנס או אמור להיכנס בית המשפט אשר אמור לתת פתרונות בכל מקרה שבו יהיה חשש לפגיעה בטובת הילדים מצד הורה כזה או אחר. 

אל הורות

אל הורות הינה תופעה שבא בני אדם אינם מעוניינים לקיים קשר של הורות כלל, ועניינו רואות כי מדובר בחריג שבחריגים לכלל. החוק אמנם איננו מעניש אדם על הבחירה להימנע מלהביא ילדים לעולם, אך בתרבויות שונות תופעה זו זוכה לגינוי וסלידה.

בדתות שונות מדובר במעשה של חטא, ולדוגמא ביהדות, המצווה הראשונה בתורה הינה: "ויאמר להם אלהים, פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א', כ"ח). מכאן שכל אדם מאמין חייב בהולדת ילדים, ולפי הפסוק אף כל המרבה הרי זה משובח.

תופעת האל הורות החלה להתפתח עם המהפכה התעשייתית של המאה ה- 18, כאשר מעשיי ידיו של ילד בעבודה לחיזוק הפרנסה המשפחתי כבר לא היה קריטי. ויתרה מזאת, המעבר המדורג של בני האדם מחיים כפריים לחיים עירוניים גרם לכך שההוצאות לגידול ילד עוד הוסיפו והכבידו על ההורים.

לתופעת האל הורות נודעו סיבות נוספות, רובן פסיכולוגיות אך לא רק. חלק מהאל הורים נמנעים מהבאת ילדים מחשש שהטיפול בילדים יפגע להם בהגשמה העצמית, בקריירה המקצועית ועוד. נשים עלולות להיות אל הוריות בגלל הפחד מהכאבים שילוו את ההיריון והלידה, ושינוי במבנה הגוף.

הורות מול אל הורות

אדם מטבעו הינו יצור חברתי אשר אין בכוחו לספק בעצמו ולעצמו את כל צרכיו ומכאן שלאדם תלות הדדית, חברתית וחיונית בסביבתו אשר בתוכה נמצאים בדרך כלל גם צאצאיו. כידוע, חברה איננה יכולה לשפוט או להעניש אדם כל עוד אין הוא מזיק לאחר, ותופעת האל הורות ככל שתהיה חריגה אין בה בכדי לפגוע באיש. מכאן עושה הרושם שהבוחר באל הורות יבחר בדרך כלל גם בבדידות.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

ראו מאמרים נוספים:

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

אדם או גוף אשר רשאי לבצע פעולות משפטיות בשמו של אדם אחר נקרא אפוטרופוס. היקף האפוטרופסות על חובותיו, זכויותיו ופעולותיו של האפוטרופוס מוסדר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. קיימת אפוטרופסות על פי מינוי בית המשפט לאדם אשר אינו מסוגל לטפל בענייניו באופן עצמאי, (אדם אשר מכונה חסוי). אך גם קיימת אפוטרופסות טבעית אשר ניתנת להורה באופן אוטומאטי על קטין שהביא לעולם עד שהוא מגיע לגיל 18.

בקשה למינוי אפוטרופוס

אפוטרופסות על חסוי מחייבת פניה מוקדמת לבית המשפט בבקשה להכריז עליו כפסול דין. בית המשפט יקבע אם האדם הוא פסול דין, ואת היקף האפוטרופסות אשר יכולה להינתן בדין ו/או ברכוש ו/או בגוף ו/או בנפש. בקשה למינוי אפוטרופוס נעשית בדרך כלל על ידי אחד מקרוביו של האדם אשר אינו מסוגל לטפל בענייניו.

הרשות להחזיק בקטין

בעניינו של קטין, הוריו הביולוגיים הם האפוטרופוסים הטבעיים על הקטין מכוח קשר ההולדה, ומכאן קנויה להם זכות ההורות והחובה לשמור על זכויות הילד במשפחה. אפוטרופסות זו של ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לכלל צרכי הקטין לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד, שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. וכן צמודה לאפוטרופסות גם הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו, וגם הסמכות לייצגו.

האפוטרופסות הטבעית של ההורים מחייבת אותם לפעול עבור הקטין בהסכמה ועל פי עקרון טובת הילד כפי שהורים מסורים אמורים לנהוג בנסיבות העניין, וכן, חזקה על הורה שהסכים לפעולת ההורה השני בעניין מסוים כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, למעט במקרה שאינו סובל דיחוי, שאז רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.

הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין

הכלל הוא שהורים רשאים לבצע מיוזמתם ועל פי דעתם את כל הפעולות עבור הקטין וגם לייצגו. אולם לכך יש סייגים אשר מוסדרים בסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. ואלה הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית המשפט אישרן מראש:

(1)     העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשייה, במלאכה או במסחר, או של דירה;

(2)     פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק;

(3)     נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין;

(4)     נתינת ערבות;

(5)     פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין.

לסיכום

אפוטרופסות על קטין הנה זכות טבעית אשר קנויה להורים מעצם קשר ההולדה. אלא שזכות האפוטרופסות על הקטין עדיין מכילה את חובת ההורות אשר במרכזה עומד עיקרון טובת הילד. אמנם, חזקה על הורים שכל פעולותיהם כלפי הילד נעשות בכדי להיטיב עמו, אולם ככל חזקה אחרת גם חזקה זו ניתנת לסתירה, וכאשר היא נסתרת, (והיא לעומת המשמורת של הילד קשה מאוד לסתירה) עלול ההורה לאבד את זכות האפוטרופסות ואיתה גם את הזכות ואת חובת ההורות.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים

משמורת ילדים  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא