כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הטלת צווי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג הינם עניין שבשגרה. עד הגט רשאי בדרך כלל כל אחד מבני הזוג לדרוש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר, אך לאחר הגט צו עיכוב יציאה מהארץ נעשה בעיקר כנגד הגבר להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידית.

אף שלאישה קל יחסית להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הגבר, לגבר יש עדיין אפשרות לבטל את הצו לאחר שהוא מציג ערבויות מתאימות להבטחת דמי מזונות. אך האם על הערכאה אשר מטילה צו עיכוב יציאה מהארץ חלה החובה לעדכן את משטרת הגבולות גם כאשר צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ? שאלה זו עמדה להכרעה בתביעה שהגיש גבר בבית משפט לתביעות קטנות כנגד בית הדין הרבני.    

מנתוני פסק הדין עולה שכנגד הגבר הוטל צו עיכוב יציאה מהארץ על ידי בית הדין הרבני האזורי במסגרת הליך הגירושין. כעבור כחודשיים וחצי ביטל בית הדין לבקשת הגבר את צו עיכוב היציאה מהארץ, אולם החלטה זו לא עודכנה במשטרת הגבולות.  

הגבר שהינו מוסיקאי במקצועו רצה לצאת את הארץ משום שהוזמן לשתי הופעות בחו"ל. הוא קנה כרטיס טיסה והיה אמור להשתתף בהופעה הראשונה יום לאחר הטיסה וביום שלמחרת המתינה לו הופעה שנייה.

להפתעתו של הגבר, עת שהגיע מוקדם בבוקר לשדה התעופה, כשעתיים לפני הטיסה, נודע לו על ידי פקיד משטרת הגבולות שצו עיכוב היציאה מהארץ עומד בעיינו, ולפיכך אין הוא רשאי לצאת את הארץ. הגבר שב לביתו ועוד באותו בוקר פנה לבית הדין הרבני להסדרת העניין בכדי לא לאחר לשתי ההופעות המתוכננות.

בית הדין הרבני היה סגור באותו יום עקב חופשת חול המועד פסח, אך עורך דינו של הגבר פנה טלפונית למזכיר בית הדין אשר הסכים לפגוש את הגבר באופן מיידי במשרד בית הדין. בינתיים שינה הגבר את מועד הטיסה שחלף לשעות הצהריים.

מזכיר בית הדין הרבני אימת עם הגבר במזכירת בית הדין את דבר ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ויחד עם זאת שלח פקס' למשטרת הגבולות. אלא שבשל לוח הזמנים הצפוף איחר הגבר גם את הטיסה השנייה שתוכננה לשעת צהריים, והוא נאלץ לטוס בסמוך לשעה 12 בלילה. הטיסה המאוחרת גרמה לכך שהגבר לא יכול היה להיות נוכח בהופעה הראשונה.

עם חזרתו של הגבר מחו"ל הוא הגיש תביעת נזיקין נגד בית הדין הרבני בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט נדרש לדון בשתי טענות הגנה עיקריות שהועלו על ידי ב"כ של בית הדין הרבני. טענת הגנה ראשונה היתה שהסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט השלום. וטענת הגנה שנייה היתה שעל הגבר מוטלת החובה לברר מול בית הדין הרבני אם ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ עודכן במאגר הממוחשב של בית הדין ומשטרת הגבולות.

בית המשפט דחה את הטענה הראשונה וקבע שלבית המשפט לתביעות קטנות מסורה סמכות מלאה לדון בתובענה זו משום שמדובר בתביעה נזיקית של יחיד לתשלום סכום פיצויים קצוב אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בדין.          

בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה השנייה, תוך שהוא מטיל את מלוא האחריות לאי עדכון ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ על בית הדין הרבני. ובלשונו של בית המשפט כך כתב:

"יש לזכור כי אנו מצויים בעידן שלאחר "המהפכה החוקתית" אשר חולל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ הינו צעד קיצוני הפוגע מהותית בזכות יסוד של האדם לחופש התנועה. לפיכך על הרשויות השונות מוטלת החובה ובכלל זה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה ולוודא, כי צו עיכוב שבוטל אינו רשום במשטרת הגבולות, אף בבדיקה מבעוד מועד מול הגורמים הרלוונטיים, על מנת למנוע תקלות מהסוג שבפניי."  

בסופו של פסק הדין חייב בית המשפט לתביעות קטנות את בית הדין הרבני לפצות את הגבר על נזקיו בסכום של כ- 5600 ₪.

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בפתח הדברים יצוין כי בני זוג אשר נישאים בנישואין דתיים או אזרחיים תקפים מחילים על עצמם מחויבויות הדדיות בגוף ונפש על פי סוג הנישואין שערכו ועל פי הוראות הנורמה אשר לפיה ערכו את הנישואין.

ברוב המדינות המתקדמות בעולם ניתן להינשא בנישואין דתיים ו/או אזרחיים. מדינת ישראל אמנם מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו במדינות רבות מחוץ למדינה אך בישראל היא עורכת נישואין דתיים בלבד. לפיכך, בני זוג אזרחי או תושבי מדינת ישראל אשר מעוניינים להינשא בנישואין אזרחיים יכולים לעשות זאת רק במדינת חוץ שמדינת ישראל מכירה בתוקף הנישואין אשר נערכים בה.

מזונות אישה בהגדרה הינו סכום הכסף או תנאי החיים אשר חייב בעל לספק לאשתו בתנאים המפורטים במאמר זה. מאמר זה יעסוק בחיובים ההדדיים אשר חלים על בני זוג יהודים שנשאו כדת משה וישראל, ויובהר מתי האישה זכאית למזונות ובאיזה מקרים יהיה הבעל פתור ממזונות אשתו.

הדין בנישואין בין בני זוג יהודים

נישואין בין בני זוג יהודים נשלטים על ידי הוראות הדין העברי מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אשר קובע בסעיפים 1 ו- 2:

1.        שיפוט בענייני נישואין וגירושין

ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

2.        עריכת נישואין וגירושין

חובות הבעל והאישה בנישואין על פי דין תורה

הדין העברי עוסק רבות בדיני משפחה ובין היתר מחייב את האישה בארבעה חיובים כלפי הבעל ואת הבעל בעשרה חיובים כלפי האישה. הבעל חייב שלושה חיובים מהתורה ושבע חיובים מתקנות חכמים. חובות הבעל כלפי האישה מהתורה מוזכרים לראשונה בספר שמות פרק כ"א, פסוק י' אשר אומר: "שיארה, כסותה ועונתה לא יגרע". 

אזכור נוסף על כך ניתן לראות בפרשת משפטים, מצווה מ"ו – מצוות לא תעשה שארה כסותה ועונתה לא יגרע [כט]: "מצוות לא תעשה: שלא למנוע שאר, כסות ועונה מאשתו ומאמה העבריה."

על פי הפרוש: "שארה" הוא המזון אשר דרוש לה, לאמור מזונות אישה. "כסותה" הינם ביגוד, הנעלה וקורת גג ראויה למגוריה. "עונתה" היא החובה לקיים עימה יחסי אישות.

ביחסי זוגיות תקינים ברור שהבעל יספק את צרכי הבית והאישה ברצון ושיתוף. אך בעת משבר בנישואין אם האישה טוענת שהבעל מונע ממנה את מזונותיה או ממעיט מהם, היא רשאית לפנות לבית הדין בכדי לתבוע אותו למסור לידיה דמי מזונות על פי פסק דין נושא חיוב.

לציין שעל פי הדין האישה איננה חייבת לעבוד לפרנסת הבית והמשפחה, ועל כן בעת הצורך היא רשאית לדרוש מזונות בכסף או בתנאים מבעלה עד לרמת החיים בה הורגלה בטרם פרץ משבר ביחסים בין בני הזוג, על פי הכלל שאומר: "עולה עימו ואינה יורדת עימו".

פתור ממזונות אישה

הדין העברי כאמור מחייב את הבעל בפרנסת הבית ובמזונות אישה, אך להלן נציין מקרים בהם הבעל יהיה פטור ממזונותיה:

תוקפם של הנישואין – הבעל יהיה פטור ממזונות אישה כאשר הנישואין בין בני הזוג אינם תקפים. בין אם הנישואין לא נערכו כדת משה וישראל. בין אם הנישואין נערכו כדת משה וישראל אך הם בטלים מעיקרם. או שהנישואין הסתיימו בפסק דין של גט פיטורין.

האישה משתכרת דיי לצרכיה –  הבעל פטור ממזונות האישה אם היא משתכרת דיי לצרכיה על פי רמת החיים לה הורגלה על פי הכלל ההלכתי שאומר: "עולה עמו ואינה יורדת עימו". במידה ויש לאישה הכנסה מעבודה, או פרות מנכסים, או מכל מקור אחר, רשאי הבעל לטעון שיש לקחת בחשבון את הכנסת האישה לסיפוק מזונותיה. או בלשון הדין העברי יכול לומר לה: "צאי כי מעשה ידייך למזונותיך.".

האישה מורדת בבעלה – הבעל פטור ממזונות אישה במידה והאישה מורדת בו בכך שהיא אינה עומדת בחובותיה ומחויבויותיה כלפיו מתוקף הנישואין. אישה מורדת בהגדרה הינה אישה אשר מצערת את בעלה (גורמת לבעלה צער), ו/או מלבינה פני בעלה ברבים (מעליבה את בעלה בפרהסיה) , ו/או עושה מעשה כיעור, (מעשים בלתי צנועים שיש בהם מידה של פריצות) ו/או עוברת על דת, ו/או מכשילה את בעלה בכשרות וכו'.

האישה בוגדת בבעלה – על מעשה בגידה עם ראיות יחויב הבעל לגרש את האישה בגט פיטורין, האישה תהיה אסורה על בעלה ובועלה ומקל וחומר שהבעל פטור ממזונות אשתו.

כאמור, האישה איננה זכאית לקבל דמי מזונות בכל תנאי, אך היא עשויה לזכות בכך במידה והבעל לא ידע לשמור על זכויותיו כראוי. הבעל עלול למצוא את עצמו משלם מזונות לאישה ובין היתר כל עוד בית הדין הרבני יקבע שיש סיכוי לשלום בית.

יש להדגיש שחיוב בעל במזונות אישה נותן לאישה יתרון גדול על פני הבעל בהליכי גירושין, במיוחד כאשר הבעל חייב לשלם גם מזונות ילדים. היתרון שיש לאישה אשר זוכה במזונות יאפשר לה להפעיל לחץ כספי כבד על הבעל בכדי לזכות בחלק גדול יותר מהרכוש ו/או המשאבים המשותפים של בני הזוג.

אישה אשר תטען שהיא איננה מקבלת את מזונותיה לפי פסק הדין תוכל לפנות להוצאה לפועל ובמסגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל מזונות היא תוכל להפעיל על הבעל סנקציות כאמצעי לחץ נוסף כנגדו. 

לפיכך יש להתגונן כראוי מפני תביעה למזונות אישה, הגם שיש צעדים מקדימים אשר מאפשרים לבעל לפעול בדרך אשר תפתור אותו מלכתחילה ממזונותיה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

מאמרים נוספים:

דמי מזונות  |  מזונות ילדים – הדין הקודם | מזונות ילדים – הדין החדש |  דמי מזונות לגבר