פתח דבר

אחת מזכויות היסוד המסורות לאדם הינה חופש התנועה ואף על פי כן חייב בית המשפט לענייני משפחה ביום: 27.4.2021, אם עם שני ילדים מקטיני קטינים להישאר במקום מגוריה או מרחק של עד 15 ק"מ במשך שנתיים. הטעם לכך הינו "עקרון טובת הילד" אשר מקבל בדור האחרון מעמד חוקתי שווה ערך לכל זכות יסוד אחרת ואף למעלה ממנה.

על פניו מדובר בפסק דין אשר אומר את המובן מאליו, ואולם מתברר שמה שנראה היום מובן מאליו היה עד לפניי מספר שנים בלתי מובן מאליו. מכאן החשיבות בפרסום מאמר זה עבור גברים לשנים הבאות שיבואו עלנו לטובה.

הקדמה

כידוע, בהעדר הסכמה בין הורים בנוגע למשמורת ילדים ו/או הסדרי שהייה, ממנה בית המשפט עובד/ת סוציאליים שיתנו חוות דעת בתסקיר בנוגע לכל המשפחה בכדי להחליט על זמני השהות של הילדים אצל מי מן ההורים. התסקיר מכיל תיאור עובדתי של הנפשות הפועלות במשפחה ובסופו של התסקיר המלצה בנוגע להסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

לרוב, חוות דעתם של העובדים הסוציאליים מתקבלת על ידי בית המשפט במלואה ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט במסקנות או בהמלצות המומחים. הטעם לכך הינו שחזקה על המומחים שהם מומחים בתחום עיסוקם ואת חוות דעתם המקצועית הם נותנים בצורה אובייקטיבית. מכאן שחוות דעתו של מומחה הינה חשובה ביותר עבור כל הורה.

בעבר הלא רחוק היו גורמי הרווחה נותנים את חוות דעתם על פי תבנית קבועה של האם כהורה עיקרי במשרה מלאה, והאב כהורה של ביקורים. בדור האחרון חל שינוי מהותי בסטריאוטיפ זה וזאת בעיקר לאור הרצון של אבות להיות נוכחים בחלק גדול יותר מהזמן הפנוי של הילדים.

בעצם, השינוי בעניין הרחבת הסדרי שהייה גדולים יותר לאבות מבעבר, וכן בגיל ילדים קטן יותר מבעבר וקביעה של משמורת ילדים משותפת לשני ההורים הגיעה מצד אבות שעוד בטרם נודעה מחלוקת בין ההורים בנוגע להסדרי השהייה עם הילדים, האב שהה זמן ארוך יותר עם הילדים כך שניתן לראות יותר ויותר פסיקה אשר באה לקבע מצב שממילא נתון בשטח ומגיע לבית המשפט על ידי חוות דעתם של גורמי הרווחה ומומחים אחרים.

פסיקת בית המשפט

פסק הדין מתאר זוג הורים לשני ילדים קטינים, הבת בת כ- 4 שנים, והבן כבן שנה וארבעה חודשים. האב הגיש תביעה למשמורת ילדים משותפת והאם לאישור העתקת מקום מגורי הקטינים מהמקום בו נכחו עימה ועם האב (להלן: "המקום הקבוע") למקום מגורי בית הוריה המרוחקים זה מזה כ- 35 דקות נסיעה.

לאור הליך קודם אשר נוהל על ידי הצדדים בבית הדין הרבני ונראה שגם לאור מורכבות הנושא, נתן בית המשפט צו מניעה כנגד האם לבל תעזוב את איזור המגורים הקבוע ומינה פסיכולוגית מומחית לחוות דעה בעניין המשמורת והסדרי השהייה.

בחוות דעתה המפורטת של הפסיכולוגית היא המליצה על הרחבה הדרגתית נוספת של הסדרי השהייה לאב, שממילא היו מורחבים, עד הגעה למשמורת משותפת. וכן, לאפשר לאם להעתיק את מקום המגורים הקבוע לבית הוריה כעבור שנתיים שאז תגיע הקטינה לגיל 6. בינתיים, במהלך השנתיים, ניתנה לאם אפשרות להעתיק את מקום מגוריה עד לרדיוס של 15 ק"מ מהמקום הקבוע. הכל בהתייחס לטובת הילדים.

בית המשפט אימץ את המלצות הפסיכולוגית באופן מלא תוך כדי שזירה של מאפיינים משפטיים אשר נועדו לתת תוקף משפטי איתן להמלצות.

אם נסכם את כל פסק הדין למספר שורות נוכל לומר כי טובת הילדים, כמעט לבדה עמדה לנגד עיניי הפסיכולוגית ולעיניי בית המשפט. הפסיכולוגית ציינה בחוות דעתה שטענות האם כנגד משמורת משותפת עם האב נטענו בעיקר מטעמי נוחות שלה, לעומת האב שהוכיח כי הוא מוכן להקריב מעצמו ולהקשות על עצמו לטובת שהות גדולה יותר עם הקטינים.

לאם עמדו טענות חזקות לטובת היותה משמורנית עיקרית ואולם בית המשפט דחה את כולן באחת. הטענה העיקרית של האם היתה שמכוח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") חזקה, המכונה "חזקת הגיל הרך", כי טובת הילדים (עד גיל 6) לשהות ברוב הזמן במחיצתה ומכאן שמשמורת הילדים העיקרית צריכה להיות אצלה ולכן צמודה לה הרשות לקבוע את מקום מגוריהם.

בית המשפט פסק כי לעניין קביעת המשמורת, המקרה דנא מבהיר מדוע מוצדק המעבר השגור בשנים האחרונות משיח של משמורת בעניינם של קטינים לשיח של אחריות הורית. ואכן, אחריות הורית הינה הגדרה מקיפה של החובות שיש להורה מכוח האפוטרופסות כלפי הקטין ומתחתיה נמצאת בין היתר גם המשמורת אשר מדברת בעיקר על שמירה.

ואם עוסקים אנו בהגדרות הרי שבחוק הכשרות ניתן לראות סעיפים ארכאיים והמתנגשים זה בזה. לדוגמה, סעיף 24 לחוק הכשרות מדבר על הסכמה בנוגע לאפוטרופסות ומי מההורים יחזיק בקטין.

למעשה, סעיף 14 לחוק הכשרות קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים ומבלי לציין שלאם או לאב יתרון בחובות או בזכויות בעניינו של הקטין כמפורט בסעיף 15 לחוק הכשרות, עם זאת הכיצד ניתן לדבר על המושג "מי יחזיק" אשר יוצר קונוטציה של הזכות להחזיק קטין כמו חפץ שאין חובות כלפיו כלל.

וכן, בסעיף 15 לחוק הכשרות נכתב כי לאפוטרופסות צמודה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו מבלי לציין איזה אחוז מהאפוטרופסות הוא שיקבע. הגם שאין מחלוקת כי הוריו של קטין הינם האפוטרופסים הטבעיים של הקטין ושווים הם בכך. אם כן, כיצד אפוטרופוס אחד השווה לשני רשאי לקבוע את מקום מגוריו של הקטין ?

לא ניתן להבין מה אומרים סעיפים 14, 15, 17 24 ו-25 לחוק הכשרות אם לא יוצקים תוכן נורמטיבי להגדרת המושג "אפוטרופסות".

יש סוגים שונים של אפוטרופסיים שהשכיח מבניהם הינו אפוטרופוס טבעי, שהינו הורה ביולוגי של ילד אשר מוחזק כמי שיכול להיטיב עם הקטין יותר מכל אדם אחר. עם זאת, חזקות ניתנות לסתירה וכבר נודעו מקרים שילדים הוצאו מאפוטרופסות של ההורים לאפוטרופסות אחרת.

ניתן לומר שאפוטרופוס הינו אדם אשר יכול לדאוג לצרכים של הקטין ומכוח היכולת שלו לעשות כן הוא גם זכאי ליהנות מכך. כלומר, ככל שאדם יכול לדאוג לצרכים של הילד שלו כך הוא רשאי להישאר אפוטרופוס גם אם אין הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות. מנגד, יכול הורה לאבד את האפוטרופסות אם אין הוא דואג לצרכי הקטין גם אם הוא נהנה מתפקיד האפוטרופסות.

אם כן, האפוטרופסות של שני הוריו של קטין שווה כברירת המחדל, כפי שגם אומר בית המשפט בפסק הדין, מכוח היות כל אחד מההורים המוחזק כמי שיכול יכול לדאוג יותר מכל אדם אחר פרט להורה השני שמוחזק באותה הדאגה לקטין במידה שווה. נטל הראיה לסתור חזקה כידוע נופל על כתפיו של מי שטוען כנגד לכך.

כפי שמבואר לעיל, בית המשפט מציג בפסק הדין עמדה אשר תוקפת באופן חזיתי את האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות ובמילים שלו קובע כי הדומיננטיות ביחסים בין ההורים לילדים הינה "האחריות ההורית", היא היקף ותוכן האפוטרופסות, ולא המשמורת, ומכאן גם יגזרו הסדרי השהייה של כל הורה עם הילדים.

יש לציין כי במקרים רבים עולות טענות של אימהות כנגד דרישה של האב למשמורת משותפת כי דרישה זו עולה בכדי להפחית או להימנע מתשלום מזונות ולא מצד הרצון של האבות לשהות יותר עם הילדים. טענה נגדית אשר עולה מצד אבות כנגד אימהות הינה שאימהות מסרבות לחלוק איתם משמורת משותפת בכדי להקטין את מקומו של האב בחיי הילדים באופן הפוגע בטובתם.

לסיכום

סיכום פסק הדין מלמד שמומחים מטעם בית המשפט מגלים בשנים האחרונות פתיחות רבה יותר מאשר בעבר לבקשות של אבות לשהות זמן ארוך יותר עם הילדים.

וכן, שחזקת הגיל הרך, על אף שהיא מוגדרת לטובת האם בסעיף 25 לחוק הכשרות בנוגע לילדים מתחת לגיל 6, תידחה על ידי בית המשפט באמצעות קבלת חוות דעת פסיכולוגית ואפילו סוציאלית.

וכן, שהנסיבות העיקריות שעליהן נסמכה חוות דעתה המקצועית של הפסיכולוגית היתה שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה ושווה והם הגיעו לדיון במצב שבו הסדרי השהייה בין האב לקטינים כבר היו ממילא נרחבים שגם התבצעו הלכה למעשה באופן תקין. כלומר, בית המשפט היה צריך לקבוע בסעד הצהרתי הסדר שכבר התקיים בפועל.

מכאן המסקנה שהעמקת הקשר של האב עם הילדים בעודם קטנים ואפילו מקטיני קטינים יכולה בהחלט להווה גורם עיקרי אשר ישפיע על המשך הקשר של האב עם הילדים גם לאחר שההורים יפרדו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

משמורת בהגדרה

משמורת באה מהמילה שמירה והיא מבטאת מצב המשפטי שבו דבר מה נמצא בידיו או בחזקתו של שומר על כל החובות והזכויות הנלוות לכך. ככל שמדובר בדבר חפצי הנמצא בחזקתו של אדם בדרך כלל לא תסתמן בעיה כל שהיא, ואולם כאשר מדובר בילד קטין, אפילו להגדרה המשפטית מילולית יש משמעות גדולה ועל כן יש לומר שכיום כבר נהוג לעבור מהגדרה של משמורת ילדים להגדרה של אחריות הורית.

משמורת עיקרית בהגדרה

הוריו של ילד אשר אינם גרים יחד ירצו באופן טבעי קשר עם הילד שלהם על פי המסגרת המשפטית המאפשרת זאת ועל פי יכולתם. משמורת עיקרית או משמורת יחידנית כפי שלעיתים נהוג לכנות הינה נורמה משפטית שבא ילד נמצא אצל הורה אחד יותר מאשר אצל ההורה השני.

החוק והפסיקה בבתי המשפט נותנים לאם יתרון לקבל משמורת עיקרית על ילדים וודאי עד גיל 6 על פי עקרון חזקת הגיל הרך לפיו טובתו של ילד עד גיל 6 להיות במשמורת עיקרית של האם ככל שלא הוכח אחרת.

הטעמים הקדומים לקביעת משמורת עיקרית לאם היו נעוצים בעובדה שרוב האמהות בעבר היו המטפלות העיקריות בבית, הכולל טיפול בצרכי הבעל והילדים. הבעל היה אחראי על כלכלת המשפחה כולה.

והינה כי כן על פי אותו היגיון קבע גם הדין העברי שהבן אצל האם עד גיל 6, והבת למשמורת האם לעולם. בתי המשפט עוד הוסיפו מעצמם (דבר שלא נקבע על ידי הדין העברי) כי אין מפרידים בין אחים ויש לקבוע מקום מגורים עיקרי לילדים בכדי לשמור על היציבות הפיזית והנפשית שלהם.
למעשה, הדין הקובע בישראל הינו הדין האזרחי אשר מכיר בעקרון טובת הילד כעקרון על בכל קביעה הקשורה לענייניו של ילד, אך יודגש כי גם הדין העברי מכיר בטובת הילד כעקרון על ואולם דרכו של הדין העברי לקיים זאת שונה מהדין האזרחי.

משמורת משותפת בהגדרה

משמורת ילדים משותפת הינה מצב משפטי אשר בו הילד שוהה במחצית הזמן הפנוי שלו עם האם ובמחצית השנייה של הזמן עם האב.

כאמור, בעבר אימהות נדרשו להשאר בבית בכדי לעשות את מלאכות הבית ולטפל בילדים, ואולם כיום רוב האמהות יוצאות לעבודה ואף מפתחות קריירה. נמצא כי המכשירים החשמליים בבית עושים את רוב העבודות והילדים נמצאים במסגרות החינוך כך שלאם מתפנה זמן רב לטיפוח עצמה וקישוריה.

מחויבות האם לעבודה מחוץ לבית ולקריירה גוזלת ממנה הרבה זמן על חשבון הזמן עם הילדים ועל כן האב, בין מכורח ובין מרצון, נדרש להגדיל את הנוכחות הפיזית שלו בחיי הילדים.

בפועל נמצא כי ברוב המשפחות נוטל האב חלק נכבד בנטל גידול הילדים, לעיתים אף יותר מהאם, ואין זאת כי אם משמורת משותפת הלכה למעשה.

מדוע יש לעמוד על קבלת משמורת משותפת כברירת מחדל ?

אין ספק כי שינויים וזעזועים פתאומיים גורמים לפגיעה בטובתו של ילד, כך שכאשר ילד רגיל להתראות עם שני הורים באופן שווה ובמעמד שווה, כל שינויי בתנאים הללו גורם לילד למשבר.

הליך פרידה בלתי שוויוני בין הוריו של ילד אשר גורם לאב להראות בעניי הילד כאל הורה סוג ב' בעוד שקודם לכן היה האב דמות מאוד דומיננטית בחיי הילד גורם לפגיעה נפשית חמורה בילד.

ויתרה מזאת, החזקה כי טובת הילדים להיות במשמורת עיקרית של האם תאפשר לה להתעמר באב באופן שבו היא תוכל להרחיק את האב מהילד בטענות שווא, לקבל מזונות מהאב עבור הילד, לעשות לאב צווי עיכוב יציאה מהארץ ואף לדרוש לאסור את האב אם לא יעלה בידו לשלם את המזונות הגבוהים שנפסקו לו.

למעשה, הילד עלול להפוך לבן ערובה בידי האם בכדי שתוכל להשיג שליטה, נקמה או לשם הגעה להישגים בלתי שוויוניים ברכוש, משאבים ומזונות.

קביעת משמורת משותפת כברירת מחדל מוציאה את הילד מהמאבקים בין ההורים והיא משדרת לילד כי לשני ההורים יש מעמד שווה בחייו. יודגש כי לאם אין כיום שום יתרון במסוגלות הורית על פני האב והדבר חייב לקבל גם הכרה מלאה וגם ביטוי מלא בפסיקת בית המשפט.

משמורת משותפת איננה מוכרת כיום כברירת מחדל והסיבה העיקרית לכך הינה שהרבה אבות אינם דורשים זאת ואינם מתעקשים על כך. למעשה, יש אבות שאינם מסתכלים על העתיד שלהם ושל הילדים אלא רק אל ההווה ובכך נגרמים להם ולילדים נזקים שניתן למנוע.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

עד לפני מספר שנים אבות מעטים היו מקבלים משמורת ילדים משותפת, והמעט שבמעט היו מקבלים משמורת בלעדית. האמרות ש"אין כמו אימא" או ש"אימא יש רק אחת" נתנה לגיטימציה לאמהות לקחת בעלות על הילדים ואף להרחיק אותם מהאבות.

יחד עם זאת סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קבע כי בהעדר הסכמה בין ההורים, ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, כי זאת טובתם. יצוין כי הגיל הרך נקבע בתקופת החיים של הילדים מעת לידתם ועד גיל 6, והביטוי חזקת הגיל הרך נולד כאשר החוק קבע שהילדים יהיו בחזקת האם בשנים הללו.

נוצר מצב שבו אבות הורשו לשהות עם הילדים מתחת לגיל 3 פעמיים בשבוע למשך כשעתיים עד שלוש ומבלי שיוכלו לקחת את הילדים ללינה בביתם. אבות היו מורשים לקחת את הילדים ללינה בביתם רק לאחר שהילדים עברו את גיל 3.

בשנים האחרונות חלו שינויים חברתיים במעמד האב, האם והילדים במשפחה אשר חייבו בחינה מחודשת של כל הסדר שהייתם של הילדים אצל כל אחד מההורים. בשנת 2005 הוקמה וועדה בראשות פרופ' דן שניט אשר נדרשה לתת חוות דעתה בדבר זכויות וטובתו בדבר השהייה במחיצת שני ההורים ובדבר הזכות העדיפה של האם לקבל את הילדים עד גיל 6 למשמורת שלה.

וועדת שניט בחנה את כל ההיבטים ובהמלצתה קבעה כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך על פי עקרון טובת הילד ויש לאפשר גם לאב לקחת את הילד למשמורת שלו או למשמורת משותפת כברירת מחדל.

מסקנות וועדת שניט יצרו זעזוע במעמד הבלתי מעורער של האם כמשמורנית והעובדות הסוציאליות החלו להמליץ על הרחבת הסדרי השהייה של האב עם הילדים. כיום רשאי אב לקיים מפגשים עם ילדים בכל גיל ומשמורת משותפת איננה דבר נדיר כבעבר.

מעבר לעובדה שטובתו של הילד הינה לחוות את חייו מראשיתם גם עם דמות אבהית משמעותית, אין ספק כי מדובר בשינויי אשר מתחייב מכוח שינויי הנסיבות החברתיות שחלו בדור האחרון. ובמה דברים אמורים ?

את כל המטלות המסורתיות שהיו בעבר מוטלות על כתפי האם החליפה הקדמה בתחליפים שהאימהות עצמן משתמשות בהם. אמהות רבות משתמשות בתחליפי חלב משום שהן אינן מניקות את הילדים, וגם אמהות שמניקות ילדים יכולות לשמור חלב בקירור ולמסור אותו לאב.

חיתולים הם חד פעמיים. כביסה מכבסים במכונת כביסה. אהבה ומסוגלות הורית יכולה להיות לאב יותר מהאם, או בקיצור, האב לא צריך תעודה של דוקטור בכדי להשתוות לאם ואף לעבור אותה ביכולת שלו לדאוג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של הילדים.

לפיכך, ככל שהאב יראה רצון, מוכנות ונחישות לקבל את הילדים אף מגיל ינקות, כך יתאפשר לו לקבל זאת.

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

פסקי דין אשר נתנו בעשורים האחרונים על ידי בתי המשפט דיברו על עקרון טובת הילד כשיקול על במשפט הישראלי בכלל ובדיני משפחה בפרט. אלא שאז עקרון טובת הילד היה צמוד מאוד לענייניו של הורה המשמורן שהיה בדרך כלל האם, כך שהאב היה נאלץ להיכנע לתכתיבים המשתנים של האם בגידול הילדים.

שינויים חברתיים שנערכו בשנים האחרונות לרבות מסקנות ועדת שניט, מסקנות ועדת שיפמן והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, הביאו את בתי המשפט לכלל הכרה שילד זקוק לאב בדיוק כפי שהוא זקוק לאם. משמורת ילדים כבר אינה טאבו לאם, ויחד עם זאת יש להשוות את התנאים שבהם שוהה הילד אצל האם לתנאים בהם הילד שוהה אצל האב.

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בית המשפט בקשה של אם להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב לאור המלצות תסקיר סעד אשר הובא לפניו.

בתסקיר הסעד הומלץ שהאם תקבל את משמורת הילדים בישוב בו בני הזוג גרים ולאב ינתנו הסדרי ראיה. כמו כן הומלץ שהעברת הילדים למקום מרוחק מהאב יקשה על קיום הסדרי הראיה ולילדים יגרם נזק נוסף על הנזק אשר נגרם להם כתוצאה ממשבר הגירושין בין ההורים.

בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנות התסקיר במלואם ופסק שהעתקת מגורי הילדים למקום מרוחק מהאב תפגע באופן משמעותי בקשר שבין האב לילדים, הגם שהילדים עצמם אינם מעוניינים לעבור למקום אחר אלא להישאר בקרבת האב. בית המשפט הוסיף ופסק שבמידה והאם תחליט על דעתה בלבד להעביר את הילדים למקום מרוחק מהאב המשמורת על הילדים תעבור לאב.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ערערה האם לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור וסיכם שיש לבחון את עקרון טובת הילד, מעת לעת, על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. כל החלטה שתתקבל, גם בתנאים המשתנים צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך שקילת כל נתון ונתון במכלול הנסיבות הקשורות לעניין, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם, וכל זאת, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה.

בית המשפט המחוזי פסק שאת הקשר בין ההורים לילדים יש לבחון בראיה ניטראלית על פי קריטריונים שיגשימו הלכה למעשה את טובת הילדים ועקב דחיית הערעור חייב בית המשפט המחוזי את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסכום של: 10,000 ₪.

הינה כי כן עדים אנו לפסק דין אשר מיטיב עם האב ועם הילדים והעידן שבוא האם שלטה ללא עוררין על עניינם של הילדים הולך ונעלם. יכולים אנו להריע לבית המשפט אשר פוסק את הפסיקות החדשות, אך בל נשכח את הגברים אשר הם אלו אשר דוחפים את השינוי הלאה בזכות תושייה, רצון עז ואמונה בדבר ניתן לממש הלכה למעשה את זכויות הגבר במשפחה.

על שולחנו של בית המשפט הונחו שלש תביעות. תביעות האישה כנגד האיש לאבהות על ילדה ומזונותיה. ומנגד תבע האיש את האישה על גניבת זרע ופיצוי ממון ועגמת נפש בגין הגנבה.

בפסק הדין תאר השופט את מערכת היחסים בין בני הזוג אשר במהלך הנישואין ניסו להביא ילד לעולם בדרך הרגילה. משזו לא צלחה ניסו את מזלם בעזרת הפריה תוך גופית שאף היא לא צלחה.         

לימים, עלו יחסי הצדדים על סרטון והם החליטו להתגרש, בעיקר על רקע רצונו של הגבר להביא ילדים נוספים לעולם. אף על פי כן, ארבעה ימים וגם יומיים לפני סידור הגט בפועל קיימו בני הזוג יחסי מין, והאישה כהרגלה לקחה את זרעו של הגבר בכלי אכסון מתאים והיתה אמורה להעביר אותו למכון הרפואי לביצוע ניסיון הפריה נוסף במקום.     

אלא שבדיעבד מסתבר שהאישה אמנם העבירה את זרעו של האיש למכון הרפואי אך בהנחייתה נשלח זרעו של האיש לחו"ל, שם הפרה הזרע ביצית של תורמת בהפריה חוץ גופית, והביצית המופרת הוחזרה לישראל, הושתלה ברחמה של האישה לאחר הגירושין ונולדה לה ילדה. 

בנתונים העובדתיים לעיל נדרש בית המשפט להכריע בין גרסת האישה לפיה ידע האיש והסכים להפריה חוץ גופית, לבין גרסת האיש אשר טען שלא ידע ולא הסכים להפרייה חוץ גופית. עם זאת נדרש בית המשפט להכריע בתביעה הנזיקית של האיש ובתביעת האישה בשם הבת לדמי מזונות.

בית המשפט פתח ואמר שטענת האישה לעומת טענת האיש נופלת בגדר הכלל: "המוציא מחברו, עליו הראיה", ומכאן שנטל הראיה להסכמת האיש נופל על האישה. האישה לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולכן יש להטיל עליה באופן עקרוני את מלוא האחריות בגין גנבת זרעו של האיש והנזקים אשר נגרמים לו מכך.

מנגד, חייב בית המשפט את האיש במזונות הילדה לנוכח העובדה שהקטינה אינה צד לסכסוך בין בני הזוג. אך משנמצא שהאיש הינו אדם אמיד מאוד לעומת האישה, ומהטעם שטובת הקטינה עלול להיפגע אם האישה תאלץ להחזיר לאיש את דמי המזונות שהוא משלם עבור הקטינה, פסק בית המשפט שהאיש רשאי יהיה לדרוש את כל סכום המזונות ששילם עבור הילדה מהאישה לאחר שהילדה תגיע לגיל 18.

פסק דינו של בית משפט זה מכיר לראשונה במושגים של אבות בעל כורחם וגנבת זרע. והינה אנו צופים בסנונית ראשונה שמן הסתם תוביל אחריה גם פסקי דין נוספים בנושא. אלו וודאי ילמדו נשים מסוימות למתן את הכוח המיני שהן אוצרות בכליהן לטובת שמירה על זכויות הגבר במשפחה וטובת הילד עצמו.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

הקדמה

אחד מהדברים החשובים ביותר לאדם בחייו, אם לא החשוב ביותר, הינו הקשר עם משפחתו בכלל והקשר עם ילדיו בפרט. ובימים בהם בני זוג אחד מתוך שלושה שמתחתים עתידים להתגרש, עולה לדיון ומיקוח במקרים רבים גם שאלת משמורת הילדים והסדרי הראייה.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

עד לפני מספר שנים משמורת הילדים הייתה נמסרת כמעט באופן אוטומטי לאם מתוקף חזקת הגיל הרך שבסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, (להלן: "חוק הכשרות"). אולם כיום, ולאור היחלשותה של החזקה, גישת בתי המשפט הפכה ליותר עניינית, ופסיקה של משמורת ילדים מסתמכת ומתמקדת בעיקר על עקרון טובת הילד.

עיקרון טובת הילד בעיניי בית המשפט

בתמ"ש 8309-06-11 (להלן: פסה"ד) אשר ניתן ביום: 9/2/12, לנוכח תביעות משמורת הדדיות של האב והאם על ביתם הקטינה, פסק השופט יורם שקד:

"כבר בפתח הדברים מבקש אני להודיע כי אין בדעתי ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך, אותה הביא ב"כ האם בסיכומיו. עם כל הכבוד, על בית המשפט לבחון אך ורק את טובתה של הילדה, ולא יעלה על הדעת כי בית המשפט ימסור משמורת לאם רק משום חזקת הגיל הרך".

מנתוני פסק הדין מתברר שמדובר בזוג הורים לילדה קטינה אשר נולדה ביום: 1/2/10. האם הגישה תביעה למשמורת הילדה, והאב הגיש תביעה למשמורת נגדית. בא כוחה של האם סמך את טיעוניו על קיומה של חזקת הגיל הרך, ובפסק הדין ציין בית המשפט את דעתו על כך בהרחבה: 

"המציאות בה מתפקדת המשפחה הישראלית בשנות האלפיים אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך. המצב המשפטי המשתקף מסעיף 25 לחוק הכשרות … הדן בחזקת הגיל הרך ומעניק עדיפות לאם כמשמורנית, אינו משקף עוד את התיאוריות החברתיות והפסיכולוגיות העכשוויות הנוגעות לענייני משמורת בסכסוכי גירושין, המבטאות נאמנה את צרכיהם וטובתם של הילדים החיים במציאות פלורליסטית שונה מאוד מן המציאות, שלאורה גובשה דוקטרינה זו." 

"לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא עסקינן? האם, תהא זו טובתה להיות במשמורתה ובהשגחתה העיקרית של אימה או, שמא, אצל אביה או אולי טובתה היא להיות במשמורת משותפת אצל שני הוריה."

המסוגלות ההורית של אבות בימינו

בית המשפט גם הצביע על השיפור הגדול שחל במסוגלות ההורית של האבות בני ימינו, וכך פסק:

"בישראל של שנת 2012, אנו שמחים למצוא אבות רבים, אשר הטיפול בילדיהם הקטינים כלל איננו זר להם. אבות אלו אינם בוחלים מקימה בשעות הלילה, מהאכלת ילדיהם, מהחלפת חיתולים, מלקיחה לגן, מהשתתפות בפעילויות עם ילדיהם, ממשחק ומלימוד משותפים ולמעשה, כל אותם תפקידים "אימהיים" מסורתיים, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מפועלם של אותם אבות. אבות אלו, שניכר כי האב דנן הינו חלק מהם, מבקשים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי ילדיהם. יש לברך על כך ואין לפרש זאת כאקט שנועד לפגוע באם."

בהתייחסו לחשיבות שיש לאפשר הסדרי ראייה נרחבים להורה הלא משמורן פסק בית המשפט:

"זוהי זכותו הטבעית של כל ילד לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו, ובכלל זה יש לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת. ברירת המחדל הינה לאפשר הורות נטולת הגבלות על מי מההורים, אלא אם כן מובאת ראיה כי פעילות כלשהי איננה לטובת הילדים"

"הגישה לפיה הורה יאלץ להמציא "תעודת יושר" בכדי לזכות בלינת ילדיו אצלו, מן הראוי שתיעקר מהשיח ההורי. כל ילד, באשר הוא ילד, זכאי ללון ולשהות עם שני הוריו ולהיות חלק מחוויה מעשירה זו."

הסדרי שהייה נרחבים לאב

מפסק הדין עולה שהאב עמד כפסע קל לפני קבלת המשמורת על הילדה אולם לבסוף, בית המשפט פסק אמנם את המשמורת לאם, אך יחד עם זאת הוא פסק לאב הסדרי ראייה נרחבים אשר כוללים לינה בביתו גם באמצע השבוע. ובלשונו של בית המשפט כך כתב: 

"נוכח העובדה כי האם היא ההורה הדומיננטי בפועל, ונוכח העובדה כי הילדה מורגלת בשהייה רבה אצל האם, נחה דעתי כי יש להורות כי המשמורת על הילדה תהא לה. יחד עם זאת, בדעתי לאפשר לאב הסדרי ראיה נרחבים, הכרוכים בשתי לינות באמצע השבוע ובמסירת הילדה ישירות למוסד החינוכי ולא לביתה של האם."

העדפה על פי עקרון טובת הקטין

יש לציין שאמנם עוסקים אנו בעקרון טובת הילד, וכך גם נחוץ, אך אל לנו לשכוח שהזכות לבנות משפחה וליצוק בה את תוכן ההורות מכוח האפוטרופסות על הילד הנה זכות יסוד במשפט הישראלי. וכן, שבזכות האפוטרופסות על פי סעיף 14 לחוק הכשרות, או על פי סעיף 3 לחוק לשיווי זכויות האישה התשי"א-1951, אין שום הבחנה מגדרית בין האב לבין האם ועל כן אין זה ראוי להעדיף מראש הורה אחד על פני משנהו, פרט להעדפה כאמור על פי עקרון טובתו של הקטין.

לסיום יש להטעים שטובת הילדים אינה מנותקת כלל מטובת ההורים, וקיום הורות מיטיבה לילד תצמיח ברוב המקרים ילד בריא בגוף ונפש, דבר אשר יועיל רבות להוריו ברבות השנים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

משמורת ילדים  |  אפוטרופסות  |  הורות  |  הורות משותפת  |  משמורת ילדים משותפת  |  אבהות  |  בדיקת אבהות  |  בדיקת מסוגלות הורית | משמורת ילדים לאבא

אבהות בהגדרה

אבהות הנה קיומה של הורות בתפיסה מנטליות של גבר, בשונה מאימהות שהיא הורות בתפיסה מנטליות של אישה. התפיסה המנטלית של ההורות הנה בעניי הילד אשר צריך לקבל מושג על החיים מצד שני המינים הנושאים באחריות, נחישות ואהבה שבדרך כלל רק הורים ביולוגים מסוגלים להעניק לו.

תפקיד האבהות

את תפקיד האבהות יכול למלא אב ביולוגי, אב מאמץ, אב חורג או אפילו אח גדול אשר לוקח תפקיד חינוכי ואחריות על אחיו הקטנים כאשר אין בנמצא אדם אחר שיכול לעשות זאת. אין ספק שלאב הביולוגי יש את הפוטנציאל ההורי הטוב ביותר להטיב עם הילד על פני אבות אחרים עקב קרבת הדם בינו לבין הילד. וכל עוד אין בנמצא גורם אשר מחבל בקשר האבהות, יוכל האב להגיע למיצוי פוטנציאל ההורות.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע שהורים ביולוגיים הינם אפוטרופוסים טבעיים על הילד, שכן חזקה עליהם שהם שומרים על זכויות הילד במשפחה ופועלים לטובתו, ולא בכדי.

בתנ"ך ניתנו מצוות ונאמרו אמרות שונות על קשר ההורות. בשני מקומות בתורה נכתב: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימך" (שמות כ', י"ב ; דברים ה', ט"ז) וכן נכתב: "איש אימו ואביו תראו" (ויקרא י"ט, ג')

לעניין זה נאה להזכיר גם את דברי שלמה המלך שאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך." (משלי א', ח'). כלומר, יש לילד ללמוד מהאב את ענייני המוסר, ומהאם הילד ילמד את ענייני התורה שהם ההתנהלות היום יומית.

התוצאה אשר מתבקשת מחיבור מצוות הכבוד והיראה של הילד כלפי הוריו לאמרה של שלמה המלך הנה שהכבוד והיראה מהאב והאם מאפשרים לילד ללמוד תורה מהאם ודברי מוסר מהאב.

משמורת ילדים וטובתם

אין ספק שילדים זקוקים לקשר מלא עם שני ההורים בכדי לקבל מושג מנטאלי על החיים משני גדריו. אולם כאשר ההורים אינם גרים תחת קורת גג אחת ויש לבחור מי מהם יקבל משמורת ילדים ומי יקבל הסדרי ראייה, נדרשים החוק ובתי המשפט לבחור עבור הילדים את הרע במיעוטו.

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כדלקמן:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם וההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת."

ולמעשה, לו זו בלבד שסעיף 25 קובע את חזקת הגיל הרך לפיה ילדים עד גיל 6 ימסרו למשמורת האם, אלא גם שטובת הילדים עד גיל 6 הינה להיות במשמורתה.

בית המשפט פסק

"לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו. זאת מכיוון שטובת הילדים מחייבת, כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו  ראו ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד ט"ו (1) 760. לפיכך, במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על ביהמ"ש לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים להינות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה, שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר." (ראו: ברע"א 4575/00, פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321, בעמ' 331)

הרבה שנים לפני שחוקק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נדרשו חז"ל לפסוק בעניין משמורת ילדים, וכך בהלכות אישות כ"א, י"ז, כותב הרמב"ם:

"שלמו חודשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותה ממנה אלא עד שיהיה בן שש שנים גמורות… ואחרי שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אימו לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם ואפילו אחרי שש."

כלומר, הכלל הינו שעד גיל 6 יהיו הבת והבן במשמורת האם. מגיל 6 רשאי האב לדרוש את הבן למשמורתו, ואם האם תסרב לכך האב יהיה פטור ממזונות הילד.

לפסוק לטובת הקטין

בבחינת האמור עד כה עולה שיש דמיון רב בין הוראות הדין העברי לבין האמור בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. אולם נראה שהדמיון איננו מקרי על אף שמדובר בדינים אשר מושתתים על אדני משפט שונים בתכלית.

קיימת הסכמה מלאה בחז"ל שההלכה בדבר קביעת משמורת הילדים הינה לצורך שמירה על טובת הילד ולא על טובת ההורים. הבת אצל האם לעולם בכדי שתלמד דרך נשים ולא תרגיל עצמה לפריצות. והבן מעל גיל 6 אצל האב בכדי שילמד אותו תורה ויחנך אותו למצוות. גם הדין האזרחי קובע במפורש שעל בית המשפט לפסוק את משמורת הילדים כפי שיראה לו לטובת הקטין.

ובאשר לטובת הילד הרי ברור שילד ככל אדם אחר זקוק לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים. אך משום שהילד מתקשה להשיג את צרכיו באופן עצמאי, נמצאים ההורים אחראים לספק לו את הצרכים הללו. צרכים פיזיים הינם צרכי מזון, ביגוד, הנעלה, קורת גג, ורפואה. וצרכים הנפשיים הינם, חינוך, אהבה, תמיכה רגשית וכד'.

המסוגלות ההורית של אבות

חשוב להדגיש שבבסיס היכולת לספק את צרכיו החיוניים של הילד עומדת המסוגלות ההורית של ההורה להיות קשוב לצרכיו של הילד, ויחד עם זאת להיות נוכח בחייו.

על פי הנוהג בתקופת חז"ל, נשים גרושות היו חוזרות לבית האב והן היו עוסקות בעיקר במלאכות הבית וטיפול בילדים. אולם בימינו, אימהות עובדות באופן עצמאי, חלקן משתכרות יותר מהאב, והנוכחות שלהן בחיי הילדים אינה גדולה יותר מנוכחות האב. במקרים בהם אימהות מפתחות קריירה, האב יכול להיות נוכח בחיי הילדים הרבה יותר מהאם. האבות של היום כבר הרבה יותר קשובים ורגישים לצרכי הילדים מאשר בעבר, ומסוגלותם ההורית זהה ולעיתים אף עולה על מסוגלותם ההורית של אימהות רבות.

בעבר כאשר הורים הפסיקו לגור תחת קורת גג יכלה האם למלא את עיקר ההורות, כאשר התנאים החברתיים אפשרו לה להיות נוכחת בחיי הילדים וגם סייעו בידה להציג מסוגלות הורית גבוהה. כיום, ולאור השינויים שעברה החברה, גם האבות יכולים לשמש בתפקיד הורה עקרי ולעיתים טובת הילדים דורשת זאת במפורש.

אנו נרתמים לעזרתו של כל אב

הקושי להשתחרר מההלכות, החוקים, ופסקי הדין שנתנו בעבר עדיפות מכרעת לאם במשמורת הילדים ברור, אולם כאשר טובת הילדים עומדת כעיקרון על בדיני משפחה, הולכת ומתפתחת הפסיקה בבתי המשפט לפיה גם לאב יש מקום מרכזי בחיי הילדים, וגם אבות יכולים לשמש כהורים עיקריים לילדים.

חשוב לציין שאם האב לא ידרוש ולא ידע כיצד לעשות זאת, לא תהיה לו אפשרות לקבל משמורת על הילדים, והיכולת שלו לתרום לטובתם ולהשפיע על ההתקדמות שלהם בחיים, אפילו בהסדרי השהייה, תהיה מצומצמת מאוד.

כאן עם כל הידע והניסיון שצברנו באידאה במהלך למעלה מעשור שנים של טיפול בנושא אנחנו נרתמים לעזרתו של כל אב אשר מעוניין להדק את הקשר עם ילדיו ולהיטיב עימם.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

למידע נוסף וסיוע ניתן להתקשר אלינו לטלפון מספר :  03-6132225 

או צור קשר בהודעה כתובה ונחזור אליך בהקדם

עוד בנושא "אבהות":

• בין אבהות דתית לבין אבהות אזרחית.

• תביעת אבהות כוזבת.

אבות בעל כורחם  |  גניבת זרע

ביום בהיר אחד גבר מקבל שיחת טלפון מאישה אשר קיימה עימו קשר מיני, כאשר בשיחה היא מודיעה לו שהוא אבא לילד שהיא נושאת ברחמה. ההלם עבורו גדול והוא אינו יודע כיצד להתמודד עם הסוגיה.

אם הגבר נזהר בקיום יחסי המין אז הוא ישאל אותה כיצד היא נכנסה להריון, והיא תשיב בתירוצים לרוב ובעיקר תאשים את הגבר בכך. אם הגבר לא נזהר, אז הוא ירגיש מידה מסוימת של אשמה, ובכל מקרה הוא יעשה כל מאמץ בכדי לשכנע אותה לעשות הפלה מהטעם שהבאת ילד למסגרת היחסים הנוכחית בניהם איננה מתאימה. לרוב מאמצים אלו אינם נושאים פרי והאישה תמשיך את ההיריון עם או בלי תמיכתו של הגבר.

לעיתים האישה תתרחק מהגבר במהלך ההיריון ולעיתים היא תתקרב. לעיתים היא תבטיח לגבר שלא ידאג לכלום משום שהיא לא תתבע אותו לאבהות ומזונות, בכדי להרגיע אותו. אולם במציאות זה רק עניין של זמן עד שהאישה תגיש נגד הגבר תביעה לאבהות ותדרוש ממנו לקבל מזונות בהסכמה או בהגשת תביעה לבית המשפט.

בעצם, מבין שלל המקרים אשר נופלים תחת הכותרת אבות בעל כורחם בולט בחריפותו מעשה של גניבת זרע אשר על אף חריגותו הוא מכיל קושי מערכתי מובנה להתמודד איתו. למעשה, ככל שעובר זמן רב יותר מיום כניסת האישה להריון ועד שהגבר מגיש נגדה תביעה לגניבת זרע, כך הסיכוי שלו להצליח לזכות בתביעה הולך ופוחת. לפיכך חשוב מאוד לגבר לקבל יעוץ מתאים ברגע שנודע לו על ההיריון של האישה, שאז יגדלו סיכויו להצליח.

יצוין שבתי המשפט כבר חייבו בעבר נשים לפצות גברים על גניבת זרע ולפיכך, אין לגבר לחשוב מלכתחילה שהכל אבוד.

גניבת זרע בהגדרה

'גניבת זרע' הנו ביטוי אשר מורכב משתי מילים. המילה הראשונה הינה "גניבה". והמילה השנייה הנה "זרע".

גניבה הנה עבירה פלילית אשר דינה הינו מאסר עד שלוש שנים, והיא מוגדרת בסעיף 383 לחוק העונשין בשני סעיפים:

1. נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע.
2. היותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפיקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.

זרע של גבר מיוצר בגופו, אין חולק שזכות היוצרים עליו שייכת לו, והדבר חוסה על נקלה תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

אם כן, זרעו של הגבר הוא קניינו האישי והגניבה הינה מעשה פלילי אסור על פי לשון החוק. לכן לכאורה כאשר נמצאו ראיות אשר יוכיחו את האמור בסעיף 383 רבתי לחוק, לא נראה שתהיה בעיה מיוחדת להתמודד עם גניבת זרע. אלא שכאן, דווקא החיבור בין הגניבה, הזרע, ההמצאות שלו והתוצר שלו הם אלו אשר יוצרים את הבעיה האמיתית.

ראיות על גניבת זרע במישור הפלילי

הרשעה במעשה פלילי מצריכה הבאת ראיות שיוכיחו מעל לכל ספק סביר את אשמתו של האדם אשר נחשד בעבירה. יחסי מין בין בני זוג מתקיימים בדרך כלל בחדרי חדרים, כך שהיכולת של גבר להציג ראיה חותכת להוכחת גניבת זרע איננה גדולה. אישה שתכנס להריון תוכל לטעון טענות הגנה רבות ובעודה מצביעה על הגבר כאשם בכך שלא נזהר בשמירה על זרעו.

ראיות על גניבת זרע במישור האזרחי

ראיות במישור האזרחי הינן קלות יותר להשגה משום שהוכחת תביעה מתקבלת על בסיס הסתברותי. דיי לגבר שיציג ראיות ביותר מחמישים אחוז בכדי לבסס את תביעתו. אך גם כאן, אף שפחות, קשה מאוד להשיג ראיות לגניבת זרע.

גניבת זרע בהקשר להמשך ההיריון של האישה

ואפילו אם ניתן להוכיח גניבת זרע במישור הפלילי ו/או במישור האזרחי, הרי שזכותה של האישה על גופה גוברת על זכותו של הגבר להימנע מלהיות אב, ולכן לא ניתן לחייב את האישה בהפלה. 

גניבת זרע בהקשר ליחסים בין האב לבין הילד

כל טענה שיעלה האב בסוגיית הגניבה של האם, אף אם היא הוכחה, לא תעזור לאב לצאת מהמחויבות שלו להכיר באבהות על הילד ולשלם את מזונותיו משום שהנורמה בישראל מכירה בזכויות הילד לתבוע את האב לסיפוק צרכיו הפיזיים והחברתיים. לפיכך, הגבר יחויב להכיר באבהותו על הילד הנולד והוא יחויב לשאת גם במזונותיו על פי החוק. לגבר עומדת כמובן הזכות לערוך בדיקת אבהות.

הגשת תביעת נזיקין כנגד האם על גניבת זרע

כאמור, הוכחת תביעה במשפט האזרחי מתקבלת על בסיס הסתברותי, ולפיכך יכול שתהיה לאב עילה נזיקית כנגד האם אשר תיתבע על ידו בגין הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מגניבת הזרע. יש לציין שכמו בכל תביעת נזיקין תעלה גם כאן טענה של רשלנות תורמת.

אמנם קשה לדבר על ילד במונחים של נזק, ברם במקרים לא מעטים נגרם לאבות בעל כורחם ובמיוחד כאשר מדובר במעשה של גניבת זרע טהור נזק כספי ונפשי רב. הנזק הכספי הינו ההוצאה החודשית שהאב מחויב להוציא למזונות הילד, והנזק הנפשי יתבטא בכורח לקבל על עצמו התחייבויות רגשיות וכלכליות שאין לסגת מהן,

למעשה, ככל שמלכתחילה היתה לגבר פחות מעורבות, רצון או מוכנות להביא את הילד לעולם, כך תהיה גם הפגיעה בנפשו קשה יותר. ואין לשכוח שגם לילד עלול להיגרם נזק רב כתוצאה ממעשה גניבת הזרע.

חיוב האם בנזיקין בגין גניבת זרע

כאמור, תביעת נזיקין כנגד האם לשיפוי האב על נזקיו בגניבת הזרע אינה קלה להשגה, אך היא עוד הולכת ונעשית קשה יותר כאשר נכנסת מגבלה משפטית נוספת והיא "טובת הילד". בית המשפט לא יחייב את האם בפיצויים לאב במידה ויסתבר לו שבמידה והאם תידרש לשפות את האב בסכום המזונות שהוא חויב לתת לה בגין הילד, לא יישאר לאם מספיק בכדי לכלכל את הילד, ובכך טובת הילד תפגע.

לסיכום, גניבת זרע מוליכה אבות בעל כורחם במסלול חד סיטרי לאבהות כפויה ומחויבות של מזונות ילדים. ואף על פי כן, בתנאים מאד מסוימים, אשר דורשים בחינה מדוקדקת, ניתן לזכות בתביעת נזיקין כנגד האם על גניבת זרע. בתי המשפט כבר חייבו אימהות לשלם פיצויים לגברים על גניבת זרע כך שאל לו לגבר אב בעל כורחו לקבל את המצב הנתון לפני שקיבל יעוץ מתאים בסוגיה זו.

מומלץ לקרוא את המאמר שלנו בספריית המאמרים של ישראל שנכתב תחת הכותרת: "גניבת זרע – נבל ברשות החוק"

שאול נוי

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם