כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.
אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.
חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.
הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.
יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.
ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.
בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.
מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.
לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.
יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.
