האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים ?

כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

מזונות במשמורת משותפת

משמורת ומזונות הינם שני מונחים אשר מייצגים את הקשר בין כל הורה לילד. במשמורת משותפת הנוכחות והתרומה הפסיכולוגית של כל הורה לילד מיועדת להיות זהה, ואת הקשר הפיזיולוגי שהוא חישוב דמי מזונות ילדים וחיוב ההורים בהם יש לקבוע בזהירות בכדי לא לאיין את היכולת של הילד להיות נוכח במשמורת משותפת.

משמורת ילדים משותפת

כאשר משמורת ילדים נקבעת לאחד מההורים זה אומר שהילדים שוהים אצלו יותר מאצל האחר. מכאן עולה שסידור של משמורת ילדים משותפת הינו סידור שבו הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים במידה שווה.

מזונות ילדים

המונח מזונות בדיני משפחה הינו קיצור של מזונות ילדים אשר מתאר את חובתו כל הורה לספק את הצרכים הפיזיולוגיים של הילד ובניהם, מזון ביגוד, הנעלה, מקום לגור בו וכד'.

עקרון טובת הילד

על פי עקרון טובת הילד נקבע כי הוא זקוק לכל אחד מהוריו באופן שווה, וכל אחד מהוריו ושניהם גם יחד מחויבים לספק לו את צרכיו הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים, לכל הפחות המינימאליים לצורך מחייתו.  

הקשר בין משמורת למזונות

אם ילד זקוק לשני ההורים ושניהם חייבים למלא את צרכיו החיוניים למחייה הרי שעל הוריו להסדיר בניהם את עניין המשמורת, הסדרי הראייה והמזונות באופן שככל הניתן לא יחסר לילד דבר.

יש הגיון בכך שהורה אשר אצלו שוהה הילד ברוב הזמן יקבל מזונות מההורה שהילד נמצא אצלו פחות, זאת מהטעם שההוצאות על ילד אצל ההורה המשמורן גבוהות מאשר אצל ההורה האחר, לו נקבעו הסדרי שהייה, ובעקרון אין זה צריך לשנות אצל מי מההורים נמצא הילד במשמורת ומי מההורים מקבל הסדרי ראייה.

קיימים סעיפי חוק הקובעים שלאם תהה זכות ראשונית לקבל את משמורת הילדים עד גיל 6 מכוח חזקת הגיל הרך והאב יקבל זמני שהות, וישלם לאם מזונות ילדים.

לעומת היקף ואופי החיוב של הורה במזונות ילדים כאשר ההורה האחר הינו משמורן על הילדים, במשמורת משותפת הילדים נמצאים אצל כל אחד מההורים במידה שווה ועל כן חיובו של כל הורה בתשלום המזונות יהיה שונה.

בעבר הלא רחוק היה קיים נוהל סוציאלי אשר קבע הסדרי שהייה מקובלים עבור ההורה הלא משמורן, שבדרך כלל היה האב. כיום ההמלצה להיקף זמני שהות של ההורה הלא משמורן גמישה בהרבה.

מזונות ילדים במשמורת משותפת

במשמורת משותפת הילדים שוהים אצל כל אחד מההורים במידה שווה ועל כן ברור כי הם מספקים לילדים, כל אחד בביתו, את הצרכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים. ואולם, כאן נכנסים סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ופסק דין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, אשר קובעים בהשלמה כי מגיל 6 חייבים האב והאם במזונות הילדים על פי הצרכים של הילדים וביחס להכנסות הפנויות של ההורים מכל המקורות.

למעשה, גם החוק וגם הפסיקה קובעים כי מזונות ילדים מתחת לגיל 6 יחולו על האב בלבד ואפילו במשמורת משותפת, ואולם הפסיקה קובעת כי מדובר רק על המזונות מדין חובה, כלומר ההכרחיים של ממש ובאשר למזונות שהם מעבר להכרחיים של ממש תחול החלוקה של המזונות בין ההורים כמו מעל גיל 6.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם