יישוב סכסוך במסגרת יחידת הסיוע

יישוב סכסוך בין בני משפחה הינו הליך גישור אשר מתקיים ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה או ליד בתי הדין הדתיים. מדובר בהליך חובה שיש לעבור בטרם ניתן להגיש תביעות בין צדדים לסכסוך. מטרתו של ההליך הינו לאפשר לצדדים להגיע להסכמות ביניהם שיקבלו לאחר מכן תוקף של פסק דין. בני משפחה מוגדרים בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 ובחוקים נוספים כגון: החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, ועוד.

טופס בקשה ליישוב סכסוך איננו צריך להכיל כל מידע למעט הפרטים האישיים של הצדדים אשר יאפשרו ליצור עימם קשר. הליך הגישור מתקיים בדרך כלל מול עובדת סוציאלית, על אף שהחוק מאפשר גם לבעלי מקצוע נוספים אשר עברו הסמכה לגישור לגשר בין הצדדים.

תוכנית הגישור ביחידת הסיוע מתוכננות לארבע מפגשים שהראשון בהם הינו מתן מידע, המפגש השני הינו מפגש היכרות והשלישי והרביעי הינם מפגשי תיאום, או בראשי תיבות פגישות מהו"ת. במקרים מסוימים ניתן להמשיך למפגשי גישור נוספים.

החוק מחייב להגיע לפגישת הגישור הראשונה וככל שאחד מהצדדים איננו מודיע כי הוא מוותר על המשך הגישור אז גם לאחרות, אך החוק איננו מחייב להסכים לדבר. סעיף 3 (ב) (1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה אמנם קובע כי אי התייצבות לפגישת הגישור כמוה כאי התייצבות לדיון משפטי, ואולם בפועל הדבר לא נאכף כלל.

הליך יישוב סכסוך הוא הליך גישור וולונטארי מטעם המדינה ובתי המשפט אשר יכול לחסוך לצדדים לסכסוך זמן, טרחה וממון, אך גם למדינה יש אינטרס לסיים את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט בכדי לחסוך לעצמה משאבים שיפוטיים יקרים. כמו כל הליך של גישור, הליך של יישוב סכסוך הינו הליך חסוי שפרטיו אינם נמסרים אפילו לבית המשפט. יחידת הסיוע שליד בתי המשפט מיידעת את בית המשפט רק כאשר הצדדים לסכסוך אינם מעוניינים להתנהל בהליך של הגישור בכל שלב שהוא, עד אישור הסכם ביניהם שיקבל תוקף של פסק דין.

כבר היה מי שאמר לדוגמא שכאשר שניים מתווכחים למי שייך תפוז מסוים, במשפט יכול השופט להכריע למי הוא שייך על פי הראיות שיוצגו בפניו, ואולם בהליך של גישור ניתן לבדוק מה לכל אחד מהצדדים חשוב בתפוז ובהתאם לצורך יכול אחד מהצדדים למשל לחשוק במיץ של התפוז והשני בקליפה. כך ניתן להביא את הצדדים להסכמה שכל אחד יקח מהתפוז את מה שחשוב לו מבלי שיצטרכו להיכנס להליך משפטי ארוך של הבאת ראיות, עדים וכיוצא בזה.

ואולם בהליך של יישוב סכסוך לא הכל ורוד, כאשר במקרים רבים ידו של החזק מבני המשפחה ובעל הנוכחות וההשפעה תהיה על העליונה. וכן, מדובר בהליך קצר, אשר לעיתים איננו לוקח בחשבון משמעויות של נושאים אשר עלולים לצוץ בעתיד. בניגוד אולי למה שניתן לחשוב, לרוב ידן של נשים היא על העליונה בהליכי הגישור וזאת מהטעם שלאישה יש זכות עודפת לקבל את משמורת הילדים ואת המזונות שלהם ובגישור הרבה יותר קל למגשרות להיצמד לזה.

חשוב לציין כי הליך של יישוב סכסוך מוגדר כהליך אשר מטרתו להביא את הצדדים להסכם וכל עוד אין הוא פוגע בעקרון טובת הילדים או נוגד את תקנות הציבור הוא יכול להתקבל ביחידת הסיוע או בבית המשפט או בית הדין הרבני גם אם הוא מקפח בהרבה את אחד מהצדדים. מכאן ניתן להבין שזה גם חסרונו הגדול של ההליך.

יצוין כי הליכי גירושין בין בני זוג הינם הליכים מורכבים ובעלי השלכות לשנים רבות קדימה, ועל כן ככל שיש משותף בין בני זוג כך נדרשת בחינה עמוקה יותר בפרטים אשר יביאו לסיום ההליכים באופן צודק. יש טעם לפגם בכך שהמגשר או המגשרת אינם חייבים להבין כלום בנושאים של דיני משפחה. למעשה, ככל שבין צדדים לסכסוך יש פחות מן המשותף ופחות נושאים שבמחלוקת כך הליך של יישוב סכסוך יכול להתאים יותר.

כך למשל, גבר יכול לוותר על רכוש ומשאבים ו/או להתחייב לשלם סכום מזונות ילדים גבוה בשביל להיחלץ מהנישואין ולפתוח דף חדש בחיים, אך בדיעבד יתברר לו כי עשה טעויות קשות בכך. את הנעשה קשה מאוד להשיב לקדמותו והגבר יישאר עם התחייבויות אשר יכבידו עליו מאוד במשך שנים ארוכות.

וכן, ביישוב סכסוך אין פתרון מסודר לברר חשד או חשש לכך שאחד מבני זוג העלים כספים או חסכונות מבין הזוג השני ועוד בירור של נושאים נוספים. בעניינים אלו אין מנוס מאשר להגיש תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתה בקשה לגילויי מסמכים.

על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה יש עיכוב הליכים לזמן מוגדר אשר מונע מהצדדים לסכסוך להגיש תביעות שונות, פרט לבקשות דחופות. לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים ובהעדר הסכמה על הפרטים שבמחלוקת, יש למי שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך 15 ימים להגיש תביעה בכל ערכאה שהוא חפץ בא, שיכולה להיות ערכאה שונה מהערכאה שבה פתח את ההליך של היישוב סכסוך.

לעיתים, יש בזה טעם לפגם משום שהזמן אשר עובר מיום פתיחת הבקשה ליישוב סכסוך וקל וחומר אם בן הזוג השני מגיע לפגישות המהו"ת מאפשר לצד שפתח אל ההליך לצבור מידע על הצד השני אשר יוכל לסייע לו לאחר מיכן להחליט באיזה ערכאה הוא רוצה להגיש את התביעות כך שהמרוץ להגשת הבקשה ליישוב סכסוך רק הפכה להיות מהירה יותר כטקטיקה וללא קשר לעובדה אם ברצונו של פותח הבקשה להגיע להסכם או לא.

לבתי הדין הרבני ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון בנושאים שונים במשפחה. אמנם הם מחויבים לפסוק על פי אותו הדין, ואולם בגלל שקיימות בניהם פרשנויות שונות לדין, האפשרות שעל אותה התביעה יתקבלו תוצאות שונות קיימת ואף מתקיימת. בתי הדין הרבני ובמיוחד בתי המשפט לענייני משפחה לא אהבו זאת וניסו להימנע מכך ככל הניתן, אך ללא הצלחה רבה.

משום שאין אפשרות לדון באותו הנושא בשתי הערכאות נקבע שמי מבני הזוג שהקדים תביעות לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, קנה את הסמכות של אותה הערכאה לדון בהמשך הסכסוך, למעט ענייני נישואין וגירושין שהם בסמכות בלעדית של בית הדין הרבני. מכאן נודע המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט אשר דרבן את כל אחד מהצדדים להגיש תובענות ראשונות לערכאה אשר נראית לו טובה עבורו לדיון בסכסוך.

כאן הגיע החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והוסיף עוד שמן למדורה וספק רב אם החוק נחוץ כאשר ידוע שהחוק ממריץ צדדים להגיש את הבקשה לישוב סכסוך בהיותה בקשה פשוטה שלא עולה דבר ואין לכתוב בה דבר למעט פרטים אישיים. מנגד יש לבקשה זו כאמור משקל רב להמשך התביעות והדיונים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה.

נדחתה תלונת אם כנגד אב על פגיעה מינית בבת

הגשת תלונות שווא של אימהות כנגד אבות

בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה משמעותית בהגשת תלונות שווא של אימהות כנגד אבות על אלימות כנגדן ואף על פגיעות מיניות של האבות כנגדן וכנגד הילדים.

לנשים ידוע עד כמה במשטרה, במחלקת הרווחה ובבתי המשפט רגישים בעניין זה כנגד הגבר ועל כן יהיו נשים שינצלו זאת לרעה ויגישו את התלונות בתקופת הליכי גירושין ובהמשך הדרך לשם השגת רווחים כלכליים אישיים או מטעמים של שליטה ונקמה. אם שתצליח להרחיק את האב מהבית ו/או מהילדים בתלונת שווא תגרום לאב נזק נפשי ונזק ממוני רב.

בתיק: 1312088/7 פלוני נ' פלונית, 7.9.2023, (פורסם בנבו) נדונה בקשת אם שכבר התגרשה מהאב למנוע ממנו לפגוש את הקטינה, היא הבת המשותפת של הצדדים בטענה שהוא, אשתו הנוכחית ובנה ביצעו פגיעה מינית בבת.

בהחלטה קצרה ותמציתית דחה בית הדין הרבני האזורי בירושלים את בקשת האם ופסק כדלהלן:
מבחינת בית הדין, אין אינדיקציה לכך שהאב פגע בילדה ואף לא בחוות דעת הפסיכולוג אשר הוגשה לבית הדין קודם לכן. בית הדין ציין כי הוא עד לכך שהאם מערימה קשיים בקביעת הסדרי השהייה של האב עם הבת במשך תקופה ארוכה ומשלא עלה בידה של האם להרחיק את האב מהקשר עם הבת היא החליטה לעשות שימוש ב"נשק יום הדין" בדמות הטענה לפגיעה מינית של האב וסביבתו בבת.

בית הדין הוסיף כי בהעדר אינדיקציה חיצונית, חובת ההוכחה לטענה כי האב פגע מינית בבת, מוטלת על ההורה הטוען לכך, הגם שלא ניתן להטיל על האב משימה בלתי אפשרית שיוכיח שלא פגע בביתו.

בית הדין הזכיר חלק מהאמור בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ב- תלה"מ: 35190-04-23 א.פ. נ' ע.ס. (פורסם בנבו, ת"א, השופט ארז שני, 2.5.2023) ולפיו: "כמושכלות יסוד – הרעיון של הטחת האשמות באדם, תוך ניצול הזכות האזרחית להלין בכל מקרה של עבירה, איננו הופך את החשוד למי שנטל הראיה עליו".

בהחלטה זו קבע השופט ארז שני כי בהתנהגותה של האם היא הפירה את זמני השהות עד כדי ניכור הורי חמור וחייב אותה בהוצאות הדיון שנקבע בפניו בסך של: 5,000 ₪ ועוד סנקציות למקרה של הפרות נוספות.

בית הדין הפנה לעניין זה גם לאמור בהחלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ב- תמ"ש: 6645-05-17 פלוני נ' פלונית (ב"ש, 17.1.2021, סגנית נשיא – השופטת רותם קודלר עיאש, פורסם בנבו) שבו חויבה אם בקנס עבור הגשת תלונות שווא, תוך קביעה כי חזקת החפות של האב הינה דבר מוחלט, ועל האם מוטל נטל ההוכחה למסוכנות האב.

סיכום החלטת בית הדין:

בית הדין הרבני סיכם בכך שהפסיכולוג אשר ליווה את המשפחה בהמלצות על מתן הסדריי השהות ימשיך בעבודתו מול המשפחה כרגיל והסדרי השהות של האב עם הבת ימשכו על פי המלצות הפסיכולוג כסדרם.

הסדרי שהייה או הסדרי ראייה

המושגים הסדרי שהייה או זמני שהות החליפו בשנים האחרונות את המושג הסדרי ראייה על אף שההחלפה בין המושגים לא שינתה דבר ממהות הקשר בין ההורים לילדים או את חלוקת זמני השהות של כל הורה עם ילדיו לאחר שהורי הילדים נפרדו או התגרשו.

במשך שנים רבות בעבר נהוג היה לקרוא להורה שהילדים שהו אצלו יותר מאשר אצל ההורה השני הורה משמורן ולהורה השני נקבעו זמנים שבהם יוכל לקחת את הילדים לשהות במחיצתו, זמנים שנקראו הסדרי ראייה. וכן, משפחה שבה יש הורה משמורן עוד נקראה משפחה חד הורית.

שימוש במונחים משמורת ילדים והסדרי ראייה יצרו לעיתים מצג שווא ולפיו ההורה שאצלו נמצאים הילדים ברוב הזמן (המשמורן) הינו ההורה העיקרי והמיטיב של הילדים וההורה האחר שמקבל הסדרי ראייה ונמצא עם הילדים פחות מההורה הראשון הינו הורה של ביקורים.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, חותם על האמור לעיל שעה שקובע את חזקת הגיל הרך, כלומר החזקה שילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם.

אלו שדגלו בהחלפת המושגים טוענו ובצדק שגם אם הילדים נמצאים אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני אין זה אומר שההורה האחד שומר על הילדים יותר, או טוב יותר מהשני ועל כן יש לדבר על אחריות הורית ולא על משמורת והסדרי ראייה, וודאי לא על משפחה חד הורית.

כלומר, אם בעבר דובר על משמורת יחידנית להורה אחד והסדרי ראייה להורה השני, או משמורת משותפת לשני ההורים, כיום יש לדבר על אחריות הורית עיקרית כהורה מרכז או אחריות הורית משותפת.

ולעניין הקשר בין ההורה שהילדים נמצאים אצלו פחות מהאחר ברור שאין הוא מסתכם בראיית הילדים בלבד אלא בנוכחות פיזית ורגשית עימם ועל כן מוכרח שאת המושג הסדרי ראיה יש להחליף במושג זמני שהות או הסדרי שהייה. הגם שלרוב אין כיום להורה אחד מסוגלות הורית גבוהה יותר משל האחר.

ואם נידרש לבחור בין המונח זמני שהות לבין המונח הסדרי שהייה, מה נכון יותר לתאר את הקשר בין ההורים לילדים ?

עושה רושם שהמונח הסדרי שהייה נכון יותר מהטעם שהאינטראקציה בין ההורים לגבי השהות של הילדים אצל כל אחד מהם איננה מסתכמת רק בזמנים קבועים ו/או מדויקים אלא בכל ההסדרים הנלווים לכך, לרבות שינויים בלתי צפויים מראש, ו/או עניין של הסעות הילדים מהורה אחד להורה השני, מוסדות חינוך, טיולים, חוגים, ימי הולדת, קשר עם המשפחה המורחבת וכד'.

ולסיכום, כבר למדנו מן העבר שבמילים, מושגים והגדרות יש כוח להיטיב או להרע, ומהאמור לעיל דומה כי החלפת המונחים עושה צדק והיגיון עם הורה שמכורח הנסיבות נפגש עם ילדים פחות מהאחר.

האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים ?

כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

מזונות משקמים זמניים

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

אל תיבני על המיליונים שאין לו

הקדמה
בית המשפט דחה מספר עתירות של אישה למתן סעד הצהרתי ברכוש אשר לפיהן מגיע לה חלק גדול יותר מהאיש ברכוש המשותף בהתבסס על טענות של אלימות במשפחה שחוותה היא והילדים המשותפים מצד האיש, לכאורה, במשך שנות הנישואין. וכן, על רקע פערים כלכליים שנוצרו בין הצדדים ובהינתן כי הגדישה את כל חייה לבית ולילדים, מה שמנע ממנה להתפתח או לרכוש השכלה וכן בגין הברחות כספים שביצע האיש לשיטתה מחשבון הבנק המשותף.

רקע עובדתי
מדובר בבני זוג לשעבר אשר נישאו כדת משה וישראל בשנת 1988 והתגרשו בשנת 2019. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים שכבר היו בגירים במועד פתיחת ההליכים המשפטיים בין הצדדים. שניים מבין שלושת הילדים מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות בתחום בריאות הנפש.

לאיש ולאישה היתה דירה משותפת ובחודש ספטמבר 2017, הגיש האיש כנגד האישה תביעה לפרוק שיתוף. כבר בחודש פברואר 2017, עזבה האישה את הדירה לבית הוריה, לטענתה, על רקע אלימות שנהג בה האיש. האיש טען שהאישה עזבה את הדירה בכדי לחיות עם גבר אחר. עד למועד מתן פסק הדין הנידון במאמר זה נמכרה הדירה לצד ג'. עד למכירת הדירה, האיש ושלושת הילדים המשותפים נשארו לגור בה.

בחודש מרץ 2018 הגישה האישה כנגד האיש שלל תביעות ובקשות למתן סעדים בענייני חלוקת רכוש לרבות תביעה לדמי שימוש בדירה המשותפת ובחודש מרץ 2019 הגישה האישה כנגד האיש גם תביעה נזיקית לפיצויים בגובה של חצי מליון ₪, בגין הנזק, לכאורה, שגרם לה האיש לנוכח התנהגותו האלימה כלפיה במשך שנות הנישואין, ובגין הנזק הנפשי שגרם לילדים, ממנו הם סובלים עד היום.

בהסכמת הצדדים קבע בית המשפט את יום: 1.1.2018, כמועד הקרע לצורך ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, שמיום זה כל נכס שנצבר על ידי מי מהצדדים יהיה שיך לו בלבד, בין אם בזכות ובין אם בחובה.

פסק הדין נשוא מאמר זה נתן מענה לתביעות הרכוש שהגישה האישה, ואולם תביעת הנזיקין שהגישה האישה כנגד האיש המתינה לדיון שמיעת ראיות וחקירת פסיכיאטרית מומחית שהגישה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית.

בית המשפט פסק כדלהלן:
ביום: 5.3.2023, ניתן פסק דין מפורט על ידי השופטת עפרה גיא, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בנושאים שעל הפרק, ובלשונו של מחבר מאמר זה נכתב כך.

סעיף 5. (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע בצורה ברורה שבמועד פקיעת נישואי בני הזוג זכאי כל אחד מהם למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק זה.

מנגד קובע סעיף 8 לחוק יחסי ממון שעל אף האמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, רשאי בית המשפט לקבוע, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, שחלוקת המשאבים בין בני הזוג לא תתבצע באופן שווה, כלומר לא תחולק מחצה על מחצה ובית המשפט רשאי לקבוע גם תקופות זמן בהם יחולקו או לא יחולקו המשאבים בין בני הזוג.

מכאן יוצא שסעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא הכלל וסעיף 8 הוא החריג לכלל, וכידוע נטל הראיה חל על הטוען כי סעיף 8 לחוק מקנה לו זכות גדולה מהזכות הניתנת לו על פי סעיף 5 לחוק.

פסק הדין מגלה כי לאיש שלושה מקורות הכנסה. האחד הינו קצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי. השני הינו קצבת נכות מאת משרד הביטחון, והשלישי הינו קבלת פנסיה מוקדמת בגין פרישתו מהעבודה על רקע מחלת סכרת ממנה סבל.

האישה עתרה לקבל חלק מזכויות הפנסיה של האיש אך בית המשפט קבע כי לאישה אין חלק בהכנסות אלו מהטעם שהכנסות אלו נופלות בגדר החריגים המפורטים בסעיף 5. (א) (1) – (3) לחוק יחסי ממון.

האישה ביקשה להגדיל את החלק שלה ברכוש המשותף על חשבון האיש בעזרת השימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בטענה כי היה אלים כלפיה וכו'. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי את סעיף 8 לחוק ניתן להחיל בנסיבות מיוחדות וקיצוניות שאינן מתקיימות בתיק זה.

בית המשפט ציין כי מקומו של סעד לפיצוי בגין אלימות, הגם שלא מצא כי מדובר בטענות העולות כדי החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון אף אם יוכחו, הינו בדרך של הגשת תביעה נזיקית שממילא כבר הוגשה בתיק זה.

וכן, בית המשפט פסק כי לא הוכח בפניו שהאישה חסרת יכולת כושר השתכרות עתידית וכל הטיית נוסחת האיזון השווה בין הצדדים לטובתה עשויה לפגוע באיש מהטעם שהכנסותיו משמשות לצורכי מחייה ולכיסוי הוצאותיו על בעיות הבריאות מהן הוא סובל.

האישה טענה כי נמנע ממנה לפתח קריירה במהלך הנישואין עקב התנהלות האיש, אך בית המשפט דחה גם טענה זו ופסק כי לא נטען ולא הוכח כי במהלך הנישואין האישה ביקשה ללמוד מקצוע, או לפתח קריירה והדבר נמנע ממנה עקב מחויבותה לטיפול במשפחה או בעטיו של האיש.

האישה טענה כי האיש צריך להשיב לה כספים מהטעם שבמשך השנים הוא הבריח כספים משותפים בהיקף גדול. האיש הכחיש וטען שמיום שהאישה עזבה את הבית הוא זה ששילם הלוואות ששני בני הזוג לקחו מהחשבון המשותף ואת כל ההוצאות שלו ושל שלושת ילדי בני הזוג ובנות זוגן. בית המשפט דחה את טענת האישה, שאף לא הוכחה, גם בעניין זה.

יתרה מזאת, בית המשפט חייב את האישה במחצית יתרת סכום ההלוואות שבני הזוג לקחו ובמחצית מיתרת החובה בחשבון הבנק המשותף שעדיין נשאר פתוח עקב יתרת החובה בחשבון.

האישה עתרה גם לקבל את חלקה בדמי השימוש שעשה האיש בבית משום שלטענתה עזבה את הבית כתוצאה מאלימות, לכאורה, שנהג בה האיש ולפיכך מגיע לה תשלום מהאיש שמנע ממנה ליהנות מהשימוש בחלק שלה בבית בהיותם שותפים שווים בו. בית המשפט דחה גם עתירה זו וציין כי עובדתית, עזבה האישה את הבית מרצונה, מבלי שנדרשה לעשות כן ומבלי שהוכיחה, נכון למתן פסק הדין, שעזיבתה את הבית היתה מוצדקת או נכפתה עליה.

ולמעשה, הצדדים היו תמימי דעים בכך שהאיש לא עשה שימוש בלעדי בבית המשותף, שכן בבית נותרו להתגורר שלושת ילדיהם הבגירים של הצדדים ובנות זוגם והאישה לא הביאה לבית המשפט אומדן כספי הקובע מה חלקו של האיש בבית. וכן, הוכח בפניי בית המשפט שהאישה היתה מגיעה לדירה בכל זמן שחפצה ואף נהגה בדירה כמנהג בעלים.

מכל האמור לעיל עולה כי בית המשפט דחה בדין ובצדק את כל התביעות שהגישה האישה. דבר אחד היה חסר בפסק הדין והוא לחייב את האישה בהוצאות משפט, שאם היה בית המשפט דוחה עתירות מצד איש כמו שדחה את עתירות האישה, בית המשפט היה, ללא כל ספק, מחייב את האיש בהוצאות משפט, ואפילו על הצד הגבוה.

סיכום ומסקנות
מהאמור בפסק הדין הנדון עולה כי פרט לחיוב האישה בהוצאות משפט עשה בית המשפט צדק עם האיש כאשר דחה בזו אחר זו את טענות האישה אשר רצתה לרושש את האיש ולהשאיר אותו בלא כלום אף שמדובר באדם חולה בגוף ונפש אשר טיפל בעצמו ובשלושת ילדיו כאשר שניים מהם מוכרים במוסד לביטוח לאומי כנכים על רקע בעיות מתחום בריאות הנפש.

האם מדובר ברוע לב מצד האישה, או באכזריות או בתיאור אחר ? ישפוט מי שקורא מאמר זה ויגיע למסקנה שלו !

האב לא ישלם מחצית מהעלות של בית ספר פרטי

הקדמה
כנגד פסיקה של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייבה את האב במחצית מהוצאות בית ספר פרטי בסך של: 2,500 ₪, פסק לאחרונה בצדק רב בית המשפט המחוזי בערעור כי האב יישא במחצית הוצאות חינוך במוסד ממלכתי, בסך של: 600 ₪ לחודש בלבד. על מה הסתמך בית המשפט המחוזי בפסיקה זו ?

רישום ילדים לבית ספר או גן פרטי
יש הורים אשר מעוניינים לרשום את הילד שלהם לגן פרטי אשר בדרך כלל אמור להעשיר את הילד בלימוד איכותי ועל ידי סגל מצוין בכיתות קטנות. ואולם, לצד המצוינות המודגשת הסכום שיש לשלם למוסדות הללו גבוה ובדרך כלל הוא מתאים למשפחות בעלות מצב סוציו אקונומי ממוצע ומעלה.

ככל שזוג הורים חולקים בהכנסות ובהוצאות משק הבית המשותף, כך יתאפשר להם לייצר הכנסה פנויה שתיועד לתשלום הימצאותו של הילד במוסד פרטי. ואולם אם זוג הורים יפרידו הכנסות ועל האב יגזר לצאת מהדירה המשותפת, לשלם מזונות ילדים ודמי מחיה עבורו הכוללים תשלום שכר דירה וההוצאות הנלוות לכך, כך תהיה המעמסה הכלכלית על האב כבדה באופן שהוא לא יוכל לחלוק עם האם בתשלום למוסד החינוכי הפרטי.

רקע עובדתי
מדובר בפסק הדין של השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי אשר ניתן במסגרת בר"ע שהגיש האב על החלטת השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, והשופט שוחט תאר בפסק הדין את העובדות לאשורן.

בני הזוג נישאו בשנת 2014, בשנת 2015 נולד בנם המשותף ובשנת 2021 התגרשו. עוד טרם הגירושין, הגישה האם בבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות זמניים במסגרתה ביקשה לחייב את האב במזונות הילד, מדור ובמחצית מעלות של הגן הפרטי בו שהה בנם שעלותו עמדה על 4,600 ₪ לחודש.

השופט שקד חייב את האב בסכום של 1500 ₪ למזונות, 4,000 ₪ בגין מדור, וסך של: 2,300 ₪ בגין מחצית מהוצאות הגן והצהרון של הילד. משעלה הילד לכיתה א', רשמה האם את הילד לבית ספר פרטי בעלות של 5,000 ₪, ומשהאב לא יכול היה לעמוד בכלל החיובים שחלו עליו כלפי הילד החלה האם לפעול כנגדו בהוצאה לפועל ואף הוציאה כנגדו פקודת מאסר.

האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את החיוב שלו במחצית מעלותו של רכיב החינוך בבית הספר הפרטי ובפיו שלושה טעמים. הטעם הראשון הינו שהחיוב למחצית מהוצאות הגן הפרטי איננו חל על בית הספר, בגינו יש לפסוק בנפרד. הטעם השני הינו שאת עלות הגן שילם אביה של האם בטרם החל המשבר בין בני הזוג. הטעם השלישי הינו שהוא משתכר סך של כ- 5000 ₪ ולכן אין באפשרותו לשלם את מחצית הסכום הגבוה של החינוך בבית הספר.

בתגובה לבקשת האב טענה האם כי האב איננו ממלא אחר החלטות בית המשפט ואיננו משלם את מזונות הילד לפרק זמן ממושך עד שחוב המזונות תפח ל- 120 אלף ₪ בקירוב. וכן, שהאב איננו ממצא את כושר הכנסתו. וכמו כן, מדובר בקטין בעל צרכים מיוחדים והשהות שלו בבית הספר הפרטי מטיבה עימו בכך שהוא נוכח שם עד שעות אחר הצהריים והדבר גם חוסך לצדדים תשלום של 1,500 ₪ לחודש בתשלום לצהרון.

השופט שקד קבע דיון במעמד שני הצדדים ובמסגרתו פסק כי ההפרש בין התשלום למעון לבין התשלום לבית הספר הינו קטן ואין סיבה להניח את כל התשלום בגין הוצאות החינוך על כתפי האם. השופט שקד דחה את בקשת האב והוסיף שיתייחס לחלוקת נטל ההוצאה על בית הספר הפרטי בין ההורים כאשר ייתן פסק דין בסוף ההליך.

האב לא השלים עם החלטת השופט שקד ועל כן הגיש בר"ע לבית המשפט המחוזי על סמך הנתונים העובדתיים אשר היו מצויים על שולחנו של השופט שקד. השופט שאול שוחט נדרש לדון בערעור ולפסוק בסוגיה.

טענות הצדדים שהוגשו לשופט שאול שוחט בערעור
לפני השופט שוחט טען האב כי נקודת המוצא בקביעה של השופט שקד שמדובר בהפרש קטן בין התשלום לגן הפרטי לבין התשלום לבית הספר הפרטי שגויה מהטעם שמלכתחילה לא יכול היה לשלם עבור הגן הפרטי ומי ששילם זאת בפועל היה אביה של האם. מכאן שאין משמעות לדבר ההפרש בין הסכומים.

האב טען כי לאור העדר יכולתו לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי פתחה האם כנגדו תיק בהוצאה לפועל ובמסגרת התיק הוציאה כנגדו עיקולים וצווי מאסר. הגבלות וסנקציות אלו עוד יכבידו עליו בהבאת פרנסה ולפיכך טען כי לא ניתן להמתין לפסק הדין בהליך הסופי למזונות.

האב הוסיף שהאם רשמה את הקטין לבית ספר השייך לאלפיון העליון על דעת עצמה ומבלי לשתף אותו בעוד שהקטין יכול ללמוד במסגרת בית ספרית רגילה החוסה תחת חוק חינוך חובה חינם. התשלום בגין צהרון בבית הספר עומד על סכום של כ- 800 ₪ בלבד, ומכאן שגם אם, לכאורה, ניתן לחייב אותו במחצית גן פרטי הרי שאין לחייב אותו במחצית מעלות בית הספר הפרטי.

לטענות האב השיבה האם כי הצדדים נמצאים בשלבי דיון מתקדמים בבית המשפט לענייני משפחה ואין להתערב בשלב זה בהכרעה זמנית של השופט שקד מחשש לשיבוש הליכי משפט. וכן טענה האם שהאב הסכים לשלם מחצית מהוצאות הגן הפרטי ויש לראות בכך הסכמה להמשך תשלום מחצית עבור בית הספר הפרטי.

פסק דינו של השופט שאול שוחט בערעור
בפתח דבריו של השופט שוחט בערעור הוא ציין כי מדובר בצעד חריג שיש לחייב הורה במחצית הוצאות חינוך בסך של אלפי שקלים שעה שלא ניתנה הסכמתו של ההורה לאותה ההוצאה ובשעה שאין בנמצא החלטה שיפוטית אשר קובעת כי טובת הקטין המסוים הינה להתחנך דווקא באותה המסגרת הפרטית.
יתירה מזאת, האב ממילא חייב למעלה 120 אלף ₪ למזונות הקטין והאם ומעמידה בסכנה את חירותו בהוצאה לפועל, אז מה יועיל החיוב הגבוה להוצאות בית הספר הפרטי עד למתן פסק הדין הסופי במזונות שלא ידוע מתי ינתן. ימצא בית המשפט לענייני משפחה כי האב חייב בעלות בית הספר הפרטי, יקבע זאת בפסק הדין הסופי ויחייב את האב רטרואקטיבית ככל שימצא לנכון.

מטעמים אלו פסק השופט שוחט בצדק כי יש לחייב את האב באופן זמני ועד למתן פסק דין סופי של השופט שקד בסכום של 600 ₪ בלבד, במקום 2500 ₪, בגין השתתפות האב בהוצאות החינוך של הקטין בבית הספר.

ידועה בציבור לא תקבל חלק מהרכוש של האיש

בית המשפט דחה בצדק תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו במהלך הקשר בניהם.

דומה שחלומה של כל אישה פמיניסטית הוא להיות נתמכת כספית ורגשית על ידי גבר עשיר, אך כאשר היא תחליט להיפרד ממנו אז לדרוש ממנו מחצית מנכסיו בטענה שהקשר ביניהם היה קשר של ידועים בציבור. אמנם מדובר בחלום שיכול להפוך למציאות, אך מסתבר שלא בכל מקרה !

מאמר זה יעסוק בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אשר דחה תביעה של אישה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו היא זכאית למחצית מנכסי האיש אשר נצברו לו בתקופת ההיכרות שלהם מכוח היותם ידועים בציבור, ובמה הדברים אמורים ?

האיש והאישה ניהלו מערכת יחסים זוגית החל 1985. האיש היה בזמנו רווק ללא ילדים והאישה היתה אם לשלושה ילדים קטינים. אבי הילדים כבר נפטר והילדים כיום בגירים.

לטענת האישה מערכת היחסים בין בני הזוג הסתיימו בשנת 2017 כשהם מתגוררים במרבית הזמן ביחד והאיש משמש כאב לילדיה. האיש טען שעד שנת 2008, ניהלו בני הזוג קשר זוגי לסירוגין ובלתי מחייב ומשנת 2008 נותק הקשר הזוגי, כך שבכל מקרה על התביעה חלה ההתיישנות משום שהוגשה לאחר שחלפו מאז שנת 2008, למעלה משבע שנים.

כידוע, בין בני זוג ידועים בציבור, ככל שנקבעו ככאלה, נטל הראייה להוכחת השיתוף בנכסים חל על הטוען לה. כלומר, ראשית יש לקבוע כי בין צדדים מתקיים קשר של ידועים בציבור הבא לידי ביטוי בכך שהם מקיימים חיי משפחה כבעל ואישה ומנהלים משק בית משותף, ולאחר מיכן על הטוען לשיתוף להוכיח כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף כללית או ספציפית מיוחדת ברכוש.

בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו בתיק ולא עלה בידו לקבוע מתי הסתיימה מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים שאז יכול היה לקבוע אם התביעה התיישנה או לא, ועל כן המשיך לבחון את מהות הקשר בין הצדדים והתנהלותם לאורך השנים.

לבית המשפט התברר כי במהלך השנים ולכל הפחות החל משנת 2008, הצהירה האישה בפני הרשויות, ולרבות המוסד לביטוח לאומי, כי הינה אם חד הורית, ללא אזכור לקיום זוגיות עם האיש, ובכך גרפה לכיסה קצבאות והטבות כאם חד הורית.

בית המשפט פסק כי נתון מהותי זה, שגם נעדר כליל מכתבי הטענות שהגישה האישה לבית המשפט, מגלם חוסר תום לב של ממש מצד האישה ואף יוצר השתק שיפוטי בגין הצהרות סותרות מצד האישה אשר טענה בעבר בפני הרשויות להעדר זוגיות והטוענת בתביעה זו כי בין הצדדים היתה זוגיות.

עם זאת ולמעלה מן הצורך פסק בית המשפט כי לא הוכח בפניו כלל, גם אם נקבע שהצדדים היו ידועים בציבור, כי בין הצדדים היתה כוונת שיתוף או מאמץ משותף לצבירת נכסים אלו או אחרים.

צהרון וקייטנה אינם בגדר הוצאות חינוך

צהרונים וקייטנות
לילדים בכיתות נמוכות בבית ספר יסודי יש צהרונים, וקייטנות בחופשים יש עד כיתות גבוהות יותר. על פניו נראה כי צהרונים וקייטנות הינם חלק בלתי נפרד מחינוך שהרי הילד נמצא במסגרת חינוכית או מעין חינוכית, ואולם האם לצורך חיוב במזונות ילדים נחשבים צהרונים וקייטנות חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מהוצאות חינוך ? ואם לא אז מדוע לא ?

מזונות ילדים
תכולתו של המונח מזונות ילדים מתחלק לשלושה חלקים. אחד הינו, מזון, ביגוד, הנעלה, וכו'. השני הינו מדור והוצאות מדור, והשלישי הינו חינוך ורפואה. יש חלוקת הוצאות נוספת השזורה בין כל ההוצאות שצוינו אשר מכונה הוצאות תלויי שהות והוצאות שאינן תלויי שהות.

הוצאות חינוך ורפואה חריגה אשר אינה מכוסה על ידי הביטוח הממלכתי בישראל אינן הוצאות תלויי שהות ועל כן במרבית ההסכמים בין בני זוג ובהחלטות בית המשפט, נכתב ברכיב זה כי ההורים יחלקו בו שווה בשווה.

יש מקרים שהורים מסכימים להתחלק שווה בשווה בתשלום על חוגים, שיעורי עזר, מסיבות, ימי הולדת, נסיעות לחו"ל וכד', ואין בכך שום פסול כל עוד מסוכם שחובת התשלום על הוצאות אלו תתקבל בהסכמה משותפת ומראש.

פסק דינו של השופט אסף זגורי
פסק דין של השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, היה וכך דובר. זוג הורים חתמו בהסכם פשרה על התחייבות משותפת לחלוק באופן שווה בהוצאות חינוך של ביתם. האם, בעלת המשמורת על הילדה, דרשה מהאב לחלוק עימה במחצית הוצאות צהרון וקייטנה של הקטינה ומשהאב סרב, פנתה בדרישה ללשכת ההוצאה לפועל שתחייב אותו בתשלום.

לאחר שהאב הגיב לבקשת האם בהוצאה לפועל ניתנה החלטה על ידי הרשמת כי על האב לשלם מחצית מהוצאות הצהרון והקייטנה על אף שהחיוב לא הופיע באופן מפורש בהסכם. ערעור שהגיש האב על החלטת הרשמת הגיע לשולחנו של השופט אסף זגורי שקיבל את הערעור ופסק בסוגיה זו כדלהלן.
על התנהלות רשמת ההוצאה לפועל פסק השופט זגורי כי נוסח ההסכם היה ברור באופן שהמילים צהרון או קייטנה לא הופיעו בו ואין לרשמת את הסמכות להוציא פרשנות משלה להסכם, או לבצע הכרעה שיפוטית אלא רק להוציא את מה שכתוב בהסכם אל הפועל. הרשמת יכולה היתה לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה בסוגיות זו ומשלא עשתה זאת חרגה מסמכותה על פי הדין.

במישור המהותי פסק השופט זגורי, כאילו הובא התיק אליו לראשונה, כי חוזה יש לפרש לפי לשון החוזה ולפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה. ככל שאומד דעתם של הצדדים משתמע מפורשות בלשון החוזה, לחוזה הבכורה על פני אומד דעתם של הצדדים מחוץ ללשון החוזה. בסיכומו של פסק הדין קיבל השופט זגורי את ערעורו של האב וביטל את החלטת הרשמת.

הערה
לעיתים ניתן להוציא צהרון וקייטנה מגדר הוצאות חינוך גם מהטעם שמדובר בפעילות רשות ולא בפעילות חובה. שכן יהיו מקרים בהם אבות ירצו לשהות עם הילדים החל מסיום שהיית הילד במסגרת החינוכית ואין זה הוגן שהאב ישלם מחצית צהרון בזמן שלאם מתפנה זמן לעיסוקיה.

עם זאת, ככל פעילות רשות כגון: חוגים על סוגיהם, שיעורי עזר, אבחונים, טיפולים רפואיים, תרופות מיוחדות, נסיעות לחו"ל וכד', מן הראוי ששני ההורים יחליטו בהם ביחד ובזמן אמת, ולא מראש. כאן לא מדובר רק על החלוקה בהוצאה אלא גם בנחיצות הפעילות עצמה.

הורות משותפת

הורות משותפת או הורות שווה בהגדרתם הינה נשיאה משותפת של שני אפוטרופסיים בחובות על ילד וקבלת הזכות ליהנות מהגידול שלו ומהתוצאות הכרוכות בכך. לעומת משמורת משותפת הורות משותפת נסמכת על קשר קרוב יותר בין ההורים לבין עצמם.

על פניו, הורות משותפת אמורה להיות שותפות נמוכה יותר מהשותפות של משמורת משותפת, וזאת מהטעם שהורות מתקבלת מכוח אפוטרופסות, ואם שני בני זוג הם אפוטרופוסים הרי שגם אם אחד מההורים שוהה עם הילדים יותר מהאחר מכוח היותו הורה משמורן אין לומר שהוא יותר הורה מהאחר.

אלה שעל פי ההגדרה העכשווית של המונח הורות משותפת, בשונה מההגדרה המילולית, הורות משותפת מייצגת קשר קרוב יותר בין ההורים שהילד נמצא במרכז הקשר ביניהם. רק יודגש כי בכל מקרה של הורות, היא ניתנת מכוח האפוטרופסות ואין זה משנה כיצד הילד נולד, היכן, באיזו מסגרת, המגדר של ההורים, הנטיות המיניות שלהם וכד'.

הסכם הורות משותפת

בהורות משותפת נקבעים בדרך כלל כללים ידועים ומוסכמים לעתיד לבוא בקשר לילד, ועד כמה שבין ההורים יתקיים קשר קרוב, לא יתקיים קשר זוגי מכל סוג שהוא. הקשר בין ההורים יהיה על בסיס הורות משותפת מזונות והורות משותפת טיפול והשגחה באופן שווה בין ההורים.

ההורים יכולים לקבוע כי יפתחו חשבון בנק משותף שאליו יפקיד כל אחד מהם כסף לצורכי הילד. ההורים יכולים לחגוג ביחד ימי הולדת בביתו של כל אחד מההורים, במוסדות החינוך או בכל מקום אחר. ההורים יכולים לבלות ביחד עם הילד בכל מקום וככל שלאחד מההורים לא מפריע בן או בת זוג של אחד או שני ההורים יכול להצטרף לקשר.

מתן תוקף משפטי להסכם הורות משותפת

ועם כל הרצון הטוב מצד ההורים יש לציין שכל דבר מוסכם, או לא מוסכם בעניינם של ילדים, לרבות מזונות ילדים, משמורת ילדים, הסדרי ראייה עם הילדים וכל השאר,  מחייב החלטה של בית המשפט או מתן תוקף פסק דין על הסכמה בין ההורים. לרוב, ירצו לתת מתן תוקף פסק דין להסכמתם בנוגע להורות המשותפת עוד בטרם החלה הפריית הביצית, או בטרם נוצר תא השורש הראשון, או לכל הפחות בטרם נוצרו תאי העובר הראשונים.

אלא מהי, בית המשפט ככלל איננו יכול לתת תוקף של פסק דין לעובר כל זמן שלא יצא לאוויר העולם. ולפיכך אין להורים אלא לקוות שאותה הסכמה מוקדמת שהיתה ביניהם בנוגע להורות המשותפת תישאר גם לאחר שהעובר נולד, שאז יוכלו לתת להסכמות אלו תוקף של פסק דין שיאפשר לכל אחד מההורים סוג של שקט נפשי בנוגע לעתיד הקשר עם הילד.

יש להעיר כי גם אם ההורים המיודעים יחתמו על הסכם מוקדם, מנוסח משפטית ככל שיהיה, בפני עורך דין, הסכם זה, פרט להיותו מפרט הצהרת כוונות, לא יחליף ולא יעמוד כנגד החלטת בית המשפט כמפורט לעיל.

הורות משותפת וקשר זוגי

אין ספק שקיומה של הורות משותפת באה על חשבון היכולת של כל אחד מההורים לקיים זוגיות מהטעם שלא כל אדם יהיה מוכן להיכנס לקשר עם אדם שכל מעייניו הינו קשר הורות לילד ובשותפות מלאה עם אדם אחר, צד שלישי. מכאן שקשר זוגי מתפתח של אחד מההורים עם אדם שלישי יכול לפרק את הסידור המורכב והמיוחד העומד בבסיסה של ההורות המשותפת.

ב- עמ"ש 55289-06-20 פלונית נ' פלוני (מחוזי, השופט שאול שוחט, 20.10.21) נדונה האפשרות שבה כל הורה יפקיד סכום מסוים לחשבון בנק ויהיה הורה מרכז שיהיה אחראי על ההוצאות מהחשבון למען הילד.

קשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע מעוניין לקיים קשר של זוגיות, וקשה להאשים אדם אשר מדרך הטבע נפגע כאשר הצד השני מפר הסכם, גם אם ההסכם קיבל תוקף פסק דין וגם אם לא, ובמשנה תוקף כאשר מדובר בהפרת הסכם של קשר משפחתי בנוגע לילד.

מכאן שאין זה מן הנמנע שבמקרים מסוימים יצטרך הורה מסוים לפנות לבית המשפט בכדי להסדיר את קשר ההורות באופן שונה מהמוסכם בתחילת הקשר ובהתאם לנסיבות החדשות.

עקרון טובת הילד

לעניין עקרון טובת הילד, אין ספק כי הקשר החיובי והשותפות בין ההורים מקדם את טובתו ואולם האם ניתן להעריך שמדובר בקשר הורי שיכול להתקיים לאורך זמן, האם בשלב מסוים לא תתחיל להתקיים סוג של תחרות בין ההורים שתוביל לנתינת יתר מאחד מהם לילד שעלולה להוביל לחוסר איזון בחיי הילד.

חשוב לציין שגם אם הסכם בין הורים קיבל תוקף של פסק דין אין זה אומר שהנכתב בו הינו סוף פסוק מהטעם שעל פי זכויות הילד במשפחה, וגם על פי זכויות הילד במשפחה, רשאי בית המשפט לשנות כל דבר ועניין, ובכל זמן שמתגלות נסיבות חדשות אשר עלולות לפגוע בילד.

לסיכום

אם הורות בכלל היא דבר מורכב הרי שהורות משותפת הינה מורכבת יותר. לפיכך, על כל אדם אשר מעוניין להיכנס למסגרת של הורות משותפת לקחת בחשבון את כל הסיכונים שבדבר ואת הסיכויים שהקשר ההורי לא יאריך ימים.

ובכל מקרה לגופו חשוב מאוד להתייעץ בסוגיה זו לעומק מהטעם שבמרים פרטיים מיוחדים ביותר ניתן לקיים סוג של הורות משותפת על אף כל הקשיים והמכשולים שבדרך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

.

מאמרים נוספים:

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

הסכם שלום בית

הסכם שלום בית הינו הסכם שעורכים בני זוג, בעיקר נשואים, במטרה לשקם את קשר הנישואין, על דרך של הבנה הדדית בכתב. בכדי שהסכם שלום בית, ככל הסכם בין בני זוג, יהיה תקף, בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה צריכים לתת לו תוקף פסק דין בנוכחות שני בני הזוג.

בהסכם, ככל הסכם אחר מופיעות התניות, וכן סנקציות או הפעלת הסדר שונה אשר יתגבש במידה ואחד מהצדדים יפר את ההסכם או ששני הצדדים יסכימו להפעיל את ההוראות המתקדמות של ההסכם.

הסכם שלום בית הינו אחד מההסכמים אשר ניתן לערוך בין בני זוג במשפחה, ואולם הסכם שלום בית איננו יכול לעמוד בפני עצמו באופן שהוא יחייב בן זוג לקיים שלום בית מהטעם שאי אפשר לחייב אדם לקיים הליך שלום בית, או ביחסי משפחה, ובמיוחד ביחסים אינטימיים כמו בין בני זוג. לפיכך, הסכם שלום בית יכול להופיע רק כחלק מובנה בהסכם כולל.

הסכם שלום בית ולחילופין גירושין

קיים הסכם אשר קרוי הסכם שלום בית ולחילופין גירושין והוא מיועד לתת לבני זוג הזדמנות לשקם את מערכת היחסים הזוגית שלהם מבלי שכל הנושאים אשר ידרשו לדיון ו/או הסכמה בניהם במקרה של גירושין יפריעו לספונטאניות של הרצון לשקם את הנישואין.

הסכם שלום בית ולחילופין גירושין מחולק לשני חלקים. בחלקו הראשון הוא קובע דרכי התנהגות אשר בעזרתם, לפי דעתם של בני הזוג, ניתן לשקם את מערכת היחסים הזוגית בניהם. חלקו השני של ההסכם הינו הסכם גירושין לכל דבר ועניין, ואשר ניכנס לתוקף אם הניסיון לשלום הבית לא יצלח.

תביעה לשלום בית

על פניו אין משמעות משפטית או הלכתית בהגשת תביעה לשלום בית מהטעם שבית הדין הרבני, אשר לו הסמכות הספציפית לדון בכך, איננו יכול לאכוף בן זוג בהתנהגות של שלום בית לטובת האחר.

תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין

יש המגישים תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, סוג של תביעה שעלולה להמריץ את הצד השני לשקם את מערכת היחסים הזוגית, אך לעיתים תביעה זו תעשה בדיוק את ההיפך.

ולעצם העניין, העילות להגשת תביעה לשלום בית הינן שהנתבע איננו מקיים את חובותיו כלפי המשפחה על פי הדין העברי וכאשר מוכח בפני בית הדין שאכן נכונים הדברים, ימליץ בית הדין לבני הזוג לגשת לייעוץ זוגי או יחייב, ככל הניתן את הצד המפר את שלום הבית בחיובים זמניים הקבועים בהלכה.
הדיון בתביעה יכול להוביל את בני הזוג לייעוץ זוגי, או חיוב זמני של הבעל לשלם מזונות אישה או מזונות ילדים, וכד'.

הסכם לחיים משותפים

הסכם חיים משותפים הינו הסכם אשר נערך בין בני זוג לא נשואים המעוניינים לקיים קשר של זוגיות ושותפות כלכלית, ויתכן גם של הורות משותפת. בכדי לתת להסכם חיים משותפים תוקף מחייב, יש לאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יאשר את ההסכם במידה והוא לא יעמוד בניגוד לתקנת הציבור ו/או בניגוד לסוגיות נוספות בחוק הישראלי.

הסכם חיים משותפים בדומה להסכם שלום בית לחילופין גירושין יחולק לשני חלקים. החלק הראשון של ההסכם יתאר כיצד ינהגו בני הזוג כאשר הם חולקים זוגיות מלאה. והחלק השני של ההסכם יתאר כיצד הצדדים ינהגו לאחר שהקשר הזוגי בניהם יפסק.

אמנם, אין מדובר בהתניות של הסכם שלום בית קלאסי, ואולם גם בהסכם לחיים משותפים מנוסחות התניות אשר יצדיקו טענות לקיום שלום בית או הפרת שלום בית. בהסכם חיים משותפים ניתן בדרך כלל דגש על הקשר של כל אחד מההורים עם ילדים משותפים בעת החיים המשותפים ולאחריהם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

מזונות אזרחיים

מזונות אזרחיים בהגדרה הינם הסכום שיש לתת לאדם לסיפוק הצרכים הפיזיולוגיים שלו לצורכי מחייה שלא על פי דין דתי, בין אם הדין הדתי פותר פוזיטיבית מהמזונות, ובין אם לא דן בהם כלל. מזונות אזרחיים ניתנים בדרך כלל לקטינים ואולם כפי שיוצג להלן אין מניעה שגם בוגרים יזכו בהם.

החוק העיקרי אשר דן בנושא דמי מזונות במשפחה הינו חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות" או "החוק") כאשר החיוב בדמי מזונות במשפחה מתחלק לשלוש קבוצות עיקריות. קבוצה אחת הינה מזונות לבן זוג, שהם בעיקר מזונות אישה, קבוצה שנייה הנה מזונות ילדים, והקבוצה השלישית הנה מזונות לשאר בני משפחה.

מזונות ילדים קטינים

סעיף 3 (א) לחוק המזונות קובע כי כאשר יש לאדם דין אישי, שהוא בדרך כלל דין דתי, אבל לא רק, מזונות ילדים קטינים יפסקו לפי הוראות הדין האישי בלבד. דין אישי שהוא לא דתי הינו הדין הקיים במקום מגורי החייבים במזונות. החובה לספק מזונות לקטין חלה בראש ובראשונה על הוריו כאמור בסעיף 3א.(א) לחוק.

סעיף 3 (ב) לחוק המזונות קובע שאם אין לאדם דין אישי, או שהדין האישי פותר אותו ממזונות קטינים, יחול היקף החיוב כמפורט בסעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

לרוב הדתות יש דין אישי הקובע את היקף החיובים אשר יחולו על ההורים במזונות הילדים ולכן גובה המזונות יקבעו לפי דין כל עדה דתית.

מזונות קטינים להורים חסרי דין אישי

הדתות המונותיאיסטיות הגדולות והמוכרות כגון: היהדות, הנצרות והאסלאם פותרות, ו/או אינן דנות, ו/או אינן מחייבות במזונות קטינים אם שני ההורים שלהם אינם בני אותה עדה דתית, היא הדין האישי המשותף לבני הזוג. מכאן שלבני זוג בעלי דתות שונות אין דין דתי ועל כן הקטינים יקבלו מזונות אזרחיים על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות.

אותם מזונות אזרחיים לילדים יפסקו גם להורים חסרי דת.

הערה חשובה: החיוב במזונות על פי סעיפים 3 א' – 7 לחוק המזונות חל על האב והאם כלפי הקטין ושאר בני המשפחה באיזון המתאים, באופן שווה, בכל גיל של הילדים ומבלי שהיקף המשמורת של כל הורה יבוא בחשבון בפסיקת מזונות אלו.

סעיף 2 לחוק המזונות

סעיף 2 לחוק המזונות הוא הסעיף אשר מדבר על חיוב במזונות בן זוג. סעיף 2 (א') לחוק קובע שהמזונות יחולו על פי הדין האישי החל על אדם, כאשר יש לו דין אישי. סעיף 2 (ב') קובע שאם אדם איננו נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף או שאין לו דין אישי, תחול עליו חובת מזונות בן זוג על פי הוראות סעיפים 3 א' – 7 לחוק.

מזונות בן בני זוג בעלי דין אישי

ברוב הדתות יש התייחסות לחובת תשלום המזונות במסגרת הנישואין וקיימות גם עילות לשלילת המזונות במסגרת זו. מכאן שמדובר בחיובים או פתור מהדין האישי ועל כן הדין האזרחי בחוק המזונות נסוג מפניהם.

יש לשים לב שלעומת החיוב במזונות קטינים, סעיף 2 איננו נותן סעד של חיוב מזונות כאשר לשני בני הזוג דין אישי אשר פותר את אחד מבני הזוג ממזונות. חוק המזונות איננו מחייב, מכוחו שלו, במזונות בן זוג כאשר הדין האישי פותר מהם או שולל אותם.

מזונות בין בני זוג חסרי דין אישי

סעיף 2 (ב') לחוק פותר מחובת מזונות בן זוג אדם שאין לו דין אישי, אך גם מרחיק לכת באופן שקובע כי מעצם היותו של אדם נמנה על העדות הדתיות המפורטות בסעיף זה ובתוספת הראשונה לפקודת הירושה הוא פתור מחובת מזונות בן זוג גם אם אין לו דין אישי.

מזונות משקמים

כפי שראינו לעיל, קיים קושי רב לחייב אדם במזונות בן זוג כאשר הדין האישי איננו דן בהם, או פותר מהם ואפילו אם אין לאדם דין אישי. אלא שבית המשפט מצא דרך לחייב אדם במזונות אזרחיים אשר נקראים מזונות משקמים.

מזונות משקמים או מזונות אזרחיים מיוחדים הינם תשלום אשר במקרים חריגים יחייב בית המשפט בין זוג לתת לבין הזוג האחר, בסכום חודשי קבוע ולפרק זמן מוגדר מראש. על פי הפסיקה, הזכאי למזונות משקמים הינו בן זוג אשר כידוע בציבור של האחר היה תלוי באופן מוחלט מבחינה כלכלית באחר, והאחר החליט לנתק את הקשר הזוגי ואת התמיכה בבן זוגו באופן מידי וחד צדדי.

דוגמה למקרה שבו בקשר של ידועים בציבור פסק בית המשפט מזונות משקמים מובאת במאמר דמי מזונות לגבר.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  מזונות אישה | דמי מזונות לגבר | מזונות משקמים זמניים

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים

מזונות ילדים בהגדרה הינו ביטוי המתאר את הסכום שיש להוציא על הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לילדים לצורך מחייה. מדובר על מזון, ביגוד, הנעלה, מקום מגורים, רפואה, חינוך וכד'. לחיוב אדם במזונות ילדיו חוקקו חוקים וניתנו פסקי דין בכדי להשלים ולבאר את האמור בחוקים.

הקדמה

ילדים כידוע הינם חסרי ישע ואין באפשרותם לספק לעצמם את הצרכים הפיזיולוגיים למחיה ועל כן על המדינה חלה החובה לאפשר לדרוש את המזונות מהאדם אשר חייב בהם. על כן, המדינה חוקקה חוקים אשר יקבעו מי הוא החייב במזונות הילדים וכיצד.

אחד מהחוקים הראשונים שחוקקו במדינת ישראל, הינו – חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") כאשר בסעיף 3 לחוק נכתב:
(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין אישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

פרשנות סעיפים 3 ו- 3 א' עד 7, לחוק המזונות

הוראות הדין האישי אשר חלות על אדם הינן ההוראות אשר מחייבות אותו על פי הדין האישי שהוא בראש ובראשונה הדין הדתי אליו האדם משתייך. במקרים בהם דתו של אדם קובעת הוראות חיוב, החיוב במזונות הילדים יקבע על פי הדין הדתי.

אך במקרים בהם האדם הינו חסר דת, או שבדתו של אדם אין הוראות חיוב במזונות ילדים, או שבמקרה שהוראות הדין הדתי פותרות אותו מחובת דמי המזונות, או לא דנות בכך כלל, יחולו על האדם הוראות החיוב של חוק המזונות עצמו, כמפורט בסעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

הדינים האישיים של כל הדתות המונותיאיסטיות המוכרות בישראל אינן מחייבות במזונות אדם בדתם אם הביא ילד לעולם עם אדם אחר שאיננו שייך לדתם. כלומר, דין דתי לא יחול כאשר מדובר על ילד שנולד להורים משתי דתות שונות.

ולפיכך, בכדי למנוע מצב שבו ילד לא יקבל דמי מזונות, בעיקר מהוריו על פי החוקים הדתיים, נקבע סעיף 3 (ב) לחוק האומר שגם אם אין לאדם דין אישי או שהדין האישי פותר אותו ממזונות ילדיו יחולו עליו סעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

מזונות לילד אחד על פי הדין העברי ופסקי דין של בית המשפט העליון

ניתן לחלק את החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי מאז שנקבעו מלכתחילה לארבע תקופות. התקופה הראשונה הינה משנת 150 לספירה, בדור התנאים באושה, שאז נקבע החיוב במזונות לראשונה ועד שנת 1180 לספירה על פי הפסק של הרמב"ם. בדור התנאים באושה נקבע כי האב חייב במזונות ילדים עד גיל 6 בלבד.

התקופה השנייה הינה מיום הפסק של הרמב"ם במשנה תורה ועד התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד. הרמב"ם פסק כי החובה במזונות הילדים עד גיל 6 תחול באופן אבסולוטי על האב, מדין תורה בחיוב משפטי גמור, ולאחר גיל 6 מדין צדקה ללא חיוב משפטי, פרט לאפשרות להכלים את האב בציבור במידה שהוא אמיד, כלומר יש לתת צדקה לילדיו אך הוא מסרב לעשות כן. לציין כי לאור העובדה שגם האם חייבת בצדקה החיוב העקרוני לשלם מזונות מעל גיל 6 חל גם על האם בהתאם לכלליי הצדקה הנהוגים בדין העברי.

התקופה השלישית הינה התקופה של מאז התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד ועד פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון (להלן:"בע"מ 919/15").

בתקנת הרבנות הראשית תש"ד נקבע כי האב יהיה חייב במזונות ההכרחיים של הילדים עד שיגיעו לגיל 15 בכוח הכפייה כשם שהיה קודם לכן עד גיל 6. ומשום שהחוק מחייב במזונות ילדים, בהיותם קטינים, עד גיל 18, יחול נטל סיפוק המזונות בין הגיל 15 לגיל 18 גם על האם וגם על האב מדין צדקה או כפי הקבוע בסעיף 3א. (ב) לחוק המזונות, על פי צרכי הילד וביחס להכנסות הפנויות שיש בין ההורים.

התקופה הרביעית הינה מיום החלטת בית המשפט בבע"מ 919/15 ועד זמננו אנו. בבע"מ 919/15 נקבע כי כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת לילדים מעל גיל 6, והכנסתם הפנויה הינה שווה, יהיו ההורים פתורים להעביר מזונות ילדים זה לזה, וכל אחד מההורים יפרנס את הילדים בביתו שלו.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15
פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה במסגרת עקרון טובת הילד בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

החידוש הגדול בבע"מ 919/15 הינו שבית המשפט ביטל את החובה האבסולוטית אשר חלה על האב לשלם מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, וזאת באותם המקרים שבהם נקבעת להורים משמורת משותפת

אם כן, מזונות ילדים עד גיל 6 יחולו על פי הדין החדש על האב לסיפוק הצרכים ההכרחיים של הילדים וכן מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 18 יחולו על שני ההורים בהתאם לגובה צרכי הילדים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות, וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים.

בנוסף נקבע כי בכל גיל של הילדים, ההורים יחלקו שווה בשווה בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

חשוב לציין שבבע"מ 919/15, לא נקבע כי רק במשמורת משותפת יחול חיוב במזונות גם על האם ולא נקבע כי האם לא תחויב בהשתתפות במזונות ילדים מגיל 6 בלבד.

אין כל ספק שבפסק דין 919/15 ניתנה החלטה היסטורית חשובה ביותר אשר תורמת ותתרום רבות לרווחתם של האבות משלמי המזונות, והמרוויחים העיקריים יהיו הילדים אש גם מכוח זכויות הילד במשפחה, יוכלו לקבל משרת אב כהורה שווה בן שווים לצד האם.

מזונות ילדים מעל גיל 18

בשולי הדברים נציין את פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון שנידון במוטב של חמישה שופטים וכונה לימים: "הלכת קישנר" (ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית ו-3 אח') אשר קבע שחובת האב במזונות הילדים תחול גם בזמן שהם משרתים בשירות החובה בצה"ל, אך התמיכה במזונות תרד לשליש מהסכום שנפסק עבורם בטרם התגייסו לצבא.

יש להעיר שהחוק קובע שהחיוב במזונות ילדים יחול עד גיל 18, אבל הפסיקה קבעה כי החיוב יחול גם עד סיום הלימודים התיכוניים, או עד הגיוס לצה"ל לשירות חובה או לשירות לאומי, המאוחר מבין כולם. וכן, חשוב להדגיש כי מדובר על תשלום מזונות בתקופת השירות הסדיר בצה"ל בלבד, בנים ובנות עד תום השירות ללא ציון גיל, ובתנאי שבחופשות הם סמוכים על שולחן האם.

מזונות לילד אחד מול מזונות למספר ילדים

עד כה עסקנו בחיוב מזונות לילד אחד ואם הגענו לסכום מסויים שיש לחייב את האב או את האם במזונות הילד הרי שאין הדבר אומר שכאשר יש במשפחה יותר מילד אחד, יחושבו המזונות לילד אחד כפול מספר הילדים. בפסק דין ורד (ע"א 552/87, יהודית ורד ו-2 אח' נ' מרדכי ורד, פ"ד מב(3), 599) פסק בית המשפט כי ככל שיש יותר ילדים, כך יהיו ההוצאות על כל אחד מהם נמוכות יותר, בין אם במזון, ביגוד והנעלה ובין במדור והוצאות מדור.

מחשבון מזונות ילדים

כפי שראינו עד כה, אם רוצים לערוך חישוב ולהעריך את מי מבין ההורים יש לחייב במזונות וכמה, יש לקחת בחשבון נתונים רבים. מספר הילדים, גיל הילדים, ההוצאות שיש להוציא עליהם, גובה ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות והיחס בין ההכנסות הפנויות של האב לזה של האם, מי מבין ההורים קיבל משמורת ילדים, זמני שהות ועוד.

יש עוד לקחת בחשבון מצבים שבהם יש צורך לקבוע מזונות ילדים זמניים וזאת בעת שההורים עדיין גרים יחד או אפילו מנהלים משק בית משותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מזונות במשמורת משותפת

משמורת ומזונות הינם שני מונחים אשר מייצגים את הקשר בין כל הורה לילד. במשמורת משותפת הנוכחות והתרומה הפסיכולוגית של כל הורה לילד מיועדת להיות זהה, ואת הקשר הפיזיולוגי שהוא חישוב דמי מזונות ילדים וחיוב ההורים בהם יש לקבוע בזהירות בכדי לא לאיין את היכולת של הילד להיות נוכח במשמורת משותפת.

משמורת ילדים משותפת

כאשר משמורת ילדים נקבעת לאחד מההורים זה אומר שהילדים שוהים אצלו יותר מאצל האחר. מכאן עולה שסידור של משמורת ילדים משותפת הינו סידור שבו הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים במידה שווה.

מזונות ילדים

המונח מזונות בדיני משפחה הינו קיצור של מזונות ילדים אשר מתאר את חובתו כל הורה לספק את הצרכים הפיזיולוגיים של הילד ובניהם, מזון ביגוד, הנעלה, מקום לגור בו וכד'.

עקרון טובת הילד

על פי עקרון טובת הילד נקבע כי הוא זקוק לכל אחד מהוריו באופן שווה, וכל אחד מהוריו ושניהם גם יחד מחויבים לספק לו את צרכיו הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים, לכל הפחות המינימאליים לצורך מחייתו.  

הקשר בין משמורת למזונות

אם ילד זקוק לשני ההורים ושניהם חייבים למלא את צרכיו החיוניים למחייה הרי שעל הוריו להסדיר בניהם את עניין המשמורת, הסדרי הראייה והמזונות באופן שככל הניתן לא יחסר לילד דבר.

יש הגיון בכך שהורה אשר אצלו שוהה הילד ברוב הזמן יקבל מזונות מההורה שהילד נמצא אצלו פחות, זאת מהטעם שההוצאות על ילד אצל ההורה המשמורן גבוהות מאשר אצל ההורה האחר, לו נקבעו הסדרי שהייה, ובעקרון אין זה צריך לשנות אצל מי מההורים נמצא הילד במשמורת ומי מההורים מקבל הסדרי ראייה.

קיימים סעיפי חוק הקובעים שלאם תהה זכות ראשונית לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 מכוח חזקת הגיל הרך והאב יקבל זמני שהות, וישלם לאם מזונות ילדים.

לעומת היקף ואופי החיוב של הורה במזונות ילדים כאשר ההורה האחר הינו משמורן על הילדים, במשמורת משותפת הילדים נמצאים אצל כל אחד מההורים במידה שווה ועל כן חיובו של כל הורה בתשלום המזונות יהיה שונה.

בעבר הלא רחוק היה קיים נוהל סוציאלי אשר קבע הסדרי שהייה מקובלים עבור ההורה הלא משמורן, שבדרך כלל היה האב. כיום ההמלצה להיקף זמני שהות של ההורה הלא משמורן גמישה בהרבה.

מזונות ילדים במשמורת משותפת

במשמורת משותפת הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים במידה שווה ועל כן ברור כי הם מספקים לילדים, כל אחד בביתו, את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים. ואולם, כאן נכנסים סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ופסק דין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, אשר קובעים בהשלמה כי מגיל 6 חייבים האב והאם במזונות הילדים על פי הצרכים של הילדים וביחס להכנסות הפנויות של ההורים מכל המקורות.

למעשה, גם החוק וגם הפסיקה קובעים כי מזונות ילדים מתחת לגיל 6 יחולו על האב בלבד ואפילו במשמורת משותפת, ואולם הפסיקה קובעת כי מדובר רק על המזונות מדין חובה, כלומר ההכרחיים של ממש ובאשר למזונות שהם מעבר להכרחיים של ממש תחול החלוקה של המזונות בין ההורים כמו מעל גיל 6.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

הפרת זמני שהות

זמני שהות בהקשרם לדינאמיקה המשפחתית הינם הימים והשעות שהורה אחד שוהה עם הילדים שלו בנפרד מההורה השני. הפרת זמני שהות יכולה להיעשות על ידי האב או על ידי האם, בין אם אחד מההורים איננו מקיים את זמני השהות שנקבעו ובין אם הורה אחד מונע מהשני לקיים את זמני השהות.

מאמר זה יעסוק בסוגים השונים של הפרת הסדרי שהות, והסנקציות שניתן להטיל על הפרת הסדרי השהות מצד כל הורה והורה במעמדו המשפחתי כלפי הילדים.

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

באופן עקרוני, חלוקת זמני שהות בין כל הורה לילדים יכולה להיות בהסכמה בין ההורים, על פי החלטת בית המשפט בנושא או על פי חלוקת זמני שהות מקובלים.

כאשר הורים גרים תחת קורת גג אחת, חלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הילדים הינה טכנית וספונטאני, והיא מתקיימת על פי הסדר בין ההורים, אילוצי עבודה וכד'. ואולם, כאשר הורים לילדים אינם גרים תחת קורת גג אחת, עליהם לקבוע זמני שהות של כל אחד מהם עם הילדים באופן שבזמני שהות אלו ישהו הילדים אצל כל הורה בנפרד מההורה השני.

לרוב, הליכי פרידה ו/או גירושין בין הורים גורמים לכך שההורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת ובהסכם או בהחלטה שיפוטית נקבעים בין היתר זמני השהות של כל הורה עם הילדים. לעיתים, ההורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת בתחילת הליכי גירושין או בעיצומם שאז יש לקבוע זמני שהות זמניים.

הפרת זמני שהות על ידי האב או האם יכולה להתבצע בדרך של אי קיום זמני השהות שנקבעו בין ההורים, כלומר ההורה איננו מגיע לקחת את הילדים לשהות במחיצתו בזמנים שנקבעו. או כאשר אחד מההורים איננו מאפשר להורה השני לקיים את זמני השהות כהלכה באופן שהוא מקשה עליו להיפגש עם הילדים בתירוצים שונים, מסית את הילדים כנגד ההורה השני ואף נוהג כלפי ההורה השני בדרך של ניכור הורי.

על דרך הכלל ניתן לקבוע כי, להורה "החזק" מבין ההורים הפוטנציאל לחבל בקשר בין הילדים להורה השני, ולהורה "החלש" הפוטנציאל לא לקיים את זמני השהות במלואם, כפי שנקבעו בהסכם או בפסק דין שיפוטי.

כפי שנאמר לא אחת, בית המשפט הינו אביהם של יתומים. כלומר, בית המשפט אמון על שמירת טובת הילדים, ואם טובת הילדים בדרך כלל הינה לקיים קשר תקין, פתוח, יציב וכד' עם כל אחד מההורים, הרי שבית המשפט ידרש לפעול באופן אקטיבי בכל פעם שתוצג בפניו טענה מצד הורה, שההורה השני מפר את זמני השהות.

יצוין כי עקרון טובת הילד נחשב לעקרון על בדיני המשפחה ועל כן, אין הסכם בין הורים או החלטה שיפוטית מהעבר שאיננה יכולה להשתנות בעניינם של ילדים כאשר מוכח כי השתנו נסיבות אשר פוגעות בהם בהווה.

כאשר מונחת בפני בית המשפט טענה מצד הורה להפרת זמני שהות, בית המשפט יבחן האם וכיצד, לכאורה, מופרים זמני השהות. ולדוגמא, האם מי שנטען כלפיו שהוא מפר את זמני השהות בחלקם או בכללם, איננו מאוים על ידי ההורה השני. או האם הפרת זמני שהות מצידו של המפר הינה בשל אילוצי עבודה, אילוצי הכנסה אשר תאפשר לו לשלם דמי מזונות עבור הילדים, וכד'.

כלל ראשון לבחינת טענה של הפרת זמני שהות, הינה לדעת למי מבין ההורים יש זמני שהות גדולים יותר עם הילדים וכן, למי מבין ההורים יש השפעה גדולה יותר על התנהלות הילדים ועל היכולת לעשות שימוש בילדים ככלי ניגוח כנגד ההורה השני.

לרוב, אמצעי הלחץ שיופעל על הורה אשר נמצא כי הוא מפר ללא סיבה מוצדקת זמני שהות הינו אזהרה בהטלת סנקציה כספית שתמומש ככל שהמפר ממשיך בכך.

לדוגמא, אם הילדים נמצאים במשמורת האם והאב, משלם המזונות, איננו מקיים את זמני השהות מבלי שיציג סיבה מוצדקת, יכול בית המשפט לחייב את האב בתוספת תשלום מזונות ילדים אשר יפצו, לכאורה, את האם על ההוצאות הנוספות שהיא אמורה להוציא על הילדים בזמן שהם נמצאים יותר במחיצתה.

הדבר אמור להיות נכון עקרונית גם כאשר האב הוא ההורה המשמורן והאם לא מגיעה לקחת את הילדים מבלי שתציג סיבה מוצדקת. במציאות אין הרבה מקרים שבהם מחייבים אם במזונות, וודאי על תוספת מזונות כתוצאה מההפרה.

יש גם מקרים בהם הורה משמורן מחליט לעבור עם הילדים למקום מרוחק מהמקום שבו שהתה המשפחה בטרם נקבעו לראשונה זמני השהות. במקרה כזה נגרם להורה הלא משמורן נזק גדול באופן שקשה לו לקיים את זמני השהות כפי שנקבעו לראשונה והוא נדרש להוצאות כספיות בגין הנסיעות לאסוף את הילדים מביתו של ההורה המשמורן.

כיום, עדיין ניתנת לאם עדיפות מסוימת בקבלת המשמורת על הילדים, גם מהטעם שאבות אינם מתמודדים עם האם על משמורת ילדים משותפת, וככל שהילדים קטנים, כך יצטרך האב לשלם לאם מזונות ילדים גבוהים יותר.

ובסידור שבוא אם מעתיקה את מקום מגוריה ומגורי הילדים למקום מרוחק, יפגעו בראש ובראשונה הילדים מהטעם שאב מהמעמד הסוציו אקונומי הממוצע ומטה לא יוכל לעבוד לפרנסתו ולכיסוי תשלום מזונות הילדים אם הוא יצטרך לקיים את הסדרי השהייה שנקבעו, ככתבם וכלשונם.

יודגש כי לא בכל מקרה רשאית אם לקחת את הילדים למקום מרוחק מהאב וזאת על אף שמבחינה פיזית ברור כי האב איננו יכול לעצור בעדה וגם המשטרה לא תוכל לעמוד לאב לעזר. ואולם ככל שהאב הינו בעל תושייה, ידע והוא נעזר בסיוע מקצועי, כך יוכל הוא במקרים מסוימים לעצור את האם מלהעתיק את מקום מגורי הילדים למקום מרוחק ממנו.

במקרים שבהם מוכח כי הורה משמורן פועל כנגד ההורה השני בדרך של ניכור הורי במטרה למנוע מההורה השני לשהות עם הילדים ובכך מפר את זמני השהות של ההורה השני, רשאי בית המשפט לדרוש מההורה המנכר, תוך חיוב בהוצאות כספיות, לחדול מכך ואם אין בהטלת הסנקציות הכספיות בכדי לרפא את המחדל של ההורה שפועל בניכור הורי, רשאי בית המשפט להעביר את הילדים למשמורת ההורה המנוכר.

בכל מקרה של סרבנות קשר ולו הקלה ביותר, יבקש בית המשפט תסקיר מגורמי הרווחה בעיר אשר יכלול דרכי טיפול לפתרון סרבנות הקשר.

בחלק מבתי המשפט לענייני משפחה נכנס הליך פיילוט חדש אשר מאפשר לבית המשפט לטפל באופן מהיר ויעיל בטענה של הפרת זמני שהות וסרבנות קשר. כניסתו של הליך זה לפועל נעשה מתוך ההכרה שילד זקוק לקשר עם שני הוריו וכל פגיעה בקשר עם כל אחד מההורים פוגעת בטובת הילד וככל שעובר זמן ארוך יותר שבו ילד איננו מקיים קשר תקין עם אחד מהוריו כך הפגיעה בילד תלך ותתעצם. בית המשפט יזמן את שני ההורים לדיון בפניו, ואם לא נקבעו קודם, אז הוא עשוי לקבוע בדיון זמני שהות זמניים עם הילדים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

משמורת זמנית לאב

ברוב רובם של המקרים הורים לילדים יגורו תחת קורת גג אחת בודאי כאשר הם נשואים. הקשר בין בני הזוג בדרך כלל נועד גם להרחיב את המשפחה באופן שיתווספו למשפחה ילדים וכך לרוב גם קורה.

במשפחות רבות משמש האב דמות דומיננטית בחיי הילדים בעת שהוא נוטל על גבו חלק ניכר מכל המטלות הדרושות למילוי צרכיהם לרבות טיפול, השגחה, חינוך, בריאות, תשלומים ועוד.

עם זאת, כיום ויותר מבעבר רואים אנו כי בני זוג רבים נקלעים למשברים בנישואין והתוצאה הינה דהירה לכיוון תהליך גירושים, כאשר בזמן כלשהו בעיצומו של תהליך הפרידה והגירושין יפסיקו בני הזוג לגור תחת קורת גג אחת.

והילדים אשר זקוקים לשני ההורים במידה שווה, או לכל הפחות על פי אותו הסדר שהיה בטרם פרץ הסכסוך בין הוריהם, יאלצו לקבל הסדרי שהייה מסוימים עם כל אחר מההורים כאשר אלו האחרונים יקבעו להם אותם.

מאמר זה יעסוק בדרך שבה יכול גבר לפעול כאשר הוא צריך להתמודד בעצמו ובכך להקל גם על הילדים את השינוי הדרסטי שאותו הם צריכים לעבור בתקופת הליכי הפרידה בין ההורים ולאחריה.

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

ובעת שבני הזוג נפרדים, נשארת האם לרוב, גם אם באופן זמני, בבית המשותף והאב יאלץ למצוא מקום מגורים חלופי, לפעמים תוך פרק זמן קצר. ואם לא רוצים לטלטל את הילדים מבית אחד מרכזי לבית אחר מרכזי, אנחנו עומדים במציאות שבה הילדים נשארים ברוב הזמן עם האם והאב יצטרך לתאם עם האם הסדר של זמני שהות עם הילדים.

רואים אנו כי תוך פרק זמן, אפשר שיהיה קצר, יכול הקשר בין האב לילדים לעבור שינוי חד אשר ללא ספק יפגע באב ובילדים, ולהזכיר כי יש גם אימהות שיפנו בתלונה למשטרה או לבית המשפט בבקשה להוציא לאב צו הרחקה מהבית והילדים, שאז ההרחקה מהילדים ומהבית המשותף יכולה להיות מהיום להיום.

האמור לעיל נשמע רע ומר, ואולם למרבה הצער מדובר בתסריט דיי קבוע שמתקיים בפועל ככל שלא נערכים אליו בזמן. מי שלא החל הליך גירושין יתקשה להאמין שכך יקרה, ומי שהחל הליך גירושין ועזב את הבית המשותף ללא הסדר מתאים ילמד על בשרו לדעת עד כמה קשה, לעיתים בלתי אפשרי, לחזור לדומיננטיות שהיתה לו בחיי הילדים כמפורט לעיל.

ואולם, על אף האמור לעיל לבעיה שפורטה עד כה יש פתרונות. הפתרון המרכזי הינו חתירה נחושה לקביעת משמורת ילדים משותפת זמנית אשר תקבע את הקשר השותף בין האב לילדים בהחלטה שיפוטית, בין אם מדובר בהסכמת האם ובין אם מדובר בפנייה ישירה לבית המשפט שיקבע זאת, והכל בעת שהאב עדיין מתגורר בבית המשותף של בני הזוג.

יכול לקחת קצת יותר זמן לקבל החלטה על משמורת משותפת זמנית במידה והאב יפנה לבית המשפט בדרישה לחייב את האם, ואולם מדובר במהלך חשוב אשר ישרת את האב ואת הילדים נאמנה, והוא נועד לאבות אשר רוצים באמת קשר קרוב עם הילדים.

ולהדגיש כאמור כי ערנות בעניין זה תפתור בעיות שעלולות לצוץ בעתיד באופן שגם אם האב יעזוב את הבית המשותף, הוא יעשה זאת כאשר יהיה לו זמן להתארגן בדיור חלופי ותהיה לו גם האופציה לשהות עם הילדים בזמני שהות נרחבים או במשמורת משותפת, שתחל ממשמורת משותפת זמנית ותמשיך למשמורת משותפת קבועה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

דמי מזונות זמניים לילדים

כידוע, הורים לילדים חייבים לספק להם את הצרכים הבסיסיים שלהם, לכל הפחות, לצורך מחייה. מדובר בצרכים פסיכולוגיים כגון: חינוך, טיפול והשגחה וכו'. וכן, צרכים פיזיולוגיים כגון: מזון, ביגוד והנעלה (דמי מזונות ילדים), בריאות, קורת גג לדור בה (מדור) וכו'.

קיים סעיף עתיק בחוק אשר מאפשר לאם, כאפוטרופסית, להגיש תביעה ל- דמי מזונות כנגד האב, ובפרוץ משבר בין בני הזוג וכאשר אין הסכמה בין ההורים לגבי גובה המזונות, פונות אימהות רבות לבית המשפט או לבית הדין הרבני בתביעה לחיוב האב במזונות הילדים.

יש להעיר במאמר מוסגר שנדירים המקרים שבהם אימהות תובעות מהאב לספק את הצרכים הפסיכולוגיים של הילדים ביחד עם הצרכים הפיזיולוגיים, דבר אשר מבהיר כי האב ידאג לצרכים הפסיכולוגיים של הילדים מבלי שיחויב לעשות כן בהחלטת שופט, ואם כך הדבר, מדוע לא ברור כי האב ידאג גם לצרכים הפיזיולוגיים של הילדים מבלי שידרש להחלטת בית המשפט שתחייב אותו לעשות כן ?

ומשהוגשה תביעה למזונות, בית המשפט ידון בה, אך בטרם יחליט יש להציג בפניו את כל הנתונים הרלוונטיים לפסיקת גובה מזונות ובהעדר הסכמה בין ההורים יתנהל הליך הוכחות שעלול לקחת מספר חודשים.

בקשה ל- מזונות זמניים לילדים היא בקשה אשר נועדה לתת לאם סעד זמני מהיר שיאפשר לה לקבל סכום מזונות מסוים עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית למזונות. הרציונל בכך הינו שאין להשאיר ילדים ללא סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים להם התרגלו בטרם פרץ המשבר בין ההורים.

ואולם, לא בכל מקרה מתקיים הרציונל כאמור. קיימים מקרים שהאם היא זו שדואגת לפרנסת הבית, רובה או כולה. וכן קיימים מקרים שבהם לבני הזוג חשבונות בנק משותפים ואשר לחשבונות אלו נכנסות שתי המשכורות של בני הזוג. וכמו כן, כאשר בני הזוג גרים יחד קשה לחשב סכום מזונות שהאב יתן למזונות הילדים מהטעם שהאב עצמו קונה מזון לילדים בבית המשותף וכיצד ניתן לחייב אותו בכפל תשלום, כמו שאין לחייב אותו לא לקנות לילדים דבר בזמן שהוא שוהה עימם אך לחייב אותו בתשלום מזונות.

קיימות סיבות נוספות אשר מאפשרות לאב להתנגד להחלטה אשר מחייבת אותו בתשלום מזונות זמניים לידי האם בהתאם לנסיבות וחשוב להשתמש בהן מהטעם שלחיוב במזונות זמניים לילדים קיימת השפעה רבה להמשך הדיון במזונות הקבועים ולניהול תיק הגירושין בכלל, וכפי שצוין לעיל אין מדובר בבקשה שאמורה להתקבל באופן גורף ככל שמציגים לבית המשפט את כל הנתונים העובדתיים אשר יצדיקו לשלול את החיוב במזונות הזמניים.

ומדוע חשוב להתנגד לפסיקת מזונות זמניים לילדים ? הסיבה היא שלפסיקה זו יש השלכות מהותיות על המשך הקשר בין בני הזוג ועל התוצאה הסופית אשר תתקבל בסוף תהליך הגירושין. האב שהיה רגיל לחלוק עם האם, בטרם פרץ המשבר בין בני הזוג, חשבון אחד, בין שהוא משותף ובין שהוא נפרד, אשר אליו היו נכנסות משכורות בני הזוג וממנו היו יוצאים כל הכספים לקיום הבית והמשפחה, נאלץ לאחר פסיקה למזונות זמניים למסור לאם חלק מהכנסותיו ולעומת האם שלא נדרשת לחלוק עם האב בהכנסותיה.

למעשה, ככל שבני הזוג גרים תחת קורת גג אחת, ובדרך כלל כך גם קורה בתחילת תהליך גירושים, אם בית המשפט יחייב את האב במזונות זמניים לילדים יתקיים מצב אבסורד שבו האב יחוייב במחצית מתשלום המשכנתה או שכר דירה, אם בני הזוג גרים בדירה שכורה, ולרוב יותר ממחצית ככל שיש יותר ילדים כעניין של מדור רעיוני לילדים.

מעבר לתשלום המדור, בית המשפט יפסוק כאמור מזונות זמניים לילדים, וככל שיש יותר ילדים וככל שהם קטנים יותר, כך סכום המזונות יעלה. ובעצם נותר האב לגור בדירה שאת רוב הכנסותיו הוא מוסר לאם והאם נשארת עם כל הכנסותיה והופכת לאדון יחיד בבית לכל דבר ועניין כספי ובחסות החוק. ספק רב אם לאב מהמעמד הסוציו אקונומי הבינוני ומטה, ישאר סכום כסף לתת לילדים מעצמו או לקנות להם דבר מה.

אם האב ישהה מחוץ לבית המשותף וירצה לשכור דירה, מצבו הכלכלי יהיה גרוע יותר משום שלחובת האב יתווסף גם תשלום שכר דירה, הוצאות אחזקת הדירה והוצאות מחייה.

אם כן, חיוב של האב במזונות זמניים לילדים מהווה יתרון גדול לאם וחיסרון גדול לאב מהטעם שבית המשפט יחייב את האב בסכום מזונות זמניים שלבטח ישביעו את האם ואת הילדים, וזאת מבלי להכיר, לרוב, בצרכים הכספיים ואף הנפשיים של האב.

אמנם מדובר במזונות זמניים ואולם זמניים ככל שיהיו הרי שיעבור זמן, לעיתים חודשים עד שבית המשפט יפסוק מזונות קבועים ובינתיים ידה של האם בתקופת הליכי הגירושין תהיה על העליונה, מה שיאפשר לה לתבוע הישגים הן בגובה המזונות, הן במשמורת הילדים וזמני השהות והן בחלוקת הרכוש.

ואשר על כן, ומכל האמור לעיל, על האב לעשות כל שביכולתו בכדי למנוע פסיקה של מזונות זמניים לילדים אם בקשה כזאת הוגשה. על האב לנסות ולהגיע עם האם להסדר שיקבל תוקף של החלטה בבית המשפט, וחשוב שיעשה זאת כאשר הוא נמצא בבית המשותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מדוע אבות מתקשים לקבל משמורת ילדים משותפת ?

אנו נמצאים במאה העשרים ואחת ונשים כבר מזמן לא מכבסות בגדים בידיים ולא אופות בתנורי חימר. נשים כבר לא נוטלות לבדן את האחריות על תחזוקת הבית והטיפול בילדים, וגברים כבר לא נוטלים על עצמם לבד את נטל פרנסת הבית והמשפחה. למעשה, אין כיום שום הבדל, לפחות בפוטנציה, בין המטלות שלוקחות על עצמן נשים ואימהות במסגרת המשפחה לבין אלו שלוקחים על עצמם בעלים ואבות.

אם כן, יש לברר מדוע החוק והפסיקה במדינת ישראל עדיין נותנים לאם זכות עודפת לקבל את המשמורת העיקרית על הילדים והאב נאלץ להסתפק בזמני שהות לאחר שההורים נפרדים, מה שאומר שהאב יתראה עם הילדים פחות מהאם ופחות ממה שהוא והילדים היו רגילים להתראות בזמן שהוריהם גרו תחת קורת גג אחת.

ההגדרה של המושג "משמורת ילדים" הינה מצב עובדתי שבו ילדים שוהים אצל הורה ששומר עליהם. כאשר נקבע כי הורה מסוים יקבל משמורת עיקרית הכוונה היא שהילדים נמצאים אצלו ברוב הזמן הפנוי שלהם וההורה השני יקבל זמני שהות מועטים יותר מהאחר עם הילדים. כאשר נקבעת משמורת ילדים משותפת הכוונה היא שהילדים שוהים זמן שווה אצל כל אחד מההורים.

באופן עקרוני, לא נראה כי יש בעיה להחזיק במושג, הדיי ותיק, משמורת ילדים מהטעם שכאשר ילדים נמצאים אצל הורה מסוים, אזי מטבע הדברים הוא שומר עליהם הן מצד של טיפול והשגחה, והן מצד הצרכים הפיזיים הנחוצים להם.

לאחרונה, נכנס מושג חדש ללקסיקון המושגים המשפטיים בדיני משפחה אשר נקרא: "אחריות הורית משותפת". האם מושג זה בא להחליף את המושג משמורת משותפת ? מתברר שלא ממש ! אלא מהי ? המושג אחריות הורית משותפת הוא לא יותר מאשר ביטוי אשר בא לטשטש את הרווח והפער מבחינה לשונית בין משמורת עיקרית לזמני שהות, על אף שבפועל מבחינת זמני השהות של הילדים אצל כל הורה לא השתנה דבר.

הסדר כביל בין הורים לגבי זמני שהות של כל אחד מהם עם הילדים מחייב אישור בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לא יערים קשיים מיוחדים על הורים שיגיעו אליו לאשר הסכם של משמורת עיקרית מול זמני שהות או משמורת משותפת, וזאת ככל שבית המשפט לא רואה כי הדבר עומד בניגוד לטובת הילד.

כאשר אין הסכמה בין הורים לגבי הסדרי השהות, בית המשפט ידרש להכריע בסוגיה על פי החוק והפסיקה הרווחת, כאשר עיקרון טובת הילד הוא זה אשר אמור לעמוד לנגד עיניו של השופט מעל כל שיקול אחר.

כמו בכל סוגיה שבמשפט, עיניו של השופט פונות ראשית לחוק הרלוונטי. ומה אומר סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ? "…. רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם…." ובהמשך הסעיף כתוב: "אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

אם כן, רואים אנו כי יש לאימהות עיגון יציב בחוק המכונה "חזקת הגיל הרך" ואשר קובע כי חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם בנסיבות רגילות ועל פי הסיפא של הסעיף נדרשות נסיבות מיוחדות בכדי לפסוק אחרת.

מבלי להתייחס ליתרון שהחוק נותן לאם במשמורת הילדים, יש על פניו היגיון בקביעת חזקת הגיל הרך מהטעם שכאשר הורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת יש לקבוע במידי, ועוד בטרם יתבררו הסוגיות המורכבות שבמחלוקת בין ההורים, היכן ישהו הילדים ברוב הזמן ובביתו של מי מההורים יקיימו את מרכז החיים שלהם. אך עם זאת, יש הבדל בין פסיקה של משמורת ילדים זמנית והסדרי שהייה זמניים למי מבין ההורים לבין קביעה של משמורת ילדים קבועה.

כידוע, עד לפני מספר שנים נשא האב ברוב נטל תשלום דמי מזונות לילדים ועל כן אבות מהמעמד הסוציו אקונומי הממוצע ומטה נאלצו לעבוד קשה והרבה, עד שלא יכלו להרשות לעצמם לקחת את הילדים לזמני שהות מעבר להסדרי השהייה המקובלים. האבסורד היה שגם אם הילדים היו במשמורת משותפת עדיין נדרש האב לשאת ברוב נטל המזונות ועל כן משמורת משותפת היתה נחלתם של הורים אמידים בלבד.

פסק הדין של בית המשפט העליון משנת 2017 ב- בע"מ 919/15 שינה את מאזן נטל תשלום מזונות הילדים אשר חל על כל אחד מההורים באופן שלגבי ילדים מעל גיל 6 אשר נמצאים במשמורת משותפת, ובשעה שלשני ההורים הכנסה פנויה זהה, לא יחייבו את מי מבין ההורים להעביר על פי מזונות ילדים – הדין החדש האחד לשני וכאן מתקיימת למעשה משוואה אשר מאפשרת לאב ולילדים לשהות ביחד הרבה יותר זמן מבעבר.

אבות רבים עדיין מתמקדים ביתרון שנותנת לאם חזקת הגיל הרך ועל כן נמנעים מלדרוש משמורת משותפת. לפעמים אפילו המחשבה על מאבק משפטי מול האם אשר מערימה קשיים רבים בדיון על משמורת המשותפת מונעת מהם להתחיל את הדיון בסוגיה זו. כאן למעשה ובנקודת זמן זו צריך בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ובפסיקה אקטיבית צריך לחזק את ידיו של כל אב אשר יתבע משמורת משותפת ככל שאין נסיבות מיוחדות להורות אחרת.

כפי שנאמר לעיל יש הגיון בקביעת חזקה בדבר משמורת עיקרית לאחד מן ההורים כאשר הורים מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת ואולם ההיגיון, הצדק וטובת הילדים אומרים שיש לקבוע משמורת משותפת ככל שאין הסכמה בין ההורים כחזקה אם אין נסיבות מיוחדות אשר יקבעו אחרת ובין היתר ברור כי אם אב לא ידרוש משמורת משותפת לא ניתן להגיד כי קופח באי קבלתה.

אם כן, אב אשר מעוניין במשמורת משותפת על הילדים לא יקבל אם לא ידרוש זאת והטעם המרכזי לקבלת המשמורת המשותפת הינו כי זה גם היה הקשר בין האב לילד בעת שהאב והאם והילד גרו תחת קורת גג אחת. כל טענה או קביעה כנגד אב אשר גידל את הילד, טיפל בו במסירות וטיפח אותו במשך שנים בבית אחד עם האם ואשר אין בהם בכדי להוביל לקבלת משמורת משותפת מהווה עלבון לאב ופגיעה במסוגלות ההורית של האב ופגיעה בטובת הילד.

יש לזכור כי לרוב הוריו של ילד הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו ואין לאף הורה יתרון על פני ההורה השני הן במובן של החובות והן מבחינת הזכויות כלפי הילד. ביטול אפוטרופסות על קטין הינה צעד חריג ביותר והוא מתקבל רק במקרים נדירים בשונה ממשמורת ילדים אשר הינה חלק בלתי נפרד מה – אפוטרופסות.

ולסיכום, לכל ידוע שטובת הילדים הינה לשהות במחיצת שני ההורים באופן שווה ועל כן חזקת הגיל הרך איננה צריכה להיות יותר מאשר יתרון זמני שנותן החוק לאם או לאב לאחר שבני הזוג מפסיקים לגור תחת קורת גג אחת.

אז מה צריך האב לעשות ? האב צריך להיות פעיל בחיי הילדים בזמן שהוא גר עם האם ולאחר הפירוד לדרוש משמורת משותפת, אפילו זמנית, בין אם בהסכמת האם ואם אין הסכמה אז בתביעה לבית המשפט.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם מצד הדין בעל צריך לחתום כיום על שטר כתובה ?

הכתובה בהגדרתה הינה מסמך אשר מפרט את התחייבויות הבעל כלפי אשתו בזמן שהוא מבקש לשאת אותה לאישה כדת משה וישראל. הכתובה מנוסחת בארמית והיא מוגשת לחתימת הבעל והעדים מטעמו ביום הנישואין.

ב- שטר הכתובה מתחייב הבעל לאישה בשתי התחייבויות עיקריות. האחת הינה לזון אותה במהלך הנישואין, לפי צרכיה וכבודה כלומר ב- דמי מזונות אישה. והשנייה הינה התחייבות על סכום שיעמוד לרשותה בעת הפסקת הנישואין ממידה וידרוש לגרש אותה בעל כורחה או עקב מותו.

רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה ניסח את האמור בכתובה ומאז היא מהווה תנאי שבלעדיו נישואין בין בני זוג יהודיים לא יהיו ברי תוקף.

בגמרא כתובות פ"ב ע"ב יש ברייתא שממנה ניתן ללמוד את השלבים בתקנת הכתובה, עד שבא שמעון בן שטח ונתן לה את צורתה הסופית.

למעשה, הרציונל ההלכתי להתקנת הכתובה ולהתחייבות הכספית של הבעל כלפי האישה נבע מהצורך להגן עליה מפני פזיזות הבעל אשר היה יכול על פי דעתו בלבד לגרש אותה ו/או לשאת אישה שנייה תחתיה. עוצמה כזאת של הבעל כנגד האישה חייבה את חז"ל שבראשם עמד בזמנו רבי שמעון בן שטח להעמיד בלמים אשר ימתנו את כוחו של הבעל כלפי האישה.

והינה, על אף הסנקציה של חיוב הכתובה על הבעל כאמור, בסביבות שנת ה- 1000 לספירה, ניסח הרב גרשום, שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, תקנות בענייני אישות שנקראו לימים "חרם דרבינו גרשום", בהם תוקנו שני נושאים. האחד הינו שהבעל אינו יכול לגרש את אשתו בעל כורחה, אלא בהסכמתה. והשני הינו, שהבעל אינו רשאי לשאת אישה נוספת אם הוא נשוי לאישה אחרת אלא בהיתר מיוחד של 100 רבנים.

מן האמור לעיל עולה שכבר לפני אלף שנים נפתרה הבעיה שלשמה תוקנה הכתובה, אך אף על פי כן גברים עדיין מחויבים בימינו אנו באורח פלא לחתום על שטר התחייבות הכתובה בערב הנישואין כתנאי להתהוותם.

אז האם על פי הדין העברי החל כיום הבעל מחויב לחתום על שטר הכתובה ? התשובה לכך הינה חיובית. אך האם הוגן והגיוני שהבעל יחתום על שטר ההתחייבות ? התשובה לכך הינה שלילית ולא רק בגלל שעבר זמן רב מאז תוקנה הכתובה ותנאי המשפחה כיום שונים משהיו בעבר, אלא בעיקר בגלל תקנת רבנו גרשום שכאמור ייתרו את הצורך בסנקציה שנותנת הכתובה לאישה כלפי הבעל.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

הפרת הסדרי שהות על ידי האם ומה הסנקציות שניתן להטיל עליה

הסדרי שהות כנורמה
כשמדובר בקשרי משפחה אז הסדרי שהות, הסדרי שהייה, או הסדרי ראייה (בכינויים בעבר), הינם הימים שבהם ילדים להורים פרודים שוהים במחיצתו של כל הורה. על פי עקרון טובת הילד וזכויות הוריו מכוח ה- אפוטרופסות יש לכל אחד מההורים ולילד זכות יסוד קנויה לקיים את קשר ההורות ולבלות זמן מה ביחד.

החוק מאפשר להורים פרודים להסכים ביניהם באיזה ימים ושעות ישהו הילדים עם כל אחד מהם אך תוקפו של הסכם זה ככל הסכם בין בני זוג טעון אישור בית המשפט או בית הדין ומשאושר הוא מחייב את ההורים לכל דבר ועניין.

הדעת והמוסר נותנים שכל אחד מההורים יעשה כל שביכולתו בכדי להיטיב עם הילד המשותף, ובין היתר לשמור שלילד תהיה גישה נוחה וראויה להורה השני גם כאשר ההורים כבר אינם גרים יחד. אלא שבזמן תהליך גירושין או הליכי פרידה, מתברר, שחלק מההורים אשר עסוקים במלחמות הפנימיות בניהם זונחים את טובת הילדים, ובמקרים אלו אין מנוס מאשר לערב את בית המשפט בכדי שיתן את ההחלטות המתאימות בסוגיה זו.

משמורת ילדים
על פי מסורת רבת שנים, לאם יש עדיין זכות ראשונים לקבל את הילדים לשהות ברוב הזמן במחיצתה, כלומר לקבל משמורת ילדים עיקרית ובאופן עקרוני אך דיי פשטני הדבר אומר שאם האב רוצה לשהות עם הילדים בנפרד, בניגוד להסכמת האם, הוא צריך להגיש בקשה לבית המשפט אשר יפסוק לו הסדרי שהייה.

עם זאת, זכות האם לקבל את משמורת הילדים איננה מוחלטת וככל שהאב ידע לכלכל את צעדיו בעזרת ייעוץ וטיפול נכונים, כך יתאפשר לו לקבל הסדרי שהייה זמניים באופן כמעט מיידי, אף בניגוד לרצונה של האם, בהליך משפטי מהיר.

קביעת הסדרי שהות
בהעדר הסכמה בין ההורים, בית המשפט נעזר לעיתים קרובות בחוות דעתם של גורמי רווחה שימליצו על הסדרי שהייה אופטימאליים תוך בחינה של כל בני המשפחה.

על פי נוהל בלתי כתוב שירותי הרווחה נוהגים להמליץ בדרך כלל על הסדרי שהייה מקובלים המאפשרים לאב להיות עם הילדים פעמיים בשבוע בימי חול למשך 4-6 שעות, וכן בכל סוף שבוע שני, ובמחצית מהחגים ומחצית מהחופשים.

כאן מדובר בהסדרי שהייה מקובלים כברירת מחדל ואולם אין מניעה שהאב ידרוש וגם יקבל הסדרים מורחבים יותר או משמורת ילדים משותפת כאשר התנאים המתאימים יאפשרו זאת.

הסדרי שהות קבועים, משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת ניתן כאמור לקבוע בהסכם, אך בהעדר הסכמה אין מניעה שהאב יקבל זאת גם בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני בניגוד להסכמת האם ובהתאם לטובת הילדים ולרצונם מגיל מסוים.

הפרת הסדרי שהות
כאמור, התנאי לתוקפו של הסכם בין ההורים בנוגע לילדים הינו אישורו של ההסכם על ידי בית המשפט. מכאן שלא ניתן לטעון ל- הפרת הסדרי שהייה כל עוד הסדרי השהייה לא נקבעו בהסכם שיקבל תוקף של פסק דין או שהם נפסקו על ידי בית המשפט במסגרת דיון לגופו של עניין.

כלומר, כל עוד בית המשפט לא נתן החלטה או פסק דין בעניין זה, הורה אשר ימנע מההורה השני את הקשר עם הילדים, או הורה אשר לא יקח את הילדים אליו לא יפר על פי הדין את הסדרי השהות עם הילדים.

הדרך לאכוף הפרת הסדרי שהות
המושג אכיפת הסדרי שהייה איננו יכול להתקיים במונחים הרגילים של האכיפה כמו למשל אכיפת תשלום במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות. מדובר בדרך התנהגות אשר ניתן לפעול כנגדה רק באמצעות הפעלת לחץ של סנקציות כספיות, עד כדי העברת משמורת הילדים להורה השני.

מכוח הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה", אב אשר טוען שהאם הפרה את הסדרי השהייה צריך לפנות בתביעה לבית המשפט ולהוכיח באמצעות ראיות את קיומה של ההפרה. הליך הוכחת ההפרה בדרך כלל איננו הליך של שחור לבן משום שלעיתים יש לכל הורה אשם תורם. מכאן שבדרך כלל, אם כי לא תמיד, בפנייה ראשונה לבית המשפט, גם אם מתברר שהאם מפירה את הסדרי השהייה, בית המשפט יסתפק במתן אזהרה.

האזהרה יכולה להיות באופן שבית המשפט יתרה באם לפרוטוקול שבמידה והיא תסקל את המפגשים של הילדים עם האב בכל דרך שהיא ולרבות בדרך של ניכור הורי יוטל עליה קנס כספי על כל הפרה, או שהמשמורת תועבר לאב.

קיימים מקרים שכבר בדיון ראשון יחייב בית המשפט את האם בהוצאות משפט בגין התנהלותה או שכבר יקבע לפרוטוקול חיוב בסכום כספי על האם בגין כל הפרה. במקרים מסוימים יחייב בית המשפט את ההורים במפגשים של תיאום הורי או טיפול משפחתי.

על אף הקושי לאכוף הסדרי שהייה כמפורט לעיל חשוב להדגיש כי עיקר המחלוקות בעניין משמורת הילדים או האחריות ההורית המשותפת והסדרי השהייה מתקיימים בזמן הליכי הפרידה והגירושין, ולפיכך על האב להשקיע את מירב המאמצים לקבוע אותם בתקופת הליכי הפרידה ולדרוש מהאם לקיים אותם לרבות באמצעות פנייה לבית המשפט.

ברוב המקרים לאחר שההסדרים כבר נקבעים אז הם ימשיכו להתקיים במתכונת שנקבעה בהסכם או בהחלטת בית המשפט, ולעיתים קרובות הסדרי שהייה זמניים או משמורת ילדים זמנית יהפכו לאחר זמן מה גם לקבועים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

כמה מזונות משלמים לילד מעל גיל 6 ?

פתח דבר

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון חייב אב החולק עם האם במשמורת כמעט משותפת להעביר לידי האם דמי מזונות קטינה המתקרבת לגיל 6  סך של: 2600 ₪ לחודש. אלא שבערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נפסק ביום: 18.2.2021, שהאב ישלם סכום של 1500 ₪ בלבד. כיצד פסק בית המשפט המחוזי סכום נמוך באופן כה משמעותי לעומת בית המשפט לענייני משפחה ?

בע"מ 919/15

ניתן להגיד שעד בע"מ 919/15, היתה מבוכה רבה בקרב בתי המשפט לענייני משפחה ומצוקה קשה בקרב אבות משלמי מזונות ילדים. בתי המשפט לענייני משפחה היו מחייבים אבות במזונות גבוהים מכוח פרשנות שגויה של בית המשפט העליון לדין העברי אשר חל על בני זוג יהודים.

בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 עשה סדר בפסיקה ועל פניו אמור היה להתוות דרך פשוטה ויעילה לחיוב גובה המזונות אשר חל על הוריו של ילד ולצמצם באופן משמעותי את אי הוודאות של המתדיינים בבתי המשפט בנוגע לגובה המזונות אשר יחולו עליהם. וראו: מזונות ילדים – הדין הקודם.

בע"מ 919/15 אמנם נכתב על פני 103 עמודים, ואולם אין פשוט ממנו להבנה ויישום, ואף על פי כן יש עדיין שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אשר לא מיישמים את פסק הדין כלשונו. הפרדוקס הוא שבתי הדין הרבניים האזוריים ולרבות בית הדין הגדול, שמהם צמחה הבעיה כבר לפני למעלה מ-70 שנה הודיעו שלא יפסקו על פי בע"מ 919/15, אבל זה כבר עניין למאמר ארוך ונפרד. 

מחסומים שיפוטיים

מרבית הדיונים וההכרעות בענייני משפחה ומזונות נפסקים בערכאות הראשונות, קרי, בבתי המשפט לענייני משפחה, ובתנאים מסוימים גם בבתי הדין הרבניים. כל הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות והפרוטוקולים חסויים כך שהביקורת עליהם בדרך כלל מועטה.

החלטה של שופט או דיין בערכאה הראשונה נותרת בדרך כלל בעינה משום שלרוב לא מערערים עליה אך גם לאחר הגשת ערעור הסיכוי להצליח איננו גבוה במיוחד. להצליח בערעור לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט המחוזי בגלגול שלישי, או בבג"ץ על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית.

בתקופה האחרונה עשו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים צעד חיובי קדימה והחלו לפרסם יותר ויותר פסקי דין סופיים, מבלי לציין את שמות בעלי הדין כמובן, ויש לברך על כך בעיקר משום שהדבר מעלה את רמת הוודאות שיש למתדיינים בפסיקות בתי המשפט ומעלה את רמת האימון של המתדיינים במערכת המשפט.

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין של המחוזי מתחיל בתיאור עובדתי של משפחה המונה שלוש נפשות. אב, אם וילדה המתקרבת לגיל 6. האם הגישה כנגד האב תביעה למזונות הילדה בבית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב להעביר לידי האם סכום של: 2600 ₪ לחודש למזונות הקטינה.

לאב כושר השתכרות העומד על סכום של כ- 27,500 ₪ לחודש ולאם כושר השתכרות העומד על 5,500 ₪ לחודש. יחס זמני השהות של ההורים עם הקטינה הינו 42 אחוז לאב ו- 58 אחוז לאם. האם חולקת דירה שכורה בעלות כוללת של 3800 ₪ לחודש עם בן זוג ומכאן שהוצאות המדור ואחזקת המדור נמוכים בהרבה מאילו של האב אשר שוכר דירה ומשלם שכירות מלאה לבדו.

על פניו נראה שחיוב אב במזונות ילד בשיעור של 2600 ₪ מתוך השתכרות של כ- 27,000 ₪ לחודש, מול האם שמשתכרת סכום של: 5,500 ₪ נשמע סביר ואפילו דיי נמוך. זהו שלא על פי הפסיקה בבע"מ 919/15 והטעמים לכך הובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ויפורטו באופן כללי ובקצרה במאמר זה.

ההלכה מקדמא דנא קובעת שבבואו של בית המשפט לחייב במזונותיו של ילד, עליו לקבוע מה הסכום הנדרש בכדי לכסות את צרכיו של הילד. הלכה עתיקה נוספת קובעת כי אין מחייבים אדם במזונות ילדיו מעושרו, כפי שמחייבים לדוגמא במזונות אישה, אלא על פי הצרכים של הילד.

בע"מ 919/15 קבע כי חיוב במזונות לילד מעל גיל 6 יחול על פי הצרכים הדרושים לילד, על פי הפרשי השכר בין הוריו ועל פי יחס השהות של הילד במחיצתו של כל הורה. הילדה התקרבה לגיל 6 ובית המשפט המחוזי ייחס את פסיקתו לכך שהילדה כבר בת 6, שהרי מה הטעם לפסוק מזונות עבור זמן קצר לפני גיל 6, ואחר כך לשנות אותם לאחר עת שהקטינה תעבור את גיל 6.

יצוין כי בע"מ 919/15 גם קבע כי אין להעביר מזונות מהורה אחד לשני כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת או על הורות משותפת על קטינים מעל גיל 6 כאשר ההכנסות הפנויות של שני הוריו זהות.

לאחרונה נקבע כלל במספר בתי משפט לענייני משפחה, כך גם פסק בית המשפט המחוזי, כי השיעור צרכיו של קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת ככלל מסך של: 2,250  ₪ לחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי במדור, אחזקת מדור, חינוך ורפואה חריגה יחלקו הצדדים באופן שווה ולכן חייב את האב בסכום של 2,600 ₪ למזונות הקטינה. ואפילו אם אמרנו שהצרכים בגין מזון ביגוד והנעלה עומדים על הסכום הנ"ל הרי שקיבלנו תוצאה שהאם איננה משתתפת במזונות הקטינה כלל על אף שהיא חולקת עם האב במשמורת משותפת.

אם כן, הפסיקה של בית המשפט מחזירה אותנו למצב המשפטי שלפני בע"מ 919/15, ולפיו כל מזונותיו של קטין עד גיל 15 יחולו על האב, ואם בני הזוג חולקים משמורת משותפת יפחיתו לאב בין 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות. וראו לעניין זה: מזונות ילדים – הדין הקודם.

חיוב האב להעביר לאם סכום של: 1500 ₪ למזונות הקטינה מתוך, אפילו, 2600 ₪, הדרושים לה למחייה בשני הבתים, נותן תוצאה שבה האב משלם על הקטינה בביתו סך של: 1300 ₪ ועוד 1500 ₪, על פי הפסיקה, בביתה של האם, וביחד סכום של: 2800 ₪ לחודש. ועל כן, גם אם נאמר שההכנסות הפנויות של האב גבוהות באופן משמעותי מהכנסות האם הרי שגם חיוב האב להעביר לידי האם סכום של: 1500 ₪ לחודש הינו חיוב גבוה.

יש לציין כי מספר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה אינם אוהבים לפסוק על פי מבחן אריתמטי גרידא, כפי שצוין לעיל, והתירוץ לכך הינו שגם במשמורת משותפת יש הורה אחד אשר מרכז את כל ההוצאות של הילד ועל כן יש לתת לו עדיפות בפסיקת המזונות. ברוב המקרים כידוע העדיפות ניתנת לאם.

אין ספק שמדובר בטענה מקורית ואולם ככל שהורים חולקים משמורת משותפת ומשלמים כל אחד בנפרד על כל הוצאות הילד בביתם ולהוצאות חינוך ורפואיות חריגות כל אחד יכול לשלם על פי דרישת המקור החיצוני, לא נראה שמדובר בתירוץ של ממש. עם זאת, גם כאשר הורה אחד, האם למשל, מקבלת מהאב מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה ומשלמת את כל התשלום מעצמה, האם יתכן שהיא תקבל שכר על כך ?

כפי שצוין לעיל, על פניו נראה פסיקת מזונות ילדים הינה עניין של מה בכך, ואולם מסתבר שעדיין לא. יש אמנם נוסחה עקרונית לפסיקת גובה המזונות ואולם לאור מספר המשתנים הרב, אשר גם משתנים בין משפחה למשפחה, משתנים במשך השנים, ומשתנים בין שופט אחד לאחר, יכול להיווצר מצב שבו מתקיים חוסר צדק וחוסר איזון בין חיוב האב והאם במזונות הילדים, והנפגע מכך בדרך כלל הינו האב אשר בדרך כלל יספוג את השינויים.

בעניינו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשה, לכאורה, צדק עם האב, ומכאן החשיבות לפרסם מאמר זה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

טובת הקטינים גברה על חופש תנועת האם

פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האישה קיבלה 15 אחוזים מדירה אשר שייכת לבעל מלפני הנישואין

פתח דבר

בית המשפט המחוזי חייב בעל להעביר לאשתו 15 אחוז מהזכויות בדירה אשר רשומה על שמו ואין זה ברור מדוע קיומם של הנישואין, והגם שמדובר בנישואין מעין פתוחים כבתיק זה, מהווים עילה לפגוע בקניינו של הבעל אשר אמור להיות מוגן באמצעות מספר חוקים שנועדו לגבור על דיני הנישואין והגירושין השונים.

הקדמה

בפסק דין מיום: 23.5.2021, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ו. פלאוט במוטב של שלושה שופטים) בחלקו ערעורה של אישה על החלטת בית משפט לענייני משפחה אשר קבעה כי לאישה אין חלק בדירת הבעל אשר נרכשה על ידו טרם נישואי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי חייב את הבעל להעביר לרשות האישה 15 אחוז מערכה של דירתו לאחר שהאישה הוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף" אשר מלמד על כוונת הבעל לשיתוף ספציפי של האישה בדירה והזיקה החלקית שיש לאישה לדירה.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה, העומד לפתחו של הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, איננו מחמיר ככל שמדובר בדירת מגורים, כך וכפי שנפסק בפסקי דין של בית המשפט העליון, ו"רוח העידן" כיום הינה להכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג אף שהובאו לנישואין על ידי צד אחד ולאו דווקא מחצה על מחצה.

לשמירה על קניינו, דירתו, של הבעל עומדות הגנות על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חזקת הרישום על פי חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") וכו'.

ואף על פי כן, ידוע לנו כי קיימת פסיקה בת עשרות שנים אשר בה נפסק כי בתנאים מסוימים, בעיקר אם בני הזוג גרו בדירת בן הזוג עליו הנכס רשום במשך הרבה שנים, גידלו שם ילדים, ערכו שיפוצים נרחבים בדירה, וכד', יכול בית המשפט לקבוע כי קיים "דבר מה נוסף" ועל אף שהדירה רשומה על שם בן זוג אחד, תמורתה תתחלק בחלקים שווים או בלתי שווים בין בני הזוג.
ולעניין זה ראו: ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (הנשיא מ' שמגר, 4.8.1994), אף שבפסק דין זה מדובר על בני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ולא חוק יחסי ממון.

משמעות הפסיקה בעניין זה

משמעות הפסיקה בעניין זה הינה שבן זוג, בעל נכס מלפני הנישואין, לא ירצה לשתף את הצד השני במגורים משותפים בדירה אלא יבחר להשכיר את הדירה אשר בבעלותו לצד ג' ולשכור דירה אחרת לבני הזוג תחתיה.

לחילופין, בעל הנכס ישהה כל נישואין או מגורים משותפים בנכס השייך לו מלפני הנישואין בטרם נחתם בין בני הזוג הסכם ממון.

וכן, אם בן זוג מקבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או רוכש דירה מכספי מתנה או ירושה, שאז יאלץ לדרוש מבן זוגו, בעיצומם של הנישואין, לערוך הסכם ממון. מהלך כזה עלול לגרום לחיכוכים מיותרים בן בני הזוג.

כידוע, ההכנסות של כל אחד בני הזוג נחשבות כהכנסות משותפות. כאשר בני זוג שוכרים דירה, או רוכשים דירה באמצעות משכנתה ישמשו הכנסות הצדדים מעבודה להוצאות המדור.

ואולם, כאשר לבן זוג יחיד דירה על שמו, בין מלפני הנישואין ובין במהלכם, קיומה תאפשר לבני הזוג ליהנות מפרותיה. בני הזוג יכולים להתגורר בדירה ולחסוך שכר דירה או ששכר הדירה שיתקבל בגינה ישמש להעלות את רמת חייהם של בני הזוג לרבות הקלה בתשלום החזר משכנתה חודשית אם ירכשו דירה על שמם.

אם כן, לקיומה של דירה אשר מביא בן זוג אחד מלפני הנישואין, או במהלכם יתרון גדול אשר משמש את שני בני הזוג ובעיקר את בן הזוג השני. האם הוגן עוד לחייב את בעל הדירה לחלוק עם בן הזוג השני בחלק מדירתו או במחציתה ?

בפסק הדין צוין כי על הדירה נלקחה הלוואת משכנתה לטובת בנו של הבעל, האישה נרשמה כערבה, אך החזרי ההלוואה שולמו מחשבונו של הבעל. בית המשפט קבע כי מדובר בתשלום אשר נגרע ממסת ההכנסות של בני הזוג ומכאן שיש לפצות את האישה בגין המעורבות שלה בלקיחת המשכנתה והתשלומים שהבעל שילם.

אמנם, בית המשפט ציין כי סך החזרי המשכנתה הגיעו לכמה עשרות אלפי שקלים בלבד ואולם גם אם הבעל איננו חייב לשתף את האישה במחצית ערכה של הדירה הרי שהוא חייב לשתף אותה בפירות שהדירה מניבה ולרבות המעורבות שלה בהליך לקיחת המשכנתה בסכומים העולים על מחצית מהחזר המשכנתה בפועל. כאמור, 15 אחוז משווי הנכס.

יבוא בעל במקרה דומה ויעביר את הדירה על שמו של אחר, בפסק דין הנדון על שמו של הבן והאישה תהיה נפסדת מכך באופן שהבן יכול להתנות בשיתוף פעולה עם האב את מגורי בני הזוג בדירה בחוזה ותשלום שכר דירה.

וכמו כן ברור שלבן תהיה אפשרות לדרוש את עזיבת בני הזוג מהדירה בכפוף לחוזה שכר הדירה.

נתון נוסף, אשר נקבע כי לא שלל את השיתוף בין בני הזוג היה העובדה שהם ניהלו מערכת יחסים מוסכמת שבה הבעל התנהג כרווק ויצא עם נשים אחרות. בית המשפט קבע כי המוסכמה הבן אישית בין בני הזוג היא הקובעת ולא המוסכמה החברתית ולכן גם אם מדובר בהעדר שיתוף רגשי אין הדבר שולל שיתוף כלכלי.

לסיכום

בהתייחס להווה יתכן שניתן למצוא צדק בפסק הדין באופן שהאישה תצא ממסגרת הנישואין עם סכום כלשהו אשר יאפשר לה להתחיל חיים חדשים, אם כי ברמה נמוכה יותר מהרמה בה הורגלה בביתו של הבעל.

ואולם, במבט לעתיד יש לקחת בחשבון שפסיקה כזאת תגרום לבעלי נכסים לנהוג באופן שהנכס בבעלותם יהיה שלהם גם לאחר פירוד או גירושין והדבר עלול להוביל לכך שבן הזוג השני לא יוכל ליהנות מקיומו של הנכס בבעלות בן זוגו.

ולפיכך, בפסיקת בית המשפט בעניינים אשר נידונו בפסק דין זה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הקלקולים אשר עלולים לבוא בין בני זוג בתחילת הקשר בניהם, בעת הנישואין ובמהלכם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בית המשפט חייב בעל ב- 800 אלף ש"ח בגלל שהוא יותר בריא מאשתו !

פתח דבר

ביום: 19.4.2021, פסק כב' השופט עובד אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: "בית המשפט"), בתלה"מ 54982-10-18 (להלן: "פסק הדין") כי על אף שלבני הזוג הנשואים זה לזה 4 דירות בבעלות משותפת, האישה תקבל 800 אלף ₪ יותר מהבעל משום שמצב בריאותו של הבעל טוב יותר ממצב בריאותה של האישה.

השופט אליאס ציין כי מקור סמכותו לפסוק כך נמצא בסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "חוק יחסי ממון" או "החוק") אשר מהווה חריג לכלל שמופיע בסעיף 5 לחוק הקובע בגדול כי כל אשר נצבר לזכות בני זוג במהלך הנישואין יתחלק בניהם בחלקים שווים למעט מתנות, ירושות ופיצויים מנזקי גוף.

מדובר בפסק דין אשר מעלה שאלות עקרוניות ומהותיות, משום שהאם ברגיל יש לאדם שליטה מוחלטת על מצב בריאותו שלו או מצב בריאותו של בן הזוג האחר ?! מדוע על בן זוג אחד להיענש, לכאורה בממון, בגלל מחלתו של בן הזוג האחר ?! והאם בית המשפט יחזור וידון באיזון המשאבים בין בני הזוג אם לאחר זמן מה מיום מתן פסק דין זה מצב בריאותו של הבעל ישתנה לרעה ואולי אף יהיה גרוע יותר משל האישה ?!

מאמר זה ידון בשאלות נחיצותו וטעמו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון בכלל וסעיף 8 (2) בפרט, והאם צדק בית המשפט או שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 8 (2) במקרה הנדון.

רקע עובדתי

מדובר בבני הזוג אשר נישאו בשנת 1990 ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, בגירים בזמן מתן פסק הדין. חיי הנישואין של בני הזוג נקלעו למשבר ובשנת 2016 הם החלו מנהלים הליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

לבני הזוג 4 נכסים בבעלותם והבעל הגיש תביעה לבית המשפט לפירוק השיתוף בהם, מחצה על מחצה. האישה הגישה תביעה לפירוק השיתוף על נכס, מחצה על מחצה, הרשום על שם הבעל ואשר נמסר לו בירושה על ידי הוריו על פי צוואה שקוימה, וכן בקשה לפסיקה של חלוקה בלתי שוויונית בארבעת הנכסים המשותפים באופן שהיא תקבל 75 אחוז, והבעל יקבל 25 אחוז.

הבעל הינו אדם בריא ועובד, אך אצל האישה התגלתה בשנת 2016 לערך, מעט לאחר שהבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין, מחלה קשה שבעקבותיה הוכרה בנכות של 90 אחוז על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והיא מקבלת גמלת נכות בגין מחלתה הן מהמל"ל והן מחברת ביטוח פרטית.

האישה מתניידת בכסא גלגלים, היא נעזרת במטפלים, איננה יכולה לעבוד, ובשל מחלתה אף דיבורה חלש, איטי ולא ברור.

טענות הצדדים
בכתבי הטענות טען הבעל כי אין להורות על חלוקה בלתי שוויונית משום שהתביעה לגירושין הוגשה מצידו לאחר שהאישה בגדה בו וכן, שגילוי מחלתה של האישה ארע לאחר הגשת התביעה לגירושין.

האישה טענה כי בשל נכותה, פערי השכר בין בני הזוג וכיו"ב יש להורות על חלוקה בלתי שוויונית של 75 אחוז לזכותה ו- 25 אחוז לבעל ואין משמעות לכך שגילוי מחלתה היה בסמוך לאחר הגשת תביעת הגירושין מצד הבעל הואיל והמחלה קיננה בה קודם לכן, מבלי שגילתה אותה.

פסיקת בית המשפט
בית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית מזכויות הבעל בדירת המגורים שירש מהוריו משום שלא הוכח בפניו כי לאישה יש זיקה כל שהיא לנכס ובזה גם לא נעסוק במאמר זה, אך לגבי החלוקה של 4 הנכסים המשותפים קבע בית המשפט כי האישה תקבל 65 אחוז משוויים ואילו הבעל יקבל 35 אחוז משוויים.

בפסק דין זה ציין זה בית המשפט שבין בני הזוג קיים פער גדול ביכולות האישיות והכלליות, ושיכולת השיקום של האישה לאחר הפירוד נמוכה בהרבה מזו של הבעל, כמפורט בסעיף 8 (2) לחוק, והדבר מהווה את הטעם להעביר לרשותה מחלקו של הבעל 15 אחוז ממצבת הנכסים.

על פי הערכות שמאי שהובאו לפני בית המשפט נקבע כי שווי ארבעת הנכסים עומד על 5.4 מליון ₪. ועל פי פסק הדין העביר בית המשפט מחלקו של הבעל בנכסים כ- 800 אלף ₪ לחלקה של האישה.

כלומר, לעומת חלוקה שוויונית של כ- 2.7 מליון ₪ לכל בן זוג, נפסק כי האישה תקבל כ- 3.5 מליון ₪ ואילו הבעל יקבל כ- 1.9 מליון ₪. מכאן שההפרש האמיתי בין הסכומים שקיבל כל אחד מבני הזוג הינו כ- 1.6 מליון ₪ לטובת האישה.

בית המשפט לא השיב על השאלה מדוע אישה אשר ניזונה משתי קצבאות נכות, האחת מהמל"ל והשנייה מביטוח פרטי, ויתכן שגם ניזונה מקצבת זקנה ופנסיה חודשיים, ואולי גם מפיצויים. וכן, בעלת נכסים, לאחר חלוקה של מחצה על מחצה עם בעלה, בשווי של כ- 2.7 מליון ₪, זכאית לעוד 800 אלף ₪ מחלקו של הבעל שלא הוכח כלל כי הינו בעל הכנסות בפועל.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון
סעיף 5 רבתי לחוק יחסי ממון קובע כאמור כי עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. וכן, גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המל"ל, או גמלה או פיצוי שנפסקו או מגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.

אם כן הכלל הוא חלוקת משאבים שווה למעט נכסים שהיו לבן זוג לפני הנישואין. וכן, מתנות, ירושות, גמלה מאת המל"ל ופיצוים בגין נזקי גוף אשר ישארו בידי בן הזוג עליו הם רשומים אף אם קיבל אותם במהלך הנישואין.

נוסחו המפורט של סעיף 8 לחוק יחסי ממון (נוסף לחוק בתיקון 4 תשס"ט-2008) מתיר לבית המשפט לחרוג מהכלל האמור בסעיף 5 לחוק ולפסוק בין היתר חלוקת משאבים שאיננה מחצה על מחצה בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. וכמו כן, לקבוע איזון המשאבים עוד לפני שבני הזוג התגרשו בפועל.

הנסיבות הינן בין היתר התחשבות בנכסים עתידיים של כל בן זוג ובכושר השתכרותו של כל אחד מהם. נסיבות אלו יאפשרו לשופט לפסוק חלוקה שונה מהכלל של מחצית לכל צד.

אם כן, סעיף 8 לחוק יחסי ממון נולד בכדי לאפשר חלוקה צודקת, בנסיבות המיוחדות, במובחן מחלוקה של מחצה על מחצה שלא תהיה צודקת. שתי הנסיבות המיוחדות המנויות לעיל נכללות במפורש בסעיף החוק ואולם בית המשפט עשה ועושה שימוש בסעיף 8 גם בנסיבות מיוחדות אחרות.

נסיבות מיוחדות על פי סעיף 8 לחוק
בני זוג נשואים לפרק זמן קצר שבמהלכו רכש אחד מבני הזוג מכספו נכס שנרשם על שם שני בני הזוג. על פי סעיף 5 לחוק אמורים בני הזוג לחלוק בנכס מחצה על מחצה, ואולם ברור שאין זה צודק שכך יתבצע, במיוחד אם רוכש הנכס לא ציפה שהנישואין יסתיימו לאחר פרק זמן קצר.

סעיף 5 קובע כי איזון המשאבים יתבצע עם התרת הנישואין או פקיעתם. המועד שבו יקבע כי בני הזוג חדלו מלקיים חיים משותפים (יום הקרע), על פי התנהגות אחד מהם או שניהם יכול להיות מוקדם ממועד גירושין בפועל ואף מאוחר ממנו ועל כן ברור שאין זה צודק שתהיה חלוקה של מחצה על מחצה במועד הגירושין אלא עד יום הקרע.

כאשר מוכח כי בן זוג הבריח משאבים כל שהם בטרם התקיים הדיון באיזון המשאבים ברור שיהיה מוצדק לקבוע חלוקה של מחצה על מחצה במשאבים הכוללים גם את אלו שהוברחו אפילו אם לא ניתן לשים עליהם יד או לשחזר אותם.

נפסק לא אחת כי אין לקבוע חלוקה שאיננה מחצה על מחצה על סמך אשם בפירוק הנישואין או עקב בגידה בבן הזוג השני. עם זאת אין לומר שמדובר בקביעה חד משמעית אשר אין בה את היוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל בעיקר איננו מדבר על אמצעי ענישה של הבוגד בדיעבד אלא מניעת זכות שלא היתה ניתנת לו מלכתחילה אם היה ידוע שבגד או יבגוד. כלומר, ביטול מעיקרו של דבר.

בתי המשפט פוסקים חלוקה על פי סעיף 8 לחוק גם במקרים שיש הפרש משמעותי בין בני הזוג בהשכלה ובנכסי קריירה. וכן, יש עוד נסיבות נוספות בהן סעיף 8 לחוק על סעיפיו השונים בא לידי ביטוי.

דיון על פסק הדין

בפסק הדין מזכיר בית המשפט את תמ"ש 22954-11-14 ק. ואח' נ' ק, (ביהמ"ש בראשל"צ פס"ד מיום: 20.12.2017) ולאור העובדה שמדובר במקרה דומה, נכון להיכנס גם לגופו.

בתמ"ש 22954-11-14, נדון אופן חלוקת דירה משותפת של שני בני זוג נכים, מרותקים לכיסא גלגלים, נכותה של האישה עומדת על 100 אחוז ונכותו של הבעל עומדת על 150 אחוז. בני הזוג התגרשו בשנת 2016, האישה עברה לגור בבית הוריה והבעל המשיך להתגורר בבית.

האישה הגישה תביעה לפרוק שיתוף בדירה בדרישה לחלוקה שוויונית בין הצדדים מהטעם שהדירה נרכשה במהלך הנישואין וגם נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. הזכות כאמור מוקנית לה מכוח סעיף 5 לחוק. האישה ציינה כי היא מתקיימת מהכנסה יחידה של קצבת נכות בסך של: 7,600 ₪ מאת המל"ל.

הבעל התנגד וטען כי את מרבית הסכום לרכישת הדירה השיג באמצעות חברים טובים והוריו אשר נתנו לו, ורק לו, את הכסף לאור מצבו הבריאותי וזכאותה של האישה לשהות בבית ניתנת לה כל עוד בני הזוג יחיו כמשפחה. ולפיכך ביקש הבעל להיעזר בסעיף 8 (2) לחוק ולקבוע כי הוא יקבל 90 אחוז משווי הדירה והאישה 10 אחוז משוויה.

הבעל טען כי הוא מתקיים מקצבת נכות של המל"ל בסכום של 9,700 ₪ לחודש אשר אינם מכסים את מלוא צרכיו, ופרט לדירה נשוא דיון זה אין לו נכסים נוספים.

בבחינת מצב בריאותם של בני הזוג מצא בית המשפט כי האישה מתפקדת טוב בהרבה מהבעל, היא ניידת בעזרת מאמצים שהיא משקיעה ואף מצליחה לטפל בשני ילדי בני הזוג, תאומים בני 13.

לעומת האישה, הבעל תלוי לחלוטין בעזרת הזולת, משותק מצווארו כלפי מטה ויש לו מטפל המסייע לו באופן שוטף.

בתמ"ש 22954-11-14 קיבל בית המשפט את טענת הבעל בחלקה ופסק כי הבעל יקבל 65 אחוז משווי הדירה והאישה תקבל 35 אחוז משוויה, תוך שהוא מציין כי מעבר להבדל במצב בריאותם של בני הזוג, לאישה יש אצל הוריה, שם היא מתגוררת, מערכת תמיכה משפחתית.

הינה רואים אנו כי לא העניין המגדרי הוא זה אשר מקיים את הפסיקה על פי סעיף 8 (2) לחוק. זאת להבדיל ממחויבויות אחרות בנישואין אשר על פי הדין העברי היו עלולות ליפול על הבעל בלבד כגון מזונות אישה או כתובה.

כאמור, בפסד הדין נשוא מאמר זה נכתב כי לבני הזוג ארבע דירות בשווי כולל של כ- 5.4 מליון ₪ ובית המשפט דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית משוויה של דירה שבבעלות הבעל.

לבעל כאמור דירה בבעלותו אשר יכולה להבטיח לו קורת גג. וכן, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט ומכירת הנכסים ישאר ברשותו של הבעל סך של: 1.9 מליון ₪ אשר עשויים לתת לו גם ביטחון כלכלי.

גם אם הבעל איננו עובד, או איננו משתכר דיו, הרי שפוטנציאל השתכרות יש לו בהיותו בריא ואם יצליח להשתכר יבוא הדבר בתוספת לביטחון הכלכלי שכבר יש לו.

לעומת הבעל, לאחר מתן פסק הדין ישאר לאישה סך של 3.5 מליון ₪ ממצבת הנכסים. האישה בוודאי תרצה לרכוש דירה המותאמת לצרכי נכותה ואם ישאר בידה סכום כספי עודף לאחר רכישת הדירה, ישמש הדבר לביטחון כלכלי לשארית חייה בנוסף על הקצבאות החודשיות שהיא כאמור מקבלת בגין נכותה.

ולפיכך, בבחינת הדברים ובשקלולם נראה כי צדק בית המשפט בכך שעשה שימוש בסעיף 8 (2) לחוק.

לסיכום
בשעה שסעיף 5 לחוק יחסי ממון עוסק בחלוקה צודקת, לרוב מחצה על מחצה, של המשאבים אשר נצברו על ידי כל אחד מבני הזוג ושניהם גם יחד עד ליום הקרע. סעיף 8 לחוק עוסק ביכולת של כל אחד מבני הזוג לשרוד את המשך חייו לאחר הפירוד ביניהם בעזרת מכלול המשאבים העומדים לרשותו לרבות המשאבים אשר מוקנים לו באמצעות סעיף 5 לחוק.

אם כן, סעיף 5 לחוק מאפשר לבית המשפט לעשות צדק חברתי ולפיו החלש מבחינה פיזית, כלכלית, בפוטנציאל השתכרות וכו' מבין בני הזוג יתרם על ידי החזק מבניהם.

יכול הבעל לבוא ולומר מדוע מחויב אני לשאת "בעונייה" של אשתי גם לאחר הגירושין. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק כי ברית הנישואין היא זו שיצרה את הערבות ההדדית אשר היתה מתקיימת גם במקרה שבו המצב הבריאותי והכלכלי שלו היו גרועים משל האישה.

ואם יקשה הבעל ויגיד, מה יהיה עליי אם זמן מה לאחר מתן פסק הדין מצב בריאותי יתדרדר וחלילה יהיה יותר גרוע משל האישה. יענה לו סעיף 8 (2) לחוק ויאמר שפסק הדין צופה פניי עתיד בערכים של הווה, וככל שאין אדם יודע מה צופן לו העתיד, פסק הדין איננו יכול להקנות לו ביטוח כנגד כל שינוי אם וכאשר יתקיים בעתיד.

בשורה התחתונה יאמר כי ניתן, אולי, להתווכח על גובה הסכום אשר עבר לזכותה של האישה, שבנסיבות העניין נראה סביר, ואולם לא ניתן לומר שמדובר בפסק דין אשר איננו עושה צדק עם בני הזוג.

האם אתה יודע כמה אשתך רודה בך ובילדים ?

רודנות קיימת בכל חברה ובכל סוג של תקשורת בין אדם לזולתו. ואולם לתופעת הרודנות במשפחה גוון מיוחד משלה וזאת לאור הקשרים המורכבים שיש בהם. רודנות במשפחה מעלה שאלות על מקורה, סיבתה, הדרך להתמודד איתה וכך הלאה.

ננסה להשיב על חלק מהשאלות הנוגעות לתופעת הרודנות הנשית במשפחה ונאפשר לך לבחון עד כמה אשתך רודה בך ובילדים.

היקף ועוצמת הרודנות במשפחה.

להיקף ועצמת הרודנות במשפחה שלושה מאפיינים עיקריים. האחד הינו הפוטנציאל וגודל הכוח הפנימי של הרודן. השני הינו גודל האטימות שמגלה הרודן כלפי דעה שונה משלו. והשלישי הינו העדר התמודדות עם סוגיית הרודנות מצד בן הזוג האחר.

מאין שואבת הרודנות את כוחה ומה בסיסה ?

אחד מהכוחות המניעים את הרודנות הינו הצורך ביוזמה ועשייה. יוזמה היא בדרך כלל תכונה חיובית ואולם כמו כל דבר חיובי שנמתח לקיצוניות גם יוזמה קיצונית יכולה להתפתח לרודנות. רודנות נחלקת לשני סוגים:
האחת, שמכילה בצידה יוזמה עם עשייה עצמית. והשנייה, קיצונית וקטלנית יותר, הינה הרודנות שאין בצידה עשייה אישית אלא הפעלת מרות על אחר שיעשה גם את חלקו של הרודן. נדון ברודנות מן הסוג הראשון, היא גם השכיחה יותר.

האישה הרודנית – "הקלאפטה"

תכונת הרודנות בכללותה איננה תכונה מגדרית וכשם שיש נשים אשר רודות בבעליהן, כך נוכל לפגוש גם גברים הרודים בנשותיהן. ברם, קיים שוני בין רודנות נשית לגברית אשר נובע מהתפקידים שהאישה אוהבת לקחת על עצמה במשפחה ומאפקטים רגשיים מוחצנים (שהם חלק בלתי נפרד מהאופי הנשי) אשר מלווים את התופעה.

תכונת הרודנות של נשים כלפי בעליהן מופיעה בצורות ועוצמות שונות. צורות ההופעה מונעות מאותם תפקידים שכאמור האישה נוטלת על עצמה בזוגיות ובמשפחה, ועוצמת התוצאה הינה פונקציה של אופי כל אחד מבני הזוג ואופי הקשר בניהם.

האישה הרודנית אשר נקראת לעיתים "הקלאפטה" בלעז נתפסת כאישה חזקה הפועלת ללא פשרות, היא קובעת את כל הכללים במשפחה, דבר לא נעלם מעיניה ועל פיה ישק דבר.

כך או כך, התנהגות שיש בה צורך מתמיד ליוזמה ועשייה מגיעה כאמור מאופיו של האדם אשר מונע בכוח פנימי רב עוצמה כאשר מחד הוא יכול לקדם את בין זוגו להישגים עיליים ומנגד יכול להרוס אותו נפשית לאחר שהוא נחלש ונובל באפיסת כוחות, מתוך תחושה של ביטול אישיות, ביטול הגדרה עצמית והעדר נוכחות.

"לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

הצורך באיזון חוזר כלפי בין הזוג הרודן הוא תנאי להצלחה ולהמשך הקשר הזוגי על כל המשתמע מכך לרבות גידול ילדים, קריירה, הישגים האישיים וכד'.

עיקר ההתמודדות מול תופעת הרודנות וכל התרופות המומלצות כנגד האישה הרודנית מטרתן לאזן אותה ולתעל את הכוח הפנימי המצוי בה לכיוונים חיוביים ונכונים ולא לבטל אותו, מה שבדרך כלל גם אי אפשר.

התמודדות עם האישה הרודנית היא התמודדות על בסיס יום יומי, אין התחלה ואין סוף, אין הרבה דברים ידועים מראש ולבעל אסור להירדם בשמירה. ניתן להגיד על דרך ההלצה (שהיא גם נכונה) שעם אישה כזאת לא משעמם אף פעם משום שהיא תמיד מספקת ריגושים.

האישה הרודנית שונאת כישלונות אשר כואבים לה יותר מעשייה מצומצמת או מהעדר עשייה ולכן היא מצפה מבן זוגה לתגובה מושכלת לפני כל מעשה שתעשה.

אצל האישה הרודנית כמעט כל דבר הוא בבחינת חיים ומוות, ואם תוצאת המעשה כשלה אפילו אם היא אמרה לבעלה לעשות, האשמה בעיניה תהיה של הבעל.

לעולם אל יוותר הבעל על זכות ההחלטה וההתייעצות בנושאים חשובים ומהותיים. לציין שהאישה הרודנית איננה באמת אוהבת לעשות דברים לבד והיא זקוקה נואשות (גם אם לא תודה בכך לעולם) לצד נגדי חזק שיוכל לאזן אותה מפני עצמה.

לבעל אסור לאבד בשום אופן את העצמיות שלו, גם אם האישה הרודנית הינה אישיות כריזמטית מאד, או את היכולת להטיל וטו על החלטות שלה אפילו במחיר של כעס גדול ו/או ברוגז לימים. ויתור הבעל על נוכחות בחיי הזוגיות משמעו תחילת סיום היחסים בין בני הזוג והתפוררות הקשר.

מצב חמור וקשה לזוגיות הוא מצב שבו בן הזוג עושה כדברה של האישה הרודנית מתוך חשש לתגובות קיצוניות מצידה ולא בגלל שהוא חושב כך.
רודנות נשית – כדור שלג מתגלגל

תופעת הרודנות הנשית אמנם קיימת מקדמא דנא, אך היא גדלה בהיקפיה ותופסת תאוצה בהתאם להתקדמות הדור.

האישה הרודנית ניחנה בצורך מוגבר להישגיות והיא נמצאת במרוץ מתמיד ותחרות עם עצמה ועם הסביבה. היא חיה ונושמת את הסביבה, כל מוצר חדש אשר מהווה סוג של התקדמות לדעתה קורץ לה כאבן יקרה. היא חייבת להתאים את עצמה לדור הנוכחי בכל מחיר ואסור שיחסר לה דבר. אם כן ברור שככל שהדור מתקדם יותר כך היא תדרוש להשיג יותר חידושים הראויים לדעתה.

הפנטזיה

נשים רודניות יוצרות לעצמן ציפייה מלכותית ודמיונית של החברה מהן כאילו מצופה מהן להישגים ברמות הכי גבוהות שיש. מקור הסיבות בשניים. מחד, הן יודעות ומרגישות את הפוטנציאל אשר מצוי בהן ומאידך הן מושפעות מגורמים סביבתיים חיצוניים להן. להן ברור שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

לסיכום

ככל שמצאת בחיבור זה יותר דברים אשר מאפיינים את הקשר שיש לך עם אשתך כך תדע כמה היא רודה בך ובילדים.

האם בתי המשפט פוסקים מזונות זהים לילדים מתחת ומעל לגיל 6 ?

עד לפני מספר שנים סכום מזונות הילדים שנפסק לאב לילדים עד גיל 6 היה נשאר על אותו הסכום גם לאחר גיל 6, ובעצם עד גיל 18. מעל גיל 18 ועד לתום השירות הצבאי חויב האב על פי פסיקת בית המשפט העליון בשליש מהסכום ששילם עד גיל 18.

נמצא שהאב היה מחויב במזונות הילד כמעט לבדו ובאופן מלא מיום לידתו של הילד ועד הגיעו לגיל 18 וזאת אפילו אם לאם היתה הכנסה פנויה כפולה מזו של האב.

האם החוק והפסיקה בעבר שרתו את טובת הילד או תאמו את ההיגיון והצדק ? ברור שלא ויש אין ספור סיבות להוכיח זאת.

פסק הדין בבע"ם 919/15, שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום: 19.7.2017, עשה שינוי מהותי באופן שבו בתי המשפט היו מחייבים קודם לכן את האב במזונות הילדים.

אם בעבר האב חויב במזונות ילד עד גיל 15 במלוא הסכום ולאחר מכן חויב על פי מבחני הצדקה. כלומר, גם האם חויבה להשתתף במזונות. הרי שמיום מתן פסק הדין חיוב האב במלוא המזונות ירד לגיל 6.

ואולם, בע"ם 919/15 הביא לבשורה נוספת והיא שבתי המשפט הנמוכים יותר החלו לפסוק בהדרגה ועם הזמן בפסיקה אחת מזונות ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6 בסייגים ועל פי נסיבות כל מקרה ומקרה, ובזה נמצא החידוש הנוסף.

חשוב לזכור כי הפסיקה כיום קובעת כי חיוב האב במזונות הילד תהיה מושפעת מצרכיו של הילד, יחס הסדרי השהייה של הילד במחיצת שני הוריו ומההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם, כך שלאב יוקל במזונות ככל שהאם תשתכר יותר ממנו וככל שהוא יקח את הילד לשהות יותר במחיצתו.

לפיכך, אין כל ספק כי חיוב האב במזונותיו של ילד עבר לאחרונה רפורמה גדולה ויסודית אשר משרתת עקרונות יסוד רבים, ויש לברך עליה.

האם מזונות ילדים נקבעים על פי פוטנציאל השתכרות או השתכרות בפועל ?

חיוב אב במזונות ילדיו הינו ללא ספק אחד מהחיובים הקשים ביותר עבורו. לעיתים אב מחויב בסכום מזונות שקשה לו לעמוד בהם, וכאשר פסיקת המזונות ממילא מתקיימת כפועל יוצא מהליכי הפרידה בין ההורים, נמצא שהאב גם שוהה עם הילדים פחות מאשר קודם לכן.

אפילו עצם פסיקת המזונות יש בה מעין פגיעה במסוגלות ההורית של האב מול האם שהרי מחייבים במזונות הילדים רק את האב ומדוע אין פסק דין לחייב את האם ?! האם רק האם מוחזקת כמי שתדאג לילדים ללא פסק דין ?!

זו היא רק ההקדמה שעה שבעבר נהוג היה לחייב אב במזונות ילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו ולא על פי ההכנסות שלו בפועל. כך, בית המשפט היה בוחן על פי אמות מידתו בלבד מה פוטנציאל הכנסותיו של האב על פי המקצוע שלו, התואר וההכנסות שהיו לו בעבר במנותק מהכנסותיו בהווה כפי שהוכחו בטרם ניתן פסק הדין.

חיוב אב בגובה מזונות ילדיו מושפע מארבעה גורמים. האחד הינו ההכנסות הפנויות של האב, השני הינו ההכנסות הפנויות של האם, השלישי הינו צרכי הילדים והרביעי הינו יחס זמני השהות של הילדים במחיצת כל אחד מההורים.

אמנם, לכל אחד מהנתונים יש משמעות בפני עצמו, אך לכל אחד מהנתונים יש משמעות גדולה גם כלפי שאר הנתונים. כך לדוגמא, אם אב יחויב במזונות ילדים בסכום גבוהה ממה שהוא יכול לעמוד בו, יקשה עליו לקחת את הילדים לשהות במחיצתו ומטבע הדברים טובת הילדים תפגע.

בשנתיים האחרונות, עם הרפורמה שהתקיימה בחיוב האב במזונות ילדיו, הושם דגש רב יותר על יכולת האב לשלם את המזונות תוך התייחסות גדולה יותר להכנסות האם. נפסק כי אין לראות עוד כמובן מאליו כי יש לחייב את האב במזונות הילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר אלא להתאימו גם להכנסותיו בפועל.

בית המשפט פסק כי הערכת פוטנציאל ההשתכרות והסכום העולה בהרבה על זה המתקבל בפועל תתאפשר רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי, שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר עם השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים בעת הדיון על הכרעת גובה המזונות.

עם זאת, לא כל גובה השתכרות בעבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה בהווה, וככל שמדובר בתקופות רחוקות יותר, כך יפחת משקלו בהערכת כושר ההשתכרות שבהווה.

וכן נפסק כי יש לבחון את משך התקופה בעבר בה היתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו המתקבלת בהווה, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה זמנית או קבועה וכד'.

וכמו כן, יש לבחון את השאלה כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל המתקבלות גם בהווה, שאם כך הוא כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.

אין לכחד כי לעיתים, כאשר אב התפטר מעבודה שבה השתכר הכנסה גבוהה מבלי שנתן תירוץ המניח את הדעת יש ההיגיון לחייב אותו על פי פוטנציאל השתכרותו ולא על פי הכנסותיו בפועל ואולם סמוך ובטוח שברוב המקרים כשם שאין אדם משים עצמו רשע, אין אדם עוזב מקום עבודה טוב בכדי לעבור למקום עבודה פחות טוב.

לפיכך ולאור האמור לעיל יש לברך על ההחלטות אשר נהוגות כיום בעניין האבחנה המדוקדקת יותר בין השתכרות האב בפועל בהווה לבין פוטנציאל השתכרותו כפי שנצפה לכאורה מן העבר.

זכויות הגבר – כמה עובדות על חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

מזונות ילדים בהגדרה

הוריו של ילד מחויבים על פי הדין בישראל לספק לו את צרכיו החיוניים הכוללים צרכים פסיכולוגיים וצרכים פיזיולוגיים. צרכים פסיכולוגיים הינם טיפול, השגחה וכד', וצרכים פיזיולוגיים הינם מזונות אשר מוגדרים בגדול כמזון ביגוד והנעלה, מדור ואחזקת מדור.

מזונות ילדים בראייה היסטורית

מזונות ילדים להורים יהודיים נפסקו במשך קרוב לאלפיים שנה, (שנת 150 לספירה) על פי הדין העברי ועד שמדינת ישראל קמה הייתה העדפה ברורה לספק לילדים צרכים פסיכולוגיים על פניי צרכים פיזיולוגיים.

כך למשל על פי הדין העברי משמורת ילדים עד גיל 6 היתה מסורה לאם ומגיל 6 הבן הלך למשמורת האב והבת למשמורת האם. הטעם לכך הינו שהאב ילמד את הבן תורה ומקצוע והאם את הבת דרכם של נשים, כך נכתב.

עניין סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים היה כמעט ברור מאליו, שהרי מטבע הבריאה הורים לא יזניחו את ילדיהם ולא ירעיבו אותם למוות. אכן, היו מקרים מועטים בהם הורים מסיבות שונות, בעיקר מאונס, לא סיפקו לילדים את הצרכים הפיזיולוגיים כהלכה, ועל כן הרמב"ם במשנה תורה (שנת 1180 לספירה) והרב יוסף קארו (שנת 1600 לספירה) הרחיבו את ההלכה, אך בשום פנים ואופן לא על חשבון סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים.

פסיקת מזונות ילדים מאז קום המדינה

בתקופת המנדט הבריטי ערב הקמתה של מדינת ישראל נזעקו שני הרבנים הראשיים דאז לקבוע תיקון לדין העברי בכדי להציל לכאורה את האימהות וילדי ישראל מרעב והם קבעו את תקנת הרבנות הראשית תש"ד. בפועל תקנה זו תוקנה על ידם בכדי לפתור בעיות פוליטיות ומשפטיות עם רשויות המנדט.

תיקון תש"ד הביא לכך שחובת סיפוק הצרכים הפיזיולוגים עלה בהרבה על החיוב בצרכים הפסיכולוגיים, ובאקטיביזם שיפוטי חסר רסן נמסרה משמורת הילדים לאם והאב נדרש לשלם סכומים מזונות ילדים עצומים לידי האם. יודגש כי מדובר בכשל משפטי מערכתי חמור מאד מצד בית המשפט העליון אשר נמשך כמעט 70 שנה.

חיוב האב במזונות ילדים על פי הדין החדש

לבית המשפט העליון הגיע תיק בע"ם 919/15 במוטב של 7 שופטים אשר חייב אותו לקבוע את המסגרת הנורמטיבית לפסיקת המזונות וכידוע בית המשפט העליון איננו מחויב להלכות קודמות שיצאו תחת ידו.

לנגד עיניו של בית המשפט העליון עמדו המלצות ועדת שנית, המלצות ועדת שיפמן, האמנה בדבר זכויות הילד, המלצות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים ומקרה בו האם והאב נטלו משמורת משותפת על הילדים.

עוד עמדו לנגד עיניו של בית המשפט החובות העצומים שיש לאבות במזונות הילדים, הפגיעה ביכולת של האב לספק לילדים צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגיים מעצמו, והצורך לשנות את נורמת חיוב האב במזונות הילדים לאור כל המידע שעמד לנגד עיניו של בית המשפט העליון היתה מתחייבת.

ביום: 19.7.2017 ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15, והשופט עוזי פוגלמן מבית המשפט העליון קבע הלכה חדשה. לא עוד חיוב האב במלוא מזונות הילדים מעל גיל 6, אלא חיוב משותף של שני ההורים על פי יחס ההכנסה הפנויה שיש להם ובהתאם לזמני השהות של ההורים עם הילדים.

כפועל יוצא מכך, הורים בעלי הכנסה פנויה זהה אשר מקיימים משמורת משותפת לא יפסקו מזונות כך שכל אחד מההורים יזון את הילדים כאשר הם עימו. יתרה מכך, במידה ויש לאם הכנסות גבוהות מהאב, יכול ויפסק לה לשלם לאב מזונות ילדים.

האם פסק הדין בבע"ם 919/15 הינו בשורה חשובה לאבות משלמי מזונות ילדים ?

כן, מדובר בבשורה יוצאת דופן אשר מתקנת עוול של 70 שנה לאבות אך לא רק לאבות אלא גם לילדים וזאת משום שהנטל הכלכלי אשר חל בעבר על אבות במזונות הילדים פוחת ולאב תהיה אפשרות לשהות עם הילדים הרבה יותר מבעבר. כך תהיה לאב יכולת גדולה יותר לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הילד מעצמו והרווח מכך ברור.

אלא שלא הכל ורוד וזאת משום שבתי הדין הרבניים עדיין דבקים בתקנת תש"ד ובתי המשפט לענייני משפחה אינם מקיימים תמיד את ההלכה החדשה כלשונה.

ערעור על בית הדין האזורי לבית הדין הגדול לרוב אינו יעיל. ערעור על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי לעיתים גם הוא אינו יעיל, והסיכוי להפוך פסק דין של בית המשפט המחוזי בבית המשפט העליון גם הוא אינו גבוה.
מכאן שאת מירב האנרגיה יש להשקיע בערכאות הנמוכות יותר והקושי לאב מובנה מעצם העובדה שהאם היא התובעת והאב הוא הנתבע.

עם זאת, יש לברך על ההלכה החדשה בהחלט ולמרות המכשולים ניתן בעזרת ידע מקצועי ונחישות להגיע להישגים טובים בפסיקת משמורת הילדים ומזונות הילדים לעתיד טוב יותר של הקשר בין האב לילדים.

האם יש לדרוש משמורת ילדים משותפת כברירת מחדל ?

משמורת בהגדרה

משמורת באה מהמילה שמירה והיא מבטאת מצב המשפטי שבו דבר מה נמצא בידיו או בחזקתו של שומר על כל החובות והזכויות הנלוות לכך. ככל שמדובר בדבר חפצי הנמצא בחזקתו של אדם בדרך כלל לא תסתמן בעיה כל שהיא, ואולם כאשר מדובר בילד קטין, אפילו להגדרה המשפטית מילולית יש משמעות גדולה ועל כן יש לומר שכיום כבר נהוג לעבור מהגדרה של משמורת ילדים להגדרה של אחריות הורית.

משמורת עיקרית בהגדרה

הוריו של ילד אשר אינם גרים יחד ירצו באופן טבעי קשר עם הילד שלהם על פי המסגרת המשפטית המאפשרת זאת ועל פי יכולתם. משמורת עיקרית או משמורת יחידנית כפי שלעיתים נהוג לכנות הינה נורמה משפטית שבא ילד נמצא אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני.

החוק והפסיקה בבתי המשפט נותנים לאם יתרון לקבל משמורת עיקרית על ילדים וודאי עד גיל 6 על פי עקרון חזקת הגיל הרך לפיו טובתו של ילד עד גיל 6 להיות במשמורת עיקרית של האם ככל שלא הוכח אחרת.

הטעמים הקדומים לקביעת משמורת עיקרית לאם היו נעוצים בעובדה שרוב האמהות בעבר היו המטפלות העיקריות בבית, הכולל טיפול בצרכי הבעל והילדים. הבעל היה אחראי על כלכלת המשפחה כולה.

והינה כי כן על פי אותו היגיון קבע גם הדין העברי שהבן אצל האם עד גיל 6, והבת למשמורת האם לעולם. בתי המשפט עוד הוסיפו מעצמם (דבר שלא נקבע על ידי הדין העברי) כי אין מפרידים בין אחים ויש לקבוע מקום מגורים עיקרי לילדים בכדי לשמור על היציבות הפיזית והנפשית שלהם.
למעשה, הדין הקובע בישראל הינו הדין האזרחי אשר מכיר בעקרון טובת הילד כעקרון על בכל קביעה הקשורה לענייניו של ילד, אך יודגש כי גם הדין העברי מכיר בטובת הילד כעקרון על ואולם דרכו של הדין העברי לקיים זאת שונה מהדין האזרחי.

משמורת משותפת בהגדרה

משמורת ילדים משותפת הינה מצב משפטי אשר בו הילד שוהה במחצית הזמן הפנוי שלו עם האם ובמחצית השנייה של הזמן עם האב.

כאמור, בעבר אימהות נדרשו להשאר בבית בכדי לעשות את מלאכות הבית ולטפל בילדים, ואולם כיום רוב האמהות יוצאות לעבודה ואף מפתחות קריירה. נמצא כי המכשירים החשמליים בבית עושים את רוב העבודות והילדים נמצאים במסגרות החינוך כך שלאם מתפנה זמן רב לטיפוח עצמה וקישוריה.

מחויבות האם לעבודה מחוץ לבית ולקריירה גוזלת ממנה הרבה זמן על חשבון הזמן עם הילדים ועל כן האב, בין מכורח ובין מרצון, נדרש להגדיל את הנוכחות הפיזית שלו בחיי הילדים.

בפועל נמצא כי ברוב המשפחות נוטל האב חלק נכבד בנטל גידול הילדים, לעיתים אף יותר מהאם, ואין זאת כי אם משמורת משותפת הלכה למעשה.

מדוע יש לעמוד על קבלת משמורת משותפת כברירת מחדל ?

אין ספק כי שינויים וזעזועים פתאומיים גורמים לפגיעה בטובתו של ילד, כך שכאשר ילד רגיל להתראות עם שני הורים באופן שווה ובמעמד שווה, כל שינויי בתנאים הללו גורם לילד למשבר.

הליך פרידה בלתי שוויוני בין הוריו של ילד אשר גורם לאב להראות בעניי הילד כאל הורה סוג ב' בעוד שקודם לכן היה האב דמות מאוד דומיננטית בחיי הילד גורם לפגיעה נפשית חמורה בילד.

ויתרה מזאת, החזקה כי טובת הילדים להיות במשמורת עיקרית של האם תאפשר לה להתעמר באב באופן שבו היא תוכל להרחיק את האב מהילד בטענות שווא, לקבל מזונות מהאב עבור הילד, לעשות לאב צווי עיכוב יציאה מהארץ ואף לדרוש לאסור את האב אם לא יעלה בידו לשלם את המזונות הגבוהים שנפסקו לו.

למעשה, הילד עלול להפוך לבן ערובה בידי האם בכדי שתוכל להשיג שליטה, נקמה או לשם הגעה להישגים בלתי שוויוניים ברכוש, משאבים ומזונות.

קביעת משמורת משותפת כברירת מחדל מוציאה את הילד מהמאבקים בין ההורים והיא משדרת לילד כי לשני ההורים יש מעמד שווה בחייו. יודגש כי לאם אין כיום שום יתרון במסוגלות הורית על פני האב והדבר חייב לקבל גם הכרה מלאה וגם ביטוי מלא בפסיקת בית המשפט.

משמורת משותפת איננה מוכרת כיום כברירת מחדל והסיבה העיקרית לכך הינה שהרבה אבות אינם דורשים זאת ואינם מתעקשים על כך. למעשה, יש אבות שאינם מסתכלים על העתיד שלהם ושל הילדים אלא רק אל ההווה ובכך נגרמים להם ולילדים נזקים שניתן למנוע.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

 

זכויות הגבר במשפחה – כיצד מונעים ומתמודדים עם ניכור הורי

ניכור הורי – הגדרה

ניכור בא מהמילה נוכרי או זר וכאשר ילד מתייחס לאחד מהוריו כאל אדם זר הוא מבצע פעולה של התנכרות. על הצד הקל ההתנכרות באה לידי ביטוי בכך שהילד אינו נשמע לאחד מהוריו ועל הצד הקשה שהילד מאשים את אחד מהוריו בדברים שלא היו ולא נבראו.

להתנכרות הילד לאחד מהוריו יכולות להיות אחת או יותר משלוש סיבות עיקריות. האחת הינה שהילד מייצר בעצמו את הניכור מסיבה אישית פנימית שלו מבלי שתהייה לו סיבה חיצונית לעשות זאת. סיבה שנייה הינה שההתנכרות מגיעה לאחר שהילד חווה פגיעה פיזית ו/או נפשית מההורה אליו הוא מתנכר. וסיבה שלישית הינה שאחד מההורים מסית את הילד כנגד ההורה השני והילד ניכנע להסתה.

ניכור הורי עצמי מצד הילד

ילד יכול לייצר מעצמו ניכור הורי מסיבה רפואית או בעת שהוא נמצא במתח, לחץ, ובעיקר בתקופת ההתבגרות. החוויות של גיל ההתבגרות שונות מילד לילד ולהורים לעיתים קשה להתמודד איתן.

יש הורים אשר מאבדים את הקשר הפורה והמפרה עם הילד אשר בסך הכל מנסה לעמוד על עצמאותו והריחוק שנוצר, בעיקר עקב חוסר הבנה של ההורים בתהליכים הפיזיים והנפשיים שהילד עובר, גורמים לילד להתנכר להוריו, לרוב על הצד הקל.

בגיל ההתבגרות ילד עובר תהליכים פיזיים ופסיכולוגיים משמעותיים ולילד עצמו קשה להתמודד איתן. ההורה שנתפס בעיניי הילד עד גיל ההתבגרות כתומך עלול לאבד את הקשר עם הילד ככל שהוא ינסה להתייחס אליו כאל מי שעדיין לא הגיע לגיל ההתבגרות.

מסתבר שלא רק ילד עובר משבר בגיל ההתבגרות אלא גם הוריו אשר צריכים להתרגל לשינויים שהילד עובר.

למעשה, הורה הוא אדם בוגר ונדרש ממנו, וודאי על ידי הילד, להמשיך ולתמוך בילד גם בימים קשים. ולפיכך, בכדי למנוע ניכור הורי מצד הילד כלפי הוריו בתקופת גיל ההתבגרות על ההורים להיות רגישים וערים לשינויים שהילד עובר ולהתאים את עצמם לכך.

יצוין כי ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת וזאת ככל שההורים לא גורמים לילד נזק נפשי ו/או פיזי בתקופה זו.

כיצד מונעים או מטפלים בניכור הורי של ילד כלפי הורה שפגע בו

הורים מוחזקים כמי שבאופן טבעי יעשו הכל בכדי להיטיב עם הילד. לפיכך ברגיל כל פגיעה בילד תוכר כפגיעה אשר נעשית בתום לב ו/או בחוסר מודעות לפגיעה. יש אמנם מקרים שילד מפתח ניכור הורי כלפי הורה שפגע בו במודע אלא שלא מדובר במקרים רבים.

יש להבין ילד אשר מתנכר להורה שפגע בו ולמען הבריאות הנפשית של הילד אין לדרוש ממנו להתייחס לכך כאל דבר של מה בכך. ילד שנפגע על ידי הורה חייב לעבור טיפול אשר יחזק אצלו את התחושה הפנימית הנכונה כי הוא נפגע בדרך בלתי ראויה, אך עליו להתחזק ולהכיל זאת על אף הקושי שבדבר.
כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

כיצד למנוע או לטפל בניכור הורי כלפי הורה עקב הסתה של ההורה השני כלפי הראשון

ככל שמדובר בהורה חזק ובעל נוכחות מוגברת כך תהיה לו האפשרות להסית את הילד כלפי ההורה השני. להסתה יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות. האחת, יצר של שליטה. השנייה, יצר נקמה והשלישית הינה קיום אינטרס כל שהוא.

עובדתית, החוק והפסיקה בישראל נותנים לאמהות יתרון בקבלת משמורת הילדים. קבלת המשמורת משמעותה שהילד יהיה ברוב הזמן במחיצת האם והיא זו שנתפסת כהורה העיקרי אשר במקרים רבים מאפשר לה לקחת החלטות משמעותיות על גידול הילד מבלי להתייעץ עם האב ומבלי לקבל את הסכמתו.

למעשה, מדובר בנורמה אשר מאפשרת לאמהות להסית את הילדים כנגד האבות ולהרחיק את הילדים מהם, הן לצורך שליטה, הן לצורך נקמה והן לצורך הגעה להישגים טובים בעניינים כספיים ורכושיים.

יובהר כי ניכור הורי איננו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך אשר ניתן לצפייה עוד מראשיתו. יש להיות רגישים לכל מהלך מצד האם אשר מריח, מיועד או גורם לריחוק של הילד מהאב, לרבות הפרת הסדרי שהייה, ולהתייחס לכך בכובד ראש בכדי שלא ימשיך ויחמיר.

בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש להבין כי הילד מוחזק כשבוי בידי האם ועל כן יש לפעול מייד בכדי למגר את התופעה. מי שיכול להעניק סיוע למניעת ניכור הורי הינו בית המשפט ושירותי הרווחה וכשמסתמן ניכור הורי יש להפעיל אותם מיד.

חשוב להדגיש כי ככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילד יפגע וכך הנזק שיגרם לילד יהיה גדול יותר.

לפרטים נוספים צור קשר

הכוח שלך למזער נזקים בהליך הגירושין

הקדמה

כיום נראה שבכל משפחה מורחבר נמצא בן או בת זוג בהלכי גירושין, או שהם כבר גרושים. האם זה טוב או לא ? זה תלוי בעיניי המתבונן. אבל בדרך כלל, כך אנחנו סבורים, שיש לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מכך לאור הנזק הגדול והרוחבי שגורם הליך גירושין ולאחר סיומו.

כמעט בכל תהליך גירושין ניתן למדוד עלייה בסף המתחים והעצמת הרגישויות. וכאשר לבני הזוג יש ילדים ורכוש, סף הרגישויות והחששות מן העתיד לבוא רק הולכים ומתעצמים.

בהסתמן פרוק בתא המשפחתי, יבקש כל אחד מבני הזוג באופן טבעי להישאר במעמד עדיף על בן הזוג האחר, אך ככל שמדובר בבני זוג "רגועים" כך תתאפשר חתימה על הסכם פירוד או הסכם גירושין הוגן בניהם.

אלא שהמציאות מלמדת כי ברוב רובם של הליכי הגירושין של בן ו/או בת הזוג והלחצים הפנימיים ואשר מופעלים עליהם מגורמים שונים, הופכים את הליכי הגירושין לקשים עד בלתי נסבלים.

כלל ראשון – פנייה לייעוץ מוקדם

לכולם ידוע שכאשר אדם צריך לטפל בשן, הוא הולך לרופא שיניים. אלא שביחסי משפחה מסתבר שגברים אינם מתייעצים מספיק ו/או אינם מתייעצים במקומות שיכולים לתת להם תשובות נאמנות לבעיה בהם הם נמצאים, או מה הזכויות והחובות שלהם ומה מצפה להם בעתיד לבוא.

דילוג על ייעוץ מוקדם או הימנעות ממנו עלולה לגרום לגבר לעשות טעויות אשר יגרמו לו נזק, לעיתים בלתי הפיך בעתיד. אם כן, פנייה לייעוץ מוקדם הינה חשובה מאוד למזעור הנזקים בהליך גירושין.

כלל שני – לפעול ביוזמה ולהניע הליכים

אין ספק כי מערכת זוגית אשר מתנהלת בעצלתיים פוגעת בשני בני הזוג ובוודאי בילדים אם יש. ויתרה מזאת, ככל שעובר הזמן שבו לא מטפלים בבעיות הזוגיות, כך הן הולכות ומכבידות על הקשר בין בני הזוג והמשפחה.

אם כן הכלל שני הינו לפעול ביוזמה באופן שיש להניח את הבעיות בין בני הזוג על השולחן לדיון, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ זוגי, שאם לא כן, הליכי הגירושין יגיעו וזה רק עניין של זמן.

יובהר כי אם על פי הגבר אין תוחלת להמשך הנישואין, הרי שעליו לפתוח בהליך לקראת סיומם.

כלל שלישי – כיצד לישון עם האויב

כיום, הגשת תלונות שווא במשטרה והגשת בקשות לצו הגנה בבית המשפט על ידי נשים הינם עניין שבשגרה. לנשים ידוע כי במידה והגבר יקבל צו הרחקה מהבית ומהילדים יהיה להן יתרון גדול על פניו בכל הנושאים הקשורים להליכי הגירושין לרבות ענייני הרכוש, מזונות ילדים, משמורת ילדים והסדרי השהיה.

אמנם, למשטרה ולבתי המשפט יש רגישות יתר לביטחון האישה והילדים, ואולם לגבר תהיה נוכחות מוגברת מול טענות השווא של האישה ככל שידע להכין את עצמו באמצעות ראיות חותכות להפרכת טענותיה, כך שהסיכוי שלה להרחיק אותו מהבית יהיה קטן עד בלתי אפשרי.

כלל רביעי – כיצד יש לסיים את קשר הנישואין האם בהסכם גירושין או בהחלטות בית המשפט

כלל עקרוני ידוע הינו שהסכם בשלום עדיף על ניהול מלחמה. ואולם, חשוב לבדוק האם הסכם גירושין יביא בהכרח שלום, והאם הליכה להכרעת בית משפט בנושאים מהותיים הינה בהכרח קיום מלחמה.

יובהר כי הניסיון מלמד שגברים נוטים לוותר לנשים מעבר למה שמגיע להן על פי החוק. האם זה קונה להם שקט נפשי ? התשובה איננה חייב להיות חיובית ! משום שאותה אישה שתקבל יותר ממה שמגיע לה בהסכם, עלולה לדרוש לאחר מיכן יותר ממה שמגיע לה על פי ההסכם לאחר החתימה עליו.

ויתרה מזאת, גברים רבים לא מחשבים את המצב הכלכלי שבו הם ישהו לאחר הגירושין מכוח הסכם הגירושין וכך יוצא שהם ימצאו את עצמם בחיסרון כיס גדול עד שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המזונות, לא יוכלו לעמוד בתשלומים שעליהם להוציא עבור הילדים שמגיעים לשהות במחיצתם ואף לא יצליחו לספק את הצרכים האישיים שלהם למחייה.

מסקנה: הסכם שלום עדיף על ניהול מלחמה ככל שהוא צודק וככל שהוא מאפשר לגבר לחיות בשלום ואף להקים משפחה שנייה. או במילים אחרות יש מקרים שעדיף לתת לבית המשפט לפסוק ולא להיכנע לדרישות האישה.

"מלחמה" ? אם צריך להילחם בכדי להשיג צדק, אז שיהיה ! ובכלל, למה לקרוא לזה מלחמה ? שהרי מדובר בעמידה על זכויות בסיסיות וניתן לעשות זאת גם בשקט ושלווה !

כלל חמישי – האם לוותר לאם מראש על משמורת הילדים

במקרים רבים אבות נושאים בנטל גידול הילדים כמו האמהות ואף יותר מהן. האב שהיה עד לתחילת הליכי הגירושין הורה במשרה מלאה מוצג במקרים רבים על ידי האם בתחילת הליכי הגירושין כאב בעל מסוגלות הורית נמוכה ממנה, חסר אחריות ועוד כהנה וכהנה.

טענות האם כלפי האב הינן עלבון למסוגלות ההורית הגבוהה של האב ואולם מעבר לכך במידה והן יתקבלו הן פוגעות בטובת הילדים אשר רגילים לראות באב הורה רציני אשר דואג להם לא פחות מהאם, הגם שבתחילת הליכי הגירושין הילדים עוברים גם משבר של היפרדות חלקית ממנו.

לפיכך, לטובת הילדים ובכדי שהקשר בינם לבן האב ימשיך ברציפות על האב, ככל שהוא יכול, לדרוש ולהתעקש על משמורת ילדים משותפת וכיום יותר מאי פעם מדובר במשימה אפשרית.

כלל שישי – כיצד לנהל את הקשר עם הגרושה

על הגבר להבהיר לגרושה כי עליה לעשות הפרדה מלאה בין הקשר שלו לילדים לבין הקשר שלו איתה. יש נשים שחושבות כי גם אחרי הגירושין, ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים במשמורת שלהן, הן יכולות לקבוע לגבר מה לעשות עם הילדים בזמן שהם נמצאים איתו.

כלל שביעי – איך למנוע ניכור הורי

ניכור הורי מגיע ברוב המקרים מצד הורה משמורן, אשר מטבע הדברים יש להורה המשמורן השפעה גדולה יותר על הילדים. וכאשר אימהות זוכות ברוב המקרים במשמורת הילדים ברור שרוב הניכור יגיע מהן. ניכור הורי אינו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך מתמשך של פעולות מצד אימהות שמטרתן להרחיק את הילדים מהאב ובכך להשיג שליטה על הילדים ולגרום לאב לרקוד לפי החליל שלה.

על הגבר להיות ער ורגיש לכל מהלך מצד האישה אשר מכוון להרחיק את הילדים ממנו. בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש לפעול מיד כנגד האם המנכרת, כי יום שעובר אינו חוזר, וככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילדים יפגע וכך הנזק שיגרם לילדים יהיה גדול יותר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הסדרי ראיה לקטין –     קובץ ב- PDF

 

הכנסת השמונה – עשרה

מגיש: _________

 

הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (הסדרי ראיה להורה הלא משמורן)

תוספת סעיף 25א. בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אחרי סעיף 25 יבוא סעיף 25א. אשר ינוסח כדלקמן:
25א. בהמשך לאמור בסעיף 25, חזקה על ההורה הלא משמורן שהוא זכאי להסדרי ראיית הילדים על פי הנוהל אשר יקבע על ידי שר הרווחה, בהתייעצות עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים המתאימים. שר הרווחה רשאי להקים ועדת מומחים אשר תציג בפניו את מסקנותיה לגבי היקפם הראוי של הסדרי הראיה, ומסקנותיה יובאו לידיעת הציבור הרחב.

דברי הסבר

בימינו אנו כאשר מספר המתגרשים בישראל מגיע לשליש מהנישאים, ויש עוד הורים רבים אשר גרים בנפרד ללא נישואין, עולה צורך לקבוע את הסדרי ראיית הילדים בדין ולקצר את הזמן בו הם ניתנים.

על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנת לאם חזקה, אשר מכונה "חזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל שש ימסרו למשמורתה.

למעשה, "חזקת הגיל הרך" עומדת לאם עוד לפני שהיא מגישה תביעה למשמורת, וכפועל יוצא מכך, במידה והאב יקח את ילדיו ללא הסכמת האם קודם שנקבעו לו הסדרי ראיה בהחלטה שיפוטית, הוא עשוי להיות מואשם בחטיפת הילדים.

הסדרי ראיה זמנים לאב נידונים בישיבה ראשונה אשר נערכת לאחר כשלושה עד ארבעה חודשים מיום הגשת התביעה, וככל שהאם מערימה קשיים, כך יורחקו הילדים מהאב לזמן ארוך יותר. לעיתים יעברו חודשים רבים עד שהאב יזכה לראות את ילדיו, והדבר גורם לפגיעה קשה בלגיטימיות ההורית של האבות, ומרוקן מתוכן את עקרון "טובת הילד" לפיו מצווים בתי המשפט לנהוג בבואם לפסוק בענייני קטינים.

אין צורך להרחיב בדבר החשיבות שיש לאיכות הקשר בין כל אחד מההורים לבין הילדים, ולכן חשוב להוציא את ענייני ראיית הילדים מהעימותים והמאבקים בין ההורים, ולמנוע ככל הניתן מצבים בהם אמהות עושות שימוש לרעה בזכויות המשמורת בכדי ללחוץ על האבות להשגת יתרונות במאבקים המשפטיים.

לפיכך מוצע שהסדרי הראיה להורה הלא משמורן יקבעו מהר ככל הניתן, והם ייושמו על בסיס משפטי איתן.

בפרקטיקה היישומית

בסמוך להגשת התביעה להסדרי ראיה יובא התיק בפני שופט אשר יתן החלטה להורות לשני ההורים לגשת בתאום מוקדם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה במסירה מלאה, בכדי לסכם על הימים והשעות להסדרי הראיה.

(מכוח סעיף 5 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, רשאי בית המשפט להפנות את בעלי הדין ליחידת הסיוע).

בהעדר הסכמה בין ההורים ברירת המחדל להסדרי הראיה תהיה על פי הנוהל הנהוג מזה שנים רבות לפיו ההורה הלא משמורן רשאי לקחת את הילדים:

  • מתחת לגיל שנתיים:

פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות:  16:00 – 19:00

  • מעל גיל שנתיים:
  1. פעמיים בשבוע בימי חול בימים שני וחמישי בין השעות: 16:00 – 20:00
  2. כל סוף שבוע שני אשר מתחיל מיום שישי בשעה: 15:00 ועד מוצ"ש בשעה: 20:00.
  3. מחצים מהחגים והחופשים לסירוגין.

ההורים רשאים להסכים על הסדר שונה מהנוהל הקיים ולקבוע זמנים נוחים להם.

עובד/ת יחידת הסיוע י/תגיש את חוות דעתו לגבי הסכמת או העדר הסכמת בני הזוג לאישור בית המשפט על גבי טופס שיוקדש לכך.

בית המשפט רשאי לזמן את הצדדים בהקדם לדיון בפניו בטרם יתן את ההחלטה להסדרי הראיה וכן לקבוע הסדרים אחרים ככל שיראה לו צודק בנסיבות העניין.

יערכו שינויים המתחייבים מתיקון החוק:

בסעיפים 258 י"ט – ל"ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערה חשובה:

חשוב להדגיש כי הצעת חוק זו נוסחה ונשלחה לכנסת ה- 18, כלומר בתחילת שנת 2011. בעת ההיא נשים מסויימות היו משתמשות לרעה בכוח שנותנים להם החוק והפסיקה ולעיתים  אבות היו מורחקים מילדיהם למשך שלושה חודשים ויותר, וללא שום הצדקה.

כיום המצב שונה והאמור בהצעת חוק זו איננה רלוונטית מבחינתינו. אנחנו סבורים שכיום יש לקבוע משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת כברירת מחדל מיידית.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

ביטול תקנת הרבנות הראשית תש"ד

בעשרות השנים האחרונות אבות רבים חויבו במזונות גבוהים ממה שהם יכולים לשאת ועל כן במוסד לביטוח לאומי ובהוצאה לפועל נצברו חובות רבים. אימהות רדפו אחרי אבות בעיקולים ופקודות מאסר והנפגעים העיקריים היו הילדים אשר נאלצו לגדול בקונפליקט מתמיד בין הוריהם. נדמה היה לחשוב כי הדין העברי במקורו אשר מכוחו נפסק החיוב במזונות היה הסיבה לכך, אך לא כן הוא כי אם תקנת שעה שתוקנה על ידי הרבנים הראשיים בשנת תש"ד ממניעים של צו השעה הם שגרמו לכך.

לפיכך, ולאור העובדה כי עברה השעה שלחנו ביום: 2.6.2010, מכתבים לכל הנוגעים בדבר כאמור להלן בדרישה לבטל את תקנות תש"ד, שתוקנה בחודש ינואר 1944 על ידי הרבנים הראשיים דאז הרב הרצוג והרב עוזיאל בהסכמת מועצת הרבנות הראשית.

מכתב ששלחנו למשרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה הועבר לעיון ועדת שיפמן שנדרשה בזמנו בהוראת שר המשפטים לתת את חוות דעתה בדבר הצדקת חיוב מזונות הילדים אשר חלים על האב, ומכתב ששלחנו לרבנים הראשיים ולמנכ"ל בתי הדין הראשיים נענה על ידי היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, עו"ד הרב יעקובי אשר תמך במפורש בטענות שהעלינו במכתב והמליץ לרבנים הראשיים לכנס את מועצת הרבנות הראשית בכדי לדון ולהחליט בסוגיית חיוב האב במזונות הילדים.

ועדת שיפמן פרסמה את מסקנותיה בחודש אוקטובר 2012, בהם קבעה כי יש להפחית באופן משמעותי את נטל החיוב במזונות אשר חלים על כתפי האב בכדי לאפשר לאב לספק לילדים את אותה רמת חיים שהם רגילים לקבל אצל האם ובכדי לעודד משמורת משוטפת בין ההורים.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדרשו נשיאי בית הדין הגדול לתת חוות דעתם בעניין היקף חיוב האב במזונות הילדים, ולאחר שנשיאי הרבנות הראשית כינסו את מועצת הרבנות הראשית ניתנה חוות דעתם כי ניתן לסתות מהאמור בתקנות תש"ד, על האם לקחת חלק במזונות הילדים וכל דיין רשאי לפסוק על פי הנתונים העובדתיים אשר מובאים בפניו.

בית המשפט העליון במוטב של 7 שופטים אימץ את החלטת מועצת הרבנות הראשית במלואה וחלק ניכר מהמלצות ועדת שיפמן וביום: 19.7.2017 קבע כי מזונות הילדים מגיל 6 יחולו על שני ההורים על פי יחס ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם ובהתאם לזמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים.

אין כל ספק כי מדובר בפסק דין היסטורי אשר משווה את מעמד האב בחיוב מזונות הילדים לזה של האם והמרוויחים העיקריים הינם הילדים שיכולים לקבל נוכחות אמיתית של האב בחיים שלהם.

ועוד בעניין זה.

מזונות ילדים יהודיים נפסקו עד שנת תש"ד (1944) על פי משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך. האב חויב בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6 מדין תורה ומגיל 6 ואילך מדין צדקה. דין תורה חל על האב בלבד ולא משנה כמה אמידה היתה האם, ובדין צדקה חויבה גם האם על פי יכולתה להשתתף במזונות עם האב.

תקנת הרבנות הראשית תש"ד הביאה לכך שחיוב האב שהיה עד גיל 6 של הילד הוארך לגיל 15 וכך נמצאנו במצב שבוא אבות נדרשו לשלם את רוב רובם של מזונות הילדים עד גילך 15 וברוב המקרים גם עד גיל 18.

בשנת 2010 שלחנו מכתבים מפורטים לרבנים הראשיים דאז ולכל הגורמים הקשורים למערכת המשפט בישראל בדרישה לבטל את תקנת תש"ד. קיבלנו מענה מרוב הגורמים שקיבלו את המכתב לרבות מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, הרב עו"ד יעקובי שתמך בטענות שהעלינו במכתבים ואף המליץ לכנס את מועצת הרבנות הראשית לדון בסוגיה.

מכתב הבקשה לבטל את תקנות תש"ד   (תקציר מהמכתב)

חוות דעתו של עורך דין הרב שמעון יעקובי

תשובה מלשכת נשיא בית המשפט העליון

תשובה מלשכת שר המשפטים

תשובה ממשרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה

ניתן לראות בתשובת משרד המשפטים – ייעוץ וחקיקה, כי המכתב ששלחנו הועבר לוועדת פנחס שיפמן שהוקמה על ידי על ידי שר המשפטים דאז חיים רמון, לבחינת חיוב האב במזונות הילדים.

מסקנות ועדת פינחס שיפמן אשר פורסמו בחודש אוקטובר 2012 קבעו באופן חד משמעי שיש להוריד מהאב באופן משמעותי את נטל תשלום מזונות הילדים על פני חיוב האם.

להלן מאמר: תקציר דו"ח ועדת פרו' פנחס שיפמן

להלן מאמר: האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?   (יצוין כי מאמר זה ניכתב לפני מתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 כמפורט להלן)

לימים הגיעו לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים על גובה חיוב האב במזונות ילדים בבע"מ 919/15, ובמוטב מורחב של שבע שופטים נדרשה תגובת נשיאי הרבנות הראשית.

הרב עו"ד יעקובי הגיב לדרישת בית המשפט העליון במכתב כמעט זהה למכתב התגובה ששלח לנו והמליץ לרבנים הראשיים לכנס את מועצת הרבנות הראשית לדון בסוגיית חיוב האב במזונות הילדים.

מועצת הרבנות הראשית התכנסה וביום: 30.11.15 ניתנה חוות דעתה שלאור השינויים הנורמטיביים של השנים האחרונות ניתן לסתות מתקנת תש"ד.

החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום- 30.11.15

בית המשפט העליון אימץ את חוות דעתה של מועצת הרבנות הראשית, וביום: 19.7.2017 ניתן פסק דין ע"י השופט פוגלמן בהרכב של 7 שופטים אשר משאירה את תקנת תש"ד מאחור ומחזירה את חיוב מזונות האב במזונות הילדים למצב שהיה בטרם תוקנה תקנת תש"ד. ויתרה מזאת השופט פוגלמן אף קבע כי במשמורת משותפת, ככל שלהורים יש הכנסות זהות, אין לחייב את האב במזונות כלל.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15

פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

 

משמורת ילדים משותפת בגישה חדשה

עד לא מזמן משמורת ילדים משותפת היתה נתונה להורים מעטים בלבד, בעיקר בהסכמת שניהם. בשנים האחרונות חל בהדרגה שינוי מהפכני בכך שאבות דורשים מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים, פקידות הסעד פתוחות לשמוע זאת ובתי המשפט אף מקדמים את הסידור של משמורת משותפת.

אנחנו עדיין לא שם, אבל משמורת ילדים בגישה החדשה תקדם את הסידור לפיו משמורת ילדים משותפת תהיה ברירת המחדל למשמורת הילדים וזאת ככל ששני ההורים ירצו בכך. ובמה דברים אמורים ?

ילדים הינם ללא ספק אחד מהדברים החשובים לאדם אם לא החשוב מכולם. ואולם כאשר בני זוג, הורים לילדים, נפרדים זה מזה, עולה הצורך לבחון את מעמדו וקרבתו של כל אחד מההורים בחיי הילדים מהטעם ששני ההורים כבר לא יכולים לחיות תחת אותה קורת גג אחת ולשהות עם הילדים ביחד.

הסכמה בין הורים לגבי משמורת והסדרי שהייה תייתר הכרעה שיפוטית, ואולם במידה ולא תהיה הסכמה, לא יהיה מנוס מאשר להביא את הסוגיה בפני הכרעה שיפוטית. הכרעה שיפוטית בעניין משמורת והסדרי שהייה איננה קלה, הגם שמדובר בהכרעה מקצועית שאיננה נמצאת בתחום המקצוע השיפוטי. לפיכך, יאלץ השופט, שהוא גם הפוסק הסופי בסוגיה זו, להיעזר בחוק המתאים לכך ובגורמים מקצועיים חיצוניים לאולם בית המשפט.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חזקת הגיל הרך)

סעיף החוק אשר דן בסוגיית משמורת הילדים הינו סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם כי זאת טובתם. כלומר, סעיף החוק קובע שחזקה (חזקת הגיל הרך) כי טובת הילדים עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל האב חל נטל לא קל לסתור את החזקה כי אין זו טובתם.

אין ספק שמדובר במחסום קשה למעבר אשר מונע גם מבתי המשפט וגם מפקידות הסעד אשר ידרשו לתת חוות דעתם בתסקיר בדבר המשמורת והסדרי השהייה לא להעדיף באופן מובהק את האם כמשמורנית.

בעבר נעשו ניסיונות לבטל ו/או לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות על ידי חברי כנסת אך ללא הועיל משום שחברי כנסת דתיים בעיקר וחברות כנסת מכל הסיעות התנגדו לשינוי כל אחד מסיבותיו, כאשר הטענה העיקרית שעלתה בפי כולם היתה שטובת הילד עד גיל 6 להיות במשמורת האם ועל לכן אין צורך לשנות את סעיף החוק.

ועדת שניט

לאור התקדמות הדור ולאור הפעלת לחץ חברתי מצד קבוצה גדולה של גברים שרצו בכל מאודם לקחת חלק גדול יותר בחיים של הילדים הוקמה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדת שניט שבראשה עמד פרו' דן שניט. ועדת שניט נדרשה לחוות דעתה ולתת המלצותיה בדבר הסדר המשמורת בין ההורים אשר ישרת את טובת הילד.

וועדת שניט פרסמה את המלצותיה בשנת 2011 (כעבור 6 שנים) ובשורה התחתונה המליצה כי לטובת הילד יש לאפשר לאב לשהות עם הילד באותה מידה שהוא שוהה עם האם, ואף לאפשר לאב לקיים את אותם תנאי מחייה בביתו כשם שהאם מקיימת עם הילד בביתה.

ועדת שיפמן

ואולם שושנה וקוץ בה משום שאבות אשר זכו במשמורת משותפת ואף רצו לקיים זאת בפועל לא יכלו להתמיד בכך משום שהם עדיין נדרשו לשלם מזונות גבוהים. כך נולדה באופן מתבקש בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר גובה המזונות שיש לחייב אב בכלל ובמשמורת משותפת בפרט.

בשנת 2012 פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה אשר קבעו כי יש להפחית מהאב את החיוב במזונות באופן משמעותי בכדי שיוכל לחיות את חייו בכבוד, וכן בכדי לאפשר לאב לקיים משמורת משותפת ואף לעודד אותה לטובת הילד.

מסקנות ועדת שנית וועדת שיפמן, על אף שהיו מבוססות מחקרית, היו בגדר המלצות שלא יכלו לשנות את החוק ולא את הפסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור. רק החלטה של בית המשפט העליון ו/או שינוי בחקיקה כלו להביא את השינוי בפועל שלא רחק היום וגם הגיע.

פסק הדין בבע"ם 919/15

לבית המשפט העליון הגיעו שני ערעורים מהמחוזי על גובה חיוב האב במזונות הילדים. בית המשפט דן בסוגיה במוטב מורחב של 7 שופטים בבע"ם 919/15. בית המשפט העליון בחן את האמור במסקנות ועדת שניט, ועדת שיפמן, חוות דעת משפטית מהיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים והחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל ולבסוף ביום: 19.7.2017, ניתן פסק דינו.

פסק הדין קובע כי אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הילדים נמצאים במשמורת משותפת ככל שיש לשני ההורים הכנסות זהות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם במשמורת משותפת רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוה יותר בחיוב המזונות. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהייה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה למזונות הילדים.

כיצד פסק הדין בבע"ם 919/15, מקדם משמורת משותפת ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים. ככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה. האבסורד בנוסחה הקודמת היה שמזונות האב לא היו יורדים מסף מינימום גם אם הוא היה עני מרוד והאם עשירה מופלגת.

תוצאה כזאת היתה גורמת לאב להתרחק מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או על ידי המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

פסק הדין בבע"ם 919/15, קובע כי במשמורת משותפת יהיה האב פתור ממזונות ילדים במידה וגובה ההשתכרות שלו היה זהה להשתכרות של האם. עם זאת, גם החיוב במזונות הילדים מעל גיל 6 יהיה על פי יחס ההכנסות שיש להורים וביחס להסדרי השהות שיש לכל הורה עם הילדים.

משמורת ילדים כבררת מחדל

לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, היה בית המשפט מפחית לאב במשמורת משותפת 20 אחוז מגובה המזונות שהיה אמור לשלם כאשר הילדים היו במשמורת האם. ברור כי במשמורת משותפת היה האב מוציא הרבה יותר מעשרים אחוז מגובה המזונות אשר מופחתים לו, ולפיכך ככל שהיה מדובר באבות בעלי הכנסה ממוצעת ומטה סידור כזה היה מרחיק את האבות ממשמורת משותפת.

משמורת ילדים בגישה החדשה

על פי סידור המזונות החדש אין כל מניעה שמשמורת משותפת מעל גיל 6 ואף למטה מכך תהיה ברירת המחדל כאשר האב ירצה זאת, ובמיוחד לאור העובדה שבתי המשפט מתחילים לעודד זאת. הגם שאימהות מעוניינות כיום יותר מבעבר לפנות לעצמן זמן להגשמה עצמית.

לפרטים נוספים צור קשר

מלווים אותך לאורך כל הדרך

כל מי שעוסק בענייני משפחה יודע שהליכי גירושין מכילים פן משפטי אשר מסור לטיפול עורכי דין בלבד. ואולם, בשונה מתחומי משפט אחרים, ולאור העובדה כי מדובר בדיני נפשות, יש לתחומים הנלווים לפן המשפטי והקשורים למערכת היחסים הסבוכה במשפחה מקום חשוב לא פחות ולעיתים אף חשוב יותר מהפן המשפטי.

פנייה לייעוץ או טיפול משפטי של עורך דין בלבד בתחילת משבר במשפחה יכולה לעזור, ולאידאה יש פתרונות גם בעניין זה, אך בהרבה מקרים היא איננה מספיקה משום שהבחינה הצרה של הפן המשפטי איננה מספקת את התשובה הכוללת הנחוצה לשמירה על זכויות הגבר והקונפליקט במשפחה.

רק בחינה מותאמת ומתואמת ככל הנדרש של העוסקים בתחום ענייני המשפחה יכולה לסייע לגבר ולמשפחה לפתור את המשבר בצורה המיטבית. כאן נכנס ארגון אידאה לפני כ- 20 שנה לשמירה על זכויות הגבר במשפחה.

לרשות הגבר והמשפחה בישראל עומדים באידאה מיטב בעלי המקצוע בתחום ענייני המשפחה, לרבות יועצים זוגיים, עובדים סוציאליים, מתאמים הוריים, מגשרים וכד'. ניתן לקבל גם טיפול משפטי מעורכי דין על פי התנאים המפורטים בעמוד הבית.

ויודגש כי בעלי המקצוע מחויבים למתן שירות ברמה גבוהה ולמחירים נמוכים מהמקובל בשוק הפרטי, הכל תחת קורת גג אחת בלווי צמוד ושיתוף פעולה מלא עם אידאה. כי אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה מלווים אותך לאורך כל הדרך.

מפגשים ושהייה עם תינוק בתקופת הליכי גירושין

עד לפני מספר שנים אבות מעטים היו מקבלים משמורת ילדים משותפת, והמעט שבמעט היו מקבלים משמורת בלעדית. האמרות ש"אין כמו אימא" או ש"אימא יש רק אחת" נתנה לגיטימציה לאמהות לקחת בעלות על הילדים ואף להרחיק אותם מהאבות.

יחד עם זאת סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קבע כי בהעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, כי זאת טובתם. יצוין כי הגיל הרך נקבע בתקופת החיים של הילדים מעת לידתם ועד גיל 6, והביטוי חזקת הגיל הרך נולד כאשר החוק קבע שהילדים יהיו בחזקת האם בשנים הללו.

נוצר מצב שבו אבות הורשו לשהות עם הילדים מתחת לגיל 3 פעמיים בשבוע למשך כשעתיים עד שלוש ומבלי שיוכלו לקחת את הילדים ללינה בביתם. אבות היו מורשים לקחת את הילדים ללינה בביתם רק לאחר שהילדים עברו את גיל 3.

בשנים האחרונות חלו שינויים חברתיים במעמד האב, האם והילדים במשפחה אשר חייבו בחינה מחודשת של כל הסדר שהייתם של הילדים אצל כל אחד מההורים. בשנת 2005 הוקמה וועדה בראשות פרופ' דן שניט אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר זכויות וטובתו בדבר השהייה במחיצת שני ההורים ובדבר הזכות העדיפה של האם לקבל את הילדים עד גיל 6 למשמורת שלה.

וועדת שניט בחנה את כל ההיבטים ובהמלצתה קבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך על פי עקרון טובת הילד ויש לאפשר גם לאב לקחת את הילד למשמורת שלו או למשמורת משותפת כברירת מחדל.

מסקנות וועדת שניט יצרו זעזוע במעמד הבלתי מעורער של האם כמשמורנית והעובדות הסוציאליות החלו להמליץ על הרחבת הסדרי השהייה של האב עם הילדים. כיום רשאי אב לקיים מפגשים עם ילדים בכל גיל ומשמורת משותפת איננה דבר נדיר כבעבר.

מעבר לעובדה שטובתו של הילד הינה לחוות את חייו מראשיתם גם עם דמות אבהית משמעותית, אין ספק כי מדובר בשינויי אשר מתחייב מכוח שינויי הנסיבות החברתיות שחלו בדור האחרון. ובמה דברים אמורים ?

את כל המטלות המסורתיות שהיו בעבר מוטלות על כתפי האם החליפה הקדמה בתחליפים שהאימהות עצמן משתמשות בהם. אמהות רבות משתמשות בתחליפי חלב משום שהן אינן מניקות את הילדים, וגם אמהות שמניקות ילדים יכולות לשמור חלב בקירור ולמסור אותו לאב.

חיתולים הם חד פעמיים. כביסה מכבסים במכונת כביסה. אהבה ומסוגלות הורית יכולה להיות לאב יותר מהאם, או בקיצור, האב לא צריך תעודה של דוקטור בכדי להשתוות לאם ואף לעבור אותה ביכולת שלו לדאוג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של הילדים.

לפיכך, ככל שהאב יראה רצון, מוכנות ונחישות לקבל את הילדים אף מגיל ינקות, כך יתאפשר לו לקבל זאת.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים – הדין החדש

דמי מזונות | מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש | מזונות אישה | מזונות לגבר

אוזלת ידם של בתי המשפט בפסיקת המזונות בעבר

במשך שנים רבות עמדו בתי המשפט לענייני משפחה, (קודם לכן השלום) ובתי המשפט המחוזי בחוסר אונים מול חוסר הצדק וההיגיון בחיוב האב במזונות ילדים. דבר זה נבע מפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון שניתנה לאחר הקמת מדינת ישראל אשר מנעה מבתי המשפט קמא לשנות מההפליה. ובמה דברים אמורים ?

חוק המזונות

סעיף 3.(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כי חובת המזונות חלה על אדם על פי הוראות הדין האישי- דתי החלים עליו, ופרשנות מפורטת לדין העברי בעניין זה הובאה על ידי השופט א. שינבוים בפס"ד פורטוגז נ' פורטוגז בשנת 1982 במוטב של שלושה שופטי בית המשפט העליון.

פסק דין פורטוגז

בפסק דין פורטוגז נקבע כי האב חייב לבדו, על פי הדין העברי, בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, ומגיל 15 ועד 18 חלה על ההורים חובה משותפת מדין צדקה במזונות ביחס להכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם. הלכה למעשה, אבות היו משלמים את רוב המזונות מגיל אפס ועד 18, דבר אשר לא הותיר לאב אשר השתכר את השכר הממוצע במשק דבר למחייתו.

מזונות ילדים – הדין החדש

הפסיקה בבע"ם 919/15, הורידה את החיוב אשר חל על ההורים בדין צדקה מגיל 15 לגיל 6, וכאן מדובר בהפחתה של 9 שנים אשר אף מתיישבת כהלכה עם עיקרי הדין העברי אשר נקבעו על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15

פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

פסק הדין בבע"ם 919/15, ניתן על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון. מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה על טובת הילדים בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

על פי הדין החדש על האב תחול חובה לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6, ולאחר מיכן עד גיל 18 החובה העקרונית של שני ההורים תהיה זהה. לגובה צרכי הילדים, גובה ההכנסות של כל אחד מההורים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים יהוו את המדד לחיוב האב והאם במזונות הילדים.

אין כל ספק כי מדובר בהחלטה היסטורית חשובה ביותר אשר תורמת ותתרום רבות לרווחתם של האבות משלמי המזונות, והמרוויחים העיקריים יהיו הילדים שיוכלו לקבל משרת האב כהורה שווה בן שווים לצד האם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

 

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

מזונות ילדים – הדין החדש

במשך שנים רבות עמדו בתי המשפט לענייני משפחה, השלום קודם לכן, ובתי המשפט המחוזי בחוסר אונים מול חוסר הצדק וההיגיון בחיוב האב במזונות ילדים. דבר זה נבע מפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון שניתנה לאחר הקמת מדינת ישראל אשר מנעה מבתי המשפט קמא לשנות מההפליה. ובמה דברים אמורים ?

חוק המזונות

סעיף 3.(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כי חובת המזונות חלה על אדם על פי הוראות הדין האישי- דתי החלים עליו, ופרשנות מפורטת לדין העברי בעניין זה הובאה על ידי השופט א. שינבוים בפס"ד פורטוגז נ' פורטוגז בשנת 1982 במוטב של שלושה שופטי בית המשפט העליון.

פסק דין פורטוגז

בפסק דין פורטוגז נקבע כי האב חייב לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, ומגיל 15 ועד 18 חלה על ההורים חובה משותפת מדין צדקה בדמי מזונות ביחס להכנסות הפנויות שיש לכל אחד מהם. הלכה למעשה, אבות היו משלמים את רוב המזונות מגיל אפס ועד 18, דבר אשר לא הותיר לאב אשר השתכר את השכר הממוצע במשק דבר למחייתו.

מזונות ילדים – הדין החדש

הפסיקה בבע"ם 919/15, הורידה את החיוב אשר חל על ההורים בדין צדקה מגיל 15 לגיל 6. מדובר בהפחתה של 9 שנים אשר אף מתיישבת כהלכה עם עיקרי הדין העברי אשר נקבעו על ידי הרמב"ם והשולחן ערוך.

פסק הדין בבע"ם 919/15, ניתן על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון. מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה על טובת הילדים בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

על פי הדין החדש על האב תחול חובה לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 6, ולאחר מיכן עד גיל 18 החובה העקרונית של שני ההורים תהיה זהה. לגובה צרכי הילדים, גובה ההכנסות של כל אחד מההורים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים יהוו את המדד לחיוב האב והאם במזונות הילדים.

אין כל ספק שמדובר בשינוי מהותי של דין החיוב במזונות הילדים, ומעבר לצדק החברתי נועד הדבר על פי המלצות וועדת שיפמן גם לעודד אבות לרצות משמורת ילדים משותפת לטובת של הילדים

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

בע"ם 919/15

ביום: 19.7.2017 נפל דבר חשוב מאוד בישראל. החיוב במזונות ההכרחיים של הילדים אשר חלו מגיל 6 עד 15 על האב בלבד, מבלי שלאם נערך מבחן הכנסה, השתנה באופן שעל פי מבחן הכנסות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות שיש לכל אחד מההורים עם הילדים, יחולו דמי המזונות באופן שיווני על שני ההורים.

המהפך ההיסטורי

את המהפך ההיסטורי עשה השופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת מוטב של 7 שופטים תוך שהוא מבסס את עמדתו על האמור בדו"ח ועדת שיפמן ועוד קודם לכן על האמור בדו"ח ועדת שנית וכן על האמור בחוות דעתם של מועצת הרבנות הראשית שנדרשה להתכנס ולתת דעתם בדבר.

ומה בעצם תוצאת פסק הדין בבע"ם 919/15 ?

ראשית, אב לא יצטרך לשלם לאם מזונות כאשר הוא נמצא עימה במשמורת משותפת, ולשני ההורים הכנסות זהות אשר מתקבלות מכל המקורות. אב בעל הכנסה נמוכה מהאם רשאי לדרוש מהאם לשאת בנטל גבוהה יותר בחיוב המזונות ככל שהם חולקים משמורת ילדים משותפת. וכאשר הילדים נמצאים במשמורת האב ולאם יש הסדרי ראיה או בשמם כיום הסדרי שהיה רשאי האב לחייב את האם לשלם לו, או לחייב את האם לשאת בסכום גבוה בהרבה.

אבל מדוע פסק הדין בבע"ם 919/15, כל כך חשוב ?

כאמור, בטרם ניתן פסק הדין בבע"ם 919/15 רוב המזונות היו חלים על האב, וכאשר היה מדובר באב אשר משתכר את הסכום הממוצע במשק ומטה, לא היה נותר לו מהמשכורת אפילו את הסכום המינימאלי לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וככל שהיו יותר ילדים משותפים כך הלכה והחריפה הבעיה.

תוצאה כזאת היתה גורמת להתרחקות האב מהילדים אשר מטבעם הינם בעלי דרישות. לאב היו נפתחים על ידי האם או המוסד לביטוח לאומי תיקים בהוצאה לפועל, ומכל זה היו הילדים הנפגעים העיקריים.

חשוב לציין

מדובר בפסק דין חדש ותקדימי אשר מטבעו יוצר קשיי הסתגלות, ואולם בית המשפט העליון נתן רק את הקווים המנחים את הערכאות הנמוכות יותר עם אפשרות לדון ולפסוק בכל מקרה לגופו של עניין בהתאם לנתונים העובדתיים אשר יוצגו בפניהם.

חיוב האב במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

אין ספק שפסיקת בית המשפט העליון בבע"ם 919/15, יצרה שינוי מהותי והיסטורי בחיוב ההורים במזונות הילדים, ולמעשה השוותה את מעמד האב למעמד האם בנשיאת נטל המזונות בהתאם לזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים ובהתאם להכנסתו הפנויה של כל אחד מהם.

האב שחויב לפני מתן פסק הדין במזונות הכרחיים גבוהים עד שהילדים מגיעים לגיל 15, יהיה חייב בהם מכוח פסק הדין עד גיל 6, וזאת על פי המלצות ועדת שיפמן בכדי לעודד משמורת משותפת אשר תאפשר לאב להעניק לילדים תנאי מגורים זהים לזה שמעניקה האם.

ועל כך בהרחבה
מזונות ילדים נפסקו עד שניתן ביום: 19.7.2017 פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"ם 919/15 באופן שרוב המזונות היו חלים על האב.

כאשר האם נקבעה כמשמורנית של הילדים האב חויב בצרכים ההכרחיים של הילדים שלא ירדו מ- 1300 ₪ לחודש לילד בתוספת מדור וזאת עד גיל 15. כמו כן, האב חויב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגה של הילדים. האם יכלה להיות עשירה מופלגת והאב עני מרוד וחיוב האב במזונות הילדים כאמור לעיל לא השתנה.

במשמורת משותפת הפחיתו מהאב בין- 20 אחוז ל- 30 אחוז מגובה המזונות, דבר שרק הוסיף לפגוע באב ממעמד הביניים, משום שהוצאות האב על הילדים במשמורת משותפת היו גבוהות יותר מ- 30 אחוז מאשר שהיו במשמורת האם.

לבית המשפט העליון הגיע ערעור בבע"ם 919/15, שעל פי מספר ההליך ניתן להבין שהוא החל בשנת 2015. בית המשפט העליון נדרש להתייחס לאי הסימטריות ואי הצדק אשר קיים כנגד האב בחיוב המזונות, ולאור ההחלטות השונות אשר יצאו מבתי המשפט הנמוכים יותר, גם לקבוע הלכה מסודרת בנושא.

פסק הדין ניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט עוזי פוגלמן במוטב של 7 שופטים שנתנו הסכמה מלאה לפסק הדין.

פסק הדין משתרע על פניי 103 עמודים אך בשורה התחתונה בית המשפט קובע כי מגיל 6 ועד גיל 18 יחול החיוב במזונות על שני ההורים מדין צדקה על פי ההכנסות שיש לכל אחד מכל המקורות ובהתייחס לזמניי השהות של הילדים אצל האב והאם.

במקרה שבו הילדים יהיו במשמורת משותפת, ולשני ההורים תהיה משכורת או הכנסה זהה, יזון כל אחד מההורים את הילדים בביתו והאב לא יידרש לשלם לאם מזונות לילדים.

חיוב האם במזונות ילדים לאור הפסיקה בבע"ם 919/15

תקציר דו"ח ועדת פרו' פנחס שיפמן

ביום: 5 ליוני 2006, הקים שר המשפטים דאז חיים רמון, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים במזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו לשר המשפטים דאז יעקוב נאמן, מהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים ובעיקר להפחית את החיוב שחל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה.

לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016

הימים האפלים בהם יכלו נשים להגיש תלונות סרק במשטרה כנגד גברים הולכים ומסתיימים. בהנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016 נקבע כי ניתן להעמיד לדין כל אדם בגין הגשת תלונת סרק, הן במשטרה והן בכל גוף שלטוני אחר, יהה התירוץ אשר יהה.

כידוע, הנחיה 2.5 של עדנה ארבל משנת 2002, פתרה נשים מקבלת כתב אישום על הגשת תלונת סרק במשטרה כנגד גברים בגין אלימות במשפחה. ואף מעבר לכך ארבל קבעה כי האישה איננה צריכה להביא כל ראיה  אשר תתמוך בגרסתה כי אוימה. די בכך שהאישה תגיד כי אוימה בכדי לקבל את הסעד מהמשטרה.

וכך, במקרה הטוב מבחינת הגבר הוא היה מורחק מהבית ובמקרה הגרוע הוא היה מורחק מהבית  המשותף ומהילדים. לשמחתנו שמהולה בעצב רב, נראה שמקרי ההתאבדויות של גברים בשנים האחרונות הוא זה שהביא את השינוי.

זכויות הגבר בגירושין

הדעה הרווחת בישראל הינה שלגברים יש מעט זכויות בענייני משפחה וגירושין לעומת נשים שמקבלות יתרונות על פני גברים בכל מקום. במאמר זה נדון במעמדם וזכויותיהם של נשים מול גברים במשפחה ואיך ניתן להשוות בין מעמד הגבר למעמד האישה.

אכן, ניתן לומר שלאישה יש יתרון משפטי בקבלה של משמורת ילדים וקבלת המזונות עבורם ועוד, אולם אין לקבוע כלל גורף ולפיו לגברים אין זכויות בגירושים בכלל או אפילו שידם של גברים נחותה באופן משמעותי מזו של נשים.

יחד עם זאת גם היתרונות שיצוינו להלן יצטמצמו למינימום, חלקם יתבטלו, במידה והגבר ידע לקבל את הסיוע הנכון ואף יפעל לפיו בזמן המתאים. נציג התייחסות תמציתית ופתרונות לכל אחת מהיתרונות אשר ניתנות לנשים במשפחה.

זכויות הגבר במשמורת ילדים

בית המשפט לא ידון כלל ב- משמורת ילדים מבלי שאחד מההורים הגיש תביעה בנושא. ואם שני ההורים יגישו תביעות נגדיות בנושא, בית המשפט יפסוק את משמורת הילדים על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ששם הכלל העליון לפסיקת משמורת ילדים הינו עקרון טובת הילד. ככלל, במבחן טובת הילד נמצא שטוב עבורו אם ישאר באותו קשר עם כל אחד מההורים כפי שהיה קודם לפרידה בניהם, אלא שזה לא מסתדר משום שההורים כבר אינם גרים תחת אותה קורת גג והאם היא הראשונה למשוך אליה את משמורת הילדים.

לצורך פסיקת משמורת ילדים נעזר בית המשפט בשרותי הרווחה אשר ימסרו לו חוות דעת סוציאלית על הקשרים אשר רקומים בין כל הצדדים במשפחה ובמידת הצורך יפנה בית המשפט את ההורים לבדיקה מקצועית לבחינת מסוגלות הורית.

לצורך הכרעה במשמורת הילדים יבחן בית המשפט מה אופי הקשר הפיזי והרגשי שיש לכל אחד מההורים לילדים, כאשר הקשר הרגשי מתבטא בהענקת חום ואהבה לילדים, והקשר הפיזי הינו הנוכחות שיש לכל הורה בחייו של הילד. בשקלול שני המרכיבים העיקריים הללו תיפסק משמורת הילדים לאם או לאב או לשניהם על דרך של משמורת משותפת.

לציין שבהרבה מקרים אבות מוותרים לאימהות על משמורת הילדים משום שנדמה להם כי מדובר בקרב אבוד מראש ומעדיפים לא להיכנס להליך משפטי עם האם אשר מנקרת להם בראש וסוחטת אותם רגשית. אלא שבימינו והרבה יותר מאשר בעבר שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה הם שופטים אקטיביסטים אשר לא נרתעים לפסוק משמורת ילדים לאב, משמורת משותפת או הסדרי ראייה נרחבים וזאת אפילו בניגוד להמלצות פקידת הסעד אשר ממליצה על הסדרי ראייה מקובלים.

זכויות הגבר במזונות ילדים

אחת הבעיות היותר קשות בימינו לגברים מהמעמד הבינוני ומטה הינה פסיקת גובה מזונות ילדים אשר חלים עליהם והדבר נובע משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת הינה יוקר המחיה שעליה אין לנו שליטה, והסיבה השנייה הינה פסיקת מזונות על פי דין דתי שלא התאים את עצמו לזמננו. מדובר בעניין שמתחיל להשתנות וכיום לאחר הרפורמה שעשה בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, בתי המשפט יחייבו גם את האם להשתתף במזונות הילדים כמפורט בערך מזונות ילדים בפסקה זו.

זכויות הגבר במזונות אישה בנישואין ולאחר גירושין

מזונות אישה נפסקים על פי בחינה של שלושה כללים עקרים. כלל ראשון הינו קשר הנישואין שבלעדיו אישה איננה זכאית למזונות. כלל שני הלכתי הינו "עולה עמו ואינה יורדת", כלומר, אם האישה משתכרת די לצרכיה האישיים, הבעל פתור ממזונותיה. הכלל השלישי הינו שאישה איננה זכאית למזונות עבורה במידה והיא מורדת בבעלה, מצערת אותו, בוגדת בו וכד', ואפילו אם האישה אינה מבצעת את התפקידים המסורתיים אשר היא מחויבת בהם במשפחה על פי ההלכה, כגון בישול כיבוס וכד'.

בעיקרון, אישה איננה חייבת לעבוד על פי ההלכה לפרנסת המשפחה ואולם בימינו עקב הרצון של נשים רבות להיות עצמאיות, הגם שמטלות הבית אינן קשות כבעבר, נוכל למצוא הרבה נשים בשוק העבודה, ולאישה שלא תעבוד ולא תראה סיבה מיוחדת מדוע אין היא יוצאת לעבוד, במיוחד אם יש ילדים גדולים, לא יפסקו לטובתה מזונות אישה.

זכויות הגבר בתשלום כתובה

כלל הלכתי עתיק קובע שהבעל חייב לשלם לאישה כתובה במידה והוא רוצה לגרש אותה בעל כורחה או במידה והוא מעוניין לשאת אישה נוספת תחתיה. החוק אוסר כיום על ביגמיה וממילא קיימת לאישה זכות סירוב להתגרש, כך שנושא הכתובה יפסק רק כנגד גבר אשר יקלע לדיינים עוינים לו בבית הדין, ו/או אם יכנס לדיון לבד /או יכנס לדיונים בבית הדין עם מייצג שלא מכיר את הדין כהלכה.

זכויות הגבר במחלקת הרווחה

תפקידם של העובדים הסוציאליים במחלקת הרווחה הינו לתת לבית המשפט תמונת שטח על הרקע המשפחתי והאישי של כל אחד מבני הזוג ועל הקשרים שיש לכל אחד מהם כלפי השני וכלפי הילדים. לאחר הצגת נתונים אלו הם נדרשים במקרה של תביעת משמורת ילדים או תביעה להסדרי ראייה לתת לבית המשפט המלצות כיצד יש לפסוק בסוגיה.

במחלקת הרווחה קולו של האב נשמע בעבר פחות מקולה של האם, כך שהאם יכלה למנוע מהאב קשר רציף ופתוח עם הילדים בטענות וטוענות שונות. כיום בית המשפט יקבע לאב הסדרי שהייה זמניים באופן מיידי, גם ללא קבלת תסקיר רווחה ועל אף התנגדות האם.

לציין שכיום בתי המשפט מתערבים יותר בהמלצות פקידת הסעד מאשר בעבר והרקע המשפחתי שלפני הגשת ההמלצות הסופיות על יד העובדת הסוציאלית תופס בעיניהם מקום חשוב ובלתי נפרד בבואם לפסוק בתביעות האב. יצוין שפניה מקצועית לבית המשפט בתביעה להסדרי הראיה מקצרת באופן משמעותי את הזמן בו בית המשפט פוסק הסדרי ראייה.

זכויות הגבר במשטרת ישראל

משטרת ישראל הקימה בעבר הלא רחוק מחלקה מיוחדת שנקראת מחלקת אלמ"ב (אלימות במשפחה) אשר נועדה לטפל בסכסוכים משפחתיים. מחלקה זו פעלה בזמנו על פי נוהל קבוע של הרחקת הגבר מהבית על כל תלונה של אישה בגין אלימות כנגדה ואפילו על חשש מאלימות כנגדה. 

הגבר היה מורחק על ידי המשטרה למשך 7 ימים בעוד שבמשטרה היו ממליצים לאישה לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל כנגד הגבר צו הגנה, משום שבית המשפט יכול במקרים מסוימים להרחיק את הגבר מהבית למשך 3 חודשים ויותר.

במסגרת הבקשה לצו הגנה אישה יכולה לבקש מבית המשפט לתת כנגד הגבר צו הרחקה מהבית והדבר יכול להינתן לה במעמד צו אחד, בדרך כלל לארבעה עד שבעה ימים. לאחר מכאן יתקיים דיון במעמד שני הצדדים ובדיון תהיה לגבר הזדמנות לטעון את טענותיו. כאן בעזרת יעוץ וטיפול נאותים בית המשפט ידחה את בקשת האישה להרחקת הגבר מהבית ככל שיסתבר לו שאין בטענות האישה דבר של ממש.

לציין שמאחורי הנוהל המשטרתי שהוזכר לעיל, עמד הרציונל שאם אישה מתלוננת במשטרה על אלימות במשפחה מצד הגבר, זה מצביע על העובדה שקיים סכסוך בין בני הזוג ולכן בכדי להרגיע את הרוחות יש להפריד בין הניצים. כאן, הרבה יותר קל להרחיק גבר מהבית מאשר אישה וזאת, כאמור, גם היתה התוצאה אפילו אם האישה היא זו שיצרה את הפרובוקציות.

אלא שבמשך הזמן התברר שנשים רבות הגישו תלונות שווא כנגד גברים על אלימות במשפחה כדרך של נקמה ו/או למטרת שליטה על המשפחה ו/או במטרה להגיע להישגים משפטיים. התגובות לכך מצד משטרת ישראל ובתי המשפט לא אחרו להגיע וכיום הרבה יותר קשה לאישה להרחיק את הגבר מהבית, הגם שנשים אשר מגישות תלונות ו/או תביעות שווא כנגד גברים מסתכנות בחיוב של הוצאות משפט.

לסיכום

כפי שנכתב במאמר זה באופן תמציתי, גבר יכול להתגונן מפני מהלכים של האישה כנגדו בכל נושא הקשור לענייני משפחה ואף ליזום מהלכים כנגדה. ואולם חשוב לדעת כי ערנות וסיוע נכון בנושא ובזמן הינו המפתח להצלחת הגבר מהטעם ששמירה על זכויות הגבר בגירושין איננה דבר מובן מאליו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים לאב הומוסקסואל

פתח דבר

אין ספק שמשאת נפשם של רוב בני האדם ככולם הינה לאחוז בתינוק, ודאי משל עצמם, ליהנות מחדוות הגידול, ולראות את התפתחות הילד והתוצאות הנלוות מכך.
לגברים חד מיניים, קרי הומוסקסואליים, נדמה לחשוב שאין להם שום סיכוי לקבל משמורת ילדים עיקרית או אף משמורת משותפת, אולם טעות בידם משום שמשמורת ילדים בכלל ומשמורת משותפת בפרט יכולה להינתן בנסיבות מסוימות גם להם, ואפילו ביתר שאת, לאור מערכת היחסים המיוחדת שיש בינם לבין האם, בין אם היא חד מינית ובכלל, ובלבד שיש להוביל את תהליך ההתקשרות בין הגבר לאישה בדרך הנכונה מלכתחילה.

הקדמה

הכמיהה לילד הינה כמיהה כלל אנושית אשר אינה מבדילה בין משיכת האדם למי מין המינים ולכן היא מצויה גם בקרב כל בני האדם לרבות בני אדם דו מיניים או בעלי משיכה למין שלהם.
כידוע, בעבר בני זוג חד מיניים היו מקיימים את הקשר בינם לבין בני מינם בסתר ולפיכך גידול של ילד משותף להם ולבת זוג היתה נחשבת למשימה כמעט בלתי אפשרית. כיום, כאשר החברה מגלה הרבה יותר רגישות ואמפטיה כלפי בני זוג חד מיניים, ניתנת להם גם לגיטימציה גדולה יותר לגדל ילד משלהם.
כידוע בני זוג חד מיניים אינם חווים רק קושיים חברתיים וממסדיים, אלא גם קושי בינם לבין עצמם כאשר מדובר בהבאת ילד לעולם, הגידול שלו והמשמורת עליו.
יחד עם זאת כשם שבימינו קיימת פתיחות הולכת וגוברת מצד החברה ומערכות המשפט ליתן משמורת ילדים לאב, כך גם מתקיימת פתיחות גדולה יותר למסור לאב ההומוסקסואל את משמורת הילד ולתת לו גם משמורת משותפת.

משמורת ילדים

משמורת ילדים נמסרת על דרך הכלל לאם, על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. הכלל המרכזי והעיקרי בפסיקה בעניינו של ילד הינו שיש לפסוק על פי טובתו, והרציונל אשר גם מופיע באופן מפורש בחוק הינו שטובת הילד לשהות ברוב הזמן במחיצת האם, שם יקיים את מרכז חייו.

טובת הילד

טובת הילד היתה ונשארה הבסיס לפסיקת משמורת ילדים כאמור מכוח החזקה לפיה טובת הילד להיות במשמורת האם, אך בשים לב לסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית אשר קובע שלהורים ניתנת הרשות להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע, לאמור הסדרי ראייה.
משמע שהורים רשאים לקבוע בינם לבין עצמם בהסכם הסדרים אשר יקלו באופן משמעותי על גבר לקבל משמורת משותפת ולחייב את האם לעמוד בכך, וזאת במיוחד לאור מערכת היחסים המיוחדת בין הגבר ההומוסקסואל לאישה. בית המשפט אמור להיכנס לדיון בנושא המשמורת רק כאשר לבני הזוג לא קיימת הסכמה בנושא.

לסיכום

הסכם מקדים טוב ומקצועי בין בני הזוג יכול להעניק לגבר הומוסקסואל מידה רבה של ביטחון, אם כי לא מוחלט, לכך שהוא יחלוק עם האם במשמורת משותפת על הילד, ובהתאם לכך יקבעו גם מזונותיו. הסכם כזה יש לנסח בהתאמה להוראות החוק והפסיקה.

בעל מקצוע יקר

במסגרת הרצון שלנו לשפר ולהרחיב את השרות אשר ניתן ללקוחות אידאה, החלטנו לקדם שיתוף פעולה עם בעלי מקצוע מעולים אשר יוכלו לתת מענה בייעוץ וטיפול בכל הנושאים אשר קשורים לענייני משפחה וגירושין.

כך שאם אתה בעל מקצוע מעולה אשר יכול לתת מענה למשפחות בכלל ולגברים וילדים בפרט, אתה מוזמן ליצור עמנו קשר באמצעות הדואר האלקטרוני, או באמצעות כפתור צור קשר דרך האתר של אידאה בכדי לקבל פרטים נוספים על הנושא. 

לציין ששיתוף הפעולה בניינו אינו מחייב בתשלום כל שהוא מצידך.

* הפניה הינה לגברים ונשים כאחד

אל האתר של אידאה
אל הדף שלנו בפייסבוק
אל הבלוג שלנו בקפה דה מרקר

 

בכבוד רב,
שאול נוי
מנכ"ל אידאה

אב ישלם מחצית מזונות ילדים במשמורת משותפת

מזונות ילדים במשמורת משותפת

בערעור שהוגש לבית המשפט מחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, נפסק ביום: 4/1/15, שהאב אשר חולק עם האם משמורת משותפת ישלם לידיה רק מחצית ממזונות הבנות להם היה מחויב במידה והאם היתה זוכה במשמורת עיקרית והאב היה מקבל הסדרי ראייה.

התשתית הנורמטיבית לפסיקת מזונות ילדים

מזונות ילדים לבעלי דת דתית מוכרת נפסקים על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, לפיו אדם חייב במזונות ילדיו על פי הדין הדתי החל עליו, ובפסק הדין הנדון מדובר ביהודים אשר עליהם חל הדין העברי.

על פי הדין העברי אב חייב לזון את ילדיו על גיל 6 ומתקנת הרבנות הראשית תש"ד הוארך החיוב במזונות עד גיל 15. החיוב במזונות ילדים מגיל 15 ועד 18, הינו מדין צדקה והוא חל על האם והאב על פי מבחני הצדקה שבדין העברי.

מזונות ילדים בתקופת השרות הסדיר בצה"ל הופחתו לשליש לכל ילד על פי החלטת בית המשפט העליון בהלכת קישנר, מטעמי נזקקות. עוד נקבע בפסיקה שכאשר האב חולק עם האם משמורת משותפת יופחת ממנו סכום המזונות בעשרים וחמישה אחוזים.

לגופו של פסק הדין בערעור

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה כל אחד מההורים משתכר סכום זהה של: 11,000 ₪, לחודש. וגם קיבל את עמדת בבית המשפט לענייני משפחה לפיה דמי המזונות ההכרחיים עבור שתי הבנות הקטינות נקבעו על סכום של 2600 ₪.

ואולם, לגבי מזונות הבנות המחוזי פסק לאב לשלם סך של 1300 ₪ לחודש שהם 50 אחוז מהצרכים ההכרחיים של הבנות לעומת בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את האב ב- 75 אחוז מ- 2600 ₪. יחד עם זאת, בית במשפט המחוזי חייב את האב לשלם רק מחצית מהחלק של הבנות בהוצאות מדור והחזקת מדור.

לגישתו של בית המשפט המחוזי, ראוי לאב אשר מגדל וזן את הבנות בדיוק כמו האם להעמיד לרשותן את אותם התנאים אשר מעמידה לרשותן האם. שלוש שופטות בית המשפט המחוזי אינן מציינות זאת, ברם ברוח דומה נחתמו גם המלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

יצוין, שפסיקת בית המשפט המחוזי לעיל מהווה פריצת דרך לאופן שבו בתי המשפט לענייני משפחה פסקו עד כה מזונות ילדים במשמורת משותפת, ומעבר לשמירה על זכויות הגבר במשפחה בכלל, הרי שכאן מדובר בשמירה גם על עקרון טובת הילד אשר יוכל לקבל כאמור בביתו של האב תנאי מחיה דומים לאלה שהוא מקבל אצל האם.

הגישו תביעת נזיקין על אונס וישלמו פיצויים על הוצאת לשון הרע

כתבה שפורסמה ביום: 6/1/15, בחדשות ישראל היום:

הגישו תביעת נזיקין על אונס וישלמו פיצויים על הוצאת לשון הרע

על פסק הדין

חמש נשים הגישו תלונה במשטרה ותביעת נזיקין כנגד גבר על אונס ובית המשפט חייב אותם לשלם לגבר פיצויים בסכום כולל של 1.7 מליון ש"ח בגין הוצאת לשון הרע, עגמת נפש ותלונת שווא במשטרה.

נראה שמדובר במקרה חריג ותקדימי, ובכל אופן, אנחנו לא שומעים בכל יום פסקי דין מהסוג הנ"ל. מה הסיבות לכך ? מה היא תביעת נזיקין על תלונת שווא ? וכיצד בית המשפט מתייחס לסוגיה זו ?

מעשה של אונס בכלל

זה דבר מוזר, אבל עד לפני מספר שנים חוק העונשין הכיר במושג אונס או אינוס כמעשה של גבר כלפי אישה בלבד. כיום החוק תוקן והמושג אונס מיוחס גם לגבר וגם לאישה אשר מבצעים, כלשון החוק ובחלקו, בעילה של אדם אחר בהעדר הסכמתו.

יש להקדים ולומר שמעשה של אונס הוא עבירה חמורה מאוד כלפי הנבעל והטראומה אשר נגרמת לו כתוצאה מהמעשה גדולה מאוד. לפיכך, אין ספק שיש להעניש כל אדם אשר נתפס כאנס במלוא החומרה, ואולם אין לשכוח את הנזק הרב אשר נגרם לאדם הנחשד במעשה אונס לאחר שהוגשה נגדו תלונת שווא במשטרה.

כיצד המשטרה מתייחסת לתלונה של אישה על אונס

משטרת ישראל אמונה על השמירה של שלטון החוק ומתוקף תפקידה היא אמורה, בין היתר, לחקור תלונות של עבירות פליליות ובמידת הצורך גם להמליץ על הגשת כתב אישום.

אישה אשר מגישה כנגד גבר תלונה על אונס גורמת לזעזוע במשטרה אשר מעמיד את כל החוקרים על הרגליים ובאופן אינסטינקטיבי הם כבר מחליטים שהגבר אשם עוד לפני שגולל את גרסתו לאירוע הנטען על ידי האישה.

במקרים רבים במשטרה גורסים שזה לא הגיוני שאישה רכה ושברירית תעליל על גבר מעשה של אונס, שכן עצם הגשת התלונה עצמה, בה היא צריכה לדבר על מקרה האונס, גורמת לה נזק גדול שיש לקחת אותו ברצינות רבה בעת הגשת התלונה והחקירה של החשוד.

הגם שהנחיה 2.5, שהנחתה בעבר עדנה ארבל, פרקליטת המדינה לשעבר, לפיה אין להעמיד לדין אישה אשר נתפסת בתלונת שווא על מעשים אסורים במשפחה בכלל ומעשים מיניים כלפיה בפרט לעיתים נעלמת כליל מענייהם. כך שהפרצה לגנב גדולה.

כיצד בית המשפט מתייחס לכתב אישום פלילי על אונס

כמו בהרבה מקרים, המזור של הגבר נמצא בידיו של חוקר או חוקרת חכמים ומיומנים במשטרה ו/או בידי שופטי בית המשפט אשר יאפשרו לגבר לקבל את יומו בדין ולטעון את טענותיו כהלכה.

יחד עם זאת, הרשעה במעשה פלילי מחייבת ראיות אשר יוכיחו את אשמתו של הנאשם במעשה מעל לכל ספק סביר, ועל אף אחוז ההרשעות הגבוה, אשר רובם ככולם נגמרים בעסקת טיעון, עדיין לגבר עומדת זכות החפות.

אחוז ההרשעות בכתבי האישום אשר מוגשים כנגד גברים הינו מעל 95 אחוז וקשה מאוד להאמין שרק 5 אחוז מבין אלו שהוגש נגדם כתב אישום זכאים. מכאן עולה הסבר מתבקש אחד, רוב הגברים חותמים על עסקאות טיעון בכדי לסיים את הפרשה מהר ככל הניתן, וזאת אפילו במחיר של הרשעה, או בעונש ללא הרשעה.

כיצד מתייחס בית המשפט לתביעת נזיקין על אונס

במסגרת ההליך הפלילי רשאי הקורבן, לדרוש מבית המשפט לחייב את המורשע בפיצויים כספיים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהמעשה הפלילי נגדו. עם זאת, עומדת לקורבן הזכות גם לתבוע פיצויים נזיקיים בתביעה אזרחית כנגד הפוגע.

מפסק הדין עולה שאותן נשים הגישו תביעת נזיקין אזרחית כנגד הגבר לאחר שבהליך הפלילי הוא זוכה. הגבר שהחליט ללכת עם העניין עד הסוף הגיש נגד אותן נשים תביעת נזיקין נגדית על כל הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרשה.

כיצד בית המשפט מתייחס לתביעת נזיקין אשר הוגשה כנגד אדם שבדה מעשה אונס

בית המשפט עומד בראש הכס ולשופטים בעניין זה ידוע איזה מסלול של ייסורים עובר אדם אשר נחשד בעבירה של אונס. יחד עם זאת, בית המשפט אינו כפוף להנחיה של עדנה ארבל כאמור, ובעניין זה במידה ויתברר לבית המשפט שהתלונה על האונס בדויה, ודאי תביעת הפיצויים שהוגשה בעקבותיה, הוא יפסוק לנפגע פיצויים גבוהים על כל הסבל שעבר, לרבות עגמת נפש, תלונת שווא במשטרה הוצאת לשון הרע והוצאות משפט.

התנאים שבהם גבר זכאי בפלילים יכול לזכות בפיצויים עקב תלונת סרק והנזק הכולל אשר נגרם לו כתוצאה מהתלונה הינם ללכת עם ההליך הפלילי עד להוכחת חפותו ולאחר מיכן להגיש תביעת נזיקין כנגד האישה.

בדרך זו פעל הגבר בפסק הדין אשר פורסם לעיל, דבר אשר יכול לאשר שהמונח "זכויות הגבר" איננו רק סיסמה אלא גם דבר שבעובדה.

בשולי הדברים יצוין כי הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה מיום 21.3.2016, רוקנה מתוכן את ההנחיה שקבעה בעבר פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, כך שהדרך להשיג כיום פיצויי בנזיקין על הגשת תלונת שווא קלה יותר מבעבר.

בית הדין הרבני

הקדמה

בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוט בדיני משפחה. שתי הערכאות פועלות מכוח דינים אזרחיים אשר מחייבים כל אחד מהם לפסוק בנושא מסוים על פי הדין החל עליו. בשים לב להבחנה בין הסמכות לדון בסוגיה מסוימת והדין אשר לפיו יש לפסוק.

סמכויות שיפוט בדיני משפחה

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות שיפוט מקבילה לדון בנושא של משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות אישה, מזונות ילדים וחלוקת רכוש בגירושין. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות טבועה לדון בנושא של מזונות ילדים כל עוד לא ניתנה הסכמה מצד שני בני הזוג לדון בכך בבית הדין וככל שבית הדין פסק דמי מזונות לאחר שבחן את הנתונים.
בית הדין הרבני אוחז בסמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין יהודים והדבר כולל גם דיון על הכתובה, מדור ספציפי וכד'.

הדין החל בדיני משפחה

הדין החל על ענייני נישואין וגירושין בין יהודים הינו הדין העברי בלבד. פסיקה בנושא דמי מזונות לרבות מזונות ילדים ומזונות אישה אף הוא יתבצע על פי הוראות הדין העברי. הדין אשר חל על משמורת ילדים, הסדרי ראיה וחלוקת רכוש הינו הדין האזרחי.

מאיין שואב בית הדין הרבני את סמכות השיפוט בדיני משפחה

בית הדין הרבני הינה ערכאת שיפוט אשר מוסמכת לדון ולפסוק בדיני משפחה מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, (להלן: "חוק השיפוט").
על פי חוק השיפוט, בית הדין הרבני מוסמך לדון ולפסוק בלעדית בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. פסיקת בית הדין הרבני בעניין זה תהיה על פי הדין העברי בלבד.

הדין העברי בדיני משפחה בכלל ובענייני גירושין בפרט הינו דין מסועף אשר מצריך דיונים ממושכים שברוב המקרים מתקשים לעמוד במבחן התקנות ולכן חלק מהאמור בדיונים של בית הדין הרבני כלל אינם עולים על הכתב בפרוטוקול. בזה יתרונו של בית הדין הרבני כלפי המתדיינים בפניו אך בזה גם חסרונו.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני נישואין וגירושין

הדין העברי, כמו בעוד כמה דינים אחרים, מקשה על בני זוג בענייני גירושין ברבנות. תפיסת הדין העברי הינה שלמען כלל המשפחה הקרובה והרחוקה, יש ככל הניתן להינשא רק פעם אחת ואם קיימת בעיה זוגית בין בני זוג יש לנסות לפתור אותה בכל דרך.

אך לדין העברי יש גם כללי יציאה מנישואין ואילו הן עילות הלכתיות מבוררות לחיוב בגט. על פניו נראה שלבעל יש עילות רבות יותר לחייב את האישה בגט, אלא שהדרך להשיג את הראיות לכך אינה קלה כלל. לציין שהגשת תביעת גירושין חפוזה מצד הגבר עלולה לגרום לכך שבית הדין הרבני יחייב אותו בכתובה.

לפיכך פתיחת תיק גירושין ברבנות חייבת להיעשות כראוי על פי מבחני כריכה כנים אשר נקבעו בבית המשפט העליון.

פסיקת בית הדין הרבני בענייני משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6 בכדי שלאחר מגיל 6 ילמד אותו תורה. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. יש הפוסקים שהאב יכול ללמד את בנו תורה כבר מגיל 3.

אלא שבתביעה למשמורת ילדים בית הדין הרבני יאלץ לפסוק על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר קובע את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים, בן ו/או בת עד גיל 6 תהיה לאם. ומכוח כלל ההמשכיות נשארים הילדים במשמורת האם עד גיל 18. לפיכך, במקרים רבים יקשה על בית הדין הרבני להכריע בתביעה למשמורת בנים בעיקר מעל גיל 6.

יצוין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת, כך שתביעה למשמורת משותפת תהיה זרה לבית הדין הרבני הן מכוח החוק והן מכוח הדין העברי.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסדרי ראיה

בית הדין הרבני מחזיק בסמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה לדון ולפסוק בנושא של הסדרי ראיה. בית הדין הרבני יכול להיות דיי איתי במתן החלטה על הסדרי ראיה אך הוא יכול להיות גם מהיר. יחידת הסיוע אשר הוקמה לאחרונה בבית הדין הרבני מסייעת לו במתן החלטות מהירות יותר בנושא.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בישראל על פי הוראות הדין העברי. אמנם חזקה שלאישה מגיעים מזונות בתנאים מסוימים, אך לאור התפתחות הדור והעובדה שנשים כבר לא ממש נמצאות בבית לטפל בבעל והילדים נמצא בית הדין הרבני פוסק כהלכה בנושא והוא ממעט לפסוק מזונות אישה.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים ובשנים עברו הם גם היו מצמידים את המזונות לתוספת השכר לשכירים במשק ולכן ככל הניתן רצוי שהדיון על מזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

פסיקת בית הדין הרבני בעניין של חלוקת רכוש בגירושין מתעכבת הרבה מעל המצופה מהטעם שבית הדין הרבני משהה את הפסיקה בנושא ככל שהוא מוצא איזה שביב של סיכוי שבני הזוג יחזרו לשום בית. כאן ברור שכאשר אין בית והמשאבים כבר חולקו, הקושי לחזור לשלום בית הולך ופוחת.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של הסכם גירושין

בעבר, בית הדין הרבני היה מנסה לשכנע בני זוג לחזור לשלום בית אפילו כאשר הם הגיעו אליו על מנת לקבל תוקף של פסק דין על הסכם גירושין. כיום בתי הדין הרבה יותר קלים בנושא ואישור הסכם גירושין הינו הליך קל ופשוט בבית הדין הרבני.

פסיקת בית הדין הרבני בנושא של ממזרים ופסולי חיתון

בית הדין הרבני מחזיק באופן בלעדי בפנקס של איסורי נישואין וכן בפנקס של ממזרים. בית הדין הרבני לא יחתן אישה שזנתה בבעלה עם המאהב שלה וכד'. וכן, לא יחתן ממזר או ממזרה עם בני זוג אסורים על פי הדין העברי.

לסיכום פסיקת בית הדין הרבני בדיני משפחה

יש אשר סוברים שניתן להקל ראש בתביעה לבית הדין הרבני או בהתדיינות בפניו לאור הפורמאליות המועטה שהוא מציג והדרך של הדיינים שלעיתים מדברים בגובה עיניים. אך אל לנו לטעות, בית הדין הרבני מחזיק בסמכויות שיפוט רחבות בדיני משפחה ופסיקת בית הדין הרבני לצורך הפעלתה בין בהוצאה לפועל ובין בדרכים אחרות זהה לזו של בית המשפט לענייני משפחה.

כך שלטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה חשוב מאוד להתייעץ ולקבל את ההדרכה הנכונה לפני שעושים כל צעד בכיוון של בית הדין הרבני.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט

בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הינן שתי ערכאות שיפוטיות אשר מוסמכות על פי החוק לדון ולפסוק בדיני משפחה. ישנם נושאים בהם לערכאה אחת יש סמכות בלעדית לדון בסוגיה מסוימת, וישנם מקרים בהם לשתי הערכאות קיימת סמכות מקבילה.

כאשר שתי ערכאות שונות מוסמכות לדון באותו עניין, עלול להיווצר מצב שבו, מעבר לחוסר היעילות שבדבר, יתקבלו באותו עניין שתי פסיקות מנוגדות, דבר שמערכת המשפט בישראל אינה יכולה להכיל. לפיכך נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בתביעה מסוימת מקבילה לשתי ערכאות יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה תביעה זו לראשונה.

מתברר שעל אף שבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני פועלים על פי חוקים אזרחיים והם מחויבים לפסוק על פיהם, הגם בית המשפט העליון בשיבתו כבג"צ מפקח על כך, הרי שבפועל קיים שוני, לעיתים רב, בין הפסיקה של בתי הדין הרבניים לבין הפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה אף באותו עניין עצמו.

לפיכך, נודעה חשיבות רבה למי מהצדדים, הגבר או האישה, אשר פותח לראשונה תביעה בנושא מסוים בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות בין בית הדין  הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של משמורת ילדים

על פי הדין העברי, חזקה שהבת הולכת למשמורת האם לעולם והבן עד גיל 6. לאחר גיל 6, במידה והאב ידרוש את הבן למשמורת והאם תסרב, האב יהיה פתור ממזונותיו. לציין שהדין העברי אינו מכיר במושג של משמורת משותפת.

כאן כאשר האב יגיש תביעה למשמורת ילדים בבית הדין הרבני יתגלה לו שהוא יכול לדרוש רק את הבן שעבר את גיל 6 למשמורתו, ועוד יתגלה לו שלכך נוספו עוד שני מכשולים והם הכלל שלא מפרידים בין אחים, וכלל ההמשכיות אשר קובע שמשום שהבן היה רגיל להיות עם אימו עד גיל 6 כך הוא גם צריך להמשיך להיות בחזקתה מעל גיל 6.

תביעה למשמורת ילדים בבית המשפט נפסקת על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אשר בעניין משמורת ילדים אינו מבדיל בין בן לבין בת. אמנם מונחת בחוק את חזקת הגיל הרך לפיה חזקה שטובת הילדים עד גיל 6 תהיה לאם, אבל על עקרון טובת הילד כבר נאמר רבות בבית המשפט שהוא מושג אשר מצריך בחינה מדוקדקת ומעמיקה, מה שמותיר לאבות סיכוי רב יותר לזכות במשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני. מכאן שעל פי מבחן מרוץ הסמכויות בנושא של משמורת ילדים מומלץ לאב במקרים רבים להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של הסדרי ראיה

על פניו לא אמור להיות הבדל עקרוני בין פסיקה של בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה בהסדרי ראיה, אלא שבתי המשפט מאורגנים יותר והשופטים שם נכונים לקחת החלטות קשות יותר, ולכן בנושא של הסדרי ראיה ובמסגרת מרוץ הסמכויות לרוב מומלץ לאב להקדים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות אישה

מזונות אישה נפסקים בבית הדין על פי הלכות ותיקות ועל פי עקרונות שבהם האישה היא זו שאמורה לטפל בבית ובילדים והבעל הוא זה שאמור להביא את הפרנסה הביתה. כך שהדיון בבית הדין הרבני בנושא מזונות אישה מתרכז על מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג. בבית המשפט לענייני משפחה נפסקים מזונות אישה כאשר לא נראה טעם מיוחד מדוע אין לפסוק לה כל עוד היא אינה עובדת וכל עוד היא עדיין נשואה לבעלה. כאן בנושא מזונות אישה ועל פי מושג מרוץ הסמכויות על הגבר להקדים תביעת גירושין ולתבוע פתור ממזונות אישה מבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של מזונות ילדים

באופן עקרוני הסמכות לפסיקת מזונות ילדים היא לבית המשפט לענייני משפחה אלא אם האישה הסכימה לדון בכך בבית הדין הרבני. ידוע שבתי הדין הרבניים פוסקים מזונות ילדים נמוכים יותר מאשר בתי המשפט לענייני משפחה ולכן במבחן מרוץ הסמכויות על הגבר להעדיף שהדיון במזונות ילדים יתקיים בבית הדין הרבני.

מרוץ הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט בנושא של חלוקת רכוש בגירושין

בית הדין הרבני יעשה כל מאמץ להשהות פסיקה של חלוקת רכוש עד להסכמת בני הזוג להתגרש וכל עוד לא נקבע שעל בני הזוג להתגרש. הטעם לכך הינו שבעניי בית הדין נודעת חשיבות רבה לשלום בית בין בני הזוג ופסיקה בענייני רכוש רק תרחיק את בני הזוג מלחזור לשלום בית. לפיכך, במבחן מרוץ הסמכויות בנושא של חלוקת רכוש בגירושין, במידה והגבר מעוניין לקדם חלוקת רכוש עליו להקדים תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות בפתיחת תיק גירושין ברבנות

לבית הדין הרבני קיימת סמכות ספציפית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודים, כך שבענייני גירושין לא תהיה לבעל או האישה ברירה אלא ליזום פתיחת תיק גירושין ברבנות. כאן במקרה של גירושין רבנות לא יתקיים המושג מרוץ הסמכויות.

סיכומם של דברים

לסיכום בחינת זכויות הגבר במשפחה עולה שיש נושאים שבהם תהיה לגבר עדיפות להקדים תביעה לערכאה זו או אחרת ובנושא זה או אחר, הכל בהקשר למקרה ולנסיבות בהם נמצא הגבר.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

פתיחת תיק גירושין ברבנות

זכויות הגבר בגירושין

אם נתייחס לגופו של ביטוי הרי פתיחת תיק גירושין ברבנות ולאופן בו הוא נפתח יש השלכות אשר ישפיעו על כל מהלך ההתדיינויות בין בני הזוג לקראת גירושין, על תוצאות הדיונים וכמובן גם על העתיד של כל אחד מבני הזוג והילדים. נעבור בקצרה על הדרכים לפתיחת תיק גירושין ברבנות והאם ניתן ללמוד מהם על זכויות הגבר בגירושין.

פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך אישור הסכם גירושין

במקרים בהם בני זוג מסכימים על כל התנאים לקראת הגירושין כולל הגירושין עצמם, כל שנותר להם הינו לנסח הסכם גירושין, לפתוח תיק גירושים בהסכמה ולאשר את ההסכם בדיון אפילו מול דיין אחד. לאחר שההסכם אושר ובני הזוג יעברו עוד כמה פרוצדורות הלכתיות, הם יוכלו להתגרש וללכת איש לדרכו.

פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך תפיסת סמכות

המערכת המשפטית בכלל אינה מאפשרת לשתי ערכאות לדון באותה סוגיה בכדי שלא תהיה פסיקה שונה באותו נושא בשתי ערכאות, ולכן נקבע כלל של כיבוד ערכאות לפיו הדיון בסוגיה מסוימת מקבילה יתנהל באותה ערכאה בה הוגשה התביעה לראשונה. מכאן נולד המושג מרוץ הסמכויות.

חשוב מאוד לציין כי פתיחת תיק גירושין ברבנות לצורך תפיסת סמכות מוכרת בבתי המשפט, והיא לא תתאפשר ולא תתקבל במידה שתביעת הגירושין לא תהיה כנה ולא תוגש בצורה נכונה על פי פסיקה של בית המשפט העליון. כלומר, אין דיי בפתיחת תיק גירושין ברבנות בכדי להבטיח שהדיון יתנהל אך ורק ברבנות, משום לא עצם פתיחת התיק חשובה אלא התוכן אשר מובנה בתוך התביעה.

פתיחת תיק גירושין ברבנות בהגשת תביעה לגירושין

תביעה לגירושין מוגשת לבית הדין הרבני כאשר אין בין בני הזוג הסכמה להתגרש. במקרים מסוימים יש לגבר יתרון בהגשת תביעה לגירושין ברבנות, ובלבד שהתביעה מכילה את העילות ההלכתיות המתאימות לחייב את האישה בגט. אחרת הגבר יסתכן בחיוב כתובה.

היתרונות אשר ניתנים לגבר בהגשת תביעה לגירושין

הדרך היחידה לחייב אישה בגט הינה בהגשת תביעה לגירושין במזכירות בית הדין הרבני שלהם יש את הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג יהודיים. במקרים, עוד לפני פתיחת תיק גירושין, רבים עצם הגשת התביעה והמועד בו היא נפתחת נחשב ליום הקרע בין בני הזוג אשר פועל לטובת הגבר כאשר הזכויות הפנסיוניות שלו גדולות מהאישה בבואם של בני הזוג לערוך חלוקת רכוש בגירושין.

ישנם מקרים בהם לגבר הרבה יותר נוח ונכון לדבר על התנהגות האישה כלפיו והדרך היחידה לעשות  זאת הינה בתביעת גירושין לבית הדין הרבני. זאת משום שבבית המשפט לענייני משפחה כלל לא יקיים דיון בנושא פרט למקרים שהדבר פוגע בילדים על פי עקרון טובת הילד.

אישה נשואה ולא עובדת רשאית לדרוש מזונות אישה. אף שבתי המשפט עברו בשנים האחרונות מעט שינויים בנושא עדיין אישה תוכל לקבל מזונות עבורה הרבה יותר בקלות בבית המשפט לענייני משפחה מאשר בבית הדין הרבני. כך לדוגמא, אישה אשר לא מכבסת לבעלה, לא מגהצת, לא מקיימת איתו יחסיי אישות וכד' לא תהיה זכאית למזונות אישה בבית הדין הרבני, לעומת בית המשפט שעשוי כן לפסוק לה.

פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית

כאשר גבר מעוניין לשנות מערכת יחסים רעועה בינו לבית אשתו עליו להציע לה ראשית לפנות לייעוץ זוגי שאם זה יצליח יוביל הדבר לשלום בית ואם לאו, יוביל הדבר לגירושין. אחת הבעיות בעניין זה הינה שבהרבה מקרים פנייה של הגבר אל האישה בדרישה לגשת לייעוץ זוגי נתקלת באטימות ו/או התעלמות, וכך ממשיכה להתקיים בין בני הזוג מערכת יחסים גרועה עד אין קץ, הגם שהיא אינה מובילה לשום מקום.

פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית מטרתה להוביל את האישה במסלול שיפוטי מפוקח לדיון בבית הדין הרבני אשר ברוב רובם של המקרים ימליץ לבני הזוג לגשת לייעוץ זוגי. במידה והאישה תסרב לכך, והיא יכולה, בית הדין יתחיל לדון בנושא הגירושין. היתרון של פתיחת תיק גירושין ברבנות עם תביעה לשלום בית הינו בכך שהגבר יכול להתמודד עם אישה שהיא אדישה למצב היחסים בניהם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

תהליך גירושים

הקדמה

בני זוג נשואים אשר מעוניינים להתגרש נכנסים לתהליך אשר נקרא תהליך גירושים. תהליך הגירושים אמנם מתחיל בפעולה יזומה של אחד מבני הזוג כלפי האחר אך תהליך גירושים לעולם אינו קם ואינו מתהווה ביום אחד.

תהליך גירושים יכול להתחיל בפנייה של אחד מהצדדים לשני בבקשה להתגרש, או בפניה פורמאלית לערכאות משפטיות בכדי לקדם ולקיים זאת. למעשה, מי שיוזם פתיחתו של תהליך גירושים מצביע על העובדה שהוא מבקש לערוך עם בן זוגו הפרדה זוגית, פורמאלית, רכושית וכד'   

הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין

החוק הישראלי נותן לבית הדין הדתי סמכות בלעדית ספציפית לדון ולפסוק בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג בעלי דת שווה מוכרת. כך שעל פניו תהליך גירושים צריך להתחיל בבתי הדין הדתיים וגם להסתיים שם. אלא שעל פי הפרקטיקה הנהוגה מזה שנים, בתי הדין הדתיים אינם מקדמים בברכה הליכי גירושין.

לדידם של בתי הדין הדתיים, הכלל הוא שהנישואים הם חוזה שיש לקיים וכאשר אחד מבני הזוג מעוניין לצאת מהתחייבויותיו להסכם עליו להוכיח שהפרת ההסכם בפועל או מלכתחילה נגרמה על ידי בן הזוג השני.

קיימות עילות הלכתיות שונות אשר מאפשרות לכל אחד מבני הזוג לדרוש לחייב את השני בגירושין, אלא שבדרך כלל קשה מאוד להוכיח את העילות בראיות מספקות. כך נשאר בין הזוג אשר מעוניין להתגרש תקוע עם הצד השני בזוגיות, בהרבה מקרים גם תחת קורת גג אחת, מבלי שיש באפשרותו להשתחרר ממסגרת הנישואין.

סמכות מקבילה בתהליך גירושים

כאמור, לבתי הדין הדתיים קיימת סמכות ספציפית לדון בענייני גירושין, אלא שבשאר העניינים שבמחלוקת בין בני זוג כגון: משמורת ילדים, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש וכד', לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון בהם.

אף שבתי הדין הרבניים מונו מכוח דין אזרחי והם מחויבים לפסוק לפיו גם אם הוא מפנה להוראות הדין האישי, עדיין קיים שוני בין הפסיקה הדתית לבית הפסיקה האזרחית. אחת הדוגמאות היותר שכיחות לכך הינה שבתי הדין הדתיים ימנעו או ידחו חלוקת רכוש בגירושין כל עוד אין בפניהם מסמך אשר מצביע על גירושים בהסכמה הדדית או ראיות חד משמעיות שיש בהן לחייב את אחד מבני הזוג בגט.

מרוץ הסמכויות בתהליך גירושים

ההלכה הינה שבמקרים בהם לבתי המשפט ובתי הדין יש סמכות מקבילה לדון בנושא מסוים, הערכאה אשר נתבקשה לדון בו לראשונה מקבלת את היתרון כלפי האחרת. כאן נולד המושג "מרוץ הסמכויות".

במקרים רבים יש משמעות גדולה לכל אחד מבני הזוג היכן מתנהל תהליך גירושים. נהוג לומר שבדרך כלל יש לגבר יתרון בבתי הדין הדתיים, ולעיתים זה נכון, אבל מה שיותר נכון הינו שמי שיוזם תהליך גירושים הוא אשר זוכה ביתרונות כאשר הוא מגיש ראשון את התביעות לערכאה הנוחה לו.

החלטה האם ולאן להגיש תביעות במסגרת תהליך גירושים הינה מלאכה אשר דורשת הרבה ידע וניסיון. החלטה שגויה עלולה לעלות לבעל הדין נזק, לעיתים בלתי הפיך. ואם נזכיר את היתרון שנותן החוק לאם במשמורת ילדים ומזונותיהם הרי שגבר חייב לנהוג המשנה זהירות לפני שהוא פונה לערכאות.

זכויות הגבר במשפחה – הסיוע לגבר

באידאה נצבר ניסיון רב בעניינים אלו ומכוח שמירה על זכויות הגבר במשפחה יכול הגבר לקבל את מלוא הסיוע הרלוונטי אשר נחוץ לו להתמודד בסוגיה זו. כהערת אגב נוסיף שעל אף שעניינים אלו נראים לפעמים פשוטים, הם אינם, ולכן לא מומלץ לגבר לעשות זאת לבד.    

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

חלוקת רכוש בגירושין

הסכם ממון | יחסי ממון | הלכת השיתוף | ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

המשבר אשר כרוך בניהול חלוקת רכוש בגירושין

אדם מטבעו מתקשה להיפרד מרכוש אשר נמצא ברשותו והוא זמין עבורו במשך שנים. אדם מפתח אל חפציו ואל נכסיו סימפתיה וסנטימנטים ועבורו להתחלק בדברים הללו עם אדם אחר כרוך במשבר. אלא שמשבר זה רק הולך ומתעצם כאשר מדובר בני זוג אשר נדרשים לערוך חלוקת רכוש בגירושין על כל האמוציות אשר קשורות לזה.

ואולם, חלוקת רכוש בגירושין הינה כורח המציאות ואין האדם יכול להימנע מכך בעיצומו או בסופו של תהליך גירושים, משום שמדובר ברכוש משותף של שני בני הזוג שאינו יכול להישאר רק ברשותו של אחד מהצדדים.

הדרך לבצע חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת רכוש בגירושין מחייב את בני הזוג לשום את כלל נכסיהם בכדי לדעת כמה כל אחד מבני הזוג אמור לקבל. לציין שכאשר מדובר בחלוקה של דירת מגורים, החלוקה מתבצעת על ידי מכירת הדירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, ובני הזוג יתחלקו בסכום שיתקבל ממכירת הדירה לאחר שכיסו את חוב המשכנתה אם יש.

יחד עם זאת כאשר מדובר בדירת מגורים רשאי כל אחד מבני הזוג לרכוש את חלקו של האחר במחיר השוק של הדירה וכך להישאר עם הדירה מבלי למכור אותה לגוף שלישי חיצוני. חלוקת רכוש בגירושין אינו מושג אשר מדבר רק על נכס מקרקעין אלא גם על כל שאר משאבי בני הזוג על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. מדובר על זכויות פנסיה חסכונות וכל שאר המשאבים שיש לכל אחד מבני הזוג ביחד ולחוד. חלוקת רכוש בגירושין אינה מתבצעת רק לגבי זכויות אלא גם לגבי חובות.

כאשר נדרשים לערוך חלוקת רכוש בגירושין בזכויות פנסיה יש לערב רואה חשבון שבתפקידו כאקטואר הוא יודע להעריך תשלומי פנסיה עתידיים, פיצויים עתידיים, קופות גמל עתידיים, הכל בצורה מאובנת לסכום אחד נכון לתקופת השיתוף בין בני הזוג.

האם טוב יותר לערוך חלוקת רכוש בגירושין בהסכם או באמצעות פניה לבית המשפט

חלוקת רכוש בגירושין יכולה להתבצע באמצעות הסכם גירושין, אך בהעדר הסכמה רשאי כל אחד מבני הזוג לערב את בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה אשר ידונו בסוגיה זו ויכריעו בה. אף שבדרך כלל הנחת הסכם גירושין ברבנות הינה הדרך הטובה לסיים משבר של חלוקת רכוש בגירושין, לעיתים קורה, שאחד מבני הזוג מסתיר נכסים או חסכונות שרק באמצעות צו של בית המשפט ניתן לחשוף אותם. ישנם גם מקרים שבהם אחד מבני הזוג מתעקש לקבל חלק גדול יותר ממה שמגיע לו, ולכן לא יהיה זה מן הנמנע לערב את אחד מבתי הדין שיכריעו בסוגיה.

לעומת תשלום דמי מזונות ילדים אשר משולמים מידי חודש בחודשו, לעיתים במשך כמה שנים טובות, או משמורת ילדים והסדרי ראייה אשר ניתנים לשינוי על פי עקרון טובת הילדחלוקת רכוש בגירושין הינו ברוב המקרים מהלך אחד אשר מסיים את הסכסוך הכספי באופן שבעתיד אין צורך להתעסק בו.

השירות שניתן לגבר באידאה

אידאה הינו ארגון אשר פועל לשמירה על זכויות הגבר במשפחה משנת 1998. וכאשר מדובר בענייני משפחה בככלל ורכוש בפרט אשר מטבע הדברים חשוב לגבר לשמור עליהם, יהיה זה הדבר הנכון עבורו להגיע לאידאה על מנת לקבל ייעוץ ושירות ממי שמכיר את הנושא לעומקו וממי שחרט על דיגלו את השם: "אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה". 

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

הסדרי ראייה זמניים

הסדרי ראיה | הסדרי ראייה זמניים | ניכור הורי  |  הסדרי ראייה לסבא וסבתא

 

המושג הסדרי ראייה זמניים

המושג הסדרי ראייה זמניים אינו עולה על הפרק בעת שהורים של ילדים גרים תחת קורת גג אחת. שני ההורים נפגשים עם הילדים באופן שוטף והקשר שלהם עם הילדים פתוח וזמין. ואולם בעת פרידה יש להסדיר את הסדרי השהייה של הילדים עם שני ההורים ואם משמורת הילדים לדוגמה ניתנת לאם אז לאב הזכות לדרוש הסדרי שהייה זמניים עד שהם יוסדרו באופן קבוע.

מדוע יש לקבוע הסדרי ראייה זמניים ?

משמורת הילדים ניתנת בדרך כלל באופן אוטומטי לאם והאב שבדרך כלל גם הראשון לעזוב את הבית המשותף נמצא בעמדה נחותה מול האם בנוגע לקשר שלו עם הילדים וגם נודעו מקרים רבים שהאם משתמשת בילדים כבני ערובה כנגד האב והיא נמנעת בדרכים שונות ומשונות להגיע איתו להסכמה אפילו על הסדרי ראייה זמניים. במקרים כאלו אין לאב ברירה אלא לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או ל- בית הדין הרבני בכדי שיפסוק לו הסדרי ראייה מקובלים ולאלתר.  

חשוב לציין כי הדרישה לפסיקת הסדרי ראייה זמניים מאיצה את תהליך קביעת הסדרי הראייה הקבועים וגם אם בית המשפט לא יפסוק את מלוא הימים והשעות המקובלים בהסדרי ראייה הזמניים הרי שבית המשפט יפסוק הסדרים כאלו שלא ימנעו מהאב ומהילדים העדר קשר לאורך זמן.

מה בין הסדרי ראייה למשמורת ילדים ?

לציין כי לעומת משמורת ילדים אשר פסיקתה תלויה בקשר של האם עם הילדים, הסדרי הראייה תלויים גם בקשר של האב עם הילדים וגם בקשר של האב לאם וככל שהאם מערימה קשיים גדולים יותר בעת שהיא מאשימה את האב בהאשמות קשות כך ידרוש בית המשפט לקבל חוות דעת מקיפה יותר ממחלקת הרווחה עד שהוא יפסוק את הסדרי הראייה.

מה הקשר המינימלי שאב יכול לקבל במסגרת הסדרי ראייה זמניים ?

יש מקרים שבהם קיים חשד לכאורה שהאב עלול לסכן את האם ו/או את הילדים. גם במקרים כאלו לא ימנע מהאב לראות את הילדים ובמסגרת הסדרי ראייה זמניים רשאי האב לראות את הילדים בפיקוח במרכז הקשר של מחלקת הרווחה.

קיום הסדרי ראייה זמניים במרכז הקשר אינו נערך תמיד רק ביוזמת האם. יש מקרים שאבות אינם מעוניינים, לפחות באופן זמני, להיפגש עם האם בעת שהם לוקחים את הילדים והדרישה שלהם לפגוש את הילדים במרכז הקשר בדרך כלל מתקבלת.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

הסכם ממון | יחסי ממון | הלכת השיתוף | ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

חלוקת רכוש על בסיס הלכת השיתוף

במהלך שנים של זוגיות, צברתם אתם ובנות זוגכם רכוש, נכסים, כלי רכב, פריטי ריהוט, חסכונות, כסף נזיל וכדומה. כעת, כשדרככם נפרדות, מן הצדק לחלק את הרכוש והנכסים הללו ביניכם שווה בשווה על פי היגיון שאפשר להסביר אותו ולהסכים עליו, או באמצעות פנייה לבית המשפט שיכריע בסוגיה זו.

חלוקת הרכוש בגירושין מתבצעת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אלא שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל על בני זוג נשואים בלבד, ולפיכך, בהעדר חקיקה בעניינם של ידועים בציבור, בית המשפט העליון נאלץ בעבר לקבוע הלכה אשר נקראת הלכת השיתוף. הלכת השיתוף נוגעת בכל ההיבטים של חלוקת הרכוש באופן כמעט זהה לחוק יחסי ממון בין בני זוג והיא חלה על בני זוג ידועים בציבור, לרבות בני זוג חד מיניים.

חלוקת רכוש על פי צדק בבית המשפט

לאורך השנים, נחשפנו כולנו לסיפורים על אנשים שבנו עסקים, רכשו נכסים והשקיעו את כל חייהם בבניית עושר, ובזמן של גירושין עליהם לחלוק את כל הנכסים הללו עם בת זוגם. חשוב להבין, שבדרך כלל אנחנו מקבלים את המידע מצד אחד, ואנחנו נחשפים רק לחלקים הפיקנטיים של הסיפור, בעוד הסיפור המלא והצדק שנעשה סביבו נמצא בתוך חדרי בית המשפט. יחד עם זאת, זכותו של כל אחד להגן על עצמו ולהגדיר מראש באמצעות הסכם ממון את האופן בו הרכוש יתחלק במקרה של גירושין.

הסכמים של חלוקת רכוש

הסכם ממון מאפשר להגדיר רכוש שאתם מביאים אל תוך הזוגיות, ולהגדיר מראש כיצד תתבצע חלוקת הרכוש אשר ייצבר במהלך הזוגיות. הסכם כזה מקבל תוקף רק לאחר אישורו על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני כאשר בני הזוג נשואים.

גירושין בבית הדין הרבני

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

גירושין בבית הדין הרבני

אם, כמו רוב הזוגות הנשואים בישראל התחתנתם בחתונה יהודית מסורתית ברבנות, הרי שגם עבורכם הדרך היחידה להתגרש הינה בהליך של גירושין בבית הדין הרבני. ברגע שאתם מקבלים על עצמכם את חוקי ההלכה היהודית בענייני חתונה, יהיה עליכם לקבל אותם גם בענייני גירושין. גירושין בבית הדין הרבני מבוססים על חוקי ההלכה כקו המנחה בכל משפט גירושין בישראל, תוך מציאת דרך המלך שבין חוקי ההלכה ובין דיני משפחה החלים במדינת ישראל.

רוב חוקי המשפחה מבוססים על ההלכה היהודית

קיימים מקרים שהליכי גירושין בבתי דין רבניים האזוריים מתקיימים בניגוד לאותם דיני משפחה אזרחיים, ובמקרים כאלה רשאי כל אחד מהצדדים להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, על מנת לבחון מחדש את החלטת בית הדין הרבני האזורי. יחד עם זאת, כדאי לדעת שחוקי המשפחה בישראל מבוססים באופן כללי על ההלכה היהודית, הדבר נכון גם בתחום של תשלום מזונות אישה ו- מזונות ילדים, כך שבדרך כלל אמורה להיות חפיפה מלאה בין הבסיס השיפוטי של בתי הדין הרבניים לבין הבסיס השיפוטי של בתי משפט לענייני משפחה. אנשי הארגון שלנו יוכלו לספק לכם את כל המידע הקשור בהבדלים, בין הפסיקה בבית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מאפייני הגוף השופט

בית הדין הרבני יכול לעסוק בכל נושא הקשור לענייני גירושין ובהתנהלות שלאחריהם, וגם בנושאים כגון משמורת ילדים, משמורת משותפת וכד'. יחד עם זאת, בני הזוג רשאים לבחור את המקום בו הם רוצים לדון בתיק שלהם, ונושאים כמו משמורת משותפת הנחשבים לעניין ליברלי ומודרני יותר, ראוי שיידונו בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית דין רבני, פרט למקרים בהם האב דורש משמורת של בנים מעל גיל 6.

הצטיידו בייעוץ הנכון והמתאים

בין שבסיס הסכסוך שלכם הוא סביב משמורת על הילדים, גובה המזונות, הוצאה לפועל מזונות, או כל נושא אחר, אתם צריכים לבחון אותם בעזרת אנשי הארגון שלנו, מה הוא הגוף הנכון ביותר לנהל בו את הדיון ? לאו דווקא כדי להטות את המצב לטובתכם, אלא פשוט כדי לשפוט אותו בסטנדרטים מודרניים ופתוחים. כמו בכל מהלך שאתם עושים בהליכי הגירושין ולאחריהם, ייעוץ נכון המספק לכם את כל המידע שאתם זקוקים לו על מנת להתנהל מול הצד השני, יכול להיות גם ההבדל בין הצלחה לכישלון. צרו איתנו קשר בהקדם ואנו נספק לכם את כל הכלים, והמידע הנדרש לכם על מנת להבטיח שאתם עושים את הדברים בצורה נכונה ומושכלת.

בדיקת מסוגלות הורית

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות | בדיקת מסוגלות הורית משמורת ילדים לאב לאחר גירושין

 

כלל טובת הילד

מצד החוק והמשפט, השיקול החשוב ביותר בכל החלטה בין הורים וילדים, הינה טובת הילד. ואם להערכת בית המשפט, אשר נעזר במומחים, אחד מההורים איננו מסוגל להיות הורה משמורן לילדיו הוא ימנע זאת ממנו.

בדיקה למסוגלות הורית היא בדיקה המיועדת לקבוע מה מידת כשירותו של ההורה הנבדק לספק לילדיו את כלל צורכיהם הפיזיים והפסיכולוגיים. בבדיקה בוחן הבודק, שהוא בדרך כלל פסיכולוג אחד או יותר, שורה של פרמטרים אישיותיים, פיזיים, כלכליים, דמוגרפיים, פסיכולוגיים וכדומה, הכל בהתאם לסיבה שבגינה נשלח הנבדק לבדיקה.

ביטול חזקת הגיל הרך ומסוגלות הורית

לצערנו, הליכי גירושין יכולים להגיע לנקודות מאוד לא סימפטיות בהן עלול אחד מבני הזוג לטפול האשמות נגד בן הזוג השני רק כדי לגרום לו לכאב, או כדי לזכות במשמורת הילדים. בדיקת מסוגלות הורית היא בדיקה שאם לא נתקיימו בה התנאים הנדרשים לאישור מסוגלותו של ההורה המשמורן שהוא בדרך כלל האם, הדבר יכול להוביל אפילו לביטול חזקת הגיל הרך של האם, בדיוק כפי שהגדרתו של ילד בן מורד יכולה להוביל להפחתה של מזונות ילדים, ולעיתים גם למצב של ביטול מזונות ילדים אם הוכח שהאם עומדת מאחורי סירובו של הילד להיפגש עם האב.

בני זוג אשר נמצאים במסגרת הליכי גירושין עלולים להגיע למצבים פסיכולוגיים קשים וקיצוניים, אשר במהלכם הם עלולים לנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותם, ולחפש דרכים להשיג את מטרותיהם, בין שדרכים אלה כוללות קידום הפחתת מזונות ילדים של בן מורד, ובין שדרכים אלו כוללות צעדים הקשורים יותר באישה ופחות בילדים, כמו ביטול דמי מזונות אישה.

טובת הילד לנגד עיניכם

אם כן, הדבר החשוב והמרכזי בפסיקת בית המשפט בעניין משמורת ילדים וגם לכם כהוריו של הילד הוא טובתו. אם להערכתכם ישנו ספק במסוגלות ההורית של האם זה עדיין לא אומר שאתם אינכם מסוגלים לתבוע את משמורתו של הילד.

בכל מקרה, כצד לגירושין אתם צריכים לקבל את הייעוץ הטוב ביותר, לדעת את דברי החוק ואת עמדת בתי המשפט בנושא, לפני שאתם מקבלים החלטה. באידאה נספק לכם את כל הסיוע הנדרש, לרבות תשובות על התהליך שאתם עוברים כי אידאה פועלת למען זכויות הגבר במשפחה.

עורך דין גירושין

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

מדוע אתם צריכים להיעזר בשירותיו של עורך דין גירושין ? וכיצד ?

הליכי גירושין, בין שאנחנו אוהבים את זה ובין שלא, יכולים להגיע לנקודות מאוד קשות שבהן בני הזוג פשוט לא מסוגלים לתקשר ביניהם. בני הזוג אינם מסוגלים להבין זה את זה, ולא מסוגלים להגיע להסכמה באף נושא, גם לא בנושאים הקטנים ביותר. במקרים כאלה, ישנה חשיבות רבה לכניסת גורם חיצוני שייצג את כל אחד מן הצדדים ויוכל להביע את הדברים בצורה קונקרטית ובלי רגשות. מן הסתם, רצוי שאותו גורם ידע גם על מה הוא מדבר, ידע מה לעשות, מה הוא יכול להשיג, וכיצד לפעול לטובתו של הצד שהוא מייצג.

לפתור קונפליקטים בצורה מקצועית

בהליכי הגירושין עצמם, ובשנים שלאחר מכן, יכולים להיווצר אין ספור מצבים של קונפליקט שהצדדים לא מסוגלים לפתור בעצמם. מצבים אלה יכולים לגרום לסכסוך על גובה מזונות ילדים, סביב המשמורת על הילדים, חלוקת הרכוש ונושאים רבים אחרים שיכולים לגרום סבל רב לשני הצדדים. קונפליקטים אלה יכולים להיות כל כך קשים עד כדי כך שצד אחד יתלונן על אלימות במשפחה, או ינסה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לצד השני, רק בכדי לגרום לו סבל, ולעשות את מה שהוא מרגיש כתגובה הראויה לסבל אשר נגרם לו עצמו.

מצבים שאי אפשר להתמודד איתם באופן עצמאי

היכולת שלנו כאנשים פרטיים להתמודד עם תלונת שווא על אלימות במשפחה, או עם מצב שבו אנחנו מקבלים הודעה על צו עיכוב יציאה מהארץ הינה מוגבלת מאוד ללא הידע אשר נדרש לטיפול במצבים אלה. כדוגמה נוספת, אפשר להזכיר מצב שבוא אם אינה מאפשרת לאב לראות את ילדיו, או שהיא נוקטת בטקטיקות נלוזות כדי לפגוע במערכת היחסים של האב עם ילדיו.

הנציגים שלכם מתחילת התהליך ועד סופו

עורך דין גירושין יכול אמנם לספק לכם את השירות המשפטי בכל הערכאות אשר קשורות לדיני משפחה ולפעול לטובת המטרה שלכם ולמען הצדק. אך באידאה שהינו גוף אשר אמון על זכויות הגבר במשפחה, תוכלו לקבל תחת קורת גג אחת גם הדרכה, גישור, וגם הפנייה לעורך דין גירושין מומחה לשם מיקסום הזכויות שלכם בתהליך הגירושין מתחילת הדרך ועד סופה.

גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

משמורת משותפת אינו מושג חדש אם כי שבעבר נעשה בו שימוש מועט. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר הסכמי גירושין בהם מופיעה הסכמה על משמורת משותפת של שני ההורים. הכלל המרכזי הוא שכאשר משמורת ילדים נמצאת אצל הורה אחד, ההורה השני זכאי לקבל הסדרי ראייה, וכאשר המשמורת היא משותפת בין שני ההורים, ישנו שוויון מלא בין ההורים בחלוקת הזמן שבוא הילדים נמצאים אצל כל אחד מהם ונשיאה בכל האחריות ההורית הכרוכה בכך.

לציין, שבמשמורת רגילה ההורה המשמורן אחראי כמעט לכל הטיפול השוטף בסדר יומם של הילדים לעומת ההורה שמקבל את הסדרי הראייה לוקח אחריות שווה עם ההורה המשמורן בנושאים אשר הינם מעבר לסדר יומם הרגיל של הקטינים, כגון: טיפולי שיניים, משקפיים, חוגים, קייטנות, יציאה לחו"ל, ניתוחים וכד'

מאיין מגיע הרצון לקיים משמורת משותפת

הרצון לקבל משמורת על ילד יכול לנבוע מרגש חזק ועמוק של ההורה, אשר חש שהוא רוצה להיות שותף מלא בגידול, בחינוך ובחייו של ילדו, וגם רוצה שהילד יהיה מעורב בחייו שלו, ולא יראה אותו רק כמקור מימון הדואג לצרכיו החומריים. מן הצד השני, ישנם הורים שאין להם כל עניין לשמר קשר עם ילדיהם, והם עושים את המינימום המחויב מהם על פי החוק.

התקדמות הדור לעבר משמורת משותפת

בעוד שבעבר, בעיקר עקב מחויבות לפרנסה, אבות היו מעדיפים להשאיר את משמורת הילדים אצל האם. כיום, יותר ויותר אבות רוצים להיות שותפים מלאים בחייהם של ילדיהם ועל כן הם רוצים ליישם את המודל של משמורת משותפת. משמורת משותפת ניתן להסדיר באמצעות הסכם משמורת משותפת או במסגרת תביעה משפטית.

קיימים מקרים שבהם הורה אחד, בעיקר האם, מסרב להסכים למשמורת משותפת, בעיקר מטעמים כלכליים ומטעמי שליטה, אלא שבכך לא תם ונחתם הנושא והזכות לקבל משמורת משותפת בתנאים מסוימים עדיין קיימת לאב.

דיני משפחה בישראל נקבעים על פי דין אזרחי שבמקרים מסוימים מפנה אל הדין העברי. בענייני משמורת ילדים הדין החל הינו דין אזרחי אשר קובע שמשמורת הילדים תיקבע על פי טובתם בלבד.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה במקרים אשר קשורים למשמורת משותפת

אחת מהתחבולות של נשים כנגד דרישת האב לקבל משמורת משותפת או אפילו הסדרי ראייה הינה הגשת תלונת שווא במשטרה ו/או הגשת בקשה למתן צו הגנה בכדי להרחיק את האב מהבית ומהילדים, ובכך גם להרחיק אותו מהסיכוי לקבל משמורת משותפת של שני ההורים.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה בעניין זה הינה לתת לגבר את הכלים בכדי להתמודד עם תלונות שווא של האם במשטרה, להתמודד עם דרישתה למתן צו הרחקה מהבית כנגד האב ומתן סיכוי אמיתי לאב להתמודד עם האם על משמורת הילדים.

פניה עצמאית לטיפול בהשגת משמורת משותפת בידי עו"ד לגירושין

יצוין שפניה עצמאית לעו"ד לגירושין אשר נתפס כמומחה לדיני משפחה יכולה להועיל לפתרון הסוגיה, אלא שבכדי לטפל בסוגיה קשה זו יש צורך בהרבה ניסיון וידע מהשטח. לפיכך אב אשר מעוניין לפעול בסוגיה זו טוב יעשה אם יפנה לאידאה שאז יוכל לקבל באופן ודאי את מירב הפתרונות המתאימים לסוגיה וגם הפניה לטיפול בידי עו"ד לגירושין מומחה שיתן שרות מקצועי מול בית המשפט בצמוד להנחיות פרקטיות מהיועצים באידאה.

גירושין בהסכמה הדדית

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה | גירושין בהסכמה הדדית

גירושין בהסכמה הדדית

יתכן שאתם מצויים במצב כזה שהמונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל האמת היא שבדרך כלל מדובר בדרך הטובה והנכונה ביותר להתגרש ככל שצד מסוים אינו מתעקש לקבל דברים שלא מגיעים לו על פי החוק. גירושין, מעצם טבעם, מייצגים מצב שבו שני אנשים מחליטים להפריד את דרכיהם מכיוון שהם פשוט אינם מסתדרים. מן הסתם, החלטה על גירושין עלולה להגיע במצב שבו אי היכולת להסתדר הופכת למלחמה של ממש, ובמצב כזה, המונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו מושג דמיוני ששייך לעולמות ולזמנים אחרים.

גירושין במלחמה עלולים להוביל למצבים קיצוניים

אלא שבהיעדר הסכמה בגירושין, המקומות שאפשר להגיע אליהם יכולים לפגוע בסופו של דבר בשני הצדדים באותה המידה, ובדרך כלל גם פוגעים בילדים. בעוד שכאשר מנהלים את הגירושין תחת תרבות וכוונה של הסכמה אפשר להגיע לתוצאות של קביעת מזונות ילדים המותאמים לצרכים האמיתיים של הילדים מצד אחד, והגדלת היקף המפגשים בין האב לילדים כך שהאב יהיה מעורב בצורה מקסימלית בחיי הילדים, הרי שגירושין בחוסר הסכמה הדדית, תוך חשיפת שיניים, יכולים להוביל למצבים של פתיחת תיק הוצאה לפועל מזונות, מלחמה סביב משמורת על הילדים, ביטול חזקת הגיל הרך של האם, משמורת ילדים לאב וכדומה.

חוסר ידע ובורות בהליכי הגירושין

אין ספק שגירושין בהסכמה הדדית הינה המטרה הראשונה והחשובה ביותר שצריכה להיות ביניכם לבין האישה כשני בוגרים המנהלים ביניהם סכסוך. בהקשר זה, חשוב לדעת שאחת הסיבות המרכזיות לחוסר היכולת של בני זוג לנהל את הליכי הגירושין שלהם בהסכמה, הינה חוסר ידע ואפילו בורות המובילים בסופו של דבר לפחדים, כעסים ולרגשות שאנחנו הכי לא אוהבים, בעוצמות הכי גבוהות שחווינו אי פעם. בהתאם לכך, אתם צריכים לוודא שאתם ניגשים לתהליך כשאתם יודעים את כל מה שאתם צריכים לדעת, ואנו יכולים לסייע לכם לעשות את זה בדיוק, בעזרת הניסיון שצברנו בארגון אידאה.

להצטייד במידע ובתשובות

מה שאתם צריכים לדעת הוא קודם כל מה יש בתהליך אשר עומד בפניכם, מה אתם צפויים לעבור בתהליך, מה ההשלכות של כל מהלך שתעשו בתהליך לרבות כניסה למסגרת של הוצאה לפועל מזונות, או החלטות קשות סביב משמורת ילדים כמו מלחמה על משמורת ילדים לאב או לאם, הגדלת מזונות ללא הצדקה וכד'. לעיתים, דברים שאנחנו עושים במהלך תהליך הגירושין נובעים מכך שאיננו יודעים מה הן התוצאות האפשריות והצפויות לכך. פנו אלינו לקבלת ייעוץ, הדרכה והכוונה והצטיידו במידע שנוכל להעניק לכם אשר ילווה אתכם לכל אורך התהליך, אותו תוכלו לעבור בצורה הטובה ביותר.

הליכי גירושין

הליכי גירושין אינם משחק ילדים ואף על פי כן נשים רבות משתמשות בילדים ככלי ניגוח כנגד האב במטרה להגיע להישגים בענייני ממון ושליטה.

היתרון שנותן החוק לאם לקבל את משמורת הילדים ואת מזונותיהם מאפשר לה להקשות על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להכביד עליו במזונותיהם.

גברים רבים נוטים לקבל את תכתיבי האישה בהליכי הגירושין מתוך תקווה שאם יוותרו לה ברכוש ויתנו לה מזונות ילדים ביד נדיבה הם ישיגו שקט נפשי למשך שנים. אלא שעם האוכל בה התיאבון, וכאשר משמורת הילדים נמצאת עדיין אצל האם, היא עלולה להמשיך ולהכביד על האב בהסדרי ראיית הילדים וגם להקים דרישות כספיות נוספות חדשות לבקרים.

חשוב לציין שהליכי גירושין יכולים להסתיים בחתימה על הסכם גירושין או בהתדיינות בבית הדין ובית המשפט. המשותף לשתי הדרכים הינו שניתן לקצוב בשתיהן את זמן הסיום, זאת לעומת הקשר בין האב, האם והילדים שהוא נמשך לכל החיים. ולכן, עדיף לנהל מו"מ להסכם גירושין או לנהל הליכים בבית המשפט אפילו במשך שנה ולחיות לאחר מיכן בשקט שלושים שנה ויותר, מאשר לסיים את הליכי הגירושין בתוך חודש ולא לחיות בשקט שלושים שנה ויותר.

עם זאת, ככל שהתוצאה הסופית של הליכי הגירושין תהיה צודקת ומאוזנת יותר, כך יגדל הסיכוי שההסכם או החלטות הערכאות אשר פסקו בנושא יחזיקו מעמד בשטח וטובת הילדים כערך עליון תישמר.

חשוב לציין שגבר תמיד יכול להוסיף תשלום עבור הילדים מעבר לאמור בהסכם הגירושין, אך זאת בהתאם ליכולתו, הגם שבכך הוא יכול לדאוג שהתוספת במזונות תלך ישירות לצרכים המיוחדים של הילדים ולא לצרכי האם.

מכל האמור לעיל עולה מסקנה אחת ברורה. תוצאות של הליכי גירושין חייבות להיות מאוזנות וצודקות ולגברים אסור לוותר על הזכויות היסודיות, החוקיות והלגיטימיות שלהם במשפחה מול האישה גם אם הדבר מחייב התדיינות ארוכה יחסית בבית המשפט.

יש להעיר שניהול נכון של ההליכים בבית המשפט מקצר את זמן ההתדיינות באופן משמעותי.

משמורת ילדים זמנית והסדרי ראיה זמניים

קביעתה של משמורת ילדים מוסדרת בסעיפים 24, ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לפיהם עניין משמורת הילדים יוסדר בעיקר בעת שהוריו של קטין חיים בנפרד בין אם התגרשו ובין אם לאו. הוריו של קטין רשאים להסכים בניהם מי מהם יזכה באפוטרופסות על הקטין, חלקית או מלאה, מי במשמורת הילדים ומי יקבל הסדרי ראיה. אולם במידה ובין ההורים לא תהיה הסכמה בנידון רשאי בית המשפט לקבוע עניינים אלו על פי עקרון טובת הילדים וחזקת הגיל הרך.   

על פניו נראה שהעניין ברור ופשוט, אלא שבהעדר הסכמה בין ההורים נדרש בית המשפט להכריע במשמורת ילדים והסדרי הראיה, ועוד קודם לכן רשאי כל אחד מההורים להגיד את דברו בכתב ובעל פה, דבר אשר מצריך פעילות משפטית אשר עלולה לקחת זמן ממושך.

יציבות ומרכז חיים מסודר מהווים חלק מהקריטריונים לשמירה על טובת הילדים ואף על פי כן, אם תקבל משמורת זמנית על הילדים אם תבקש זאת, אפילו אם היא עזבה את הבית המשותף ולקחה את הילדים איתה למקום מרוחק מהאב, ואין נפקא מינה אם מדובר במשמורת ילדים עד גיל 6 או מעל גיל 6.

מתן משמורת זמנית לאם אשר עוזבת את בית המגורים המשותף, רחוק מהאב ועוקרת את הילדים מהסביבה הטבעית שלהם ללא סיבה נראית לעין, יוצר מצב עובדתי בשטח לפיו ככל שעובר הזמן תהיה ידה של האם על העליונה במשמורת הילדים משום שבית המשפט אינו יכול לחייב את האם לשוב לבית המשותף ולהיות במחיצת בן הזוג, ויחד עם זאת השבת הילדים לסביבה הקודמת עלול לגרום להם נזק נוסף בעקבות המעבר החוזר.

זכות הפנייה לערכאות המשפט הינה זכות יסוד במדינת ישראל ולפיכך גם אין אפשרות למנוע מהאם להגיש תביעה למשמורת ילדים זמנית, אשר נענית כאמור ברוב המקרים בחיוב ובתוך זמן קצר מיום הבקשה. בית המשפט אמנם נותן לאב אפשרות להגיב על הבקשה למשמורת הזמנית, אך מסירת העתק מהבקשה והחלטת בית המשפט לתגובת האב לוקחים זמן יקר אשר מתבטא בריחוק של הילדים מהאב ומהסביבה הטבעית שלהם למשך זמן, ולעיתים קרובות האב אף אינו רואה את הילדים בתקופה זו.      

בכל הנוגע לענייני משפחה רבים מבין הגברים מתנהלים מול נשים בכלל ואמהות בפרט בדרך של הגנה, ללא יוזמה, והדבר נותן לאמהות יתרונות משפטיים רבים בכל תחומי המשפט במעמד האישי ולעיתים קרובות על חשבון טובת הילדים.

במקרה שהצגנו לעיל בו אם עוזבת את הבית המשותף ולוקחת איתה את הילדים ללא שום הצדקה אין לאב להמתין עד שהאם תגיש בקשה למשמורת זמנית אלא עליו ליזום בקשה להשבת הילדים למקום מגוריהם הטבעי ככל שהוא יכול לטפל בהם, או לכל הפחות להגיש בקשה דחופה למתן הסדרי ראיה זמניים. 

משמורת ילדים עד גיל 6 ומעל גיל 6

משמורת ילדים עד גיל 6 אבל גם מעל גיל 6 נמסרת במשך שנים רבות באופן כמעט אוטומטי לאם. משנת 1962, הדבר התקבל בישראל מכוח חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, וכאן נשאלות השאלות למקור חקיקה זו ? מה הסיבה לכך ? והאם יש הבדל בין משמורת של בן למשמורת של בת.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אמנם חוקק בשנת 1962, אך את חזקת הגיל הרך לפיה טובת הילדים לשהות במשמורת האם עד גיל 6, הוא יונק מעקרונות הדין העברי אשר נקבעו מאות רבות של שנים קודם לכן. על פי משנה תורה לרמב"ם ועל פי השולחן ערוך בן ובת עד גיל 6 נמסרים למשמורת האם, ומעל גיל 6 הבת תישאר במשמורת האם והבן יעבור למשמורת האב.

חז"ל קבעו שהבת אצל האם לעולם שלא תרגיל לפריצות והבן אצל האב מעל גיל 6 בכדי שיוכל ללמדו תורה ומשלוח יד. חלקו חכמים על הקביעה לפיה משמורת בנים רק מעל גיל 6 לאב, ואמרו שגם ילדים בני פחות מ-6 יכולים ללמוד תורה וראוי שגם יעשו זאת, ולכן עליהם להיות במשמורת האב גם מתחת לגיל 6.

זה כמעט בלתי אפשרי להתווכח עם חכמתם של חז"ל אשר החלו לדון בדברים כבר בשנת 586 לפני הספירה בעיר העברית אושא לאחר חורבן בית המקדש הראשון. כבר אז היה צורך לקבוע כללים והלכות בדבר משמורת ילדים, דמי מזונות ילדים ועוד שאר עניינים אשר קשורים לדיני אישות אשר נידונו ותוקנו על ידי חכמי הסנהדרין.

ברם, חשוב לזכור שהיו סיבות דתיות וחברתיות אשר הביאו את חז"ל לקבוע הלכות אלו, שכן עיקר עיסוקן של נשים בזמנו היה עיסוק במלכות הבית וטיפול בילדים, וחז"ל לא היו מוכנים להכיר ובוודאי לא לעודד נשים לצאת לעבוד מחוץ לבית ולהמעיט זמן בטיפול בילדים.

חז"ל סברו שצפויות לאישה פיתויים שליליים רבים כאשר היא יוצאת לעבוד מחוץ לבית והדבר עלול לפגוע בקדושת התא המשפחתי שעלול להוביל לגירושין ומכאן גם לפגוע בטובת הילדים.

כידוע, הורים צריכים לספק לילדיהם שני צריכים עיקריים וחיוניים. הצורך האחד הינו צורך פיזי והצורך השני הינו צורך נפשי. הצורך הפיזי הינו היכולת לספק לילדים מזון, ביגוד, הנעלה, מדור, רפואה וחינוך, או כפי שנקרא בהכללה מזונות ילדים. הצרכים הנפשיים הינם מתן חום, אהבה, יכולת להיות קשובים לצרכי הנפש של הילד, או כפי שהם נקרא בהכללה טיפול והשגחה.

בריאות גופם ונפשם של הילדים תלויים באופן ישיר והדוק באופן ובמידה בה הם זוכים למילויי צרכים אלו, ואפילו אם אמרנו שאת הצורך פיזי ניתן לספק ממרחק בשלט רחוק, הרי שאת הצורך הנפשי ניתן לספק אך ורק בקשר של נוכחות פיזית.

בשנים האחרונות אנחנו עדים למצב עובדתי לפיו נשים משקיעות מרץ רב בפיתוח קריירה עצמאית נפרדת מהבעל כאשר הן לומדות תארים אקדמיים, יוצאות לעבוד מחוץ לבית למשך שעות ארוכות ולעיתים אף משתכרות יותר מהבעל. כפועל יוצא מכך, קשר הנוכחות של אימהות בחיי הילדים פוחתת ומכאן גם היתרון שניתן להן מימים ימימה לאחוז במשמורת הילדים צריך להתבטל.

כלומר, אם תקופת חז"ל או אפילו בעת שחוקק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתנה לאם זכות ראשונים לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 ולאחר גיל 6  מעצם העובדה שנשים ישבו ברוב הזמן בבית, הרי שכיום לא מסתמן לאם אשר עובדת מחוץ לבית אותם שעות כמו האב שום יתרון על פניו בקבלת המשמורת של הילדים, ועל כן יש לבטל את חזקת הגיל הרך, או לכל הפחות לפרש אותו בצמצום תוך שימת דגש על עקרון טובת הילד.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים לאבא

קשר האפוטרופסות

שני הוריו הביולוגיים של קטין הינם אפוטרופוסים טבעיים שלו מרגע שהגיע לעולם ועד גיל בגרות, כלומר עד גיל 18. פרט למקרים חריגים וקיצוניים דבר לא ימנע מההורים להיות אפוטרופוסים של הקטין על כל החובות והזכויות שיש בקשר ההורות.

יודגש כי קשר האפוטרופסות מהווה קשר ישיר להורות, ולפיכך הורות משותפת מתקיימת תמיד כל עוד קיימת אפוטרופסות לאדם על קטין. ואין נפקא מינה אם הוריו של הקטין אינם גרים תחת קורת גג אחת או שהם כבר לאחר גירושין.

משמורת ילדים בתהליך גירושין

לעיתים קרובות תהליך גירושים הינו תהליך אשר מלווה בסערת רגשות ומאבקים על רכוש וכסף. קביעת משמורת ילדים בתהליך נעשית, לכאורה, לנוכח העובדה שיש לשמור על עקרון טובת הילד מפני תלתלה בין ההורים כאשר הם אינם גרים בסמיכות זה לזו. לפיכך, כאשר הוריו של קטין פונים איש לדרכו יש לקבוע אצל מי מהם ישהה הקטין ברוב הזמן מהטעם שקשה מאוד להגביל את שני ההורים לגור בסמיכות זה לזו, דבר אשר מהווה תנאי הכרחי לאפשר להורים לקיים משמורת משותפת.

משמורת ילדים עיקרית נמסרת בדרך כלל לאם מכוח חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 אשר קובע את עקרון טובת הילד להיות במשמורת האם עד גיל 6. ואף על פי כן, כאשר הוריו של קטין גרים בסמיכות זה לזו והאב יתאים וירצה לחלוק עם האם במשמורת הילדים, אזי לאב יהיה סיכוי לקבל גם משמורת משותפת.

משמורת ילדים לאבא לאחר גירושין

משמורת ילדים לאב לאחר גירושין והסדרי ראיה לאם אינו דבר שכיח, אך הוא יתקבל אם יתברר שלאב יש יתרון על פני האם במסוגלות הורית, אשר נבחנת על פני מכלול שלם של נתונים.

כידוע, העיקרון הנעלה אשר מנחה את בית המשפט בבואו לפסוק את משמורת הילדים הינו עקרון טובת הילד, וטובת הילד הינה לקבל את הצרכים הפיזיים והנפשיים להם הוא זקוק. אלא שבכדי שהילד יוכל לקבל את הצרכים הללו דרושה לו הנוכחות של ההורה המטפל ואם טובה ככל שתהיה אשר עסוקה בענייני קריירה ולא מוצאת זמן להיות עם ילדיה לא תהיה מסוגלת לספק את צורכי הילדים כהלכה.

לפיכך, קביעת משמורת ילדים לאב לאחר גירושין תתקבל גם במקרים בהם האב נוכח פיזית בחיי הילדים הרבה יותר מהאם והוא הדמות הטיפולית העיקרית לילדים. יחד עם זאת אם האב לא ידע לעמוד על זכותו בנידון, ודאי אם לא ידרוש אותה, הרי שסיכוייו לקבל את הילדים למשמורתו הבלעדית תהיה קלושה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

 

עוד מאמרים

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות | בדיקת מסוגלות הורית משמורת ילדים לאבא

סרבנית גט תשלם לבעלה חצי מליון ₪

הסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים

לבתי הדין הדתיים בישראל מסורה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בענייני נישואין וגירושין בין בני זוג אשר נמנים על דתם. לבתי הדין הרבניים ניתנה הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים בישראל מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.

הפרקטיקה השיפוטית אשר היתה נהוגה בבית הדין הרבניים

בעבר הלא רחוק בתי הדין הרבניים היו עושים כל שביכולתם בכדי לדחות תביעות גירושין, ודרישות לשלום בית היו מתקבלות בברכה על ידם גם אם על פניו הסיכוי להשכין שלום בית בין בני הזוג היה קטן. בית הדין הרבני היה מחמיר בראיות אשר דרושות לחיוב בגט והוא היה ממעט אפילו להוציא המלצה שעל בני הזוג להתגרש.

הקשיים אשר נבעו מהפרקטיקה השיפוטית בבתי הדין הרבניים

גלוי וידוע הוא שלאדם אשר כלוא במסגרת נישואין כושלת נגרם נזק נפשי ולעיתים גם פיזי. אך כאשר בתי המשפט ובתי הדין בישראל נדרשו להחיל את דיני הנזיקין על דיני המשפחה בענייני גירושין כמתאפשר על פי החוק האזרחי בישראל, הם נתקלו בשני קשיים עיקריים. קושי ראשון הינו שבתי הדין הרבניים עצמם לא נתנו נקודת אחיזה לכך. כלומר, בתי הדין כאמור לא קבעו במהרה שאחד מבני הזוג מסרב לתת גט בניגוד להלכה ולפיכך אין לקבוע שהוא סרבן גט. קושי שני הינו להעריך את מידת אשמתו של מי מבן הזוג בכישלון הנישואין, בתוצאות הכישלון, מי מבני הזוג נפגע מהכישלון יותר, מי מבני הזוג זכאי לפיצויי ומה משקלה של רשלנות תורמת בפרוק המשפחה.

אמנם, כנגד נשים ובעלים סרבני גט רשאי בית הדין להשתמש בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אשר מאפשר לאסור בעל או אישה סרבני גט. ובית הדין רשאי גם להטיל על סרבני גט הגבלות וסנקציות מרתיעות עד הגבלת חירותו של סרבן הגט במאסר לתקופה של עד 10 שנים מכוח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, אלא שבתי הדין הרבניים עשו בחוקים אלו שימוש מצומצם מאוד.

לפנים היתה קימת בציבור הרחב סברה לפיה סרבני גט הינם בעלים רשעים אשר מעגנים את נשותיהם לנישואין במטרה להשיג מהן תנאי חלוקת ממון משופרים יותר ו/או תשלום מזונות ילדים נמוך יותר בהסכם הגירושין. לפיכך מאסר והגבלות במקרים של סרבני גט הוטלו בעבר רק על בעלים. אלא שבימינו המצב שונה ואף נמצא שיש יותר מסורבי גט גברים מאשר נשים.

פריצת הדרך בפסיקת בית המשפט

בפסק דין מנומק חייב השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב אישה לשלם לבעלה סכום של: 480,000 ₪ פיצוי נזיקי לבעל אשר היה מסורב גט על ידה במשך 20 שנה, עקב שנאה ומניעים כלכליים. וכמו כן, חייב את האישה לשלם לבעל הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.  

בית המשפט קבע שתביעתו של הבעל חולשת על דיני הנזיקין ודיני החוזים וכאשר מדובר בקשר נישואין שהם חוזה משפחתי הרי שהדבר מחייב דרישת תום לב מוגברת. בית המשפט אף הטעים שבכדי לחייב אדם בסירוב גט די במסקנה כי אין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג.

בית המשפט פסק שסרבנות גט הינה הפרה של זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. היא פוגעת באוטונומיה של האיש ובחירותו ולחלוקת הרכוש בין בני הזוג אין ולא צריך להיות שום קשר למתן ההסכמה להתגרש.

לפנינו עוד פסק דין מבית מדרשו של בית המשפט לענייני משפחה אשר מוכיח שעם הכלים הנכונים, הידע המתאים והנחישות, ניתן לקבל משפט צדק ולשוני המגדרי בין בני הזוג אין כל חשיבות ומשמעות.

יש לציין שרק מידע עדכני בענייני משפחה יכול להוליך אותך להישגים בענייני משפחה וגירושין ומי נמצא איתך במגרש הביתי אם לא אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה.

אב לא ישלם מזונות ילדים במשמורת משותפת

הדין האזרחי בישראל קובע שהחיוב במזונות הילדים יחול על אדם על פי הוראות הדין האיש. הדין האישי הינו הדין הדתי אשר משותף לבני הזוג, ובהעדר דין אישי יחולו מזונות הילדים על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959. על פי הדין העברי במשפחה היהודית, אך גם בנצרות ובאסלם מזונות הילדים ברובם חלים על האב ובתי המשפט פוסקים מזונות ילדים בסכום מינימום שאין לרדת ממנו גם אם ידו של האב אינה משגת לכך.

מדובר בפסיקה אשר יוצרת חוסר איזון כלכלי, ומעמדם של אבות משכבות הביניים ומטה נפגע מכך אנושות. בשטח נמצאים אבות רבים על סף ייאוש וחוסר הצדק צועק לשמיים, במיוחד כאשר האם משתכרת יותר מהאב.

משמורת ילדים היתה במשך שנים רבות טאבו לאם, אך בשנים האחרונות בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים גם משמורת משותפת וגם משמורת לאב. לעניין מזונות הילדים נפסק שבמשמורת משותפת ישלם האב עשרים וחמישה אחוז פחות מסכום המזונות שהיה נדרש לשלם אם הילדים היו נמצאים במשמורת האם.

על פניו נראה שיש כאן איזו שהיא הקלה לאב בנטל תשלום מזונות הילדים, אלא שלא כך הוא. משמורת משותפת מחייבת את האב להעמיד לרשות הילדים את אותם תנאי מחיה בביתו כפי שהאם עושה זאת אצלה, וכאן מתקבלת תוצאה לפיה במשמורת משותפת יוציא האב למזונות הילדים יותר ממה שהוא יוציא עליהם כאשר הם נמצאים במשמורת האם.

אף שדובר על כך רבות, טובת הילדים הייתה עד לשנים האחרונות אות מתה בהקשר לטובת האב וגם מנותקת ממנה. אלא שבשנים האחרונות חל שינוי של ממש בסוגיה זו ובתי המשפט נוטים לחייב את האב במזונות ילדים בצורה אשר פוגעת בו פחות, אם כי בוודאי לא מספיק.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, פסק השופט יורם שקד שבמקרה שהובא לפניו הוא פותר את האב ממזונות הילדים לאור מאזן ההכנסה הפנויה שיש לכל אחד מההורים ולאור העובדה שהילדים נמצאים במשמורת משותפת.

מהנתונים שהובאו בפסק הדין ניתן ללמוד שמדובר בבני זוג אשר במהלך נישואיהם הביאו שלושה ילדים. האב עבד בישראל והאם היתה אמורה לטוס לחו"ל לעבודה במסגרת "פוסט דוקטורט".

בני הזוג סיכמו שבעת שהותה של האם בחו"ל הילדים יהיו במשמורת האב ובעת שהותה של האם בישראל יהיו הילדים במשמורתה. עוד סוכם שהאב לא ישלם מזונות ילדים אך בהוצאות חריגות ישאו הצדדים בחלקים שווים. יצוין שההסכם בין בני הזוג הובא לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

בתום שלוש שנים מיום אישור ההסכם פנתה האם לבית המשפט והגישה תביעה עצמאית למזונות בשם הילדים ומהנתונים שהוכחו בפניו הוא אמד את צורכים ואת הכנסות ההורים תוך שנגלה לעיניו שהאם משתכרת כ- 25,000 נטו לחודש, לעומת האב שמשתכר רק כ- 10,000 נטו לחודש. לאור האמור, השופט שקד פסק שהאב יזון את הילדים באופן ישיר כאשר הם נמצאים אצלו, והאם תעשה זאת כאשר הם נמצאים אצלה.

פסיקתו של השופט שקד הינה בפסיקה חדשנית, אך יחד עם זאת אנו סבורים שפסיקה זו תעמוד על כנה גם במבחן ערעור למחוזי ולעליון משום שלא מדובר כאן על טעות שיפוטית, ו/או פסיקה אשר מנוגדת לחוק ו/או לפסקי דין מחייבים של בית המשפט העליון, אלא רק שימוש בטכניקה אשר מסורה לשופט בית המשפט לענייני משפחה להעריך את הכנסות ההורים, הוצאות ההכרחיות של הילדים וההוצאות אשר מגיעות להם מדין צדקה.

צמצום הערכת ההוצאות ההכרחיות אשר חלות על האב בלבד לעומת הרחבת ההוצאות מדין צדקה אשר חלות על שני ההורים, וזאת במסגרת פיזית של משמורת משותפת יכול בהחלט לתת את התוצאה אליה הגיע השופט שקד, וטוב שפסק כך.

הדין העברי

סבור אני שאחד מהגורמים המשמעותיים ביותר לריבוי הגירושין, פגיעה בטובת הילד וקיפוח האב במשפחה בישראל של המאה האחרונה, הינו הדין האזרחי אשר קובע חזקה שמשמורת הילדים תימסר לאם והחיוב במזונות הילדים יחול על האב.

בעקרון, מדינת ישראל פועלת על פי חוקים אזרחיים, אך בדיני משפחה נותן הדין האזרחי ביטוי גם להוראות דין הדתי, כך שבענייני משמורת ילדים ומזונות הילדים לדוגמא, הדין הדתי של בני זוג בעלי אותה עדה דתית, הוא הדין הדומיננטי.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות") מספק לאם את חזקת הגיל הרך לפיה טובת הילדים להיות במשמורתה עד גיל 6. וסעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, ("חוק המזונות") קובע שאדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו. כלומר, כאשר מדובר בבני זוג אשר משתייכים לאותה דת, החיוב במזונות הילדים יחול עליהם על פי הדין הדתי אליו הם משתייכים.

למעשה, חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות לקוחה מהדין העברי, וסעיף 3 (א) לחוק המזונות מפנה באופן מפורש לדין הדתי. ביהדות, בנצרות ובאסלם, משמורת הילדים נמסרת ברוב המקרים לאם ורוב תשלום המזונות חלים על האב. כאן רואות עניינו שני חוקים אזרחיים אשר מונעים מדינים דתיים הגורמים לדינים הדתיים עצמם ליצר פרדוקס פנימי אשר מביא אותם לפעול בניגוד מפורש למהותם, ונסביר.

רוב רובם של העדות בכלל, והדתיות בפרט, דוגלות בשלמות המשפחה. קדושת התא המשפחתי הינו בעל עדיפות עליונה, כמו גם עקרון טובת הילד. נוסחה אשר קובעת משמורת ילדים לאם, ותשלום מזונות ילדים לאב יוצרת חוסר איזון חברתי וקיפוח האב אשר מהווים תמריץ גדול לאישה לפרק את התא המשפחתי, ואת עיקר הסבל מהקרע סופגים הילדים.

נראה שהדין העברי לא חזה ואולי לא רצה לחזות במצב שבוא אישה תצא מהבית לעבר קריירה עצמאית והתא המשפחתי לא יהיה בראש סדר העדיפויות שלה. ברם, האם אין הכרח להתאים את הדין העברי למצב החברתי בימינו ? והאם יש מי שיכול לעשות זאת ?

על השאלה הראשונה אשיב בחיוב וזאת משום שילדים כאמור נפגעים מאוד מפרוד בין ההורים. ומכאן שככל שמספר בני הזוג שמתגרשים עולה, כך גם מספר הילדים אשר נפגעים מהגירושין עולה.   

גם על השאלה השנייה אשיב בחיוב משום שכידוע, בכל דור ודור יש גאון הלכה המכונה "גאון הדור" אשר בסמכותו לתקן הוראת שעה אשר תחייב את הציבור כולו. ובענייני משפחה כאשר שלמות המשפחה וטובת הילדים מהווים שיקול על, רשאי גאון הדור להידרש לנושא ולעשות שינוי בקביעת המשמורת על הילדים שזו תהה תואמת לזמן האיכותי אשר משקיע כל אחד מההורים בילדים וכן לאזן את נטל חיוב המזונות בין ההורים בהתאם.

מסתבר, שדווקא בתי המשפט האזרחיים שפסקו במשך שנים רבות, יש לומר מאז קום המדינה, על פי הסידור הדתי הבינו שיש לעשות שינוי וכיום חוזות עניינו ביותר ויותר פסקי דין אשר קובעים משמורת משותפת, משמורת לאב, וחיוב במזונות מאוזנים הרבה יותר.

לסיכום, חשוב לציין שכיום הפסיקה בענייני משמורת ומזונות הרבה יותר גמישה מאשר בעבר. החומה שעמדה מול הגבר נפרצה וככל שיש בידיו של הגבר את המידע הנכון והעדכני בנושאים אלו כך הוא יוכל גם לקדם את מטרותיו.     

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 15 עד גיל 18

אב במשפחה יהודית חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות סעיף  3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הדין האישי

הדין האישי של דיני משפחה אשר חל על אב במשפחה יהודית הינו הדין העברי אשר מקורו בדברי חז"ל, כאשר במשנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך נפסק שהאב חייב לספק לילדיו את מלוא הצרכים ההכרחיים עד גיל 6 ולאחר מכן (עד גיל 12 לבנות, ו – 13 לבנים) החיוב במזונות יהיה מדין צדקה.

החובה מדין צדקה

החובה מדין צדקה חלה על כל אדם כלפי אדם עני, קל וחומר שהיא חלה על האב והאם כלפי הילד הנזקק שאינו יכול להתפרנס מעצמו. שיעור הצדקה כלפי הילד חל על שני ההורים בהתאם להכנסה הפנויה שיש לכל אחד מהם, ובהתאם לצרכיו של הילד.

בשנת תש"ד תוקנה תקנת הרבנות הראשית תש"ד אשר עקב התנאים אשר שררו באותה תקופה האריכה את חיוב האב במזונות ההכרחיים של הילדים עד גיל 15 לבן ובת כאחד. מזונות ילדים מגיל 15 עד 18 נותרו מדין צדקה, ולשם השלמת חיוב האב במזונות הילדים נוסיף שהחיוב במזונות ילדים בתקופת השירות הצבאי הסדיר נקבע בפסיקה של בית המשפט העליון על שליש מהסכום שהיה קודם לכן.

חשוב לציין שכאשר בתי המשפט נדרשים לפסוק מזונות לילדים מתחת לגיל 15 הם פוסקים את מלוא המזונות גם עד גיל 18 וההפחתה בחיוב האב במזונות תגיע רק בתקופה בה הילד יהיה בצבא, ובכך יש מידה של חריגה מהדין העברי המחייב בעניין זה. אנו סבורים שהפסיקה הנכונה מצד בית המשפט בעניין זה צריכה לקבוע סכום מזונות מראש עד גיל 15, ומגיל 15 עד גיל 18, כשם שהפסיקה קובעת מראש את החיוב במזונות הילדים בעת השירות הסדיר בצה"ל.

בקשה כוזבת למתן צו הגנה עלתה לאם 50 אלף ₪

מעשה אלימות כנגד אדם נמצא בשני מישורי משפט. האחד הינו המישור הפלילי והשני הינו המישור האזרחי. במישור הפלילי המדינה הינה זו אשר מעמידה את החשוד לדין על פי חוק העונשין, והמתלונן הינו עד תביעה. נטל ההוכחה לאשמתו של החשוד הינו מעל לכל ספק סביר.

במישור האזרחי המתלונן הוא זה שפונה לבית המשפט בתביעה כנגד הפוגע בבקשה למתן צו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה או מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת. המבקש הוא זה שדורש מבית המשפט ליתן כנגד הפוגע לכאורה צו הרחקה והנטל להוכחת אשמתו של הפוגע הינו על פי מאזן הסתברויות.

בית המשפט שוחח עם הקטין באופן אישי

פסק דין אשר ניתן לאחרונה מתאר מקרה שבו אם הגישה בקשה למתן צו הגנה כנגד האב והסב בטענה שהם תקפו את הקטין פיזית במהלך טיול בקניון. בעניין זה, ומשעלו בעיניי בית המשפט ספקות בדבר גרסת האם לאירוע אשר תואר על ידה החליט בית המשפט להזמין את הקטין ללשכתו ושוחח איתו באופן אישי.

בקשה כוזבת למתן צו הגנה כנגד האב והסב 

משיחה שערך השופט עם הקטין, מהתנהגותו ומתוכן דבריו של הקטין שוכנע בית המשפט שהאירוע אשר נטען על ידי האם לא היה ולא נברא כלל. בית המשפט שוכנע שהאב והסב לא היוו והם אינם מהווים סכנה גופנית ממשית לקטין וההליך שהאם פתחה הוגש על ידה לצורך השגת יתרונות בלתי כשרים במישור של הסדרי הראיה בין האב לקטין.

לציין שבעבר לא היה לסבים מעמד עצמאי לדרוש קיום הסדרי ראיה עם נכד, אך כיום הולכת ומתחזקת ההכרה שעל פי עקרון טובת הילד מתן הסדרי ראייה לסבא וסבתא גם הם חשובים להתפתחות הקטין.

בית המשפט חייב את האם לשלם פיצוי

לאור הממצאים אשר התגלו לבית המשפט בבקשה כוזבת זו החליט בית המשפט לעשות שימוש נרחב בסעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה. בית המשפט חייב את האם לשלם פיצוי של 15 אלף ₪ לאב ו- 15 אלף ₪ לסב, וכן חייב את האם לשלם לב"כ של האב והסב 20 אלף ₪, כך שבסופו של יום הבקשה למתן צו הגנה כנגד האב והסב עלתה לאם 50 אלף ₪.  

חשוב להדגיש שעד לא מכבר היה קיים נוהל קבוע לפיו משמורת ילדים נמסרת לאם, מזונות ילדים והסדרי ראיה לאב. אך השנים עוברות, נשים מפתחות קריירה, גברים מביעים רצון לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים וגם ועדות שונות כגון ועדת שניט וועדת שיפמן אשר המליצו על רפורמה בנושא מתוך ראייה של טובת הילד, כך שהיתרון של נשים בבקשות שונות כנגד האבות הולכות ומצטמצמות.

מי שעוקב אחר המאמרים של אידאה יכול להבחין שמידי פעם בפעם אנחנו מוציאים לאור פסקי דין אשר עושים צדק עם גברים במשפחה בכלל ובמהלך הליכי גירושין בפרט. הדבר נעשה על ידינו בכדי לתת לגברים להבין שבעזרת ידע ונחישות אפשר גם להצליח. 

נדחתה בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב

פסקי דין אשר נתנו בעשורים האחרונים על ידי בתי המשפט דיברו על עקרון טובת הילד כשיקול על במשפט הישראלי בכלל ובדיני משפחה בפרט. אלא שאז עקרון טובת הילד היה צמוד מאוד לענייניו של הורה המשמורן שהיה בדרך כלל האם, כך שהאב היה נאלץ להיכנע לתכתיבים המשתנים של האם בגידול הילדים.

שינויים חברתיים שנערכו בשנים האחרונות לרבות מסקנות ועדת שניט, מסקנות ועדת שיפמן והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, הביאו את בתי המשפט לכלל הכרה שילד זקוק לאב בדיוק כפי שהוא זקוק לאם. משמורת ילדים כבר אינה טאבו לאם, ויחד עם זאת יש להשוות את התנאים שבהם שוהה הילד אצל האם לתנאים בהם הילד שוהה אצל האב.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בית המשפט בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב לאור המלצות תסקיר סעד אשר הובא לפניו.

בתסקיר הסעד הומלץ שהאם תקבל את משמורת הילדים בישוב בו בני הזוג גרים ולאב ינתנו הסדרי ראיה. כמו כן הומלץ שהעברת הילדים למקום מרוחק מהאב יקשה על קיום הסדרי הראיה ולילדים יגרם נזק נוסף על הנזק אשר נגרם להם כתוצאה ממשבר הגירושין בין ההורים.

בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנות התסקיר במלואם ופסק שהעתקת מגורי הילדים למקום מרוחק מהאב תפגע באופן משמעותי בקשר שבין האב לילדים, הגם שהילדים עצמם אינם מעוניינים לעבור למקום אחר אלא להישאר בקרבת האב. בית המשפט הוסיף ופסק שבמידה והאם תחליט על דעתה בלבד להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב המשמורת על הילדים תעבור לאב.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערה האם לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור וסיכם שיש לבחון את עקרון טובת הילד, מעת לעת, על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. כל החלטה שתתקבל, גם בתנאים המשתנים צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך שקילת כל נתון ונתון במכלול הנסיבות הקשורות לעניין, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם, וכל זאת, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה.

בית המשפט המחוזי פסק שאת הקשר בין ההורים לילדים יש לבחון בראיה ניטראלית על פי קריטריונים שיגשימו הלכה למעשה את טובת הילדים ועקב דחיית הערעור חייב בית המשפט המחוזי את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסכום של: 10,000 ₪.

הינה כי כן עדים אנו לפסק דין אשר מיטיב עם האב ועם הילדים והעידן שבוא האם שלטה ללא עוררין על עניינם של הילדים הולך ונעלם. יכולים אנו להריע לבית המשפט אשר פוסק את הפסיקות החדשות, אך בל נשכח את הגברים אשר הם אלו אשר דוחפים את השינוי הלאה בזכות תושייה, רצון עז ואמונה בדבר ניתן לממש הלכה למעשה את זכויות הגבר במשפחה.

אישה תשלם 22,500 ₪ על הגשת בקשה כוזבת למתן צו הגנה כנגד האב

אחד מהדברים אשר פוגעים באדם יותר מכל הינו להיות מואשם על לא עוול בכפו בהתעללות מינית כלפי ילדים בכלל וכלפי הילדים שלו בפרט. וכאשר הדבר נעשה בתקופת הליכי גירושין שבהם מטבע הדברים מידת הרגישות בין בני המשפחה גוברת, עשויה להיות האשמה כזאת קשה לאדם שבעתיים.

כאן מדובר בהחלטת בית המשפחה לענייני משפחה בראשון לציון אשר דחה בקשת אם למתן צו הגנה כנגד אב ואחותו לאחר שהאם טענה שהם פגעו מינית בביתו בת הארבע של האב, ובעקבות דחיית הבקשה חייב בית המשפט את האם לשלם לאב ולאחותו הוצאות משפט בסכום כולל של: 22.500 ₪.

מהנתונים העובדתיים אשר תוארו בפסק הדין עולה שהאישה הגישה בקשה למתן צו הרחקה כנגד האב ואחותו בגין פגיעה מינית במעמד צו אחד כשישה חודשים לפני הדיון בבקשה זו, אלא שבהסכמת הצדדים צו הגנה זה בוטל ללא צו הוצאות. יחד עם זאת הוסכם בין הצדדים שהאב לא יחזור לדירת המגורים המשותפת אלא לצורך נטילת חפציו האישיים.

גורמי הרווחה בעירייה נדרשו על ידי בית המשפט להסדיר מפגש דחוף בין האב לשני הילדים במרכז הקשר וגם לקבוע בהקדם הסדרי ראייה וביקורים נוספים. במעמד הדיון הורה בית המשפט למחלקת הרווחה להגיש לו תסקיר ראשוני תוך 30 יום.

בדיון שנערך כשישה שבועות לאחר מכן סוכמו בין ההורים הסדרי ראיה בין האב לילדים, ובית המשפט נתן לכך תוקף של החלטה. בדיון נוסף שנערך כשלושה חודשים לאחר מכן כבר עמד על שולחנו של בית המשפט תסקיר משלים מאת המחלקה לשירותים חברתיים אשר בו העובדת הסוציאלית שנבחרה לטפל בתיק המליצה שלאור הטענות הקוטביות בין בני הזוג רצוי שהם יופנו יחדיו לבחינת מסוגלות הורית.

בית המשפט קיבל את המלצת העובדת הסוציאלית במלואה, שלח את ההורים לבדיקת מסוגלות הורית במכון אשר על פי המלצת העובדת הסוציאלית עוסק בכך, והמכון החל את עבודתו מייד עם קבלת הצו.

עוד לא יבשה הדיו על החלטת בית המשפט שהפנה את בני הזוג לבחינת מסוגלות הורית והאם פנתה פעם נוספת לבית המשפט בבקשה למתן צו הגנה כנגד האב ואחותו אך הפעם פנתה לבית משפט השלום ברמלה ובבקשתה זו עוד הוסיפה שהילדים דיווחו בעצמם למנהלת המכון על ההתעללות המינית הקשה נגדם.

לנוכח הטענות הקשות שהעלתה האישה בבקשה זו נתן בית המשפט השלום ברמלה צו הגנה במעמד צד אחד כנגד הרב והאחות והעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בדיון אשר נערך במעמד שני הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כבר הונחה על שולחנו של בית המשפט חוות דעתה של מנהלת המכון אשר מונתה ליתן חוות דעת על המסוגלות ההורית של האב והאם.

מסקנות מנהלת המכון אשר על פי כישוריה הינה פסיכולוגית מומחית בתחום הפגיעה המינית בקטינים נכתבו לגופן אך יחד עם זאת נכתב על ידה שרצוי מאוד שינתן חיסיון למסקנותיה בפני שני ההורים.   

לנוכח התנהלות האישה בכל ההליכים בבתי המשפט, ולנוכח מסקנות מנהלת המכון אשר נדרשה לתת חוות דעת בדבר המסוגלות ההורית של שני ההורים ובתוך כך גם הביעה דעתה בדבר האפשרות לפגיעה מינית של הילדים בידי האב ו/או אחותו הגיע בית המשפט לכלל מסקנה חד משמעית שהוא אינו נותן אמון בדברי האישה.

בית המשפט הוסיף וכתב שהאב ואחותו נחשפו לדברים חמורים, קשים ומבישים ואין לו אלא לומר כי מטרות זרות, קשות וחמורות כשלעצמן הינן עומדות בדבר בקשת האם למתן צו הגנה כנגד האב.

דחיית בקשת האישה למתן צו ההגנה והתנהלותה של האם לאורך כל התהליך הביא את בית המשפט לכלל החלטה שיש לעשות במקרה זה שימוש בסעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה אשר מאפשר לפסוק הוצאות משפט על בקשת סרק.

לפיכך, חייב בית המשפט את האם לשלם לאב 15,000 ₪ לאב, 5,000 ₪ לאחותו ו- 2,500 ₪ לאוצר המדינה.   

והינה נפגשים אנו בעוד פסק דין אשר מוכיח שבבתי המשפט ניתן לשמור על זכויות הגבר במשפחה, ושוב מלמדת אותנו המציאות שמי שמעיז לעמוד על זכויותיו הלגיטימיות עשוי ברוב המקרים גם להצליח לקבל אותם על אף הקושי שבדבר.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

שטר הכתובה

גבר יהודי אשר נושא אישה יהודיה בנישואין דתיים נדרש לחתום בערב החופה על שטר התחייבות, הנקרא שטר הכתובה, לפיו הוא מתחייב כלפי אשתו בשתי התחייבויות עיקריות בחייו והתחייבות אחת לאחר מותו.

התחייבות הבעל

בחייו מתחיב הבעל לזון את האישה במזונות על פי צרכיה וכבודה, וכן הוא מתחייב לה בשטר כסף אשר יעבור לרשותה במידה ויגרש אותה בעל כורחה, או שיישא אישה שנייה על פניה. לאחר מותו של הבעל תקבל האישה מכוח חיובו של הבעל בכתובה את מזונותיה מתוך הירושה שהוא משאיר אחריו כל עוד לא הוריש לה הבעל נכסים או ממון בצוואה.  

תנאי שבלעדיו לא יתקיימו נישואין

חז"ל ניסחו גרסאות שונות של שטר הכתובה עד שבא רבי שמעון בן שטח שהיה נשיא הסנהדרין ומראשי החכמים במאה הראשונה לפני הספירה וכתב את נוסחה הסופי. מאז מהווה שטר הכתובה תנאי שבלעדיו לא יתקיימו נישואין בין בני זוג יהודיים.

הטעם לחיוב הבעל בשטר כתובה נבע מהעובדה שעל פי האמור בתורה רשאי היה הבעל לגרש את אשתו בעל כורחה על פי הפסוק בתורה: "והיה אם לא מצאה חן בעיניו, כי מצא בה ערוות דבר, וכתב לה ספר כריתות, ונתן בידה ושלחה מביתו". (דברים,כד', א'). וכן יכול היה הבעל לשאת גם נשים נוספות.

להבטיח את פרנסת האישה

חז"ל אם כן ביקשו להגן על האישה מפניי כוחו הרב של הבעל אשר יכול היה לגרש את האישה ו/או לשאת אישה שנייה בקלות יתרה. החיוב בשטר כתובה נועד לחזק את האישה בשני משורים בחייו של הבעל. האחד הינו להעמיד בפני הבעל מגבלה כספית שתעמוד לחובתו כלפי האישה במידה והוא יחליט לגרש אותה בעל כורחה. ובלשון חז"ל: "שלא תקל בעניו לגרשה". והשני הנו שאם הבעל יחליט בכל זאת לשלם את הכתובה לאישה, תוכל האישה להתפרנס מהכתובה בכבוד, מעמדה החברתי לא יהיה נמוך והיא לא תהפוך נטל על הציבור. לאחר מותו של הבעל מיועד שטר הכתובה להבטיח את פרנסת האישה.  

חרם דרבינו גרשום

בעיקרו של דבר הסמכות לדון ולפסוק בענייני הכתובה מסורה לביתי הדין הרבניים אשר על פי הנתונים העובדתיים והראיות אשר מונחות בפניהם רשאים להחליט האם יש לחייב את הבעל בשטר הכתובה. אלא שכיום מכוח "חרם דרבינו גרשום", הבעל ממילא אינו רשאי לגרש את האישה בעל כורחה וגם אינו רשאי לשאת אישה שנייה.

הדין העברי אמנם מכיר בקידושין פרטיים לאישה שנייה אך כיום הדבר נעשה במקרים חריגים מאוד, הגם שעל פי הדין האזרחי השליט בישראל הן גירוש האישה בעל כורחה והן נישואין לאישה נוספת מהווים עבירה פלילית שהעונש בגינה הינו עונש מאסר. 

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

.

מאמרים נוספים:

הדין העברי  |  איסורי נישואין  |  סרבנות גט | ילדים ממזרים

האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם יש לחייב אישה בהוצאות משפט על תביעת אבהות כוזבת?

אישה טענה שגבר מסוים הוא אביו של קטין שנולד לה כתוצאה מקיום יחסים עמו, והיא הגישה נגדו שלש תביעות שונות בשם הקטין לבית המשפט לענייני משפחה. האחת, תביעה לאבהות. השנייה, תביעה למשמורת. והשלישית, תביעה למזונות. הגבר טען בכל אחד מכתבי ההגנה שהקטין אינו שלו משום שלא קיים עם האישה יחסיים מלאים ולפיכך אין סיכוי שהקטין הינו בנו.

עמדתו בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בתיק היתה שאין מניעה לברר את דבר אבהותו של הגבר באמצעות בדיקת רקמות משום שאין חשש ממזרות. בדיון שנערך בבית המשפט הסכימו הצדדים לערוך בדיקה גנטית, בית המשפט נתן צו על כך ורשם לפניו את עמדתו של בא כוכו של הגבר לפיה במידה וממצאי הבדיקה יראו שהנתבע אינו מתאים להיות אביו של הקטין הוא עומד על כך שהאישה תשפה את הגבר על כל הוצאותיו ונזקיו בהליך זה.

הצדדים קיבלו צו לבדיקת אבהות, ועל פי ממצאי הבדיקה שנמסרו לצדדים לאחר כשישה חודשים נמצא שהגבר אינו מתאים להיות אביו של הקטין, ולפיכך נדחו כל תביעות האישה. עתה התפנה בית המשפט לדון בדרישת בא כוחו של הגבר לקבל הוצאות משפט וטרחה שנגרמו לגבר לאחר שנגרר בעל כורחו להליך סרק.

בית המשפט פסק: "אפתח באומרי, כי בעלת דין המגישה תביעה לאבהות, מזונות ומשמורת כנגד מי שאינו אבי בנה הקטין, אינה יכולה להימלט מחובת תשלום הוצאות המשפט הריאליות שנגרמו לאותו נתבע."

"החיוב בהוצאות צריך לשקף את הוצאותיו הממשיות של הנתבע בפועל, את חלקו בתשלום הבדיקה הגנטית, אך גם לכלול רכיב מפצה בגין עוגמת הנפש הנגרמת לאותו נתבע שנגרר בעל כורחו להליכים משפטיים, ומעבר לכך נדרש לחשיפת חייו האישיים והפרטיים בפני בית המשפט והצד שכנגד ואף מאפשר נטילת דגימת דם לשם הוכחת טענותיו."

"בעלת דין המגישה תביעה חייבת לקחת בחשבון העובדה, כי ייתכן ובסופו של יום תחויב בתשלום הוצאות משפט לצד שכנגד באם תידחה תביעתה. העובדה שבעל דין מיוצג בידי הלשכה לסיוע משפטי, יש בה לפרקים כדי להצדיק התחשבות בקביעת גובה החיוב בהוצאות משפט, לרבות במקרה דנן, אך בוודאי אינה יכולה להוות שיקול לאי חיוב אוטומטי כל אימת שמובהר כי הייצוג מוסדר מטעם הלשכה לסיוע משפטי."

"בנוסף, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחיים בצל הגשת תביעה לאבהות גורמים לטלטלה נפשית בקרב כל אדם שלא ידע, כי כתוצאה מיחסים חד פעמיים עם פלונית נולד לו צאצא. כאשר מדובר באדם שכבר הקים משפחה אחרת, ברור שהגשת תביעות כגון אלו שהוגשו כנגדו גורמת לו לנזקים ולמפח נפש, בייחוד מקום שהוא אינו האב…"

לסיכום האמור עד כה דחה בית המשפט את תביעות האישה וגם חייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסך של: 12,000 ₪.

מדובר על פסק דין לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הוצאה לפועל מזונות

ההוצאה לפועל  |  הוצאה לפועל מזונות  |  צו עיכוב יציאה מהארץ

החוק בישראל מחייב אדם בדמי מזונות על פי הדין האישי אשר חל עליו. הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי רוב הדתות, בעיקר הגדולות שבהן, החובה בתשלום דמי מזונות לאישה ולילדים חלה על הגבר. החוק בישראל מכיר לאם גם עדיפות לקבל משמורת ילדים, ויחד עם זאת האם רשאית לאכוף את החיוב בדמי המזונות על הגבר בכל הכפיות האפשריות.

לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר

כאן מתקבלת תוצאה לפיה יש לאישה כוח שיפוטי רב כנגד הגבר כבעל ו/או כאב, דבר אשר יוצר מתחים וקשיים רבים בין בני הזוג אשר פוגעים בכלל בני המשפחה ולא פוסחים על  הילדים הנמצאים בתווך. האם נכון ומוצדק לאפשר אמצעי גבייה כל כך חזקים לזוכה בתיק הוצאה לפועל מזונות, או שניתן לטפל בבעיה גם בדרכים אחרות ?

אישה אשר מחזיקה בידה החלטה שיפוטית לחיוב הגבר בדמי מזונות ילדים או במזונות אישה רשאית לדרוש אותם ישירות מהגבר, ובתנאי זכאות מסוימים היא יכולה להיעזר גם במוסד לביטוח לאומי אשר יעביר לחשבונה מידי חודש בחודשו את הסכום הפסוק, על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות

אישה אשר לא תקבל מהגבר את המזונות שנפסקו לה רשאית לפתוח כנגד הגבר תיק בהוצאה לפועל על חוב המזונות ולהפעיל נגדו סנקציות ולחצים גדולים לגביית המזונות.

יש לציין שהתייחסות החוק לחוב בתיק הוצאה לפועל מזונות שונה מכל חוב אחר בתיק הוצאה לפועל. לעומת חוב רגיל שלא ניתן להוציא פקודת מאסר בגינו, יהיה סכום החוב גדול ככל שיהיה. על חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל ניתן באופן עקרוני להוציא פקודת מאסר גם על פיגור בתשלום של 100 שקלים.

וכן, לעומת חוב רגיל בתיק הוצאה לפועל שבגינו ניתן לעשות חקירת יכולת, ובהתאם ניתן גם לשלם את החוב לשיעורין. חוב בתיק הוצאה לפועל מזונות מוחזק כתשלום אשר כבר נערכה בגינו חקירת יכולת בבתי המשפט, ולכן לא ניתן לעשות זאת שוב.

חוב מזונות אינו זוכה להפטר

וכן, לעומת חוב רגיל בהוצאה לפועל אשר ניתן לקבל עליו הפטר חלוט בפשיטת רגל. חוב מזונות בתיק הוצאה לפועל איננו זוכה להפטר אלא במקרים חריגים וכאשר מדובר בחוב מול ביטוח לאומי ולא ישירות מול האם. חוב המזונות נותר בעינו גם לאחר שניתן הפטר על שאר החובות הרגילים בתיקי ההוצאה לפועל השונים.

יחד עם זאת בנוסף לעיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ והוצאת פקודת מאסר לחייבי מזונות, נוספו בשנים האחרונות לרשות הזוכה עוד שורה של הגבלות על חייבי מזונות כאמצעי לחץ וגבייה נוספים כנגד החייב, ובעצם יש לומר שאת החיוב במזונות ניתן לקיים בכל הכפיות האפשריות.

בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת

למרבה הפלא אנו חיים במדינה אשר מסיבות היסטוריות עדיין עושה שוני בחיוב דמי המזונות בין בני זוג בעלי דת אחת לבין בני זוג בעלי דתות שונות או חסרי דת. לעומת בני זוג חסרי דת או בעלי דת שונה אשר מתחלקים במזונות הילדים מבלי שעניין של משמורת הילדים יעשה שינוי בחלוקת הנטל. בעלי דת זהה בעיקר אלו הנמנים על הדתות המונוטאיסטיות הגדולות מחייבות את הגבר לשאת במזונות אישה ובמזונות הילדים.

יש לזכור שהדתות הגדולות בעיקר היהדות והאיסלאם דוגלות בחלוקת תפקידים מוגדרת במשפחה לפיה מקומה של האישה הינו בגידול הילדים בבית, ומכאן שאך טבעי הוא שהגבר יהיה אחראי לפרנסת המשפחה. לפיכך בכדי למנוע מצב שבו משפחה תיפול נטל על הציבור בגלל גבר בטלן, נמסרו לאישה אמצעים משפטיים חזקים בכדי ללחוץ על הגבר להביא את הפרנסה הביתה.  

אין עוד הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר

בימינו, כאשר נטל הפרנסה, גידול הילדים והמירוץ לקריירה שווים בין גברים לנשים, אין עוד שום הצדקה להחיל את רוב המזונות על הגבר, ודאי לא ללחוץ עליו באמצעי גבייה דרקוניים.

בשנת 2006, הקים השר חיים רמון ועדה לבדיקת החיוב במזונות ילדים בראשותו של פרו' שיפמן. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את מסקנותיה ומהם עולה המלצה להנהיג רפורמה רחבה בכל הקשור לחיוב במזונות ילדים. לא עוד חיובים שונים לכל אב ואב על פי דינו האישי, אלא חלוקה מאוזנת של הנטל בין ההורים ביחס ישיר למידת נוכחותו של הילד אצל אותו הורה.

אנחנו באידאה מברכים על המלצות דו"ח ועדת שיפמן, מהטעם שהדבר ישרת נאמנה את טובת האב, וישרת את עקרון טובת הילד וטובת המשפחה כולה. ולפיכך, אנו תקווה שהמלצות אלו יקרמו עור וגידים בחקיקה מסודרת בישראל.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

כיצד בית המשפט מבחין בין אבהות אזרחית לבין אבהות דתית ?

דרישה הדדית של בעל וחבר להכרה באבהות על קטינה בת שמונה הגיעה בגלגול שלישי לדיון בבית המשפט העליון אשר תמך בפסיקת הערכאות הנמוכות יותר וקבע שהחבר ולא הבעל הרשום בנישואין דתיים הוא זה שיוכר כאב הפסיכולוגי של הקטינה, זאת במסגרת אבהות אזרחית, על כל הזכויות אשר ניתנות לאב ביולוגי, ומבלי לקבוע את זהותו של האב הביולוגי. כיצד עושה בית המשפט הבחנה בין אבהות אזרחית לבין אבהות דתית ? ומדוע הוא עושה זאת ?

מדובר באישה שילדה בת כשבעה חודשים לאחר שהתגרשה מבעלה, כאשר הנישואין והגירושין בניהם נערכו כדת משה וישראל. בתחילה האישה טענה שהקטינה הינה ביתו של החבר אשר איתו קיימה יחסים בעודה נשואה לבעלה, אך לאחר מיכן כאשר נישאה לגרוש מחדש היא שינתה את גרסתה וטענה שהקטינה הינה ביתו של הבעל.

לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה תביעת אבהות על הקטינה מצד החבר אשר הוכיח שהקטינה נולדה לתוך מציאות שבה הוא אביה. החבר מצידו לא ויתר על הקשר עם הקטינה במשך שש שנים על אף שלאחר שלוש שנים מעת לידתה של הקטינה, בעת שהאם חזרה ונישאה לבעלה, שינתה האם את גרסתה. החבר המשיך והתעקש לפגוש את הקטינה אשר קראה לו אבא, גם כאשר בגיל שלוש נכנס לחייה הבעל כמעין אב חדש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק שלפי התשתית העובדתית אשר הונחה בפניו ועל פי רמת ההוכחה אשר נדרשת במשפט האזרחי, דהיינו מעל 50 אחוז, סביר יותר להניח שהחבר הינו האב הביולוגי של הקטינה. אך במידה ותינתן הצהרה על כך, (הגם שהחוק אינו מאפשר בנסיבות אלו לערוך בדיקת אבהות אשר תיתן תוצאה קרובה לודאי בדבר זהותו של האב) תיפגע כשרותה הדתית של הקטינה להינשא בגיל בגרות עקב ממזרות. לפיכך, ובנסיבות אלו פסק בית המשפט שהחבר יוכר כאב הפסיכולוגי של הקטינה על כל המשמעויות, הזכויות והחובות של אב ביולוגי, וכן, שאביה הביולוגי של הקטינה לא יוצהר במסגרת פסק דין זה.

בית המשפט לענייני משפחה הטעים שעל פי עקרון טובת הילד יש לאפשר לקטינה לדעת בהקדם את זהות אביה וזאת משני טעמים עיקריים. הטעם הראשון הינו שלקטינה נגרם נזק נפשי רב מעצם העובדה ששני אבות טוענים לאבהות עליה. והטעם השני הינו הצהרת האישה שבמידה ובית המשפט יקבע שהבעל הינו אביה של הקטינה, היא תעבור עם הקטינה לחו"ל באופן שינתק את הקשר המשמעותי אשר קיים בין הקטינה לבין החבר.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערו האישה והבעל לבית המשפט המחוזי, ומנגד ערער גם החבר. ערעורם של האישה והבעל נסוב על העדר קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר זהות האב הביולוגי של הקטינה, והם ביקשו להצהיר כי הבעל הינו אביה הביולוגי. החבר ערער על העובדה שלא קיבל מעמד פורמאלי בחיי הקטינה, ובערעורו ביקש שבית המשפט יורה על רישומו כאביה של הקטינה במשרד הפנים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של האישה והבעל ופסק שהחבר ירשם כאביה של הקטינה במרשם האוכלוסין, וגם העביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיפקח על האופן בו הדבר יוסבר לקטינה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש הבעל בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון אשר דחה את בקשתו בעודו תומך באופן מלא במסקנותיו ובפסיקתו של בית המשפט המחוזי.

חשוב לציין שפסק דינם של בתי המשפט בתיק זה בדבר היכולת לקבוע אבהות אזרחית במובחן מאבהות דתית מביא בשורה חיובית ונותן תקווה לעשיית צדק לקבוצה מסוימת של גברים אשר נכנסים תחת הכותרת של אבות בעל כורחם. משום שהמניעה לברר אבהות דרך בדיקת רקמות על פי הדין האזרחי מחד, ויחד עם זאת, החזקה ההלכתית לפיה "רוב הבעילות אחר הבעל" החילה עד כה אחריות מלאה של אבהות ומזונות ילדים על בעלים מבלי שניתן היה לקבוע אם הילדים הינם בכלל שלהם.

שאול נוי

 

נתקלת בבעיה ואתה רוצה לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בתי המשפט

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

בישראל קיימות שתי ערכאות שיפוט ראשונות אשר מוסמכות על פי דין לדון ולפסוק בענייני משפחה. בתי הדין הדתיים האזוריים שהם הערכאה הדתית הראשונה ובתי המשפט לענייני משפחה שהם הערכאה האזרחית הראשונה.   

הסמכות לאשר הסכם גירושין

לבתי הדין הדתיים מסורה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בענייני גירושין בין בני זוג בעלי עדה דתית זהה, ולשתי הערכאות מסורה סמכות מקבילה לדון בענייני רכוש, מזונות אישה, משמורת ילדים והסדרי ראייה. לבתי המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות טבועה לפסוק בעניין מזונות ילדים, אך גם בתי הדין הדתיים רשאים לפסוק בכך בתנאי שיתקיים דיון לגופו של עניין ובהסכמת שני הצדדים. לשתי הערכאות יש סמכות לאשר הסכם גירושין.

בתי הדין הדתיים

בתי הדין הדתיים אינם מוסמכים לדון בעניינם של בני זוג בעלי עדה דתית שונה או חסרי דת. סמכות השיפוט בעניין זה תהיה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה שבין היתר רשאי לפסוק גם בעניין התרת נישואין.

בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי כערכאת שיפוט שנייה מהווה ערכאת ערעור על בתי המשפט לענייני משפחה, וערכאת הערעור על בתי הדין הדתיים האזוריים, לדוגמא בין בני זוג יהודיים, הינו בית הדין הרבני הגדול בירושלים. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מהווה ערכאת שיפוט שלישית וערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני הגדול.

מניעת בזבוז זמן שיפוטי

כאמור, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון במחלוקות מסוימות בין בני זוג ועלול להיווצר מצב שבו שתי הערכאות נדרשות לדון באותו נושא בעת ובעונה אחת. מדובר בתופעה בלתי רצויה מהטעם שבית המשפט ובית הדין יכולים להוציא תחת ידם החלטות סותרות ומהטעם שמדובר בבזבוז זמן שיפוטי יקר. לפיכך נקבע שהערכאה אשר תימסר לה הסמכות לדון בנושא מסוים תהיה הערכאה אשר נדרשה לדון באותו נושא ראשונה.

פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים

כידוע, המשפט בישראל פועל על פי חוקים אזרחיים אשר חוקקו בכנסת. אך בדיני משפחה קיים מצב שבו חלק מהסכסוך בין בני זוג נפסק על פי דינים אזרחיים וחלק אחר נפסק על פי דינים דתיים. לדוגמא, כאשר בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה נדרשים לפסוק בענייני רכוש או ביחסי ממון בין בני זוג, הם מחויבים לפסוק זאת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, 1973-התשל"ג.

אך במקרים בהם יש לפסוק מזונות אישה, או מזונות ילדים הם יפסקו זאת על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, שהוא חוק אזרחי אשר מפנה להוראות הדין הדתי. פסיקה בסכסוך כללי על פי שני דינים אשר כל אחד מהם מושטת על אדני משפט שונים יוצר במקרים לא מעטים תקלות ופסיקה בלתי הוגנת כלפי אחד מהצדדים.

סמכות השיפוט נקבעת מראש

אם כן, סמכות השיפוט נקבעת מראש, שתי הערכאות, הדתית והאזרחית, מחויבות לפסוק על פי אותו דין ועל פניו נראה שתוצאת הדיון במחלוקות בין בני הזוג אמורה להיות זהה או לפחות מקורבת. אלא שהדבר אינו תמיד כך משום שהפסיקה בבתי הדין הרבניים, בשונה מבתי המשפט האזרחיים, עדיין מושפעת מאשמתו של מי מבני הזוג לפרוק המשפחה, והתביעה של מי מבני הזוג לחיוב הצד השני בגט עומדת במוקד הדיון. אמנם, בשנים האחרונות צומצמו פערי הפסיקה בין שתי הערכאות על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ובשבתו כבג"צ, אך הפער עדיין קיים ומורגש.    

מרוץ הסמכויות

לפיכך לעתים נמצא שבעל דין יכול לקבל תוצאה שיפוטית טובה יותר בבית הדין הרבני מאשר בבית המשפט לענייני משפחה, או להפך, ובלבד שהוא הגיש ראשון את התביעה לאותה ערכאה. כאן נוצר מושג אשר נקרא "מרוץ הסמכויות" אשר יכול להשפיע מאוד על התוצאות אשר מתקבלות בתהליך הגירושים

קיימת סברה בציבור לפיה לגבר תמיד טוב יותר להקדים תביעה לבית הדין הרבני. סברה זו נכונה במקרים מסויימים, אך לא תמיד. לעיתים דווקא פנייה מוקדמת של הגבר לבית המשפט לענייני משפחה מקדמת אותו טוב יותר בהליכי הגירושין. הכל לפני הנסיבות ועל פי הנתונים אשר מצויים בתיק הגירושין.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

האם בד"ר חייב לעדכן את משטרת הגבולות על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ?

הטלת צווי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג הינם עניין שבשגרה. עד הגט רשאי בדרך כלל כל אחד מבני הזוג לדרוש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר, אך לאחר הגט צו עיכוב יציאה מהארץ נעשה בעיקר כנגד הגבר להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידית.

אף שלאישה קל יחסית להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הגבר, לגבר יש עדיין אפשרות לבטל את הצו לאחר שהוא מציג ערבויות מתאימות להבטחת דמי מזונות. אך האם על הערכאה אשר מטילה צו עיכוב יציאה מהארץ חלה החובה לעדכן את משטרת הגבולות גם כאשר צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ? שאלה זו עמדה להכרעה בתביעה שהגיש גבר בבית משפט לתביעות קטנות כנגד בית הדין הרבני.    

מנתוני פסק הדין עולה שכנגד הגבר הוטל צו עיכוב יציאה מהארץ על ידי בית הדין הרבני האזורי במסגרת הליך הגירושין. כעבור כחודשיים וחצי ביטל בית הדין לבקשת הגבר את צו עיכוב היציאה מהארץ, אולם החלטה זו לא עודכנה במשטרת הגבולות.  

הגבר שהינו מוסיקאי במקצועו רצה לצאת את הארץ משום שהוזמן לשתי הופעות בחו"ל. הוא קנה כרטיס טיסה והיה אמור להשתתף בהופעה הראשונה יום לאחר הטיסה וביום שלמחרת המתינה לו הופעה שנייה.

להפתעתו של הגבר, עת שהגיע מוקדם בבוקר לשדה התעופה, כשעתיים לפני הטיסה, נודע לו על ידי פקיד משטרת הגבולות שצו עיכוב היציאה מהארץ עומד בעיינו, ולפיכך אין הוא רשאי לצאת את הארץ. הגבר שב לביתו ועוד באותו בוקר פנה לבית הדין הרבני להסדרת העניין בכדי לא לאחר לשתי ההופעות המתוכננות.

בית הדין הרבני היה סגור באותו יום עקב חופשת חול המועד פסח, אך עורך דינו של הגבר פנה טלפונית למזכיר בית הדין אשר הסכים לפגוש את הגבר באופן מיידי במשרד בית הדין. בינתיים שינה הגבר את מועד הטיסה שחלף לשעות הצהריים.

מזכיר בית הדין הרבני אימת עם הגבר במזכירת בית הדין את דבר ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ויחד עם זאת שלח פקס' למשטרת הגבולות. אלא שבשל לוח הזמנים הצפוף איחר הגבר גם את הטיסה השנייה שתוכננה לשעת צהריים, והוא נאלץ לטוס בסמוך לשעה 12 בלילה. הטיסה המאוחרת גרמה לכך שהגבר לא יכול היה להיות נוכח בהופעה הראשונה.

עם חזרתו של הגבר מחו"ל הוא הגיש תביעת נזיקין נגד בית הדין הרבני בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט נדרש לדון בשתי טענות הגנה עיקריות שהועלו על ידי ב"כ של בית הדין הרבני. טענת הגנה ראשונה היתה שהסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט השלום. וטענת הגנה שנייה היתה שעל הגבר מוטלת החובה לברר מול בית הדין הרבני אם ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ עודכן במאגר הממוחשב של בית הדין ומשטרת הגבולות.

בית המשפט דחה את הטענה הראשונה וקבע שלבית המשפט לתביעות קטנות מסורה סמכות מלאה לדון בתובענה זו משום שמדובר בתביעה נזיקית של יחיד לתשלום סכום פיצויים קצוב אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בדין.          

בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה השנייה, תוך שהוא מטיל את מלוא האחריות לאי עדכון ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ על בית הדין הרבני. ובלשונו של בית המשפט כך כתב:

"יש לזכור כי אנו מצויים בעידן שלאחר "המהפכה החוקתית" אשר חולל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ הינו צעד קיצוני הפוגע מהותית בזכות יסוד של האדם לחופש התנועה. לפיכך על הרשויות השונות מוטלת החובה ובכלל זה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה ולוודא, כי צו עיכוב שבוטל אינו רשום במשטרת הגבולות, אף בבדיקה מבעוד מועד מול הגורמים הרלוונטיים, על מנת למנוע תקלות מהסוג שבפניי."  

בסופו של פסק הדין חייב בית המשפט לתביעות קטנות את בית הדין הרבני לפצות את הגבר על נזקיו בסכום של כ- 5600 ₪.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

גירושין בהסכמה

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושין בהסכמה

על פניו נראה שאין טוב יותר מאשר להתגרש בתהליך מזורז של הסכם גירושין, ואף על פי כן נמצא שרוב הגירושים אינם מסתיימים בהליך של הסכמה מחוץ לכותלי בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. מה היתרונות שיש בתהליך של גירושין בהסכמה? מה החסרונות? ומדוע כל כך קשה לבני הזוג לעשות זאת?

יתרונות של תהליך גירושין בהסכמה

תהליך גירושים מוסכם מכיל יתרונות רבים. ההסכמה לתנאי הגירושין חוסכת זמן משום שההליכים המשפטיים בבתי המשפט לוקחים זמן ארוך יותר מאשר גירושין בהסכמה שבסופם מגישים בני הזוג לבית המשפט או לבית הדין הרבני הסכם גירושין לאישור וסידור הגט נעשה בסמוך לכך.

הסכם גירושין חוסך כסף רב משום שהעלות לטיפול בתיק גירושין גדולה בהרבה מהעלות של תהליך הגירושין בהסכמה, אשר חוסך גם מתח ועגמת נפש עקב חוסר הוודאות שיש לגבי התוצאות הסופיות שיתקבלו בבית המשפט, ומשום שלאדם הרבה יותר קל לקבל שינויים בהסכמה מאשר שינויים בכפייה. 

רוב בני הזוג אינם מצליחים ללכת בדרך של גירושין בהסכמה

ולמרות האמור עד כה נמצא שרוב בני הזוג אינם מצליחים ללכת בדרך של גירושין בהסכמה ויש לכך שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת הינה סיבה כספית והסיבה השנייה הינה סיבה רגשית.

מצד הסיבה הכספית יש בלא מעט מקרים מצב שבוא אחד מבני הזוג סבור שהצד השני מסתיר ממנו כספים, חסכונות וכד', והדרך היחידה והטובה ביותר לחשוף את הכל הינה באמצעות הגשת תביעה לפרוק השיתוף ואיזון המשאבים.

הצד הרגשי מורכב

הצד הרגשי מורכב יותר וכשיש ילדים משותפים אז המורכבות רק עולה. הדרך הקצרה אשר מובילה לגירושין בהסכמה נתקלת לעיתים בהתנגדות מנטאלית חברתית מצד אחד מבני הזוג או משניהם גם יחד. גירושים בהסכמה גם מחייבים את שני בני הזוג להיות בשלים מספיק בכדי לעשות את המעבר המהיר בין הימצאות במקום שיתופי במסגרת הנישואין למקום שאחרי הגירושין.

המחשבה על המעבר המהיר של הצדדים ממצב אחד למצב שני, וההתנתקות מהמסגרת, אשר תהיה קשה ככל שתהיה, יוצרת תחושה של חלל ריק וחוסר וודאות אשר מכבידים מאוד על האדם ומאריכים את הדרך שלעיתים לא מסתיימת כלל בגירושין בהסכמה.      

כשיש ילדים משותפים

וכשלבני הזוג יש ילדים משותפים, הקושי הרגשי והכלכלי להיכנס לתהליך מהיר של גירושין בהסכמה רק הולך וגדל, בעיקר מצד האב. האב שהיה רגיל לראות את הילדים מידי יום ביומו ובאופן חופשי, נאלץ לוותר לטובת האם על זמן יקר במחיצת הילדים, משום שלאם יש עדיין עדיפות נורמטיבית על פניו במשמורת ילדים. האב והילדים יאלצו להסתפק בהסדרי ראייה מוגדרים מראש ובתאום עם האם, דבר שיהיה מאוד לא נעים להרבה מאוד אבות ויש לציין שגם לילדים.

יותר ויותר אבות זוכים במשמורת משותפת

משמורת משותפת של שני ההורים יכולה להועיל מאוד לקשר בין האב ולילדים, ואכן בשנים האחרונות חל מהפך לפיו יותר ויותר אבות זוכים במשמורת משותפת בהחלטות בית המשפט. דא עקא שמדובר בשושנה וקוץ בה, משום שמלכתחילה מזונות ילדים חלים ברובם על האב, ויוקר המחיה בישראל מקשים מאוד על האב לשלם את המזונות, בין אם התבצע גירושין בהסכמה או לא. במשמורת משותפת, על אף שהפסיקה קובעת שיש להפחית מהאב עשרים וחמישה אחוז מגובה המזונות, מתקבלת תוצאה שהאב מוציא על הילדים יותר במשמורת משותפת מאשר במצב שבו הילדים נמצאים במשמורת האם, משום שההוצאה שהאב צריך להוציא על הילדים בחצי מהזמן בו הם נמצאים אצלו גדולה יותר מעשרים וחמש אחוז מהמזונות.

סכום מזונות קטן מקבל נפח גדול במשך שנים

מהאמור לעיל נמצאנו למדים שלגבר קשה יותר להיכנס לתהליך גירושים בכלל וגרושים בהסכמה בפרט, משום שהדרך הקצרה להפסיד את משמורת הילדים ויחד עם זאת לשלם את רוב מזונותיהם אינה מטיבה עימו. לפיכך, אם בדעתנו לשמור על זכויות הגבר במשפחה הרי שעל אף שמשמורת משותפת מטיבה עם הילדים, הרי שלגבר אין מנוס מאשר להשאיר את המשמורת לאם, אלא אם יש לו אפשרות כלכלית לשאת בהוצאות של הילדים במשמורת משותפת. ובכל מקרה על הגבר לעשות כל שביכולתו, ובכל האמצעים החוקיים בכדי להתחייב על מזונות מינימליים, בין אם מדובר בתהליך של גירושין בהסכמה ובין אם מדובר בפתיחת הליך משפטי בערכאות המתאימות. יש לזכור שתשלום מזונות חל על בסיס חודשי ולמשך שנים כך שאפילו סכום קטן מקבל נפח גדול כאשר יש לשלם אותו במשך שנים.  

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

האם חיים משותפים של בני זוג שהתגרשו מבטל חוזה גירושין?

מדובר על בני זוג שנשאו כדמו"י וכעבור תשע שנים התגרשו לאחר שערכו הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. בחוזה הגירושין התחייב הבעל לשלם לאישה ולשני ילדיה, כאשר רק אחד מהם משותף לבני הזוג, דמי מזונות בסך של 1500 ₪ לחודש. בחוזה הגירושין נכתב שחיובו של הבעל בדמי המזונות יחול עד שהבן הקטן יגיע לגיל 21 או עד שהאישה תינשא מחדש, אם תינשא, הכל לפי התאריך המאוחר מבניהם.

חי עם גרושתו 18 שנים

לאחר הגירושין בישראל נשא הגבר אישה שנייה, אך לאחר מספר חודשים עזב אותה, בעודו נשוי לה, וחזר לחיות עם גרושתו. במסגרת החיים המשותפים דאג הגבר לפרנסת האישה, הילדים והבית כשם שעשה זאת לפני שבני הזוג התגרשו.

מקץ 18 שנים של חיים משותפים כידועים בציבור נפרד הגבר מהגרושה ועזב את הבית. אלא שלהפתעתו הרבה התגלה לו שהגרושה לא ויתרה על המזונות עליהם התחייב בחוזה הגירושין שערכו בזמנו, ואף פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל מזונות. בלית ברירה עתר הגבר לביהמ"ש בבקשה לבטל את פסק הדין אשר אישר את חוזה הגירושין, או לחילופין להפחית את מזונות. ברם, לאחר שתביעתו נדחתה, הגיע הדיון לשולחנו של בית המשפט העליון שכך פסק:

בעל הדברים של הגרושה

התחייבותו של הבעל לשלם את דמי המזונות הותנה בתנאי מפסיק כמשמעותו בסעיף 27 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן: "ח