כיום, כאשר אנחנו חיים בעידן שבו נשים מפתחות קריירה במקביל לבעל או לבדן, נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אם לשלם מזונות ילדים, באילו תנאים, באיזה סכום וליד מי ? את הרקע לחיוב אדם במזונות ילדים ואת התשובות לשאלות אלו ניתן לקבל במאמר זה.

אין ספק שעל פי ההיסטוריה של דתות המונותאיסטיות בכלל והיהודית בפרט הורגלנו שרק האב חייב בפרנסת ילדיו, כלומר מזונות ילדים, ובעת הצורך גם בפרנסת אשתו, כלומר מזונות אישה. בהגדרתם, דמי מזונות הינם כל צרכים הדרושים לצורך מחיה והם כוללים מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג למגורים, חינוך ורפואה וכד'.

חיוב במזונות ילדים יתבצע לרוב כאשר ההורים של הילדים כבר אינם גרים יחד ומטבע הדברים כבר אינם מקיימים משק בית משותף. החוק השולט בישראל הינו החוק האזרחי הקובע שמזונות הילדים יפסקו על פי הוראות הדין האישי, ובמקרה של יהודים על פי הדין העברי.

הדין העברי קבע עוד מקדמת דנא, על פי השולחן ערוך ומשנה תורה לרמב"ם כי האב לבדו חייב בכל מזונות ילדיו בחובה משפטית עד גיל 6 תחילה ובחובה מוסרית עד גיל 15 ויותר. תקנת הרבנות הראשית תש"ד האריכה את החובה המשפטית בחיוב המזונות לילדים עד גיל 15, החוק האזרחי בישראל האריך את החיוב עד גיל 18 ובית המשפט העליון האריך את החיוב עד תום שירות החובה בצה"ל.

יודגש, כי כל הארכה בגיל החיוב והיקפו נפלה רובה ככולה על כתפי האב ובמיוחד בעת שהחיוב במזונות הילדים הוחל עליו כאשר הילדים היו מתחת לגיל 15. לצורך חיוב האב במזונות הילדים, לא הופחתו מהאב סכומים שהוא מוציא על הילדים כאשר הם נמצאים אצלו בזמני שהות, ולא נלקחו בחשבון הכנסות האם שיכלו להיות גבוהים משל האב.

ניתן להגיד שהרגרסיה בגובה והיקף חיוב האב במזונות הילדים החלה עוד מאז קום המדינה ונמשכה עד שבית המשפט העליון שינה את הנורמה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שנהגה קודם לכן, תוך שהוא מבטל, לכאורה, באמצעים משפטיים אזרחיים את תקנת הרבנות הראשית תש"ד ומשנה פסיקה קודמת רבת שנים של בית המשפט העליון.

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית נקבע כי כאשר ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים מעל גיל 6 ולכל אחד מההורים הכנסה פנויה שווה, אין לחייב העברת מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד נפסק כי מדובר בהסדר שיכול להתקיים גם במקרים שההורים אינם חולקים משמורת משותפת או כאשר להורים הכנסות שונות.

מכאן אנחנו למדים שהחיוב העיקרי במזונות שיחול על ההורים הינו היחס שבין היקף זמני השהות שיש לו עם הילדים לבין ההכנסה הפנויה, כאשר גובה הצרכים של הילדים הינו נתון כמעט קבוע.

לגופו של עניין, על פי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, ככל שהילדים יהיו יותר אצל האב מאשר אצל האם וככל שלאם תהיה הכנסה פנויה גדולה מהאב, כך ניתן לחייב את האם להעביר לאב תשלום לכיסוי מזונות הילדים בביתו שלו.

יש לציין כי על אף האמור בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, בתי המשפט לענייני משפחה ובוודאי בתי הדין הרבניים, יערימו קשיים רבים כנגד האב לעומת האם. לפיכך, חשוב מאוד להתייעץ לפני שנכנסים להליך של תביעת האם למזונות הילדים ויש כמובן משמעות מכרעת לייצוג המקצועי שלוקחים לטיפול בסוגיה זו.

הכלל הינו שמערכת חיים שיתופית בין בני זוג מתבססת על מגורי הצדדים תחת קורת גג אחת, ניהול משק בית משותף, קיום יחסי אישות וכד'. קביעה שמערכת יחסים בין בני זוג הינה שיתופית מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לדרוש זכויותיו מהאחר כפי שקובע הדין.

מערכת יחסים שיתופית מתקיימת לרוב לאחר שבני זוג נישאו, ואולם היא יכולה להתקיים גם במסגרת של בני זוג ידועים בציבור.

ההבדל לצורך ההכרה בשיתופיות בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור הינו שבין בני זוג נשואים חזקה כי קיימת שיתופיות ובין בני זוג ידועים בציבור חזקה שאין שיתופיות. משמעות החזקה הינה שנטל הראיה בקשר של ידועים בציבור חל על הטוען לשיתופיות, ונטל הראיה בקשר של נישואין חל על הטוען להעדר שיתופיות.

הדינים אשר קובעים את הזכויות והחובות בשיתופיות בין בני זוג חלקם אזרחיים וחלקם על פי הדין האישי אשר חל על בני הזוג, לרוב דינים דתיים. הדין הקובע חיוב במזונות בין בני זוג הינו הדין האישי ובמקרה של יהודים, הדין הדתי העברי. עניינים של חלוקת רכוש, איזון משאבים וכד' נקבעים על ידי הדין האזרחי. יצוין כי החיוב בדמי מזונות ילדים איננו קשור לסטטוס הקשר בין בני הזוג.

הדין העברי קובע הלכות עקרוניות בעניין מזונות בין בני זוג. כגון, מי מבני הזוג חייב לאחר, באילו תנאים ומה הסכום שחייב. הלכה למעשה, הדין העברי קובע כי הגבר הוא לבדו זה שחייב במזונות, כלומר מזונות אישה וזאת כל עוד בני הזוג נשואים. הבעל יהיה פתור ממזונות האישה אם בני הזוג לא נישאו כדת משה וישראל או במידה והבעל יוכיח כי אין האישה זכאית למזונות במקרה של בגידה בו או במרידה בו, או במקרה שלאישה יהיו הכנסות שיספיקו לכסות את צרכיה האישיים.

מכאן שעל פי הדין העברי, אשר מכוחו נדרשים בתי המשפט או בתי הדין הרבניים לפסוק מזונות בין בני זוג אין אפשרות לחייב אישה במזונות בעלה, ואין אפשרות לחייב גבר לשלם מזונות לאישה אם הם לא נשואים כדמו"י, ואפילו אם היו נשואים אז לאחר שהתגרשו. במקרה שבני הזוג נשואים כדמו"י, חזקה כי מגיעים לאישה מזונות ואם הבעל רוצה להיות פטור מהתשלום עליו להוכיח כי לא מגיע לה לקבל.

נודעו מקרים שבחיים שיתופיים של ידועים בציבור או בחיים שיתופיים של בני זוג שכבר התגרשו ניסמך אחד מהצדדים בכלכלתו על הצד השני והדין העברי שכאמור על פיו יש לפסוק סעד איננו נותן תרופה לגבר בכל קשר זוגי, או לאישה הגרושה מבעלה או לאישה בקשר של בני זוג ידועים בציבור.

זה לא קרה או קורה הרבה אבל בתי המשפט כבר נדרשו לדון בתביעה של אישה אשר ביקשה לקבל תמיכה מהאיש בטענה שבמערכת היחסים הזוגית היתה תלויה בו כלכלית ובשעה שנותק הקשר היא נשארת בחוסר, עד כדי העדר יכולת לכלכל את עצמה כראוי. במקרים אחדים הוגשו תביעות מסוג זה גם על ידי גברים נגד נשים ובית המשפט פסק דמי מזונות לגבר.

כאמור, במקרים שצוינו לעיל, בית המשפט איננו יכול לפסוק מזונות מכוח הדין האישי החל על בני הזוג ובכדי להימנע מחוסר צדק, לכאורה, נאלץ בית המשפט לפתח את המושג מזונות משקמים או מזונות אזרחיים.

תביעה למזונות משקמים ניתנת להגשה על ידי האישה כנגד הגבר אך גם מצד הגבר כנגד האישה. הזכות לקבל מזונות משקמים תלויה בעיקרה ביכולת של התובע להוכיח כי אין ביכולתו לכלכל את עצמו לאחר שלפני הפרידה היה תלוי כלכלית באחר ולכמה זמן הוא זקוק לתמיכה. נטל הראיה חל על התובע והסכום שיפסק, בהתאם לנסיבות, יהיה קצוב בזמן. כלומר המזונות כהגדרתם יהיו מזונות משקמים זמניים.

צהרונים וקייטנות
לילדים בכיתות נמוכות בבית ספר יסודי יש צהרונים, וקייטנות בחופשים יש עד כיתות גבוהות יותר. על פניו נראה כי צהרונים וקייטנות הינם חלק בלתי נפרד מחינוך שהרי הילד נמצא במסגרת חינוכית או מעין חינוכית, ואולם האם לצורך חיוב במזונות ילדים נחשבים צהרונים וקייטנות חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מהוצאות חינוך ? ואם לא אז מדוע לא ?

מזונות ילדים
תכולתו של המונח מזונות ילדים מתחלק לשלושה חלקים. אחד הינו, מזון, ביגוד, הנעלה, וכו'. השני הינו מדור והוצאות מדור, והשלישי הינו חינוך ורפואה. יש חלוקת הוצאות נוספת השזורה בין כל ההוצאות שצוינו אשר מכונה הוצאות תלויי שהות והוצאות שאינן תלויי שהות.

הוצאות חינוך ורפואה חריגה אשר אינה מכוסה על ידי הביטוח הממלכתי בישראל אינן הוצאות תלויי שהות ועל כן במרבית ההסכמים בין בני זוג ובהחלטות בית המשפט, נכתב ברכיב זה כי ההורים יחלקו בו שווה בשווה.

יש מקרים שהורים מסכימים להתחלק שווה בשווה בתשלום על חוגים, שיעורי עזר, מסיבות, ימי הולדת, נסיעות לחו"ל וכד', ואין בכך שום פסול כל עוד מסוכם שחובת התשלום על הוצאות אלו תתקבל בהסכמה משותפת ומראש.

פסק דינו של השופט אסף זגורי
פסק דין של השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, היה וכך דובר. זוג הורים חתמו בהסכם פשרה על התחייבות משותפת לחלוק באופן שווה בהוצאות חינוך של ביתם. האם, בעלת המשמורת על הילדה, דרשה מהאב לחלוק עימה במחצית הוצאות צהרון וקייטנה של הקטינה ומשהאב סרב, פנתה בדרישה ללשכת ההוצאה לפועל שתחייב אותו בתשלום.

לאחר שהאב הגיב לבקשת האם בהוצאה לפועל ניתנה החלטה על ידי הרשמת כי על האב לשלם מחצית מהוצאות הצהרון והקייטנה על אף שהחיוב לא הופיע באופן מפורש בהסכם. ערעור שהגיש האב על החלטת הרשמת הגיע לשולחנו של השופט אסף זגורי שקיבל את הערעור ופסק בסוגיה זו כדלהלן.
על התנהלות רשמת ההוצאה לפועל פסק השופט זגורי כי נוסח ההסכם היה ברור באופן שהמילים צהרון או קייטנה לא הופיעו בו ואין לרשמת את הסמכות להוציא פרשנות משלה להסכם, או לבצע הכרעה שיפוטית אלא רק להוציא את מה שכתוב בהסכם אל הפועל. הרשמת יכולה היתה לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה בסוגיות זו ומשלא עשתה זאת חרגה מסמכותה על פי הדין.

במישור המהותי פסק השופט זגורי, כאילו הובא התיק אליו לראשונה, כי חוזה יש לפרש לפי לשון החוזה ולפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה. ככל שאומד דעתם של הצדדים משתמע מפורשות בלשון החוזה, לחוזה הבכורה על פני אומד דעתם של הצדדים מחוץ ללשון החוזה. בסיכומו של פסק הדין קיבל השופט זגורי את ערעורו של האב וביטל את החלטת הרשמת.

הערה
לעיתים ניתן להוציא צהרון וקייטנה מגדר הוצאות חינוך גם מהטעם שמדובר בפעילות רשות ולא בפעילות חובה. שכן יהיו מקרים בהם אבות ירצו לשהות עם הילדים החל מסיום שהיית הילד במסגרת החינוכית ואין זה הוגן שהאב ישלם מחצית צהרון בזמן שלאם מתפנה זמן לעיסוקיה.

עם זאת, ככל פעילות רשות כגון: חוגים על סוגיהם, שיעורי עזר, אבחונים, טיפולים רפואיים, תרופות מיוחדות, נסיעות לחו"ל וכד', מן הראוי ששני ההורים יחליטו בהם ביחד ובזמן אמת, ולא מראש. כאן לא מדובר רק על החלוקה בהוצאה אלא גם בנחיצות הפעילות עצמה.

מזונות ילדים בהגדרה הינו ביטוי המתאר את הסכום שיש להוציא על הצרכים הפיזיולוגיים אשר נחוצים לילדים לצורך מחייה. מדובר על מזון, ביגוד, הנעלה, מקום מגורים, רפואה, חינוך וכד'. לחיוב אדם במזונות ילדיו חוקקו חוקים וניתנו פסקי דין בכדי להשלים ולבאר את האמור בחוקים.

הקדמה

ילדים כידוע הינם חסרי ישע ואין באפשרותם לספק לעצמם את הצרכים הפיזיולוגיים למחיה ועל כן על המדינה חלה החובה לאפשר לדרוש את המזונות מהאדם אשר חייב בהם. על כן, המדינה חוקקה חוקים אשר יקבעו מי הוא החייב במזונות הילדים וכיצד.

אחד מהחוקים הראשונים שחוקקו במדינת ישראל, הינו – חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, (להלן: "חוק המזונות") כאשר בסעיף 3 לחוק נכתב:
(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין אישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

פרשנות סעיפים 3 ו- 3 א' עד 7, לחוק המזונות

הוראות הדין האישי אשר חלות על אדם הינן ההוראות אשר מחייבות אותו על פי הדין האישי שהוא בראש ובראשונה הדין הדתי אליו האדם משתייך. במקרים בהם דתו של אדם קובעת הוראות חיוב, החיוב במזונות הילדים יקבע על פי הדין הדתי.

אך במקרים בהם האדם הינו חסר דת, או שבדתו של אדם אין הוראות חיוב במזונות ילדים, או שבמקרה שהוראות הדין הדתי פותרות אותו מחובת דמי המזונות, או לא דנות בכך כלל, יחולו על האדם הוראות החיוב של חוק המזונות עצמו, כמפורט בסעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

הדינים האישיים של כל הדתות המונותיאיסטיות המוכרות בישראל אינן מחייבות במזונות אדם בדתם אם הביא ילד לעולם עם אדם אחר שאיננו שייך לדתם. כלומר, דין דתי לא יחול כאשר מדובר על ילד שנולד להורים משתי דתות שונות.

ולפיכך, בכדי למנוע מצב שבו ילד לא יקבל דמי מזונות, בעיקר מהוריו על פי החוקים הדתיים, נקבע סעיף 3 (ב) לחוק האומר שגם אם אין לאדם דין אישי או שהדין האישי פותר אותו ממזונות ילדיו יחולו עליו סעיפים 3 א' עד 7 לחוק.

מזונות לילד אחד על פי הדין העברי ופסקי דין של בית המשפט העליון

ניתן לחלק את החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי מאז שנקבעו מלכתחילה לארבע תקופות. התקופה הראשונה הינה משנת 150 לספירה, בדור התנאים באושה, שאז נקבע החיוב במזונות לראשונה ועד שנת 1180 לספירה על פי הפסק של הרמב"ם. בדור התנאים באושה נקבע כי האב חייב במזונות ילדים עד גיל 6 בלבד.

התקופה השנייה הינה מיום הפסק של הרמב"ם במשנה תורה ועד התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד. הרמב"ם פסק כי החובה במזונות הילדים עד גיל 6 תחול באופן אבסולוטי על האב, מדין תורה בחיוב משפטי גמור, ולאחר גיל 6 מדין צדקה ללא חיוב משפטי, פרט לאפשרות להכלים את האב בציבור במידה שהוא אמיד, כלומר יש לתת צדקה לילדיו אך הוא מסרב לעשות כן. לציין כי לאור העובדה שגם האם חייבת בצדקה החיוב העקרוני לשלם מזונות מעל גיל 6 חל גם על האם בהתאם לכלליי הצדקה הנהוגים בדין העברי.

התקופה השלישית הינה התקופה של מאז התקנת תקנת הרבנות הראשית תש"ד ועד פסק הדין בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית שניתן ביום: 19.7.2017, על ידי השופט ע. פוגלמן במוטב ובהסכמת שישה שופטים נוספים של בית המשפט העליון (להלן:"בע"מ 919/15").

בתקנת הרבנות הראשית תש"ד נקבע כי האב יהיה חייב במזונות ההכרחיים של הילדים עד שיגיעו לגיל 15 בכוח הכפייה כשם שהיה קודם לכן עד גיל 6. ומשום שהחוק מחייב במזונות ילדים, בהיותם קטינים, עד גיל 18, יחול נטל סיפוק המזונות בין הגיל 15 לגיל 18 גם על האם וגם על האב מדין צדקה או כפי הקבוע בסעיף 3א. (ב) לחוק המזונות, על פי צרכי הילד וביחס להכנסות הפנויות שיש בין ההורים.

התקופה הרביעית הינה מיום החלטת בית המשפט בבע"מ 919/15 ועד זמננו אנו. בבע"מ 919/15 נקבע כי כאשר שני ההורים חולקים משמורת ילדים משותפת לילדים מעל גיל 6, והכנסתם הפנויה הינה שווה, יהיו ההורים פתורים להעביר מזונות ילדים זה לזה, וכל אחד מההורים יפרנס את הילדים בביתו שלו.

תקציר פסק הדין בבע"מ 919/15
פסק הדין המלא של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15

מדובר בפסק דין בין 103 עמודים אשר מטעים את היתרונות שיש לשינוי ההלכה במסגרת עקרון טובת הילד בהתייחס לדו"ח ועדת שניט ודו"ח ועדת שיפמן שנדרשו (בהתאמה) לדון בנושא חזקת הגיל הרך ומידת נטל מזונות הילדים שיש להטיל על כתפי האב והאם.

החידוש הגדול בבע"מ 919/15 הינו שבית המשפט ביטל את החובה האבסולוטית אשר חלה על האב לשלם מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, וזאת באותם המקרים שבהם נקבעת להורים משמורת משותפת. 

אם כן, מזונות ילדים עד גיל 6 יחולו על פי הדין החדש על האב לסיפוק הצרכים ההכרחיים של הילדים וכן מזונות ילדים מגיל 6 ועד גיל 18 יחולו על שני ההורים בהתאם לגובה צרכי הילדים, היחס בין ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות, וזמניי השהות של כל אחד מההורים עם הילדים.

בנוסף נקבע כי בכל גיל של הילדים, ההורים יחלקו שווה בשווה בהוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

חשוב לציין שבבע"מ 919/15, לא נקבע כי רק במשמורת משותפת יחול חיוב במזונות גם על האם ולא נקבע כי האם לא תחויב בהשתתפות במזונות ילדים מגיל 6 בלבד.

אין כל ספק שבפסק דין 919/15 ניתנה החלטה היסטורית חשובה ביותר אשר תורמת ותתרום רבות לרווחתם של האבות משלמי המזונות, והמרוויחים העיקריים יהיו הילדים אש גם מכוח זכויות הילד במשפחה, יוכלו לקבל משרת אב כהורה שווה בן שווים לצד האם.

מזונות ילדים מעל גיל 18

בשולי הדברים נציין את פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון שנידון במוטב של חמישה שופטים וכונה לימים: "הלכת קישנר" (ע"א 4480/93, פלוני נ' פלונית ו-3 אח') אשר קבע שחובת האב במזונות הילדים תחול גם בזמן שהם משרתים בשירות החובה בצה"ל, אך התמיכה במזונות תרד לשליש מהסכום שנפסק עבורם בטרם התגייסו לצבא.

יש להעיר שהחוק קובע שהחיוב במזונות ילדים יחול עד גיל 18, אבל הפסיקה קבעה כי החיוב יחול גם עד סיום הלימודים התיכוניים, או עד הגיוס לצה"ל לשירות חובה או לשירות לאומי, המאוחר מבין כולם. וכן, חשוב להדגיש כי מדובר על תשלום מזונות בתקופת השירות הסדיר בצה"ל בלבד, בנים ובנות עד תום השירות ללא ציון גיל, ובתנאי שבחופשות הם סמוכים על שולחן האם.

מזונות לילד אחד מול מזונות למספר ילדים

עד כה עסקנו בחיוב מזונות לילד אחד ואם הגענו לסכום מסויים שיש לחייב את האב או את האם במזונות הילד הרי שאין הדבר אומר שכאשר יש במשפחה יותר מילד אחד, יחושבו המזונות לילד אחד כפול מספר הילדים. בפסק דין ורד (ע"א 552/87, יהודית ורד ו-2 אח' נ' מרדכי ורד, פ"ד מב(3), 599) פסק בית המשפט כי ככל שיש יותר ילדים, כך יהיו ההוצאות על כל אחד מהם נמוכות יותר, בין אם במזון, ביגוד והנעלה ובין במדור והוצאות מדור.

מחשבון מזונות ילדים

כפי שראינו עד כה, אם רוצים לערוך חישוב ולהעריך את מי מבין ההורים יש לחייב במזונות וכמה, יש לקחת בחשבון נתונים רבים. מספר הילדים, גיל הילדים, ההוצאות שיש להוציא עליהם, גובה ההכנסות הפנויות שיש לכל אחד מההורים מכל המקורות והיחס בין ההכנסות הפנויות של האב לזה של האם, מי מבין ההורים קיבל משמורת ילדים, זמני שהות ועוד.

יש עוד לקחת בחשבון מצבים שבהם יש צורך לקבוע מזונות ילדים זמניים וזאת בעת שההורים עדיין גרים יחד או אפילו מנהלים משק בית משותף.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

חיוב אב במזונות ילדיו הינו ללא ספק אחד מהחיובים הקשים ביותר עבורו. לעיתים אב מחויב בסכום מזונות שקשה לו לעמוד בהם, וכאשר פסיקת המזונות ממילא מתקיימת כפועל יוצא מהליכי הפרידה בין ההורים, נמצא שהאב גם שוהה עם הילדים פחות מאשר קודם לכן.

אפילו עצם פסיקת המזונות יש בה מעין פגיעה במסוגלות ההורית של האב מול האם שהרי מחייבים במזונות הילדים רק את האב ומדוע אין פסק דין לחייב את האם ?! האם רק האם מוחזקת כמי שתדאג לילדים ללא פסק דין ?!

זו היא רק ההקדמה שעה שבעבר נהוג היה לחייב אב במזונות ילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו ולא על פי ההכנסות שלו בפועל. כך, בית המשפט היה בוחן על פי אמות מידתו בלבד מה פוטנציאל הכנסותיו של האב על פי המקצוע שלו, התואר וההכנסות שהיו לו בעבר במנותק מהכנסותיו בהווה כפי שהוכחו בטרם ניתן פסק הדין.

חיוב אב בגובה מזונות ילדיו מושפע מארבעה גורמים. האחד הינו ההכנסות הפנויות של האב, השני הינו ההכנסות הפנויות של האם, השלישי הינו צרכי הילדים והרביעי הינו יחס זמני השהות של הילדים במחיצת כל אחד מההורים.

אמנם, לכל אחד מהנתונים יש משמעות בפני עצמו, אך לכל אחד מהנתונים יש משמעות גדולה גם כלפי שאר הנתונים. כך לדוגמא, אם אב יחויב במזונות ילדים בסכום גבוהה ממה שהוא יכול לעמוד בו, יקשה עליו לקחת את הילדים לשהות במחיצתו ומטבע הדברים טובת הילדים תפגע.

בשנתיים האחרונות, עם הרפורמה שהתקיימה בחיוב האב במזונות ילדיו, הושם דגש רב יותר על יכולת האב לשלם את המזונות תוך התייחסות גדולה יותר להכנסות האם. נפסק כי אין לראות עוד כמובן מאליו כי יש לחייב את האב במזונות הילדים על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו בעבר אלא להתאימו גם להכנסותיו בפועל.

בית המשפט פסק כי הערכת פוטנציאל ההשתכרות והסכום העולה בהרבה על זה המתקבל בפועל תתאפשר רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי, שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר עם השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים בעת הדיון על הכרעת גובה המזונות.

עם זאת, לא כל גובה השתכרות בעבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה בהווה, וככל שמדובר בתקופות רחוקות יותר, כך יפחת משקלו בהערכת כושר ההשתכרות שבהווה.

וכן נפסק כי יש לבחון את משך התקופה בעבר בה היתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו המתקבלת בהווה, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה זמנית או קבועה וכד'.

וכמו כן, יש לבחון את השאלה כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל המתקבלות גם בהווה, שאם כך הוא כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.

אין לכחד כי לעיתים, כאשר אב התפטר מעבודה שבה השתכר הכנסה גבוהה מבלי שנתן תירוץ המניח את הדעת יש ההיגיון לחייב אותו על פי פוטנציאל השתכרותו ולא על פי הכנסותיו בפועל ואולם סמוך ובטוח שברוב המקרים כשם שאין אדם משים עצמו רשע, אין אדם עוזב מקום עבודה טוב בכדי לעבור למקום עבודה פחות טוב.

לפיכך ולאור האמור לעיל יש לברך על ההחלטות אשר נהוגות כיום בעניין האבחנה המדוקדקת יותר בין השתכרות האב בפועל בהווה לבין פוטנציאל השתכרותו כפי שנצפה לכאורה מן העבר.

משמורת בהגדרה

משמורת באה מהמילה שמירה והיא מבטאת מצב המשפטי שבו דבר מה נמצא בידיו או בחזקתו של שומר על כל החובות והזכויות הנלוות לכך. ככל שמדובר בדבר חפצי הנמצא בחזקתו של אדם בדרך כלל לא תסתמן בעיה כל שהיא, ואולם כאשר מדובר בילד קטין, אפילו להגדרה המשפטית מילולית יש משמעות גדולה ועל כן יש לומר שכיום כבר נהוג לעבור מהגדרה של משמורת ילדים להגדרה של אחריות הורית.

משמורת עיקרית בהגדרה

הוריו של ילד אשר אינם גרים יחד ירצו באופן טבעי קשר עם הילד שלהם על פי המסגרת המשפטית המאפשרת זאת ועל פי יכולתם. משמורת עיקרית או משמורת יחידנית כפי שלעיתים נהוג לכנות הינה נורמה משפטית שבא ילד נמצא אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני.

החוק והפסיקה בבתי המשפט נותנים לאם יתרון לקבל משמורת עיקרית על ילדים וודאי עד גיל 6 על פי עקרון חזקת הגיל הרך לפיו טובתו של ילד עד גיל 6 להיות במשמורת עיקרית של האם ככל שלא הוכח אחרת.

הטעמים הקדומים לקביעת משמורת עיקרית לאם היו נעוצים בעובדה שרוב האמהות בעבר היו המטפלות העיקריות בבית, הכולל טיפול בצרכי הבעל והילדים. הבעל היה אחראי על כלכלת המשפחה כולה.

והינה כי כן על פי אותו היגיון קבע גם הדין העברי שהבן אצל האם עד גיל 6, והבת למשמורת האם לעולם. בתי המשפט עוד הוסיפו מעצמם (דבר שלא נקבע על ידי הדין העברי) כי אין מפרידים בין אחים ויש לקבוע מקום מגורים עיקרי לילדים בכדי לשמור על היציבות הפיזית והנפשית שלהם.
למעשה, הדין הקובע בישראל הינו הדין האזרחי אשר מכיר בעקרון טובת הילד כעקרון על בכל קביעה הקשורה לענייניו של ילד, אך יודגש כי גם הדין העברי מכיר בטובת הילד כעקרון על ואולם דרכו של הדין העברי לקיים זאת שונה מהדין האזרחי.

משמורת משותפת בהגדרה

משמורת ילדים משותפת הינה מצב משפטי אשר בו הילד שוהה במחצית הזמן הפנוי שלו עם האם ובמחצית השנייה של הזמן עם האב.

כאמור, בעבר אימהות נדרשו להשאר בבית בכדי לעשות את מלאכות הבית ולטפל בילדים, ואולם כיום רוב האמהות יוצאות לעבודה ואף מפתחות קריירה. נמצא כי המכשירים החשמליים בבית עושים את רוב העבודות והילדים נמצאים במסגרות החינוך כך שלאם מתפנה זמן רב לטיפוח עצמה וקישוריה.

מחויבות האם לעבודה מחוץ לבית ולקריירה גוזלת ממנה הרבה זמן על חשבון הזמן עם הילדים ועל כן האב, בין מכורח ובין מרצון, נדרש להגדיל את הנוכחות הפיזית שלו בחיי הילדים.

בפועל נמצא כי ברוב המשפחות נוטל האב חלק נכבד בנטל גידול הילדים, לעיתים אף יותר מהאם, ואין זאת כי אם משמורת משותפת הלכה למעשה.

מדוע יש לעמוד על קבלת משמורת משותפת כברירת מחדל ?

אין ספק כי שינויים וזעזועים פתאומיים גורמים לפגיעה בטובתו של ילד, כך שכאשר ילד רגיל להתראות עם שני הורים באופן שווה ובמעמד שווה, כל שינויי בתנאים הללו גורם לילד למשבר.

הליך פרידה בלתי שוויוני בין הוריו של ילד אשר גורם לאב להראות בעניי הילד כאל הורה סוג ב' בעוד שקודם לכן היה האב דמות מאוד דומיננטית בחיי הילד גורם לפגיעה נפשית חמורה בילד.

ויתרה מזאת, החזקה כי טובת הילדים להיות במשמורת עיקרית של האם תאפשר לה להתעמר באב באופן שבו היא תוכל להרחיק את האב מהילד בטענות שווא, לקבל מזונות מהאב עבור הילד, לעשות לאב צווי עיכוב יציאה מהארץ ואף לדרוש לאסור את האב אם לא יעלה בידו לשלם את המזונות הגבוהים שנפסקו לו.

למעשה, הילד עלול להפוך לבן ערובה בידי האם בכדי שתוכל להשיג שליטה, נקמה או לשם הגעה להישגים בלתי שוויוניים ברכוש, משאבים ומזונות.

קביעת משמורת משותפת כברירת מחדל מוציאה את הילד מהמאבקים בין ההורים והיא משדרת לילד כי לשני ההורים יש מעמד שווה בחייו. יודגש כי לאם אין כיום שום יתרון במסוגלות הורית על פני האב והדבר חייב לקבל גם הכרה מלאה וגם ביטוי מלא בפסיקת בית המשפט.

משמורת משותפת איננה מוכרת כיום כברירת מחדל והסיבה העיקרית לכך הינה שהרבה אבות אינם דורשים זאת ואינם מתעקשים על כך. למעשה, יש אבות שאינם מסתכלים על העתיד שלהם ושל הילדים אלא רק אל ההווה ובכך נגרמים להם ולילדים נזקים שניתן למנוע.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הקדמה

כיום נראה שבכל משפחה מורחבר נמצא בן או בת זוג בהלכי גירושין, או שהם כבר גרושים. האם זה טוב או לא ? זה תלוי בעיניי המתבונן. אבל בדרך כלל, כך אנחנו סבורים, שיש לעשות כל מאמץ בכדי להימנע מכך לאור הנזק הגדול והרוחבי שגורם הליך גירושין ולאחר סיומו.

כמעט בכל תהליך גירושין ניתן למדוד עלייה בסף המתחים והעצמת הרגישויות. וכאשר לבני הזוג יש ילדים ורכוש, סף הרגישויות והחששות מן העתיד לבוא רק הולכים ומתעצמים.

בהסתמן פרוק בתא המשפחתי, יבקש כל אחד מבני הזוג באופן טבעי להישאר במעמד עדיף על בן הזוג האחר, אך ככל שמדובר בבני זוג "רגועים" כך תתאפשר חתימה על הסכם פירוד או הסכם גירושין הוגן בניהם.

אלא שהמציאות מלמדת כי ברוב רובם של הליכי הגירושין של בן ו/או בת הזוג והלחצים הפנימיים ואשר מופעלים עליהם מגורמים שונים, הופכים את הליכי הגירושין לקשים עד בלתי נסבלים.

כלל ראשון – פנייה לייעוץ מוקדם

לכולם ידוע שכאשר אדם צריך לטפל בשן, הוא הולך לרופא שיניים. אלא שביחסי משפחה מסתבר שגברים אינם מתייעצים מספיק ו/או אינם מתייעצים במקומות שיכולים לתת להם תשובות נאמנות לבעיה בהם הם נמצאים, או מה הזכויות והחובות שלהם ומה מצפה להם בעתיד לבוא.

דילוג על ייעוץ מוקדם או הימנעות ממנו עלולה לגרום לגבר לעשות טעויות אשר יגרמו לו נזק, לעיתים בלתי הפיך בעתיד. אם כן, פנייה לייעוץ מוקדם הינה חשובה מאוד למזעור הנזקים בהליך גירושין.

כלל שני – לפעול ביוזמה ולהניע הליכים

אין ספק כי מערכת זוגית אשר מתנהלת בעצלתיים פוגעת בשני בני הזוג ובוודאי בילדים אם יש. ויתרה מזאת, ככל שעובר הזמן שבו לא מטפלים בבעיות הזוגיות, כך הן הולכות ומכבידות על הקשר בין בני הזוג והמשפחה.

אם כן הכלל שני הינו לפעול ביוזמה באופן שיש להניח את הבעיות בין בני הזוג על השולחן לדיון, ובמידת הצורך לפנות לייעוץ זוגי, שאם לא כן, הליכי הגירושין יגיעו וזה רק עניין של זמן.

יובהר כי אם על פי הגבר אין תוחלת להמשך הנישואין, הרי שעליו לפתוח בהליך לקראת סיומם.

כלל שלישי – כיצד לישון עם האויב

כיום, הגשת תלונות שווא במשטרה והגשת בקשות לצו הגנה בבית המשפט על ידי נשים הינם עניין שבשגרה. לנשים ידוע כי במידה והגבר יקבל צו הרחקה מהבית ומהילדים יהיה להן יתרון גדול על פניו בכל הנושאים הקשורים להליכי הגירושין לרבות ענייני הרכוש, מזונות ילדים, משמורת ילדים והסדרי השהיה.

אמנם, למשטרה ולבתי המשפט יש רגישות יתר לביטחון האישה והילדים, ואולם לגבר תהיה נוכחות מוגברת מול טענות השווא של האישה ככל שידע להכין את עצמו באמצעות ראיות חותכות להפרכת טענותיה, כך שהסיכוי שלה להרחיק אותו מהבית יהיה קטן עד בלתי אפשרי.

כלל רביעי – כיצד יש לסיים את קשר הנישואין האם בהסכם גירושין או בהחלטות בית המשפט

כלל עקרוני ידוע הינו שהסכם בשלום עדיף על ניהול מלחמה. ואולם, חשוב לבדוק האם הסכם גירושין יביא בהכרח שלום, והאם הליכה להכרעת בית משפט בנושאים מהותיים הינה בהכרח קיום מלחמה.

יובהר כי הניסיון מלמד שגברים נוטים לוותר לנשים מעבר למה שמגיע להן על פי החוק. האם זה קונה להם שקט נפשי ? התשובה איננה חייב להיות חיובית ! משום שאותה אישה שתקבל יותר ממה שמגיע לה בהסכם, עלולה לדרוש לאחר מיכן יותר ממה שמגיע לה על פי ההסכם לאחר החתימה עליו.

ויתרה מזאת, גברים רבים לא מחשבים את המצב הכלכלי שבו הם ישהו לאחר הגירושין מכוח הסכם הגירושין וכך יוצא שהם ימצאו את עצמם בחיסרון כיס גדול עד שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המזונות, לא יוכלו לעמוד בתשלומים שעליהם להוציא עבור הילדים שמגיעים לשהות במחיצתם ואף לא יצליחו לספק את הצרכים האישיים שלהם למחייה.

מסקנה: הסכם שלום עדיף על ניהול מלחמה ככל שהוא צודק וככל שהוא מאפשר לגבר לחיות בשלום ואף להקים משפחה שנייה. או במילים אחרות יש מקרים שעדיף לתת לבית המשפט לפסוק ולא להיכנע לדרישות האישה.

"מלחמה" ? אם צריך להילחם בכדי להשיג צדק, אז שיהיה ! ובכלל, למה לקרוא לזה מלחמה ? שהרי מדובר בעמידה על זכויות בסיסיות וניתן לעשות זאת גם בשקט ושלווה !

כלל חמישי – האם לוותר לאם מראש על משמורת הילדים

במקרים רבים אבות נושאים בנטל גידול הילדים כמו האמהות ואף יותר מהן. האב שהיה עד לתחילת הליכי הגירושין הורה במשרה מלאה מוצג במקרים רבים על ידי האם בתחילת הליכי הגירושין כאב בעל מסוגלות הורית נמוכה ממנה, חסר אחריות ועוד כהנה וכהנה.

טענות האם כלפי האב הינן עלבון למסוגלות ההורית הגבוהה של האב ואולם מעבר לכך במידה והן יתקבלו הן פוגעות בטובת הילדים אשר רגילים לראות באב הורה רציני אשר דואג להם לא פחות מהאם, הגם שבתחילת הליכי הגירושין הילדים עוברים גם משבר של היפרדות חלקית ממנו.

לפיכך, לטובת הילדים ובכדי שהקשר בינם לבן האב ימשיך ברציפות על האב, ככל שהוא יכול, לדרוש ולהתעקש על משמורת ילדים משותפת וכיום יותר מאי פעם מדובר במשימה אפשרית.

כלל שישי – כיצד לנהל את הקשר עם הגרושה

על הגבר להבהיר לגרושה כי עליה לעשות הפרדה מלאה בין הקשר שלו לילדים לבין הקשר שלו איתה. יש נשים שחושבות כי גם אחרי הגירושין, ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים במשמורת שלהן, הן יכולות לקבוע לגבר מה לעשות עם הילדים בזמן שהם נמצאים איתו.

כלל שביעי – איך למנוע ניכור הורי

ניכור הורי מגיע ברוב המקרים מצד הורה משמורן, אשר מטבע הדברים יש להורה המשמורן השפעה גדולה יותר על הילדים. וכאשר אימהות זוכות ברוב המקרים במשמורת הילדים ברור שרוב הניכור יגיע מהן. ניכור הורי אינו מגיע ביום אחד, מדובר בתהליך מתמשך של פעולות מצד אימהות שמטרתן להרחיק את הילדים מהאב ובכך להשיג שליטה על הילדים ולגרום לאב לרקוד לפי החליל שלה.

על הגבר להיות ער ורגיש לכל מהלך מצד האישה אשר מכוון להרחיק את הילדים ממנו. בעניין ניכור הורי אין מה להמתין בציפייה שהדברים יסתדרו מאליהם. יש לפעול מיד כנגד האם המנכרת, כי יום שעובר אינו חוזר, וככל שיעבור זמן ארוך יותר שבו יתקיים ניכור הורי כך הקשר בין האב לילדים יפגע וכך הנזק שיגרם לילדים יהיה גדול יותר.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

ביום: 5 ליוני 2006, הקים השר חיים רמון, שר המשפטים דאז, ועדה בראשות פרו' שיפמן, [פרופסור (בדימוס) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים], לבדיקת אופן החיוב של ההורים ב – מזונות ילדים. בחודש אוקטובר 2012, פרסמה ועדת שיפמן את המלצותיה שהוגשו ליעקוב נאמן, שר המשפטים שמונה לאחר חיים רמון, ומהם עולה מסקנה חד משמעית והיא שיש להנהיג רפורמה רחבה באופן חיוב שני ההורים בדמי מזונות הילדים, בעיקר החיוב אשר חל על ההורה הלא משמורן.

בראש סדר העדיפויות של ועדת שיפמן עמד הצורך להנהיג אחריות על המדינה להתקין נורמה משפטית נאותה לתמיכה כלכלית בילדים, מתוך שאיפה לעודד הורות משותפת, שיש בה, על פי המלצת ועדת שניט לבטל את חזקת הגיל הרך, בכדי לשרת את טובת הילד, בכך שהוא יזכה לתנאים כלכליים משפחתיים דומים גם כאשר הוא נמצא אצל ההורה המשמורן וגם כאשר הוא נמצא אצל ההורה הלא משמורן. מכאן עולה השאלה והיא האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לאבות חייבי מזונות ילדים ?

יש לציין שבראיית הנורמה הנוכחית משמורת הילדים נמסרת לאם כמעט באופן אוטומטי מכוח חזקת הגיל הרך, והחובה לשאת במזונות הילדים רובצת על פי היהדות, הנצרות והאסלאם על האב. למעשה, דמי מזונות ילדים נפסקים על פי הוראות סעיף 3 רבתי ל- חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר מנוסח כדלקמן: 

3. מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הדין האישי הינו ההשתייכות הדתית של האדם, ועל פי הדתות שהוזכרו לעיל, החובה לשאת בדמי מזונות אישה ובמזונות ילדים מוטלת על הגבר מהטעם שעל פי חלוקת התפקידים במשפחה בזמנים קדומים, האישה היתה מופקדת על ניהול הבית וגידול הילדים ופרנסת כלל המשפחה היתה מוטלת על הגבר.

המצב החברתי בימינו שונה מאשר בעבר ועיסוקם המרכזי של נשים כיום כבר אינו כעקרות בית. נשים מפתחות כיום קריירה, עובדות מחוץ לבית, הן בעלות עצמאות כלכלית, הקדמה צמצמה את רוב מלאכות הבית הידניות שנעשו על ידי נשים בעבר וגברים עושים את מלכות הבית ומטפלים בילדים הרבה יותר מבעבר. אלא שמחויבותו של הגבר לשאת בפרנסת האישה ובמיוחד בפרנסת הילדים נותרה בעינה. 

כפועל יוצא מכך, במשפט הישראלי של היום נמצא שרוב האבות נדרשים לשלם חלק ניכר מהכנסתם למזונות הילדים ולעיתים אף את מלוא הכנסתם ויותר, ובכך נפגע הקשר החיוני בין האב לילד שבעיקרו נועד לשרת את טובת הילד, כפי שנפרט להלן. והפגיעה בילד עוד מעצימה כאשר האב אינו יכול לשלם את מלוא המזונות שנפסקו לו והאם רודפת אותו בעיקולים ופקודות מאסר.

ועדת שיפמן בחנה מודלים של החיוב במזונות בשיטות משפט שונות לרבות המשפט הבינלאומי, המשפט האנגלי, המשפט האוסטרלי, המשפט הקנדי והמשפט האמריקאי. לבסוף, ההצעה שהגישה ועדת שיפמן לתיקון החוק נשענה בעיקרה על המודל האוסטרלי אשר לפיו הורה הלא משמורן חייב ב- % 18 מגובה הכנסתו הפנויה עבור ילד אחד, בשיעור עולה לפי מספר הילדים ועד לרף מקסימאלי של % 25 מגובה הכנסתו הפנויה. לציין, שההכנסה הפנויה הינה הסכום אשר נותר בידיו של ההורה לאחר שהבטיח את קיומו העצמי וקיומם של התלויים בו. על פי המשפט האוסטרלי קיימת גם התחשבות בעלויות הקיום של ההורה הלא משמורן עד כדי ביטול החיוב במזונות כאשר הכנסתו אינה עומדת ברף ההכנסה המינימאלי העומד בחוק.

החיוב במזונות יחול על כל אדם ללא הבדל של השתייכות דתית, כאשר קביעת גובה המזונות שתחייב את ההורה הלא משמורן תעשה בידי רשם ורק במקרים מיוחדים כאשר עולה טענה של נסיבות מיוחדות יובא הדבר להכרעת שופט בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, הוועדה ממליצה להפעיל את נוסחת המזונות עד שהילדים יגיעו לגיל 21.

הנעלמים אשר יוצבו בנוסחה יהיו בעיקר צרכי הילד, ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים ומידת נוכחותו של הילד אצל ההורה הלא משמורן. הוועדה גם הטעימה שנוסחת המזונות תהיה פשוטה, קלה ונוחה הפעלה, והיא תמנע התדיינויות משפטיות ממושכות בין ההורים על גובה המזונות, ובכך גם יחסך זמן שיפוטי יקר.

אם נעמיק בנורמה הכללית בדיני המשפחה בישראל נמצא שעקרון טובת הילד הינו עקרון על אשר גובר על כל עקרון אחר במשפחה ונדמה לחשוב שעקרון טובת הילד נולד בחקיקה, או בפסיקה בישראל, או שאולי מדובר בעקרון אשר נשאב משיטות משפט אחרות בעולם. אך לא זה ולא זה משום שכבר מקדמא דנן דגל הדין העברי בעיקרון טובת הילד כעיקרון על ונסתפק בדוגמא מרכזית אחת לכך.

ראשיתו של הדיבר החמישי בעשרת הדברות אומר: "כבד את אביך ואת אמך" ואין ספק שעל פי חז"ל מדובר במצווה חשובה עד מאוד. אך אם נידרש לחלקה השני של המצווה אשר אומר: "למען יאריכון ימך" נקבל שמצוות כיבוד אב ואם הינה מצווה אשר בעיקרה באה לשמור על טובת הילד בכך שאם הוא יכבד את הוריו צפויים לו אריכות ימים.

אומנם, יש שיסברו שמדובר בעניין של אמונה, אבל גם אם נבחן את הקשר בין ההורים לילדים בראייה סוציולוגית פשוטה נקבל משוואה שבה הילד לא יקבל מהוריו את הצרכים הפיזיים והנפשיים, על פי יכולת ההורה כמובן, במידה והילד אינו מכבד אותם. זאת משום שהנחת וחדוות הגידול שההורה מקבל מהילד מסיבים להורה תענוג גדול אשר מהווה עבורו תמריץ לעשות יותר למען טובת הילד. מכאן אנחנו סבורים שגם בראיית הדין העברי הקדום אין האב יכול להימצא במצוקה כלכלית קשה כאשר הוא מחויב במזונות הילדים.

אז האם טובת הילד אשר חקוקה בדיבר החמישי שהיא מצווה מדאורייתא, אינה גוברת על תקנת חכמים מדור התנאים באושה ? או על משנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך ? או על תקנת הרבנות הראשית תש"ד ? לנו אין ספק שהתשובה לכך הינה בחיוב גמור ומוחלט.

ובמענה לשאלה האם דו"ח ועדת שיפמן מביא עימו בשורה חיובית לגברים חייבי מזונות ? התשובה לכך היא בהחלט כן ! וזאת משום שעצם ההכרה במצוקתם של אבות חייבי מזונות והפגיעה בטובת הילד אשר נובעת מכך מסמנת את תחילתה של הדרך לשינוי המצב הקיים. דא עקא שאנו חוששים שיקח זמן רב מידי עד שמסקנות הוועדה יעברו לפסים של תיקון חקיקה בכנסת, הגם שאנחנו מצפים להתנגדות נחרצת מצד חברות כנסת נשים ללא הבדלי סיעה אשר תהיינה מעוניינות לשמר את כוחן ההרסני של האימהות בקבלת רוב מזונות הילדים וגבייתם.

אנחנו מצפים גם להתנגדות מצד כל חברי הכנסת הדתיים מכל הסיעות וכל העדות הדתיות אשר יהיו מעוניינים לשמר את הזיקה שיש בין חוק המזונות אשר מפנה להוראות הדין הדתי אשר שגוי בפרשנותו הנוכחית, לפחות על פי היהדות.

לסיכום, רוב רובו של נטל החיוב במזונות ילדים מוטל כאמור על האב מאז שנת 1959, עת חוקק החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, והדבר מהווה פגם חברתי קשה אשר פוגע באב ובטובת הילד. אז אוי לו לדין (חברי הכנסת) ואוי לו לדיין (בתי המשפט ובתי הדין) אם לא יפעלו בהקדם ובכל כוחם להעביר את ההמלצות מדו"ח ועדת שיפמן מן הכוח אל הפועל.

שאול נוי

אם אתה מחליט לשמור על הזכויות שלך במשפחה ו/או בהליכי גירושין

חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הטלת צווי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג הינם עניין שבשגרה. עד הגט רשאי בדרך כלל כל אחד מבני הזוג לדרוש צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד האחר, אך לאחר הגט צו עיכוב יציאה מהארץ נעשה בעיקר כנגד הגבר להבטחת תשלום מזונות ילדים עתידית.

אף שלאישה קל יחסית להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הגבר, לגבר יש עדיין אפשרות לבטל את הצו לאחר שהוא מציג ערבויות מתאימות להבטחת דמי מזונות. אך האם על הערכאה אשר מטילה צו עיכוב יציאה מהארץ חלה החובה לעדכן את משטרת הגבולות גם כאשר צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ? שאלה זו עמדה להכרעה בתביעה שהגיש גבר בבית משפט לתביעות קטנות כנגד בית הדין הרבני.    

מנתוני פסק הדין עולה שכנגד הגבר הוטל צו עיכוב יציאה מהארץ על ידי בית הדין הרבני האזורי במסגרת הליך הגירושין. כעבור כחודשיים וחצי ביטל בית הדין לבקשת הגבר את צו עיכוב היציאה מהארץ, אולם החלטה זו לא עודכנה במשטרת הגבולות.  

הגבר שהינו מוסיקאי במקצועו רצה לצאת את הארץ משום שהוזמן לשתי הופעות בחו"ל. הוא קנה כרטיס טיסה והיה אמור להשתתף בהופעה הראשונה יום לאחר הטיסה וביום שלמחרת המתינה לו הופעה שנייה.

להפתעתו של הגבר, עת שהגיע מוקדם בבוקר לשדה התעופה, כשעתיים לפני הטיסה, נודע לו על ידי פקיד משטרת הגבולות שצו עיכוב היציאה מהארץ עומד בעיינו, ולפיכך אין הוא רשאי לצאת את הארץ. הגבר שב לביתו ועוד באותו בוקר פנה לבית הדין הרבני להסדרת העניין בכדי לא לאחר לשתי ההופעות המתוכננות.

בית הדין הרבני היה סגור באותו יום עקב חופשת חול המועד פסח, אך עורך דינו של הגבר פנה טלפונית למזכיר בית הדין אשר הסכים לפגוש את הגבר באופן מיידי במשרד בית הדין. בינתיים שינה הגבר את מועד הטיסה שחלף לשעות הצהריים.

מזכיר בית הדין הרבני אימת עם הגבר במזכירת בית הדין את דבר ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ויחד עם זאת שלח פקס' למשטרת הגבולות. אלא שבשל לוח הזמנים הצפוף איחר הגבר גם את הטיסה השנייה שתוכננה לשעת צהריים, והוא נאלץ לטוס בסמוך לשעה 12 בלילה. הטיסה המאוחרת גרמה לכך שהגבר לא יכול היה להיות נוכח בהופעה הראשונה.

עם חזרתו של הגבר מחו"ל הוא הגיש תביעת נזיקין נגד בית הדין הרבני בבית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט נדרש לדון בשתי טענות הגנה עיקריות שהועלו על ידי ב"כ של בית הדין הרבני. טענת הגנה ראשונה היתה שהסמכות העניינית לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט השלום. וטענת הגנה שנייה היתה שעל הגבר מוטלת החובה לברר מול בית הדין הרבני אם ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ עודכן במאגר הממוחשב של בית הדין ומשטרת הגבולות.

בית המשפט דחה את הטענה הראשונה וקבע שלבית המשפט לתביעות קטנות מסורה סמכות מלאה לדון בתובענה זו משום שמדובר בתביעה נזיקית של יחיד לתשלום סכום פיצויים קצוב אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בדין.          

בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה השנייה, תוך שהוא מטיל את מלוא האחריות לאי עדכון ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ על בית הדין הרבני. ובלשונו של בית המשפט כך כתב:

"יש לזכור כי אנו מצויים בעידן שלאחר "המהפכה החוקתית" אשר חולל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכי הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ הינו צעד קיצוני הפוגע מהותית בזכות יסוד של האדם לחופש התנועה. לפיכך על הרשויות השונות מוטלת החובה ובכלל זה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה ולוודא, כי צו עיכוב שבוטל אינו רשום במשטרת הגבולות, אף בבדיקה מבעוד מועד מול הגורמים הרלוונטיים, על מנת למנוע תקלות מהסוג שבפניי."  

בסופו של פסק הדין חייב בית המשפט לתביעות קטנות את בית הדין הרבני לפצות את הגבר על נזקיו בסכום של כ- 5600 ₪.

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

• ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

• ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה