מפגשים ושהייה עם תינוק בתקופת הליכי גירושין

עד לפני מספר שנים אבות מעטים היו מקבלים משמורת ילדים משותפת, והמעט שבמעט היו מקבלים משמורת בלעדית. האמרות ש"אין כמו אימא" או ש"אימא יש רק אחת" נתנה לגיטימציה לאמהות לקחת בעלות על הילדים ואף להרחיק אותם מהאבות.

יחד עם זאת סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קבע כי בהעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, כי זאת טובתם. יצוין כי הגיל הרך נקבע בתקופת החיים של הילדים מעת לידתם ועד גיל 6, והביטוי חזקת הגיל הרך נולד כאשר החוק קבע שהילדים יהיו בחזקת האם בשנים הללו.

נוצר מצב שבו אבות הורשו לשהות עם הילדים מתחת לגיל 3 פעמיים בשבוע למשך כשעתיים עד שלוש ומבלי שיוכלו לקחת את הילדים ללינה בביתם. אבות היו מורשים לקחת את הילדים ללינה בביתם רק לאחר שהילדים עברו את גיל 3.

בשנים האחרונות חלו שינויים חברתיים במעמד האב, האם והילדים במשפחה אשר חייבו בחינה מחודשת של כל הסדר שהייתם של הילדים אצל כל אחד מההורים. בשנת 2005 הוקמה וועדה בראשות פרופ' דן שניט אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר זכויות וטובתו בדבר השהייה במחיצת שני ההורים ובדבר הזכות העדיפה של האם לקבל את הילדים עד גיל 6 למשמורת שלה.

וועדת שניט בחנה את כל ההיבטים ובהמלצתה קבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך על פי עקרון טובת הילד ויש לאפשר גם לאב לקחת את הילד למשמורת שלו או למשמורת משותפת כברירת מחדל.

מסקנות וועדת שניט יצרו זעזוע במעמד הבלתי מעורער של האם כמשמורנית והעובדות הסוציאליות החלו להמליץ על הרחבת הסדרי השהייה של האב עם הילדים. כיום רשאי אב לקיים מפגשים עם ילדים בכל גיל ומשמורת משותפת איננה דבר נדיר כבעבר.

מעבר לעובדה שטובתו של הילד הינה לחוות את חייו מראשיתם גם עם דמות אבהית משמעותית, אין ספק כי מדובר בשינויי אשר מתחייב מכוח שינויי הנסיבות החברתיות שחלו בדור האחרון. ובמה דברים אמורים ?

את כל המטלות המסורתיות שהיו בעבר מוטלות על כתפי האם החליפה הקדמה בתחליפים שהאימהות עצמן משתמשות בהם. אמהות רבות משתמשות בתחליפי חלב משום שהן אינן מניקות את הילדים, וגם אמהות שמניקות ילדים יכולות לשמור חלב בקירור ולמסור אותו לאב.

חיתולים הם חד פעמיים. כביסה מכבסים במכונת כביסה. אהבה ומסוגלות הורית יכולה להיות לאב יותר מהאם, או בקיצור, האב לא צריך תעודה של דוקטור בכדי להשתוות לאם ואף לעבור אותה ביכולת שלו לדאוג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של הילדים.

לפיכך, ככל שהאב יראה רצון, מוכנות ונחישות לקבל את הילדים אף מגיל ינקות, כך יתאפשר לו לקבל זאת.

שאול נוי

 

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

חזקת הגיל הרך

זכויות הילד במשפחה  |  עקרון טובת הילד |  חטיפת ילדים |  חזקת הגיל הרך

הורים לילדים אשר אינם גרים תחת קורת גג אחת רשאים להסכים בניהם מי יחזיק במשמורת הילדים ומי מהם יקבל הסדרי ראייה, וזאת על פי סעיף 24 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות המשפטית").

חוק הכשרות המשפטית

"היו הורי הקטין חיים בנפרד… …רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עימו במגע…"

וכן, בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית נכתב:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

הגיל הרך בהגדרה הינו הגיל של ילד מיום לידתו ועד גיל שש, והביטוי "חזקת הגיל הרך" מציין את החזקה אשר מסורה לאם לקבל את הילדים עד גיל שש למשמורתה כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לעיל שאומר: "..ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם."

ילדים עד גיל שש יהיו אצל האם

דא עקא שבבחינה מילולית פשוטה של הכתוב בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית מתגלה גם אמירה דיי מפתיעה לפיה חזקת הגיל הרך אף גוברת על עקרון טובת הילד שהרי בסעיף 25 נכתב: "…רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם…" כלומר, רשאי בית המשפט לפסוק את המשמורת על פי טובת הילד אך בתנאי שילדים עד גיל שש יהיו אצל האם.   

אם נבחן היסטורית את הנורמה שהייתה מקובלת בעם ישראל בעניין משמורת ילדים נגלה שאמנם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נחקק בשנת 1962, אך חז"ל כבר נדרשו לפסוק הלכות בעניין משמורת ילדים הרבה שנים קודם לכן.

הדין העברי

על פי הדין העברי הבת אצל האם לעולם והבן אצל האם עד גיל שש, ומגיל שש הבן אצל האב ואם האם תסרב לכך יהיה האב יהיה פטור ממזונותיו של הילד. וכך נכתב במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך:

"אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישים אותו ממנה אלא עד שיהיה בן שש שנים גמורות… ואחרי שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות, והבת אצל אמה לעולם ואפילו אחרי שש." (הרמב"ם הלכות אישות כ"א, י"ז; שולחן ערוך, אבן העזר פ"ב, ז')

חז"ל גם מנו את הטעמים לקביעת המשמורת כדלקמן:

"הבת לעולם אצל האם, ואפילו נשאת האם… והטעם: כדי שתרגיל האם לבת, ותלמדנה דרך נשים, ושלא תרגיל עצמה בפריצות. והבן יותר ראוי להיות אצל האנשים הקרובים [האב]. שהם ירגילוהו וילמדוהו דרך הלימוד. ודרך אנשים יותר מן האם…" (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן ל"ח)

הילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש

נמצאנו למדים שמשמורת הילדים על פי חז"ל נקבעת על פי עקרון טובת הילד. ולפי הכתוב, הבת אצל האם לעולם בכדי שהאם תלמד אותה דרך חיים ודרך נשים, והבן אצל האב מעל גיל שש בכדי שהאב ילמד אותו תורה ומצוות. לציין שהיו גם דעות בקרב חז"ל אשר חלקו על הקביעה שהילד צריך להיות במשמורת האב רק מעל גיל שש בטענה שיש ללמד את הבן תורה ומצוות גם מתחת לגיל שש. 

עניינו רואות את הדמיון בין חזקת הגיל הרך על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לבין חזקת הגיל הרך על פי חז"ל. ועל אף השינויים הקלים בניסוח אין כיום חולק שעקרון טובת הילד הינו הכלל הקובע בפסיקה על משמורת ילדים. כלומר, אם נמצא שלילדים טוב יותר עם האב מאשר עם האם בפועל ו/או בכוח בכל גיל, הרי שחזקת הגיל הרך תיסוג מכך.

אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר

במשך דורות רבים היו אמהות נוהגות במסירות רבה לבית והילדים ולכן ניתנה להן עדיפות על פני האב במשמורת הילדים. אולם השינויים החברתיים שחלו בשנים האחרונות הביאו לכך שאמהות רבות משקיעות הרבה פחות בגידול הילדים מאשר בעבר, וזאת בעיקר בגלל הרצון שלהם לפתח קריירה עצמאית ולעבוד שעות רבות מחוץ לבית לפרנסתן. לעומתן, אבות מגלים נכונות ויכולת גבוהה בהרבה מאשר בעבר להשקיע בגידול הילדים.

אין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב

ועדת שניט שהחלה את פעילותה לבחינת סוגיית משמורת הילדים בכלל וחזקת הגיל הרך בפרט, על פי מינוי שניתן לה ביום: 2/3/05 על ידי שרת המשפטים דאז ציפי ליבני, פרסמה מבין מסקנותיה כבר בדו"ח הביניים ביום: 25/4/08, ולאחר מיכן בדו"ח הסופי ביום:27/12/11, מסקנה אחת ברורה והיא שאין לאם שום עדיפות פוטנציאלית על פני האב להיטיב עם הילדים, וטובת הילדים תתקיים בפועל על פי המוכנות, הרצון והמסוגלות ההורית של ההורה עצמו, ללא שום הבחנה מגדרית. מכאן עלתה מדו"ח ועדת שניט גם המסקנה שיש לבטל את חזקת הגיל הרך המצוינת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית.      

כלל ראייתי יסודי במשפט קובע: "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר, אדם אשר טוען לבעלות, ו/או חזקה ו/או זכות על דבר מה עליו להוכיח זאת בראיות. אימהות עדיין זוכות לעדיפות במשמורת ילדים ובעיקר מהטעם שאבות אינם מוכיחים בראיות את היתרון האמיתי שיש להם על פני האם במסוגלות ההורית.

אבות רבים חווים תסכול רב

חשוב לציין שלאחר הפרידה מהאם המשמורנית אם נחבר את צמצום הקשר והריחוק אשר נוצר בין האב לילדים עם המחויבות הגדולה של האב למזונות הילדים נמצא שיש אבות רבים אשר חווים תסכול רב מהתוצאה שנתקבלה. בהערת אגב נציין שהדבר גם תורם להגדלת מקרה הגירושין בישראל.

אנו סבורים ששמירה על טובת הילד אינו רק עקרון על אשר בא לשרת את האינטרס של הילד בלבד אלא גם את טובתם של שני הוריו אשר יקצרו פרות טובים יותר בעתיד. ועל כך נאה להזכיר את דברי החכם באדם שאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, כי גם אם יזקין, לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו'). ומה היא דרכו של הנער אם לא לקבל את הטוב ביותר עבורו ?!  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע אתה מוזמן להתקשר אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם