הקדמה

בני זוג נשואים אשר מעוניינים להתגרש נכנסים לתהליך אשר נקרא תהליך גירושים. תהליך הגירושים אמנם מתחיל בפעולה יזומה של אחד מבני הזוג כלפי האחר אך תהליך גירושים לעולם אינו קם ואינו מתהווה ביום אחד.

תהליך גירושים יכול להתחיל בפנייה של אחד מהצדדים לשני בבקשה להתגרש, או בפניה פורמאלית לערכאות משפטיות בכדי לקדם ולקיים זאת. למעשה, מי שיוזם פתיחתו של תהליך גירושים מצביע על העובדה שהוא מבקש לערוך עם בן זוגו הפרדה זוגית, פורמאלית, רכושית וכד'   

הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין

החוק הישראלי נותן לבית הדין הדתי סמכות בלעדית ספציפית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג בעלי דת שווה מוכרת. כך שעל פניו תהליך גירושים צריך להתחיל בבתי הדין הדתיים וגם להסתיים שם. אלא שעל פי הפרקטיקה הנהוגה מזה שנים, בתי הדין הדתיים אינם מקדמים בברכה הליכי גירושין.

לדידם של בתי הדין הדתיים, הכלל הוא שהנישואים הם חוזה שיש לקיים וכאשר אחד מבני הזוג מעוניין לצאת מהתחייבויותיו להסכם עליו להוכיח שהפרת ההסכם בפועל או מלכתחילה נגרמה על ידי בן הזוג השני.

קיימות עילות הלכתיות שונות אשר מאפשרות לכל אחד מבני הזוג לדרוש לחייב את השני בגירושין, אלא שבדרך כלל קשה מאוד להוכיח את העילות בראיות מספקות. כך נשאר בין הזוג אשר מעוניין להתגרש תקוע עם הצד השני בזוגיות, בהרבה מקרים גם תחת קורת גג אחת, מבלי שיש באפשרותו להשתחרר ממסגרת הנישואין.

סמכות מקבילה בתהליך גירושים

כאמור, לבתי הדין הדתיים קיימת סמכות ספציפית לדון בענייני גירושין, אלא שבשאר העניינים שבמחלוקת בין בני זוג כגון: משמורת ילדים, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש וכד', לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון בהם.

אף שבתי הדין הרבניים מונו מכוח דין אזרחי והם מחויבים לפסוק לפיו גם אם הוא מפנה להוראות הדין האישי, עדיין קיים שוני בין הפסיקה הדתית לבית הפסיקה האזרחית. אחת הדוגמאות היותר שכיחות לכך הינה שבתי הדין הדתיים ימנעו או ידחו חלוקת רכוש בגירושין כל עוד אין בפניהם מסמך אשר מצביע על גירושים בהסכמה הדדית או ראיות חד משמעיות שיש בהן לחייב את אחד מבני הזוג בגט.

מרוץ הסמכויות בתהליך גירושים

ההלכה הינה שבמקרים בהם לבתי המשפט ובתי הדין יש סמכות מקבילה לדון בנושא מסוים, הערכאה אשר נתבקשה לדון בו לראשונה מקבלת את היתרון כלפי האחרת. כאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות".

במקרים רבים יש משמעות גדולה לכל אחד מבני הזוג היכן מתנהל תהליך גירושים. נהוג לומר שבדרך כלל יש לגבר יתרון בבתי הדין הדתיים, ולעיתים זה נכון, אבל מה שיותר נכון הינו שמי שיוזם תהליך גירושים הוא אשר זוכה ביתרונות כאשר הוא מגיש ראשון את התביעות לערכאה הנוחה לו.

החלטה האם ולאן להגיש תביעות במסגרת תהליך גירושים הינה מלאכה אשר דורשת הרבה ידע וניסיון. החלטה שגויה עלולה לעלות לבעל הדין נזק, לעיתים בלתי הפיך. ואם נזכיר את היתרון שנותן החוק לאם במשמורת ילדים ומזונותיהם הרי שגבר חייב לנהוג המשנה זהירות לפני שהוא פונה לערכאות.

זכויות הגבר במשפחה – הסיוע לגבר

באידאה נצבר ניסיון רב בעניינים אלו ומכוח שמירה על זכויות הגבר במשפחה יכול הגבר לקבל את מלוא הסיוע הרלוונטי אשר נחוץ לו להתמודד בסוגיה זו. כהערת אגב נוסיף שעל אף שעניינים אלו נראים לפעמים פשוטים, הם אינם, ולכן לא מומלץ לגבר לעשות זאת לבד.    

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הליכי גירושין מחייבים בדרך כלל אדם להתמודד עם בעיות רגשיות וכספיות מיוחדות אשר גוזלות ממנו אנרגיה רבה עקב הקרבה והתלות ההדדית שיש בין בני המשפחה. לאדם ברור שכל טעות בשיקול דעת, חוסר ידע או טיפול בלתי הולם בסוגיה, יכולים לגרום לו וילדיו נזקים גדולים ובלתי הפיכים. דא עקא, שיש הורים אשר בתקופת הליכי גירושין נמצאים עסוקים כל כך בעצמם עד שהם אינם נותנים את הדעת לגודל הפגיעה האפשרית בילדים, אשר מצביעים על המצוקה הנפשית בה הם נמצאים בבעיות התנהגות.

צרכי הגוף וצרכי הנפש

אין חולק שמשחר בריאתו זקוק האדם למלא את צורכי הגוף והנפש. אך לעומת אדם בוגר שחזקה עליו שהוא יכול לספק אותם לעצמו, ילדים קטינים מוחזקים כחסרי ישע וחסרי יכולת למלא את צורכיהם באופן עצמאי, ולכן הנורמה מטילה על הוריהם את החובה הראשונית, מכוח האפוטרופסות הטבעית, לספק את צורכיהם ההכרחיים למחיה. צרכי הגוף בהכללה הנם מזונות ילדים אשר מוגדרים כמזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג, רפואה וכד'. צרכי הנפש הנם חינוך, אהבה, תמיכה רגשית וכד'.

היכולת לממש את טובת הילדים

למעשה, ילד ירצה לקבל מכל אחד מההורים את המקסימום שהוא יכול להעניק לו, ויש לומר שזו גם טובת הילד בעיקרה. אולם טובה זו הופכת לרעה ככל שהילד חווה מחסור בסיפוק צרכיו החיוניים למחיה. יחד עם זאת, הורה יכול למקסם את הנתינה שלו לילדים כאשר יש לו במצטבר מודעות והבנה לצורכי הילדים, רצון להעניק להם אותם, וגם את היכולת לממש זאת.

בהליכי גירושין קורה שהורים אינם נותנים מספיק את הדעת לצורכי הילדים, והיכולת לממש את טובתם מופרעת על ידי העיסוק במלחמות הדדיות, ו/או בהישרדות ו/או על ידי פעולות מכשילות מצד ההורה השני. למעשה, ככל שמדובר בהליכי גירושין קשים יותר, כך תימנע מהילד היכולת לקבל מכל הורה בנפרד ומשני ההורים גם יחד את התמיכה הפיזית והנפשית לה הוא כה זקוק, וככל שהילד קטן יותר ומידת ניזקקותו להורים גדולה יותר, כך גם פגיעתו תהיה קשה יותר.

כלל ההדדיות

ילדים מהווים ברוב המקרים מראה של היחסים בין ההורים, וסימפטום של יחסים גרועים בין ההורים יכול יבוא לידי ביטוי אצל ילדים במופנמות יתר, מוחצנות יתר, שובבות, בעיות קשב וריכוז, ירידה בהישגים במוסדות החינוך ועוד. בהתנהגות זו מביעים הילדים סימנים של מצוקה וקריאה לעזרה שבמקרים רבים אינה נשמעת ואינה נענית כלל.   

אלא שבחיים, כך מסתבר, פועל "כלל ההדדיות", ובדרך כלל מתברר שהנזק אשר הורים גורמים לילדים בכלל ובהליכי הגירושין בפרט, יחזור להורים חזרה ברבות השנים.

הפחתת יכולת הנתינה החוזרת של הילד

עינינו רואות שבין הורים לילדים קיימים מעין יחסי גומלין טבעיים, כאשר מחד אהבה של הורים לילדים מוגדרת ונראית ברגיל כאהבת חינם. כלומר, ההורים יעשו כל שביכולתם בכדי להיטיב עם הילדים וזאת מבלי לדרוש תמורה כל שהיא. ומנגד על הילדים מוטלת החובה לכבד ולירא את ההורים ובכך הם מסיבים להם עונג, שמחה ונחת. פגיעה של הורים בילדים גורמת להפחתת יכולת הנתינה החוזרת של הילד בהקניית נחת וחדווה להורים, ובכך יפגעו במהלך השנים גם ההורים עצמם.

התלות שיש לילדים בקיום הורות מיטיבה

לסיכום, אין ספק שהליך פרידה או גירושין בין בני זוג גורמים למשבר משפחתי אשר אינו פוסח כלל ועיקר על הילדים הנמצאים בתווך. אך אל להם להורים לשכוח את התלות שיש לילדים בקיום הורות מיטיבה עבורם ואת החובה המוסרית והמשפטית שההורים חבים לילדים מעצם הבאתם לעולם. חשוב לציין שבעיות התנהגות של ילדים בתקופת הליכי גירושין יהוו תמרור אזהרה למצוקה שחשים הילדים בתהליך הגירושים. 

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה