הפרת הסדרי שהות על ידי האם ומה הסנקציות שניתן להטיל עליה

הסדרי שהות כנורמה
כשמדובר בקשרי משפחה אז הסדרי שהות, הסדרי שהייה, או הסדרי ראייה (בכינויים בעבר), הינם הימים שבהם ילדים להורים פרודים שוהים במחיצתו של כל הורה. על פי עקרון טובת הילד וזכויות הוריו מכוח ה- אפוטרופסות יש לכל אחד מההורים ולילד זכות יסוד קנויה לקיים את קשר ההורות ולבלות זמן מה ביחד.

החוק מאפשר להורים פרודים להסכים ביניהם באיזה ימים ושעות ישהו הילדים עם כל אחד מהם אך תוקפו של הסכם זה ככל הסכם בין בני זוג טעון אישור בית המשפט או בית הדין ומשאושר הוא מחייב את ההורים לכל דבר ועניין.

הדעת והמוסר נותנים שכל אחד מההורים יעשה כל שביכולתו בכדי להיטיב עם הילד המשותף, ובין היתר לשמור שלילד תהיה גישה נוחה וראויה להורה השני גם כאשר ההורים כבר אינם גרים יחד. אלא שבזמן תהליך גירושין או הליכי פרידה, מתברר, שחלק מההורים אשר עסוקים במלחמות הפנימיות בניהם זונחים את טובת הילדים, ובמקרים אלו אין מנוס מאשר לערב את בית המשפט בכדי שיתן את ההחלטות המתאימות בסוגיה זו.

משמורת ילדים
על פי מסורת רבת שנים, לאם יש עדיין זכות ראשונים לקבל את הילדים לשהות ברוב הזמן במחיצתה, כלומר לקבל משמורת ילדים עיקרית ובאופן עקרוני אך דיי פשטני הדבר אומר שאם האב רוצה לשהות עם הילדים בנפרד, בניגוד להסכמת האם, הוא צריך להגיש בקשה לבית המשפט אשר יפסוק לו הסדרי שהייה.

עם זאת, זכות האם לקבל את משמורת הילדים איננה מוחלטת וככל שהאב ידע לכלכל את צעדיו בעזרת ייעוץ וטיפול נכונים, כך יתאפשר לו לקבל הסדרי שהייה זמניים באופן כמעט מיידי, אף בניגוד לרצונה של האם, בהליך משפטי מהיר.

קביעת הסדרי שהות
בהעדר הסכמה בין ההורים, בית המשפט נעזר לעיתים קרובות בחוות דעתם של גורמי רווחה שימליצו על הסדרי שהייה אופטימאליים תוך בחינה של כל בני המשפחה.

על פי נוהל בלתי כתוב שירותי הרווחה נוהגים להמליץ בדרך כלל על הסדרי שהייה מקובלים המאפשרים לאב להיות עם הילדים פעמיים בשבוע בימי חול למשך 4-6 שעות, וכן בכל סוף שבוע שני, ובמחצית מהחגים ומחצית מהחופשים.

כאן מדובר בהסדרי שהייה מקובלים כברירת מחדל ואולם אין מניעה שהאב ידרוש וגם יקבל הסדרים מורחבים יותר או משמורת ילדים משותפת כאשר התנאים המתאימים יאפשרו זאת.

הסדרי שהות קבועים, משמורת ילדים משותפת או אחריות הורית משותפת ניתן כאמור לקבוע בהסכם, אך בהעדר הסכמה אין מניעה שהאב יקבל זאת גם בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני בניגוד להסכמת האם ובהתאם לטובת הילדים ולרצונם מגיל מסוים.

הפרת הסדרי שהות
כאמור, התנאי לתוקפו של הסכם בין ההורים בנוגע לילדים הינו אישורו של ההסכם על ידי בית המשפט. מכאן שלא ניתן לטעון ל- הפרת הסדרי שהייה כל עוד הסדרי השהייה לא נקבעו בהסכם שיקבל תוקף של פסק דין או שהם נפסקו על ידי בית המשפט במסגרת דיון לגופו של עניין.

כלומר, כל עוד בית המשפט לא נתן החלטה או פסק דין בעניין זה, הורה אשר ימנע מההורה השני את הקשר עם הילדים, או הורה אשר לא יקח את הילדים אליו לא יפר על פי הדין את הסדרי השהות עם הילדים.

הדרך לאכוף הפרת הסדרי שהות
המושג אכיפת הסדרי שהייה איננו יכול להתקיים במונחים הרגילים של האכיפה כמו למשל אכיפת תשלום במסגרת תיק הוצאה לפועל מזונות. מדובר בדרך התנהגות אשר ניתן לפעול כנגדה רק באמצעות הפעלת לחץ של סנקציות כספיות, עד כדי העברת משמורת הילדים להורה השני.

מכוח הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה", אב אשר טוען שהאם הפרה את הסדרי השהייה צריך לפנות בתביעה לבית המשפט ולהוכיח באמצעות ראיות את קיומה של ההפרה. הליך הוכחת ההפרה בדרך כלל איננו הליך של שחור לבן משום שלעיתים יש לכל הורה אשם תורם. מכאן שבדרך כלל, אם כי לא תמיד, בפנייה ראשונה לבית המשפט, גם אם מתברר שהאם מפירה את הסדרי השהייה, בית המשפט יסתפק במתן אזהרה.

האזהרה יכולה להיות באופן שבית המשפט יתרה באם לפרוטוקול שבמידה והיא תסקל את המפגשים של הילדים עם האב בכל דרך שהיא ולרבות בדרך של ניכור הורי יוטל עליה קנס כספי על כל הפרה, או שהמשמורת תועבר לאב.

קיימים מקרים שכבר בדיון ראשון יחייב בית המשפט את האם בהוצאות משפט בגין התנהלותה או שכבר יקבע לפרוטוקול חיוב בסכום כספי על האם בגין כל הפרה. במקרים מסוימים יחייב בית המשפט את ההורים במפגשים של תיאום הורי או טיפול משפחתי.

על אף הקושי לאכוף הסדרי שהייה כמפורט לעיל חשוב להדגיש כי עיקר המחלוקות בעניין משמורת הילדים או האחריות ההורית המשותפת והסדרי השהייה מתקיימים בזמן הליכי הפרידה והגירושין, ולפיכך על האב להשקיע את מירב המאמצים לקבוע אותם בתקופת הליכי הפרידה ולדרוש מהאם לקיים אותם לרבות באמצעות פנייה לבית המשפט.

ברוב המקרים לאחר שההסדרים כבר נקבעים אז הם ימשיכו להתקיים במתכונת שנקבעה בהסכם או בהחלטת בית המשפט, ולעיתים קרובות הסדרי שהייה זמניים או משמורת ילדים זמנית יהפכו לאחר זמן מה גם לקבועים.

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

הפרת הסדרי שהייה תחייב את האם בקנס כספי

הקדמה

בפס"ד אשר ניתן ביום: 20/12/11, בתמ"ש 3589-02-11, פסק השופט ניצן סילמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קנס כספי של 500 ₪ כנגד אם משמורנית על כל הפרה של הסדר שהייה בין הקטינה לבין האב. בנסיבות המקרה אין ספק שמדובר בהחלטה נכונה וראויה כנגד האם אשר ביקשה לפגוע באב ובקטינה באמצעות ניתוק הקשר בניהם ובאמצעות ניכור הורי.

רקע עובדתי

מנתוני פסק הדין עולה שמדובר בבני זוג אשר נישאו בשנת 2006, ומנישואין אלו נולדה להם הקטינה בשנת 2007. בני הזוג התגרשו בשנת 2009 ונוצר בניהם נתק הן בגין חיוב גבוה של האב בדמי מזונות הקטינה והן בשל העובדה שהאב השתמש בעבר בסמים.

בחודש פברואר 2011 ביקש האב לחדש את הקשר בינו לבין הקטינה והוא הגיש לבית המשפט תביעה ל- הסדרי ראייה. בית המשפט פסק הסדרי ראייה זמניים לאב שהתקיימו בפיקוח מרכז הקשר. האב התמיד לקיים את המפגשים, ובין האב לילדה נרקם קשר של ממש אשר גרם לילדה הנאה והיטיב עימה.

בעידוד והמלצת גורמי הרווחה, הגיש האב לאחר מספר חודשים בקשה לבית המשפט להרחיב את הסדרי הראייה. בית המשפט אימץ את המלצות גורמי הרווחה, למורת רוחה והתנגדותה הנחרצת של האם, וקבע הסדרי ראייה בן האב לקטינה גם מחוץ למרכז הקשר.

בקשת האם למתן צו הגנה

עוד בטרם יבשה הדיו על החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה, הגישה האם בקשה לצו הגנה שיאסור על האב להיפגש עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר עד שהאב יבצע בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית. בקשתה של האם נדחתה, ובית המשפט הבהיר לאם שעליה לקיים את החלטת בית המשפט להרחבת הסדרי הראייה משום שאין מקום לבדיקת מסוגלות הורית לנוכח הסדרי הראיה המצומצמים של האב עם הקטינה. וכן, שעניין המסוכנות של האב נבחנה על ידי גורמי הרווחה ולא נמצא לה כל בסיס.

ועל אף האמור, בדיון שהתקיים ביום מתן פסק דין זה חזרה האם על עמדתה לפיה היא אינה מקבלת את חוות הדעת של גורמי הרווחה, ובאם האב לא יעבור בדיקת מסוכנות ובדיקה למסוגלות הורית, לא יורחבו הסדרי הראיה.  

סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה

בית המשפט פסק: "בצד זאת עלה הרושם, הן מדברי הנתבעת והתנהלותה, הן מדברי פקה"ס והן מדברי ב"כ התובע, כי הנתבעת מציבה עצמה כטריז בין הקטינה ובין האב. דומה כי הנתבעת אינה נותנת סיכוי להתפתחות קשר רחב יותר בין האב לקטינה, ורואה עצמה כסמכות הבלעדית לקביעת טובת הקטינה."

"משכך, אין מנוס מהגעה למסקנה, כי התנהלות הנתבעת פוגעת באפשרות להרחבת בסיס הקשר בין האב לקטינה, נוגדת את עמדת גורמי המקצוע והטיפול, תוך הפרה גסה של החלטות בית המשפט."

"משכך, לא נותר לי מנוס, אלא להורות על אכיפת ההסדרים בדרך הבאה: פקידת הסעד תקבע סדרה של 6 מפגשים, בהם יוכל האב לצאת ממרכז הקשר בליווי צד ג'; האם תביא הקטינה למפגשים הנ"ל, במועדים עליהם תורה פקידת הסעד, ותאפשר קיום המפגשים מחוץ למרכז.

"בגין כל ביקור שלא יתקיים כאמור, בהיעדר טעם של כוח עליון, ובעטייה של האם, תחוייב האם בסך של 500 ₪. החיוב הנו לטובת האב, אשר יפקידו בקופת חיסכון ע"ש הקטינה."

שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית

יש לציין שעל פי הנורמה בישראל, משמורת ילדים עד גיל 6 נמסרת ברוב המקרים לאם באופן אוטומטי מכוח סעיף 25 ל- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ועד גיל 18 מכוח הפסיקה.

האב אמנם זכאי להסדרי ראיה, אך כאשר האם מתנגדת לכך, יתאפשר לאב לראות את הילדים רק באמצעות החלטה שיפוטית שתיעזר בחוות דעת של גורמי הרווחה בעיר. ככל שהאם תתנגד להסדרי הראייה של האב עם הילדים, כך יכול לעבור זמן ארוך יותר עד שהסדרי הראיה יתקיימו כהלכה.

יש נשים אשר עושות שימוש לרעה בזכות המשמורת האוטומטית אשר ניתנה להם על ידי המחוקק ובתי המשפט בישראל, והן מכבידות על האבות בהסדרי הראייה בכדי להפעיל עליהם לחץ להשגת יתרונות כלכליים בהליכי פרידה, הלכי גירושין וגם לאחר מיכן.

חשוב להדגיש שהאחריות ההורית מכוח האפוטרופסות על קטין מחייבת כל הורה לשמור על זכויות הילד ולפעול ככל הניתן למען טובתו. למעשה, שמירה על זכויות הילד ו- טובת הילד בהשלמה, מחייבים את ההורה המשמורן לא רק לאפשר הסדרי ראיה תקינים אלא גם לקדם בברכה כל קשר איכותי עם ההורה הלא משמורן.

מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות הילד

חשוב לציין שפסק דינו של השופט סילמן הוא עוד פסק דין בשורה של פסקי דין מהתקופה האחרונה אשר מצביעים על מגמה הולכת ומתפתחת בשיח החברתי והמשפטי לפיו יש לקבל את האבהות כחלק חשוב, אינטגרלי ובלתי נפרד מההורות אשר מהווה מצרך חיוני ובסיסי להתפתחות נפשו של הילד.   

לפיכך, אין ספק שצדק השופט סילמן בפסק דינו כאשר הטיל על האם הסרבנית סנקציה כספית כנגד כל הפרה של הסדרי הראייה בין האב לבין הקטינה. ולזכותו של האב יאמר שהנחישות וההתמדה שלו בתהליך חידוש הקשר עם הילדה הצילו אותה מחסכים נפשיים אשר היו נגרמים לה במהלך השנים כתוצאה מאבדן הקשר בינה לבן האב במיוחד כאשר הילדה נמצאת בחזקת האם אשר רואה בעצמה סמכות בלעדית לקביעת טובת הקטינה.  

מחבר:  שאול מני נוי

אידאה – למען זכויות הגבר במשפחה

אם החלטת לשמור על הזכויות שלך במשפחה ובהליכי גירושין חייג אלינו עכשיו :  03-6132225 

או צור קשר ונחזור אליך בהקדם

מאמרים בדיני אישות ודיני משפחה