הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

הסכם ממון | יחסי ממון | הלכת השיתוף | ידועים בציבור | הסכם חיים משותפים | חלוקת רכוש בגירושין | הלכת השיתוף בין ידועים בציבור

חלוקת רכוש על בסיס הלכת השיתוף

במהלך שנים של זוגיות, צברתם אתם ובנות זוגכם רכוש, נכסים, כלי רכב, פריטי ריהוט, חסכונות, כסף נזיל וכדומה. כעת, כשדרככם נפרדות, מן הצדק לחלק את הרכוש והנכסים הללו ביניכם שווה בשווה על פי היגיון שאפשר להסביר אותו ולהסכים עליו, או באמצעות פנייה לבית המשפט שיכריע בסוגיה זו.

חלוקת הרכוש בגירושין מתבצעת על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אלא שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל על בני זוג נשואים בלבד, ולפיכך, בהעדר חקיקה בעניינם של ידועים בציבור, בית המשפט העליון נאלץ בעבר לקבוע הלכה אשר נקראת הלכת השיתוף. הלכת השיתוף נוגעת בכל ההיבטים של חלוקת הרכוש באופן כמעט זהה לחוק יחסי ממון בין בני זוג והיא חלה על בני זוג ידועים בציבור, לרבות בני זוג חד מיניים.

חלוקת רכוש על פי צדק בבית המשפט

לאורך השנים, נחשפנו כולנו לסיפורים על אנשים שבנו עסקים, רכשו נכסים והשקיעו את כל חייהם בבניית עושר, ובזמן של גירושין עליהם לחלוק את כל הנכסים הללו עם בת זוגם. חשוב להבין, שבדרך כלל אנחנו מקבלים את המידע מצד אחד, ואנחנו נחשפים רק לחלקים הפיקנטיים של הסיפור, בעוד הסיפור המלא והצדק שנעשה סביבו נמצא בתוך חדרי בית המשפט. יחד עם זאת, זכותו של כל אחד להגן על עצמו ולהגדיר מראש באמצעות הסכם ממון את האופן בו הרכוש יתחלק במקרה של גירושין.

הסכמים של חלוקת רכוש

הסכם ממון מאפשר להגדיר רכוש שאתם מביאים אל תוך הזוגיות, ולהגדיר מראש כיצד תתבצע חלוקת הרכוש אשר ייצבר במהלך הזוגיות. הסכם כזה מקבל תוקף רק לאחר אישורו על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני כאשר בני הזוג נשואים.

גירושין בבית הדין הרבני

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

גירושין בבית הדין הרבני

אם, כמו רוב הזוגות הנשואים בישראל התחתנתם בחתונה יהודית מסורתית ברבנות, הרי שגם עבורכם הדרך היחידה להתגרש הינה בהליך של גירושין בבית הדין הרבני. ברגע שאתם מקבלים על עצמכם את חוקי ההלכה היהודית בענייני חתונה, יהיה עליכם לקבל אותם גם בענייני גירושין. גירושין בבית הדין הרבני מבוססים על חוקי ההלכה כקו המנחה בכל משפט גירושין בישראל, תוך מציאת דרך המלך שבין חוקי ההלכה ובין דיני משפחה החלים במדינת ישראל.

רוב חוקי המשפחה מבוססים על ההלכה היהודית

קיימים מקרים שהליכי גירושין בבתי דין רבניים האזוריים מתקיימים בניגוד לאותם דיני משפחה אזרחיים, ובמקרים כאלה רשאי כל אחד מהצדדים להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, על מנת לבחון מחדש את החלטת בית הדין הרבני האזורי. יחד עם זאת, כדאי לדעת שחוקי המשפחה בישראל מבוססים באופן כללי על ההלכה היהודית, הדבר נכון גם בתחום של תשלום מזונות אישה ו- מזונות ילדים, כך שבדרך כלל אמורה להיות חפיפה מלאה בין הבסיס השיפוטי של בתי הדין הרבניים לבין הבסיס השיפוטי של בתי משפט לענייני משפחה. אנשי הארגון שלנו יוכלו לספק לכם את כל המידע הקשור בהבדלים, בין הפסיקה בבית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

מאפייני הגוף השופט

בית הדין הרבני יכול לעסוק בכל נושא הקשור לענייני גירושין ובהתנהלות שלאחריהם, וגם בנושאים כגון משמורת ילדים, משמורת משותפת וכד'. יחד עם זאת, בני הזוג רשאים לבחור את המקום בו הם רוצים לדון בתיק שלהם, ונושאים כמו משמורת משותפת הנחשבים לעניין ליברלי ומודרני יותר, ראוי שיידונו בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית דין רבני, פרט למקרים בהם האב דורש משמורת של בנים מעל גיל 6.

הצטיידו בייעוץ הנכון והמתאים

בין שבסיס הסכסוך שלכם הוא סביב משמורת על הילדים, גובה המזונות, הוצאה לפועל מזונות, או כל נושא אחר, אתם צריכים לבחון אותם בעזרת אנשי הארגון שלנו, מה הוא הגוף הנכון ביותר לנהל בו את הדיון ? לאו דווקא כדי להטות את המצב לטובתכם, אלא פשוט כדי לשפוט אותו בסטנדרטים מודרניים ופתוחים. כמו בכל מהלך שאתם עושים בהליכי הגירושין ולאחריהם, ייעוץ נכון המספק לכם את כל המידע שאתם זקוקים לו על מנת להתנהל מול הצד השני, יכול להיות גם ההבדל בין הצלחה לכישלון. צרו איתנו קשר בהקדם ואנו נספק לכם את כל הכלים, והמידע הנדרש לכם על מנת להבטיח שאתם עושים את הדברים בצורה נכונה ומושכלת.

בדיקת מסוגלות הורית

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות | בדיקת מסוגלות הורית משמורת ילדים לאב לאחר גירושין

 

כלל טובת הילד

מצד החוק והמשפט, השיקול החשוב ביותר בכל החלטה בין הורים וילדים, הינה טובת הילד. ואם להערכת בית המשפט, אשר נעזר במומחים, אחד מההורים איננו מסוגל להיות הורה משמורן לילדיו הוא ימנע זאת ממנו.

בדיקה למסוגלות הורית היא בדיקה המיועדת לקבוע מה מידת כשירותו של ההורה הנבדק לספק לילדיו את כלל צורכיהם הפיזיים והפסיכולוגיים. בבדיקה בוחן הבודק, שהוא בדרך כלל פסיכולוג אחד או יותר, שורה של פרמטרים אישיותיים, פיזיים, כלכליים, דמוגרפיים, פסיכולוגיים וכדומה, הכל בהתאם לסיבה שבגינה נשלח הנבדק לבדיקה.

ביטול חזקת הגיל הרך ומסוגלות הורית

לצערנו, הליכי גירושין יכולים להגיע לנקודות מאוד לא סימפטיות בהן עלול אחד מבני הזוג לטפול האשמות נגד בן הזוג השני רק כדי לגרום לו לכאב, או כדי לזכות במשמורת הילדים. בדיקת מסוגלות הורית היא בדיקה שאם לא נתקיימו בה התנאים הנדרשים לאישור מסוגלותו של ההורה המשמורן שהוא בדרך כלל האם, הדבר יכול להוביל אפילו לביטול חזקת הגיל הרך של האם, בדיוק כפי שהגדרתו של ילד בן מורד יכולה להוביל להפחתה של מזונות ילדים, ולעיתים גם למצב של ביטול מזונות ילדים אם הוכח שהאם עומדת מאחורי סירובו של הילד להיפגש עם האב.

בני זוג אשר נמצאים במסגרת הליכי גירושין עלולים להגיע למצבים פסיכולוגיים קשים וקיצוניים, אשר במהלכם הם עלולים לנקוט בכל הצעדים העומדים לרשותם, ולחפש דרכים להשיג את מטרותיהם, בין שדרכים אלה כוללות קידום הפחתת מזונות ילדים של בן מורד, ובין שדרכים אלו כוללות צעדים הקשורים יותר באישה ופחות בילדים, כמו ביטול דמי מזונות אישה.

טובת הילד לנגד עיניכם

אם כן, הדבר החשוב והמרכזי בפסיקת בית המשפט בעניין משמורת ילדים וגם לכם כהוריו של הילד הוא טובתו. אם להערכתכם ישנו ספק במסוגלות ההורית של האם זה עדיין לא אומר שאתם אינכם מסוגלים לתבוע את משמורתו של הילד.

בכל מקרה, כצד לגירושין אתם צריכים לקבל את הייעוץ הטוב ביותר, לדעת את דברי החוק ואת עמדת בתי המשפט בנושא, לפני שאתם מקבלים החלטה. באידאה נספק לכם את כל הסיוע הנדרש, לרבות תשובות על התהליך שאתם עוברים כי אידאה פועלת למען זכויות הגבר במשפחה.

עורך דין גירושין

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

מדוע אתם צריכים להיעזר בשירותיו של עורך דין גירושין ? וכיצד ?

הליכי גירושין, בין שאנחנו אוהבים את זה ובין שלא, יכולים להגיע לנקודות מאוד קשות שבהן בני הזוג פשוט לא מסוגלים לתקשר ביניהם. בני הזוג אינם מסוגלים להבין זה את זה, ולא מסוגלים להגיע להסכמה באף נושא, גם לא בנושאים הקטנים ביותר. במקרים כאלה, ישנה חשיבות רבה לכניסת גורם חיצוני שייצג את כל אחד מן הצדדים ויוכל להביע את הדברים בצורה קונקרטית ובלי רגשות. מן הסתם, רצוי שאותו גורם ידע גם על מה הוא מדבר, ידע מה לעשות, מה הוא יכול להשיג, וכיצד לפעול לטובתו של הצד שהוא מייצג.

לפתור קונפליקטים בצורה מקצועית

בהליכי הגירושין עצמם, ובשנים שלאחר מכן, יכולים להיווצר אין ספור מצבים של קונפליקט שהצדדים לא מסוגלים לפתור בעצמם. מצבים אלה יכולים לגרום לסכסוך על גובה מזונות ילדים, סביב המשמורת על הילדים, חלוקת הרכוש ונושאים רבים אחרים שיכולים לגרום סבל רב לשני הצדדים. קונפליקטים אלה יכולים להיות כל כך קשים עד כדי כך שצד אחד יתלונן על אלימות במשפחה, או ינסה להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לצד השני, רק בכדי לגרום לו סבל, ולעשות את מה שהוא מרגיש כתגובה הראויה לסבל אשר נגרם לו עצמו.

מצבים שאי אפשר להתמודד איתם באופן עצמאי

היכולת שלנו כאנשים פרטיים להתמודד עם תלונת שווא על אלימות במשפחה, או עם מצב שבו אנחנו מקבלים הודעה על צו עיכוב יציאה מהארץ הינה מוגבלת מאוד ללא הידע אשר נדרש לטיפול במצבים אלה. כדוגמה נוספת, אפשר להזכיר מצב שבוא אם אינה מאפשרת לאב לראות את ילדיו, או שהיא נוקטת בטקטיקות נלוזות כדי לפגוע במערכת היחסים של האב עם ילדיו.

הנציגים שלכם מתחילת התהליך ועד סופו

עורך דין גירושין יכול אמנם לספק לכם את השירות המשפטי בכל הערכאות אשר קשורות לדיני משפחה ולפעול לטובת המטרה שלכם ולמען הצדק. אך באידאה שהינו גוף אשר אמון על זכויות הגבר במשפחה, תוכלו לקבל תחת קורת גג אחת גם הדרכה, גישור, וגם הפנייה לעורך דין גירושין מומחה לשם מיקסום הזכויות שלכם בתהליך הגירושין מתחילת הדרך ועד סופה.

גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין  |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה

משמורת משותפת של שני ההורים

משמורת משותפת אינו מושג חדש אם כי שבעבר נעשה בו שימוש מועט. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר הסכמי גירושין בהם מופיעה הסכמה על משמורת משותפת של שני ההורים. הכלל המרכזי הוא שכאשר משמורת ילדים נמצאת אצל הורה אחד, ההורה השני זכאי לקבל הסדרי ראייה, וכאשר המשמורת היא משותפת בין שני ההורים, ישנו שוויון מלא בין ההורים בחלוקת הזמן שבוא הילדים נמצאים אצל כל אחד מהם ונשיאה בכל האחריות ההורית הכרוכה בכך.

לציין, שבמשמורת רגילה ההורה המשמורן אחראי כמעט לכל הטיפול השוטף בסדר יומם של הילדים לעומת ההורה שמקבל את הסדרי הראייה לוקח אחריות שווה עם ההורה המשמורן בנושאים אשר הינם מעבר לסדר יומם הרגיל של הקטינים, כגון: טיפולי שיניים, משקפיים, חוגים, קייטנות, יציאה לחו"ל, ניתוחים וכד'

מאיין מגיע הרצון לקיים משמורת משותפת

הרצון לקבל משמורת על ילד יכול לנבוע מרגש חזק ועמוק של ההורה, אשר חש שהוא רוצה להיות שותף מלא בגידול, בחינוך ובחייו של ילדו, וגם רוצה שהילד יהיה מעורב בחייו שלו, ולא יראה אותו רק כמקור מימון הדואג לצרכיו החומריים. מן הצד השני, ישנם הורים שאין להם כל עניין לשמר קשר עם ילדיהם, והם עושים את המינימום המחויב מהם על פי החוק.

התקדמות הדור לעבר משמורת משותפת

בעוד שבעבר, בעיקר עקב מחויבות לפרנסה, אבות היו מעדיפים להשאיר את משמורת הילדים אצל האם. כיום, יותר ויותר אבות רוצים להיות שותפים מלאים בחייהם של ילדיהם ועל כן הם רוצים ליישם את המודל של משמורת משותפת. משמורת משותפת ניתן להסדיר באמצעות הסכם משמורת משותפת או במסגרת תביעה משפטית.

קיימים מקרים שבהם הורה אחד, בעיקר האם, מסרב להסכים למשמורת משותפת, בעיקר מטעמים כלכליים ומטעמי שליטה, אלא שבכך לא תם ונחתם הנושא והזכות לקבל משמורת משותפת בתנאים מסוימים עדיין קיימת לאב.

דיני משפחה בישראל נקבעים על פי דין אזרחי שבמקרים מסוימים מפנה אל הדין העברי. בענייני משמורת ילדים הדין החל הינו דין אזרחי אשר קובע שמשמורת הילדים תיקבע על פי טובתם בלבד.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה במקרים אשר קשורים למשמורת משותפת

אחת מהתחבולות של נשים כנגד דרישת האב לקבל משמורת משותפת או אפילו הסדרי ראייה הינה הגשת תלונת שווא במשטרה ו/או הגשת בקשה למתן צו הגנה בכדי להרחיק את האב מהבית ומהילדים, ובכך גם להרחיק אותו מהסיכוי לקבל משמורת משותפת של שני ההורים.

שמירה על זכויות הגבר במשפחה בעניין זה הינה לתת לגבר את הכלים בכדי להתמודד עם תלונות שווא של האם במשטרה, להתמודד עם דרישתה למתן צו הרחקה מהבית כנגד האב ומתן סיכוי אמיתי לאב להתמודד עם האם על משמורת הילדים.

פניה עצמאית לטיפול בהשגת משמורת משותפת בידי עו"ד לגירושין

יצוין שפניה עצמאית לעו"ד לגירושין אשר נתפס כמומחה לדיני משפחה יכולה להועיל לפתרון הסוגיה, אלא שבכדי לטפל בסוגיה קשה זו יש צורך בהרבה ניסיון וידע מהשטח. לפיכך אב אשר מעוניין לפעול בסוגיה זו טוב יעשה אם יפנה לאידאה שאז יוכל לקבל באופן ודאי את מירב הפתרונות המתאימים לסוגיה וגם הפניה לטיפול בידי עו"ד לגירושין מומחה שיתן שרות מקצועי מול בית המשפט בצמוד להנחיות פרקטיות מהיועצים באידאה.

גירושין בהסכמה הדדית

גירושין  |  בתי המשפט ובתי הדין  |  הסכם גירושין |  גט פיטורין  |  סרבני גט  |  התרת נישואין  |  גירושים בהסכמה | גירושין בהסכמה הדדית

גירושין בהסכמה הדדית

יתכן שאתם מצויים במצב כזה שהמונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל האמת היא שבדרך כלל מדובר בדרך הטובה והנכונה ביותר להתגרש ככל שצד מסוים אינו מתעקש לקבל דברים שלא מגיעים לו על פי החוק. גירושין, מעצם טבעם, מייצגים מצב שבו שני אנשים מחליטים להפריד את דרכיהם מכיוון שהם פשוט אינם מסתדרים. מן הסתם, החלטה על גירושין עלולה להגיע במצב שבו אי היכולת להסתדר הופכת למלחמה של ממש, ובמצב כזה, המונח גירושין בהסכמה הדדית נשמע כמו מושג דמיוני ששייך לעולמות ולזמנים אחרים.

גירושין במלחמה עלולים להוביל למצבים קיצוניים

אלא שבהיעדר הסכמה בגירושין, המקומות שאפשר להגיע אליהם יכולים לפגוע בסופו של דבר בשני הצדדים באותה המידה, ובדרך כלל גם פוגעים בילדים. בעוד שכאשר מנהלים את הגירושין תחת תרבות וכוונה של הסכמה אפשר להגיע לתוצאות של קביעת מזונות ילדים המותאמים לצרכים האמיתיים של הילדים מצד אחד, והגדלת היקף המפגשים בין האב לילדים כך שהאב יהיה מעורב בצורה מקסימלית בחיי הילדים, הרי שגירושין בחוסר הסכמה הדדית, תוך חשיפת שיניים, יכולים להוביל למצבים של פתיחת תיק הוצאה לפועל מזונות, מלחמה סביב משמורת על הילדים, ביטול חזקת הגיל הרך של האם, משמורת ילדים לאב וכדומה.

חוסר ידע ובורות בהליכי הגירושין

אין ספק שגירושין בהסכמה הדדית הינה המטרה הראשונה והחשובה ביותר שצריכה להיות ביניכם לבין האישה כשני בוגרים המנהלים ביניהם סכסוך. בהקשר זה, חשוב לדעת שאחת הסיבות המרכזיות לחוסר היכולת של בני זוג לנהל את הליכי הגירושין שלהם בהסכמה, הינה חוסר ידע ואפילו בורות המובילים בסופו של דבר לפחדים, כעסים ולרגשות שאנחנו הכי לא אוהבים, בעוצמות הכי גבוהות שחווינו אי פעם. בהתאם לכך, אתם צריכים לוודא שאתם ניגשים לתהליך כשאתם יודעים את כל מה שאתם צריכים לדעת, ואנו יכולים לסייע לכם לעשות את זה בדיוק, בעזרת הניסיון שצברנו בארגון אידאה.

להצטייד במידע ובתשובות

מה שאתם צריכים לדעת הוא קודם כל מה יש בתהליך אשר עומד בפניכם, מה אתם צפויים לעבור בתהליך, מה ההשלכות של כל מהלך שתעשו בתהליך לרבות כניסה למסגרת של הוצאה לפועל מזונות, או החלטות קשות סביב משמורת ילדים כמו מלחמה על משמורת ילדים לאב או לאם, הגדלת מזונות ללא הצדקה וכד'. לעיתים, דברים שאנחנו עושים במהלך תהליך הגירושין נובעים מכך שאיננו יודעים מה הן התוצאות האפשריות והצפויות לכך. פנו אלינו לקבלת ייעוץ, הדרכה והכוונה והצטיידו במידע שנוכל להעניק לכם אשר ילווה אתכם לכל אורך התהליך, אותו תוכלו לעבור בצורה הטובה ביותר.

אב לא ישלם מזונות ילדים במשמורת משותפת

הדין האזרחי בישראל קובע שהחיוב במזונות הילדים יחול על אדם על פי הוראות הדין האיש. הדין האישי הינו הדין הדתי אשר משותף לבני הזוג, ובהעדר דין אישי יחולו מזונות הילדים על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959. על פי הדין העברי במשפחה היהודית, אך גם בנצרות ובאסלם מזונות הילדים ברובם חלים על האב ובתי המשפט פוסקים מזונות ילדים בסכום מינימום שאין לרדת ממנו גם אם ידו של האב אינה משגת לכך.

מדובר בפסיקה אשר יוצרת חוסר איזון כלכלי, ומעמדם של אבות משכבות הביניים ומטה נפגע מכך אנושות. בשטח נמצאים אבות רבים על סף ייאוש וחוסר הצדק צועק לשמיים, במיוחד כאשר האם משתכרת יותר מהאב.

משמורת ילדים היתה במשך שנים רבות טאבו לאם, אך בשנים האחרונות בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים גם משמורת משותפת וגם משמורת לאב. לעניין מזונות הילדים נפסק שבמשמורת משותפת ישלם האב עשרים וחמישה אחוז פחות מסכום המזונות שהיה נדרש לשלם אם הילדים היו נמצאים במשמורת האם.

על פניו נראה שיש כאן איזו שהיא הקלה לאב בנטל תשלום מזונות הילדים, אלא שלא כך הוא. משמורת משותפת מחייבת את האב להעמיד לרשות הילדים את אותם תנאי מחיה בביתו כפי שהאם עושה זאת אצלה, וכאן מתקבלת תוצאה לפיה במשמורת משותפת יוציא האב למזונות הילדים יותר ממה שהוא יוציא עליהם כאשר הם נמצאים במשמורת האם.

אף שדובר על כך רבות, טובת הילדים הייתה עד לשנים האחרונות אות מתה בהקשר לטובת האב וגם מנותקת ממנה. אלא שבשנים האחרונות חל שינוי של ממש בסוגיה זו ובתי המשפט נוטים לחייב את האב במזונות ילדים בצורה אשר פוגעת בו פחות, אם כי בוודאי לא מספיק.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, פסק השופט יורם שקד שבמקרה שהובא לפניו הוא פותר את האב ממזונות הילדים לאור מאזן ההכנסה הפנויה שיש לכל אחד מההורים ולאור העובדה שהילדים נמצאים במשמורת משותפת.

מהנתונים שהובאו בפסק הדין ניתן ללמוד שמדובר בבני זוג אשר במהלך נישואיהם הביאו שלושה ילדים. האב עבד בישראל והאם היתה אמורה לטוס לחו"ל לעבודה במסגרת "פוסט דוקטורט".

בני הזוג סיכמו שבעת שהותה של האם בחו"ל הילדים יהיו במשמורת האב ובעת שהותה של האם בישראל יהיו הילדים במשמורתה. עוד סוכם שהאב לא ישלם מזונות ילדים אך בהוצאות חריגות ישאו הצדדים בחלקים שווים. יצוין שההסכם בין בני הזוג הובא לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

בתום שלוש שנים מיום אישור ההסכם פנתה האם לבית המשפט והגישה תביעה עצמאית למזונות בשם הילדים ומהנתונים שהוכחו בפניו הוא אמד את צורכים ואת הכנסות ההורים תוך שנגלה לעיניו שהאם משתכרת כ- 25,000 נטו לחודש, לעומת האב שמשתכר רק כ- 10,000 נטו לחודש. לאור האמור, השופט שקד פסק שהאב יזון את הילדים באופן ישיר כאשר הם נמצאים אצלו, והאם תעשה זאת כאשר הם נמצאים אצלה.

פסיקתו של השופט שקד הינה בפסיקה חדשנית, אך יחד עם זאת אנו סבורים שפסיקה זו תעמוד על כנה גם במבחן ערעור למחוזי ולעליון משום שלא מדובר כאן על טעות שיפוטית, ו/או פסיקה אשר מנוגדת לחוק ו/או לפסקי דין מחייבים של בית המשפט העליון, אלא רק שימוש בטכניקה אשר מסורה לשופט בית המשפט לענייני משפחה להעריך את הכנסות ההורים, הוצאות ההכרחיות של הילדים וההוצאות אשר מגיעות להם מדין צדקה.

צמצום הערכת ההוצאות ההכרחיות אשר חלות על האב בלבד לעומת הרחבת ההוצאות מדין צדקה אשר חלות על שני ההורים, וזאת במסגרת פיזית של משמורת משותפת יכול בהחלט לתת את התוצאה אליה הגיע השופט שקד, וטוב שפסק כך.

מזונות ילדים מגיל 15 עד גיל 18

אב במשפחה יהודית חייב בדמי מזונות ילדים על פי הוראות סעיף  3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אשר קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הדין האישי

הדין האישי של דיני משפחה אשר חל על אב במשפחה יהודית הינו הדין העברי אשר מקורו בדברי חז"ל, כאשר במשנה תורה לרמב"ם והשולחן ערוך נפסק שהאב חייב לספק לילדיו את מלוא הצרכים ההכרחיים עד גיל 6 ולאחר מכן (עד גיל 12 לבנות, ו – 13 לבנים) החיוב במזונות יהיה מדין צדקה.

החובה מדין צדקה

החובה מדין צדקה חלה על כל אדם כלפי אדם עני, קל וחומר שהיא חלה על האב והאם כלפי הילד הנזקק שאינו יכול להתפרנס מעצמו. שיעור הצדקה כלפי הילד חל על שני ההורים בהתאם להכנסה הפנויה שיש לכל אחד מהם, ובהתאם לצרכיו של הילד.

בשנת תש"ד תוקנה תקנת הרבנות הראשית תש"ד אשר עקב התנאים אשר שררו באותה תקופה האריכה את חיוב האב במזונות ההכרחיים של הילדים עד גיל 15 לבן ובת כאחד. מזונות ילדים מגיל 15 עד 18 נותרו מדין צדקה, ולשם השלמת חיוב האב במזונות הילדים נוסיף שהחיוב במזונות ילדים בתקופת השירות הצבאי הסדיר נקבע בפסיקה של בית המשפט העליון על שליש מהסכום שהיה קודם לכן.

חשוב לציין שכאשר בתי המשפט נדרשים לפסוק מזונות לילדים מתחת לגיל 15 הם פוסקים את מלוא המזונות גם עד גיל 18 וההפחתה בחיוב האב במזונות תגיע רק בתקופה בה הילד יהיה בצבא, ובכך יש מידה של חריגה מהדין העברי המחייב בעניין זה. אנו סבורים שהפסיקה הנכונה מצד בית המשפט בעניין זה צריכה לקבוע סכום מזונות מראש עד גיל 15, ומגיל 15 עד גיל 18, כשם שהפסיקה קובעת מראש את החיוב במזונות הילדים בעת השירות הסדיר בצה"ל.

בקשה כוזבת למתן צו הגנה עלתה לאם 50 אלף ₪

מעשה אלימות כנגד אדם נמצא בשני מישורי משפט. האחד הינו המישור הפלילי והשני הינו המישור האזרחי. במישור הפלילי המדינה הינה זו אשר מעמידה את החשוד לדין על פי חוק העונשין, והמתלונן הינו עד תביעה. נטל ההוכחה לאשמתו של החשוד הינו מעל לכל ספק סביר.

במישור האזרחי המתלונן הוא זה שפונה לבית המשפט בתביעה כנגד הפוגע בבקשה למתן צו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה או מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת. המבקש הוא זה שדורש מבית המשפט ליתן כנגד הפוגע לכאורה צו הרחקה והנטל להוכחת אשמתו של הפוגע הינו על פי מאזן הסתברויות.

בית המשפט שוחח עם הקטין באופן אישי

פסק דין אשר ניתן לאחרונה מתאר מקרה שבו אם הגישה בקשה למתן צו הגנה כנגד האב והסב בטענה שהם תקפו את הקטין פיזית במהלך טיול בקניון. בעניין זה, ומשעלו בעיניי בית המשפט ספקות בדבר גרסת האם לאירוע אשר תואר על ידה החליט בית המשפט להזמין את הקטין ללשכתו ושוחח איתו באופן אישי.

בקשה כוזבת למתן צו הגנה כנגד האב והסב 

משיחה שערך השופט עם הקטין, מהתנהגותו ומתוכן דבריו של הקטין שוכנע בית המשפט שהאירוע אשר נטען על ידי האם לא היה ולא נברא כלל. בית המשפט שוכנע שהאב והסב לא היוו והם אינם מהווים סכנה גופנית ממשית לקטין וההליך שהאם פתחה הוגש על ידה לצורך השגת יתרונות בלתי כשרים במישור של הסדרי הראיה בין האב לקטין.

לציין שבעבר לא היה לסבים מעמד עצמאי לדרוש קיום הסדרי ראיה עם נכד, אך כיום הולכת ומתחזקת ההכרה שעל פי עקרון טובת הילד מתן הסדרי ראייה לסבא וסבתא גם הם חשובים להתפתחות הקטין.

בית המשפט חייב את האם לשלם פיצוי

לאור הממצאים אשר התגלו לבית המשפט בבקשה כוזבת זו החליט בית המשפט לעשות שימוש נרחב בסעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה. בית המשפט חייב את האם לשלם פיצוי של 15 אלף ₪ לאב ו- 15 אלף ₪ לסב, וכן חייב את האם לשלם לב"כ של האב והסב 20 אלף ₪, כך שבסופו של יום הבקשה למתן צו הגנה כנגד האב והסב עלתה לאם 50 אלף ₪.  

חשוב להדגיש שעד לא מכבר היה קיים נוהל קבוע לפיו משמורת ילדים נמסרת לאם, מזונות ילדים והסדרי ראיה לאב. אך השנים עוברות, נשים מפתחות קריירה, גברים מביעים רצון לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים וגם ועדות שונות כגון ועדת שניט וועדת שיפמן אשר המליצו על רפורמה בנושא מתוך ראייה של טובת הילד, כך שהיתרון של נשים בבקשות שונות כנגד האבות הולכות ומצטמצמות.

מי שעוקב אחר המאמרים של אידאה יכול להבחין שמידי פעם בפעם אנחנו מוציאים לאור פסקי דין אשר עושים צדק עם גברים במשפחה בכלל ובמהלך הליכי גירושין בפרט. הדבר נעשה על ידינו בכדי לתת לגברים להבין שבעזרת ידע ונחישות אפשר גם להצליח. 

נדחתה בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב

פסקי דין אשר נתנו בעשורים האחרונים על ידי בתי המשפט דיברו על עקרון טובת הילד כשיקול על במשפט הישראלי בכלל ובדיני משפחה בפרט. אלא שאז עקרון טובת הילד היה צמוד מאוד לענייניו של הורה המשמורן שהיה בדרך כלל האם, כך שהאב היה נאלץ להיכנע לתכתיבים המשתנים של האם בגידול הילדים.

שינויים חברתיים שנערכו בשנים האחרונות לרבות מסקנות ועדת שניט, מסקנות ועדת שיפמן והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, הביאו את בתי המשפט לכלל הכרה שילד זקוק לאב בדיוק כפי שהוא זקוק לאם. משמורת ילדים כבר אינה טאבו לאם, ויחד עם זאת יש להשוות את התנאים שבהם שוהה הילד אצל האם לתנאים בהם הילד שוהה אצל האב.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בית המשפט בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב לאור המלצות תסקיר סעד אשר הובא לפניו.

בתסקיר הסעד הומלץ שהאם תקבל את משמורת הילדים בישוב בו בני הזוג גרים ולאב ינתנו הסדרי ראיה. כמו כן הומלץ שהעברת הילדים למקום מרוחק מהאב יקשה על קיום הסדרי הראיה ולילדים יגרם נזק נוסף על הנזק אשר נגרם להם כתוצאה ממשבר הגירושין בין ההורים.

בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנות התסקיר במלואם ופסק שהעתקת מגורי הילדים למקום מרוחק מהאב תפגע באופן משמעותי בקשר שבין האב לילדים, הגם שהילדים עצמם אינם מעוניינים לעבור למקום אחר אלא להישאר בקרבת האב. בית המשפט הוסיף ופסק שבמידה והאם תחליט על דעתה בלבד להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב המשמורת על הילדים תעבור לאב.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערה האם לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור וסיכם שיש לבחון את עקרון טובת הילד, מעת לעת, על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. כל החלטה שתתקבל, גם בתנאים המשתנים צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך שקילת כל נתון ונתון במכלול הנסיבות הקשורות לעניין, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם, וכל זאת, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה.

בית המשפט המחוזי פסק שאת הקשר בין ההורים לילדים יש לבחון בראיה ניטראלית על פי קריטריונים שיגשימו הלכה למעשה את טובת הילדים ועקב דחיית הערעור חייב בית המשפט המחוזי את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסכום של: 10,000 ₪.

הינה כי כן עדים אנו לפסק דין אשר מיטיב עם האב ועם הילדים והעידן שבוא האם שלטה ללא עוררין על עניינם של הילדים הולך ונעלם. יכולים אנו להריע לבית המשפט אשר פוסק את הפסיקות החדשות, אך בל נשכח את הגברים אשר הם אלו אשר דוחפים את השינוי הלאה בזכות תושייה, רצון עז ואמונה בדבר ניתן לממש הלכה למעשה את זכויות הגבר במשפחה.

אישה תשלם 22,500 ₪ על הגשת בקשה כוזבת למתן צו הגנה כנגד האב

אחד מהדברים אשר פוגעים באדם יותר מכל הינו להיות מואשם על לא עוול בכפו בהתעללות מינית כלפי ילדים בכלל וכלפי הילדים שלו בפרט. וכאשר הדבר נעשה בתקופת הליכי גירושין שבהם מטבע הדברים מידת הרגישות בין בני המשפחה גוברת, עשויה להיות האשמה כזאת קשה לאדם שבעתיים.

כאן מדובר בהחלטת בית המשפחה לענייני משפחה בראשון לציון אשר דחה בקשת אם למתן צו הגנה כנגד אב ואחותו לאחר שהאם טענה שהם פגעו מינית בביתו בת הארבע של האב, ובעקבות דחיית הבקשה חייב בית המשפט את האם לשלם לאב ולאחותו הוצאות משפט בסכום כולל של: 22.500 ₪.

מהנתונים העובדתיים אשר תוארו בפסק הדין עולה שהאישה הגישה בקשה למתן צו הרחקה כנגד האב ואחותו בגין פגיעה מינית במעמד צו אחד כשישה חודשים לפני הדיון בבקשה זו, אלא שבהסכמת הצדדים צו הגנה זה בוטל ללא צו הוצאות. יחד עם זאת הוסכם בין הצדדים שהאב לא יחזור לדירת המגורים המשותפת אלא לצורך נטילת חפציו האישיים.

גורמי הרווחה בעירייה נדרשו על ידי בית המשפט להסדיר מפגש דחוף בין האב לשני הילדים במרכז הקשר וגם לקבוע בהקדם הסדרי ראייה וביקורים נוספים. במעמד הדיון הורה בית המשפט למחלקת הרווחה להגיש לו תסקיר ראשוני תוך 30 יום.

בדיון שנערך כשישה שבועות לאחר מכן סוכמו בין ההורים הסדרי ראיה בין האב לילדים, ובית המשפט נתן לכך תוקף של החלטה. בדיון נוסף שנערך כשלושה חודשים לאחר מכן כבר עמד על שולחנו של בית המשפט תסקיר משלים מאת המחלקה לשירותים חברתיים אשר בו העובדת הסוציאלית שנבחרה לטפל בתיק המליצה שלאור הטענות הקוטביות בין בני הזוג רצוי שהם יופנו יחדיו לבחינת מסוגלות הורית.

בית המשפט קיבל את המלצת העובדת הסוציאלית במלואה, שלח את ההורים לבדיקת מסוגלות הורית במכון אשר על פי המלצת העובדת הסוציאלית עוסק בכך, והמכון החל את עבודתו מייד עם קבלת הצו.

עוד לא יבשה הדיו על החלטת בית המשפט שהפנה את בני הזוג לבחינת מסוגלות הורית והאם פנתה פעם נוספת לבית המשפט בבקשה למתן צו הגנה כנגד האב ואחותו אך הפעם פנתה לבית משפט השלום ברמלה ובבקשתה זו עוד הוסיפה שהילדים דיווחו בעצמם למנהלת המכון על ההתעללות המינית הקשה נגדם.

לנוכח הטענות הקשות שהעלתה האישה בבקשה זו נתן בית המשפט השלום ברמלה צו הגנה במעמד צד אחד כנגד הרב והאחות והעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בדיון אשר נערך במעמד שני הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כבר הונחה על שולחנו של בית המשפט חוות דעתה של מנהלת המכון אשר מונתה ליתן חוות דעת על המסוגלות ההורית של האב והאם.

מסקנות מנהלת המכון אשר על פי כישוריה הינה פסיכולוגית מומחית בתחום הפגיעה המינית בקטינים נכתבו לגופן אך יחד עם זאת נכתב על ידה שרצוי מאוד שינתן חיסיון למסקנותיה בפני שני ההורים.   

לנוכח התנהלות האישה בכל ההליכים בבתי המשפט, ולנוכח מסקנות מנהלת המכון אשר נדרשה לתת חוות דעת בדבר המסוגלות ההורית של שני ההורים ובתוך כך גם הביעה דעתה בדבר האפשרות לפגיעה מינית של הילדים בידי האב ו/או אחותו הגיע בית המשפט לכלל מסקנה חד משמעית שהוא אינו נותן אמון בדברי האישה.

בית המשפט הוסיף וכתב שהאב ואחותו נחשפו לדברים חמורים, קשים ומבישים ואין לו אלא לומר כי מטרות זרות, קשות וחמורות כשלעצמן הינן עומדות בדבר בקשת האם למתן צו הגנה כנגד האב.

דחיית בקשת האישה למתן צו ההגנה והתנהלותה של האם לאורך כל התהליך הביא את בית המשפט לכלל החלטה שיש לעשות במקרה זה שימוש בסעיף 11 לחוק למניעת אלימות במשפחה אשר מאפשר לפסוק הוצאות משפט על בקשת סרק.

לפיכך, חייב בית המשפט את האם לשלם לאב 15,000 ₪ לאב, 5,000 ₪ לאחותו ו- 2,500 ₪ לאוצר המדינה.   

והינה נפגשים אנו בעוד פסק דין אשר מוכיח שבבתי המשפט ניתן לשמור על זכויות הגבר במשפחה, ושוב מלמדת אותנו המציאות שמי שמעיז לעמוד על זכויותיו הלגיטימיות עשוי ברוב המקרים גם להצליח לקבל אותם על אף הקושי שבדבר.

אישה תשלם לגבר על גניבת זרע

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

היחלשותה של חזקת הגיל הרך

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מזונות ילדים מגיל 18 ועד הגיוס לצבא

מזונות ילדים נפסקים בישראל על פי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, (להלן: "חוק המזונות"). אשר בסעיף 3 לחוק קובע:

  3.      מזונות לילדים קטינים

(א)   אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב)   אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגי לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

קטין בהגדרתו הינו ילד שלא מלאו לו גיל 18, ולפיכך חובת המזונות לילדים לפי סעיף 3 לחוק המזונות נפסקת בגיל 18. אלא שביהמ"ש רשאי לפסוק מזונות ילדים גם לילדים מעל גיל 18, הן מכוח סעיף 4 (2) לחוק המזונות, והן מכוח הלכת קירשנר אשר קובעת שילד אשר נמצא בתקופת השרות הסדיר בצבא הוא בחזקת נזקק. נותרנו עם שאלת החיוב בדמי מזונות הילדים מעל גיל 18 ועד הגיוס לצבא, משום שבתקופת ביניים זו אין לקבוע בוודאות שחזקת הנזקקות של הילד קיימת.

לציין באחת שבהלכת קירשנר נקבע במפורש שחזקת הנזקקות של הילד מצומצמת לתקופת השירות הסדיר בצבא ויש להפחית את גובה המזונות בתקופה זו לשליש מהמזונות ששולמו עד הגעתו של הילד לגיל 18. ובשנייה, שסעיף 5 לחוק המזונות אשר תת סעיפיו מונחים תחת הכותרת "סולם המזונות" מונה מספר תנאים לזכאותו של אדם מעל גיל 18 לקבל מזונות.

סעיף 5 (2) שהוא הסעיף הדומיננטי לעניין הזכאות לדמי מזונות בגירים קובע שאותו בן משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או מכל מקור אחר. מנגד סעיף 5 (1) לחוק המזונות קובע שאין אדם חייב במזונות על פי סעיף 4 לחוק אלא אם יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו.  

ניתן אמנם לקבוע שחזקת הנזקקות לפיה הילד אינו יכול לספק את צרכיו על אף מאמציו קיימת באופן חלקי במקרים בהם הילד עבר את גיל 18 אך הוא עדיין קשור למסגרת הלימוד בתיכון. אך משעה שהילד מסיים את הלימודים בתיכון ועד שהוא מתגייס לצבא, מתהפכת החזקה לפיה חזקה על הילד שהוא יכול לספק את צרכיו בעזרת מאמץ סביר, מהטעם שאין מניעה מצד הילד לצאת העבודה בכדי להשתכר לעצמו, הגם שאין זה ראוי שבתקופה זו יפול הילד נטל על הוריו באמצעות פסק דין של בית המשפט. 

לפיכך, בפרקטיקה הנכונה האב צריך להיות פתור לחלוטין ממזונות הילדים מגיל 18, או סיום לימודי התיכון, לכל המאוחר מבניהם, ועד הגיוס לצבא.

דברים ברוח זו נפסקו על ידי השופט פיליפ מרכוס בתמ"ש 15721/97, ואין לנו אלא להסכים לכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים

הקדמה

אחת מהדרכים החוקיות אשר מאפשרות למהגר זר לקבל מעמד של תושב בישראל הנה הבאת ילד משותף עם אזרח ישראלי. הדבר ידוע למהגרים הזרים, ומשרד הפנים אשר מעוניין לסכל כל שימוש בדבר לרעה קובע מפעם לפעם נהלי בדיקה קשוחים בעניין זה. לבחינת הקשר של הורות משותפת בין בני זוג, האחד אזרח ישראלי והשני אזרח חו"ל (להלן: "בני זוג מעורבים") דורש משרד הפנים עדיין באופן גורף מההורים לערוך בדיקה גנטית, אשר ידועה בשם בדיקת רקמות או בדיקת DNA, על אף שהדבר זוכה לעיתים לביקורת מצד בתי המשפט.

מוצאם הדתי של הורי הקטין

בדיקה גנטית להוכחת אבהות ניתן לערוך בצו בית המשפט בלבד, ובית המשפט לא ייתן צו לבדיקה גנטית מבלי לקבל מידע עדכני על מוצאם הדתי של הורי הקטין בכדי שהילד לא יכנס להגבלות בנישואין ותפילה אשר חלות ביהדות על ממזרים. חוות הדעת אמורה להימסר לבית המשפט על ידי משרד הפנים אשר בפנקסיו מצוי המידע לגבי יחוסו ודתו של כל אדם במדינה.

לפיכך, כאשר בני זוג עותרים לבית המשפט בבקשה למתן צו לביצוע בדיקה גנטית, בית המשפט יורה למשרד הפנים ליתן את חוות דעתו בעניין ייחוסם של ההורים תוך 45 יום מיום שהומצאה לו הדרישה בטרם יתן את הצו לבדיקה. עד לשלב הזה הדברים מתנהלים באופן ברור ומסודר ברם, משלב זה מתחילה סחבת ובקשות רבות מצד פרקליטות המדינה לדחיית מועד הגשת חוות הדעת והממצאים.

לרוב, בתי המשפט נוהגים בסלחנות רבה כלפי משרד הפנים על אף ריבוי בקשות הדחייה ומאשרים כמעט תמיד כל בקשת דחייה שהוגשה מטעמם. אלא שבבתי המשפט כמו בכל דבר בחיים יש גבול לכל תעלול, ובמקרה שעובר את גבול הטעם הטוב יגיד בית המשפט בקול רם את דעתו על עוולה אשר נגרמת לאדם פלוני בסוגיה אשר נדרשת להתברר בפניו.

חיוב המדינה בהוצאות בגין שיהוי בלתי סביר

בפסק דין בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בתמ"ש 3573-02-11, חייב השופט יעקב כהן ביום: 10/10/11 את משרד הפנים לשלם לבני זוג מעורבים סכום של: 10,000 ₪ כהוצאות משפט בגין השיהוי הבלתי סביר של משרד הפנים במתן תגובה לבקשת בני הזוג לבדיקת אבהות.

מנתוני המקרה עולה שביום: 2/2/11, הגישו בני זוג נשואים, הבעל אזרח ישראלי והאישה אזרחית אתיופית עתירה להכרה באבהות ולמתן צו לבדיקה גנטית. ביום: 9/2/11, נשלחה בקשת בני הזוג לתגובת הפרקליטות תוך 45 יום.

ביום: 15/3/11, ביקשה הפרקליטות הארכת מועד בת 45 ימים נוספים למתן תגובתה, וביהמ"ש נעתר לבקשתה. משחלף המועד המוארך להגשת התגובה הגישה הפרקליטות שוב ביום: 16/5/11 בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף בקשה זו נעתרה על ידי ביהמ"ש.

ביום: 20/7/11 הגישה הפרקליטות בקשת אורכה נוספת בת 45 ימים ואף לבקשה זו נעתר בית המשפט וציין שזו אורכה אחרונה להגשת התגובה ועל הפרקליטות להגיש את תגובתה עד ליום 1/9/11. ביום: 15/9/11, ומשלא התקבלה כל תגובה מצד הפרקליטות, נקבע התיק לדיון ביום: 10/10/11, ובית המשפט קבע שב"כ היועמ"ש יהיה פטור מהתייצבות במידה ויגיש את תגובתו עד ליום: 2/10/11.

גם עד ליום: 2/10/11 לא הגיעה תגובת הפרקליטות וביום הדיון שנקבע כאמור התייצבה לדיון מתמחה מצד הפרקליטות והביאה בפני בית המשפט בעל פה, את תגובת המדינה לפיה ניתן להפנות את הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית, מהעדר כל חשש לפגיעה באילן היוחסין ו/או לפגיעה בכושרה של הקטינה להינשא בעתיד.

בית המשפט פסק

"התנהלות המדינה בתיק זה גרמה לאיחור של חודשים רבים בהפניית הצדדים לביצוע הבדיקה כאשר הם הביעו את נכונותם לפניה לבדיקת רקמות כבר בכתב התביעה שהגישו כאמור בתחילת חודש פברואר 2011."

"יודגש, כי ההתנהלות השערורייתית של המדינה במתן תגובותיה לבקשות בתיקי אבהות אינה יכולה להימשך עוד. בקשות אורכה חוזרות ונשנות שאין להן כל הסבר הגיוני וכל פשר היו ללחם חוקה של הפרקליטות בתיקים בהם מעורב משרד הפנים כאשר ב"כ הפרקליטות מביעים בפני ביהמ"ש את חוסר האונים שלהם כתוצאה מכך שלא עולה בידם לקבל תגובות ענייניות של משרד הפנים."

"במרבית התיקים מסתכמת ה"בדיקה" של משרד הפנים בסוגיית דתה או הסטטוס של האם, משום שכאשר מדובר באם שאינה יהודיה או אף באם יהודיה שהיתה פנויה בעת התעברותה (רווקה, גרושה או אלמנה) לא מתקיים חשש של ממזור הקטין ואין כל מניעה במשלוח הצדדים לביצוע בדיקת אבהות מעבדתית."

"בדיקת מעמדה של האם במחשבי משרד הפנים אמורה ליטול דקות ספורות ודי בפקיד אחד שאינו בעל השכלה מיוחדת או הכשרה מיוחדת, כדי לבדוק מעמדן של עשרות נשים ביום עבודה אחד, ועוד ישאר לאותו פקיד זמן רב לעיסוקים נוספים."

"למרות האמור לעיל, ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, מתמיד משרד הפנים בעיכוב מתן תגובותיו, כאשר פעמים רבות מסתבר כי מדובר בתיקים בהם עשויה בדיקת הרקמות להשליך על עניין מעמדו של אדם בישראל, תוצאה שהינה כפי הנראה, לעיתים, לצנינים בעיני אי מי במשרד הפנים, שאם לא כן לא ניתן להבין כלל ועיקר את המחדלים החוזרים ונשנים במתן התגובות לבתי המשפט לענייני משפחה."

"כי הגיעה העת לנסות לשים קץ להתנהלות זו של משרד הפנים ולו ע"י הבאתו של מנכ"ל משרד הפנים לדיון בפני ביהמ"ש, כפי שהיה בדעתי לעשות בתיק זה, היה ולא היתה מתייצבת היום נציגת פמת"א ומביאה בפני בעל פה את תגובתו המאוחרת של משרד הפנים, אשר טרם הועלתה אף על הכתב עד לרגע זה, ועל כל פנים לא הוגשה בכתב לביהמ"ש עד לרגע זה."

לסיכום בית המשפט פסק

"נוכח העיכובים החוזרים ונשנים שגרם משרד הפנים לתובעים, תוך ניצול העובדה שביהמ"ש אינו נוטה למתן פסקי דין בהעדר תגובה במקרים הנוגעים לאילן יוחסין של קטין, ונוכח הפגיעה הקשה הנגרמת לתובעים ולקטינה עקב העיכוב הבלתי נסבל בבירור עניינם, הנני מחייב בזאת את משרד הפנים לשלם לתובעים הוצאות בסך: 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל."

אמצעי התשה כלפי אוכלוסיה חלשה

שיקולים כלכליים, שמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל והחשש מפני בעיות דמוגרפיות הניעו את המחוקק במדינת ישראל לקבוע כללים בדבר כניסה של מהגרים לא יהודים לישראל והשהיה בה. משרד הפנים כגוף ממשלתי מנהלי הופקד על פי החוק לשמור על גבולות המדינה מפני הגירה בלתי רצויה בכלל ושהיה בלתי חוקית בפרט, ומשטרת הגבולות כגוף ביצועי מסייעת למשרד הפנים לבצע את תפקידו ומשלימה את פעולותיו.

יש לציין שמשרד הפנים צריך וחייב לקיים עד תום את התפקיד שהוטל עליו בחוק. ואפילו אם קיבלנו כמוצדקת את דרישת משרד הפנים לבצע בדיקה גנטית לבני זוג מעורבים, הרי שאין זה מוצדק לקבל את פרקטיקת הסחבת שבה נוקט משרד הפנים כאמצעי התשה כלפי אוכלוסיה אשר בדרך כלל מוגדרת כאוכלוסיה חלשה.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים

ביום: 20/9/11, התפרסמה בעיתון המודפס והאלקטרוני של מעריב ידיעה תחת הכותרת: "המדינה למען הגרושות: גביה מואצת של מזונות". מדובר בפרסום הצעת חוק של משרד המשפטים אשר עוסקת בהקמת מסלול מזונות ייחודי בלשכת ההוצאה לפועל לגביית מזונות ילדים.

על פי תזכיר החוק שפורסם מדובר על הקמת מסלול גביה ייחודי של מזונות ילדים אשר ינוהל בהוצאה לפועל על ידי מי שרשם ההוצאה לפועל יאצול לו סמכויות בהתאם לסעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת במקום הזוכה שעד כה נדרש לפעול לגביית דמי המזונות בעצמו  או בעזרת עורך דין פרטי.

הטעמים להצעת החוק נכתבו בדברי ההקדמה והם שהיקף החובות למזונות ילדים (11 מיליארד ₪) אשר עומד בקרוב ל- 100,000 תיקים הפתוחים בהוצאה לפועל מצביע על הקושי של הזוכה לקבל את דמי המזונות מהחייבים, ולפיכך יש לסייע בידי הזוכה באמצעים נוספים בכדי לממש את פסקי הדין אשר ניתנו לזכות הילדים בכדי שלא יגיעו לחרפת רעב.

עוד נטען בדברי ההקדמה שהזוכה (שהיא בדרך כלל האם) מתקשה לגבות את מזונות הילדים משום שהיא חוששת מהאב, ו/או משום שהיא נעדרת יוזמה, ידע ואמצעים לממש את פסק הדין.

לנו אין אלא להצטער על "החלמאות" של יוזמי ההצעה משום שהתכנים אשר מופיעים בה גורמים לפגיעה בלגיטימיות החברתית וההורית של האבות. היא מציגה אימהות כחסרות יכולת נפשית ופיזית לפעול לבדן או לשכור עו"ד שיפעל עבורן במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות לגביית מזונות ילדים. והגרוע מכל הינו שהיא עלולה לפגוע קשות בטובת הילד.

אם נברר את הפרטים אשר מופיעים כטעמים להצעת החוק נוכל לגלות:

א.      בדברי ההקדמה לא נכתב ממתי פתוחים תיקי ההוצל"פ, האם מדובר בתיקים אשר נפתחו לפני שנה, עשר שנים, חמישים או יותר.

ב.      אין בדברי ההקדמה לחוק התייחסות לחובות ששולמו בפועל אך לא הופחתו מתיקי ההוצל"פ.

ג.       אין סייג לגבי מספר הבקשות בטענת פרעתי אשר עומדות לבירור בתיקי ההוצל"פ.

ד.      האם יעלה על הדעת שבישראל של ימינו יש קרוב ל- 100,000 אבות אלימים אשר מסרבים לשלם מזונות ילדים, ו/או נשים אשר אינן יודעות או אינן מסוגלות לפעול בעצמן כנגד האב בהוצאה לפועל לגביית המזונות. האם אותה זוכה אשר ידעה להגיש תביעה בבית המשפט למזונות ילדים או אישרה הסכם מזונות עם האב בבית המשפט, תתקשה לשכור עורך דין שיפעל עבורה גם בהוצאה לפועל ?

ה.     ולבסוף, האם נכון למסור את גבייתם של מזונות הילדים לידי גורמים חיצוניים אינטרסנטיים אשר יכנסו בצעדים דורסניים לתוך מערכת היחסים הטעונה ממילא בין האב לאם ?

חשוב לציין שהעובדות האמיתיות בשטח מצביעות על כך שרוב רובם של החייבים במזונות ילדים הינם אבות אשר אינם מסוגלים לעמוד בגובה המזונות אשר נפסקו להם מלכתחילה עקב יוקר המחיה, ולא אבות בעלי יכולת כלכלית אשר מתחמקים מהתשלום.

בתי המשפט לענייני משפחה מחייבים כיום את האב לשלם כ- 3200 ₪ לחודש למזונות מינימום עבור שני ילדים לפני השתתפותו במחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.

  • ראו: בר"ע 1895/02, בן עמי נ' בן עמי.

רוב האבות בישראל נמנים על מעמד הביניים אשר משתכר בממוצע כ- 7,000 ₪ נטו לחודש, ובכדי לעמוד במלוא פסק דינו של בית המשפט יצטרך האב להוציא לשני ילדיו הקטנים לא פחות מ- 4500 ₪ לחודש. מכאן שלאב לא ישאר הרבה, אם בכלל, לצרכים החיוניים שלו למחיה.

לציין שביום: 26/11/09, נכנסה לתוקף הוראה אשר מאפשרת להכביד בהגבלות על חייבי מזונות, והיכולת להטיל עיקולים, צו עיכוב יציאה מהארץ ופקודות מאסר על חייבי מזונות כבר קיימת מקדמא דנן.

לעניין המתח בין הזוכה לבין החייב במזונות ילדים בהוצאה לפועל פסק נשיא בימ"ש העליון (כתוארו אז), השופט אהרון ברק בעניין פרופ' גמזו כדלקמן:

"בחינתו של חוק ההוצאה לפועל מלמדת, כי בבסיסו מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו (תכליות ספציפיות). האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות."

"הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה. זאת ועוד: הוצאה לפועל בלתי יעילה עשויה לפגוע בכבוד האדם של הזכאי למזונות, אם ללא תשלום דמי המזונות נפגע מינימום הקיום האנושי שלו. "הפקרת בן-זוג למחסור ולרעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם" (הנשיא שמגר בע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון, פ"ד נא(2) 577, 580). אכן, הזכות של כל אדם – ובהם הזכאי על פי פסק דין למזונות – לקיום מינימאלי, היא חלק אינטגראלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו."

"התכלית (המיוחדת) השנייה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (פרשת פישמן, עמ' 374). זהו היבט סוציאלי, הבא להתחשב בחייב, תוך מניעת ירידה לחייו. מספר הוראות בחוק ההוצאה לפועל נועדו להבטיח הגשמתה של תכלית זו (ראו סעיף 22(א) (מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול); סעיף 38 (הגנת בית המגורים); סעיף 39 (הגנת חייב חקלאי)). חלק מהן מסייעות, בעקיפין, לזוכה על פי פסק הדין, שכן הן מבטיחות כי החייב לא יאבד את יכולת הפירעון שלו."

"המאסר על חוב לא ישמש בשום מקרה ואופן, בכל צורה שהיא, כאמצעי שיש בו משום הענשת החייב על אי תשלום החוב, אלא כאמצעי של כפיית החייב, שהוא בעל יכולת, שיש לו רכוש ואמצעים לתשלום החוב, אם כולו ואם לשיעורין, אך הוא מסתיר את רכושו ומבריחו" (בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מז(4) עמ' 754).

  • ראו: רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ולילך ישעיהו.

אין חולק בדבר גודל האחריות אשר מוטלת על הוריו של ילד לספק לו את צרכיו החיוניים למחייה מכוח האפוטרופסות. אלא שההורות בכלל והאבהות בפרט אינה מתחילה ומסתיימת רק בתשלום דמי המזונות שצריך האב להעביר לידי האם שזכתה במשמורת ילדים, כי אם במכלול הקשרים שיש בין כל אחד מההורים לילד, ובקשרים שיש בין הורה אחד למשנהו.

רק איזון נכון של מכלול הקשרים המשפטיים והחברתיים בין כל אחד מההורים למשנהו ישמרו כהלכה על זכויות הילד במשפחה, ובסופו של יום גם יגשימו את עקרון טובת הילד הלכה למעשה.

אז האם מדובר בבשורה טובה לאימהות ? התשובה לכך הינה בהכרח שלילית, משום שאם הצעת החוק תעבור בכנסת היא תגרום נזק חברתי רב לאב ולילדים ובאופן עקיף יגרם נזק גם לאם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

 

תיקון 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

הורים ביולוגיים מוגדרים כאפוטרופוסים טבעיים של ילדם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. מכוח האפוטרופסות קנויה להורים החובה והזכות לדאוג לכלל צרכי הילד לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד, שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם. וכן צמודה לאפוטרופסות גם הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

פעולות ההורים מכוח האפוטרופסות מחייבת אותם לשמור על זכויות הילד במשפחה ולפעול בהסכמה בכדי להיטיב עם הילד כפי שהורים מסורים אמורים לנהוג בנסיבות כל עניין ועניין, בכדי לממש הלכה למעשה את תפקיד ההורות.

כאשר הוריו של ילד גרים תחת קורת גג אחת ניתנת לכל אחד מהם אפשרות לדעת פרטים בדבר התקדמות הילד והתפתחותו משום שהמידע הרלוונטי זורם ישירות אל הבית המשותף. אולם במקרה שבו ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת, ונמנע מאחד ההורים לקבל מידע חשוב אודות הילד, פוחתת באופן משמעותי היכולת של ההורה המודר לתרום לקידום ענייניו של הילד ולממש את חובתו וזכותו הבסיסית להורות.

למחוקק הישראלי לקח הרבה שנים להגיע למסקנה שיש לשתף את ההורה הלא משמורן במידע חיוני אודות הילד באותה מידה שבה יש לשתף את ההורה שזוכה במשמורת ילדים, ובאמצע שנת 2010, הוא הוסיף בתיקון 14 את סעיף 18 ב' לחוק אשר מנוסח כדלקמן:

18.   (ב)  גוף המנוי בתוספת ומחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין, וקיבל מהורהו של הקטין הודעה בכתב על רצונו לקבל עותק מהמידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר של הקטין, ימסור את המידע גם לאותו הורה; ואולם נודע לגוף המנוי בתוספת, כי נשללה או הוגבלה האפוטרופסות של אחד ההורים בהחלטת בית משפט, לא יחול האמור בסעיף קטן זה אלא לגבי עניינים אשר נותרו נתונים לאפוטרופסותו של אותו הורה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת; השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת.

אלא שלמרבה הצער נמצא שהתיקון לחוק עדיין אינו מיושם בשטח, ובפסק דין ביהמ"ש לתביעות קטנות ב-ת"ק 17825-01-11, רוה נ' ביטוח לאומי, שופכת השופטת לימור רייך אור על סוגיה זו.

עניינו של פסק הדין הינו בתביעה כספית נזיקית של אב שהוא אינו ההורה המשמורן (להלן: "האב") על סך: 31,200 ₪ כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") על הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 18 ב' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הנתבע טען להגנתו שמערכות המוסד אינן ערוכות לרישום כתובות של שני הורים שנפרדו או התגרשו, ולכן לא הועבר לאב מידע אוטומטי.

ביהמ"ש פסק:

"היעלה על הדעת שרק בשל כך שהנתבע אינו מסוגל, תהא הסיבה לכך אשר תהא, לבצע את הוראות החוק, לפטור אותו בלא כלום ובוודאי מלקיים את הוראות החוק ?"

"ברור שהתשובה על כך הינה בהכרח שלילית, על הרשויות לקיים את הוראות החוק, גם אם עניין זה כרוך במכשול שהנתבע טוען כי איננו מסוגל לעמוד בו, שהרי הוראות חוק יש לקיים, כאשר תכלית החוק באה לסייע בידי ההורה שאיננו הורה משמורן, לקבל את כל המידע שנמסר להורה המשמורן ביחס לילדיהם המשותפים."

"המידע שעל הנתבע למסור, צריך שיהא כזה שנמסר להורה המשמורן, כמובן, על כך לא יכולה להיות מחלוקת, מבלי לפגוע ולגרוע מזכויותיו ופרטיותו, כך למשל אין לחשוף במתן המידע את פרטי החשבון של ההורה המשמורן, אליו משתלמת הגמלה, לצורך כך יש להיערך בהתאם ואולם חובה זו חלה על הגוף שמופיע בתוספת של החוק ואין בכך כדי לפגוע בזכותו של ההורה הנוסף לקבל מידע."

בסיכומו של פסה"ד קובע ביהמ"ש שהנתבע הפר חובה חקוקה, והוא מחייב אותו לשלם לידי התובע סך של 3,000 ₪ בגין הצורך לפנות לנתבע מספר לא מבוטל של פעמים על מנת שזה האחרון יפעל ליישום החוק ויספק לידיו את אותו מידע שהוא מספק להורה המשמורן.

יש להדגיש שפסק הדין אינו מציין רק את העובדה שיש לקיים הוראת חוק מפורשת, אלא גם שתכלית תיקון החוק ונחיצותו החברתית עולים בחשיבותם על כל שאר הטענות שנטענו מנגד.

מכאן אנחנו שולחים לכל אב לא משמורן את הקריאה לשמור ולא לוותר על הזכויות שלו כאפוטרופוס והורה, ואנחנו נהיה שם בשבילו בכדי לסייע לו בכך.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה